דתניא. בתוספתא פ''ג:

מתניתא דר' יודה דתוספתא היא דאיהו מפרש פלוגתייהו בחמין ותבשיל ולב''ה תרוייהו מותרין כדתנינן במתני':

גמ' כיני מתני'. כן צריך לפרש המתני' דהאי נותנין מקיימין עליה תבשיל קאמר כדפרישית במתני':

ובה''א נוטלין ומחזירין. בשבת למקומן בין חמין ובין תבשיל אם הכירה גרופה וקטומה וכשהתירו ב''ה להחזיר בשבת דוקא אם לא הניח הקדירה ע''ג הקרקע או ע''ג איזה דבר אבל אם הניחה מידו אסור להחזיר בשבת ואפי' ע''ג הכירה גרופה או קטומה דהוה כנותן ומשהא לכתחילה בשבת:

ניתנין עלי' תבשיל. האי נותנין מקיימין הוא כדקאמר הכא בג' בפשיטות שמשהין עלי' התבשיל שבקדרה בשבת דאין כאן חשש שמא יחתה בגחלים הואיל ואין דרך להיות מאלו גחלים בוערות:

בגפת. פסולת של זיתים או בעצים שמאלו מצויין גחלים בוערות לא יתן להשהות עליה עד שיגרף את האש וגחלים או עד שיתן את האפר ע''ג הגחלים והרי הן מכוסות ואם אינה גרופה וקטומה באפר חיישינן שמא יחתה בגחלים בשבת כדי למהר בישולו או לצמקו. ודוקא אם הוא תבשיל שלא בשל כל צרכו או אם אפי' בשל כל צרכו והוא כשמצטמק ויפה לו בהא הוא דחיישינן שמא יחתה אבל אם הוא תבשיל חי שלא בישל כלל או שבישל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו מותר לשהותו ואפי' אין הכירה גרופה או קטומה לפי שזה הסיח דעתו ממנו ולא אתי לחתויי בגחלים וכן אפי' אם היא תבשיל שלא בישל כ''צ או שבישל כ''צ והיא מצטמק ויפה לו. אם השליך לתוכו חתיכת בשר חי סמוך לבין השמשות נעשה הכל כתבשיל חי שלא בשל כלל ומותר לשהותו ואפי' אינה גרופה וקטומה מפני שכבר הסיח דעתו ממנו בשביל החתיכה חיה שבתוכו ולא יבא לחתות בגחלים:

ב''ש אומרים חמין שלא הוחמו כל צרכן הוא שמותר להשהות ע''ג הכירה שהיא גרופה וקטומה אבל לא תבשיל משום דניחא ליה בבשוליה:

ובה''א אחד חמין ואחד תבשיל. דין אחד להם:

בש''א נוטלין אבל לא מחזירין. כלומר הא דשרינן בחמין להשהות ע''ג כירה גרופה וקטומה וכן נוטלין ממנה בשבת אבל כשנטל ממנה אין מחזירין אותן למקומן:

מתני' כירה. היא מקום שפיתת שתי קדירות ונותנין את הקדירה עליה והאש תחתיה ואם הסיקוה בקש או בגבבא והן עצים דקים שגובבין מן השדה:

ואתיא. הא כהאי דאמר ר''ז בשם ר' יהודה לקמן בהלכה דמיחם מותר להפשיר הצונן במקום שהיד שולטת ואינה נכוית ולא במקום שאין היד שולטת בו:

אמר ר' יוסי בר' בון. דטעמא דעד כאן שרי מפני שהוא שליט כלומר עדיי' הוא שולט ידו שם והוא במקום שהיד שולטת ואינה נכוית. ומשם ולמטה אין היד שולטת ליגע שמה:

עד מקום שהוא עושה חריץ. שעושין בתוכה למעלה כעין חרין מטיט סביבותיה למקום שתהא הקדירה יושבת ועד החריץ נקרא על גבה ומהחריץ ולמטה נקרא תוכה:

עד איכן. נקרא על גבה ומותר להחזיר. עד שלשה עד שליש שלה ומשליש העליון ולמטה נקרא תוכה מפני שהוא סמוך למקום האש שבקרקעיתה והחום מרובה ואסור להחזיר:

לא שנו. הא דב''ה מתירין אף להחזיר אלא עליה הא לתוכה לא ואפי' גרופה וקטומה:

אמר ליה גריף תופייא. שהי' גריף מקום שהקדירה שופתת בתוך הכירה ונתתי התבשיל שם ונשאר רותח ואמר ליה לא תעשה עוד כן אלא תגרוף קרקעיתה מקים השפיתה ותתן שלשה כיפי אבנים שם ותירמי הקדירה עליהן בכדי שלא תהא החום שולטת כל כך:

תבשילין רותחין. בלילי שבת וא''ל היאך איתעבידא שנשארו רותחין:

ממלא גצרא רמח. גצרא היא מלא אגרוף. רמח הוא טיט כמו חמר. והורה למלאות בקרקעית הכירה מלא אגרוף טיט וליתן על הטיט תלתא כיפי אבנים ומירמי הקדירה עליהון ולפי שבבוצרה לא היו בני תורה היה מחמיר עליהם:

הדא דתימר כשהיו לחין. כשהיו על הדקל ויבשו לאחר שקצצן דאז הם עושין גחלים כגפת וכעצים אבל אם היו יבשין מתחילתן שבעודן מחוברין נתייבשו אין בהם כח ושוב אין עושין גחלים ודינן כקש וכגבבא:

שיזרי חריות. שזרה של חריות דקל דינו כגפא וכעצים:

גללי בהמה. שהסיק בהן אית תניי תני וכו'. וקאמר הש''ס דלא פליגי דמ''ד שהן כגפת וכעצים בבהמה גסה שהגללים שלה קשים והרבה הן כגללי סוס ומ''ד כקש וכגבבא אם הן מבהמה דקה שהן רכים ואין גחלים מהן ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות:

אמר ר' מנא. ואני כך הקשיתי לפני ר' בא דאין תימר דחזרה ונתלבתה כלשעבר דיינינן לה מעתה אפי' לא בישל עליה בתחלה כדהוה בהאי עובדא שבישל על כירה זו ורצו להשהות התבשיל עליה וקטמו אותה וחזרה ונתלבתה ואם אתה מחשיב לה לדיעבד מעתה נימא נמי דאף שלא שהה עליה תבשיל הזה יעל כירה כזו אלא אם עבר ישהא תבשיל א' על כירה דעלמא דמחשבינן לה ג''כ לדיעבד ואנן איפכא שמעינן לה מר' חייא גופיה דמחמיר בעבר ושהא ואפי' בשוכח כדלקמן:

אמר ר' שמואל לא כן צריכה ליבה. כלומר דר' שמואל מהדר להקשות על אלו חברייא שהיו מתמיהין על האי עובדא דר' חייא וקאמר דלא כן היה צריך לתמוה אלא אם חזר וליבה הוא עצמו והיה ר' חייא מתיר שפיר הוה שהקשו על כך אבל כאן שנתלבתה מאליה והוא הורה דהוה כדיעבד לא היה להם לערער על זה:

עבר ר' אמי וכו'. בתוך כך עבר שם ר' אמי ואיזה מן חברייא ושמעו זה ובקשו לחזור עליו ושיחזור מן הוראתו ואמר להן ר' חנניא חברהון דרבנן שבקוהו דמאחר שנעשה מעשה נעשה:

ליבה לשעבר. בתמיה אם חזרה ונתלבתה עושה הוא כלשעבר וכמו דיעבד והורה להשהות עליה לכתחלה:

בעון קומי ר''ז וכו'. הקשו לפניהם על שהורה ר' חייא להיתר שעשה דין הזה כבדיעבד:

קטמה ונתלבתה. אח''כ מהו שצריך לחזור ולקטום וקאמר דר' חייא רבה עלה לביתו ושאלו אותו שאירע להן כך והורי להן מותר וא''צ לחזור ולקטום:

דא. בכאן הוא דשנינו אם היה י''ט שחל להיות בע''ש אמר ר' יאשיין שצריך שינוי ומלהיב על הגחלים נעורות של פשתן והן כבין מחמת אפר כל שהוא שלהן:

ויידא אמרה. ובאיזה מקום אמרו כן:

והקוטם. באפר אם צריך עד שיקטום כל צרכו וקאמר מן מה דתני מלבה עליהן נעורת של פשתן כדלקמיה הדא אמרה אפי' לא קטם כל צרכו משום דבמעט אפר שיקטום כבין והולכין הגחלים מאליהן:

הגורף עד שיגרוף כל צרכו. בעיא היא אם צריך שיגרוף את הכל או אפי' בגרוף כל שהוא במקום אחד סגי דלא חיישי' שמא יחתה בהגחלים שנשארו מן הצד דמכיון שאין גחלים תחת הקדירה לא אתי לאחתויי באינך. ופשיט לן מן מה דתני בברייתא הגורף צריך לחטט ביד לחפש אם נשארו עוד גחלים ש''מ שצריך לגרוף את הכל מהכירה כולה: