אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוּתָּר לַהֲרוֹג אֶת הַצִּרְעָה בַשַּׁבָּת. וְתַנֵּי כֵן. חֲמִשָּׁה נֶהֱרָגִין בַּשַּׁבָּת. זְבוּב הַמִּצְרִי וְצִירְעָה שֶׁבְּנִינְוֶה וְעַקְרָב שֶׁבְּהַדַּייָת וְנָחָשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֶלֶב שׁוֹטֶה שֶׁבְּכָל מָקוֹם. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפַל נָחָשׁ בַּשַּׁבָּת וְעָמַד נַפַּתִּי אֶחָד וַהֲרָגוֹ. אָמַר רִבִּי. פָּגַע בּוֹ כְיוֹצֵא בוֹ. וְלֹא מִן הַדְּבָרִים הַנֶּהֱרָגִין בַּשַּׁבָּת אִינּוּן. פָּתַר לָהּ בְּבָאִין לְהַזִּיק. תַּנֵּי. רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר. הָרוֹאֶה נָחָשׁ וְעַקְרָב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת רָאוּי הָיָה שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. אֶלָּא שֶׁרַחֲמִים שֶׁלְמָקוֹם מְרוּבִּין. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן. בַּמֶּה דְבַרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁלֹּא הָֽרְגָן. אֲבָל אִם הָֽרְגָן לֹא נִרְאוּ לוֹ אֶלָּא שֶׁיְּהָֽרְגֵם. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא נִרְאוּ לוֹ אֶלָּא בִזְכוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מותר להרוג את הצירעה בשבת. מפני שהיא עלולה לנשוך:
ותני בחדא ברייתא כן. מעשה שנפל נחש בשבת לבית המדרש ועמד נפתי אחד על שם מקומו נקרא והרגו:
אמר רבי פגע בו כיוצא בו. לגנאי דלאו שפיר עביד. ולא מן הדברים הנהרגים בשבת אינון. דקתני הנחש שבא''י ואמאי אמר רבי כן:
פתר לה רבי. להך ברייתא בבאין להזיק מיירי שרואה שרצין הן אחריו וזה נפל מאליו ולא היה ניכר שבא להזיק:
בתוך ארבע אמות. שלו סימן הוא לו שהיה ראוי שימות על ידיהם אלא שרחמי של מקום מרובין עליו:
בין כך ובין כך לא נראו אלא בזכות. כלומר אפילו לא הרגן לא נראו לו אלא בזכות שיש לו ונזדמנו לו כדי להרגן לפי שמגלגלין זכות ע''י זכאי:
הלכה: שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים כול'. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי אִימִּי. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. וְלָא יָֽדְעִין מַאן אֲמַר דָא וּמַאן אֲמַר דָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן מִן מִילֵּיהוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵילּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. עוֹר הָאָדָם וְעוֹר חֲזִיר שֶׁלְייִשּׁוּב. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַף עוֹר חֲזִיר שֶׁל בָּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאִיסּוּר וּלְטוּמְאָה. אֲבַל לִלְקוֹת עוֹר הוּא וְאֵין לוֹקִים עָלָיו מִשּׁוּם נְבֵילָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשְׁנָה תְמִימָה שָׁנָה רִבִּי. בֵּין לְאִיסּוּר בֵּין לִלְקוֹת בֵּין לְטוּמְאָה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. לְפִיכָךְ אוֹמֵר אֲנִי. שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַחוֹבֵל בַּשְּׁרָצִים. אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עוֹרוֹת חַייָב. וְאֶת שֶׁאֵין לָהֶן עוֹרוֹת פָּטוּר. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. לְפִיכָךְ אוֹמֵר אֲנִי. כָּל הַשְּׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. עוֹר הוּא. וְאֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נְבֵילָה. וְאַתְיָא כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַצָּד זִיזִין זְבוּבִין חַגָּזִין יְתוּשִׁין חַייָב. וְרִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר. וְכֵן הָיָה רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִיצוּד. הַצָּד חַגָּבִים בַּטַּל פָּטוֹר. בַּשָּׁרָב חַייָב. אֶלְעָזָר בֶּן אַחְבַּאי אוֹמֵר. אַף בַּשָּׁרָב 74b בְּשָׁעָה שֶׁמְקַלְּחִין פָּטוּר. הַצָּד צְבִי חִיגֵּר סוּמֵא חוֹלֶה קָטָן פָּטוּר. יָשֵׁן חַייָב. דּוּ קְמִיץ חָדָא וּפְתַח חָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בטל. בשעת הטל שעיניהן מתעורות פטור לפי שניצודין ועומדין הן:
אף בשרב בשעה שמקלחין שבאין הרבה ביחד כקילוח הזה פטור לפי שמזומנין הן לקחת אותן:
הצד צבי חיגר וכו'. תוספתא שם ולא גריס התם סומא דג''כ מרגיש הוא ובורח ואינו ניצוד ועומד:
ישן חייב דהוא קמיץ חדא. שעוצם עינו אחת ומניח פתוח אחד לראות לברוח:
גמ' מה בין הילמי וכו' כדפרישית במתני':
רב הונא אמר וכו'. לפרש שמן ולא פליג אטעמא וכל שנותנין מלח לתוך המים והוא נשרית מיד זהו מי מלח מועטין ושאינה נשרית אלא לאחר זמן מפני שמרובה הוא זהו הילמי:
ושאינה שוקעת. מפני המלח המרובה שבהן חזק הוא והביצה צפה זו היא הילמי:
הגזין. מיני חגבין:
אלא על דבר שדרכו ליצוד. שבמינו ניצוד הוא ודרך לצודן לאפוקי אלו שאין מדרך לצודן:
גמ' ר' יוחנן אימי. כך שמו:
חד אמר דברי הכל. היא המתני' דקתני שמונה שרצים החובל בהן חייב אלמא יש להן עור כרבנן דר' יוחנן בן נורי דלקמן נמי אתיא דמודים דלענין שבת יש להן עור. ואידך אמר במחלוקת היא שנויה ולא אתיא אלא כר' יוחנן בן נורי:
ולא ידעין. אנחנו מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:
נפרש מיליהון דרבנן. ר''י ור''ל מן מיליהון דאמרי בעלמא כדלקמן:
רבי שמעון בן לקיש אמר משנה תמימה שנה רבי. שם שעורותיהן כבשרן ובין לאיסור וכו' ולדידיה גם לענין שבת עור הוא שהרי לוקין עליו. וש''מ דמדאורייתא עור הוא דמיחשב וא''כ מתני' דקתני כל השמונה שרצים החובל בהן חייב לא אתיא אלא כר' יוחנן בן נורי דהתם:
דתנינן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן מטמאין כבשריהן עור האדם כו' וקחשיב התם עור האנקה והכח והלטאה והחומט. והן משמונה שרצים ועורותיהן כבשריהן וקאמר ר' יוחנן עלה לא שנו שאלו ג''כ עורותיהן כבשרן אלא לאיסור ולטומאה נחשבין כבשרן אבל לענין מלקות לא דעור הוא ואין לוקין עליו משום נבילה כשאר עור נבילה שאין העור מטמא טומאת נבילה מן התורה אלא מדרבנן הוא דאמרו על אלו שמטמאין כבשרן וממילא שמעינן דר' יוחנן הוא דמוקי למתני' כדברי הכל דהא דפליג ר' יוחנן בן נורי וקאמר התם שמונה שרצים יש להן עורות רבנן נמי מודה דלענין שבת וכן לענין מלקות יש להן עורות ולא פליגי אלא לענין איסור וטומאה ומדבריהן מפני שעורן של אלו שמנו התם רך הוא וגזרו עליהן איסור וטומאה כבשרן:
זיזין. מיני יתושים כמו הזיזים שבעדשים:
הצד זיזין וכו'. תוספתא הוא בפרק י''ג:
ר' יוסי ברבי בון בשם רב. קאמר נמי כהאי דר' יוחנן דלא אמרו חכמים התם שעורותיהן כבשרן אלא לענין אסור וטומאה אבל לענין מלקות עור הוא ואין לוקין עליו משום נבילה. וכן לענין שבת ואתיא כההיא דאמר ר' יוחנן לעיל וכדאמרן:
את שיש להן עורות. כגון אלו שלא מנו חכמים התם מהשמונה האמורין בתורה חייב ואת שאין להן עורות הן אלו שמנו שם האנקה והכח והלטאה וחומט פטור ר' יוחנן בן נורי אומר לפיכך פליגנא עלייכו ואומר אני כל השרצים מהשמונה האמורין בתורה יש להן עורות אלמא דפליגי בין לענין טומאה בין לענין שבת והך ברייתא מסייעא לר''ש בן לקיש דלא מיתוקמא מתני' דקתני כל שמנה שרצים האמורים בתורה החובל בהן חייב אלא כר' יוחנן בן נורי:
החובל בשרצים. בשבת:
אמר ר' יוחנן בן נורי לפיכך אני אומר שמונה שרצים יש להן עורות. כלו' לפיכך פליג אני ואמינא התם גבי טומאה דנמי אין עורותיהן כבשרן דיש להן עורות אלמא דלרבנן לא אמרו על אלו שמנו שם שעורותיהן כבשרן אלא לענין איסור וטומאה ולא לענין שבת. והך ברייתא מסייעא לר' יוחנן דמתני' דידן כדברי הכל מיתוקמא דלענין שבת לא פליגי:
שמונה שרצים יש להן עורות לענין שבת מיתניא והחובל בהן חייב:
מתניתא מסייעא לדין וכו'. תנינן חדא ברייתא דמסייעא לר' יוחנן ותניא אידך דמסייעא לר''ש בן לקיש:
כָּתוּב שִׁמְעוּ זֹ֥את כָּל הָֽעַמִּ֑ים הַֽ֝אֲזִ֗ינוּ כָּל י֥שְׁבֵי חָֽלֶד: רִבִּי אָחָא אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ וְרַבָּנִן. חַד אָמַר. לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם בְּחוּלְדָּה. אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם. הַרְבֶּה מִינִים בַּיָּם מַה שֶׁאֵין בַּיַּבָּשָׁה וְאֵין חוּלְדָּה בַּיָּם. וְחוֹרָנָה אָמַר. לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם בְּחוּלְדָה. אֶלָּא מָה הַחוּלְדָּה הַזֹּאת גּוֹרֶרֶת וּמַנַּחַת וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לְמִי הִיא מַנַּחַת. כָּךְ הֵן כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם. גוֹרְרִין וּמַנִּיחִין גוֹרְרִין וּמַנִּיחִין וְאֵינָן יוֹדְעִין לְמִי הֵן מַנִּיחִין. יִ֝צְבֹּ֗ר וְֽלֹא יֵדַ֥ע מִי אוֹסְפָם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתיב שמעו זאת וכו'. איידי דאיירי בשמנה שרצים ואחד מהן החולד מייתי לה להך דרשא:
חד אמר למה הוא מוטל וכו'. להאי מ''ד לאו דרך תוכחה מתפרש הכתוב הזה אלא שמכנה העולם על שם החלד שאינו אלא במקום הישוב ולאידך דקאמר למה הוא מוטל וכו' גם הכתוב הזה קאמר על הענין האמור למטה הבוטחים על חילם וגו' וכפל הכתוב הוא דדריש שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד לפי שהאזנה נאמר על היותר התבוננות על הדבר ושישימו על לבם כי יושבי חלד המה וכענין הכתוב יצבור ולא ידע מי אוספם וכתיב לעיל מיניה הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך וגו' כשמתבונן אני בחלדי ועל מה יקרא כך הכל הוא כאין נגדך וכו':
חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הַצָּדָן פָּטוּר וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַייָב: לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁבִּרְשׁוּת אָדָם. הָא אִם אֵינָן בִּרְשׁוּת אָדָם חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. שׁוֹר שֶׁמָּרַד הַצָּדוֹ בַשַּׁבָּת חַייָב. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רַב אֲבִדָן. עוֹר עוֹף מוֹתָּר לִכְתוֹב עָלָיו מְזוּזָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אמרה אלא שברשות אדם. כלומר שרשותו עליהן והדא אמרה שור שמרד וברח הצדו בשבת חייב:
עור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה. מדקתני החובל בהן ש''מ דעור שלהן מיקרי עור לכל מילי ועור עוף לכתוב עליו הוא דקמ''ל דאע''ג דאית ביה נקבי נקבי מכיון שהדיו עוברת עליו לאו נקב הוי:
משנה: אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי בַּשַּׁבָּת אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא מֵי מֶלַח וְטוֹבֵל בָּהֶן פִּיתּוֹ וְנוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלוֹא הוּא הִילְמִי בֵּין מְרוּבֶּה וּבֵין מוּעֶטֶת. וְאֵילוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמּוֹתָּרִין נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִילָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַמֶּלַח׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין עושין הילמי בשבת. הילמי הוא כשעושה מי מלח מרובין וטעמא מפרש בגמרא לפי שהילמי צריכה אומן כלומר שהוא כמלאכה ממלאכת התבשיל וצריכה אומן ולידע כמה יהא נותן בהן:
אבל הוא עושה מי מלח. כלומר מי מלח מועטין וטובל בהן פתו או נותנן לתוך התבשיל שזה א''צ אומן לכך:
אמר ר' יוסי והלא הוא הילמי וכו'. ר' יוסי ס''ל שאם המרובין אסורין אף מועטין אסורין שלא יאמרו מלאכה מרובה אסורה ומלאכה מועטת מותרת ואם שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל א''כ זה וזה אסור:
ואלו הן מי מלח המותרין. כלומר ואלא מה הן שמותרין אם עושה ע''י שנוי שנותן השמן שמערב בהן בתחלה לתוך המים קודם שיתן המלח בהן או שנותנו לתוך המלח קודם שיתן המים וכשעושה ע''י שנוי לא מיחזי כמלאכה. ואין הלכה כר' יוסי:
הלכה: ב'. אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי בַּשַּׁבָּת. מַה בֵין הִילְמִי וּמַה בֵין מֵי מֶלַח. הִילְמִי צְרִיכָה אוּמָן. מֵי מֶלַח אֵין צְרִיכָה אוּמָן. רַב חוּנָא אָמַר. כָּל שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָהּ מֶלַח וְהִיא נִשְׁרִית זוֹ הִיא מֵי מֶלַח. וְשֶׁאֵינָהּ נִשְׁרִית זוֹ הִיא הִילְמִי. אָמַר רִבִּי אַבָּהוֹ. כָּל שֶׁנּוֹתְנִים לְתוֹכָהּ בֵּיצָה וְהִיא שׁוֹקַעַת זוֹ הִיא מֵי מֶלַח. וְשֶׁאֵינָהּ שׁוֹקַעַת זוֹ הִיא הִילְמִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בטל. בשעת הטל שעיניהן מתעורות פטור לפי שניצודין ועומדין הן:
אף בשרב בשעה שמקלחין שבאין הרבה ביחד כקילוח הזה פטור לפי שמזומנין הן לקחת אותן:
הצד צבי חיגר וכו'. תוספתא שם ולא גריס התם סומא דג''כ מרגיש הוא ובורח ואינו ניצוד ועומד:
ישן חייב דהוא קמיץ חדא. שעוצם עינו אחת ומניח פתוח אחד לראות לברוח:
גמ' מה בין הילמי וכו' כדפרישית במתני':
רב הונא אמר וכו'. לפרש שמן ולא פליג אטעמא וכל שנותנין מלח לתוך המים והוא נשרית מיד זהו מי מלח מועטין ושאינה נשרית אלא לאחר זמן מפני שמרובה הוא זהו הילמי:
ושאינה שוקעת. מפני המלח המרובה שבהן חזק הוא והביצה צפה זו היא הילמי:
הגזין. מיני חגבין:
אלא על דבר שדרכו ליצוד. שבמינו ניצוד הוא ודרך לצודן לאפוקי אלו שאין מדרך לצודן:
גמ' ר' יוחנן אימי. כך שמו:
חד אמר דברי הכל. היא המתני' דקתני שמונה שרצים החובל בהן חייב אלמא יש להן עור כרבנן דר' יוחנן בן נורי דלקמן נמי אתיא דמודים דלענין שבת יש להן עור. ואידך אמר במחלוקת היא שנויה ולא אתיא אלא כר' יוחנן בן נורי:
ולא ידעין. אנחנו מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:
נפרש מיליהון דרבנן. ר''י ור''ל מן מיליהון דאמרי בעלמא כדלקמן:
רבי שמעון בן לקיש אמר משנה תמימה שנה רבי. שם שעורותיהן כבשרן ובין לאיסור וכו' ולדידיה גם לענין שבת עור הוא שהרי לוקין עליו. וש''מ דמדאורייתא עור הוא דמיחשב וא''כ מתני' דקתני כל השמונה שרצים החובל בהן חייב לא אתיא אלא כר' יוחנן בן נורי דהתם:
