Shabbath
Daf 15a
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהָאוֹר מְמֻשָׁךְ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא שׁוֹכֵחַ וּמוֹצִיא אֶת הַפְּתִילָה. וְעוֹד. שֶׁלֹּא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. רִבִּי זְעִירָה בָעֵי. מֵעַתָּה פְתִילָה צְרִיכָה הַצָּאֲתָה בְּרוֹב הַדֶּלֶק. אָתָא רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. פְּתִילָה צְרִיכָה הַוצָּאֲתָה בְּרוֹב הַדֶּלֶק. הָתִיבוֹן חֲבֵרַייָא. וְהָא קֵורָה. הָא לֹא הוּצָּת הְאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהָא שָׁשִׁיתָא. הֲרֵי לֹא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. אַרְבַּע מְדוּרוֹת כָּל שֶׁהֵן. מְדוּרַת הַגֶּפֶת מְדוּרַת הַזֶּבֶל מְדוּרַת הַחֵלֶב מְדוּרַת גַּלְעִינִים כָּל שֶׁהֵן. וְעוֹד מִן הָדָא דְרִבִּי תַחְלִיפָא שָׁאַל לְרַב חִסְדָּא. וְלֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בַּחֲנוּכָּה. שֶׁאָסוּר לִרְאוֹת מַטְבֵּעַ לְאוֹר הַחֲנוּכָּה. הֲרֵי אֵינוֹ שֹׁכֵיחַ וּמוֹצִיא אֶת הַפְּתִילָה. הֲוֵי דְלֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם 15a שֶׁלֹּא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: la 1re sorte est interdite, parce qu’en ce cas la lumière recule, et, par oubli, l’on pourrait être amené à sortir la mèche au Shabat; de plus, la flamme n’englobe pas la majeure partie de la mèche allumée. Est-ce à dire, demanda R. Zeira, que la majeure partie de la mèche hors de l’huile doit brûler? Oui, vint dire Samuel, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan. Mais, objectèrent les compagnons, ce n’est pourtant pas exigible pour un cierge en cire? De même, objecta R. Aba b. Mamal, on ne l’exige pas pour une chandelle de suif? C’est que, répondit R. Saméi, R. Zeira ou R. Juda vient de dire au nom de Rav qu’il y a 4 genres de foyer: celui qui est alimenté par de la poix, celui qui l’est par du fumier, celui de la graisse et celui des graines oléagineuses, pour lesquels il suffit d’une quantité minime (voilà pourquoi si peu que ce soit suffit en fait de graisse). En outre, on déduit la réponse de ce que R. Tahlifa observa à Hisda que, selon l’enseignement de Rabbi, les interdits précités s’appliquent aussi au Shabat faisant partie de la semaine de Hanuka (fête des Macchabées). Or, bien qu’il soit interdit de profiter de la lumière de Hanuka pour le moindre usage, fût-ce pour vérifier une monnaie, on ne craint pas que, par oubli, celui qui a allumé une lumière ainsi composée se mette à tirer la mèche au dehors. Il ne saurait donc y avoir d’autre raison que celle d’un trop grand écart de la flamme, de sorte que la majeure partie de la mèche n’est pas prise.
Pnei Moshe non traduit
מפני שהאור ממשיך לאחוריו. הלכך אסרו באלו פתילות ושמנים דחיישינן שהוא שוכח ומוציא את הפתילה לתקן אותה:
ועוד. טעמא אחרינא איכא בהו לפי שלא הוצתה האור ברוב הדולק מבעוד יום דמסתמא הוא כך באלו שאין נדלקין היטב:
ר' זעירא בעי אם דמעתה למדין אנו מכאן שהפתילה צריכה הצאתה ברוב הדולק ממנה מבעוד יום:
אתא ר' שמואל וכו' וקאמר. דאין הכי נמי דהכי אמר ר' יוחנן פתילה וכו':
התיבין חבריא והא קורה. דאמרי' לעיל בסוף פ''ק דקורה יחידות סגי ברוב הקיפה והרי לא הוצת האור ברוב כל הדולק ממנה ואפ''ה שרי וכן התיב רבי בא בר ממל:
והא ששיתא. והוא עששית שנדלקת והרי לא בעי' בה שיוצת האור ברוב הדולק ממנה מבעוד יום. דמסתמא כשמדליקין העששית אין מקפידין שתוצת האור ברוב הדולק:
אמר ר' שמי. דמאי קושיא דבכל מקום דמסתמא הולכת ודולקת היא לא בעינן ברוב הדולק דהרי לא כן אמר רבי זעירא וכו' לעיל בסוף הפרק דאלו ארבעה מדורות אין צריכין שיאחז האור ברובן אלא בכל שהן סגי לפי שמסתמא הולכין ודולקין ואינן מתכבין ואם כן ה''ה בקורה וכן בעששית טעמא נמי משום הכי ולעולם בעלמא אמרינן דפתילה צריכה שהוצת האור ברוב הדולק והיינו טעמא דמתני' בהני פתילי שאסרו חכמים להדליק בהן:
ועוד מן הדא. ראיה דהאי טעמא הוא העיקר בהני פסולי דמתני' ולא משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה:
דרב תחליפא שאל לרב חסדא. שראה אותו שהיה משתמש בתשמישי מצוה לאור החנוכה ואמר לו לא כן למדתנו רבינו שבת שחל להיות בחנוכה אסור לראות מטבע הברכות של התפלה לאור החנוכה. ומלשון מטבע שטבעו חכמים הוא והא דנקיט שבת משום שכן דרך הוא לפי שאין מטבע התפלה של שבת רגיל כל כך ושגור בפי כל האדם כדרך שהוא רגיל בתפלה של ימות החול ועוד דקמ''ל דאף על פי שהוא עיון קל לראות מטבע של ברכות בשבת ודבר מועט הוא אפילו הכי אסור. אלמא אפי' תשמישי מצוה אסור להשתמש לאור החנוכה. והכי שמעינן דשאל לו לרב חסדא והשתא אי ס''ד דטעמא דהני פסולי שמנים או הפתילות בשבת משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה מאי איריא דקאמר בשבת של חנוכה שאסור לראות מטבע הברכות לאור החנוכה ומשום דאסור להשתמש לאורה דהכי משמע מדשאל לו על שראה לאורו תיפוק ליה דאסור מטעמא שמא ישכח ויוציא את הפתילה דהא אנן קיימא לן כהאי מאן דאמר דפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת ואם כן בלאו הכי איכא האי חששה לפני אור החנוכה בשבת:
הרי אינו שוכח ומוציא את הפתילה. כלומר דהוי מוכרח הוא מדהקשה לו כך דלית לן למיחש להאי טעמא שהוא שוכח ומוציא את הפתילה ולפיכך לא אמר אלא מטעמא דאסור להשתמש לאור החנוכה:
הוי לית טעמא וכו'. והשתא על כרחך דבמתני' ליכא טעמא אלא משום שלא הוצת האור ברוב הדולק בכל הני דקחשיב להו:
וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי לִייָא. קִיסּוֹסָא. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. עוֹף הוּא וּשְׁמוֹ קִיק. תָּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְאֶת הַקָּאָת֭ זֶה קִיק.
Traduction
– ''Ni avec de l’huile qyq''. Ce terme, dit R. Yossé au nom de R. Elia, désigne le lierre cotonneux, cisso''. Selon R. Yona ou R. Zeira au nom de R. Juda, c’est le nom d’un oiseau. En effet, dit R. Ismaël, ce nom s’applique au pélican du Lévitique (11, 18).
