Shabbath
Daf 6a
משנה: לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס לֹא לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבּוּרְסְקִי לֹא לוֹכַל וְלֹא לָדִין. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִין לְקִרִיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה׃
Traduction
Peu avant l’heure de la prière des vêpres (28)Voir t. 1, p. 71-74 et N., on ne devra pas s’asseoir devant le barbier, sans avoir récité l’Amida au préalable, ni entrer au bain, ni à la tannerie (29)Selon Maïmonide, Bourseqi serait une localité célèbre par sa tannerie., ni se mettre à table, ni entrer en justice. Toutefois, si l’on a commencé l’une de ces opérations, on n’est pas tenu de les interrompre. On interrompt toute occupation (même religieuse) pour réciter le Shema à l’heure fixe, mais non pour la prière de l’Amida (30)(Berakhot 3, 2), et (Bikurim 3, 3)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא ישב אדם לפני הספר. משנה זו אינה מענין השבת אלא מפני שזו מן ההלכות שהסכימו ולא נחלקו בהם כלל וכדתנן לקמן ואלו מן ההלכות וכו' ועוד דבעי למיתני אבתרה לא יצא החייט וכו' שהיא דומה למתני' דהטעם שמא ישכח וכו' והקדים התנא משנה זו ללמדינו דסמוך לחשיכה דתנינן לקמן לאו דוקא אלא סמוך למנחה נמי בכלל כהאי מתני' והכי אמר בגמ':
סמוך למנחה. מסקינן לפי סוגיית הש''ס דילן דסמוך למנחה גדולה קאמר והיינו מתחלת שעה שביעית דזמן מנחה גדולה היא משש שעות ומחצה וסמוך למנחה היא חצי שעה מקודם ואע''פ שיש עדיין הרבה שהות ביום אסור לכתחלה לישב לפני הספר להסתפר גזירה שמא ישבר הזוג של התספורת ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר ובתוך כך תעביר זמן התפלה:
לא למרחץ. אפילו להזיע בעלמא דשמא יתעלף ויבטל מן התפלה:
ולא נבורסקי. מקום עיבוד העורות ואפי' לעיוני בעלמא דשמא יראה איזה הפסד במלאכתו ויהא טרוד להתעסק בה. ויתעכב מן התפלה:
ולא לאכול. ואפי' סעודה קטנה ואכילת עראי שמא ימשך באכילה:
ולא לדין. אפי' בגמר דין שמא יראה בעיניו לסתור הדין וימשך ויבטל מן התפלה:
ואם התחילו. באחד מכל אלו דקחשיב ואפילו התחיל באיסור שכבר הגיע זמן מנחה אין מפסיקין אלא אם יש שהות ביום יגמור ואח''כ יתפלל ומאימתי התחלת התספורת משיניח מעפורת והוא הסודר של ספרים על ברכיו שלא יפול השער על בגדיו. והתחלת המרחץ משיפשוט הבגד הסמיך לבשרו. והתחלת הבורסקי משיקשור בגד בין כתיפיו כמו שהאומנין עושין. והתחלת האכילה היא לבני ארץ ישראל משיטול ידיו ולבני בבל משיתיר חגורה. והתחלת הדין משיתעטפו הדיינים וישבו לדון ואם היו יושבין ועוסקין בדין ונגמר ובא לפניהם דין אחר הויא התחלה משיתחילו הבעלי דינין לטעון. ומפסיק לק''ש ואין מפסיקין לתפלה. הך סיפא אתיא לדברי תורה. וה''ק וחבירים העוסקי' בתורה מפסיקין הן לק''ש לפי שזמנה קבוע והיא מן התורה ואין מפסיקין לתפלה שאין הזמן קבוע מן התורה ומצות תלמוד תורה גדולה הימנה. ולא שנו אלא לאלו שתורתן אומנתן וכגון ר' שמעון בן יוחי וחביריו אבל כגון אנו שמפסיקין מן התורה לאומנות ולעסקים כ''ש שצריך להפסיק לתפלה ובדליכא שהות מיירי דאלו בדאיכא שהות אטו גרע תלמוד תורה מהני דקתנו ברישא דאין מפסיקין בדאיכא שהות ביום אלא הכא בדליכא שהות וקמ''ל דאפ''ה אלו שתורתן אומנתן אין מפסיקין לתפלה:
וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִיסְקוּפָּה שֶׁאָֽמְרוּ רְחָבָה אַרְבָּעָה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. אִין תֵּימַר. גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה. רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. אִין תֵּימַר. גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְאֵינָהּ רְחָבָה אַרְבָּעָה. הָדָא דָּמַר רַב חִסְדָּא בְשֵׁם אַסִּי. קָנֶה נָעוּץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מוּתָּר לְכָאן וּלְכָאן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיף. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁאֵינָהּ לֹא רְחָבָה 6a אַרְבָּעָה וְלֹא גְבוֹהָה עֲשָׂרָה.
