Shabbath
Daf 69b
הלכה: ג'. מָאן תַּנָּא. סֵימָנִיּוֹת. רִבִּי יוֹסֵי. מָהוּ בְּכָל לָשׁוֹן. אֲפִילוּ אֲלֵף אַלְפָא. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא יִתֵּן שֶׁלְּמַטָּן לְמַעֲלָן שֶׁלְּמַעֲלָן לְמַטָּן. כְּמִין קוֹלְמוֹסִין הָיוּ עֲשׂוּין. 69b וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא יִתֵּן שֶׁבִּפְנִים בַּחוּץ וְשֶׁבַּחוּץ בִּפְנִים. טַבָּעוֹת הָיוּ מוּכִיחוֹת. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא יַחֲלִיף. אָמַר רִבִּי אָחָא. לוֹכְסוֹן הָיָה כָתוּב עֲלֵיהֶן. וְיַחֲלִיף. אָמַר רִבִּי אִימִּי. וַֽהֲקֵֽמוֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ. וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּט לָעֵצִים. אֶלָּא אֵי זֶה קֶרֶשׁ זָכָה לְהִינָּתֵן בַּצָּפוֹן יִינָּתֵן בַּצָּפוֹן. בַּדָּרוֹם יִינָּתֵן בַּדָּרוֹם.
Traduction
D’après qui est-on coupable pour l’indication de deux simples signes? D’après R. Yossé, et en quelque langue que ce soit, un a ou un A. Si les poutres du Temple étaient seulement classées par des signes au lieu de lettres, n’y avait-il pas à craindre que l'on tourne en bas (vers la terre) ce qui devait être tourné vers le ciel, ou à l’inverse? Non, parce qu’elles étaient taillées en forme de calame (effilées), et il n’y’ avait pas à craindre de placer à l’intérieur la poutre allant à l’extérieur, ou vice versa, en tenant compte de la disposition des anneaux adaptés là pour recevoir les verrous; enfin, il n’y avait pas à craindre que l’on se trompe de côté, car, dit R. Aha, les signes étaient tracés en une ligne diagonale suivant les poutres. Ce qui prouve l’existence même des signes servant à éviter les interversions (488)Jér. (Horayot 3, 9) ( 48c). Cf. (Taanit 4, 2) ( 68a), et (Sota 9, 17) ( 24c)., c’est qu’il est dit (Ex 26, 30): tu érigeras le tabernacle selon son ordonnancement; il n’y a pas d’autre jugement, à l’égard du bois, que de prononcer quelle poutre devra être placée au nord, quelle autre au sud.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תנא סימניות. דמשמע אפילו אינן אלא לסימן בעלמא ר' יוסי הוא דקאמר עיקר חיוב של כותב משום רושם שהיה במשכן הוא ולא היה אלא לסימן:
מהו בכל לשון אפילו אל''ף אלפ''א. כלו' במקום אל''ף כתב אלפ''א והוא לשון יונית כדתנן בפ''ג דשקלים יוונית כתוב עליהן אלפא ביתא גמלא ואם כתב שתי אותיות מלשון יוונית או משאר לשון לעז חייב:
