תַּנֵּי. אֵין בּוֹרְרִין לֹא טוֹחֲנִין וְלֹא מַרְקִידִין. הַבּוּרֵר הַטּוֹחֵן הַמַּרְקִיד בַּשַּׁבָּת נִסְקַל. בְּיוֹם טוֹב סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְהָא תַנִּינָן. בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא עַנְתוֹנַייָא. דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה: וְהָא תַנִּינָן. שֶׁלְּבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ שׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּילְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶן. מוּתָּר לִטְחוֹן וְאָסוּר לָבוֹר. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. לֹא הוּתְרָה טְחִינָה כְדַרְכַּהּ. וּמְנַיִין שֶׁאֵין בּוֹרְרִין וְלֹא טוֹחֲנִין וְלֹא מַרְקִידִין. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּל מְלָאכָה֙ לֹא יֵֽעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם עַד וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת הַמַּצּוֹת֒. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. כְּלוּם לָֽמְדוּ לְתַבְשִׁיל אֶלָּא מִיכָּן. רִבִּי יוֹסֵה לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֭וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם: עַד וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת הַמַּצּוֹת֒. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפְלִיג. אַ֚ךְ ה֥וּא לְבַדּ֭וֹ הֲרֵי אֵילּוּ מִיעוּטִין. שֶׁלֹּא לִקְצוֹר וְלֹא לִטְחוֹן וְלֹא לְהַרְקִיד בְּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני חזקיה ופליג. כלומר דלהך דרשא דתני חזקיה למעוטי למלאכות הקודמים פליגא לדינא אהא דר''ש בן לקיש בין לר' אחא ובין לר' יוסי דאלו לדידהו מלאכת הברירה ג''כ בכלל לאסור אותה בי''ט כדקאמרי בהדיא ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין וא''כ לא אזלא מילתייהו אליבא דב''ה שהתירו להיות בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי ובלבד שלא יעשה כדרך חול בטבלא בנפה ובכברה הלכך פליג חזקיה וקאמר דמהכא נפקא לן מדכתיב אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין. וכך הוא בביצה וכאן חסר בהעתקה תיבת לבדו. כלומר מדכתיב שלש מיעוטין דרשינן שלא לקצור ולא לטחון ולא לרקד בי''ט אבל ברירה לית לן למעוטי אלא בורר כדרכו וכב''ה:
ר' יוסה לא אמר כן. כלומר לפיכך לא אמר ר' יוסי כהאי דר' אחא אלא כך אמר רבי שמעון בן לקיש מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם עד ושמרתם את המצות וכלומר מסיפיה דקרא דלהיתירא אתא וסמיך ליה ושמרתם את המצות הוא דדרשינן והשתא שפיר אמרינן דתרתי ש''מ דאפי' הוה כתיבא ועשיתם את המצות הוה ידעינן דהיתירא דאוכל נפש אינה אלא במלאכות שהן גורמים שתהא ראויה לאכילה וזהו מלישה ואילך דאי לאו הכי אלא דאמרת שכל מלאכה שהן שייכין לעשייה של אוכל נפש התירה התורה הוי קשיא אמאי שני קרא בדבוריה דכתיב אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ואמאי לא כתיב אשר יעשה לכל נפש דהוה כולא עניינא בלשון עשייה וכדהוה נמי כתיבא אבתרה ועשיתם את המצות דהכל בלשון עשייה אלא מדכתיב אשר יאכל והוה סמיך אבתרה ועשיתם את המצות ממילא הוה שמעינן דאותן מלאכות שהן שייכין להעשיה שתהא ראוייה לאכילה אותן הוא שהתירה התורה בדוקא ולאפוקי מלאכות הקודמים והשתא שפיר איכא נמי למידרש מדכתיב ושמרתם ולא כתיב ועשיתם אלא למעוטי מצה מבושלת שאינה צריכה שמירה:
ר' יוסי בעי על זה. כלום למדו לתבשיל אלא מכאן. כלומר הרי לא למדו לומר שאינו יוצא במצה של תבשיל אלא מדכתיב ושמרתם כדאמרי' לקמן בפ' כל שעה בהלכה ד' יכול יצא ידי חובתו ברביכה ת''ל ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו שאינה צריכה שימור דכשהיא מבושלת אינה באה לידי חימוץ והשתא לדידך דדרשת האי ושמרתם ללמד שכל המלאכות שהן קודם מלאכות הלישה שהיא הצריכה שמירה שהן אסורין א''כ מנא לן למידרש למעוטי מצה מבושלת שאינו יוצא בה דהא איצטריך ושמרתם לדרשא דלך וליכא למימר דתרתי ש''מ ומדכתב לישנא דשמירה דהא ליתא דאי לא הוה כתיב ושמרתם אלא ועשיתם לא הוה ידעינן לאסור כל המלאכות הקודמים דה''א דכל מלאכה הצריכה לעשיית המצות התירה התורה ומלאכו' הקודמים ג''כ בכלל:
כל מלאכה לא יעשה בהם עד ושמרתם את המצות כלו' מדסמכה התורה להאי קרא ושמרתם את המצות לקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם ש''מ למידרש דה''ק כל מלאכה שהיא מקודם עד שבא לידי ושמרתם והיינו לישה דמלישה ואילך בעי שמירה אותן מלאכות לא יעשה בהם:
ר' אחא בשם ר''ש בן לקיש כל מלאכה וכו'. כך הוא בביצה שם ור' יוסי הכתוב כאן ט''ס היא דהא ר' יוסי מקשה עלה:
ומנין שאין בוררין וכו'. דאמאי לא נימא דכל מלאכה שהיא לאוכל נפש התירה התורה בי''ט:
ר' יוסי בשם ר' הילא. קאמר דאי משום הא ל''ק שלא הותרה טחינה כדרכה בי''ט וכן לא ברירה לדידיה בכדרכה אבל לטחון שלא כדרכה וע''י שינוי ס''ל לר''ג מותר:
והא תנינן. בתוספתא פ''ב דביצה של בית ר''ג היו שוחקין פלפלין בי''ט ברחיים שלהן א''כ לדידיה מותר לטחון ואסור לבור בתמיה דהא ודאי טחינה חמירא שלא היתרה לגמרי בי''ט וברירה מיהת לברור אוכל לכ''ע שרי:
דר''ג היא. הך ברייתא דקתני בי''ט סופג את הארבעים כר''ג דאמר בפ''ב דביצה אף מדיח ושולה כלומר דכך הוא שיעשה שנותן מים ע''ג הקטניות בי''ט והפסולת צף מלמעלה ושולה אותן ולא התיר לברור אותן כדרכן:
והא תנינן בורר כדרכו וכו'. בי''ט לב''ה והלכתא כוותייהו:
בִּירֵר אוֹכְלִים מִתּוֹךְ אוֹכְלִים. חִזְקִיָּה אָמַר. חַייָב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּטוּר. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל חִזְקִיָּה. דְּאָמַר. בּוֹרֵר וְאוֹכֵל בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ עַל הַשּׁוּלְחָן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ אוֹרְחִין אוֹכְלִין רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה. וְהָתַנֵּי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבוֹר אֶת כָּל אוֹתוֹ הַמִּין. אִם עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה. שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בַּשַּׁבָּת חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְמָקוֹם אֶחָד חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה. אֲפִילוּ עִיגּוּלִין מִן גַּוְא עִיגּוּלִין. אֲפִילוּ רִימּוֹנִים מִן גַּוְא רִימּוֹנִים. אוֹ כֵינִי. אֲפִילוּ בְּנֵי נַשׁ מִן גַּו בְּנֵי נַשׁ. 50a מַיי כְדוֹן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי לְהָדָא דְרִבִּי אִימִּי. דְרִבִּי אִימִּי הֲוָה לֵיהּ אוֹרְחִין. אַפִּיק קוֹמֵיהוֹן תּוּרְמוֹסִין וּפַסִילִייָן. אֲמַר לוֹן. הָבוֹן דַּעְתֵּיכוֹן דַּאֲתוֹן מֵיכוֹל קִינְסָייָא בְסוֹפָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאי כדון. ומאי הוי עלה דברירה וקאמר דכ''ע מודים להדא דר' אימי דלקמיה שהיו לו אורחין והוציא לפניהם תורמוסין עם הפסולת שלהן ואמר להם הבו דעתיכון שלא תאכלו הקונדסין והמקלות שלהן בסוף וכלומר מפני שראה אותן מדקדקין על עצמו ובוררין הכל אוכל אוכל מתוך הפסולת אמר להן כך שא''כ לא ישאר לכם בסוף אלא הקונדסין שלהן ומשום שלא היו צריכין לכך אלא בורר כדרכו והיינו שנוטל האוכל עם הפסולת ובורר ואוכל מיד ואפי' בשבת:
או כיני. אם כן אפי' בני נש מן גו בני נש יהיה אסור לברר ולקרוא אותם בתמיה ודרך גוזמא קאמר:
על דעתיה דחזקיה אפי' עיגולי. דבילה הלבנים מתוך השחורים ואפילו רמונים מתוך רמונים וכלומר אפי' באלו שהן גדולים וניכרין מיד הוי כבורר:
והתני. כלומר והך ברייתא דתני ובלבד שלא יבור את כל המין ממין אחר ואם עשה כן בשבת חייב הכי מתרצית לה תרווייהו. וקאמר הש''ס דעל דעתיה דחזקיה בפשיטות מיתרצא שכן הבורר כדרכו בשבת מין זה ממין אחר ואינו אוכלו מיד חייב ולדעתיה דר' יוחנן הכי מתרצינן להא דקתני ואם עשה כן בשבת חייב שכן הבורר כדרכו במקום אחר וכלומר שבורר הוא ומניחו במקום אחר לגמרי ואינו אוכל כלום היום ממנו חייב הוא וכי קאמר ר' יוחנן פטור באוכל ממנו אבל לא את הכל וברייתא מיירי במניח הכל במקום אחר:
תיפתר וכו'. כלומר אמר לך חזקיה לדידי נמי בבורר ואוכל מיד מותר וכי קאמינא דכל בורר חייב הוא בבורר ומניח וברייתא דקתני בורר ומניח על השלחן לאו להניחו לאח''כ הוא דקאמר אלא כגון שהיו אורחין אצלו ומה שמניח על השלחן הן אוכלין ראשונה ראשונה ובכה''ג הכל כבורר ואוכל מיד הוא ומודינ' בזה דמותר:
מתניתא. ברייתא פליגי על דחזקיה דתני בורר ואוכל ובורר ומניח על השולחן וא''כ משמע דאוכל מתוך אחר לאו כבורר הוא דהא קאמר ומניח על השולחן דבשלמא לר' יוחנן ל''ק דקתני בורר לכתחלה משום דמצינן לשנויי דכי קאמר רבי יוחנן אוכל מתוך אוכל פטור אבל אסור בבורר ומניח הכל ואינו אוכל מיד וברייתא דקתני בורר ואוכל הלכך מותר ומה שנשאר מניח על השולחן ולאכלו אח''כ אלא לחזקיה דסבירא ליה כל בורר הוא חייב ואפי' באוכל מתוך אוכל וא''כ משמע דאף לאכול הוא מחייב דקס''ד דאף אוכל מתוך אוכל כדי לאכול מיד הוא מחייב והשתא היכי מוקי להאי ברייתא דמתיר אפי' לכתחלה:
חזקיה אמר חייב דזה הוי כבורר ור' יוחנן אמר פטור אבל אסור:
בורר אוכלין מתוך אוכלין. שיש לפניו שני מיני אוכלין ובירר זה מתוך זה:
כָּל אִילֵּין שִׁיעוּרַיָּא. אִם לְאוֹכְלִין. כִּגְרוֹגֶרֶת. אִם לִבְהֵמָה. כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לְבַשֵּׁל. כְּדֵי לְבַשֵׁל בֵּיצָה קַלָּה. [] אִם לֶאֱרוֹג. כִּמְלוֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. אִם לִטְווֹת. כִּמְלוֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל אילין שיעורייא שאמרו חכמים כדתנן לקמן אם לאוכלין וכו' וכלומר ובגוזז ג''כ אם לארוג שיעורו כאורג כמלא רוחב הסיט. ול''ג כפול וכדתנן בפ' האורג ואם לטוות שיעורו כטווה כמלא רחב הסיט כפול דכמו שצריך לו כך הוא בהגוזז את הצמר לכך:
הָהֵן דְּאַזִּין גִּיר קַרָדִין מְשִׁיח כילוס שָׁרֵי זִיפּוֹת שָׁרֵי מוסרין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. הַמַּתִּיךְ אֵבֶר חַייָב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. הַצּוֹלֶה וְהַמְטַגֵּן הַשׁוֹלֵק וְהַמְעַשֵּׁן כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. בִּישֵּׁל בַּחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא מָהוּ. חִזְקִיָּה אָמַר. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיְסָרִין וּשְׁמַעִית רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. לְחִזְקִיָּה צְרִיכָה לֵיהּ פֶּסַח שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בַּחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא מָהוּ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחָרָנָה אָמַר. מוּתָּר. מָאן דָּמַר. אָסוּר. אַל תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבוּשָּׁל בַּמָּ֑יִם. וּמָאן דָּמַר. מוּתָּר. כִּ֣י אִם צְלִי אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן דאזין. אזין כמו אסין מלשון אסיא כלומר שעושה לרפואה מהגירקררין והוא מלשון גוהרקי כדמצינו בפ' כל שעה הוה שייף ליה לברתיה בגוהרקי דערלה והן גרגרין שלא בישלו כל צרכן ומושחין בהן לרפואה:
משיח בילוס שרי. אם הן כמשיחה מעורבת מלשון עיסה בלוסה מותר:
זיפות מוסרין. וכן מדבש הזיפות או משמן הבא ממוסק וקמ''ל דכל הני לא מיחזי כרפואה למיגזר משום שחיקת סממנין:
המתיך. על האש את האבר חייב משום מבשל:
הצולה וכו'. ואם בישל בחמי טבריה מהו:
אמר ר' מנא. אני לא שמעתי בשם חזקיה בהדיא לאיסור אלא כדאזלית לקיסרין שמעתי שר' זריקא אמר בשם חזקיה דלחזקי' צריכא ומספקא ליה וחושש הוא לאיסור:
מאן דאמר אסור. מדכתיב ובשל מבושל מכל מקום ואפי' בחמי טבריה ומ''ד מותר מדכתיב כי אם צלי אש ואש מיותר הוא אלא למידרש לדיוקא דמה שהיא מבושל על האש ולא צלי היא דאסרה התורה ולאפוקי המבשל בחמי טבריה דלא נקרא בישול:
וְהַטּוֹחֵן. הָהֵן דִּשְׁחַק מֶלַח חֲסַף פִּילְפְּלִין חַייָב מִשּׁוּם טוֹחֵן. הָהֵן דִּחְשַׁר גִּיר גִּבְּסִין מוֹץ חוֹל עָפָר חַייָב מִשּׁוּם מְרַקֵּד. הָהֵן דִּגְבַל גִּיר גִּבְּסִין עָפָר קִילוֹרִין מָלוּגְמַא סַמְמָנִין חַייָב מַשּׁוּם לָשׁ. הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָעוֹרֵךְ כּוּלְּהוֹן מִשּׁוּם לָשׁ. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. וְחַייָב עַל לִישָׁתָהּ וְעַל עֲרִיכָתָהּ וְעַל אֲפִייָתָהּ: וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא תַמָּן יֵשׁ לוֹ לַחֲלוֹק. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אַתְּ חֲמִי אֲפִייָה תוֹלְדַת לְבִישּׁוּל וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא בְּגִין דְּתַנִּינָן סֶדֶר עִיסָּה תְּנִינָתָהּ עִמָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלש. וקאמר דהמקטף את העיסה והעורך אותה כולן משום לש ומעין מלאכה אחת הן:
תמן אתה אומר. בפ''ה דמנחות כל המנחות נלושות בפושרין ומשמרין אותן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה עובר בל''ת וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה על כל אחת ואחת בפני עצמה אלמא דלישה ועריכה כשתי מלאכות הן והכא את אומר הכין בתמיה:
אלא תמן יש לו לחלוק. כלומר שאני תמן דיש לו מן המקרא ללמד לחלק מדכתיב לא תעשה חמץ וכתיב לא תאפה חמץ אפייה בכלל היתה ויצאת להקיש אליה מה אפייה מעשה יחידית וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה יחידי והלכך חייב על כל אחת ואחת אבל לענין שבת מכיון שכולן מעין מלאכה אחת הן אינו חייב אלא אחת:
אית חמי. על המתני' מתמה דקתני האופה בא וראה הרי האופה לא היה במשכן אלא מבשל בסממנין וא''כ מבשל הוא האב והאופה תולדה דמבשל ואת אמר הכין בתמיה. דאמאי לא קחשיב התנא להמבשל אלא בשביל דתנינן בשארי מלאכות שהן מסדר העיסה החורש והזורע תנינתה להאופה עמהן דסידורא דהעיסה נקיט ואתא:
ההן דגבל. זה שמגבל הגירגבסין שאמרנו או עפר או קילורין או למלוגמא או לסממנין חייב משום לש:
ההן דחשר. זה שהוא מרקיד גירגבסין. והוא מין גרתיקין המוזכר בפ' במה טומנין בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתיקון ושורין אותו עם מוץ חול ועפר או המרקד את המוץ והחול והעפר חייב בו משום מרקד וקמ''ל שאף שאין דרכן של אלו להרקיד אם הרקיד חייב:
ההן דשחיק. זה שהוא שוחק מלח או חסף חרס או פלפלין חייב משום טוחן:
רִבִּי זְעִירָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַמְשַׁמֵּר חַייָב מִשּׁוּם בּוֹרֵר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא מִשׁוּם מְרַקֵּד. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. יְאוּת אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וּמַה הַמְרַקֵּד קֶמַח מִלְּמַטָּן וְסוֹלֶת מִלְמַעֲלָן. אַף הַמְשַׁמֵּר יַיִן מִלְּמַטָּן וּשְׁמָרִים מִלְמַעֲלָן. וְלֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁהוּתָר מִכְּלָל בְּרֵירָה הוּתָר מִכְּלָל שִׁימּוּר. הוּתָּר מִכְּלָל בְּרֵירָה בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ וּבְתַמְחוּי. וְהוּתָר מִכְּלָל שִׁימּוּר אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב: וְלֹא הוּתָר מִכְּלָל הַרְקָדָה. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָא בֶּן יָקֶה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. 50b אֵין שׁוֹנִין אֶת הַקֶּמַח אֲבָל מַרְקִידִין לַאֲחוֹרֵי הַנָּפָה. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם מְרַקֵּד הוּא. יְהֵא אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וּדְלֹא כְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ. בְּעַייָא דָא מִילְּתָא. מָהוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הַקֶּמַח לַאֲחוֹרֵי הַנָּפָה כְּרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעיא דא מילתא מהו. לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן. כלומר אבל אליבא דרבנן דר' יהודה דפליגי דלא התורה התורה אלא מלאכת אוכל נפש אבל לא במכשירין שאפשר לעשות מערב י''ט א''כ מיבעיא לן הדא מילתא דאימא לדידהו אסור לחזור ולשנות ולהרקיד הקמח ואפי' לאחורי הנפה:
אמר ר' יוסי בר' בון די לא כר' יהודה. כך היא הגי' בביצה. ואמרקידין לאחורי הנפה קאי וכלומר דלא מסתברא כי דלא אתיא אלא כר' יהודה דתני בברייתא בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו וכך הוא שם ומיהת ע''י שינוי דכל מה דאפשר למיעבד בשינוי עבדינן:
בקדמיתא. בראשונה היינו אומרים דיאות אמר ר' זעירא דמשמר דומה למרקד הוא דמה מרקד קמח מלמעלן וסולת מלמטן. כצ''ל אף המשמר היין הוא מלמטן והשמרים נשארו מלמעלה אבל לא הוינן אמרינן כלום דעל כרחך משמר משום בורר הוא למה. לפי שמצינו שהותר מכלל ברירה בי''ט וכב''ה דאמרי בורר כדרכו וכו' וכן נמי מצינו שהותר מכלל שמירה בי''ט כדתנן בריש פ' תולין וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת בי''ט ואין נותנין לתלויה בשבת. אבל נותנין לתלויה ביו''ט ולא מצינו שהותר מכלל הרקדה בי''ט להיות מותר לרקד כדרכו דהא אמר ר''ח וכו' אין שונין את הקמח לחזור ולהרקיד אף מה שכבר הורקד אבל מרקידין ע''י שינוי לאחורי הנפה ואי אמרת דמשמר משום מרקד יהא אסור בי''ט כמו דמרקיד אסור כדרכו ואפי' לחזור ולשנות מה שנרקד:
ר' זעירא. משמיה דנפשיה לא אמר כן אלא מסתברא דאלא משום מרקד הוא שחייב:
המשמר. שנתן שמרים במשמרת לסננן בשבת חייב משום בורר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source