דתנינן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן מטמאין כבשריהן עור האדם כו' וקחשיב התם עור האנקה והכח והלטאה והחומט. והן משמונה שרצים ועורותיהן כבשריהן וקאמר ר' יוחנן עלה לא שנו שאלו ג''כ עורותיהן כבשרן אלא לאיסור ולטומאה נחשבין כבשרן אבל לענין מלקות לא דעור הוא ואין לוקין עליו משום נבילה כשאר עור נבילה שאין העור מטמא טומאת נבילה מן התורה אלא מדרבנן הוא דאמרו על אלו שמטמאין כבשרן וממילא שמעינן דר' יוחנן הוא דמוקי למתני' כדברי הכל דהא דפליג ר' יוחנן בן נורי וקאמר התם שמונה שרצים יש להן עורות רבנן נמי מודה דלענין שבת וכן לענין מלקות יש להן עורות ולא פליגי אלא לענין איסור וטומאה ומדבריהן מפני שעורן של אלו שמנו התם רך הוא וגזרו עליהן איסור וטומאה כבשרן:
זיזין. מיני יתושים כמו הזיזים שבעדשים:
הצד זיזין וכו'. תוספתא הוא בפרק י''ג:
ר' יוסי ברבי בון בשם רב. קאמר נמי כהאי דר' יוחנן דלא אמרו חכמים התם שעורותיהן כבשרן אלא לענין אסור וטומאה אבל לענין מלקות עור הוא ואין לוקין עליו משום נבילה. וכן לענין שבת ואתיא כההיא דאמר ר' יוחנן לעיל וכדאמרן:
את שיש להן עורות. כגון אלו שלא מנו חכמים התם מהשמונה האמורין בתורה חייב ואת שאין להן עורות הן אלו שמנו שם האנקה והכח והלטאה וחומט פטור ר' יוחנן בן נורי אומר לפיכך פליגנא עלייכו ואומר אני כל השרצים מהשמונה האמורין בתורה יש להן עורות אלמא דפליגי בין לענין טומאה בין לענין שבת והך ברייתא מסייעא לר''ש בן לקיש דלא מיתוקמא מתני' דקתני כל שמנה שרצים האמורים בתורה החובל בהן חייב אלא כר' יוחנן בן נורי:
החובל בשרצים. בשבת:
אמר ר' יוחנן בן נורי לפיכך אני אומר שמונה שרצים יש להן עורות. כלו' לפיכך פליג אני ואמינא התם גבי טומאה דנמי אין עורותיהן כבשרן דיש להן עורות אלמא דלרבנן לא אמרו על אלו שמנו שם שעורותיהן כבשרן אלא לענין איסור וטומאה ולא לענין שבת. והך ברייתא מסייעא לר' יוחנן דמתני' דידן כדברי הכל מיתוקמא דלענין שבת לא פליגי:
שמונה שרצים יש להן עורות לענין שבת מיתניא והחובל בהן חייב:
מתניתא מסייעא לדין וכו'. תנינן חדא ברייתא דמסייעא לר' יוחנן ותניא אידך דמסייעא לר''ש בן לקיש:
רִבִּי בָּא שְׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. מַה נִיתְנֵי. דְּקָרִין דְּקָלִין. אָמַר לֵיהּ. דְּקָרִין. שֶׁהֵן דּוֹקְרִין אֶת הַמָּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. לֹא מִסְתַּבְּרָה אֶלָּא דְּקָלִין. שֶׁהֵן יוֹצְאִין מִבֵּין שְׁנֵי דְּקָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ניתני. היאך ניתני במתני' מי דקרים או מי דקלים וא''ל דקרים כנוסחא דהכא במתני' על שם שהן דוקרין את המרה כששותה מהן:
אמר ר' יונה לא מסתברא אלא למיתני דקלין וכו' כדפרישית במתני':
אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר. פּוֹלִיטְרִיכוֹן. וְשׁוֹתֶה אַבּוּבְ רוֹעֶה. כִּשְׁמוּעוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יועזר. פוליטריבון. נקרא על שם חשיבותו כמו מאכל פולטריקין המוזכר בפ''ב ממס' תרומות:
כשמועו. כמשמעו שכך הוא שמו:
לא נחלקו אלא בחולין. אבל בתרומה הכל מודים שיגמור שלא להפסיד את התרומה וכן נהגו הכהנים בתרומה להקל כסברת ר' ישמעאל בחולין:
יגמור משתחשך. מכיון שכבר ריסקן מבעוד יום ואין מחוסרין אלא שחיקה ביד מותר לגמור שחיקה זו בשבת:
תמן תנינן. בפ''ב דעדיות:
ואם לערב את שומנן. שכבר היה משוחק ואינו משחק אלא כדי לערב את שומנן היוצא מהן ושוחק בכף לערב יפה יפה מותר:
אם היה מחוסר שחיקה. מע''ש אסור:
מותר לשבר. הפלפלין או המלח אם הוא גס ואסור לקבץ כלומר לשחקן שע''י שחיקה הגרגרים הן נקבצין ונדבקין זע''ז:
ר' יסא וכו'. ועוד אמר רבי יוחנן מותר לערב בהן הפלפלין כשהן שחוקין אבל אסור לשחוק אותן. ועוד אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן את שהוא משום תערובות בלבד מותר וכו'. ופריך הא תו למה לי וכי הכא לא משום תערובת אנן קיימין דהא קאמר מותר לערב וכו' וקאמר שאני הכא שהיא גמר מלאכה וה''א דאסור קמ''ל א''נ דהאי פירכא על דר' יוחנן ממתני' היא והכא במתני' לאו משום תערובת המלח במים אנן קיימין שהרי אין כאן אלא תערובות ואפ''ה אסרו במרובין ומשני שאני הכא שהיא גמר מלאכה למלאכת התבשיל ועיקר:
עושין יינומלין בשבת. כדמפרש ר' יוחנן יינומלין יין ודבש ופלפלין מעורבין יחד:
הלכה: ג'. חַד בַּר נַשׁ שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא. מָהוּ מִישְׁתֵּי קָרִירְטוֹן בַּשַּׁבָּת. אָמַר לֵיהּ. אִם לְתַעֲנוֹג מוּתָּר. אִם לִרְפוּאָה אָסוּר. וְלֹא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים הוּא. פָּתַר לָהּ. בִּלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלְסַכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' חד בר נש שאל לר''ש בר ברסנא מהו מישתי קרירטין בשובתא. אם מותר לשתות בשבת מים או שאר משקה המעורבין בהן קרטין קרטין של עשבים וסממנין והשיב לו אם אינו מתכוין אלא לתענוג שיפה הוא ויש לו הנאה מותר ואם לאו ניכר שאינו אלא לרפואה אסור:
ולא מן השפה ולפנים הוא. אמתני' פריך הלא איזוב יון. רפואה הוא לדבר שהוא מן השפה ולפנים וזהו מותר בשבת כדלקמן:
פתר לה. הא דהתירו בדבר שהוא מן השפה ולפנים. ובלבד אם הוא דבר של סכנה אבל איזוב יון רפואתו לדבר שאין בו סכנה כדפרישית במתני':
משנה: אֵין אוֹכְלִין אֵזוֹב יָוָן בַּשַּׁבָּת לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר וְשׁוֹתֶה אַבּוּבְרוֹאֶה. כָּל הָאוֹכְלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה וְכָל הַמַּשְׁקִין הוּא שׁוֹתֶה חוּץ מִמֵּי דְקָרִין וְכוֹס הָעִיקָּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן לִירוֹקָה. אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָרין לִצְמָאוֹ וְסָךְ שֶׁמֶן עִיקָּרִין שֶׁלֹּא לִרְפוּאָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אוכל הוא את יועזר. הוא מאכל חשוב ובני אדם הבריאין אוכלין אותו ג''כ ואע''פ שהוא מרפא:
ושותה אבוב רוחה. והתם מפרש חוטרא יחידאה עץ הגדל יחידי בלא ענף ועושין ממימיו משקה למי שניזוק משתיית מים מגולין ויש בריאים שג''כ שותין אותו וכה''ג מותר וכדקתני לקמיה:
כל האוכלין אוכל אדם לרפואה. כלו' אע''פ שאוכלן כדי להתרפאות אם דרך הבריאים לאכלן ג''כ אוכל הוא וכן כל המשקין הוא שותה:
חוץ ממי דקרים ונ''א ממי דקלים שיש מיני דקלים שהיו גדילים בא''י ויוצא מביניהם מעין א' שהשותה ממנו כוס ראשון מרפה הזבל שבמעיו והשני משלשל והשלישי מנקה הרבה עד שיצאו ממנו מים צלולין כמו ששתה מהן ואלו אינו אלא לרפואה ואין דרך הבריאים לשתות אותן:
וכוס העיקרין. יש שרף אחד מאילן שנקרא בלשון ערבי זאג אלסנדריא ועשב של שמחה נקרא עי''ז בא אלסדור ומערבין אותן עם כרכום וכותשין אותן ושותה ביין ונקרא כוס עיקרין שהשותה ממנו נשאר עקר ולא יוליד ורפואתו לחולי הירקון וכן אשה זבה הרבה אם תשתה מהן ג' כוסות תתרפא אבל תשאר עקרה:
אבל שותה הוא וכו' לצמאו. ושאינו צריך לו לרפואה:
וסך שמן עיקרין. שמן שנתבשם בעיקרי סממנים אם הוא סך שלא לרפואה אלא כדרך שלפעמים גם הבריאים סכין בו מותר:
מתני' אין אוכלין איזוב יון בשבת. מין איזוב אחד שנקרא כך וגדל הוא בין הקוצים לפי שאינו מאכל בריאים ויש אוכלין אותו לרפואה להמית התולעים שבמעיים וכל מידי דמיחזי לרפואה אסרו חכמים בשבת משום שחיקת סממנים גזירה שמא ישחוק אותן בתחלה בשבת:
עוֹשִׂין יֵינוֹמֵילִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. יַיִן וּדְבַשׁ וְפִילְפְּלִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוּתָּר לְעָרֵב וְאָסוּר לִשְׁחוֹק. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֶת שֶׁהוּא מִשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת מוּתָּר. מִשּׁוּם שְׁחִיקָה אָסוּר. וְהָכָא. לֹא מִשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת אֲנָן קַייָמִין. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן טִיטֻס רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי שִׁמָעוֹן בַּרַ בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהִיא 75a גְמַר מְלָאכָה. רִבִּי אַבָּהוֹ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוּתָּר לְשַׁבֵּר וְאָסוּר לְקַבֵּץ. רִבִּי אַבָּהוֹ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוּם שֶׁשְּׁחָקוֹ. אִם הָיָה מְחוּסַּר שְׁחִיקָה אָסוּר. וְאִם לְעָרֵב אֶת שׁוּמְנָן מוּתָּר. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׁוּם וְהַבּוֹסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִיסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם. שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. יִגְמוֹר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. לֹא יִגְמוֹר: רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמָעוֹן בַּרַ בָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְחוּלִין. הַכֹּהֲנִים נָהֲגוּ בִתְרוּמַה כְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יועזר. פוליטריבון. נקרא על שם חשיבותו כמו מאכל פולטריקין המוזכר בפ''ב ממס' תרומות:
כשמועו. כמשמעו שכך הוא שמו:
לא נחלקו אלא בחולין. אבל בתרומה הכל מודים שיגמור שלא להפסיד את התרומה וכן נהגו הכהנים בתרומה להקל כסברת ר' ישמעאל בחולין:
יגמור משתחשך. מכיון שכבר ריסקן מבעוד יום ואין מחוסרין אלא שחיקה ביד מותר לגמור שחיקה זו בשבת:
תמן תנינן. בפ''ב דעדיות:
ואם לערב את שומנן. שכבר היה משוחק ואינו משחק אלא כדי לערב את שומנן היוצא מהן ושוחק בכף לערב יפה יפה מותר:
אם היה מחוסר שחיקה. מע''ש אסור:
מותר לשבר. הפלפלין או המלח אם הוא גס ואסור לקבץ כלומר לשחקן שע''י שחיקה הגרגרים הן נקבצין ונדבקין זע''ז:
ר' יסא וכו'. ועוד אמר רבי יוחנן מותר לערב בהן הפלפלין כשהן שחוקין אבל אסור לשחוק אותן. ועוד אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן את שהוא משום תערובות בלבד מותר וכו'. ופריך הא תו למה לי וכי הכא לא משום תערובת אנן קיימין דהא קאמר מותר לערב וכו' וקאמר שאני הכא שהיא גמר מלאכה וה''א דאסור קמ''ל א''נ דהאי פירכא על דר' יוחנן ממתני' היא והכא במתני' לאו משום תערובת המלח במים אנן קיימין שהרי אין כאן אלא תערובות ואפ''ה אסרו במרובין ומשני שאני הכא שהיא גמר מלאכה למלאכת התבשיל ועיקר:
עושין יינומלין בשבת. כדמפרש ר' יוחנן יינומלין יין ודבש ופלפלין מעורבין יחד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source