הָהֵן סִיקוֹרָה. כַּד מְכַחֵד בִּגְרִירָה בְּקְלּוּפִּיָתֵיהּ. מִשּׁוּם בּוֹרֵר. כַּד מְכַתֵּת בְּמַרְגָּזִייֵהּ. מִשּׁוּם דָּשׁ. כַּד שְׁחִיק בִּמְדוֹכְתֵיהּ. מִשּׂוּם טוֹחֵן. כַּד יְהִיב מַשְׁקִין. מִשּׁוּם לָשׁ. כַּד מְשַׁקֵּעַ בְּאַנְטְרִין. מִשּׁוּם בוֹנֶה. כַּד מְקַטֵּעַ בְּגוֹמָא. מִשֵּׁם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשֵּׁם מַכֶּה בְפַטִּישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן סיקורה. אבן הצבע הזה מלשון בסם ובסיקרא משכחת ביה שבע חטאות:
כד מכחד בגרריה בקלופתיה. כשמסיר בהכלי שגורר את קליפתו ונוטלו ה''ז בורר וכשכותתו במרגזיה והוא כלי שמשבר אותו ועשוי כמין גרזן לפי שהיא מין אבן וקשה. ה''ז משום דש לפי שמתוך כך מסיר ממנו מה שנשאר עליו מהקליפה. וכששוחקו במדוכ' משום טוחן וכשנותנין עליו המשקין לעשות גוש ה''ז משום לש וכשמשקעו באנטרין והיא הכלי שמקבל בו הצבע ומכנסו בתוך הגומא אשר בו וה''ז משום בונה מפני שכל המאסף מן האבנים ודברים הקשים שייך בו בונה וכשהוא קוטע אח''כ מעט מן הגומא והחידודין אשר הם בתוכה ה''ז מחתך וגמר מלאכתו משום מכה בפטיש:
49a הָהֵן דִּשְׁחַק תּוּמָא. כַּד מַפְרֵךְ בְּרֵישַׁייָא. מִשּׁוּם דָּשׁ. כַּד מַבְחַר בְּקִלּוּפִּייָתָה. מִשּׁוּם בּוֹרֵר. כַּד שְׁחִיק בִּמְדוֹכְתָה. מִשּׂוּם טוֹחֵן. כַּד יְהִיב מַשְׁקִין. מִשּׁוּם לָשׁ. גָּמַר מְלַאכְתָּן. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן דשחק תומא. השוחק את השום משכחת ביה חמש חטאות כשמפרך ראשיהן הרי זה משום דש וכשבורר אותו מקליפתו הרי זה בורר וכשדכו במדוכה ה''ז טוחן וכשנותן עליו המשקין לעשות גוש אחד ה''ז משום לש כצ''ל וכשגומר מלאכתו חייב עוד משום מכה בפטיש:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דָּגִים שֶׁסְּחָטָן. אִם לְגוּפָן פָּטוּר. אִם לְהוֹצִיא צִיר חַייָב. רַבא אָמַר. כְּבָשִׁים שֶׁסְּחָטָן. אִם לְגוּפָן מוּתָּר. וְאִם לְמֵימֵיהֶן אָסוּר. שְׁלָקוֹת בֵּין לְגוּפָן בֵּין לְמֵימֵיהֶן אָסוּר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֶחָד כְּבָשִׁים וְאֶחָד שְׁלָקוֹת בֵּין לְגוּפָן בֵּין לְמֵימֵיהֶן אָסוּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הָדָא דְרַב פְּלִיגָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. לָמָּה. דְּהָהֵן אָמַר אָסוּר וּמוּתָּר. דְּהָהֵן אָמַר חַייָב וּפָטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בין לגופן בין למימיהן מותר. כצ''ל דהא שלקות קילי דלאו למשקה נינהו אלא אוכל:
הא דרב פליגא אדר' יוחנן. וכדמפרש ר' מנא דההן רב אמר גבי כבשים אסור ומותר לגופן מותר ולמימיהן אסור וההן ר''י קאמר גבי דגים לצירן חייב ולגופן פטור אבל אסור וקמ''ל דדגים וכבשים חדא דינא אית להו והלכך פליגי:
דגים. מלוחים שסחטן אם לגופו שיצא מהן המשקה וא''צ להציר פטור אבל אסור לכתחלה ואם צריך הוא ונתכוין להוציא הציר ה''ז חייב:
רב אמר. גרסי' וכדלקמן:
כבשים. ירקות שכובשין אותן בחומץ או במי מלח וסחטן:
שלקות. הן מיני אוכלים ששלקן:
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בָּצָל שֶׁרִיסְּקוֹ. אִם לִיתֵּן טַעַם אָסוּר. אִם לְהוֹצִיא שׂוֹרְפוֹ מוּתָּר. רִבִּי זְעוֹרָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְנוֹן טוֹמְנוֹ בַמֶּלַח. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. כֵּילָיו מִבֵּית הָאוּמָּן לוֹבְשָׁן. וְאִם יִתְקְרַע יִתְקְרַע. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. נִסְתַּבְּכוּ בְגָדָיו בְּקוֹצִים הֲרֵי זֶה מְפַשְּׁרָן בְּמָקוֹם צִינְעָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְרַע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. נָטַל טִיט עַל בְּגָדָיו הֲרֵי זֶה מְמָֽרְחוֹ בְיָדוֹ אַחַת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַסְכֵּס. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. הָהֵן נִנְעָה. בְּחָדָא שָׁרֵי וּבִתְלַת אָסוּר. וּבְתַרָתֵּיי צְרִיכָא. הָהֵן דִּסְחִי. רַב הוּנָא וְרַב יְהוֹדָה. חַד אָמַר הָכֵין שָׁרִי וְהָכֵין אָסוּר. וְחָרָנָה אָמַר. בֵּין הָכֵין וּבֵין הָכֵין אָסוּר. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא עָאַל מִיסְחֵי עִם רִבִּי זְעִירָא. וְלָא שָֽׁבְקֵיהּ עֲבַד דְּלָא הָכֵין וּדְּלָא הָכֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' אבא בר זמינא וכו' ולא שבקיה רבי זעירא למיעבד לנגב ממנו המים כלל וכלל דחייש משום סחיטה:
ואם הכין והכין כלומר שמסיר מצד אחד וחוזר ועושה בהיפך כן אסור משום סחיטה ואידך אמר בין הכין ובין הכין כלומר בין כך ובין כך אסור ואפי' בפעם אחד:
הכין שרי אם רוצה להסיר ממנו המים בסדין או באיזה דבר הכין. והיינו פעם אחת שרי:
ההן דסחי. זה שהוא רוחץ עצמו בנהר:
בחדא שרי. בפעם אחת מותר ובתלתא פעמים אסור לפי שכשמנענעו הרבה מיחזי כמלבנו ובתרתי פעמים צריכה דמספקא היא לן אי שרי או אסור:
ההן ננעה. מלשון נענוע וניעור המנער והמנענע מן האבק והעפר שעליו:
נטל טיט. שהוא על בגדו ה''ז ממרחו בידו אחת כלומר כשנוטל הטיט מעל בגדו עושה ע''י שינוי וממרח ממנו בידו אחת ובלבד שלא יכסכס את הבגד הרבה כשמסיר הטיט:
נסתבכי בגדיו בקוצים. שהלך בין הקוצים ונסתבכו מהן על בגדיו ה''ז מפשרן ומסירן במקום צינעא כלו' אם הן מבפנים שלא יכאיבו אותו ובלבד שלא יקרע בגדו כשמסירן:
כליו מבית האומן. שהביאו לו ועדיין לא לבשן ואינו יודע אם יהיו מכוונין למדתו אעפ''כ מותר ללבשן בשבת ואם יתקרע יתקרע שהרי אינו מכוין אלא ללבשן:
צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא. בו דהוי כבונה שמתוך כך הוא מתקשה:
בצל שריסקו. אם נתכוין כדי ליתן טעם שמתוך כך הוא ממתקן אסור לכתחלה לפי שהוא מתקנו לאוכל ואם כדי להוציא השרף ממנו שלא יזיק לו מותר:
נָֽפְלוּ מַיִם עַל בְּגָדָיו. רַב הוּנָא וְרַב יִרְמְיָה. חַד אָמַר מְנַעֲרָהּ שָׁרִי. וּמְמַחְקָהּ אָסוּר. וְחָרָנָה מַחְלִף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנערה. לנער בבגדו שיפלו המים מעצמו שרי ולא מחק בידו אסור דמשום דהוי כמכבס ואידך מחליף דמיחוק ביד שרי שאינו אלא דבר מיעוט אבל כשהוא מנערו עד שיפלו המים מיחזי טפי כמלבן ומכבס:
רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּי מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה לֹא. אִילּוּ עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת עַל דְּבֵית הִלֵּל שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב. וְהָכָא חַייָב. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲבָה. לֹא אַתְיָא אֶלָּא עַל דְּבֵית שַׁמַּי. לָמָּה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלַל בְּרֵירָה בְיוֹם טוֹב. לֹא הוּתָּר מִכְּלַל בְּרֵירָה בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר מנא יאות א''ר יונה אבא. שפיר היא דקא מיבעיא ליה אליבא דב''ש משום דלא אתיא הך ספיקא אלא אליבא דידהו ולמה לפי שמצינו דלב''ש יש ברירה שהוא מותר כגון ברירת אוכל מתוך הפסולת ויש שהוא אסור כגון ברירת פסילת מתוך האוכל. והשתא איכא למיבעי אי נימא שהותר מכלל ברירה בי''ט דוקא אבל