Rosh Hashanah
Daf 6b
כֵּיצַד לִנְטִיעָה. תַּנֵּי. הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְעָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה. מוּתָּר לְקַייְמוֹ בַשְּׁבִיעִית. פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה. אָסוּר לְקַייְמָן בַשְּׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ. פֵּירוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבַט. מַה טַעֲמָא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבַשָּׁנָה֙ [הָֽרְבִיעִ֔ית.] 6b מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. שָׁל֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵילִים לֹ֥א יֵֽאָכֵֽל וּבַשָּׁנָה֙. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. נִרְאִים דְּבָרִים בְּשֶׁנְּטָעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם נְטָעוֹ פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִיתָא חֲמִי. שָׁנָה שְׁלֵימָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כֵּינִי וַאֲפִילוּ נְטָעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה יְהֵא אָסוּר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ שֶׁל אִילָן מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כיצד לנטיעה. לענין מאי ובאיזה ענין אמרו שבא' בתשרי ר''ה הוא לנטיעה:
תני וכו'. בתוספתא פ''ב דשביעית ומייתי לה להאי סוגיא לעיל בפ''ב דשבועות בהלכה ו' ושם היא הגירסא נכונה ועיקרת וכאן יש ט''ס וכדלקמן:
עלתה לי שנה שלימה. כשיגיע א' בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות ועלתה לו שנה למנין שני ערלה ומותר לקיימו בשביעית אם ערב שביעית היא:
פחות וכו'. לא עלתה לו שנה לערלה עד אחד בתשרי הבא ואם ערב שביעית היא אסור לקיימן בשביעית הואיל ונטעה בתוך ל' יום לפני שביעית:
אבל אמרו פירות נטיעה זו. שנטעה ל' יום לפני ר''ה אם חנטו אחר ר''ה של שנת הג' אסורין הן משום ערלה עד ט''ו. בשבט ואף על גב שזה כמי שעברו עליהן ג' שנים שהרי ל' יום לפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפ''ה אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט כדפרישית במתני' לפי שאחד בתשרי ר''ה לנטיעה הוא שאמרו וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכדקאמר לקמיה דילפינן לה מקרא:
ובשנה הרביעית. כתיב וכדמסיים ואזיל:
מה את שמע מינה. מהאי ובשנה וקאמר ר''ז מדכתיב לקמיה ג' שנים וגו' לא יאכל ובשנה הרביעית וי''ו דובשנה מוסיף על ענין הראשון דלפעמים בשנה הרביעית ג''כ אסורין משום ערלה וכן מובשנה החמישית דאבתריה פעמים שבחמישית אסורות עדיין משום רבעי וכדפרישית במתני':
נראין הדברי' בשנטעו שלשים יום לפני ר''ה. כלומר שלא תטעה לומר הואיל וט''ו בשבט ר''ה היא לאילנות וקאמרת דמשום הכי אע''פ שעברו עליהן ג' שנים עדיין אסורין משום ערלה עד ר''ה לאילנות א''כ אף בגוונא שעברו עליהן ג' שנים שלימות נימא נמי הכי וכגון שנטעה פחות מל' יום לפני ר''ה דאז אין נחשבין לשנה אלא דתנינן לשני ערלה מר''ה עד ג' שנים וה''א שיהו ג''כ הפירות שחנטו אחר ר''ה שעברו כבר ג' שנים אסורין עד ט''ו בשבט לפיכך קמ''ל דהא לא אמרי' אלא דנראין הדברים דבדוקא אמרו בשנטעו ל' יום לפני ר''ה דפירות נטיעה זו הוא דאסורין אחר ר''ה של שנה הג' עד ט''ו בשבט:
אבל אם נטעו פחות מל' יום לפני ר''ה איתא חמי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין. כצ''ל וכך היא הגי' בשביעית שם וכאן שכתוב בספרי הדפוס לא עלתה לו ט''ס הוא ואין להעמידה. וכלומר דמסיק בטעמא דאי אפשר לומר דג''כ בנטעו בפחות מל' יום לפני ר''ה שיהו הפירות של שנת רביעית אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט דבוא וראה הרי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין בתמיה וכלומר דמכיון שעברו עליהן ג' שנים שלימות מהיכי תיתי יהי' אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט:
א''ל. ר' זירא:
ואין כיני. אי הכי דבאיכא ג' שנים שלימות תו לא אסרינן משום ערלה עד ט''ו בשבט וא''כ קרא דובשנה לא דרשינן אלא על גוונא דלא עברו ג' שנים שלימות אלא ב' שנים שלימות ושלשים יום שלפני ר''ה של שנת הנטיעה דאז אסורין עד ט''ו בשבט א''כ מעתה איקשי לך דאימא כוליה לחומרא דרשינן שאף אם נטעו שלשים יום לפני ר''ה יהא אסור עד שלשים יום שלפני ר''ה שלאחר ט''ו בשבט ובשנה הרביעית דשלש שנים שלימות מיום אל יום ליבעי דאימא דקרא ה''ק ובשנה הרביעית יהו לפעמים ג''כ אסורין ואע''פ שעברו עליהן ג' שנים והיינו שתי שנים עם אותן שלשים יום שלפני ר''ה הקודמין והן נחשבין לשנה אפ''ה אסורין הן כל שנה הרביעית עד שלשים יום האחרונים שנפני ראש השנה שאז הן ג' שנים שלימות מיום אל יום:
מאי כדון. והשתא בעינן טעמא דקאמרת שאינו אסור אלא עד ט''ו בשבט שלאחר ראש השנה של שנה השלישית שהיא רביעית עם הל' יום הקודמין:
אמר רבי מנא. היינו טעמא שמכיון שעומד בתוך שנתו של אילן כלומר מכיון שהגיע לט''ו בשבט שהוא שנתו של אילן משלים הוא שנתו והיינו כמו שעברו עליהן ג' שנים מיום אל יום דמי ודי לנו בזה שנחמיר לאסור מר''ה של אחר שנת השלישית שהיא רביעית עד ט''ו בשבט וטפי מהכי לא מחמרינן:
כֵּיצַד לִירָקוֹת. לָקָט מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה וְגוֹי מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. מְעַשֵּׂר מִזֶּה בִפְנֵי עַצְמוֹ [וּמִזֶּה בִפְנֵי עַצְמוֹ].
Traduction
Pour les légumineux verts, le nouvel-an a aussi lieu le 1er Tishri (quoiqu’en ce jour de fête on ne coupe de plantes), de la façon suivante: si un israélite en a coupé la veille de ce jour avant la nuit, puis un païen en a coupé lorsqu’il faisait déjà nuit, il faut rédimer chacune de ces coupes séparément (les répartissant en 2 annuités).
Pnei Moshe non traduit
כיצד לירקות. שיהא נראה שאחד בתשרי הוא ראש השנה והרי לירק בתר לקיטה אזלינן והיכי משכחת לה שילקוט לכתחלה היום ושישתנה השנה למעשר הלא לא ילקוט ביום טוב ואם לאחר י''ט אמאי נקט באחד בתשרי ומפרש דהכי משכחת לה שליקט ממנה ישראל ערב ראש השנה עד שלא חשיכה ועכו''ם לקט משחשיכה את של ישראל ואין מעשרין את שנלקט מבעוד יום על שנלקט משחשיכה דהוי משנה זו על שנה זו וכן הנלקט מבעוד יום נוהג בו מעשר של שנה שעברה והנלקט משחשיכה נוהג בו מעשר של שנה הבאה וכגון אם היתה שניה נכנסת לשלישית:
Rosh Hashanah
Daf 7a
משנה: בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִידּוֹן בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה. בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָי כִּבְנֵי מָרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם׃
Traduction
