הִבְעִיר וְכִיבֶּה בִּנְפִיחָה אַחַת חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּיְמִי אֲחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. נָפַח בַּכֵּלִים וְשִׁיבְּרָן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. הַחוֹתֶה גְחָלִים מִתַּחַת הַקְּדֵירָה בַּשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. חַייָב שְׁתַּיִם. אַחַת שֶׁכִּיבֶּה אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וְאַחַת שֶׁהִבְעִיר אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת. וְחוֹתֶה גְחָלִים וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּן בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. בַּמַּחֲלוֹקֶת. כְּמָאן דָּמַר אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר חַייָב שְׁתַּיִם. חַייָב. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן חַייָב שְׁתַּיִם אֶלָּא מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תַּמָּן אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיְּבַעֲרוּ וְאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיִּכְבּוּ. בְּרַם הָכָא רוֹצֶה הוּא שֶׁיְּבַעֲרוּ וְרוֹצֶה שֶׁיִּכְבּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתנאי דתמן אינו רוצה וכו'. כלומר דהרי אינו נתכוין לא לכבות ולא להבעיר אלא שהוא חותה אותן מתחת הקדירה שלא יפסידו את התבשיל שבקדירה מחמת חמימותן והשתא למ''ד דחייב משום שתים על כרחך הרישא והסיפא להך מ''ד דלמ''ד דבר שאינו מתכוין פטור מוקמינן דכשנתכוין להבעיר ולכבות מיירי ומשום דס''ל דמחייב אפילו במלאכה שאינה צריכה לגופה ולפ''ז שתיהן שוות הן וחייב שתים. ברם הכא רוצה הוא שיבערו ואינו רוצה שיכבו. כצ''ל שהרי זה רוצה הוא להתחמם וכלומר אבל האי סיפא מצינן לאוקמי כמ''ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה הלכך אף על פי שכאן רוצה הוא שיבערו ושיתחמם כנגדן פטור לפי שהובערו מאליהן:
אמר ר' יודן. דבלאו הכי לא דמיא הך להא דהרישא בענין אוקימתא:
דאמר ר' יוחנן וכו'. כלומר דלא תימא דאי הכי אף כאן חייב שתים הלכך קאמר דהכא לית כאן חייב שתים דהא לא נתכוין לכבות אלא מעלין עליו כאלו חייב שתים כלומר שנראה שעשה שתים דמכבה את אלו ומבעיר את אלו אבל מ''מ אינו חייב אלא משום מבעיר דבכך הוא רוצה:
החותה בגחלים. כדי להתחמם כנגדן בשבת פטור. וקאמר ר' יעקב דהך סיפא דהברייתא במחלוקת דרישא תליא דכמ''ד ברישא אינו חייב אלא אחת משום מכבה א''כ ניחא דכאן הוא פטור דהכיבוי גופו שלא לצורך הוא וכמ''ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה דהא לא ניחא ליה בכיבוי ברם כמ''ד ברישא דחייב שתים א''כ חייב הוא כאן מיהת משום מבעיר דניחא ליה להתחמם כנגדן:
חייב שתים. אחת מפני שמכבה הוא את העליונות כשחותה אותן ומתוך כך מבעיר את התחתונות ויש כאן גם משום מבעיר:
חייב. חטאת משום מכבה:
החותה גחלים וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
הדא אמרה. מדמחייב על הבא מנפיחת רוחו וש''מ רוחו כגופו ואם נפח בכלים של חבירו ושיברן משלם נזק שלם. וגרסינן להא בפ''ב דב''ק בסוף הלכה ב':
הבעיר וכיבה בנפיחה אחת. מצד זה הבעיר בנפיחתו ומצד אחר כיבה את האש בנפיחה זו בעצמה חייב שתים משום מבעיר ומשום מכבה:
וְקַשְׁייָא עַל דְּבַר קַפָּרָא. הַבְעָרָה לִימְּדָה עַל כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. כּוּלְּהוֹן לְצוֹרֶךְ וְהִיא 18b שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין יִסְבּוֹר (רִבִּי לָֽעְזָר) כְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. הַבְעָרָה לִמְּדָה עַל כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. הַבְעָרָה לִימְּדָה עַל עַצְמָהּ. וְלֵית לְרִבִּי לָֽעְזָר לְאַחַת לְחַייְבוֹ עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֵנָּה. לְחַייֵב עַל כּוּלְּהוֹן אַחַת. נִיחָא הַבְעָרָה. חַבּוּרָה. אַב שֶׁלָּהּ לְצוֹרֶךְ וְהִיא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר. שְׁחִיטָה עִיקָּר וַחַבּוּרָה תוֹלְדָה. וְחוֹרָנָה מַחְלִף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי בר בון. הא נמי לא קשיא דהיא גופה פלוגתא היא דאיתפלגון ר' אלעזר ור' יוחנן בהא דחד אמר שחיטה היא עיקר והיא האב וחבורה תולדתה ואחרינא מחליף דא''כ בר קפרא ס''ל כמ''ד דחבורה היא אב ומיחייב בה אפילו שלא לצורך ושחיטה היא התולדה והרי היא כשאר מלאכות ואינו מתחייב עליהן אא''כ לצורך גופן:
חבורה. אלא דחבורה אכתי קשיא דמחייב בה אפילו שלא לצורך הרי אב שלה לצורך והיא שלא לצורך בתמיה דשחיטה היא אב וחבורה היא תולדה דידיה וכי עדיפא תולדה מהאב:
ניחא הבערה. שנית אליבא דבר קפרא בהבערה דשפיר קאמר דאפילו שלא לצורך חייב משום דס''ל כר''א דהבערה ללאו יצאת:
ולית ליה לר''א לחייב על כל אחת ואחת. וכי לית ליה חילוק מלאכות בשבת וקאמר אשכחן דתני בשם ר''א דמהכא נפקא ליה. וה''ג הנה לחייב על כל אחת ואחת. לאחת לחייבו על כולהון אחת. ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות וכלומר דהכי דריש לה פעמים הנה שהיא אחת שאף שעשה מלאכות הרבה אינו חייב על כולן אלא אחת וכגון בשגגת שבת וזדון מלאכות ופעמים אחת שהיא הנה כאן בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל אחת ואחת:
אמר ר' יוסי אין יסבור כר' יוחנן וכו'. כלומר האי קושיא דמקשית על בר קפרא שפיר הוה אם היה סבור כר' יוחנן בהא דאמר הכי דהבערה יצאת ללמד על כל מלאכות שבתורה והא ר' אלעזר פליג ואמר הבערה לימדה על עצמה שתהא בלאו ואין חיוב מיתה עליה וא''כ אימא לך דבר קפרא דפליג על ר' יוחנן בהא דלעיל וס''ל אפילו שלא לצורך פליג עליה נמי בהא וס''ל כר''א דמתחייב עליה בלאו:
וקשיא על דבר קפרא דקאמר במבעיר חייב אפי' שלא לצורך והרי הבערה לימדה וכו' לענין חילוק מלאכות שיהא חייב על כל אחת ואח' אפי' בהעלם אחת מפני שיצאת מן הכלל וללמד על הכלל כולו יצאת והרי כולהון מהמלאכות לצורך הוא דוקא שחייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה והיא שלא לצורך בתמיה:
זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ בַּשַּׁבָּת וּבַעַל מוּם שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה. רִבִּי חִייָה רוֹבָה אָמַר. שְׁתַּיִם. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אַחַת. מָתִיב בַּר קַפָּרָא לְרִבִּי חִייָא רוֹבָא. עֲבוֹדָה שֶׁהַכֹּהֵן מוּתָּר בָּהּ זָּר מְחַייֵב עָלֶיהָ. וּמוֹתִיב לָהּ וְהוּא מְתִייב עָלֶיהָ. וַהֲרֵי קְמִיצָה עַד שֶׁלֹּא נִקְמְצַה אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה. מִשֶׁנִּיקְמְצָה אֲסוּרָה לַזָּרים וֹמוּתֶּרֶת לַכֹּהֲנִים. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכָל זָר֖ לֹא יֹ֣אכַל קוֹדֶשׁ. וַהֲרֵי מְלִיקָה עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה אָסוּר לָזֶה וְלָזֶה. מִשֶּׁנִמְלְקָה אֲסוּרָה לְזָרִים וּמוּתֶּרֶת לַכֹּהֲנִים. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכָל זָר֖ לֹא יֹ֣אכַל קוֹדֶשׁ. הֲרֵי טֵבֵל. עַד שֶׁלֹּא נִיתְקָן אָסוּר לָזֶה וְלָזֶה. מִשֶּׁנִיתְקָן אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכָל זָר֖ לֹא יֹ֣אכַל קוֹדֶשׁ. אָֽמְרִין. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמַד. נַפְקוּן וְשָֽׁמְעוּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁתַּיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַחַת. מָאן דָּמַר. אַחַת. מִשּׁוּם זָרוּת. וּמָאן דָּמַר. שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם זָרוּת. חוֹרָנִייָתָה לָמָּה. מִשּׁוּם שְׁחִיטָה. וַהֲרֵי שְׁחִיטָה בְזָר כְּשֵׁירָה. אֶלָּא מִשּׁוּם הִילּוּךְ זְרִיקָה וְקַבָּלָה. אֵינָהּ אֶלָּא שְׁבוּת. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא אֶלָּא מִשּׁוּם אִיכּוּל אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר מִשּׁוּם מַבְעִיר. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דּוּ אָמַר מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. מַה בִישּׁוּל יֵשׁ כָּאן. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רוֹצֶה בְאִיכּוּלָן כִּמְבַשֵּׁל הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דר' יודה דהוא אמר. לעיל הבעיר ובישל חייב משום מבעיר ניחא דיש כאן חיוב משום מבעיר אלא על דעתיה דר' יוסי דהחיוב משום בישול הוא ומה שייך בישול כאן וקאמר דמכיון שהיא רוצה שיתאכלו ע''ג המזבח עיכולן זהו בישולן והרי זה כמבשל הוא:
הוי. על כרחך דלית כאן טעמא אלא משום עכול אברים ופדרים שהיו מוקטרין ומתעכלין על גבי המזבח כל הלילה ומשכחת לה שהזר נתנן בלילי שבת ע''ג המזבח וזו מלאכת הבערה היא:
ומאן דאמר שתים ניחא משום זרות דמיחייב אחרנייתה למה הוא חייב אי משום שחיטה שהיא מלאכה א''כ תיפוק ליה דאין כאן זרות דשחוטה בזר כשירה ואלא משום שאר עבודות כגון הילוך וקבלה וזריקה הרי אין אלו אלא משום שבות ואין כאן משום מלאכה והיכי משכחת לה דחייב שתים:
אמרין נצא חוץ. לבה''מ ונלמד ממה שנשמע מרבנן האומרים בזה וכשיצאו שמעו דכבר פליגי תנאי בהא:
והרי מליקה וכו'. כדלעיל:
א''ל בר קפרא שנייא היא לענין אכילה שלא הותרה אלא לכהנים דבפירוש כתבה התורה וכל זר לא יאכל קדש ועל כל קדש הזהירה ואף על שמותר לכהנים אבל גבי עבודה מכיון דגלי רחמנא שעבודה דוחה שבת לגמרי דוחה ואפילו אצל זרים ואינו מתחייב אלא משום זרות בלבד:
ומותיב לה והוא מחייב ליה. וכל מה שהשיב לו ר' חייא חזר בר קפרא וסתר לו תשובתו שאמר לו ר' חייא והרי קמיצה תוכיח שעד שלא נקמצה המנחה אסורה היא לזה ולזה ומשנקמצה הותרו השיריים לכהן ואף על פי כן אסור לזר וה''ה הכא דכשהותרה עבודה בשבת לכהנים הותרה ולא לזרים ויש כאן נמי משום שבת:
עבודה שהכהן מותר בה. וזו עבודה בשבת ואת אמרת זר מחייב עלה בתמיה הרי כשהותרה הותרה:
אחת. דקסבר כשה תרה עבודה בשבת לכל הותרה ואין בחלוקה הראשונה אלא משום זרות וכן כשהותרה טומאה בקרבן צבור לכל הותרה ואין בחלוקה שניה אלא משום בעל מום:
זר ששימש במקדש בשבת וכו' שתים. חייב הוא משום זרות ומשום שבת. ובעל מום ששימש בטומאה חייב משום בעל מום ומשום טומאה:
הִבְעִיר וּבִישֵּׁל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב שְׁתַּיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב אַחַת. מָאן דָּמַר. חַייָב שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם מַבְעִיר וְאַחַת מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. וּמָאן דָּמַר. אַחַת. 19a הַיי דָא הִיא. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מִשּׁוּם מַבְעִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. הַבְעָרָה לִימְּדָה עַל כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. אֵינוֹ חַייָב מִשּׁוּם מַבְעִיר אֶלָּא מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא על דר' יוסי. הרי הבערה מפורשת בתורה ויצאת בפירוש מן הכלל ללמד על כל מלאכות שבתורה ומבשל אינו מפורש בהדיא אלא ממלאכת המשכן היא דילפינן ואת אמרת דכל היכא דאיכא הני תרתי. אינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל בתמי':
ומאן דאמר אחת היידא היא. איזה הוא דמתחייב עליה משום מבעיר או משום מבשל:
ולמ''ד מלאכה שאינו צריך לגופה חייב א''כ הכא נמי הואיל וזה מתכוין הוא חייב שתיים אחת משום מבעיר ואע''פ שאינו רוצה הוא שיכבו מתחייב נמי משום מכבה דהא מיהת נכבים הן על ידי כך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source