וחש לומר וכו'. על הא דקאמר ר' יוסי שכך היו רושמין על קרשי המשכן והאיך עשו דהא אכתי איכא חששא שמא יהפוך אותן והנתון למעלה יתן למטה ומה שלמטה יתן למעלה וכהאי מאן דאמר דס''ל כשם שעובי הקרשים מלמטן כך היו למעלן:
כמין קולמוסין היו עשוין. כלומר לא כהאי מ''ד דאמרן אלא היו משופעין והולכין כקולמוסין הללו עד שהיו כלין למעלה כאצבע וא''א להחליף מה שלמעלה למטה:
וחש לו' וכו'. והא אכתי איכא חששא שמא יחלוף ליתן הצד שבפנים למבחוץ ואת שמבחוץ לצד פנים שהרי היו מצופין בזהב מבפנים ומבחוץ. וקאמר דלהא ליכא למיחש שהטבעות שהיו מבחוץ הן היו מוכיחות להצד שבחוץ:
וחש לו' שמא יחליף. והא אכתי איכא חששא אפי' היו רושמין לידע איזה בן זוגו שמא יחליף את שניהן מרוח זה לרוח זה:
לוכסן היו כתוב עליהן. הסימן שרשמו עליהן היה רשום באלכסון של הזוג כזה המקצת על זה והמקצת על זה והשתא א''א להחליף אפילו מרוח לרוח אחר דמכיון שעל כולן היה נרשם באלכסון כך אם יחליפו א''א שלא יהא ניכר שהוחלפו ומתוך כך היו יודעין להקימן תמיד כסדרן הראשון שהוקמו בתחלת הקמת המשכן:
ויחליף. אותן מרוח זה לרוח אחר ומה בכך שהיו נזהרין כל כך בסימנין שאפילו מרוח זה לרוח אחר לא יחליפו:
כמשפטו. כתיב וכי יש משפט לעצים וה''ל למיכתב כאשר הראית בהר אלא ללמדך שתשמור משפט סידורן הראשון וזה הקרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון לעולם ושבדרום ינתן בדרום לעולם:
אִילִּין דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה וּדְבַר פָּזִי הֲווֹן שְׁאֵלִין בִּשְׁלָמֵיהּ דִּנְשִׂייָא בְּכָל יוֹם. וַהֲווֹן אִילֵּין דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה עֲלִין קַדְמַאי וְנָֽפְקִין קַדְמַאי. אָֽזְלִין אִילֵּין דְּבַר פָּזִי וְאִיתְחַתְּנוּן בִּנְשִׂיאוּתָא. אֲתוֹן בְּעָייָן מֵיעוֹל קַדְמַאי. אִשְׁתָּאִילַת לְרִבִּי אִימִּי. אָמַר לוֹן רִבִּי אִימִּי. וַֽהֲקֵֽמוֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ. וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּט לָעֵצִים. אֶלָּא אֵי זֶה קֶרֶשׁ זָכָה לְהִינָּתֵן בַּצָּפוֹן יִינָּתֵן בַּצָּפוֹן. בַּדָּרוֹם יִינָּתֵן בַּדָּרוֹם.
Traduction
Les membres de la famille de R. Oshia et de Bar-Pazi allaient tous les jours demander des nouvelles de la santé du Nassi; la famille de R. Oshia, entrant la première, sortait aussi la première. Sur quoi, celle de Bar-Pazi, s’étant alliée par mariage à la maison du Nassi, voulut passer à son tour la première. Elle consulta R. Imi, qui répondit par le verset précité: ''tu érigeras le tabernacle, etc.'' c.-à-d. il n’y a d’autre jugement pour le bois que de remettre à chaque place respective celle qui lui avait été assignée en principe; il en sera de même pour la prééminence entre ces 2 familles.