A 4 époques différentes de l’année (32)Il y a une périodicité analogue dans (Sheqalim 3, 1), (Nedarim 7, 12), le monde est jugé par Dieu: A Pâques, pour la récolte; à Pentecôte, pour les produits des arbres (33)La gerbe de l'omer (prémice de la récolte) sert d'indice.; à la fête du nouvel-an, tous les êtres de la terre passent devant l’Eternel comme les troupeaux devant le berger, puisqu’il est dit (Ps 33, 15): Celui qui a créé tous les cœurs, qui connaît toutes leurs actions (il sait et scrute tout). Enfin, aux Tabernacles, la question des eaux sera résolue.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בארבעה פרקים. בשנה העולם נידון:
בפסח על התבואה. מה שהוא נוגע להכלל וזה נלמד מדאמרה התורה להציבור הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות ש''מ דבפסח נידונין על התבואה:
בעצרת על פירות האילן. מדאמרה התורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן וחטה עץ קרייה רחמנא דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע וכמ''ד עץ שאכל אדם הראשון חטה היה:
בר''ה כל באי עולם עוברין לפניו. א' א' כבני מרון כבני אימרנא כבשים הללו שמוציאין אותם בפתח קטן זה אחר זה לעשרן ואין שנים יכולין לצאת כאחד כך עוברין לפניו כל באי העולם וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו:
שנאמר היוצר יחד לבם. ה''ק היוצר והוא הקב''ה רואה יחד לבם והוא המבין אל כל מעשיהם שאף על פי שעוברין לפניו אחד אחד מ''מ כולם נסקרין בסקירא אחת:
ובחג נידונין על המים. מדאמרה התורה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה:
הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִידוֹן בִּזְמַנּוֹ וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. מַתְנִיתָה כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. דְּתַנִּינָן וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם: מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. דְּתַנֵּי בִתְקִיעָיתָא דְּרַב. זֶה הַיּוֹם תְּחִילַּת מַעֲשֶׂיךָ. זִיכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן. כִּי חוֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵיאָמַר. אֵי זוֹ לַחֶרֶב וְאֵי זוֹ לַשָּׁלוֹם. אֵי זוֹ לָרָעָב וְאֵי זוֹ לַשּׂוֹבַע. וּבִרְיוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ. לְהַזְכִּירָם לַחַיִים וְלַמָּוֶת. וּדְלֹא כְרִבִּי יּוֹסֵה. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. יָחִיד נִידּוֹן בְּכָל שָׁעָה. מַה טָעַם. וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ׃ וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים זוֹ פַּרְנָסָתוֹ. לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ זוֹ אֲכִילָתוֹ. רִבִּי יִצְחָק רֹבָה בְשֵׁם רִבִּי. מֶלֶךְ וְצִיבּוּר נִידּוֹנִין בְּכָל יוֹם. מַה טָעַם. לַֽעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּׄוֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵל֭ דְּבַר י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ אְמַר רִבִּי לֵוִי. וְה֗וּא יִשְׁפּוֹט תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לִ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים: הַקָּדוֹשׁ בְּרוּךְ הוּא דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עֲסוּקִין בְּמִצוֹת וְאֶת הָאוּמּוֹת בַּלַּיְלָה בְּשָׁעָה שֶׁהֵן בְּטֵילִין מִן הָעֲבֵירוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מִי שֶׁהוּא דָן אֶת יִשְׂרָאֵל דָּן אֶת הָאוּמּוֹת. מַה מְקַייֵם שְׁמוּאֵל יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃ דָּנָן כִּכְשֵׁירִים שֶׁבָּהֶן. מַזְכִּיר לָהֶם מַעֲשֶׂה יִתְרוֹ. מַזְכִּיר לָהֶן מַעֲשֶׂה רָחָב הַזּוֹנָה.
