משנה: חֲמוֹר יוֹצֵא בַמַרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ. הַזְּכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵילוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת וְהָעִזִּים צְרוּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכוּלָּן חוּץ מִן הָֽרְחֵלִים הַכְּבוּנוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עִזִּים יוֹצְאִין צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ אֲבָל לֹא לֶחָלָב:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ליבש. בזמן שהוא עשוי ליבש כגון דמהדק אותן בחוזק דניכר שהוא ליבש מותר דליכא למיגזר דילמא נפיל ואתו לאתויי בר''ה אבל לא בזמן שעשוי לחלב דלא מהדר שפיר וזימנין דנפיל ואתי לאתויי והלכה כר' יהודה:
חוץ מן הרחלים הכבונות. שעשוי לשמר צמרן דהוי כתכשיט:
העזים יוצאות צרורות. שקושרין דדיהן לפעמים כדי לייבש החלב שבהן ולפעמים קושרין אותן כדי לחלב כל מר שלא יצא החלב שלהן עד שיחלב אותן לערב:
ר' יוסי אוסר בכולן. דס''ל דחשיבי משאוי:
מתני' חמור יוצא במרדעת. שמשימין אותו תחת האוכף כדי לחממו דאמרי אינשי חמרא בתקופת תמוז קרורה ליה ומותר לצאת בזמן שהיא קשורה לו מע''ש:
אבל לא באוכף. אפי' קשורה לו מע''ש דכמשוי הוא:
הזכרים יוצאין לבובין. בעור שקשור על לביהם כדי שלא יפלו עליהם זאבים וכן בעור הקשור להן על זכרותן כדי שלא יעלו על הנקיבות:
רחלות יוצאות שחוזות. שאוחזין באליה שלהן וקושרין אותו למעלה על גבן כדי שיעלו עליהן הזכרים:
או כבולות. שלפעמים קושרין האליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן הזכרים:
או כבונות. שמלפפין בגד או מטלניות עליהן כדי שלא יטנף הצמר שלהן וישאר נקי דכל אלו לא חשיבי משאוי:
וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן: 31b תַּמָּן תַּנִּינָן. וְלֹא תִטְבֹּל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם. וְכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי מָנָא. כָּאן בְּרָפִים. כָּאן בָּאֲפוּצִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומזין וכו' תמן תנינן. לקמן בריש הפרק:
לא תצא אשה בחיטי צמר וכי' ולא תטבול בהן עד שתרפם משום חציצה והכא הוא אמר הכין. בתמיה דטובלין במקימן והא הוי חציצה:
כאן. במתני' ברפים הן שאין הטבעות קבועים בחוזק אלא שהן רפין ויש ריוח ביניהן וכאן בפרק דלקמן באפוצים ודחוקים החוטין בצואר האשה והלכך לא תטבול בהן עד שתרפם:
הלכה: חֲמוֹר יוֹצֵא בַמַרְדַּעַת כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. בִּקְשׁוּרָה לוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. חָנִין מִגּוֹפְתִייָה אָמַר קוֹמֵי שְׁמוּאֵל. רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי לָא נְהִיג כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. נְהִיג רַב בִּקְלֵסְטֵירִין. דְּתַנֵּי. זְכָרִים יוֹצְאִין בִּקְלֵסְטֵירִין. הָתִיב רִבִּי אָחָא בַּר פָּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְהָא תַנֵּי: חֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בַּפָּרָה קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בֶאָבוּס. בֶּאָבוּס קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַפָּרָה. נִיחָא בַּפָּרָה קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בֶאָבוּס. בֶּאָבוּס קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַפָּרָה. וְלֹא נִמְצָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּצְדָדֵי בְהֵמָה בַשַּׁבָּת. אָמַר רַבָּה. תִּיפְתָּר בִּקְשָׁרִין שֶׁאֵינָן שֶׁלְּקַייָמָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא צְדָדֵי בְהֵמָה בֵּין קֶשֶׁר שֶׁהוּא שֶׁלְּקַייָמָא בֵין קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּקַייָמָא. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דְּתַנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מוּתָּר לִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צְדָדֵי בְהֵמָה בַּשַּׁבָּת. הִיא צְדָדֵי בְהֵמָה הִיא צְדָדֵי אִילָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. קִיַימְתִּיהָ בִּמְסַפֵּק חֶבֶל עַל חֶבֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קיימתיה. להאי ברייתא דהא דקתני חבל שהוא קשור באבוס קושרין אותו בפרה לאו דקושרין בפרה עצמה קאמר אלא במספק החבל שהוא קשור באבוס על החבל שהוא קשור בפרה וקושרו זה לזה ונמצא לאו משתמש בצדדי הבהמה הוא וקמ''ל דקשר דכה''ג לא מיקרי קשר של קיימא לאוסרו משום קושר:
תיפתר כרשב''א. דמתיר להשתמש בצדדי הבהמה בשבת היא צדדי בהמה היא צדדי אילן מסקנא דמילתא היא אליבא דרשב''א כדאמר לקמן בפ''ג דעירובין בהלכה ג' דדין אחד להם דבתרווייהו למאן דאסר משום דאין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה ולר' שמעון בן אלעזר צדדין מותרין:
א''ר יוסי. בתמיה וכי שניא הוא לענין משתמש בצדדי הבהמה בין קשר של קיימא או לא הא מיהת משתמש בצדדה הוא:
תיפתר. שקושר בה בקשר שאינו של קיימא דקס''ד דמכיון דבקשירה כל דהו הוא קושר לא שהו ולא הוי כמשתמש בצדדי בהמה:
התיב ר' אחא וכו'. על הא דתני בתוספתא פי''ג חבל שהוא קשור בפרה וכו' ניחא הא דאם סבר קשור הוא בפרה קושרין ראש השני בהאבוס בשבת אלא אם קשור באבוס קושרין אותו בפרה קשיא ולא נמצא משתמש הוא בצידדי הבהמה בשבת והרי אסור:
דתני. הכי בברייתא זכרים יוצאין בקלסטירין שתולין בהן. א''נ דדרך שאלה אמר לו שמואל לחנין אם נהיג היתר בטרסקל וכדתני בברייתא:
א''ל שמואל נהיג בקלסטירין. הוא טרסקל כלו' והלא רב חייא בר אשי היה נוהג להתיר טרסקל שבפיו שתולין בו מלא שעורין לאכול ואי טרסקל שרי שאינו אלא לתעניג מרדעת שהוא מפני הצער לשמרו מן הצינה לכ''ש:
מגופתייה. שם מקום:
גמ' שמואל אמר בקשורה לו מע''ש. מיירי דאלו בשבת אינו יכול לקושרה דמיחזי כמתכוין להוליך הבהמ' למקום רחוק אבל ליתן המרדעת על החמור בשבת בלא קשורה ס''ל לשמואל דמותר. והכי מוכח מדקאמר חלין לפני שמואל רב חייא בר אשי לא נהיג כן ואי איוצא בקשורה לו הוא דקאמר היאך פליג אמתני':
זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. שֶׁהוּא נוֹתֵן עוֹר מִבּוּרְסִינִין כְּנֶגֶד לִיבּוֹ וְהוּא מַתְרִיס כְּנֶגֶד חַייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עור מבורסינין. עור קשה שנוטל מן הבורסקי ונותנו כנגד לבו והוא מתריס כנגד החיה שרוצה ליפול עליו:
רְחֵילִים יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁחוּזוֹת. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׁוּזוֹת. מָאן דָּמַר שׁוּזוֹת. מִתְעַדֵּן. כְּמַה דְתֵימַר. שִׁ֥ית ז֝וֹנָ֗ה וּנְצוּרַת לֵֽב׃ מָאן דָּמַר שְׁחוּזוֹת. כְּמַה דְתֵימַר. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין. כְּבוּנוֹת לְמִילַת. כְּבוּלוֹת שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַזָּכָר. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי חִייָא. וַיִּקְרָ֤א לָהּ אֶ֣רֶץ כָּב֔וּל. אֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה פֵירוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כבולות וכו'. מלישנא דקרא הוא שמצינו בחירם ויקרא להן ארץ כבול שהיתה ארץ שאינה עושה פירות:
מ''ד שוזות מעתדן. כלו' דתרווייהו מפרשי שעושין זה כדי שיעלו עליהן הזכרים ומתקנין אותן לכך ושוזות מלישנא שית זונה היא ומ''ד שחוזות מפרש נמי הכי ושחוזות מלישנא דאין משחיזין הוא שמחדדין אותן לכך ובלישנא בעלמא פליגי:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַיבֵּשׁ אֲבָל לֹא לֶחָלָב: תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּתִירָה אוֹמֵר. בֵּין לְיַיבֵּשׁ בֵּין לֶחָלָב אָסוּר. יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּתִירָה. 32a וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בָּא בָשֵׁם רַב יְהוּדַה. רִבִּי יוֹחָנָן מַטֵּי בָּהּ בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. בֵּין לְיַיבֵּשׁ בֵּין לֶחָלָב אָסוּר מִשׁוּם מִי מִיפִיס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יאות אמר ר' יהודה בן בתירה. כדמפרש טעמא לקמיה ומה טעמון דרבנן דמחלקי ומתירין אם הוא לייבש:
משום מי מפיס. מי מטיל גורל ומבחין אם עשוי לייבש או לחלב והלכך תרווייהו אסור:
משנה: וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא יֵצֵא גָמָל בַּמְּטוּטֶלֶת לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. לֹא יִקְשׁוֹר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשׁוֹךְ. אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשׁוֹךְ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרוֹךְ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בזמן שאינה קשורה לו מע''ש. וכדאמרינן לעיל דדוקא בקשור' לו מע''ש והא דהדר תני לה הכא אע''ג דשמעינן לה מרישא הא קמ''ל דאין קושרין איתו בשבת כדאמר הכא לעיל בהלכה ב' ומפני שא''א לו לקושרן דהוי כמשתמש בצדדי בהמה בשבת:
ולא בזוג. פעמון שתולין בבהמה כדי שישמע קולי במרוצתה ואע''פ שהוא פקוק במוכין שלא ישמע העינבל קול אפ''ה אסור שנראה כמי שמוליכה לשוק למכור:
ולא בסולם שבצוארו. כשיש לו מכה עושין כעין סולם מן עצים בצוארו שלא יחזור ראשו לחכך וישחית החבורה:
ולא ברציעה שברגלו. בהמה שפסיעותיה קצרות ומכה רגליה זו בז' עושין לה כמין טבעות של עקלים או רצועית עבות וקושרין אותה במקום שמנקשות רגליה זו בזו:
אין התרנגולים יוצאין בחוטין. שעושין להן לסימן שלא יתחלפו באחרים:
ולא ברצועה שברגליהן. שקושרין רגליהן ברצועה קצרה שלא ידלגו וישברו את הכלים:
בעגלים שתחת האליה שלהן. יש כבשים במדינות האלו שהאליה שלהן רחבה ושמינה הרבה ועושין להן עגלה קטנה שהאליה מונחת עליה כדי שלא יתחככו על הארץ ותלקה העור שלה:
חנונות. עץ יש בכרכי הים ויחנון שמו ומשימין אותו בחוטמין שלהן כדי שיתעטשו ויפלו התולעים שבמוחן והזכרים אינן צריכין לכך מפני שמנגחין זה עם זה ונופלין התולעים מעצמן:
בגימון. הוא כמין עול קטן שמשימין על העגל להתלמד לחרישה לכשיתגדל:
ולא פרה בעור הקופד. הוא שרץ שמלא קוצין כמין מחטין ומשימין עור הזה בדדיה של פרה שלא ינקו השרצים והנחשים ממנה כשהיא ישנה:
ולא ברצועה שבין קרניה. בין שהיא עשוי לנוי בין לשמר. וטעמא של אלו דמחזי כמשוי ועוד דלמא נפיל ואתי לאתוי:
פרתו וכו'. אמרינן בגמרא דלא שלו היתה אלא של שכנתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו:
לא עקוד. שקושרין ידו על זרועו וזהו עקוד יד:
מתני' לא יצא הגמל במטולטלת. היא מטלית שתולין בה. ומפרש בגמרא שהיא עשויה כמין כיפה ונותנין אותה בין החטוטרת שלו בין גופו שהיא לצד זנבו להשוות ויהא נוח להשים או לישב עליו ואם המטולטלת קשורה בחטוטרתו ובזנבו מותר לצאת בו:
ולא רגול. שקושרין רגל אחד שלו או הרגל עם היד כעקידת יצחק בן אברהם וכן שאר כל הבהמה לא תצא בכך:
לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אותן בשבת משום שנראה כמי שמוליכין לשוק ולמכרן:
אבל מכניס. הוא החבלים לתוך ידו והוא שלא יצא חבל מתוך ידו טפח דנראה כמי שרוצה לישא את החבל וכן צריך שיהיה החבל שיוצא ממקום הקשור בבהמה עד ידו גבוה מן הארץ טפח או יותר שלא יהיה נראה כנגרר על הארץ:
ובלבד שלא יכרוך. האי דינא לאו משום שבת בלחוד הוא דמיתני אלא שאם יש שם חבלים מקצתן מצמר ומקצתן מפשתן צריך שיהא נזהר שלא יכרוך אותן סביבות ידיו שלא יתחמם מהכלאים וקסבר האי תנא דדבר שאינו מתכוין אסור:
הלכה: וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא יֵצֵא גָמָל בַּמְּטוּטֶלֶת. כְּהָדָא כֵיפְה דְהִיא מַשְׁוִיָּא גַבִּינְתָא. עָקוּד. בְּיָדוֹ אַחַת. רָגוּל. בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא יצא הגמל במטולטלת. ומפרש למאי היא עשויה:
כהדא כיפה דהיא משויא גבינתא. כדפרישית במתניתין וגבינתא היא החטוטרת שעל גבו:
עקוד. אם הוא בידו אחת נקרא עקוד והוא קשור על זרועו כדפרישית במתניתין שלפעמים עושין כך לגמל:
לֹא יִקְשׁוֹר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשׁוֹךְ. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. אִישׁ פְּלוֹנִי יָצָא לָעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּשַׁבָּת. אַסִּי אָמַר. לְכִלְאַיִם נִצְרְכָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אָמַר. מִיָּדוֹ אָסוּר וּמִצַּוָּאר בְּהֵמַה מוּתָּר. שֶׁאֵין לִבְהֵמָה כָּרוּךְ אֶל צַוָּאר בְּהֵמָה אָסוּר. מְשׁוּלְשָׁל מִצַּוָּאר בְּהֵמַה מוּתָּר. רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה תְּרֵיהוֹן בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מִיָּדוֹ אָסוּר וּמִצַּוָּאר בְּהֵמַה מוּתָּר. וְחוֹרָנָה מַחֲלִף. מָאן דָּמַר. מִיָּדוֹ אָסוּר. מִשּׁוּם מַשּׂוּי בַשַּׁבָּת. וּמִצַּוָּאר בְּהֵמַה מוּתָּר. שֶׁאֵין לִבְהֵמָה מַשּׂוּי בַשַּׁבָּת. וּמָאן דָּמַר מִיָּדוֹ מוּתָּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵיפְשָׁר. וּמִצַּוָּאר בְּהֵמַה אָסוּר. שֶׁהוּא מְצוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ כָּמוֹהוּ. שֶׁנֶּאֱמַר לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַֽחֲמוֹרֶךָ כָּמֽוֹךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מידו. אם החבל יוצא מידו אסור ואם מצואר בהמה מותר:
שאין לבהמה כמו וכו'. הוא כדקאמר לקמן שאין לבהמה משוי בשבת כלו' שאין זה נקרא משוי לבהמה בשבת אבל לאדם משאוי כל דהו משאוי הוא והרי אם החבל יוצא מידו כשיעור שאמרו בהוצאת חבל נראה כנושא משאוי הוא:
כרוך. אם החבל כרוך על צואר הבהמה אסור דנראה שכורכה עליה למשאוי ואם מטולטל הוא מצואר בהמה ותלוי למטה מותר דזה לא נקרא משאוי:
חד אמר מידו אסור וכו' מ''ד מיד אסור וכו' כדלעיל. ומ''ד אחרינא דמחליף וס''ל מידו מותר מפני שאי אפשר שלא יצא מעט חבל מתוך ידו ומצואר בהמה אסור דס''ל דהוי כמשוי ואדם מצווה הוא על שביתת בהמתו וכו':
לכלאים נצרכה. אהא דקתני ובלבד שלא יכרוך קאי וכדפרישית במתני':
מפני החשד. לא ימשוך אותן כשהן קשורין זה בזה:
שלא יהו אומרים וכו'. כדפרישית במתני' שזה נראה כמוליכין למלאכתו לסחור בהן:
תַּנֵּי. טֶפַח מִיָּדוֹ לְצַוָּאר בְּהֵמָה אָסוּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מִיָּדוֹ אָסוּר וּמִצַּוָּאר בְּהֵמָה אָסוּר. טֶפַח מִיָּדוֹ לְצַוָּאר בְּהֵמָה אָסוּר. וְאֵי זוֹ הִיא שֶׁהוּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָא. מָאן דַּעֲבִיד טַבָּאוּת נְגִיד לָהּ בְּהָדֵין סוּסְיָא סַרָקַייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בברייתא אם האבל הוא טפת סמוך לארץ מידו לצואר בהמה אסור. א''נ אם הוא כל כך בין ידו לצואר בהמה אסור והיינו דמתמה ר' זעירא וקאמר מידו אסור ומצואר בהמה אסור כלו' להאי מ''ד מידו אסור ולהאי מ''ד מצואר בהמה אסור וכן טפת מידו לצואר הבהמה אסור וא''כ איזה היא שהוא מותר:
מאן דעביד טבאות. מי שרוצה לעשות על צד היותר טוב ולצאת י''ח לכל הני אמוראי דפליגי בהא:
נגיד לה. לבהמה בידו. א''נ שהוא נותר לה בקולו ונמשכת אחריו:
כהדין סוסיא סרקיא. של הישמעאלים שהן מלומדין בכך להיות נמשכין אחר קול הבעלים:
משנה: אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ וְלֹא בַזוּג אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק וְלֹא בְסוּלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. אֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶן. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן וְאֵין הָֽרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בַגִּימוּן וְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּד וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָֽיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בזמן שאינה קשורה לו מע''ש. וכדאמרינן לעיל דדוקא בקשור' לו מע''ש והא דהדר תני לה הכא אע''ג דשמעינן לה מרישא הא קמ''ל דאין קושרין איתו בשבת כדאמר הכא לעיל בהלכה ב' ומפני שא''א לו לקושרן דהוי כמשתמש בצדדי בהמה בשבת:
ולא בזוג. פעמון שתולין בבהמה כדי שישמע קולי במרוצתה ואע''פ שהוא פקוק במוכין שלא ישמע העינבל קול אפ''ה אסור שנראה כמי שמוליכה לשוק למכור:
ולא בסולם שבצוארו. כשיש לו מכה עושין כעין סולם מן עצים בצוארו שלא יחזור ראשו לחכך וישחית החבורה:
ולא ברציעה שברגלו. בהמה שפסיעותיה קצרות ומכה רגליה זו בז' עושין לה כמין טבעות של עקלים או רצועית עבות וקושרין אותה במקום שמנקשות רגליה זו בזו:
אין התרנגולים יוצאין בחוטין. שעושין להן לסימן שלא יתחלפו באחרים:
ולא ברצועה שברגליהן. שקושרין רגליהן ברצועה קצרה שלא ידלגו וישברו את הכלים:
בעגלים שתחת האליה שלהן. יש כבשים במדינות האלו שהאליה שלהן רחבה ושמינה הרבה ועושין להן עגלה קטנה שהאליה מונחת עליה כדי שלא יתחככו על הארץ ותלקה העור שלה:
חנונות. עץ יש בכרכי הים ויחנון שמו ומשימין אותו בחוטמין שלהן כדי שיתעטשו ויפלו התולעים שבמוחן והזכרים אינן צריכין לכך מפני שמנגחין זה עם זה ונופלין התולעים מעצמן:
בגימון. הוא כמין עול קטן שמשימין על העגל להתלמד לחרישה לכשיתגדל:
ולא פרה בעור הקופד. הוא שרץ שמלא קוצין כמין מחטין ומשימין עור הזה בדדיה של פרה שלא ינקו השרצים והנחשים ממנה כשהיא ישנה:
ולא ברצועה שבין קרניה. בין שהיא עשוי לנוי בין לשמר. וטעמא של אלו דמחזי כמשוי ועוד דלמא נפיל ואתי לאתוי:
פרתו וכו'. אמרינן בגמרא דלא שלו היתה אלא של שכנתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו:
לא עקוד. שקושרין ידו על זרועו וזהו עקוד יד:
מתני' לא יצא הגמל במטולטלת. היא מטלית שתולין בה. ומפרש בגמרא שהיא עשויה כמין כיפה ונותנין אותה בין החטוטרת שלו בין גופו שהיא לצד זנבו להשוות ויהא נוח להשים או לישב עליו ואם המטולטלת קשורה בחטוטרתו ובזנבו מותר לצאת בו:
ולא רגול. שקושרין רגל אחד שלו או הרגל עם היד כעקידת יצחק בן אברהם וכן שאר כל הבהמה לא תצא בכך:
לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אותן בשבת משום שנראה כמי שמוליכין לשוק ולמכרן:
אבל מכניס. הוא החבלים לתוך ידו והוא שלא יצא חבל מתוך ידו טפח דנראה כמי שרוצה לישא את החבל וכן צריך שיהיה החבל שיוצא ממקום הקשור בבהמה עד ידו גבוה מן הארץ טפח או יותר שלא יהיה נראה כנגרר על הארץ:
ובלבד שלא יכרוך. האי דינא לאו משום שבת בלחוד הוא דמיתני אלא שאם יש שם חבלים מקצתן מצמר ומקצתן מפשתן צריך שיהא נזהר שלא יכרוך אותן סביבות ידיו שלא יתחמם מהכלאים וקסבר האי תנא דדבר שאינו מתכוין אסור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source