Pnei Moshe non traduit
וגרסינן. להא בסוף הוריות ולהאי עובדא דלקמיה:
אילין דר' הושעיא ודבר פזי. שתי משפחות היו ורגילין להקביל פני הנשיא ולשאול בשלומו בכל יום ואותה משפחה דבר הושעיה היו מנהגם להכנס בראשונה שהיו יותר חשובים מבני המשפחה דבר פזי והלכו אלו דבר פזי ונתחתנו במשפחת הנשיא ורצו עכשיו להקדים לפניהם שנעשו יותר חשובים מהם ושאלו לר' אימי ואמר להן מן המקרא הזה וכו' דלמדין אנו מכאן שאין לשנות הסדר ומכיון שזכתה משפחה הראשונה להקדים בכניסה אין דוחין אותה ממנהג סידורה:
תְּרֵין זַרְעִין הֲווֹן בְּצִיפֹּרִין בּוּלֶווטַיָּא וּפָגָנָיָּא. הֲווֹן שְׁאֵלִין בִּשְׁלָמֵיהּ דִּנְשִׂייָא בְּכָל יוֹם. וַהֲווֹן בּוּלֶווטַיָּא עֲלִין קַדְמַיי וְנָפְקִין קֵדְמַיי. אָֽזְלוֹן פָּגָנָייָא וְזָכוֹן בָּאוֹרַייְתָא. אֲתוֹן בָּעוּ מֵיעוֹל קַדְמַיי. אִשְׁתָּאִילַת לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שָׁאֲלָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן. עֲאַל רִבִּי יוֹחָנָן וּדְרָשָׁהּ בְּבֵי מִדְרָשָׁא דְרִבִּי בְנָייָה. אֲפִילוּ מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ. מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ׃ סָֽבְרִין מֵימַר. לִפְּדוֹת וְלִכְסוּת וּלְהַחֲיוֹת. הָא לִישִׁיבָה לֹא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. אַף לִישִׁיבָה. מַה טַעֲמָא׃ יֳק֣רָה הִ֭יא מִפְּנִינִים. וַאֲפִילוּ מִזֶּה שֶׁהוּא נִכְנַס לִפְנַיי לְפְנִים.
Traduction
Il y avait à Sephoris deux familles bien distinctes: l’une était du conseil de la ville boulhteia, et l’autre bien infime (facchini), allant toutes deux demander chaque jour des nouvelles de la santé du Nassi; mais les membres du Conseil, en vertu de leur rang, passaient les premiers. Un jour, comme les seconds s’étaient acquis une grande réputation dans la connaissance juridique, ils voulurent avoir la prééminence. Ils consultèrent à ce sujet R. Simon b. Lakish, qui s’adressa à R. Yohanan, lequel entra à ce propos dans la salle d’études de R. Banias et proclama cette sentence (489)Sentences et Proverbes p. 74.: le savant, fut-il un bâtard, passe avant le grand prêtre qui est un ignorant. On avait supposé devoir conclure que le savant précède les autres en cas de rachat, ou pour les vêtements, ou les vivres, non pour la prééminence à la salle d’études, ce qui semblait indiquer que la seconde famille restait au second rang par rapport au Nassi. -Non, dit R. Abin, même pour siéger à l’assemblée doctrinale, le savant aura le pas sur les autres (et sur les dignitaires). Ce qui prouve, c’est qu’il est dit (Pr 3, 15): elle est plus précieuse que les perles fines; l’étude est au-dessus de celui qui entre le plus en avant (490)C'est le grand prêtre, pénétrant seul dans le sanctuaire. Jeu de mots sur le mot panim, signifiant: perle et intérieur..
Pnei Moshe non traduit
תרין זרעין. שתי משפחות היו בצפורי ונקראין בולווטיא ופגנייא והיו אלו בני בולווטיא נכנסין בראשונה להקביל פני הנשיא ויוצאין בראשונה והלכו משפחת הפגניא וזכו להתגדל בתורה והיו רוצין להקדים לפני הבולווטיא ושאלו לר''ל היאך ינהגו ור''ל שאל לר' יוחנן ונמנו וגמרו ונכנס ר' יוחנן לבה''מ ודרש דזה לא דמיא להא דר' אימי דודאי חשיבות התורה היא קודמת וכדתנן אפי' ממזר ת''ח וכו':