Traduction
Selon un enseignement, tous les jugements divins, prononcés à diverses époques seront confirmés isolément au nouvel-an; selon un autre enseignement, tous ces jugements ont lieu au nouvel-an, et la confirmation de chacun d’eux s’effectue au jour du grand pardon; selon un autre avis encore, tous ces jugements, prononcés au nouvel an, seront confirmés isolément à chaque époque énoncée; enfin selon un dernier avis, chaque jugement divin, prononcé en son temps (convenu), sera aussi confirmé à la même époque. La Mishna paraît avoir adopté l’avis de celui qui dit: tout est jugé au nouvel-an, sauf confirmations isolées aux diverses époques respectives (se préoccupant seulement de la fin), ainsi qu’il est dit: ''à la fête des Tabernacles, la question des eaux sera fixée'' (à cette époque de l’année, il ne peut plus être question que de confirmation). Il résulte de la règle adoptée par Rav que, selon lui, tous les jugements sont prononcés par Dieu au nouvel-an et confirmés pour chaque point isolé en ce même jour; puisqu’il a institué, dans la formule de prière à réciter lors de la 1re sonnerie du Shofar, les passages suivants (34)On les retrouve dans le Schemoné essré du Moussaph, que l'on récite encore de nos jours à la Synagogue.: ''-C’est aujourd’hui l’anniversaire de la création, la commémoration du premier jour: car c’est une loi pour Israël, un décret du Dieu de Jacob (Ps 81, 5). En ce jour est fixé le sort de chaque pays; lequel verra la guerre, lequel aura la paix, lequel souffrira de la famine, ou jouira de l’abondance. En ce jour, chaque créature est jugée et destinée à la vie, ou à la mort.'' Ceci est contraire à l’avis de R. Yossé qui dit: l’individu en particulier est jugé par Dieu à tout moment, comme il est dit (Jb 7, 18): Tu l’examines chaque matin, tu l’éprouves à tout moment. Or, la 1re partie du verset s’applique à l’entretien de l’homme (si Dieu l’en juge digne); la fin à sa nourriture. R. Isaac le grand dit au nom de Rabbi: le roi et la communauté sont jugés par Dieu tous les jours, comme il est dit (1R 8, 58): Afin d’accomplir ce jugement de son serviteur et celui de son peuple Israël, chaque chose en son jour. De même, R. Levi commente ce verset (Ps 9, 9): Il jugera le monde avec équité, et les nations avec droiture; en d’autre termes (35)Voir Midrash Rabba sur (Gn 20)., l’Eternel juge les Israélites le jour, lorsqu’ils sont sous la bonne influence des préceptes religieux; il juge les autres nations la nuit, lorsqu’elles sont détournées de ces devoirs. Selon Samuel, le jour même où Dieu juge Israël, il juge aussitôt après les autres nations; quant au verset, il juge les nations avec droiture (qui semble viser une distinction à leur égard), il indique que Dieu se souvient des individus méritants parmi eux; comme p. ex. de l’histoire de Jethro, ou de l’hôtelière Rahab.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אית תניי תני כולהם. דקחשיב במתני' נידונין וכו' שגזר דין שלהם גם בר''ה מתחתם:
ואית תניי תני וכו' ומתניתא דידן אתיא כמ''ד כולהם נידונים בר''ה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו דהא תנינן ובחג נידונין על המים וזה ודאי קאי אגזר דין דמכאן ואילך תו ליכא זמן דין ומיהו נידונים הם בר''ה דדומיא דאינך קתני וא''כ העולם נידון דרישא נמי אגזר דין קאי:
מילתא דרב אמרה. ממילתיה שמעי' דס''ל דהכל נידונין בר''ה וגזר דין שלהם ג''כ בר''ה שכך יסד בברכות דתקיעת' שהתקין רב ועל המדינות בו יאמר וכו' ויאמר משמע דהיום גוזרין שיהא כך ולרעב ולשובע היינו על התבואה ועל הפירות וצרכי העולם:
מה טעמא. דר' יוסי דכתיב ותפקדנו לבקרים זה פרנסתו מבקר נפקד הוא על כל היום ולרגעים תבחננו זו רגע ועת אכילתו שלא יארע לו שום קילקול בסעודה ויתחזק בריאות גופו:
מי שהוא דן את ישראל. לאחר שהוא דן את ישראל דן את האומות באותו יום ומה מקיים שמואל וכו' והיינו במישרים שבהן:
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא בָעֵי. תְּבוּאָה שֶׁלָּקַת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח מֵאֵי זֶה דִין לוֹקָה. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דַעֲלָת. עַד כְּדוֹן לָא עֲלָת. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דְנַפְקָת. הָכֵן הֲווָת מוּרְכָה כָל שַׁתָּא מַלְקִי כְדוֹן. אֵילּוּ שֶׁמֵּתִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּיפּוּרִים מֵאֵי זֶה דִין הֵם מֵתִים. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דַעֲלָת. עַד כְּדוֹן לָא עֲלָת. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דְנַפְקָא. הָכֵן הֲווֹן מוּרְכִין כָל שַׁתָּא מֵמוֹת כְּדוֹן. וְלָא שְׁמִיעַ דַּאֲמַר רִבִּי קְּרוּסָפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁלֹשׁ פִּינְקַסִּיוֹת הֵם. אַחַת שֶׁלְצַדִּיקִים גְּמוּרִין. וְאַחַת שֶׁלְרְשָׁעִים גְּמוּרִין. וְאַחַת שֶׁלְבֵּינוֹנִיִּים. זֶה שֶׁלְצַדִּיקִים גְּמוּרִין כְּבָר נָֽטְלוּ (איפיכי) [איפופסי] שֶׁל חַיִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זֶה שֶׁלְרְשָׁעִים גְּמוּרִין כְּבָר נָֽטְלוּ אֵיפּוֹפֵיס שֶׁלָּהֶן מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. שֶׁלְבֵּינוֹנִיִּים כְּבָר נִיתַּן לָהֶן עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה נִכְתָּבִין עִם הַצַּדִּיקִים. וְאִם לָאו נִכְתָּבִין עִם הָֽרְשָׁעִים. מַה טַעַם. יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר אֵילּוּ הָֽרְשָׁעִים. חַיִּ֑ים אֵילּוּ הַצַּדִּיקִים. וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל יִכָּתֵֽבוּ אֵילּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים.
Traduction
Hiya b. Aba demanda: lorsqu’à la veille de Pâques (jour où le sort des moissons sera décidé), le blé sur pied est subitement frappé, en vertu de quel jugement ce mal arrive-t-il? On ne saurait dire que c’est en vertu de l’année qui commence actuellement, puisqu’elle n’a pas encore commencé en ce jour; et si c’est du fait de l’année qui s’écoule, comment se fait-il que la croissance s’est développée avec suite, pour n’être juste frappée qu’en ce dernier jour? De même, quel jugement a condamné ceux qui meurent dans l’intervalle de temps qui est entre le jour du nouvel an et le grand pardon? On ne saurait non plus dire que c’est en vertu de l’année qui commence, puisque le jugement final est prononcé lors du grand pardon; et si c’est du fait de l’année qui est écoulée, pourquoi ont-ils vécu toute l’année jusque là? Il faut croire que R. Hiya (qui a posé la question) n’a pas entendu dire par R. Qrispa au nom de R. Yohanan: Il y a 3 registres différents pinax , ouverts en ce jour jugement; dans l’un, sont inscrits les vrais justes; dans le second, les vrais impies; enfin dans le troisième, les gens intermédiaires. Pour les premiers, la sentence apofasi'' de vie est prononcée dès le premier jour du nouvel an; pour les seconds, la sentence de mort est prononcée dès le même jour: enfin aux derniers, il est accordé un répit de dix jours, depuis le nouvel an jusqu’au grand pardon, et s’ils ont fait pénitence, ils seront inscrits sur la sentence favorable des justes; au cas contraire, ils sont condamnés avec les impies. -C’est ainsi qu’il est dit (ibid. 69, 29): Ils seront effacés du livre; ceci se rapporte aux impies; de la vie, savoir des justes; enfin la suite du verset, avec les justes, ils ne seront pas inscrits, concerne les gens intermédiaires.
Pnei Moshe non traduit
תבואה שלקה בערב פסח ולמחר דנין על התבואה ומאיזה דין לקה זו ביום שלפניו וא''ת משתא דעלת שיכנס זה ודאי לא דעד כאן לא נכנסה וא''ת משתא דנפקת מפסח שעבר אכתי לא ניחא דא''כ כל שתא הכין הוות מורבה נתגדלה בלי שום קילקול וכדון ביום ע''פ דוקא מלקי היא וזה דבר תימא אם נגזרה עליה משנה שעברה שלא יארע לה כלום עד כלות השנה וכן קשה אלי שמתים מר''ה ועד יום הכפורים מאיזה דין נגזר עליהם ומתים בזה הזמן דווקא:
הכן הוון מורבין. מתגדלין והולכין בבריאות כל השנה וממית כדון דוקא. ולא שמיע וכו'. וכי לא שמע ר' חייה בר בא להא דא''ר קרוספא בשם ר' יוחנן וכו' וא''כ מבני אדם לק''מ שאלו ימי' ניתנו שיחזרו בתשוב' אם זכו ואם לא זכו וכו' וכל השנה ממתינים להם עד אלו ימים שבנתיים:
רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. [חַד אָמַר]. כְּבָר יָֽצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה כוּלָּהּ וּכְבָר רוּבָּהּ שֶׁלְתְּקוּפָה מִבַּחוּץ. וְחוֹרָנָה אָמַר. עַד כָּאן הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה. מִיכָּן וְהֵילַךְ הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יָסָא רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּבָר יָֽצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי הַשָּׁנָה כוּלָּהּ וּכְבָר רוֹב הַתְּקוּפָה מִבַּחוּץ. הֲוֵי. רִבִּי זְעוּרָה דּוּ אָמַר. עַד כָּאן הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה. מִיכָּן וְהֵילַךְ הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁלָּקַט אֶתְרוֹג וְנָתַן עָלָיו חוּמְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. וְלָמָּה לִי אֶתְרוֹג. אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הָאִילָן. תַּנֵּי. כְּחוּמְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְחוּמְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר עַל דְּבֵית הִלֵּל אִינּוּן הֲווֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפָתָּר שֶׁחָנַט קוֹדֶם לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבַט שֶׁל שְׁנִייָה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּו גַּמְלִיאֵל עִישּׂוּרוֹ עָנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עִישּׂוּרוֹ שֵׁינִי. 7a מֶה עָשָׂה. קָרָא שֵׁם עַל מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ וּפְדָייוֹ וּנְתָנוֹ לְעָנִי.
Traduction
– R. Zeira et R. Ila expliquent différemment le motif de R. Eléazar au nom de R. Oshia, pourquoi le nouvel-an des arbres est au mois de shebat: d’après l’un, la plus forte partie des pluies qui doivent survenir en hiver sont tombées à ce moment, et une bonne part de temps s’est écoulé depuis le solstice d’hiver (de façon qu’alors la sève commence à circuler); d’après l’autre, les arbres vivent jusque là de l’humidité de l’année antérieure, et à partir de ce moment la sève produite par les pluies de l’année courante vivifie les arbres et les fait fleurir. On ne savait pas auquel de ces 2 docteurs (R. Zeira et R. Ila) attribuer chacune des 2 opinions exprimées; mais de ce qu’a dit R. Yossa que, selon R. Ila, le motif de R. Eléazar au nom de R. Oshia est basé sur la première opinion émise, il résulte que R. Zeira est l’auteur de la seconde explication. – (31)Suit un passage reproduit du (Bikurim 2, 4) .