Traduction
R. Yossa dit encore: le seuil dont on a parlé ici devra avoir une largeur de 4 palmes au plus et un peu moins de 10 en hauteur; dès qu’il a cette grandeur, c’est un domaine à part (et non intermédiaire), duquel on ne pourrait pas porter au dehors sans qu’il y ait délit. Si au contraire ce seuil a une hauteur de 10 palmes et une largeur moindre de 4, c’est conforme, selon R. Hisda au nom d’Assée, à ce qui est dit plus loin (11, 2): ''Lorsqu’un pieu (assez étroit) haut de 10 palmes est planté sur la voie publique, il est permis de s’y appuyer d’un côté comme de l’autre (soit de la propriété privée, soit de la voie publique), à condition de ne pas les déplacer entièrement (de porter dans la rue ce qui était dans la maison)''. Il s’agit donc ici d’un seuil ayant 4 palmes de large et moins de 10 de haut.
Pnei Moshe non traduit
איסקופה שאמרו. בברייתא דלעיל למיחשביה כרמלית ברחבה ד' ואינה גבוה עשרה דאם תימר שהיא גבוה עשרה ורחב ד' רשות בפ''ע היא ואפי' עומדת בר''ה רה''י הוא ואין תימר שגבוה עשרה ואינה רחבה ארבעה א''כ הדא דאמר רב חסדא בשם אשי לעיל בהפיסקא דקנה נעץ בר''ה אע''פ שגבוה עשרה הואיל ואין כאן רחב ד' מותר לטלטל לרה''י ממנה וכן ממנה לר''ה דמקום פטור בעלמא הוא:
ובלבד שלא יחליף. שלא יעמוד אדם במקום פטור ויטול מרה''י ליתן לר''ה ואע''ג דהוא דרך מקום פטור אסור ומ''מ הואיל והוא עומד שם הוי כנח במקום פטור ולא מיחייב עלה אלא דלכתחילה לא יעשה כך:
אלא כן אנן קיימין. אלא ע''כ אסקופה שאמרו שהיא כרמלית בשאינה לא רחבה ארבעה ולא גבוה עשרה כזהו דין כרמלית עליה:
אִיסְקוּפָּה שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּתַח. אֲחֵרִים אוֹמְרִים. כָּל זְמַן שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ כּוּלָּהּ כְּלִפְנִים. נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּמְקוּרָה אֲפִילוּ נָעוּל כּוּלָּהּ כְּלִפְנִים. אִם בְּשֶׁאֵינָהּ מְקוּרָה אֲפִילוּ פָּתוּחַ כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁחֶצְייָהּ מְקוּרָה וְחֶצְייָהּ אֵינָהּ מְקוּרָה. מָהוּ נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לַחוּץ וּמִן הַחוּץ לְתוֹכָהּ. בְּשֶׁהָיָה בַפֶּתַח חוֹר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לַחוֹר וּמִן הַחוֹר לְתוֹכָהּ. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. פָּתוּחַ חֶצְייָהּ כְּלִפְנִים וְחֶצְייָהּ כִּלְחוּץ. וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אַסְקוּפָּה אַרְבָּעָה מֵאַחַר שֶׁיִּנְעַל הַפֶּתַח כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. אַף כְּשֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ חֶצְייָהּ כְּלִפְנִים וְחֶצְייָהּ כִּלְחוּץ.