סברין מימר. מעיקרא סברוה לומר דדוקא לענין לפדות ולכסות ולהחיות כדאיירי במתני' דהוריות בהא הוא דאמרו אפי' ממזר א''ח קודם הוא אבל לישיבה לענין חשיבות בישיבה כגון לישב בראש ולהקדימו בכניסה ויציאה לא אמרו דאלו לענין התמנות בישיבה ובסנהדרין כבר שנינו בפ' אחד דיני ממונות דהכל כשירין לדיני ממונות אפי' ממזר אבל לא לדיני נפשות:
אמר ר' אבין אף לישיבה. כדדריש ר' יוחנן וכדאמרן:
יקרה היא מפנינים. משמע דבכל מיני חשיבות השייכים ליקר ותפארת חשובה הוא וקודמת אפילו לחשיבות כ''ג זה שנכנס לפני ולפניה:
Shabbath
Daf 70a
משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַייָב. כָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִיקְרָא בְּקוֹמוֹם וְקַלְקַנְתּוֹם וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם עַל שְׁנֵי כוֹתְלֵי הַבַּיִת וְעַל שְׁנֵי דַפֵּי פִינַקְס וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה חַייָב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַייָב. וְהַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁע פּוֹטֵר:
Traduction
Celui qui écrit 2 lettres dans un même état d’ignorance est coupable, soit qu’il l’ait écrit à l’encre, soit à la couleur (494)Le comment. a: orpiment., soit au rouge (gummi), ou avec du vitriol, calcanqon (495)Maïmonide a un mot arabe, selon la transcr. correcte du mss. B. N., hébr. 328, non ZHG comme l'ont les éd., ou avec tout ce qui marque. De même, si l’on écrit sur l’angle de 2 murs, ou sur les 2 feuilles d’un livre de comptes libellés pinax (496)T. 3, p. 245., de façon à pouvoir lire ces 2 lettres d’un coup, on est coupable. Celui qui écrit sur son corps est coupable; mais s’il les grave là, c’est un délit selon R. Eliézer, tandis que R. Josué l’autorise.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכותב שתי אותיו' בהעלם אחד חייב. הא קמ''ל שאם כתבן בהעלם אחד חייב הוא לעולם ואפילו חזר ועשאן אות אחת וכך הוא בתוספת' פי''ב בהדיא הכותב אות אחת ועשאן שתי אותיות שתי אותיות ועשאן אות אחת הרי זה חייב נתכוין לכתוב אות אחת ונעשו בידו שתי אותיות שתי אותיות ונעשו בידו אות אחת ה''ז פטור. וסיפא היינו דתנינן לקמן נתכוין לכתוב חי''ת וכתב שני זיינין פטור:
בסם. אורפמינט''ו בלע''ז:
בסיקרא. הוא מין צבע שחור ויש של אדום:
וקימוס. הוא גומא:
וקנקנתום. היא חרותא דאושכפי ווידריאל''ו בלע''ז:
ובכל דבר שהוא רושם. ועומד ומתקיים כגון מי עפצים ובלבד שיכתוב ג''כ על דבר המתקיים כדקאמר בגמ':
על שני כותלי הבית. כגון הזויות הסמוכין:
ועל שני דפי פנקס. בקצה שפות של הלוחות והן סמוכין ויכולין הן להיות נהגין ונקרין זה עם זה חייב:
הכותב על בשרו חייב. מפני שהכתב עומד על העור ואף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לשאר כתב שנמחק לאחר זמן:
והמסרט על בשרו. צורת כתב בשריטת הברזל:
ור' יהושע פוטר. לפי שאין דרך כתיבה בכך והלכה כר' יהושע:
הלכה: ד. כָּתַב בִּדְיוֹ עַל עֲלֵי יְרָקוֹת. בְּמַשְׁקִין וּבְמֵי פֵירוֹת עַל הַלּוּח. פָּטוּר. עַד שֶׁיִּכְתּוֹב דָּבָר שֶׁלְּקַייְמַא עַל דָּבָר שֶׁלְּקַייְמַא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּתַב אוֹת אַחַת בְּטִיבֵּרִיָּא וְאוֹת אַחַת בְּצִיפּוֹרִין חַייָב. וְהָא תַנִּינָן. אִם אֵינָן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר מָמָל. בִּסְרָרָה.
Traduction
Si l’on a écrit avec de l’encre sur des feuilles de verdure, ou avec des liqueurs, ou avec du jus de fruits sur une tablette, il n’y a pas de délit, jusqu’à ce que l’on emploie une teinture stable sur un corps fixe. R. Jacob b. Aha ou R. Yossa dit au nom de R. Eliézer (497)''Ci-après, 13, 1; (Eruvin 5, 1).'': eut-on écrit une lettre à Tibériade et une autre à Sephoris, on est coupable, malgré la distance de séparation. Mais n’a-t-on pas dit qu’il y a dispense ''si l’on ne peut pas lire les 2 lettres d’un coup''? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתב בדיו על עלי ירקות וכו'. תוספתא היא בפ' י''ב:
כתב אות אחת בטבריא והלך משם לציפורי וחזר וכתב אות אחת והכל בהעלם אחד חייב:
והא. אנן תנן אם אינן נהגין זה עם זה פטור וקס''ד דכתב אא השניה בצפורי על לוח אחר ואינן יכולין להתקרב זה לזה:
אמר ר' אבא בר ממל בסדרה. לפי מה שכתוב לפנינו ה''פ שמיירי שכתב אות השני בצפורי כסדר של האות הראשון שכתב בטבריה כגון שכתב להראשון בשפת הלוח וכסדר הזה כתבו גם להשני בצפורי בשפת לוח אחר דאף על גב דעכשיו אינן נהגין זה עם זה מ''מ יכול הוא לקרבן זה אצל זה ויהיו נהגין זע''ז ומכיון שכתבן בהעלם אחת מצטרפין וחייב והא קמ''ל דקריבה דלאחר זמן שפיר קריבה מיקריא ובהא דנקט בצפורי עוד רבותא קמ''ל שאפי' לא השלימו לאות השני במקום שהתחיל לכתוב וה''א שהמקומות מחלקין להשיעור אפ''ה מכיון שהן בהעלם אחת חייב:
תַּנֵּי. וְגַד מִגַּדִּיאֵל. מֵתִיבִין לְרִבִּי יְהוּדָה. וַהֲלֹא אֵילּוּ פְשׁוּטִים וְאֵילּוּ כְפוּפִים. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. כָּתַב שְׁנֵי אוֹתוֹת שָׁוִים וְהֵן שֵׁם חַייָב. כְּגוֹן שש תת גג רר חח. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. שְׁתֵּי אוֹתוֹת בְּכָל מָקוֹם. אַשְׁכָּחַת אֲמַר. קַלַּת וְחוֹמְרַת עַל דְּרִבִּי יוּדָה. קַלַּת וְחוֹמְרַת עַל דְּרַבָּנִן. קַלַּת עַל דְּרִבִּי יוּדָה. כָּתַב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שָׁוִין וְהֵן שֵׁם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה חַייָב. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן פָּטוּר. קַלַּת עַל דְּרַבָּנִן. שְׁתֵּי אוֹתוֹת מִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֵׁם. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה פָּטוּר. 70a מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת כָּל הַשֵּׁם. עַד שֶׁיְּאָרֵג אֶת כָּל הַבֶּגֶד. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת כָּל הַנָּפָה. תַּלְמוּד לוֹמַר. מֵֽאַחַת֭. אִי מֵאַחַת יָכוֹל אֲפִילוּ כָתַב אוֹת אַחַת. אֲפִילוּ אָרַג חוּט אֶחָד. אֲפִילוּ עָשָׂה בַיִת אֶחָד בְּנָפָה וּבְכַבָּרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת. הָא כֵיצַד. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה שֶׁכְּיוֹצָא מִזֶּה מִתְקַייֶמֶת. וְהָכָא הוּא אָמַר. הַשׁוֹבֵט וְהַמְקַטְקֵט עַל הָאָרִיג הֲרֵי זֶה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְיַישֵּׁב בְּיָדוֹ.