Pnei Moshe non traduit
פיסקא. ולא בשמן קיק וכו' קיסוסא וכו'. כדפרי' במתני':
וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת קֳדָשִׁים וְהִיא דְלֵיקָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. וְהָא תַנִּינָן. וּמַחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. וּבַגְּבוּלִין כְּדֵי שֶׁיַּצִּת הָאוּר בְּרוּבָּן. אָמַר רִבֵּי יוֹסֵה. בַּשַּׁבָּת כָּתוּב לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל מְלָאכָ֜ה. נַעֲשִׂית הִיא מֵאֵילֶיהָ. בְּרַם הָכָא הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר. בַּשַּׁבָּת. מַה חֲמִית לוֹמַר כֵּן. וְלֹא תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד בּוֹקֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד בּוֹקֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרוֹפוּ׃ אַחַר שְׁנֵי בְקָרִים. אַחַר בּוֹקְרוֹ שֶׁלְּט''ו וְאַחַר בּוֹקְרוֹ שֶׁלְּי''ו. וּכְתִיב וְהַנּוֹתָר֭ מִבְּשַׂ֣ר הַזָּ֑בַח בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃
Traduction
Ni l’huile condamnée à la combustion'', est-il dit. Ceci prouve, dit R. Hisda, qu’il est défendu d’allumer un feu le vendredi dans la pièce de combustion des sacrifices, dont le feu continue à brûler spontanément le samedi en consumant ces sacrifices; Mais n’a-t-on pas enseigné (1, 11): ''On attise le feu dans la pièce du foyer, et dans d’autres places au dehors lorsque le temps suffit à ce que la flamme saisisse la majeure part du bois''; en quoi est-ce différent de la pièce de combustion? C’est que, dit R. Yossé, comme il est écrit pour le Shabat (Ex 20, 10): Tu ne feras aucun travail, on en infère que le travail spontané n’est pas interdit; seulement, puisque la loi prescrit de ne pas brûler les sacrifices aux jours de fête, c’est à plus forte raison défendu le samedi (101)B. même, 23b et 24b.. D’où sait-on que c’est interdit aux fêtes? De ce qu’il est dit (ib. 12, 10): Vous n’en laisserez pas jusqu’au matin; et ce qui sera resté jusqu’au matin devra être consumé par le feu; la répétition du mot matin implique que la combustion a seulement lieu après le second matin, le 1er terme s’appliquant au matin du 15 et le second au 16. De même, il est dit (Lv 7, 17): ce qui restera de la chair du sacrifice au 3e jour sera brûlé au feu.
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת וכו'. כלומר אע''פ שמתחיל להדליק מבע''י אפ''ה אסור בשמן שריפה לפי שדולקת והולכת בשבת ואסור לשרוף את הקדשי' ביום טוב ואצ''ל בשבת כדלקמן:
והא תנינן וכו'. בפ' דלעיל וקס''ד דטעמא דשמן שריפה משום מלאכה הנראית שנעשית אח''כ בשבת והלכך פריך מהאי דמאחיזין את האור במדורת בית המוקד והרי כאן נראית ג''כ שהולכת ודולקת בשבת:
א''ר יוסי. דלאו משום מלאכה הנעשית בשבת אסרו כאן דטעמא דמדורת בית המוקד שהתירו משום דבשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה אבל אתה מתחיל מבעוד יום ונעשית היא מאליה בשבת ולא שאני לן בין נראית אחר כך שנעשית מאליה בשבת או לא דבכל גוונא התירו כך:
ברם הכא. לאו משום מלאכה הוא אלא שהתורה אמרה אין שורפין קדשים ביום טוב ואצ''ל בשבת והרי השמן שריפה נשרפה והולכת בשבת:
מה חמית לומר כן. ומה ראית והיכן אמרה תורה כן:
לא תותירו ממנו וכו'. הרי כאן שני בקרים אחד וכו' ללמדך דלאו בבקר של ט''ו אתה שורף שהוא יו''ט אלא המתן עד בוקרו של ט''ז ותשרוף:
וכתיב וכו'. כלומר דמכאן ילפינן נמי דביום הוא שורפו:
מָהוּ לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת חָמֵץ. מָאן דִּילִיף לָהּ מִנּוֹתָר. אָסוּר. וּמָאן דְלָא יְלִיף לָהּ מִנּוֹתָר. מוּתָּר. רַב אָחָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמּוּתָּר לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת קֳדָשִׁים וְהִיא דְלֵיקָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. וְהָא תַנִּינָן. אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב מִפְּנֵי יוֹם טוּב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. מֵעַתָּה אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בַלַּיְלָה עַל שֵׁם שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בַּלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָֽרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. כְּמַה דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. תִּינּוֹק שֶׁעִיבֵּר זְמַנּוֹ נִימּוֹל בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. כָּךְ עָבַר זְמַנָּהּ נִשְׂרֶפֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּמַה אִית לָךְ שֶׁמֶן שְׂרֵפָה שֶׁעִיבֵּר זְמַנָּהּ. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. מְכֵּיוָן שֶׁנִּיטְמָאת כְּמִי שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ.
Traduction
Peut-on à la veille de fête allumer un feu constituant un foyer de pain levé, qui continuera à brûler pendant la fête? D’après celui qui compare ce cas à la combustion des sacrifices, c’est interdit; d’après celui qui ne les compare pas, c’est permis. R. Aha au nom de R. Hisda conclut au contraire de notre Mishna qu’il est permis d’allumer un feu le vendredi dans la pièce de combustion des sacrifices, dont le feu continuera à brûler seul au Shabat. Mais n’a-t-on pas enseigné qu’il n’est pas permis d’allumer au jour de fête avec de l’huile condamnée à la combustion? N’est-ce pas parce qu’il est interdit de brûler des sacrifices en ce jour? Non, fut-il répondu, la défense s’applique au jour de fête qui tomberait un vendredi (mais il serait permis de l’allumer en une veille ordinaire de Shabat ou de fête); car si l’huile condamnée ressemblait aux sacrifices, on ne pourrait pas la brûler la nuit, pas plus que les sacrifices (ce qui n’est pas). R. Yohanan se conforme à l’avis de R. Ismaël qui dit: lorsqu’un enfant a dépassé la limite d’âge de 8 jours, on peut aussi bien le circoncire au jour qu’à la nuit; de même pour les sacrifices dont la limite légale de temps a passé, il importe peu qu’on les brûle le jour ou la nuit. Mais, fut-il objecté, y a-t-il une comparaison possible et peut-on dire de l’huile condamnée que son temps est passé, tandis qu’elle n’y est pas soumise? On ne devrait donc la brûler qu’au jour? C’est, répondit R. Juda b. Pazi, à partir du moment de l’impureté que son temps est pour ainsi dire passé.
Pnei Moshe non traduit
מהו להצית את האור במדורת חמץ. שיש לו לשרוף בע''פ שבלאו הכי צריך לשרוף את החמץ והלכך בעי אם מצית את האור מבעוד יום מהו שיהא מותר שתהא מדורת חמץ זו הולכת ודולקת בי''ט או בשבת או לא:
מאן דיליף לה. שריפת חמץ מנותר בקדשים אסור הוא כמו דשריפת קדשים אסור אע''פ שמצית בו האור מבעוד יום אם הולכת ודולקת בשבת וכהאי דרב חסדא דלעיל וה''ה ביום טוב. ומאן דלא יליף לה מנותר מותר הוא במדורת חמץ ואף על גב דהמוצא חמץ בי''ט של פסח אסור לשורפו שאני הכא דהא מיהת מצות ביעור חמץ בזמנו הוא דעביד:
רב אחא. אמר בלישנא אחרינא בשם רב חסדא ולא כדקאמר לעיל בשמיה אלא ה''ק זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים מבעוד יום והיא דולקת והולכת בשבת מכיון שהתחלת הדלקה בהיתר היתה וכדמסיק ואזיל מהיכא ש''מ:
והא תנינן וכו'. כלומר דמכאן הוא דש''מ והא תנינן לקמן אין מדליקין שמן שריפה ביום טוב אלמא דוקא בי''ט היא דאסור מפני שהתחלת הדלקה באיסור הוא א''כ בע''ש מותר אע''פ שאח''כ דולקת והולכת בשבת:
מפני י''ט שחל להיות בע''ש. כלומר ולא תיקשי מתני' דהכא דקתני אין מדליקין בשמן שריפה משום דמתני' מיתוקמא ביום טוב שחל להיות בע''ש והיינו נמי דקתני לקמן אין מדליקין ביום טוב דאהאי מתני' קאי דמוקמינן ביום טוב שחל להיות בע''ש ומה טעם קאמר לפי שאין מדליקין שמן שריפה ביום טוב:
מעתה. לדידך דהיכא דהתחלת הדלקה באיסור אין מדליקין א''כ אין מדליקין נמי בשמן שריפה בלילה דהא אין שורפין קדשים בלילה דכתיב ביה ביום ואנן לא אשכחן דאישתמיט לן באיזה מקום שאין מדליקין שמן שריפה בלילה:
אמר ר' יוחנן. הא ל''ק דירדו לה בשיטת ר' ישמעאל גבי מילה דס''ל מילה שעבר זמנה נימול אף בלילה וכך היא נמי בתרומה טמאה שנשרפת אף בלילה וכדמסיק ואזיל ומה אית לך כאן שעבר זמנה וקאמר ר' יודה בן פזי דמכיון שנטמאת התר מה הרי כמי שעבר זמנה לאכילה שהרי א''א לאכלה והלכך נשרפת אף בלילה:
ת''ל וביום. השמיני ימול וי''ו לרבות למילה שלא בזמנה שאינה אלא ביום:
Shabbath
Daf 15b
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מְנַיִין לְכָל הַנִּימוֹלִים שֶׁלֹּא יְהוּ נִימּוֹלִים אֶלָּא בָיּוֹם. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַיּ֖וֹם. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְיֵשׁ כָּאן זוֹ. כָּל מְחוּייָבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בַּיּוֹם חוּץ מִנִּידָּה וְיוֹלֶדֶת שֶׁאֵינָהּ טוֹבֶלֶת אֶלָּא בַלַּיְלָה. נִידָּה שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ טוֹבֶלֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. דְּרָשָׁהּ רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא לְצוֹרָאֵי. נִידָּה שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ טוֹבֶלֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. 15b תַּמָּן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ עָבַר זְמַנָּהּ. מִפְּנֵי חָמוֹתָהּ וּמִפְּנֵי כַלָּתָהּ. אִשָּׁה אַחַת מִשֶׁלְּרַבּוֹתֵינוּ רָאוּ אוֹתָהּ טוֹבֶלֶת כְּדַרְכָּהּ בַּיּוֹם. נֹאמַר. מְעוֹבֶרֶת זְמַן הָֽיְתָה.
Traduction
– R. Yossa a enseigné en présence de R. Yohanan (102)Jér., (Megila 2, 4) ( 73b).: on sait que tous les enfants à circoncire, même après le moment légal de 8 jours, doivent être opérés le jour, puisqu’il est écrit (ib. 12, 16): Et (103)Cette conjonction englobe les retardataires. au jour, etc. Mais, objecta R. Yohanan, est-ce possible? Puisque tous ceux qui sont soumis légalement à l’obligation du bain le prennent d’ordinaire le jour, sauf la femme terminant ses menstrues, ou sortant de couches, qui se baigne la nuit; et pourtant lorsque pour cette dernière la limite de temps est passée, elle peut se baigner aussi bien le jour que la nuit, et c’est aussi l’enseignement professé à l’égard de cette dernière par R. Hiya b. Aba à Ciraï (104)Ou: aux tyriens (?).. On a dit à Babylone: même lorsque le temps légal de cette dernière est passé, elle fera bien de se baigner la nuit, à cause de sa belle-sœur ou de sa bru, qui, ignorant ce détail de temps écoulé, pourraient aussi se baigner au jour en temps ordinaire. Comme on vit un jour la femme d’un rabbin se baigner le jour, on en conclut forcément qu’elle avait dépassé la limite de temps.
Pnei Moshe non traduit
ויש כאן זו. כלומר דיש כאן זו דבחלקינן בין זמנה ובין עבר זמנה ששנינו במחוייבי טבילות דנדה אינה טובלת אלא בלילה ואם עבר זמן טבילתה טובלת ביום והרי זו דלא כמו שאמרו גבי מילה דאע''פ שעבר זמנה דינה כבזמנה:
לצוראי. לאנשי צור:
תמן. בבבל אמרין דאפי' עבר זמנה אינה טובלת אלא בלילה מפני חמותה ומפני כלתה שלא ילמדו זו מזו ויבאו לעשות כך אף בזמנה:
טובלת כדרכה ביום. וקאמר הש''ס דלזה נאמר שמעוברת זמן מקודם היתה ואפשר שטבילה זו לא מפני נדתה היתה אלא משום חומר טהרות:
נִדָּה שֶׁנֶּאֶנְסָה וְטָֽבְלָה. שַׁמַּי בְשֵׁם רַב. טְהוֹרָה לְבֵיתָהּ וּטְמֵיאָה לְטַהֲרוֹת. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. טְמֵיאָה בֵין לְבֵיתָהּ בֵּין לְטַהֲרוֹת. וּמַאי טַעֲמָא. וְכוּבַּס שֵׁנִי֭ת וְטָהֵֽר. מַה הָרִאשׁוֹנָה לַדַּעַת אַף הַשְּׁנִייָה לַדַּעַת. וּמְנַיִין שֶׁהָרִאשׁוֹנָה לַדַּעַת. וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ. לַדַּעַת.
Traduction
Lorsqu’une femme menstruée se trouve avoir pris un bain malgré elle (en tombant à l’eau), elle sera pure pour la maison (conjugalement), dit Simeï au nom de Rav, mais elle reste impure pour le reste. Selon R. Eléazar b. R. Hanina, elle est également impure sous tous les rapports, suivant ce verset (ib. 14, 9): il lavera ses vêtements (une seconde fois), puis sera pur; or, comme la première opération devra être faite en connaissance de cause, il en sera de même pour la 2e fois (et non par accident), et pour le 1er acte on le sait de ce qu’il est dit (ib. 13, 54): le cohen lui donnera l’ordre de laver, etc. (c’est par ordre).
