הלכה: הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְייָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם כול'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִפְּנֵי גוֹיִם שֶׁלְּסַכָּנָה. מִפְּנֵי לִיסְטִים שֶׁלְּסַכָּנָה. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִי מִפְּנֵי לִיסְטִין שֶׁל סַכָּנָה נִיתְנֵי מוּתָּר. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מפני עכו''ם של סכנה וכו'. מיירי כדפרישית במתני':
ר' יוסי בעי. על זה דא''כ נתני מותר וקאמר דאה''נ דרבנן דקיסרין מתנו כן בשם ר''י בן חנינא:
משנה: 18a הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְייָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם מִפְּנֵי לִיסְטִים מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה אִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּשַׁן פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן כְּחָס עַל הַפְּתִילָה חַייָב. רִבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכוּלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּיחָם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני עכו''ם. שיש עכו''ם שאינם מניחים להדליק נר ביום אידם חוץ מבית של ע''ז שלהם:
מפני רוח רעה. ששורה עליו וכשאינו רואה נר נוח לו ויש ג''כ מין ממיני החולה הבאה לבעלי מרה השחורה מלנקיליא''ה בלע''ז ונוח להם לישב בחושך ובהסתר מהאנשים:
אם בשביל החולה שיישן. בחולה שיש בו סכנה מיירי דאלו בחולה שאין בו סכנה חייב כמ''ד הכא בסיפא דכל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה אלא דהני כולהו בשיש בהן סכנה מיירי ובדין הוא דליתני מותר אלא דאיידי דבעי למיתני סיפא חייב תני ברישא נמי פטור:
כחס. ואם הוא מחמת שהוא חס על הנר שלא ידלק או על השמן או על הפתילה חייב דאע''ג דהאי כיבוי דבר שאינו צריך לגופו הוא שהרי אינו צריך לגוף הכיבוי אלא שמכבה מפני הנר או מפני השמן והפתילה. מ''מ מכיון שהכיבוי מלאכה היא והוא נתכוין לכבות חייב:
ר' יוסי פוטר בכולן. דס''ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכל הני אין צורך לגוף הכיבוי שלהן:
חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. אם נתכוין לכבות את הפתילה כדי שתעשה פחם ויהא נוח להדליקה מהר ונמצא שהכיבוי הזה לצורך גוף הכיבוי הוא בזה חייב הוא ואין הלכה כר' יוסי:
מַה בֵּין הַמַּצִּיל מִמָּה שֶׁבַּנֵּר מַה בֵּין הַמַּצִּיל מִמָּה שֶׁבַּזַיִת. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי שִׁילָא דִינָוֶה. לֹא דוֹמֶה הַמַּצִּיל מִגּוּפָהּ שֶׁלִּפְתִילָה לַמַּצִּיל חוּץ מִגּוּפָהּ שֶׁלִּפְתִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דינוה. הם דנו הטעם וההפרש שבין זה לזה לא דומה המציל מגופה של פתילה שהרי עכ''פ עושה מלאכה ומכבה הוא בשביל השמן. להמציל חוץ מגופה של פתולה דהמציל שמן שבזית שלא ילך לאיבוד לא קעביד מידי:
מה בין וכו'. אהא דקתני כחס על השמן חייב פריך וכי מה בין המציל שמן ממה שבנר לבין המציל שמן שבהזית שלא יאבד ומצניעו וכי חייב הוא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפָהּ שֶׁלַּפְּתִילָה. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפָהּ שֶׁלְּדָבָר. מַה אִית לָךּ צוֹרֶךְ בְּגוּפָהּ שֶׁלַּפְּתִילָה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינַא. שֶׁכֵּן שַׁמָּשֵׁי אוּמָּנִין מְחָֽרְכִין לֵין. כְּמַה דְתֵימַר. וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ. מָהוּ מְחָֽרְכִין לֵין. מְפַסְפְּסִין לֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכן שמשין אומנין מחרכין ליה. ומביא ראיה בתחלה ללישנא דמחרכין כמה דתימר וכו' וקמ''ל דאפי' לא חירך אלא השער שעל הפתילה הוי חירוך. ומהו מחרכין כלו' ומהו הצורך של מחרכין כמו זה וקאמר מפספסין לון שמתוך כך מפספסין אותו בין אצבעותיהן ושיהא נוח להדליק בה:
מה אית לך וכו'. ומפרש מהו הצורך בפחם של הפתילה:
כמה דר' יוסי אומר וכו'. כדקתני חוץ מן הפתילה שעושה הוא פחם כן ר''ש אומר וכו' כדקתני לקמן בפ' המצניע את המת במטה חייב ור''ש פוטר משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וּמִן הָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לַדָּם אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לָאֶפֶר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת חַייָב. וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת חַייָב. (לֹא) שֶׁלֹּא לַצוֹרֶךְ. וְהָכָא הוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ. תַּנֵּי. כָּל הַמִּתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ שׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. מֵאַחַר שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ הָיָה מִתָחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ. וְכָאן אֲפִילוֹ שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ יְהֵא פָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין. מִן הָדָא. מַכֵּה בְהֵמָה֭ יְשַׁלְּמֶ֑נָּה וּמַכֵּ֥ה אָדָ֖ם יוּמָֽת: מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בָהּ בֵּין שׁוֹגֵג לַמֵּזִיד לְחַייְבוּ מָמוֹן. אַף מַכֵּ֥ה אָדָ֖ם לֹא תַחֲלוֹק בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לִפְטוֹר מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן הדא. ילפינן לה דכתיב מכה בהמה וכו' מה מכה בהמה וכו' כך לענין פטורא מממון לא תחלוק בו:
תני וכו' מתחייב בנפשו. במזיד אם היה שוגג מביא הוא חטאת ומייתי הא לסיועי למ''ד אפילו שלא לצורך פטור הוא מן התשלומין וכדמסיק אמר ר' חנניה וכו' דמאחר שאלו היה עושה במזיד היה מתחייב בנפשו אפילו הוא שלא לצורך כך אפילו שלא לצורך פטור הוא מן התשלומין דחייבי מיתות אפילו שוגגין פטורין מתשלומין:
שורו וכו' חייב שלא לצורך. כלומר דהא מסתמא גבי שורו שלא לצורך הוא וא''כ הכא נמי דקתני והוא שהדליק חייב אפילו שלא לצורך הוא דהא דומיא דשורו קתני וקשיא לר' יוחנן ולא משני מידי. ובב''ק משני שורו צריך את האפר כלומר דמיירי בשורו נמי בשצריך את האפר כגון שרואין שאחר כך מתגלגל עצמו בתוך האפר:
מתניתין פליגא על ר' יוחנן. דקתני התם יש שחייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו וכו' שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו:
בר קפרא. פליג וס''ל אע''פ דאינו צריך לדם וכו' וטעמיה משום דמתקן ועושה נחת רוח ליצרו הוא:
תמן תנינן. לקמן בפ''ג תנן סתמא כל המקלקלין פטורין ותני עלה בברייתא ומייתי לה בפ''ג דב''ק בהלכה י' חוץ מן המבעיר וכן העושה חבורה וקאמר ר' יוחנן התם במבעיר אינו חייב עד שיהא צריך לאפר והעושה חבורה אינו חייב עד שיהא צריך לדם ועלה שייך להא דלקמיה וחסר מכאן דברי ר' יוחנן:
הִבְעִיר וְכִיבֶּה בִּנְפִיחָה אַחַת חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּיְמִי אֲחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. נָפַח בַּכֵּלִים וְשִׁיבְּרָן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. הַחוֹתֶה גְחָלִים מִתַּחַת הַקְּדֵירָה בַּשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. חַייָב שְׁתַּיִם. אַחַת שֶׁכִּיבֶּה אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וְאַחַת שֶׁהִבְעִיר אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת. וְחוֹתֶה גְחָלִים וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּן בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. בַּמַּחֲלוֹקֶת. כְּמָאן דָּמַר אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר חַייָב שְׁתַּיִם. חַייָב. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן חַייָב שְׁתַּיִם אֶלָּא מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תַּמָּן אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיְּבַעֲרוּ וְאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיִּכְבּוּ. בְּרַם הָכָא רוֹצֶה הוּא שֶׁיְּבַעֲרוּ וְרוֹצֶה שֶׁיִּכְבּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתנאי דתמן אינו רוצה וכו'. כלומר דהרי אינו נתכוין לא לכבות ולא להבעיר אלא שהוא חותה אותן מתחת הקדירה שלא יפסידו את התבשיל שבקדירה מחמת חמימותן והשתא למ''ד דחייב משום שתים על כרחך הרישא והסיפא להך מ''ד דלמ''ד דבר שאינו מתכוין פטור מוקמינן דכשנתכוין להבעיר ולכבות מיירי ומשום דס''ל דמחייב אפילו במלאכה שאינה צריכה לגופה ולפ''ז שתיהן שוות הן וחייב שתים. ברם הכא רוצה הוא שיבערו ואינו רוצה שיכבו. כצ''ל שהרי זה רוצה הוא להתחמם וכלומר אבל האי סיפא מצינן לאוקמי כמ''ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה הלכך אף על פי שכאן רוצה הוא שיבערו ושיתחמם כנגדן פטור לפי שהובערו מאליהן:
אמר ר' יודן. דבלאו הכי לא דמיא הך להא דהרישא בענין אוקימתא:
דאמר ר' יוחנן וכו'. כלומר דלא תימא דאי הכי אף כאן חייב שתים הלכך קאמר דהכא לית כאן חייב שתים דהא לא נתכוין לכבות אלא מעלין עליו כאלו חייב שתים כלומר שנראה שעשה שתים דמכבה את אלו ומבעיר את אלו אבל מ''מ אינו חייב אלא משום מבעיר דבכך הוא רוצה:
החותה בגחלים. כדי להתחמם כנגדן בשבת פטור. וקאמר ר' יעקב דהך סיפא דהברייתא במחלוקת דרישא תליא דכמ''ד ברישא אינו חייב אלא אחת משום מכבה א''כ ניחא דכאן הוא פטור דהכיבוי גופו שלא לצורך הוא וכמ''ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה דהא לא ניחא ליה בכיבוי ברם כמ''ד ברישא דחייב שתים א''כ חייב הוא כאן מיהת משום מבעיר דניחא ליה להתחמם כנגדן:
חייב שתים. אחת מפני שמכבה הוא את העליונות כשחותה אותן ומתוך כך מבעיר את התחתונות ויש כאן גם משום מבעיר:
חייב. חטאת משום מכבה:
החותה גחלים וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
הדא אמרה. מדמחייב על הבא מנפיחת רוחו וש''מ רוחו כגופו ואם נפח בכלים של חבירו ושיברן משלם נזק שלם. וגרסינן להא בפ''ב דב''ק בסוף הלכה ב':
הבעיר וכיבה בנפיחה אחת. מצד זה הבעיר בנפיחתו ומצד אחר כיבה את האש בנפיחה זו בעצמה חייב שתים משום מבעיר ומשום מכבה:
וְקַשְׁייָא עַל דְּבַר קַפָּרָא. הַבְעָרָה לִימְּדָה עַל כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. כּוּלְּהוֹן לְצוֹרֶךְ וְהִיא 18b שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין יִסְבּוֹר (רִבִּי לָֽעְזָר) כְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. הַבְעָרָה לִמְּדָה עַל כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. הַבְעָרָה לִימְּדָה עַל עַצְמָהּ. וְלֵית לְרִבִּי לָֽעְזָר לְאַחַת לְחַייְבוֹ עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֵנָּה. לְחַייֵב עַל כּוּלְּהוֹן אַחַת. נִיחָא הַבְעָרָה. חַבּוּרָה. אַב שֶׁלָּהּ לְצוֹרֶךְ וְהִיא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר. שְׁחִיטָה עִיקָּר וַחַבּוּרָה תוֹלְדָה. וְחוֹרָנָה מַחְלִף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי בר בון. הא נמי לא קשיא דהיא גופה פלוגתא היא דאיתפלגון ר' אלעזר ור' יוחנן בהא דחד אמר שחיטה היא עיקר והיא האב וחבורה תולדתה ואחרינא מחליף דא''כ בר קפרא ס''ל כמ''ד דחבורה היא אב ומיחייב בה אפילו שלא לצורך ושחיטה היא התולדה והרי היא כשאר מלאכות ואינו מתחייב עליהן אא''כ לצורך גופן:
חבורה. אלא דחבורה אכתי קשיא דמחייב בה אפילו שלא לצורך הרי אב שלה לצורך והיא שלא לצורך בתמיה דשחיטה היא אב וחבורה היא תולדה דידיה וכי עדיפא תולדה מהאב:
ניחא הבערה. שנית אליבא דבר קפרא בהבערה דשפיר קאמר דאפילו שלא לצורך חייב משום דס''ל כר''א דהבערה ללאו יצאת:
ולית ליה לר''א לחייב על כל אחת ואחת. וכי לית ליה חילוק מלאכות בשבת וקאמר אשכחן דתני בשם ר''א דמהכא נפקא ליה. וה''ג הנה לחייב על כל אחת ואחת. לאחת לחייבו על כולהון אחת. ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות וכלומר דהכי דריש לה פעמים הנה שהיא אחת שאף שעשה מלאכות הרבה אינו חייב על כולן אלא אחת וכגון בשגגת שבת וזדון מלאכות ופעמים אחת שהיא הנה כאן בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל אחת ואחת:
אמר ר' יוסי אין יסבור כר' יוחנן וכו'. כלומר האי קושיא דמקשית על בר קפרא שפיר הוה אם היה סבור כר' יוחנן בהא דאמר הכי דהבערה יצאת ללמד על כל מלאכות שבתורה והא ר' אלעזר פליג ואמר הבערה לימדה על עצמה שתהא בלאו ואין חיוב מיתה עליה וא''כ אימא לך דבר קפרא דפליג על ר' יוחנן בהא דלעיל וס''ל אפילו שלא לצורך פליג עליה נמי בהא וס''ל כר''א דמתחייב עליה בלאו:
וקשיא על דבר קפרא דקאמר במבעיר חייב אפי' שלא לצורך והרי הבערה לימדה וכו' לענין חילוק מלאכות שיהא חייב על כל אחת ואח' אפי' בהעלם אחת מפני שיצאת מן הכלל וללמד על הכלל כולו יצאת והרי כולהון מהמלאכות לצורך הוא דוקא שחייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה והיא שלא לצורך בתמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source