Traduction
On a enseigné: contre l’avis de R. Juda, parlant ''de petits noms dérivés des grands, comme p. ex. Gad de Gadiel'', on peut objecter que parfois la même lettre, étant finale, sera droite (p. ex. dans Dan, ˆ, tandis qu’au milieu du mot elle sera courbe g (491)On peut en inférer que l'usage des finales est postérieur au temps des 1er auteurs de la Mishna.. Au nom de R. Juda, il a été enseigné que si l’on écrit 2 lettres semblables ayant un sens, on est coupable, p. ex. çç (dérivé de Sesac), ou tt, ou rr ou jj (492)''Ces 5 mots signifient: 1. Marbre, ou lin; 2. Donner; 3. Toit; 4. Salive; 5. Cercle.''; selon les autres sages, on est coupable en tous cas d’avoir écrit 2 lettres, n’eussent-elles pas de sens à part. Il se trouve que l’on a émis un avis peu grave et un autre plus sévère selon R. Juda, de même qu’un procédé semblable a eu lieu pour les autres sages: la règle facile consiste au cas où l’on a tracé 2 lettres égales formant un nom, ce qui est condamnable selon R. Juda, non d’après les autres sages; la règle plus sévère consiste au cas d’inscription de 2 lettres prises n’importe où et sans valeur directe, ce qui est condamnable selon les autres sages, tandis que R. Juda n’inflige pas de pénalité en ce cas. R. Juda n’est-il pas en contradiction avec lui-même, car on a enseigné: il ne faut pas, pour constituer le délit avoir écrit un nom entier, ni tissé une étoffe complète, ni fabriqué tout un tamis, parce qu’il est écrit (Lv 4, 2): ''de l’une d’elles'', (même partielle); toutefois, de ce même terme on ne saurait déduire que la faute est également grave d’avoir écrit une seule lettre, ou tissé un seul fil, ou fabriqué une seule maille du tamis, en raison de ce que dit la Bible (ibid.): s’il a commis une faute; ce qui revient à dire qu’il faut encore avoir accompli un travail qui ait une certaine consistance et puisse servir, comme p. ex. d’avoir écrit 2 lettres. Comment se fait-il qu’ici il exige de plus que ces 2 lettres aient un sens séparément? C’est ainsi qu’il a été dit plus haut (§ 1, fin): On est coupable si l’on égalise la trame avec la navette, ou si l’on rajuste les fils des tissus, parce cette dernière mise à point, faite à la main, achève le travail (493)L'objection reste sans réplique..
Pnei Moshe non traduit
תני וגד מגדיאל מתיבין לר' יהודה וכו'. כלו' על הא דמשוה אלו דקחשיב זה לזה דהא לא דמי דבשלמא גד מגדיאל שניהן שוין הן אלא דשם משמעון ושמואל ודן מדניאל אלו מאותיות הפשוטים ואלו מאותיות מנצפ''ך הכפולים ולא משני הכא מידי:
שתי אותיות בכל מקום. כלו' שתי אותיות מכל מקום בעינן שיהא אות זה משונה מאות זה לאפוקי הני דשוין הן וכאות אחד הוו:
אשכחת אמר. נמצאו למידין קולא וחומרא לר' יהודה וקולא וחומרא לרבנן דבכותב שתי אותיות שוין לר' יהודה חייב ולרבנן פטור והרי חומרא לר' יהודה וקלת על דרבנן:
שתי אותיות בכל מקום אע''פ שאינן שם. כלו' ואם כתב שתי אותיות מכל מקום ואפילו אינן שם במקום אחר כגון אה אף וכיוצא באלו לרבנן חייב ולר' יהודה פטור דבעי דוקא שיהו שם במקום אחר:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה. בהא דקאמר האי בענינא להא דקאמר לעיל בסוף הלכה. דתני בת''כ פ' ויקרא:
ת''ל מאחת. משמע אפילו מקצת הכתיבה והאריגה:
אי מאחת וכו' הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת במקום אחר. והיינו שם משמעון וכיוצא או בשניהן שוין כגון שש וכיוצא אלמא דמיהת לר' יהודה דסתם סיפרא אליבא דר' יהודה היא בעינן שתהא נקראת מלאכה בפני עצמה במקום אחר. והכא הוא אמר בהלכה דלעיל השובט וכו' ומה בכך שמיישב בידו לאריגה הא מיהת במקום אחר לאו מלאכה בפני עצמה מיקריא ולא משני מידי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source