Traduction
Le seuil sis devant la porte sera jugé ainsi selon les uns: aussi longtemps que la porte est ouverte, il est compté en entier comme à l’intérieur; si elle est close, on le considère comme extérieur. Or, quelle hypothèse admet-on ici? Si le seuil fait partie de la charpente, même en cas de porte close, le tout doit être considéré comme intérieur; s’il n’en fait pas partie, même en cas de porte ouverte, le tout devrait être considéré comme extérieur? De quel cas donc s’agit-il? Lorsque ce seuil ne fait qu’à moitié partie (par sa situation) du fondement (il sert alors d’intermédiaire). Quant à ce que l’on a dit qu’en cas de porte close, tout le seuil est considéré comme extérieur, cela veut dire: de là on pourra porter au dehors, ou vice versa; mais lorsqu’il y a un trou à la porte, il est interdit de porter un objet de l’intérieur à ce trou (qui est comme au dehors), ou de ce trou vers l’extérieur. R. Nathan dit: en cas de porte close, le tout est comme externe; si la porte est ouverte, la moitié est de l’intérieur, le reste de dehors. C’est ainsi que l’on a expliqué aussi pour le seuil: même s’il a 4 palmes, en cas de porte close, tout est extérieur; en cas de porte ouverte, la moitié seule est de l’intérieur.
Pnei Moshe non traduit
אסקופה שלפני הפתח אחרים אומרים וכו'. בסיפא דהתוספתא קתני לה וכדמפרש ואזיל במה אנן קיימין אם באסקופה מקורה שמשקוף הפתח הוא קירוי עליה א''כ אפי' הפתח נעול תחשב כולה כלפנים דסתם משקוף רחב ד' ואמרי' ביה פי תקרה יורד וסותם הואיל ויש בהחלל עובי ארבעה ולא מהני נעילת דלת לבטל כאן המחיצה שהיא ע''י גוד אחית. ואם בשאינה מקורה שאין בליטת המשקוף עליה א''כ אפי' הפתח פתוח נחשבת כולה כלחוץ דמה מהני פתיחת דלת הבית להאסקופה שהיא בחוץ ואין שום קירוי עליה:
אלא כן קיימין בשחצייה מקורה וחצייה אינה מקורה. וכגון שקירויה כלפי פנים היא הלכך פתח פתוח כולה כלפנים נחשבת ולקמן פריך עלה ואם הפתח נעול כולה כלחוץ היא דהואיל ואין כאן תקרה על כולה למימר ביה חודו החיצון יורד וסותם והדלת נעול היא אפי' אותה חצייה שהיא מקורה נחשבת כלחוץ דאין שיעור רחב ד' עליה למימר בקירוי הזה גוד אחית:
מהו נעול כלחוץ. ומפרש לה דלענין מאי אמרי' שנחשבת כולה כלחוץ כשהדלת נעול:
מותר וכו'. כלו' לענין להשתמש ולטלטל מתוכה לר''ה ומר''ה לתוכה וכן לענין זה כשהיה בדלת הפתח חור אסור להשתמש מתוכה להחור ומהחור לתוכה דחור הדלת נחשב לרה''י ועיקר הרבותא משום הך סיפא איצטריך ליה דלא תימא הואיל וחור הדלת פתות לתוכה מותר להשתמש ממנו לתוכה ומתוכה לו הלכך קמ''ל דלעולם כשהדלת נעול נחשבת הוא כלחוץ לענין הכל:
ר' נתן אומר וכו'. ר' נתן פליג על אחרים וקאמר. דבהא מודינא לכו שאם הפתח נעול כולה כלחוץ דאין כאן תורת גוד אחית הואיל ואין הקירוי כ''א על החצייה והדלת נעול היא שדינן לכולה כלחוץ אבל כשהפתח פתוח בהא פליגנא עלייכו ולדידי הכי הוא דמסתברא למימר שחצייה שהיא מקורה שדינן לה כלפנים דנחשבת להבית הואיל והיא מקורה והפתח פתוח היא אבל חצייה האחרת שאינה מקורה לעולם היא כלחוץ דלא מהני לה פתיחת הדלת וכדמסיק ואזיל לטעמיה דר' נתן דהא וכי לא כן סברינן מימר דהכא באסקופה רחבה ארבעה עסקינן ואת אמרת דמאחר שינעל הפתח כולה כלחוץ היא הואיל וחצייה שכלפי חוץ אינה מקורה וכדפרישית א''כ ש''מ דאף כשהפתח פתוח חצייה האחרת לעולם כלחוץ היא וכדאמרן:
Shabbath
Daf 6b
הלכה: מתני' לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. סָמוּךְ לַמִּנְחָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַתְנִיתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. מַתְנִיתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן הֲוִינָן אָֽמְרִין. לֹא אָמַר אֶלָּא חֲשֵׁיכָה. הָא מִנְחָה לֹא. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין. או אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן הֲוִינָן אָֽמְרִין. כּוּלְּהֹן דְּתַנִּינָן מִנְחָה. מִנְחָה. וְכוּלְּהֹן דְּתַנִּינָן חֲשֵׁיכָה. חֲשֵׁיכָה. מִן מַה דְתַנִּינָתָהּ מִנְחָה וְתַנִּתָהּ רִבִּי חִייָה רוֹבָה חֲשֵׁיכָה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ חֲשֵׁיכָה דְתַנִּינָן דְּבַתְרָהּ מִנְחָה הִיא. 6b רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחוֹי דְרַב הוֹשַׁעְיָה אָמַר. מַתְנִיתִין בָּעֲמֵי הָאָרֶץ. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. בַּחֲבֵירִין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. מַתְנִיתִין כְּרִבִּי יְהוּדָה. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כְרַבָּנִן.