לא הותר מכלל ברירה בשבת וא''כ לדידהו אפי' בבורר אוכל מתוך הפסולת איכא לספוקי שאם עשה כן בשבת יתחייב או דילמא מכיון שהותרה בכה''ג בי''ט א''כ בשבת אסור הוא אבל לא יתחייב עליה. והיינו דבעי ר' יונה ולא כס''ד דר' יוסי שעל פסולת מתוך האוכל הוא דקא מיבעיא ליה אליבא דבית שמאי בשבת והשתא ליכא למיפרך כדפריך תיפשוט מהא דבית הלל להא דבית שמאי דהא ליתא דאי בנפה ובכברה בודאי לכ''ע מתחייב בשבת ואם הוא בורר כדרכו ולאכול מיד אפי' בשבת מותר כי קא מיבעיא ליה לבית שמאי ואהך גוונא דהתירא לבית שמאי ביום טוב מיבעיא ליה אם עשה כן בשבת וכדאמרן:
אמר ליה ר' יוסי. מאי תיבעי לך ולמה לא יתחייב שהרי אילו עשה כן בשבת לדעתייהו דבית הלל והיינו מה דאסרו ב''ה בי''ט בטבלא ובנפה ובכברה ואם עשה כן לדידהו בשבת שמא אינו חייב וא''כ הכא נמי לב''ש מה שאוסרין בי''ט אם עשה כן בשבת חייב:
עשה כן בשבת על דעתיה דבית שמאי. לבית שמאי דסברי ביום טוב בורר אוכל מתוך הפסולת הוא דמותר אבל לא הפסולת מתוך האוכל ואם בורר פסולת מתוך האוכל בשבת מהו שיהא חייב לדברי בית שמאי:
רבי יונה בעי וכו'. הך בעי קאי על מתני' דפרק קמא דביצה הבורר קטנית ביום טוב דפליגי בית שמאי ובית הלל דבית שמאי סברי בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה וגרסי' להסוגיא לקמן שם עד מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן:
וְהַבּוֹרֵר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. יֵשׁ שֶׁהוּא בוֹרֵר צְרוֹרוֹת כָּל הַיּוֹם וְאֵינוֹ מִתְחַייֵב. יֵשׁ שֶׁהוּא נוֹטֵל כִּגְרוֹגֶרֶת וּמִיָּד מִתְחַייֵב. הֵיךְ עֲבִידָה. הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי כְרִי וּבָרַר צְרוֹרוֹת כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ מִתְחַייֵב. נָטַל לְתוֹךְ יָדוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת וּבִירֵר חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יש שהוא בורר וכו'. כדמפרש ואזיל היך עבידה שאם היה יושב ע''ג כרי של תבואה אפי' בורר ממנו צרורות כל היום אינו מתחייב שהרי אינו מתקנו כלום שא''א לו לברור כל הצרורות שבכרי אבל אם נטל לתוך ידו כשיעור גרוגרת ובירר הצרורות ממנו חייב שזה הוא מתקנו לגמרי והוי בורר ומתחייב בכגרוגרות:
רִבִּי בָּא בַּר חִייָא בַּר אַשִּׁי. זֶה שֶׁרוֹקֵק מַבְלִיעוֹ בִכְסוּתוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי. אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי חִייָה רוֹבָא וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. רוֹקֵק וְשָׁף. וְחָרָנָה אָמַר. אֵינוֹ רוֹקֵק וְשָׁף. מַה פְלִיגִין. בּשֶׁאֵין שָׁם פְּסֵיפָס. אֲבַל יֵשׁ שָׁם פְּסֵיפָס רוֹקֵק וְשָׁף. רָקַק וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֶה. 49b וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מְחוּסַּר לָרוּחַ חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל דבר שהוא מחוסר לרוח. כלומר שע''י הרוח הוא נעשה ובלתי הרוח לא היה נעשה ה''ז חייב משום זורה:
רקק. כנגד הרוח והפריחתו הרוח להרוק חייב משום זורה:
חד אמר רוקק ושף. ברגלו ואידך אמר כשרוקק אינו שף ובמה פליגין כשאין שם פסיפס והוא רצפה של אבנים דמר חייש משום אשווי גומות ומר לא חייש דכדרכו הוא עושה ולא מתכוין לכך אבל אם יש שם פסיפס לד''ה רוקק ושף ולא חיישינן לזה שמחליק הרצפה ע''י כך:
איתפלגון. ברוקק על הארץ:
זה שרוקק. ואינו רוצה שיונח על הקרקע מבליעו בכסותו ואינו חושש משום כיבוס דדבר מיעוט הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source