Pnei Moshe non traduit
טהורה לביתה. דלבעלה לא בעי כונה:
וכבס שנית וטהור. גבי מצורע כתיב ושנית מיותר הוא אלא דבא להקיש לטבילה ראשונה מה הראשונה לדעת כדיליף מדכתיב וצוה הכהן וכבסו שהוא לדעת אף השני' לדעת אלמא שכל כבוס וטביל' בעינן שתהא לדעת:
וְכֵן חַמְייָן רַבָּנִן מְקַדְּמִין לְעִיבּוּרָה. רַב נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מִצְוָה לְהַקְדִּים כְּדֵי לְזָרֵז בַּמִּצְוֹת.
Traduction
⁠— R. Yohanan dit au nom de R. Mena: c’est un acte louable d’accomplir les préceptes religieux un peu d’avance (comme d’allumer la lumière du vendre soir), afin de montrer de l’empressement pour le culte; et c’est ainsi que l’on voyait les rabbins se mettre de bonne heure à l’œuvre, lorsqu’ils décidaient de rendre l’année embolismique (105)''Pour faire concorder les années lunaire et solaire; V. notre Almanach hébr. Français, Préface.'' en grande réunion – (106)Suit un long passage, traduit au (Terumot 11, 9)..
Pnei Moshe non traduit
וכן חמיין. אדלעיל קאי למ''ד דאם עבר זמנה טובלת אף ביום וכן רואין אנחנו דיש מרבנן שנוהגין כן ומקדימין טבילתה לאחר שעבר זמנה ומניחין לנשיה' להיות טובלין ביום בשביל שתקדים להתעבר דלפעמים מתעכב בטבילתה אם תמתין עד הלילה בשביל איזה אונס דשכיח בלילה ורב נחמן קאמר מצוה להקדים כל מה שתוכל כדי לזרז במצות:
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאָה לְהַדְלִיק מִכֹּהֶנֶת טוֹבֶלֶת אֶת הַפְּתִילָה בַשֶּׁמֶן שְׂרֵיפָה וּמַדְלֶקֶת. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. שְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים הָֽייְתָה וְלֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. וָכָא לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
בת ישראל וכו'. תוספתא היא בפ''י דתרומות ומייתי לה לעיל בסוף פ' בתרא דתרומות וכל הסוגיא כולה דלקמן גרסי' שם והאי דקאמר משלחת זאבים היתה וכו' בפ''ד דשביעית היא שייכא ושם היא שנויה ואיידי דאיירי בשמן שריפה מייתי לה בתרומות ולכל מה דאיתמר בה וכן כאן וכדרך הש''ס הזה. דבפרק ד' דשביעית בהלכה ב' תני לה על הא דקאמר התם טייב בשביעית בזמן הזה מהו אם אסור לזורעה דגזרו חכמים שלא לזרעה ובעי לה בזמן הזה אם ביטלו הגזירה או לא וקאמר דסבר ר' ירמיה מימר שרי ומותיב ר' חזקיה לר' ירמיה וכי איזה ב''ד עמד וביטל להגזירה שגזרו והיכן מצינו שביטלוה וקאמר התם חייליה דר' חזקיה מן הדא בת ישראל שבאת להדליק מן הכהנת טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת ר' הונא בשם ר' ינאי שעת משלחת זאבים היתה ולא עמד ב''ד וביטל כלומר מה שהתירו להיות טובלת בשמן שריפה והולכת ואע''פ שהיא נגד הדין שהרי אין להדליק בשמן שריפה אלא בבית כהן מפני הסכנה הוא שהתירו לפי שבאותה שעה שעת משלחת זאבים היתה ושלא תכשל בהם באישון לילה התירו שתוכל לטבול את הפתילה בשמן שריפה כדי להדליק ולהאיר לה בהליכתה ולא עמד ב''ד וביטל וכלומר מאחר שהתירו נשארה תקנת התרה זו כמו שהוא ולא ביטלוה אח''כ ולאסור. והשתא כמה דתימר תמן לא עמד ב''ד וביטל ואע''ג דלקולא היא והכא נמי גבי טייב בשביעית לא עמד ב''ד וביטל להגזירה ראשונה וכ''ש הוא הכא דלחומרא היא. עד כאן מה דשייך לשביעית ואגב מייתי לה נמי הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source