Traduction
Notre Mishna prescrit de ne pas s’asseoir devant le barbier ''peu avant l’heure de la prière des vêpres'', tandis qu’un enseignement de R. Hiya assigne pour limite: un peu avant la nuit; et quoique ces 2 avis paraissent en désaccord, ils se complètement mutuellement. Par l’enseignement de R. Hiya seul, on eût supposé que c’est interdit seulement à l’approche de la nuit, mais permis vers l’heure des vêpres; c’est pourquoi la Mishna nous apprend qu’à ce moment aussi on ne doit pas s’y asseoir. Si au contraire il n’y avait que l’avis exprimé dans notre Mishna, on supposerait que tout ce qui est limité par l’heure des vêpres l’est d’une façon absolue, de même qu’au § suivant l’approche de la nuit est une limite absolue, tandis qu’un peu auparavant les sorties en question seraient permises; mais, par suite de la comparaison des 20 opinions émises, on voit qu’elles doivent s’étendre de l’une à l’autre et comprendre les mêmes défenses. R. Hanania, neveu de R. Oshia, dit: notre Mishna, prescrivant une limite plus étendue, s’adresse aux gens ignorants du peuple (de crainte d’infraction), tandis que l’enseignement de R. Hiya fixe une limite plus précise, parce qu’il s’adresse aux compagnons instruits. Les rabbins de Césarée disent: l’avis de notre Mishna est conforme à celui de R. Juda au sujet des vêpres (qu’elles ont pour limite la moitié de leur durée, une heure 1/2 avant la nuit), tandis que l’enseignement de R. Hiya est conforme à celui des autres sages (qui reculent cette limite des vêpres jusqu’à la nuit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן סמוך למנחה. ור''ח תני בברייתא לכל הני דלא יתחיל סמוך לחשיכה. ועביד הש''ס צריכותא דאיצטריך לתרווייהו דאלו אשמעינן להברייתא לחודה ה''א סמך לחשיכה היינו סמוך לחשיכה ממש הא סמוך למנחה לא דה''א דמכיון דאכתי לא הגיע זמן המנחה מותר להתחיל הוי דצורכה למיתני במתני' דאפילו סמוך למנחה לכתחלה לא יתחיל:
או אלו תנינן אנן ולא תני ר' חייא כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות אגב שיטפא דלעיל. כלומר ואלו מהא דתני במתני' סמוך למנתה בלחוד לא סגי משום הנך דתני במתני' דלקמן לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה וכו' וה''א דכולהו בדוקא קתני והיכא דתני מנחה סמוך למנחה דוקא הוא והני כולהו דלקמן דתני בהו חשיכה סמוך לחשיכה דוקא הוא דגזרינן אבל מעט קודם והוא סמוך למנחה לא גזרינן שמא ישכח:
מן מה דתנינתה מנחה וכו'. כלומר אבל השתא שמעינן מן מה דתנינן במתניתין הכא סמוך למנחה ותני ר' חייה רבה עלה סמוך לחשיכה א''כ חשיכה לאו דוקא היא דהא על המתני' קאי והדא אמרה דאפילו הני חשיכה דתנינן אבתרה לקמן לאו דוקא חשיכה ממש אלא מנחה היא וגזרי' בכולהו אפילו סמוך למנחה שמא ישכח:
רבי חנניה וכו'. קאמר דלא היא דהמתני' והברייתא לאו בחדא גוונא מיירי ולמימר בהו דחדא אתי לגלויי אאידך אלא דמתני' איירי בעמי הארץ שאינם יודעים לכוין את השעה בזמן התפלה ואתו למיטעי לפיכך הקדימו חכמים למיגזר ואמרו דאפילו סמוך למנחה לא יתחילו בכל הני דקחשיב:
ומן מה דתני ר''ח. בברייתא בחבירים הוא דמיירי שיודעים לכוין את השעה ומותרין הן להתחיל סמוך למנחה עד שיגיע זמן המנחה ממש וזמנה עד הערב וכת''ק דמתני' דריש פ' תפלת השחר והיינו דקתני ר''ח סמוך לחשיכה:
רבנן דקיסרין אמרין. דלא תדחוק לאוקמי להמתני' ולהברייתא בתרי גווני בני אדם אלא דטפי ניחא לאוקמינהו כתנאי ומתני' כר' יהודה דפליג התם וקאמר דזמנה עד פלג המנחה והיינו שעה ורביע קודם הלילה ולפיכך לא תני במתני' סמוך לחשיכה ומן מה דתני ר''ח היינו כרבנן דהתם דזמנה עד הערב וזהו סמוך לחשיכה:
לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ. הַתְחָלַת הַסַּפָּר אֵי זוֹ הִיא. מִשֶּׁיַּתְחִיל לְגַלֵּחַ. וְהָתַנֵּי. יָשַׁב לוֹ לְגַלֵּחַ. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. מֵת אָבִיו. הֲרֵי זֶה מַשְׁלִים אֶת רֹאשׁוֹ. אֶחַד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. לֹא אַתְיָא אֶלָּא מִשֶּׁיִתְעַטֵּף בְּלוֹנְטִית.
Traduction
On ne devra pas s’asseoir devant le barbier, est-il dit, sans avoir récité, etc.''. En quoi consiste le commencement (31)Jér., (Qidushin 1, 7) ( 61a). de l’œuvre du barbier? lorsqu’il commence à raser. Mais n’a-t-on pas enseigné que lorsqu’en étant assis pour se faire raser l’on apprend la mort d’un proche parent, on pourra achever l’œuvre du barbier, soit que la nouvelle s’adresse à l’ouvrier, soit à celui qui est assis? Pourquoi donc, est-il dit ici, qu’il faut s’interrompre? En effet, fut-il répondu, le commencement a lieu lorsqu’on s’enveloppe du peignoir (32)A ce moment, il faut s'interrompre pour prier, mais non une fois que l'on a commencé à raser..
Pnei Moshe non traduit
לפני הספר וכו'. פיסקא דמתני' היא ומפרש הש''ס אימתי זמן התחלתן:
והתני בברייתא דאבל רבתי ישב לו לגלח וכו' אחד המגלח שאירע לו כן א''צ להפסיק ואחד המתגלח והא הכא במתני' בהמתגלח בלחוד הוא דמיירי כדקתני לא ישב לפני הספר ואי אמרת דלא מיקרי התחלה עד שיתחיל לגלח א''כ מאי איריא דקתני במתגלח הא ודאי דאף המגלח א''צ להפסיק דמה אנינות דאורייתא נידחה מפני כבוד הבריות זמן תפלה דמדרבנן לכ''ש והכי הוה מיבעי למיתני לא יסתפר לפני המנחה ואם התחילו וכו' דהוי משמע דגם המגלח בכלל אלא ודאי לא אתיא פירושא דהתחלה דמתני' אלא משיתעטף באלונטית והוא הסודר שמתעטף בו המתגלח והלכך קתני לא ישב לפני הספר דהואיל דהתחלה לא איירי אלא בהמתגלח קתני נמי ברישא בהמתגלח:
הַתְחָלַת הַמֶּרְחָץ אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֶׁם רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. מִשֶׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ. רַב אָמַר. מִשֶׁיַּתִּיר מִנְעֲלוֹ. כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה יְלִיף שְׁמַע פַּרְשָׁתָה מִן בַּר בְּרֵיהּ בְּכָל עֲרוֹבַת שׁוּבָּא. חַד זְמַן אִינְשִׁי. וְעָאַל מִיסְחֵי בְּהָהֵן דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרְיִאָ. וַהֲוָה מִיסְתַּמֵּיךְ עַל כְּתַפְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אִינְהַר דְּלָא שְׁמַע פַּרְשָׁתֵיהּ מִן בַּר בְּרֵיהּ וְחָזַר וּנְפַק לֵיהּ. מָה הֲוָה. רִבִּי דְּרוֹסַי אָמַר. סָךְ הֲוָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שָׁלִיחַ מָנוֹי הֲוָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. וְלֹא כֵן אַלְפַּן רִבִּי. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. אָמַר לֵיהּ. חִייָה בְנִי. קַלָּה הִיא בָעֵינֶיךָ. שֶׁכָּל הַשּׁמֵעַ פַּרְשָׁה מִן בֶּן בְּנוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי. וּמַה טַעֲמָא. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחֹרֵב֒.
