אִיסְקוּפָּה שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּתַח. אֲחֵרִים אוֹמְרִים. כָּל זְמַן שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ כּוּלָּהּ כְּלִפְנִים. נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּמְקוּרָה אֲפִילוּ נָעוּל כּוּלָּהּ כְּלִפְנִים. אִם בְּשֶׁאֵינָהּ מְקוּרָה אֲפִילוּ פָּתוּחַ כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁחֶצְייָהּ מְקוּרָה וְחֶצְייָהּ אֵינָהּ מְקוּרָה. מָהוּ נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לַחוּץ וּמִן הַחוּץ לְתוֹכָהּ. בְּשֶׁהָיָה בַפֶּתַח חוֹר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לַחוֹר וּמִן הַחוֹר לְתוֹכָהּ. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. פָּתוּחַ חֶצְייָהּ כְּלִפְנִים וְחֶצְייָהּ כִּלְחוּץ. וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אַסְקוּפָּה אַרְבָּעָה מֵאַחַר שֶׁיִּנְעַל הַפֶּתַח כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. אַף כְּשֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ חֶצְייָהּ כְּלִפְנִים וְחֶצְייָהּ כִּלְחוּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' נתן אומר וכו'. ר' נתן פליג על אחרים וקאמר. דבהא מודינא לכו שאם הפתח נעול כולה כלחוץ דאין כאן תורת גוד אחית הואיל ואין הקירוי כ''א על החצייה והדלת נעול היא שדינן לכולה כלחוץ אבל כשהפתח פתוח בהא פליגנא עלייכו ולדידי הכי הוא דמסתברא למימר שחצייה שהיא מקורה שדינן לה כלפנים דנחשבת להבית הואיל והיא מקורה והפתח פתוח היא אבל חצייה האחרת שאינה מקורה לעולם היא כלחוץ דלא מהני לה פתיחת הדלת וכדמסיק ואזיל לטעמיה דר' נתן דהא וכי לא כן סברינן מימר דהכא באסקופה רחבה ארבעה עסקינן ואת אמרת דמאחר שינעל הפתח כולה כלחוץ היא הואיל וחצייה שכלפי חוץ אינה מקורה וכדפרישית א''כ ש''מ דאף כשהפתח פתוח חצייה האחרת לעולם כלחוץ היא וכדאמרן:
מהו נעול כלחוץ. ומפרש לה דלענין מאי אמרי' שנחשבת כולה כלחוץ כשהדלת נעול:
אלא כן קיימין בשחצייה מקורה וחצייה אינה מקורה. וכגון שקירויה כלפי פנים היא הלכך פתח פתוח כולה כלפנים נחשבת ולקמן פריך עלה ואם הפתח נעול כולה כלחוץ היא דהואיל ואין כאן תקרה על כולה למימר ביה חודו החיצון יורד וסותם והדלת נעול היא אפי' אותה חצייה שהיא מקורה נחשבת כלחוץ דאין שיעור רחב ד' עליה למימר בקירוי הזה גוד אחית:
אסקופה שלפני הפתח אחרים אומרים וכו'. בסיפא דהתוספתא קתני לה וכדמפרש ואזיל במה אנן קיימין אם באסקופה מקורה שמשקוף הפתח הוא קירוי עליה א''כ אפי' הפתח נעול תחשב כולה כלפנים דסתם משקוף רחב ד' ואמרי' ביה פי תקרה יורד וסותם הואיל ויש בהחלל עובי ארבעה ולא מהני נעילת דלת לבטל כאן המחיצה שהיא ע''י גוד אחית. ואם בשאינה מקורה שאין בליטת המשקוף עליה א''כ אפי' הפתח פתוח נחשבת כולה כלחוץ דמה מהני פתיחת דלת הבית להאסקופה שהיא בחוץ ואין שום קירוי עליה:
מותר וכו'. כלו' לענין להשתמש ולטלטל מתוכה לר''ה ומר''ה לתוכה וכן לענין זה כשהיה בדלת הפתח חור אסור להשתמש מתוכה להחור ומהחור לתוכה דחור הדלת נחשב לרה''י ועיקר הרבותא משום הך סיפא איצטריך ליה דלא תימא הואיל וחור הדלת פתות לתוכה מותר להשתמש ממנו לתוכה ומתוכה לו הלכך קמ''ל דלעולם כשהדלת נעול נחשבת הוא כלחוץ לענין הכל:
וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִיסְקוּפָּה שֶׁאָֽמְרוּ רְחָבָה אַרְבָּעָה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. אִין תֵּימַר. גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה. רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. אִין תֵּימַר. גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְאֵינָהּ רְחָבָה אַרְבָּעָה. הָדָא דָּמַר רַב חִסְדָּא בְשֵׁם אַסִּי. קָנֶה נָעוּץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מוּתָּר לְכָאן וּלְכָאן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיף. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁאֵינָהּ לֹא רְחָבָה 6a אַרְבָּעָה וְלֹא גְבוֹהָה עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין. אלא ע''כ אסקופה שאמרו שהיא כרמלית בשאינה לא רחבה ארבעה ולא גבוה עשרה כזהו דין כרמלית עליה:
ובלבד שלא יחליף. שלא יעמוד אדם במקום פטור ויטול מרה''י ליתן לר''ה ואע''ג דהוא דרך מקום פטור אסור ומ''מ הואיל והוא עומד שם הוי כנח במקום פטור ולא מיחייב עלה אלא דלכתחילה לא יעשה כך:
איסקופה שאמרו. בברייתא דלעיל למיחשביה כרמלית ברחבה ד' ואינה גבוה עשרה דאם תימר שהיא גבוה עשרה ורחב ד' רשות בפ''ע היא ואפי' עומדת בר''ה רה''י הוא ואין תימר שגבוה עשרה ואינה רחבה ארבעה א''כ הדא דאמר רב חסדא בשם אשי לעיל בהפיסקא דקנה נעץ בר''ה אע''פ שגבוה עשרה הואיל ואין כאן רחב ד' מותר לטלטל לרה''י ממנה וכן ממנה לר''ה דמקום פטור בעלמא הוא:
משנה: לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס לֹא לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבּוּרְסְקִי לֹא לוֹכַל וְלֹא לָדִין. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִין לְקִרִיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם התחילו. באחד מכל אלו דקחשיב ואפילו התחיל באיסור שכבר הגיע זמן מנחה אין מפסיקין אלא אם יש שהות ביום יגמור ואח''כ יתפלל ומאימתי התחלת התספורת משיניח מעפורת והוא הסודר של ספרים על ברכיו שלא יפול השער על בגדיו. והתחלת המרחץ משיפשוט הבגד הסמיך לבשרו. והתחלת הבורסקי משיקשור בגד בין כתיפיו כמו שהאומנין עושין. והתחלת האכילה היא לבני ארץ ישראל משיטול ידיו ולבני בבל משיתיר חגורה. והתחלת הדין משיתעטפו הדיינים וישבו לדון ואם היו יושבין ועוסקין בדין ונגמר ובא לפניהם דין אחר הויא התחלה משיתחילו הבעלי דינין לטעון. ומפסיק לק''ש ואין מפסיקין לתפלה. הך סיפא אתיא לדברי תורה. וה''ק וחבירים העוסקי' בתורה מפסיקין הן לק''ש לפי שזמנה קבוע והיא מן התורה ואין מפסיקין לתפלה שאין הזמן קבוע מן התורה ומצות תלמוד תורה גדולה הימנה. ולא שנו אלא לאלו שתורתן אומנתן וכגון ר' שמעון בן יוחי וחביריו אבל כגון אנו שמפסיקין מן התורה לאומנות ולעסקים כ''ש שצריך להפסיק לתפלה ובדליכא שהות מיירי דאלו בדאיכא שהות אטו גרע תלמוד תורה מהני דקתנו ברישא דאין מפסיקין בדאיכא שהות ביום אלא הכא בדליכא שהות וקמ''ל דאפ''ה אלו שתורתן אומנתן אין מפסיקין לתפלה:
ולא לדין. אפי' בגמר דין שמא יראה בעיניו לסתור הדין וימשך ויבטל מן התפלה:
ולא לאכול. ואפי' סעודה קטנה ואכילת עראי שמא ימשך באכילה:
ולא נבורסקי. מקום עיבוד העורות ואפי' לעיוני בעלמא דשמא יראה איזה הפסד במלאכתו ויהא טרוד להתעסק בה. ויתעכב מן התפלה:
לא למרחץ. אפילו להזיע בעלמא דשמא יתעלף ויבטל מן התפלה:
סמוך למנחה. מסקינן לפי סוגיית הש''ס דילן דסמוך למנחה גדולה קאמר והיינו מתחלת שעה שביעית דזמן מנחה גדולה היא משש שעות ומחצה וסמוך למנחה היא חצי שעה מקודם ואע''פ שיש עדיין הרבה שהות ביום אסור לכתחלה לישב לפני הספר להסתפר גזירה שמא ישבר הזוג של התספורת ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר ובתוך כך תעביר זמן התפלה:
מתני' לא ישב אדם לפני הספר. משנה זו אינה מענין השבת אלא מפני שזו מן ההלכות שהסכימו ולא נחלקו בהם כלל וכדתנן לקמן ואלו מן ההלכות וכו' ועוד דבעי למיתני אבתרה לא יצא החייט וכו' שהיא דומה למתני' דהטעם שמא ישכח וכו' והקדים התנא משנה זו ללמדינו דסמוך לחשיכה דתנינן לקמן לאו דוקא אלא סמוך למנחה נמי בכלל כהאי מתני' והכי אמר בגמ':
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם יָכוֹל אַתָּה לְשַׁלְשֵׁל אֶת הַשְּׁמוּעָה עַד מֹשֶׁה שַׁלְשְׁלַהּ. וְאִם לָאו. תְּפוֹשׂ אוֹ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. מַה טַעֲמוֹ. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ. עד י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחוֹרֵב. גִּידּוּל אָמַר. כָּל הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה מִפִּי אוֹמְרָהּ יְהֵא רוֹאֶה בַּעַל הַשְּׁמוּעָה כְּאִילּוּ הוּא עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ. וּמַה טַעֲמוֹ. אַךְ בְּצֶ֤לֶם ׀ יִתְהַלֶּךְ אִ֗ישׁ. כָּתוּב רָב אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ וְאִ֥ישׁ אֱמוּנוֹת מִ֣י יִמְצָֽא. רָב אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ. זֶה שְׁאָר כָּל אָדַם. וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא. זֶה רִבִּי זְעִירָא. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית אֲנָן צְרִיכִין חֲשָׁשִׁין לִשְׁמוּעָתֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת דְּהוּא גַבְרָא מְפַתְחָא. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא. חֲכִים רִבִּי לְבַר פְּדָיָה דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. חֲכִים רִבִּי לְרַב דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חזקיה וכו'. איידי דאיירי בדרשא דהאי קרא דריש נמי לדרשת משמעותיה. וגרסינן להא בפ''ב דשקלים ובפ''ק דקידושין בהלכה ז':
אם יכול את לשלשל את השמועה. ששמעת איזו הלכה ויכול אתה לחבר ולהזכירם זה קיבל מזה וזה מזה עד משה רבינו אמור ומשום דמצוה לאומרו בשם אמרם ודריש לה מדכתיב והודעתם לבניך וגו' דור אחר דור וקבלה זה מזה עד יום אשר עמדת בחורב:
ואם לאו. שאין את יכול להזכיר את כולם תפוס או ראשון ראשון האומרה או אחרון אחרון שקיבלה וכלומר דאעפ''כ יאמר בשם מי שיודע לאמרה בשמו כדמסיק ודריש דמצוה גדולה היא לאמר הדבר בשם אומרו:
אך בצלם יתהלך איש. כשיאמר דבר בשם אומרו יראה בעיניו כאלו זה עומד לנגדו והרי זה האיש שנאמר הדבר בשמו כאלו מתהלך בצלם תמיד:
זה ר' זעירא. שדרכו היה שלא קיבל שמועה בשם אדם אא''כ נתאמת לו שבודאי מפיו יצאו הדברים:
לית אנן צריכין. לחוש לשמועות דרב ששת מה שאומר בשם אמרם:
דהוא גברא מפתחה. סגי נהור היה ואפשר שטעה. ואינו בקי בהם בטביעת קלא:
חכים רבי לבר פדיא. וכי מכיר הוא מר לבר פדייה דאת אמר שמועות מהאומרים לפניך בשמו:
ר' יוחנן אמר משמו. ועליו אני סומך שבודאי הגיד האמת וכן רבי בא סמיך על רב אדא בר אהבה דאמר בשם רב:
הַתְחָלַת הַמֶּרְחָץ אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֶׁם רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. מִשֶׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ. רַב אָמַר. מִשֶׁיַּתִּיר מִנְעֲלוֹ. כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה יְלִיף שְׁמַע פַּרְשָׁתָה מִן בַּר בְּרֵיהּ בְּכָל עֲרוֹבַת שׁוּבָּא. חַד זְמַן אִינְשִׁי. וְעָאַל מִיסְחֵי בְּהָהֵן דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרְיִאָ. וַהֲוָה מִיסְתַּמֵּיךְ עַל כְּתַפְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אִינְהַר דְּלָא שְׁמַע פַּרְשָׁתֵיהּ מִן בַּר בְּרֵיהּ וְחָזַר וּנְפַק לֵיהּ. מָה הֲוָה. רִבִּי דְּרוֹסַי אָמַר. סָךְ הֲוָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שָׁלִיחַ מָנוֹי הֲוָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. וְלֹא כֵן אַלְפַּן רִבִּי. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. אָמַר לֵיהּ. חִייָה בְנִי. קַלָּה הִיא בָעֵינֶיךָ. שֶׁכָּל הַשּׁמֵעַ פַּרְשָׁה מִן בֶּן בְּנוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי. וּמַה טַעֲמָא. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחֹרֵב֒.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהדא. עובדא דריב''ל שהיה רגיל לשמוע הפרשה מבן בנו בכל ע''ש ופעם אחת שכח ונכנס לרחוץ במרחץ של טבריא והוה מיסתמיך וכו' ונזכר שלא שמע עדיין הפרשה מן בר בריה ויצא לו מן בית המרחץ וחזר לביתו:
מה הוה. היאך היה המעשה וקאמר ר' דרוסי דכך הוה כדאמרן שנכנס למרחץ נשען על כתיפו דר''ח בר בא ועדיין לא התחיל לפשוט את בגדיו:
שליח מנוי הוה. שכבר היה מופשט מבגדיו ואף על פי כן חזר והלביש עצמו ויצא וא''ל ר' חייה לא כך למדתני רבינו אם התחילו אין מפסיקין ומשהפשיט את בגדיו התחלה היא והיינו כרב:
א''ל חייא בני וכו'. דכתיב והודעתם וגו'. וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ללמד דשקולה היא כאותו יום:
משיתיר מנעלו. והיינו הפשטת בגדיו:
לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ. הַתְחָלַת הַסַּפָּר אֵי זוֹ הִיא. מִשֶּׁיַּתְחִיל לְגַלֵּחַ. וְהָתַנֵּי. יָשַׁב לוֹ לְגַלֵּחַ. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. מֵת אָבִיו. הֲרֵי זֶה מַשְׁלִים אֶת רֹאשׁוֹ. אֶחַד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. לֹא אַתְיָא אֶלָּא מִשֶּׁיִתְעַטֵּף בְּלוֹנְטִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני בברייתא דאבל רבתי ישב לו לגלח וכו' אחד המגלח שאירע לו כן א''צ להפסיק ואחד המתגלח והא הכא במתני' בהמתגלח בלחוד הוא דמיירי כדקתני לא ישב לפני הספר ואי אמרת דלא מיקרי התחלה עד שיתחיל לגלח א''כ מאי איריא דקתני במתגלח הא ודאי דאף המגלח א''צ להפסיק דמה אנינות דאורייתא נידחה מפני כבוד הבריות זמן תפלה דמדרבנן לכ''ש והכי הוה מיבעי למיתני לא יסתפר לפני המנחה ואם התחילו וכו' דהוי משמע דגם המגלח בכלל אלא ודאי לא אתיא פירושא דהתחלה דמתני' אלא משיתעטף באלונטית והוא הסודר שמתעטף בו המתגלח והלכך קתני לא ישב לפני הספר דהואיל דהתחלה לא איירי אלא בהמתגלח קתני נמי ברישא בהמתגלח:
לפני הספר וכו'. פיסקא דמתני' היא ומפרש הש''ס אימתי זמן התחלתן:
הלכה: מתני' לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. סָמוּךְ לַמִּנְחָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַתְנִיתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. מַתְנִיתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן הֲוִינָן אָֽמְרִין. לֹא אָמַר אֶלָּא חֲשֵׁיכָה. הָא מִנְחָה לֹא. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין. או אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן הֲוִינָן אָֽמְרִין. כּוּלְּהֹן דְּתַנִּינָן מִנְחָה. מִנְחָה. וְכוּלְּהֹן דְּתַנִּינָן חֲשֵׁיכָה. חֲשֵׁיכָה. מִן מַה דְתַנִּינָתָהּ מִנְחָה וְתַנִּתָהּ רִבִּי חִייָה רוֹבָה חֲשֵׁיכָה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ חֲשֵׁיכָה דְתַנִּינָן דְּבַתְרָהּ מִנְחָה הִיא. 6b רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחוֹי דְרַב הוֹשַׁעְיָה אָמַר. מַתְנִיתִין בָּעֲמֵי הָאָרֶץ. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. בַּחֲבֵירִין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. מַתְנִיתִין כְּרִבִּי יְהוּדָה. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כְרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבנן דקיסרין אמרין. דלא תדחוק לאוקמי להמתני' ולהברייתא בתרי גווני בני אדם אלא דטפי ניחא לאוקמינהו כתנאי ומתני' כר' יהודה דפליג התם וקאמר דזמנה עד פלג המנחה והיינו שעה ורביע קודם הלילה ולפיכך לא תני במתני' סמוך לחשיכה ומן מה דתני ר''ח היינו כרבנן דהתם דזמנה עד הערב וזהו סמוך לחשיכה:
ומן מה דתני ר''ח. בברייתא בחבירים הוא דמיירי שיודעים לכוין את השעה ומותרין הן להתחיל סמוך למנחה עד שיגיע זמן המנחה ממש וזמנה עד הערב וכת''ק דמתני' דריש פ' תפלת השחר והיינו דקתני ר''ח סמוך לחשיכה:
רבי חנניה וכו'. קאמר דלא היא דהמתני' והברייתא לאו בחדא גוונא מיירי ולמימר בהו דחדא אתי לגלויי אאידך אלא דמתני' איירי בעמי הארץ שאינם יודעים לכוין את השעה בזמן התפלה ואתו למיטעי לפיכך הקדימו חכמים למיגזר ואמרו דאפילו סמוך למנחה לא יתחילו בכל הני דקחשיב:
מן מה דתנינתה מנחה וכו'. כלומר אבל השתא שמעינן מן מה דתנינן במתניתין הכא סמוך למנחה ותני ר' חייה רבה עלה סמוך לחשיכה א''כ חשיכה לאו דוקא היא דהא על המתני' קאי והדא אמרה דאפילו הני חשיכה דתנינן אבתרה לקמן לאו דוקא חשיכה ממש אלא מנחה היא וגזרי' בכולהו אפילו סמוך למנחה שמא ישכח:
או אלו תנינן אנן ולא תני ר' חייא כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות אגב שיטפא דלעיל. כלומר ואלו מהא דתני במתני' סמוך למנתה בלחוד לא סגי משום הנך דתני במתני' דלקמן לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה וכו' וה''א דכולהו בדוקא קתני והיכא דתני מנחה סמוך למנחה דוקא הוא והני כולהו דלקמן דתני בהו חשיכה סמוך לחשיכה דוקא הוא דגזרינן אבל מעט קודם והוא סמוך למנחה לא גזרינן שמא ישכח:
גמ' אנן תנינן סמוך למנחה. ור''ח תני בברייתא לכל הני דלא יתחיל סמוך לחשיכה. ועביד הש''ס צריכותא דאיצטריך לתרווייהו דאלו אשמעינן להברייתא לחודה ה''א סמך לחשיכה היינו סמוך לחשיכה ממש הא סמוך למנחה לא דה''א דמכיון דאכתי לא הגיע זמן המנחה מותר להתחיל הוי דצורכה למיתני במתני' דאפילו סמוך למנחה לכתחלה לא יתחיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source