הלכה: בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין כול'. לְפִי שֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ רוֹתְחִין וּמַרְתִּיחִין וְהוּא נוֹטְלָן וְהֵן תַּשִּׁים לְתוֹךְ יָדוֹ וּמַחֲזִירָן וְהֵן מוֹסִיפִין רְתִיחָה. לְפִיכָךְ אָֽסְרוּ לִטְמוֹן בָּהֶן. וּכְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר. קוּפָּה מַטָּהּ עַל צִידָּהּ וְנוֹטֵל. וּכְרַבָּנִן דְּתַמָּן. דִּנּוּן אָֽמְרִין. 28b אִם הָֽיְתָה יוֹרֶה מוּתָּר. תַּמָּן תַּנִּינָן. סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק לֹא חֲשֵׁיכָה. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה. הָא אִם חֲשֵׁיכָה אָסוּר לִטְמוֹן בָּהֶן. תַּמָּן אָֽמְרִין. מִפְּנֵי בִיטּוּל בֵּית הַמִּדְרַשׁ. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי הַחַשָּׁד. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר אַף הוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָן כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁהוּא אָסוּר אַף הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. לִטְמוֹן שֶׁלֶג וְצוֹנִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי בָּא מוּתָּר. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן אָסוּר. אָֽסְרוּ טְמִינָה מִפְּנֵי כִירָה. אָֽסְרוּ כִירָה מִפְּנֵי טְמִינָה. אָֽסְרוּ כִירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְמוּעָט מִפְּנֵי כִירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְרוּבֶּה. אָֽסְרוּ תַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צוֹרְכוֹ מִפְּנֵי תַבְשִׁיל שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צוֹרְכוֹ. אָֽסְרוּ חַמִּין מִפְּנֵי תַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צוֹרְכוֹ. חָֽזְרוּ וְהִתִּירוּ חַמִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לפי שהדברים הללו וכו'. כלו' דמפרש להא דקתני אין טומנין בהן סתם דמשמע דאפילו מבעוד יום אין טומנין בהן וכדרך הטמנה שטומנין מערב שבת בעוד יום גדול לקיים התבשיל לשבת ואסרו בדברים הללו לפי שהן רותחין מצד עצמן ומרתיחין את הקדירה הרבה וכשרואה שהן מרתיחין חושש שלא יתקלקל התבשיל והוא נוטלן מעל הקדירה כדי שיהו הן תשים ושיחלשו מעט מרתיחתן כשהן לתוך ידו ואחר כך מחזירן בשבת ולכסות את הקדירה בתוכן שלא תצטנן ונמצא כשהוא מחזירו הן מוסיפין רתיחה בשבת והוי כמטמין בדבר המוסיף הבל בשבת ולפיכך אסרו לטמון בהן אפילו מבעוד יום וזהו ממש כדפרישית במתני':
חזרו והתירו חמין מפני שהחמין שהוחמו כל צרכן מצטמק ורע להן הוו ולא חיישי' שמא יחתה:
אסרו כירה וכו'. וכן בשהייה גופה אסרו זה מפני זה:
אסרו טמינה וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וכלומר דאע''ג דהטמנה ושהייה ע''ג כירה תרתי מילי נינהו אפ''ה כחדא מילתא דתליא באידך הוי ואסרו זה מפני זה שאסרו הטמנה בשבת ואפי' בדברים שמן הדין היה מותר מפני השהייה ע''ג הכירה שאם אתה מתירו בהטמנה אף הוא יבא להשהות קדירה ע''ג האש בשבת שיאמר מה לי כך ומה לי כך וכן להיפך שאם אתה מתירו בשהייה בכירה ע''ג האש יבא לידי הטמנה בשבת ואף בדברים שהן מוסיפין הבל ולא יבחין בין דברים המותרים לבין דברים האסורים ולפיכך חששו להחמיר בזה מפני זה:
מה נפיק מן ביניהון. דהני טעמי סוף סוף לתרוייהו אסור וקאמר לטמון את השלג והצונן איכא בינייהו וכלומר להטמין דברים הקרים כמו השלג וכיוצא בזה שטומנין אותן להפיג צינתן ושלא יעשו כמו כפור וגליד דלדברי ר' בא דקאמר טעמא מפני החשד באלו ובכיוצא בהן ולא שייך חשדא ולמימר בהו דמתוך שאתה אסרו משחשיכה יעשה כל צרכו מבעוד יום שהרי אין לי לעשות ולהתעסק בהן כלום אלא שנוטלן ומטמין אותן שלא יהיו צונן הרבה לעת הצורך ולא איכפת לן למיגזר בהו אבל לטעמא דרבנן דתמן אף הצונן אסור להטמין בשחשיכה דהא מיהת מפני ביטול בית המדרש איכא:
ר' בא אמר מפני החשד. כלומר שחושדין אנו אותו שלא יעשה כל צורכו לכבוד השבת מבעוד יום שאם אתה מתירו לעשות כן בשבת יסמוך על כך ואף הוא אינו עושה כל צורכו ומבעוד יום וכו':
תמן. בבבל אמרין מפני ביטול בית המדרש שהיו נוהגין בלילי שבת אחר התפלה לדרוש לפני העם בדיני שבת ואם תתיר לטמון בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל יניח מלעשות כן מקודם שחשיכה שיאמר עדיין יש שהות להטמין בדברים האלו אף משחשיכה ויבא לידי ביטול בית המדרש שמתוך כך ימנע מלילך לשמוע הדרשה:
ותמן תנינן וכו'. כלומר והא דתניינן תמן לעיל בסוף פ''ב ספק חשיכה טומנין וטעמא מפני שעדיין לא חשכה הא אם חשיכה אסור לטמון ומשמע דבכל מילי אסור לטמון דכמו דתנינן סתמא טומנין בבין השמשות ומשמע אפי' בדבר המוסיף הבל כך דייקינן הא אם חשיכה אסור לטמון בכל ואפי' בדבר שאינו מוסיף הבל וטעמא מאי הא מדינא ודאי אין כאן איסור לטמון אפי' בשבת בדבר שאינו אלא כמקיים החמימות ואינו מוסיף יותר ופליגי אמוראי בהך טעמא:
וכרבנן דתמן. של בני בבל דאינון אמרין אם היתה יורה מותר והיינו שאם כיסה במיחם והוא יורה של נחשת ע''ג הקדירה הטמנה כגון זו מותרת מפני שאינה אלא כדי לקיים החמימות ואינה מוספת ובכה''ג ודאי נוטל הוא היורה מעליה ומחזיר ע''ג בשבת וכלומר דאתייא שפיר האי סברא שאמרנו אף לרבנן דתמן שהתירו ביורה ומשום דליכא למיחש למידי אבל כל היכא דאיכא למיחש שאם יחזור בשבת תוסיף בחמימות אסור ולפיכך טעמא דאמרי' באיסור הטמנה מבעוד יום בדברים המוסיפין הבל ככ''ע אתיא:
וכר''א בן עזריה וכו'. כלומר דאתיא האי דינא דמתניתין ולפי טעמא דאמרן כהאי דאשכחן דקאמר ר''א בן עזריה במתניתין דלקמן גבי טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן בשבת אם לא יחדן להטמנה לפי שמוקצות הן וכיצד הוא עושה בשבת אם טמן בהם והרי אינו יכול לטלטלן מעל הקדירה נוער את הכיסוי של קדירה שהכיסוי יכול הוא ליטלו ואע''פ שהן עליו מפני שתורת כלי עליו ור''א בן עזריה חושש שמא כשיטול את הכיסוי תקלקל הגומא והיא מושב הקדירה וכשיבא להחזיר אינו יכול לפיכך קאמר דמטה הקופה של גיזי הצמר שהקדירה בתוכה על צידה ונוטל הקדרה. וחכמים אין חוששין לכך אלא נוטל ומחזיר כל זמן שלא נתקלקלה הגומא אלמא דלכ''ע נוטל ומחזיר הוא בשבת ול''פ אלא בחששא שמא תתקלקל הגומא ושמעי' מיהת מהאי דגיזי צמר דלפעמים איכא חששא משום החזרה דמותרת בשבת ושלא יבא לידי איסור אחר והיינו דקאמר הכא וכר''א בן עזריה ולומר דאף בדיני דגיזי צמר פליגי רבנן עליה ולא חששו שמא תתקלקל הגומא מודו ליה הכא דאיכא האי חששא אם אתה מתירו לטמון בדבר המוסיף הבל מבעוד יום זמנין דאתי לידי איסורא כשיצטרך ליטול אותן ואח''כ יחזור הקדירה לתוכן וכדאמרן:
כָּל דָּבָר שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִן הַכּוֹתֶל אָסוּר לִטָמוֹן בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִן מַה דְתַנִּינָן. תֶּבֶן טוֹמְנִין בּוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. אֵין מַרְחִיקִין אוֹתוֹ מִן הַכּוֹתֶל. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי. וְהָתַנֵּי. וְהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אוֹצַר שֶׁל תְּבוּאָה. לֵיידָא מִילָּה. לֹא מִפְּנֵי הַמּוֹץ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים. אָמַר רִבִּי פִינְחָס בֵּירִבִּי חֲנִינָה. אִם מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים נִיתְנֵי אֲפִילוּ אוֹצַר שֶׁלְּכָל דָּבָר. הֲוֵי יְאוּת קַשִּׁי לְרִבִּי חַגַּיי. אוֹתִיב רִבִּי שַׁמַּי. הֲרֵי סְלָעִים מַרְחִיק אוֹתוֹ מִן הַכּוֹתֶל. מֵעַתָּה אָסוּר לִטְמוֹן בָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא שֶׁהַסְּלָעִים מַרְתִּיחִין אֶלָא שֶׁהֵן עוֹשִׂין חֲלוּדָה וְהֵן מַלְקִין אַרְעִיתוֹ שֶׁלְּכוֹתֶל. וְהָא תַנֵּי. אֵין טוֹמְנִין בִּסְלָעִים. תִּיפְתָּר בִּסְלָעִים שֶׁלְּכֶסֶף. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. טוֹמְנִין בִּסְלָעִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין טוֹמְנִין. אַמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דָּמַר. טוֹמְנִין. בְּשֶׁלְּזָהָב שֶׁלְנְחוֹשֵׁת. וּמָאן דָּמַר. אֵין טוֹמְנִין. בִּסְלָעִים שֶׁלְּכֶסֶף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רב חסדא. דלא פליגי מ''ד טומנין בשל זהב ובשל נחשת שאין דרכן להתחמם ומ''ד אין טומנין בסלעים של כסף:
והא תני. בחדא ברייתא אין טומנין בסלעים אלמא דמוסיפין הבל הן. ומשני תיפתר בסלעים של כסף דהן מתחממין כשהן צבורין יחד ומוסיפין הבל:
אמר ר' יוסי. דמסלעים לא קשיא מידי דלא משום שהסלעים מרתיחין תני התם דמרחיקין אלא הטעמא מפני שהן מעלין חלודה ועושין עפר תיחוח במה שמתפזר מהחלודה וכשהן סמוכין לכותל מלקין ומקלקלין את יסודות הכותל. והכי משני לה נמי בריש פ' לא יחפור:
התיב ר' שמי. על הא דקאמר כל דבר שמרחיקין וכו' הרי סלעים דקתני בפ' לא יחפור דמרחיקין אותן מכותל חבירו וא''כ מעתה אסור לטמון בהן ואמאי לא קתני הכא במתני' לסלעים:
הוי יאות קשי ר' חגיי. על האי דר' יוסי דע''כ טעמא דתבואה מפני המוץ הוא:
אם מפני העכברים. מאי אריא דקתני אוצר של תבואה ניתני אוצר של כל דבר שהעכברים אוכלין אותו וא''כ צריך השוכר הזה להזהר שלא ישתמש בשום דבר שהעכברים באין עליו בתמיה:
וליידא מילה. ולאיזה דבר וכלו' ומ''ט דהאי מילתא לאו מפני המון של התבואה שמקלקל את הכותל והרי תבן אחד מן הדברים שטומנין בו וכדאמרינן לעיל דתבן כבעל פקדון הוא ודקתני במתני' לא בתבן היינו דוקא אם נותן אותו סביבות דבר החם וקשיא לר' יוסי דקאמר דדבר שטומנין בו אין מרחיקין אותו מן הכותל של חבירו. ומשני ר' חנניה דהתם טעמא הויא מפני העכברים שבאין לאכול את התבואה ומקלקלין את הכותל:
והתני. המשכיר בית לחבירו לא יעשנו אותו השוכר אוצר של תבואה:
אמר ר' יוסי מן מה וכו'. ר' יוסי לא פליג אלא דהכי קאמר א''כ מן מה דתנינן תמן והיינו בפירקין דקאי בפ' לא יחפור הלכך קאמר דתנינן תמן מאלו דברים שטומנין בהם לפי שאין מוסיפין הבל והדא אמרה דנמי אין מרחיקין אותן מן הכותל ומשום דר' חגיי מקשי עלה אשמעינן ר' יוסי דאין מרחיקין אותן:
כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל. כדקחשיב בפ' לא יחפור אין לטמון בו מפני שמוסיפין הבל ומהאי טעמא נמי מרחיקין מן הכותל של חבירו שלא יקלקל הכותל:
וְלֹא בַחוֹל. תַּמָּן תַּנִּינָן. מַטִּילִין אוֹתוֹ לַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. הָהֵן חָלָא מִירְתַּח רִתְחָא וּמֵיצָן צוֹנְנָא. הָהֵן תֶּבֶן בַּעַל פִּקָּדוֹן הוּא. בַּמָּה דְאַתְּ יְהִיב לֵהּ הוּא יְהִיב לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן תבן בעל פקדון הוא. כלומר התבן הזה דומה הוא לבעל הפקדון דכמו שאתה נותן לו לפקדון הוא. מחזיר לך כך הוא התבן דמצד עצמו אינו מוסיף שום חמימות אלא אם אתה נותנו סביבות הדבר חם שומר את חומו ואם הדבר מוסיף הבל הוא אסור וכהאי דר' חנניה דלעיל ואם לאו אינו עושה כלום:
ולא בחול. משמע דחול מוסיף הבל. ופריך תמן תנינן בסוף מכילתין גבי מת בשבת ומטילין אותו על החול בשביל שימתין שתהא לחלוחית נכנסת בו ויתקיים אלמא חיל מצנן הוא ומשני דהאי חול תרתי הוא דעבד בדבר רותח מרתיח הוא ביותר ובדבר הצונן מצנן הוא ביותר:
אַבִּין בָעֵי. בָּֽלְלָן מָה הֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. טוֹמְנִין בַּכְּסוּת וּבַפֵּירוֹת וּבְכַנְפֵי יוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. הָדָא דְתֵימַר בּשֶׁלֹּא רָבַת רַקָבוֹבִיתָן. אֲבָל אִם רָבַת רַקָבוֹבִיתָן אָסוּר לִטְמוֹן בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתימר וכו'. אטומנין בכסות וכו' הוא דקאי דדוקא כשלא רבה רקביבותן מחמת יושנן דמסתמא בכה''ג הוא דאיירי אבל אם רבה רקביבותן מוסיפין הבל הרי הן כזבל ואסור לטמון בהן:
נשמענה מן הדא דקתני בסיפא טומנין בכסות וכו'. ואי ס''ד מותר לישמעינן רבותא טפי דאפי' בדבר המוסיף הבל אם בללו בדבר שאינו מוסיף הבל מותר אלא ש''מ דאסור:
בללן מה הן. אם בלל דברים המוסיפין הבל עם דברים שאינן מוסיפין מהו להטמין בהן:
תַּנֵּי. 29a אֵין טוֹמְנִין בְּרֶמֶץ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא אָֽמְרָה. אֶפֶר שֶׁצָּנַן מוּתָּר לִטְמוֹן בּוֹ. כְּהָדָא בְרַתֵּיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי הֲווָת מְשַׁמְּשָׁה קוֹמוֹי אָבוֹי וַהֲווָת מַעֲלָה קוֹמוֹי תַבְשִׁילִין רוֹתְחִין. אֲמַר לָהּ. הֵיךְ אִיתְעֲבִידָא. אָֽמְרָה לֵיהּ. בְּמָרָא וְגִיפְתָּא. אֲמַר לָהּ. לָא תְהִי עָֽבְדָה כֵן אֶלָּא בְמָרָה גַּו קוּפְתָה וִיהֲבָה קוּפְתָה עַל גִּיפְתָּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּהָדָא רִבִּי חֲנִינָה פְלִיג. דָּרַשׁ רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הַגֶּפֶת מִלְּמַטָּן וְתֶבֶן מִיכָּן וּמִיכָּן אָסוּר. וֹמוֹדֵי בָהּ רִבִּי יַנַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומודה בה ר' ינאי. כלומר ואף ר' ינאי מודה דמותר מדינא אלא שרצה להחמיר על עצמו:
כהדאי. עובדא בברתיה דר' ינאי שהיתה משמשת בשירות לפני אביה ומעלה לפניו תבשילין רותחין בשבת ושאלה היאך עשתה ואמרה לו במרא וגופתא כלומר שטמנה הקדירה בגפת ומפני שלא תוסיף בחמימות לקחה אפר הכירה שנצטנן במרא והיא הכלי שחותין בו האפר ונתנה עליה ואמר לה לא תעשה כן בפעם אחר אלא תתן האפר במרא לתוך קופה אחת ותשים הקופה על הגופתא משום שר' ינאי היה חושש אם מתיר אותה באפר כירה תבא לעשות כן ברמץ חם ואמר ר' זעירא עלה כהדא דר' חנינא דלקמיה פליג על ר' ינאי דדריש ר' אחא בשם ר''ח דדוקא בכה''ג הוא דאסור אם הגפת מלמטן ובתבן היה נותן מכאן ומכאן דזה מוסיף הבל והתבן אינו מניחו להצטנן אבל עפר שצנן ונותן סביבות הקדרה ואע''פ שהקדרה ע''ג דבר המוסיף הבל הוא מותר משום שהאפר מצנן אותה וכהאי דר''ז דלעיל:
הדא אמרה. דדוקא ברמץ רותח היא דאסרו כדאמרן אבל אפר כירה שצנן מותר לטמון בו וכלומר שאפילו בשרוצה לטמון בדבר המוסיף הבל אם נותן ע''ג אפר שצנן מותר דאי באפר שצנן בלבד פשיטא דמותר ומאי קמ''ל וכן מוכח מהאי עובדא דלקמיה:
תני אין טומנין ברמץ. חם בשבת שמא נשארו בו גחלים ויבא לידי חיתוי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source