Traduction
A quel moment commence le bain? R. Zeriqan dit au nom de R. Hanina: dès que l’on a défait la ceinture; selon Rav, lorsqu’on a retiré les souliers. Ainsi, R. Josué b. Levi avait l’habitude d’entendre expliquer une section du Pentateuque par son petit-fils chaque vendredi soir. Un jour, il oublia et alla prendre un bain aux thermes de Tibériade; et, tout en s’appuyant sur l’épaule de R. Hiya b. Aba, il se souvint n’avoir pas entendu lire la section biblique par son petit-fils, et il sortit. -Comment cela se fait-il? C’est que, dit R. Droussi, il était dans un tel état (encore presqu’habillé) qu’il a pu quitter de suite. Selon R. Eliézer b. R. Yossé, il était déjà déshabillé lorsqu’il se souvint et se rhabilla. -Mais, lui dit R. Hiya b. Aba, n’est-il pas enseigné que lorsque l’on a commencé l’une de ces opérations on n’est pas tenu de les interrompre pour la prière, encore moins pour l’étude? -O mon fils Hiya, lui répondit-il, tu fais bien peu de cas de ce que je vais écouter; pourtant l’acte d’entendre une section biblique, dite par un petit-fils, équivaut à l’audition de la Loi sur le Mont Sinaï (33)Cf. Berakhot 21b (1, p. 307).; et ce qui le prouve, c’est qu’il est dit (Dt 4, 9-10): Tu feras connaître à tes fils et à tes petits-fils, le jour où tu t’es tenu devant l’Eternel ton Dieu sur le mont Horeb (c’est la communication qui rappelle la révélation sinaïtique).
Pnei Moshe non traduit
משיתיר מנעלו. והיינו הפשטת בגדיו:
כהדא. עובדא דריב''ל שהיה רגיל לשמוע הפרשה מבן בנו בכל ע''ש ופעם אחת שכח ונכנס לרחוץ במרחץ של טבריא והוה מיסתמיך וכו' ונזכר שלא שמע עדיין הפרשה מן בר בריה ויצא לו מן בית המרחץ וחזר לביתו:
מה הוה. היאך היה המעשה וקאמר ר' דרוסי דכך הוה כדאמרן שנכנס למרחץ נשען על כתיפו דר''ח בר בא ועדיין לא התחיל לפשוט את בגדיו:
שליח מנוי הוה. שכבר היה מופשט מבגדיו ואף על פי כן חזר והלביש עצמו ויצא וא''ל ר' חייה לא כך למדתני רבינו אם התחילו אין מפסיקין ומשהפשיט את בגדיו התחלה היא והיינו כרב:
א''ל חייא בני וכו'. דכתיב והודעתם וגו'. וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ללמד דשקולה היא כאותו יום:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם יָכוֹל אַתָּה לְשַׁלְשֵׁל אֶת הַשְּׁמוּעָה עַד מֹשֶׁה שַׁלְשְׁלַהּ. וְאִם לָאו. תְּפוֹשׂ אוֹ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. מַה טַעֲמוֹ. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ. עד י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחוֹרֵב. גִּידּוּל אָמַר. כָּל הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה מִפִּי אוֹמְרָהּ יְהֵא רוֹאֶה בַּעַל הַשְּׁמוּעָה כְּאִילּוּ הוּא עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ. וּמַה טַעֲמוֹ. אַךְ בְּצֶ֤לֶם ׀ יִתְהַלֶּךְ אִ֗ישׁ. כָּתוּב רָב אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ וְאִ֥ישׁ אֱמוּנוֹת מִ֣י יִמְצָֽא. רָב אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ. זֶה שְׁאָר כָּל אָדַם. וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא. זֶה רִבִּי זְעִירָא. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית אֲנָן צְרִיכִין חֲשָׁשִׁין לִשְׁמוּעָתֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת דְּהוּא גַבְרָא מְפַתְחָא. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא. חֲכִים רִבִּי לְבַר פְּדָיָה דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. חֲכִים רִבִּי לְרַב דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ.
