Vayedaber

אָדָא שַׁמָּשָׁא שְׁאַל לְרִבִּי אִמִּי. בְּגִין דַּאֲנָא צְבַע פְּתִילְתָא מִן חוֹלָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּטִיל הוּא עַל גַּב פְּתִילוֹת. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי הוֹרֵי לְאִילֵּין דְּבַר נְחֶמְיָה כֵן. רִבִּי אִמִּי נְסַב פְּתִילָא. רִבִּי לִייָא לָא נְסִיב פְּתִילָא. וְלָא מוֹדֵיי רִבִּי לִייָא לְרִבִּי אִמִּי. חֲשַׁשׁ הוּא מְשּׁוּם גֶּזֶל. וְכוּלָּהּ מִן הָדֵין שַׁמָּשָׁא בְבֵיתֵיהּ בַּזְבְּזָא בְהֶקְדֵּישָׁא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכולא מן הדין וכו'. כלומר וכל עיקר טעמי' של ר' הילא בשביל השמש הזה שלו שלא היה נוהג כבוד בשמן של תרומה ובזבזא בהקדישא שהוא מבזה בקדושתה לפיכך לא היה רוצה ליטול הפתילה ולהביאה לביתו שלא יהיה משרת. שלו זורקה למקום בזיון:

בגין דאנא צבע פתילתא מן חולא. בשביל שאני טובל פתילה אחת משמן חולין אם מותר אני להשתמש בשאר פתילות שאצל זה והן נטבלות בשמן שריפה והשיב לו בטול היא זה של חולין על גב פתילות של שמן שריפה הואיל ורב הן ואסור וכן הורה ר''י בן פזי לאילין דבר נחמיה כן:

ר' אמי נסב פתילא. לא החמיר על עצמו ונטל פתילה של שמן שריפה שנתן לו הכהן להאיר לו ור' לייא הוא ר' הילא דהתם לא היה רוצה ליטול ושואל הש''ס אם לא מודה ר' הילא לר' אמי ופליג עלי' וקאמר דלא פליג עליה אלא שהיה חושש משום גזל וכדמסיק:

בְּקָרוֹ שֶׁלְּכֹהֵן שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֶצֶל יִשְׂרָאֵל וְכֵן כֵּלָיו שֶׁלְּכֹהֵן שֶׁהָיָה נֶאֱרַג אֶצֶל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מַדְלִיק עַל גַּבָּיו שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. יִשְׂרָאֵל וְכֹהֵן שֶׁהָיוּ שׁוֹתָפִין בְּחָנוּת מְמַלֵּא הוּא יִשְׂרָאֵל אֶת הַנֵּר שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְעוֹלֶה בוֹ לָעֲלִייָה וְיוֹרֵד בּוֹ לְחָנוּת לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו שֶׁלְּכֹהֵן אֲבָל לֹא צְרָכָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כֹּהֵן שֶׁבָּא אֶצֶל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן וְהִדְלִיק עַל גַּבָּיו שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה. אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הַכֹּהֵן וְהָלַךְ לוֹ אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְכַבּוֹתוֹ עַד שֶׁיִּיכְבֶּה מֵאֵלָיו. רִבִּי חֲנַנְיָה בַּר עַכְבָּרִי הֲוָה אֲזַל וּמֵעֲבֲד עִיבִידְתֵּיהּ גַּבֵּי רִבִּי חִייָה צִיפּוֹרַייָא. מִי אֲזִיל מֵיזִיל לֵיהּ הֲוָה מַלֵּי בּוֹצִינָא שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה. וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו שֶׁלְּכֹהֵן אֲבָל לֹא צְרָכָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל. 16a אָֽמְרִין. דִּלֹא הֲוָה עֲבַד כֵּן לָא הֲוָה אֲתִי. סָֽבְרִין מֵימַר. מָטָא בֵיתֵיהּ מַטְפִּי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. עַל יְדֵי כֵן הֲוָה שְׁהַר וְעַל יְדֵי כֵן הֲוָה קֶרַץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בקרו של כהן. הבקר שלו שהיה עומד בדיר ישראל ומאכילו אצלו וכן כליו וכו' ואינו חושש. אע''פ שגם הישראל נהנה מנר שמן שריפה מ''מ הואיל ולטובתו של כהן הוא מותר אפי' בביתו של ישראל:

ישראל וכהן וכו'. בתוספתא שם:

ומיעבד עבידתיה. לעשות איזו מלאכה גבי ר''ח ציפוראה שהיה כהן:

מי אזיל מיזל ליה. כשהיה ר' חנניה בר עכברי רוצה לילך משם מילא לו הנר משמן שריפה של ר' חייא להאיר לו בדרך. ופריך הש''ס ולא כן סברינן מימר כדתני בהאי תוספתא דדוקא לעשות צרכיו של כהן מותר הישראל להדליק בשמן שריפה:

אמרין דאי לא הוה עביד כן לא הוה אתי לזימנא אחרינא וה''ז צרכיו של כהן:

סברין מימר. לבתר הכי היו סבורין לומר דכד מטא ר' חנניה לביתו יכבה את הנר הזה והוא לא עשה כן שאפי' כשבאו לביתו היה משתמש בו וקאמר ר' חנינה דטעמיה דעל ידי כן הוה טהר וע''י כן הוה קרץ כלומר שע''י הנר הזה יכול להשכיב עצמו ולנוח ולישן וע''י כך יכול הוא להשכיב בבקר בבקר ולילך לר' חייא לעשות מלאכתו ונמצא שהכל היא בשביל צרכו של כהן:

גַּמְלִיאֵל זוּגָא שָׁאַל לְרִבִּי אִיסִּי. מָהוּ לְהוֹסִיף לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן חוּלִין וּמַדְלִיק. אָמַר לֵיהּ. לֹא תַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֶלָּא אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְמַצּוֹתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא תני ר' הושעיה. בברייתא דלעיל כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון וכו' אלא אין מחייבין אותו למצותו כלומר למצות אותו ולכבותו כדמייתי לה לעיל אבל לא התיר להוסיף שמן חולין עליו ולהניחו להיות דולק והולך ביותר:

מהו להוסיף. שמן חולין על שמן שריפה ולהדליק בשביל ישראל:

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. שָׁנָה לִי רִבִּי יֹנָתָן בֶּן עַכְמַאי. בַּת כֹּהֵן שֶׁהָֽיְתָה עוֹמֶדֶת עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה וּבְיָדָהּ נֵר וּבְתוֹכוֹ שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה הֲרֵי זוֹ מוֹסֶפֶת לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן חוֹל כָּל שֶׁהוּא וּמַדְלֶקֶת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. וּמַה הֲוָה טִיבֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. אָדָם גָּדוֹל הָיָה וֹבָקִי בָמִשְׁנָתֵינוּ הָיָה וּפִירְשָׁהּ רִבִּי חִייָא דִכְפַר תְּחֻמִין קוֹמֵי רִבִּי וּמְנִיתֵיהּ חֲכִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומה הוה טיביה. של יונתן בן עכמאי הזה דאת אומרת הלכה משמיה וא''ל אדם גדול היה ובקי במשנתינו ופירשי' וכו' פירסמו וסיפר בשבחו לפני רבי ומינה אותו רבי לחכם:

ובתוכו שמן שריפה. ואין מדליקין בה להאי מ''ד דלעיל במתני' בכל ע''ש מיירי ה''ז מוספת לתוכו שמן חולין כל שהן ומדלקת והכי תנינן לה בתוספתא דתרומות שם:

וְלֹא בְחֵלֶב. רַב בְּרוֹנָא אָמַר. חֵלֶב מַטִּיף לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא וּמַדְלִיק. יוֹסֵי בָעֵי. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּמָחוּי. אֲפִילוּ לֹא נָתַן לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן. וְתַנֵּי שְׁמוּאֵל. כָּל שֶׁמַּתִּיכִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ קָרוּשׁ מָחוּי הוּא. וְאִם בְּשֶׁאֵינוֹ מָחוּי. אֲפִילוּ נָתַן לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן. אָתָא רַב חֲנַנְיָה רַב בְּרוֹנָא בְשֵׁם רַב. חֵלֶב מְהוּתָּךְ וְקִירְבֵי דָגִים מַדְלִיקִין בָּהֶן. רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי עֲנִי מֵיתֵי קוֹמֵי רַב. אֲמַר לֵיהּ. הֵן הֲוִיתָה. אֲמַר לֵיהּ. בְּעִיי מְשַׁח דְּזֵית. אֲמַר לֵיהּ. וְלָא הֲוָה לָךְ קִירִבֵי דָגְים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הך הויתה. היכן היית ואמר ליה חזרתי לבקש אחר שמן זית להדליק בו וא''ל ולא הוה לך קרבי דגים שזה מצוי הוא. ורב לטעמיה דכשהן מהותכין מותר להדליק בתערובות שמן כל שהוא ואף שאינו שמן זית:

עני מיתי קומי רב. נתאחר לבוא לפני רב וע''ש היה:

אתא רב חנניה. ופירשה להא דרב ברונא דה''ק בשם רב חלב מהותך וקרבי דגים מדליקין בהן והיינו בשנתן לתוכו שמן כל שהוא וכשהוא מהותך ולא לאחר שנקרש ופליג אהא דשמואל:

ותני שמואל וכו'. כלומר וכ''ת דמיירי שנקרש אחר שהתיך אותו הא נמי ליתא דתני שמואל כל שמתיכין אותו ואינו קרוש כלומר שאינו קרוש מהר כדרך השעוה אלא לאחר שעה כדרך החלב דין מחוי הוא לו ואמאי לא ידליק בו ואם בשאינו מחוי שלא היתך אותו בתחלה א''כ מאי מהני שנתן לתוכו שמן הא במתני' סתמא תנינן ולא בחלב ומסתמא השמן כל שהוא בטל הוא בחלב שלא התיכו:

יוסי בעי מה אנן קיימין. להא דרב ברונא אם בחלב מחוי אפילו לא נתן לתוכו שמן יהא מדליק בו דהא לדידיה ע''כ דמפרשת לה להא דתנינן ולא בחלב היינו בחלב שאינו מהותך ומחוי אלא שנתן חתיכה של חלב לתוך הנר במקום שמן כדמפרשין לזפת וטעה במתני' דהא ודאי לא פליג את''ק וחכמים דמתני' ואם במחוי הוא קאמר למה לי שנתן לתוכו שמן:

חלב מטיף לתוכו שמן כל שהוא. ומערבו ומדליק בו:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַדְלִיקִין בְּנֶפְט. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מַדְלִיקִין בְּנֶפְט. אָמַר רַב חִסְדָּא. מַה דָמַר. מַדְלִיקִין. בָּהָהֵן אִיכּוֹמָא. וּמַה דָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. בָּהָהֵן חִיוְרָא דְּהוּא סַכָּנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה דמר מדליקין בההן איכומא. בנפט שחור שאין בו סכנה ומאן דאמר אין מדליקין בנפט לבן דהוא סכנה מפני שהיא עף ושורף להמדליק בו:

משנה: אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר 16b אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים שֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין שֶׁמֶן אֱגוֹזִים שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת שֶׁמֶן דָּגִים שֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן. כלומר ממה שנקרא עץ אין מדליקין בו אלא פשתן דאע''פ שנקרא עץ כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ עושין ממנו פתילה כשהוא נפוץ להדליק בו וכן מדליקין בפתילה מקנבוס ומצמר גפן דאלו לאו בכלל היוצא מן העץ נינהו שאינן אלא מיני זרע:

וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אוהלים. להיות האהל עצמו טמא מחמת שהמת תחתיו דאינו מטמא אלא הכלים שבתוכו והאהל מאהיל עליהם ועל הטומאה אבל האהל עצמו א''צ לא הזאה ולא טבילה:

אלא פשתן. שהאהל היא עצמו ג''כ טמא דכתיב והזה על האהל וילפינן אהל אהל ממשכן דפשתן קרוי אהל שלא היה במשכן לאהל דבר היוצא מן העץ אלא פשתן דכתיב במשכן עשר יריעות שש משזר ומשכן עצמו איקרי אהל כדכתיב את משכן אהל מועד:

פתילת הבגד שקיפלה. כמו שגודלין את הפתילות:

ולא הבהבה. על השלהבת כדי שתהיה מחורכת ותדליק יפה:

ר''א אומר טמאה ואין מדליקין בה. לענין טומאה בהא פליגי דהכא בשלש על שלש מצומצמות מיירי דר''א סבר קיפולה אינה מבטלה מתורת בגד מכיון שלא הבהבה וטמאה ורבי עקיבא סבירא ליה דקיפולה מבטלה מותרת בגד והויא כאלו אין בה שלש על שלש וכל פחות מג' על ג' אינו מקבל טומאה ולפיכך טהורה. ולענין הדלקה בהא פליגי דר' אליעזר סבירא ליה אין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ורבי עקיבא סבר מדליקין והלכה כר''ע:

מתני' אין מדליקין בשמן שריפה בי''ט. למאן דמפרש בהל' דלעיל דלא בשמן שריפה דקתני במתני' דלעיל בי''ט שחל להיות בע''ש קאמר ומפרש להאי דהכא דאדלעיל קאי ומה טעם קאמר ולמה אין מדליקין לפי שאין מדליקין בשמן שריפה בי''ט וכדפרישי' לעיל:

אין מדליקין בעטרן. הוא פסולת של זפת וריחו רע ביותר:

מפני כבוד השבת. ושמא יניחנו ויצא והדלקת נר בשבת חובה:

שומשמין. זרע דק ומתוק סינלינ''ה בלע''ז ובערבי נקרא סומסו''ס:

שמן צנונית. היוצא מזרע צנון:

שמן פקיעות. מין דלעת מדברית:

ובנפט. יש נפט שחור וריחו רע וחכמים דפליגי על ר' ישמעאל מתירין בנפט כמו בעטרן ולא חיישי שמא יניחו ויצא:

ר' טרפון אמר וכו'. והלכה כר' ישמעאל בעטרן ובכיוצא בו שריחו רע והלכה כחכמים בשאר השמנים ולד''ה אין מדליקין בנפט לבן ואפי' בחול מפני שהוא סכנה כדאמרינן בסוף הלכה דלעיל וכן אין מדליקין בצרי שהוא אפרסמון חדא שהוא עף כמו הנפט לבן ועוד שהאפרסמון ריחו טוב ביותר ושמא יקח ממנו וקי''ל הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה:

הלכה: אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב כול'. הָא בְכָל אִילֵּין קַדְמָאֵי מַדְלִיקִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כתיב להעלות נר תמיד. ושיערו חכמים שאין לך עושה שלהבת לקיים בו להעלות אלא פשתן בלבד והיינו נמי טעמא דמתני' דבפשתן מדליקין אע''פ שנקרא עץ:

תני. בתוספתא פ''ב:

אין בו משום שלש על שלש לענין קבלת טומאה. ומסככין בו דלאו בר קבולי טומאה הוא:

חוץ מן הפשתן. דסבירא ליה לרבי שמעון בן אלעזר דבפשתן אף על פי שיוצא מן העץ נקרא מרבינן כו' טומאה משום דסתם בגדים האמורים בתורה צמר ופשתן הן הואיל ופרט הכתוב בנגעים דכתיב בהו בבגד צמר או בבגד פשתים ילפינן לכל מקום שנאמר בגד דצמר או פשתן הן:

עשו אותן. לשאר היוצא מן העצים כדין העבים והרכים דתנינן בפרק כ''ח דכלים. העבים בגדים הגסין והרכים הדקין אין בהן משום שלש על שלש לקבל טומאה:

מן המשכן למדו. דפשתן אקרי אהל:

דכתיב ואת המשכן תעשה וגו' שש משזר ומנלן דשש פשתן הוא דכתיב ופארי פשתים וגו' את למד שש משש וכו'. כלומר בתחלה שש דכתיב באבנט משש דכתיב במכנסים והתם גופה מנלן יליף שש דמכנסים משש דכתיב גבי פארי מגבעות ויליף פארי מפארי דיחזקאל דכתיב ופארי פשתים יהיו על ראשם והן המגבעות אלמא שש פשתן הוא והכי יליף לה לעיל בריש פ''ט דכלאים. ומשכן קרוי אהל דכתיב את משכן אהל מועד:

גמ' הא בכל אילין קדמאי. דקחשיב במתני' דלעיל לפסולי שמנים בשבת מדליקין בהן ביו''ט דלא אמרו אלא בשמן שריפה בלבד לפי שאין שורפין קדשים ביו''ט:

רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. מַה בֵין עִיטְרָן מַה בֵין קִירְבֵי דָגִים. קִירְבֵי דָגִים כָּל זְמַן שֶׁהֵן דְּלֵיקִין אֵין רֵיחָן רַע. כָּבוּ רֵיחָן רַע. עִיטְרָן בֵּין כָּבָה בֵין דָּלַק רֵיחוֹ רַע. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְרֵיחוֹ רַע יְהֵא טָעוּן הַרְחֵק ד' אַמּוֹת. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר. אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קרבי דגים וכו'. וא''כ כל זמן שהוא דולק לא יניחנו ויצא:

שלא תאמר וכו'. כלומר וא''כ תיקשי מאי קמ''ל בודאי לא ידליק ממנו אם כל כך ריחו רע להכי קאמר דאגב אורחיה אשמעינן שלא תאמר דינו כשאר ריח רע לענין ק''ש ותפלה וצריך הרחק ד' אמות ממנו לפום כן צריך מימר דלענין הדלקה בלבד הוא דאמרו:

מה בין עטרן וכו' דהא שמן דגים דקתני במתני' היינו שנעשה מקרבי דגים ולא פליג ר' ישמעאל:

וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים. (תְּנִי.) בְשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת.

רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד: עָמַד לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר. מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׂי בָבֶל שֶׁאֵין לָהֶן אֶלָּא שֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין. מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׂי מָדַי שֶׁאֵין לָהֶן אֶלָּא שֶׁמֶן אֱגוֹזֵים בִּלְבַד. מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׂי אַלֶכְסַנְדְּרִיאָה שֶׁאֵין לָהֶן אֶלָּא שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת. מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׂי קַפּוֹדָקִיָּא שֶׁאֵין לָהֶן לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ (אֶלָּא נֶפְט). אֶלָּא אֵין לָךְ אֶלָּא מַה שֶׁהִתִּירוּ רִאשׁוֹנִים בִּלְבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עמד לו ר' יוחנן בן נורי וכו' תוספתא היא בפ''ב:

תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אֵין מַדְלִיקִין צוֹרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׂרָף.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מפני שהוא טורף. כדפרישית במתני':

משנה: כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אוֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּיפְּלָהּ וְלֹא הִיבְהֲבָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר טְמֵאָה וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר טְהוֹרָה וּמַדְלִיקִין בָּהּ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

פתילת הבגד שקיפלה. כמו שגודלין את הפתילות:

ולא הבהבה. על השלהבת כדי שתהיה מחורכת ותדליק יפה:

אין מדליקין בעטרן. הוא פסולת של זפת וריחו רע ביותר:

מפני כבוד השבת. ושמא יניחנו ויצא והדלקת נר בשבת חובה:

שומשמין. זרע דק ומתוק סינלינ''ה בלע''ז ובערבי נקרא סומסו''ס:

שמן צנונית. היוצא מזרע צנון:

שמן פקיעות. מין דלעת מדברית:

ובנפט. יש נפט שחור וריחו רע וחכמים דפליגי על ר' ישמעאל מתירין בנפט כמו בעטרן ולא חיישי שמא יניחו ויצא:

הלכה: כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן כול'. אָמַר רִבִּי שִׁמָעוֹן בַּר רַב יִצְחָק. כְּתִיב לְהַֽעֲלוֹת נֵר֖ תָּמִֽיד: שִׁיעֲרוּ לוֹמַר שֶׁאֵין לְךָ עוֹשֶׂה שַׁלְהֶבֶת אֶלָּא פִשְׁתָּן בִּלְבַד. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין בּוֹ מִשׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. מְסַכְּכִים בּוֹ. חוּץ מִן הַפִּשְׁתָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. עָשׂוּ אוֹתוֹ כֶעָבִים הָרַכִּים. דְּתַנִּינָן. הֶעָכִים הָרַכִּים, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מִן הַמִּשְׁכָּן לָֽמְדוּ. דִּכְתִיב אֶת הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּֽעֲשֶׂה֭ עֶ֣שֶׂר יְרִיעוֹת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר. וּכְתִיב פַּאֲרֵ֤י פִשְׁתִּים֙ יִֽהְי֣וּ עַל רֹאשָׁ֔ם. אַתְּ לָמֵד שֵׁשׁ מִשֵׁשׁ. וְשֵׁשׁ מִפַּאֲרֵ֤י. וּפַּאֲרֵ֤י מִפַּאֲרֵ֤י.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא פ''ב:

אין בו משום שלש על שלש לענין קבלת טומאה. ומסככין בו דלאו בר קבולי טומאה הוא:

מן המשכן למדו. דפשתן אקרי אהל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source