Shabbath
Daf 11b
משנה: 11b בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמָנִין וְכַרְשִׁינִין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
Traduction
L’école de Shammaï dit: on ne doit pas (la veille du Shabat) faire tremper des ingrédients pour l’encore, ou des épices, ou des vesces de fourrage, à moins que leur trempage puisse encore s’effectuer le même jour; selon Hillel, c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין שירין דיו. שנותנין מים על דיו יבש כדי להשרות וכן סממנין לצבוע בהן וכרשינין שהן עומדין למאכל בהמה ושורין אותן במים וקסברי ב''ש דכל אלו אסור להתחיל בהן בע''ש אלא א''כ יש שהות כדי שישורו מבע''י ובגמרא הכא מפרש לה דטעמא דבית שמאי דילפי מקרא דצריך שתהיה המלאכה נגמרת קודם השבת ומיהו ע''כ דמחלקינן לב''ש בין אם המלאכה נעשית בכלי או לא כדמוכרח מהסוגיא דגמרא וסבירא ליה לב''ש דאסור משום שביתת כלים וכך הוא טעמייהו בהני מתני' דלקמן:
וב''ה מתירין. כדמפרש טעמייהו בגמרא דילפי מקרא דכל מלאכה שהתחיל בה מע''ש והיא נגמרת מאליה בשבת מותר ולא מחלקי בין אם היא נגמרת בכלי או לא דלית להו שביתת כלים כלל:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמָנִין וְכַרְשִׁינִין כול'. וּמַה טַעַמְּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבוֹד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ׃ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ. גּוֹמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּמַה טַעַמְּהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וּבַּיּ֥וֹם. מַא מְקַייְמִין בֵּית הִלֵּל טַעַמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבוֹד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ׃ בְּעוֹבְדֵי בְייָדָן. וּמַא מְקַייְמִין בֵּית שַׁמַּי טַעַמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם. כְּהָדָא דְתַנֵּי. פּוֹתְקִין אַמַּת הַמַּיִם לְגִינָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא שׁוֹתָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין קִילוֹרִית עַל גַּבֵּי הָעַיִן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהוּא מִתְרַפֵּא וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין רְטִייָה עַל גַּבֵּי מַכָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא מִתְרַפֵּא וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן מִתְעַשְּׁנִין וְהוֹלְכִין בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין גָּפְרִית תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן מִתְגַּפְּרִין וְהוֹלְכִין בַּשַּׁבָּת. אֵין נוֹתְנִין חִטִּים לָרֵחַיִים שֶׁל מַיִם אֶלָּא כְדֵי שֶׁייִטָּחֵנוּ כָּל צוֹרְכָן מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. יְאוּת סָבַר כְּרִבִּי יְהוּדָה. בְּרַם כְּרַבָּנִין. כְּמַה דְאִינּוּן אָֽמְרִין תַּמָּן מִשֵּׁם לֹא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה וְטִיפָּה. כֵּן אִינּוּן אָֽמְרִין הָכָא מִשּׁוּם לֹא הוּתְחַל בְּכָל חִיטָּה וְחִיטָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁכָח וְתוֹקֵעַ אֶת הַיָּתֵדי.
Traduction
A l’appui de son avis, Shammaï invoque ce verset (Ex 20, 9): Pendant six jours tu travailleras et feras tout ton ouvrage; c.-à-d. que tout le travail devra être achevé lorsqu’il fera encore jour. Hillel invoque la suite de ce verset disant: et le 7e jour, etc. (qu’en ce jour aussi le travail pourra s’achever). -Comment Hillel peut-il justifier l’explication adoptée par Shammaï? -Elle s’applique, selon lui, à l’ouvrage manuel (non à une opération spontanée, comme de la Mishna). Shammaï, d’autre part, réplique à Hillel que son explication autorisant le travail qui s’achève spontanément en ce jour, s’applique aux cas suivants: on peut ouvrir une rigole d’eau allant de la source au jardin le vendredi, bien que l’arrosage doive profiter au jour du Shabat; on peut la veille mettre un collyre sur l’œil, bien que le remède doive porter profit en ce jour; on peut mettre une emplâtre sur une plaie la veille, bien que la guérison ait lieu au Shabat; on peut la veille mettre de l’encens sous les vases, bien qu’ils se parfumeront au jour du Shabat, de même que l’on peut mettre du soufre sous les vases d’argent, pour que le lendemain les ciselures ressortent. Il est interdit cependant de mettre du blé au moulin à eau, à moins que la mouture soit achevée avant la fin du jour. C’est que, dit R. Hagaï, le bruit que font entendre les meules montre trop ostensiblement le travail accompli en ce jour. On comprend, lui dit R. Yossé, cette addition du motif d’interdiction, si tu partages l’avis de R. Juda (71)Ci-après, 2, 4, il permet de poser au bord de la lampe une coquille d'œuf dont l'huile tombe par gouttes.; mais, selon l’autre sage (son interlocuteur), l’action du moulin serait interdite parce que le commencement de la mouture de chaque grain de blé n’a pas lieu dès la veille, de même que plus loin ils interdisent l’alimentation d’une lumière le vendredi soir au moyen de l’huile s’échappant d’une coquille d’œuf trouée, vu que chaque nouvelle goutte survenant n’a pas commencé à tomber avant le Shabat. Selon R. Yossé b. R. Aboun, la mouture est interdite (quoique s’opérant d’elle-même), par la crainte qu’en un moment d’oubli il enfonce le pieu d’arrêt du moulin à l’achèvement de l’opération (ce qui est interdit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ומ''ט דב''ש משום דכתיב בדבור זכור את יום השבת ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך דמשמע דכל מלאכתך צריך שתהיה גומרה מבע''י וב''ה ילפי מקרא דכתיב בפ' משפטים ששת ימים תעשה וביום השביעי תשבות מדהוה ליה למיכתב ויום השביעי תשבות וכתיב וביום ללמדך שאם התחיל במלאכה בע''ש אע''פ שהיא נגמרת מאליה בשבת מותר דביום קאי אדלעיל דיש לך שתעשה במבעוד יום וביום השביעי והיינו כשנגמרת מאליה בשבת:
מה מקיימין ב''ה. מה עביד להו בהאי קרא דילפי ב''ש לטעמייהו:
בעובדי בידן. דוקא בעושה מלאכה בידים הקפיד הכתוב שתהא כל מלאכתך עשויה מקודם השבת ולא תאמר שאם התחיל בה מקודם גומרה אף בשבת אבל היכא שהמלאכה נגמרת מאליה והתחיל בה מבע''י מותר:
ומה מקיימין ב''ש וכו'. הא משמע מדכתיב וביום דיש לך מלאכה הנגמרת מאליה בשבת שמותרת:
כהדא דתני וכו'. בתוספתא פ''ק כלומר בהני אף ב''ש מודו דמותר היכא שגגמרת המלאכה מאליה ולהכי אתי האי קרא דוביום וטעמא דהני לא צריכי כלי אבל במלאכה שנגמרת בכלי קאסרי ב''ש משוח שביתת כלי כדפרישית במתני':
פותקין. פותחין אמת המים שמושכת מן הנהר והולכת להשקות את הגינה:
קילורית. תחבושת העשויה מסם המרפא:
נותנין מוגמר. מיני בשמים ע''ג גחלים לגמר בהן את הכלים שלמעלה וכן גפרית ומיירי שהגחלים מונחין ע''ג הקרקע ולא בכלי דאל''כ מאי איכא בין הני להא דבמתני' דקאסרי ב''ש:
אין נותנין חיטין לרחיים וכו'. ופליגי אמוראי בהאי טעמא דר' חגיי סבירא ליה דטעמא הוי מפני שהן משמיעות את הקול בשבת:
א''ל ר' יופי יאות רבי סבר כר' יהודה. לרבי חגיי קרי ליה רבי שקיבל ממנו כדאמרי' בדמאי ופלוגתא דר' יהודה ורבנן בפרק דלקמן היא לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וכו' בשביל שתהא מנטפת וכו' ור' יהודה מתיר ומפרש לה הש''ס התם דטעמייהו דרבנן דאסרי מפני שלא הותחל בכל טיפה וטיפה כלומר שלא הותחל מע''ש אלא טיפה טיפה והשאר מנטפת והולכת בשבת שהרי א''א שכל טיפה וטיפה יתחילו לנטף מבעוד יום והוי כעושה שיטיף בשבת ורבי יהודה סבר משקה טופח חיבור ומכיון שהותחל מע''ש בטיפה אחת סגי דהוי כהותחל בכל השמן מע''ש והשתא קאמר רבי יוסי לר' חגיי יאות אמרת בטעמא דידך דמשמע דסבירא לך כרבי יהודה דהתם והלכך איצטרכה הכא להאי טעמא משום השמעת הקול ברם כרבנן דהתם לא איצטרך להאי טעמא דהא כמה דאינון אמרין תמן משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ה''נ הכא משום שלא הותחל טחינת הרחיים בכל חטה וחטה והוי כנותן בתחלה שיטחנו כל החטים בשבת:
רבי יוסי בר' בון. אמר נמי טעמא דאחריני איכא לאסור ברחיים מפני דחיישינן שהוא שוכח ותוקע את היתד בשבת לתקן את הצריך לו בהרחיים ומה''ט אסרו ליתן חטים לתוכן אפי' מע''ש:
בֵּית שַׁמַּי אָֽמְרוּ לְבֵית הִלֵּל דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. בֵּית הִלֵּל אָֽמְרוּ לְבֵית שַׁמַּי דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אֵין אַתֵּם מוֹדִין לָנוּ שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרַת בֵּית הַבַּד וּבְעִיגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילוּלֵא דְלָא מַעֲלֶה רֵישִׁי בֵינֵי אַרְיְווָתָא הֲוִינָא אֲמַר טַעֲמָא. תַּמָּן כְּבָר נֶעֶקְרָה כָל טִיפָּה וְטִיפָּה מִמְקוֹמָהּ. הָכָא מָה אִית לָךְ מֵימַר.
Traduction
L’école de Shammaï a opposé à celle de Hillel une objection que celle-ci n’a pu résoudre, de même que l’inverse a eu lieu. Ainsi, celle de Hillel dit à celle de Shammaï (72)Ci-après, 9.: vous reconnaissez bien comme nous que l’on peut, la veille au soir, charger les presses à huile de poutres et le cuvier avec des cylindres de compression; à quoi leurs adversaires ne répliquèrent rien. Si je ne craignais pas, dit R. Zeira, de mettre la tête entre la gueule de ces lions (Shammaï et Hillel), j’aurais dit le motif suivant: plus loin (§ 9), c’est permis de laisser s’accomplir au Shabat un travail spontané, parce que dès la veille chaque goutte qui doit s’écouler a quitté sa place primitive, tandis que pour les cas énumérés ici (dans notre Mishna), on ne saurait dire la même raison.
Pnei Moshe non traduit
בית שמאי אמרו לבית הילל דבר אחד וכו'. הא דלקמן ולא יכלו להשיבן כדאמר בתוספתא שם ששניהן עמדו בתשובתן ולא השיבו אחר כך זה לזה כלום:
אין אתם מודין לנו שטוענין קורת בית הבד וכו'. דלא פליגי בית שמאי ובית הילל בזה כדתנן לקמן במתני' ושוין אלו ואלו וכו' ואם כן מ''ש להני דמתני' שאתם אוסרין ולא יכלו ב''ש להשיבן על זה:
אמר רבי זעירא. אלולי שאיני רוצה להכניס ראשי בין האריות האלה הייתי משיב על זה דשאני תמן בקורת בית הבד וכו' שכבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה מע''ש ומאליהן הן הולכין לתוך הכלי בשבת אבל הכא בהני דמתניתין מה אית לך מימר שהרי כל זמן שהן במים נשרין הן ביותר ונמצאת המלאכה נגמרה בשבת:
Shabbath
Daf 12a
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
Traduction
Selon Shammaï, on ne doit pas en ce jour tendre des pièges et filets aux bêtes sauvages, aux oiseaux, ni aux poissons, à moins qu’il puissent encore être pris avant la nuit. Hillel le permet.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין פורשין מצודות וכו' אלא כדי שיצודו מבעוד יום. משום שאם עשה כן בשבת חייב אם נכנסו לתוכה בשעת פרישתו הלכך גזור ב''ש אף מבע''י וב''ה מתירין עם חשיכה ויהיו ניצודין והולכין כל השבת כולה:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהֲבִילוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְלוֹט אֶת הָעַיִן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
Traduction
Shammaï dit: il n’est pas permis de mettre au four (le vendredi) des touffes de lin (73)Le comment. Traduit par le mot roman: arestes., à moins qu’il reste encore assez de temps pour qu’elles s’évaporent et sèchent le même jour; ni la laine dans la marmite, si elle ne peut pas le même jour aspirer la couleur; mais Hillel le permet.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין נותנין אונין של פשתן. אגודות פשתן כשהן מנופצין נקראו אונין ונותנין אותן לתוך התנור כדי שיתחממו ויתלבנו:
אלא כדי שיהבילו. שיתחממו מבעוד יום וב''ה מתירין אפילו לא נתחממו:
ולא את הצמר ליורה. שמבשלין בה הצבעין לצבוע אותו:
אלא כדי שיקליט את העין. הוא הצבע מבע''י:
ובית הילל מתירין. לתת לתוכה מבע''י והיא קולטת מאליה בשבת ומסקינן בגמ' דדוקא ביורה עקורה מעל האש דאם אינה עקורה חיישינן שמא יחתה גחלים תחתיה בשבת ואפילו היא עקורה צריך נמי שתהא פיה טוח בטיט דשמא יגיס בה משחשיכה והמגיס בקדרה עקורה מעל האש בשבת חייב משום מבשל:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין פּוֹרְסִין מְצוּדוֹת הַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים כול'. מִי מוֹדִיעַ. אִם נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה דָּבָר בָּרִיא שֶׁנִּיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וְאִם לֹא נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה דָּבָר בָּרִיא שֶׁלֹּא נִיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וַאֲפִילוּ נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא לֹא נִיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. בְּפוֹרֵשׂ בַּחוֹרְשִׁין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דִּתְנָן דָּגִים. וְדָגִים לֹא בְמָקוֹם שֶׁהֵן מְצוּיִין. וָכָא בְמָקוֹם שֶׁחַיָּה וָעוֹף מְצוּיִין.
Traduction
– Pour les pièges (75)''Cette question de savoir quand la prise a eu lieu n'a d'intérêt qu'aux jours de fête, où les travaux de cuisson sont permis. Passage reproduit au (Betsa 3, 2) (62a); cf. B., ib., 24b.'', à quoi reconnaît-on que la prise s’est faite encore au jour? Si le filet est dérangé à une extrémité, c’est une preuve qu’à l’autre extrémité un animal est pris (76)Il s'est longuement démené là., et l’on sait ainsi que l’effet a été produit encore au jour; au cas contraire, la prise a eu lieu le samedi. Mais n’y a-t-il pas à craindre que, même en cas de déplacement d’une extrémité du filet, la prise ait eu lieu après le commencement de la fête? Il s’agit du cas, répond R. Yossé b. R. Aboun, où les filets ont été tendus sur des terres incultes (comme des forêts, où la prise a lieu de suite). Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est qu’il est aussi question de poissons; or, ceux-ci se trouvent toujours dans l’eau où on les cherche (sans déplacement), il en sera de même pour les animaux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מי מודיע. אם נצודו מבעוד יום אם לא וקאמר דרואין אם נתקלקלה המצודה מבע''י דבר בריא הוא שכבר ניצודו ומחמת כן נתקלקלה שקילקלו אותה כשנכנסין לתוכה ואם לאו דבר בריא הוא שעדיין לא ניצודו ופריך דאפי' נתקלקלה המצודה אכתי איכא למיחש שמא מאליה נתקלקלה או אחד בא וקלקלה ומנא ידע אם ניצודו:
בפורסת. המצודה בחורשין מיירי דמסתמא מצויין הן החיות בחורשין ובכדי שיצודו קאמרי דהואיל דאיכא שהות שיצודו מבע''י תלינן דכבר ניצודו הואיל ומצויין הן ביערות:
תדע לך שהוא כן. דבחורשין איירי דהא דומיא דדגים קתני וכי דגים לא מצויין הן בכל הנהרות והכא נמי במקום שחיה ועוף מצויין הן:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁלְּפִּשְׁתָּן בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר כול'. מַהוּ מִיתְהַנֵּי. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כְּגוֹן אִילֵּין קוּרְייָאֵי דְּלַא מְקַפְּדִין. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וְהִיא שֶׁתְּהֵא הַיּוֹרֶה עֲקוּרָה. אֲבָל אִם הָֽיְתָה הַיּוֹרֶה קְבוּעָה אֲסוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְייָרֵא שֶׁמָּא מִתְאַכֵּל צִיבְעוּ וְהוּא מוֹסִיף מוֹי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. בֵּית הִלֵּל יָֽלְפִין מְלֶאכֶת הֵיתֵר מִמְּלֶאכֶת אִיסּוּר. אִילּוּ עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר. וְדִכְווָתָהּ עָשָׂה כֵן מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר.
Traduction
A quoi peut servir l’absorption de la couleur si la teinture est insuffisante? Elle servira p. ex., dit R. Abahou, aux habitants de Koreïs (74)Localité non citée par M. Neubauer. C'est peut être un diminutif de Koreïnos ou de Kiryana (P. 258 et 277)., qui n’y regardent pas de si près (et se contentent d’une demi-teinte). R. Juda dit au nom de Samuel qu’il y a la condition que la marmite soit enlevée du feu avant la remise de la laine; mais si la marmite est fixée sur le feu, on craint qu’en voyant la réduction de la couleur, on ajoute de l’eau par oubli. R. Samuel dit au nom de R. Abahou: l’école de Hillel déduit ce qu’il est permis d’accomplir la veille au soir de ce qui est interdit le samedi; ainsi, comme les travaux énoncés dans la Mishna sont interdits en ce jour, de même ils sont permis en cas d’accomplissement la veille, près du soir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו מיתהני. לב''ש פריך דאמרי כדי שיהבילו מבע''י ומה מהני להו שנתחממו והלא לא נתלבנו לגמרי וא''כ נגמרת המלאכה בשבת ולדידהו אסור בכה''ג:
כגון אילין קורייאי. בני הכפרים דלא מקפידין אם נתלבנו לגמרי או לא וכשנתחממו סגי להו והוי לה כמי שנגמרה המלאכה מבע''י:
והוא שתהא היורה עקורה. מעל האש מקודם שחשיכה בהא הוא דב''ה מתירין אבל אם היתה קבועה ע''ג האש אסור דחיישי' מפני שהוא מתיירא שמא יהא מתאכל ונשרף צבעו והוא מוסיף לתוכה מים ונמצא חייב משום מבשל:
ב''ה ילפין מלאכת היתר ממלאכת איסור. לטעמא דמתירין לכתחלה ליתן האונין לתוך התנור וכן לתת את הצמר ליורה מבע''י הוא דמפרש שהרי אלו עשה כן בשבת שמא אינו אסור דמלאכה היא וא''כ ודכוותה עשה כן מבע''י מותר דהויא כמי שנעשית מלאכתו מבע''י:
בֵּית שַׁמַּי אָֽמְרוּ לְבֵית הִלֵּל דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָֽמְרוּ בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. אֵין אַתֵּם מוֹדִין לָנוּ שֶׁאֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ כָּל צוֹרְכָן 12a מִבְּעוֹד יוֹם. וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילוּלֵא דְלָא מַעֲלֶה רֵישִׁי בֵינֵי אַרְיְווָתָא הֲוִינָא אֲמַר טַעֲמָא. תַּמָּן בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה דַּרְכָּן לְהִתְהַפֵּךְ. הָכָא מָה אִית לָךְ מֵימַר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. נִצְלוּ כַאֲכִילַת בֶּן דְּרוֹסַאי. אָֽסְרוּ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתְהַפֵּךְ עַד כְּדֵי שֶׁיִּצְלֶה כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא מוּתָּר. דִּינּוּן יָֽכְלִין לְמֵימַר לוֹן. הֵיאַךְ אַתֶּם מְשִׁיבִין לָנוּ מִדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִצְלוֹת כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם עַל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִהִשָּׁרוֹת כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם.
Traduction
D’autre part, l’école de Shammaï présenta à celle de Hillel l’objection suivante qui n’eut pas de réplique: vous reconnaissez bien comme nous, dit-elle (§ 10), que l’on ne doit pas mettre à rôtir de la viande, ou de l’oignon, ou un bœuf, à moins que la cuisson puisse s’achever le même jour. A quoi, il ne fut rien répliqué. Si je ne craignais pas, dit aussi R. Zeira, de mettre la tête entre la gueule de ces lions, l’expliquerais la cause de cette divergence: plus loin (10)''Kritot 13b; Shabat 102a, Sebouoth, 24b; Yebamot 34a.'', il est défendu de rôtir lesdits objets, parce qu’il est d’usage de les retourner, tandis qu’ici pour le trempage il n’y pas cette crainte. R. Judan dit: même sur ce qui est rôti à la mode de Ben-Drussaï (au tiers), on a prononcé l’interdit, car ce que l’on a l’habitude de retourner sur le gril devra être suffisamment rôti avant la fin du vendredi. Selon R. Mena, au contraire, il paraît que c’est permis en cas de cuisson du tiers; sans quoi, l’école de Hillel pourra répliquer à l’autre qu’elle n’a pas lieu de comparer le cas de ce qu’il est d’usage de rôtir amplement avant la nuit, avec ce qu’il est inutile d’avoir trempé jusqu’à l’achèvement pendant qu’il fait encore jour.
Pnei Moshe non traduit
אין אתם מודים לנו שאין צולין וכו'. וה''ה להני דמתני' עד שישורו מבעוד יום:
הוינא אמר טעמא. להשיב על זה דשאני תמן שדרכן של אלו להתהפך לפי שאינן נצלין הכל בבת אחת אלא בתחלה צולין אותן מצד זה ומהפכין אותן לצד השני לצלותן וא''כ חוששין אנו שמא יהפוך איתן בשבת לגמור צלייתן אבל הכא בהני דמתני' מה אית לך מימר הלא דרך להשרות אותן כאחת והרי זו תשובה על דברי בית שמאי:
נצלו כאכילת בן דרוסאי. מבע''י מאי ואם אפילו בכה''ג אסרו והשיב לו ר' זעירא אין דאפילו הכי אסרו לפי שהוא דבר שדרכו להתהפך ולעולם איכא למיחש וצריך עד כדי שיצלה כל צרכו מבע''י:
א''ר מנא. לא היא ולא מסתברא אלא דמותר היא כשנצלו כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישול מבע''י:
דאינון וכו'. כלומר וכ''ת דאי הכי אין כאן תשובה על ב''ש דהשתא אזדא לה לטעמא לדבר שדרכו להתהפך דאם היינו חוששין לכך אם כן אפילו נצלה מבע''י כמאכל בן דרוסאי הוה לן למיחש להכי מסיק ר' מנא דאכתי איכא תשובה על דברי בית שמאי משום דאינון ב''ה יכלין למימר להון היאך אתם משיבין לנו מדבר שמיהת דרכו לצלות כל צרכו מבע''י והיינו דאף אם לא נצלה אלא כמאכל בן דרוסאי נמי כל צרכו קרינן ליה שהרי יש כמה בני אדם שאוכלין אותו כך ולית כאן למיחש מידי. ומה שאסרו בשלא נצלה אפילו כמאכל בן דרוסאי הוא שאסרו דבכה''ג ודאי איכא למיחש אבל אלו דמתני' הרי הן כדבר שאין דרכו להשהות כל צרכו מבעוד יום וכלומר דליכא קפידא בהו אם נשרו כל צרכו מבע''י או לא דמאי אית לן למיחש בהו שהרי מאליהן הן נשרין והולכין וא''כ לעולם יש לב''ה תשובה על דברי ב''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source