Traduction
R. Hiskia, R. Jérémie, ou R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: si l’on peut faire remonter la chaîne de la tradition jusqu’à Moïse, il faut le faire; si non (fauté de temps), on ne mentionnera que les premiers et les derniers, en vertu du même verset, c.-à-d. en remontant l’ordre des temps, jusqu’à ce jour. Ghidoul dit: celui qui rapporte une opinion au nom d’autrui doit s’imaginer qu’il voit l’auteur de cette opinion présent devant lui, afin de transmettre cet avis d’autant plus fidèlement; c’est conforme à ce verset (Ps 39, 7): Certes, l’homme ne marche qu’en présence de l’ombre, c.-à-d. d’après elle il se dirigera. Il est dit aussi (Pr 20, 6): La plupart des hommes vantent leur beauté; mais qui trouvera un homme de foi? Or, la 1re partie de ce verset se rapporte à la majorité des hommes, qui n’ont pas souci de transmettre fidèlement ce qui s’est dit au nom de quelqu’un (et se l’approprient); la 2e partie est applicable à R. Zeira, qui avait soin de vérifier les opinions. C’est ainsi qu’il disait: nous n’avons pas à tenir compte des opinions répétées par R. Sheshet, parce que cet homme est comme aveugle (en ne voyant pas les gens dont il redit les avis, ceux-ci peuvent être tronqués). R. Zeira dit à R. Yassa: -Connais-tu Bar-Padieh pour que tu puisses lui attribuer tel ou tel avis? (peut être est-ce faux)? -C’est par R. Yohanan (que je connais et qui l’a connu), répondit-il, que cet avis a été transmis. De même, sur une question semblable fait par R. Zeira et R. Ada b. Zaba, celui-ci répondit que R. Ada b. Zabda l’avait répété au nom de l’auteur direct de cette opinion.
Pnei Moshe non traduit
ר' חזקיה וכו'. איידי דאיירי בדרשא דהאי קרא דריש נמי לדרשת משמעותיה. וגרסינן להא בפ''ב דשקלים ובפ''ק דקידושין בהלכה ז':
אם יכול את לשלשל את השמועה. ששמעת איזו הלכה ויכול אתה לחבר ולהזכירם זה קיבל מזה וזה מזה עד משה רבינו אמור ומשום דמצוה לאומרו בשם אמרם ודריש לה מדכתיב והודעתם לבניך וגו' דור אחר דור וקבלה זה מזה עד יום אשר עמדת בחורב:
ואם לאו. שאין את יכול להזכיר את כולם תפוס או ראשון ראשון האומרה או אחרון אחרון שקיבלה וכלומר דאעפ''כ יאמר בשם מי שיודע לאמרה בשמו כדמסיק ודריש דמצוה גדולה היא לאמר הדבר בשם אומרו:
אך בצלם יתהלך איש. כשיאמר דבר בשם אומרו יראה בעיניו כאלו זה עומד לנגדו והרי זה האיש שנאמר הדבר בשמו כאלו מתהלך בצלם תמיד:
זה ר' זעירא. שדרכו היה שלא קיבל שמועה בשם אדם אא''כ נתאמת לו שבודאי מפיו יצאו הדברים:
לית אנן צריכין. לחוש לשמועות דרב ששת מה שאומר בשם אמרם:
דהוא גברא מפתחה. סגי נהור היה ואפשר שטעה. ואינו בקי בהם בטביעת קלא:
חכים רבי לבר פדיא. וכי מכיר הוא מר לבר פדייה דאת אמר שמועות מהאומרים לפניך בשמו:
ר' יוחנן אמר משמו. ועליו אני סומך שבודאי הגיד האמת וכן רבי בא סמיך על רב אדא בר אהבה דאמר בשם רב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source