משנה: בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ וְלֹא תִטְבּוֹל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם. לֹא בַטּוֹטֶפֶת וְלֹא בַסַּנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין וְלֹא בַכָּבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלֹא בְעִיר שֶׁל זָהָב וְלֹא בַקַּטֶלָה וְלֹא בַנְּזָמִים וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה וְאִם יָצָאת אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא במחט שאינה נקובה. ולתכשיט הוא לה וטעמא כדאמרן דאלו בנקובה חייבת חטאת כדתנן במשנה דלקמן:
ולא בטבעת שאין עליה חותם. לחתום בו דאע''ג דתכשיט הוא לה דילמא שלפא ומחויא לחבירתה ואם יש עליה חותם תנינן לקמן דאף חטאת חייבת אם יצאת בו:
ולא בנזמים. של האף:
ולא בקטלא שבצוארה. שהוא כמין תכשיט שנתון בצואר והאשה חונקת ודוחקת עצמה בו כדי שתראה כבעלת בשר:
ולא בעיר של זהב. כמין עטרה של זהב וירושלים מצויירת עליה:
ולא בכבול לר''ה. היא סכוסה שאמרו בגמרא הכא שנתונה תחת הטוטפת לסכץ ויש שנקראו כבלים שעושין להבתולות ברגליהן כדי שלא יפסיעו פסיעה גסה ויהיו נושרות את בתוליהן ודוקא לר''ה דגזרינן שמא יפלו ותביא אותן בידה אבל בחצר מותר ואפי' בחצר שאינה מעורבת דהיא גופה מדרבנן היא וכן בפיאה נכרית דלקמן יוצאה בחצר אבל כל אינך שאסרו חכמים לצאת לר''ה גזרו אף בחצר שאינה מעורבת וטעמא דהתירו בכבול ופיאה נכרית כדי שלא תתגנה על בעלה:
ולא בסנבוטין. הן כמיני רצועות של צבעונים או של כסף וזהב התלויין בטוטפת ומגיעין עד הלחיים בזמן שאינן תפורין זה בזה הטוטפת בשבכה שלה והסנבוטין בהטוטפת דמתוך שחשובין הן גזרו דלמא שלפא ומחויא לחבירתה או שמא יפלו ואתיא לאתויינהו:
ולא בטוטפת. זהו תכשיט עשוי כמין ציץ וקושרת על המצח בין עיניה:
לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן וכולי שבראשה. כלומר בכל אלו אף שהן קשורין בראשה לא תצא בהן ומפרש טעמא משום דאמרו חכמים לא תטבול בהן עד שתרפם שיהיו רפויין ויכנסו המים ביניהם שלא יהיו חוצצין וגזרו דלמא איתרמי לה טבילה של מצוה בשבת ותתיר אותן מפני החציצה ואתיא לאתויינהו ד' אמות בר''ה:
מתני' במה אשה יוצאה. משום דכל מידי דהוי תכשיט ולא משוי מותרת לצאת בו אלא במקום דאיכא למיגזר דלמא שלפא להו ואתיא לאתויינהו ד' אמות בר''ה גזרו רבנן דלא תצא וכדמפרש התנא ואזיל:
גָּנִיבָה אָמַר. הֲלָכָה הִיא הָיָה מְלַמֵּד וּבָא. כְּהָדָא דִתְנָן. שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. תַּנֵּי רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי רַב דְּלָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ. אוֹ עֲמוֹד מִבֵּינוֹתֵינוּ אוֹ הַעֲבֵר רְצוּעָה מִבֵּין קַרְנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 33a שֶׁהָיָה מַתְרִיס כְּנֶגְדָּן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. פַּעַם אַחַת יָֽצְאָת וְהִשְׁחִירוּ שִׁינָּיו מִן הַצּוֹמוֹת. אָמַר רִבִּי אִידִי דְּחוּטְרֵיהּ. אִשְׁתּוֹ הָייָת. וּמְנַיִין שֶׁאִשְׁתּוֹ קְרוּיָה עֶגְלָה. לוּלֵא֙ חֲרַשְׁתֶּ֣ם בְּעֶגְלָתִ֔י לֹ֥א מְצָאתֶם֭ חִידָתִֽי: תַּמָּן אָֽמְרִין. שְׁכֵינָתוֹ הָֽיְתָה. וְיֵשׁ אָדָם נֶעֱנַשׁ עַל שְׁכֵינָתוֹ. אָמַר רִבִּי קִירִיס דִּידְמָא. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא סֶפֵּיקָא בְיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מַמְחֶה קַלְקָלָתוֹ תְלוּיָה בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך במה בהמה
הלכה היא היה מלמד ובא. על ר''א בן עזריה קאמר לא שעשה מעשה אלא שהיה בא ללמד הלכה להתיר ברצועה שבין קרניה ובדא הוא דתנינן שלא ברצון חכמים שלא הסכימו עמו להלכה:
תני וכו' אמרו לו וכו'. ר' יודה בר פזי ס''ל שעשה מעשה ואמרו לו חכמים או עמוד מבינותינו שלא ילמדו אחרים ממך או וכו' וכדקאמר ר' יוסי בר' בון לפי שהיה מתריס כנגדן לפיכך אמרו לו כן:
אמר ר' חנניה. לא היה מתריס כנגדן ולא פעם אחת אירע כך שיצאת פרתו ברצועה ועשה תשובה על זה והושחרו וכו':
דחוטריה. משם מקום שהוא כך:
אשתו היתה. שיצאת במה שאסרו חכמים לאשה לצאת ברצועה שבראשה ומשום כבודו כינו חכמים ואמרו פרתו יצאת ברצועה שבין קרניה ומנין שאשתו קרויה עגלה שכן מצינו בשמשון שאמר להפותרים לולא וכו' שהיא גילתה להם:
תמן בבבל אמרין פרה של שכינתו היתה. ויש אדם וכו'. ומפני מה תלו הקלקלה בפרתו:
דידמא. שם מקום:
ללמדך וכו' והיה סיפוק בידו למחות בשכינתו:
תַּכְשִׁיטִין לָמָּה הֵן אֲסוּרִין. אָמַר רִבִּי בָּא. עַל יְדֵי שֶׁהַנָּשִׁים שַׁחְצָנִיּוֹת וְהִיא מַתִּרָתָן לְהַרָאוֹתָן לַחֲבֵירָתָהּ וְהִיא שְׁכֵיחָה וּמְהַלֶּכֶת בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תכשיטין. של אשה למה אסרו חכמים לו לאו משאוי חשיבי:
ע''י שהנשים שחצניות מתפארות הן ליוהרא. והיא מתרת אותן להראות לחברתה וחיישינן שהיא שוכחת ומהלכת כשכן בידה ד' אמות בר''ה:
לֹא בַטּוֹטֶפֶת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. קוּבְּטִירָה. דָּבָר שֶׁהוּא נוֹתֵן בִּמְקוֹם הַטּוֹטֶפֶת. וְלֹא בַסַּנְבּוּטִין. צוֹבְעִין תּוֹתְבָן. לֹא בַכָּבוּל. סֻכּוּסָה. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַתִּיר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם כָּהֲנָא. אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כְּרִבִּי. כְּמַה דְרִבִּי אָמַר. דָּבָר שֶׁהוּא טָמוּן מוּתָּר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר. דָּבָר שֶׁהוּא טָמוּן מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא בטוטפת. מפרש ר' בון שהיא קיבטירה שמשימה בראש ובמקום הסמוך למצחה ולכך קרי טוטפת דבר שהוא נותן במקום הטוטפת שהיא למעלה מן המצח:
ולא בסנבוטין. אלו חוטין הצובעים תותבן שיושבין על הטוטפת:
לא בכבול. היא סכוסה הנתון תחת הטוטפת ומסכך למקום שעל המצח והטוטפת נתונה עליה:
תני רשב''א מתיר בכבול זה והכי תני בתוספתא פ''ה כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר כל נוי שלמטה משערה יוצאין בו למעלה משערה אין יוצאין בו:
אתיא דרשב''א כרבי. דרבי נמי ס''ל דבר שהוא טמון מותר לצאת בו דלא חיישינן שמא תגלה שערה ותטלנו:
כָּהֲנָא שָׁאַל לְרַב. מָהוּ מֵיפַק בְּאִילֵּין תִּיכַּייָא. אֲמַר לוֹן. כֵּן אָֽמְרִין. אָסוּר לוֹ לְאָדָם לָצֵאת בְּהֶמְייָנֵי. רַב הוּנָא הוֹרִי לְאִיתְּתֵיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא מִיתַּן לִיבְרָה דִדְהָבָא עַל קַפִּילִּיטָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן הוֹרִי לְאִילֵּין דְּבֵית כּוֹן תְּמִינָא טַלְייָה דְמַרְגָּלִיתָא עַל פַּרְגָּזְתָּא. אָמַר רִבִּי אִילָא. כָּל הַמְחוּבָּר לִכְסוּת הֲרֵי הוּא כִּכְסוּת. וְתַנִּינָן. יוֹצֵא הוּא בְזוֹגִּין שֶׁבִּכְסוּתוֹ וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְזוֹגִּין שֶׁבְּצַוָּארוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ מְקַבְּלִין טוּמְאָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ אֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה. מָאן דָּמַר. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ מְקַבְּלִין טוּמְאָה. בְּשֶׁעָשָׂה לָהֶן מֶמְבּוֹלֵי. וּמָאן דָּמַר. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ אֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה. בְּשֶׁלֹּא עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלֵי. וְאֲפִילוּ עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלֵי יְהוּ טְהוֹרִין. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּזוֹגִּין שֶׁבָּעֲרִיסָה. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל. וְחָרָנָה אָמַר. אִם הִשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. תַּמָּן. אִם אֵינָן עֲשׂוּיִין לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל בַּשַּׁבָּת עֲשׂוּיִין הֵן לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל בַּחוֹל. בְּרַם הָכָא. אִם אֵין עֲשׂוּיִין לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל לֹא בַחוֹל וְלֹא בַשַּׁבָּת מִפְּנֵי מֶה עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלָי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיתן ליבדה דדהבא. ליתן מטפחת של זהב על קפיליטה. כיפה קטנה שלה ליבדה היא מטפחת דוגמתו בפ' היה קורא בהלכה ד' איתעביד זבן לבדים למיינוקא. קפיליטה היא לשון לעז ממש כובע קטנה קורין קפיליטה:
לאילין דבית בון מיתנא טלייה דמרגלית'. כמין מטלית שביצה במרגלי' על פרגזתא שלה הוא הפרגוד בלשון משנה בפ''ג דשקלים לא בפרגוד חפות. כתונת הפסים תרגום יהונתן פרגוד מצוייר וטעמא שהתירו להן לצאת בכך מפני שאין דרכן של החשובים כמו אלו להסירן ולהראות חשיבותן להתפאר והלכך לא חיישינן דלמא שלפא ומחויא לחבירתה:
כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. עצמו ויוצא בכך בדרך מלבוש:
ותנינן. הכי בתוספתא פ''ו יוצא הוא בזוגין המקשקשין ומחוברין בכסותו אבל לא בזוגין הקבועין בחוט שסביב צוארו:
אית תניי תני בין אלו ובין אלו מקבלין טומאה. דהוו כלי ואיכא דתני ששניהן אינן מקבלין טומאה וה''ג נמי בתוספתא וקאמר הש''ס דלא פליגי דמ''ד שמקבלין טומאה בשעשה להן אמבולי הוא העינבל המשמיע את הקול בטדי''ל בלע''ז דהעינבל משויא ליה כלי ומ''ד אינן מקבלין טומאה בלית להן אמבולי:
ואפילו וכו'. כלומר והא משכחת לה שאינו משמיע את הקול כדלקמן וא''כ ואפי' יש להן אמבולי יהו טהורין דהא ולא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן בזוגין שבעריסה של תינוק שעשויין להשמיע את הקול כדי שישמע התינוק וישן. פליגי בה תרין אמוראין אם מותר להעביר העריסה עם הזיגין ממקום למקום בשבת דחד אמר מוליך ומביא ממקום למקום ובלבד שיסתום בתוך הזוג שלא ישמיע קול ואחרינא אמר דלא סגי במה שעושה עכשיו שלא ישמיע את הקול אלא אם כבר השמיע את הקול פעם אחת אסור להעבירו בשבת דשמא לא יסתום היטב. ואם לאו שעדיין לא השתמשו בו להשמיע קול מותר. אי נמי דהאי מאן דאמר לקולא קאמר דאין צריך שיעשה שלא ישמיע קול אלא יזהר בכך ואם השמיע קול הוא דאסור ואם לאו מותר אף על פי שלא עשה איזה תחבולה לכך. אלמא דמיהת לכ''ע אין האמבולי שבתוכו כלום דהכל במשמיע הקול תליא מילתא וא''כ אפילו עשה להם אמבולי יהו טהורין:
תמן וכו'. כלומר דמשני דתמן הכל לענין אם מעבירו בשבת או לא הוא דקאמר. ואם אינן עשויין להשמיע קול בשבת הא מיהת עשויין הן להשמיע קול בחול. דכשיש להן אמבולי ודאי לכך הוא דעשוין ובשבת הוא דפליגי אם צריך לעשות תחבולה לכך או לאו אבל הכא לענין אם הוי כלי לענין טומאה או לא על כרחך כשעשה להן אמבולי נגמר הכלי דלכך הוא עשוי. דאם לא להשמיע את הקול לעולם מפני מה עשה להן האמבולי ולפיכך האמבולי משויא להו כלי לענין טומאה:
תיכייא. תיכי הן כמו שרשרות של חוטין אם מותר לצאת בהן בשבת אמר לון ומה שאלה הוא זו וכי כן אנן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמיינו בשבת שג''כ עשוי כמין שרשרות קבועות זו בזו בתמיה:
רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. קָשַׁר נֵימָא לַחֲבֵירָתָהּ. אַחַת הִיא. אַחַת לִשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם הֵן. לְשָׁלֹֹש שָׁלֹשׁ הֵן. רַב יְהוּדָה אָמַר. זוֹ שֶׁהִיא יוֹרֶדֶת לִטְבּוֹל לְנִידָּתָהּ קוֹשֶׁרֶת שְׂעָרָהּ כִּזְנָב הַסּוּס. לְעוּבְרָה וּסְמִיךְ עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זו שיורדת לטבול לנדתה. ורוצה שלא תתפזר שערה אנה ואנה בשעת טבילה קושרת שערה בשער של זנב הסוס לעוברה כלומר בשעה שעוברת לטבול. וסמיך עלי יכולה היא לסמוך עלי שאין כאן חציצה דשער בשער לא מיהדק:
קשר נימא לחבירתה. מהו ופשיט לה דהיינו הך כדאמרן דאם לאחת היא קשורה היא אחת חשובה ואם לשתים שתים הן וספק אם חוצצות או לא ואם לשלש שלש הן ואינן חוצצת:
הלכה: בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה כול'. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁהִיא מַתִּרָתָן שֶׁהֵן חָצִין בְּנִידָּתָהּ וְהִיא שְׁכִיחָה וּמְהַלֶּכֶת בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּקַדְמִייָתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הַתָּפוּר. וְלֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חוֹתֶל שֶׁל תְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם. חוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְהָֽרְצוּעוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי הַבָּנוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֵית כָּאן שֶׁלְּשִׂיעֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא שֶׁלְּצֶמֶר. הָא שֶׁלְּשִׂיעֵר דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין חוֹצְצִין. רִבִּי בַּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַבָּנִין. 33b הָֽיְתָה נֵימָא אַחַת. חוֹצֶצֶת. שְׁתַּיִם סָפֵק. שָׁלֹשׁ אֵינָן חוֹצְצוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היתה נימא אחת. קשורה חוצצת:
לית כאן שיער על דעתיה דר' יהודה. כלומר הא דקתני בדברי ר' יהודה של שער אינן חוצצין לאו על דעתיה דר' יהודה בלחוד הוא דמיתנא דלא פליג ת''ק אדר''י בשל שער אלא של צמר הוא דפליג על ר' יהודה הא של שיער ד''ה אין חוצצין משום דשער ע''ג שער לא מיהדק כל כך. והא דנקט ר' יהודה בדבריו של שער ה''ק כשם שמודים אתם לי בשל שער כך אודו לי נמי בשל צמר:
תמן תנינן. בפ''ט דמקואות אלו חוצצין וכו' והרצועות שבראשי הבנות ר' יהודה אומר של צמר ושל שער אינן חוצצין:
ולא הוינן אמרין כלום. חזרנו בנו דלא אמרינן כלום דאין זה מתיר את התפור דתני ר' הושעיה חותל והיא סל שמניחין בו תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור וה''נ כן דאין נקרא מתיר אלא בדבר העומד להתקיים כך אלא טעמא הויא כהאי דמפרש לה רב נחמן בר יעקב:
בקדמיתא. בראשונה היו אומרים דטעמא הויא ע''י שהיא מתרת את התפור כלו' החוטין האלו כשהיא מתרת וסותרת אותן הרי זה כמתיר את התפור בשבת:
גמ' ע''י וכו'. כלומר דהאי ולא תטבול דקתני טעמא הוא מפרש דמפני מה אסרו חכמים לצאת בהן משום שעל ידי שהיא מתרת אותן לפי שהן חוצצין בטבילת נדתה חיישינן שהיא שוכחת ומהלכת בהן כשהן בידה ד' אמות בר''ה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source