Pnei Moshe non traduit
רבי זעירה רבי אילא. פליגי בטעמא דאמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיא מפני מה אמרו בשבט הוא ר''ה לאילן חד אמר דהיינו טעמא דקאמר מפני שכבר יצאו רוב גשמי שנה כולה של ימות הגשמים ועלה השרף באילנו' ונמצאו הפירות חונטין מעתה:
וכבר רובה של תקופה מבחוץ. שבסתם שנים עברו מימי תקופת טבת כמה וכמה ורוב דקאמר לאו דוקא היא:
ואחרינא אמר. דהיינו טעמא דקאמר ר' אלעזר מפני שעוד האילנות הן חיין ממי שנה שעברה ומכאן ואילך כלתה הלחלוחית ממי שנה שעברה וצריכין הן לגשמים וחיין ממי השנה הבאה:
ולא ידעין וכו'. אלא מן מה דאמר ר' יסא שמקובל הוא דר' אילא הוא דאמר דרבי אליעזר בשם ר' יהושע קאמר לטעמא קמייתא א''כ רבי זעירא הוא דאמר לטעמא בתרייתא:
מעשה בר''ע שלקט אתרוג וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ב דבכורים בהלכה ו' וגי' דהכא עיקרית כדפרישי' שם:
חומרי בית שמאי וחומרי בית הלל. שהיה קודם ט''ו בשבט ונהג בו שני עישורין אחד כבית שמאי לפי השנה שנתחדשה דלדידהו אחד בשבט ראש השנה וחומרי בית הלל שעדיין לא נתחדשה השנה ועישר לפי השנה שעברה:
ולמה לי אתרוג. אי כחומרי בית שמאי ובית הלל נהוג אפילו בשאר כל האילן אתה מוצא כן דלמר ראש השנה שלו באחד בשבט ולמר בט''ו בו וא''כ היה צריך לנהוג כן אף בשאר פירות האילן ומאי קמ''ל בהאי מעשה דאתרוג:
תני. כלומר אלא כהאי תנא דתני דלא כחומרי ב''ש וב''ה הי' המעשה אלא כחומרי ר''ג וכחומרי ר''א הוא דנהוג וכדתנן בבכורים שם אתרוג שוה לאילן בג' דרכים. בערלה וברבעי ובשביעי' שהולכין בו אחר החנטה כבשאר כל האילן ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר''ג ר' אליעזר אומר שוה לאילן בכל דבר ונהוג בו שני עישורין אחד בשנת הלקיטה כר''ג ואחד בשנת החנטה כר''א:
ר''ג ור''א על דב''ה אינון הוי. בתמיה כלומר ואם כך הוא דכר''ג ור''א הוא דעביד ונהג בו ב' עשורין א''כ דלא כבית הלל הוא דעביד שהרי להאי מ''ד דכחומרי בית שמאי וב''ה הוא דעביד ע''כ הוה המעשה בתחילת שבט וקודם ט''ו והשתא להאי מאן דאמר דכר''ג וכר''א הוא דעביד גם כן בתחילת שבט היה דבהא לא פליגי הני תנאי וא''כ למאי דנהוג ב' עישורין כר' גמליאל וכר''א ס''ל לר''ע דכבר נתחדשה השנה מאחד בשבט וזה כדברי ב''ש ולא כב''ה:
תיפתר. כב''ה וכגון שחנט קודם לט''ו בשבט של שנה שניה ונכנס לשנה שלישית ולקט אחר ט''ו בשבט דעל דעתיה דר''ג עישורו עני כדין שנת השלישית שנוהג בו מעשר עני ועל דעתיה דר''א עישורו מעשר שני כדין שנה שניה שחנט בו דשוה לאילן לכל דבר ס''ל ונהג בו כשתיהן והכל אליבא דב''ה:
מה עשה. במעשר עני הזה שהרי ודאי מחמת ספיקא דהלכתא הוא דעביד כך שנסתפק לו אליבא דר''ג היכי סבירא ליה דאל''כ היאך עביד כחומרי דתרוייהו דסתרי אהדדי ואם ספוקי מספקא ליה מה יעשה במעשר עני דילמא הדין בו שמעשרו מעשר שני ואפשר דכך סבירא ליה לר''ג דהלכתא כוותיה לגבי ר''א והעני הזה יאכלנו חוץ לירושלים הילכך קאמר דכך עשה ר''ע שקראו שם של מעשר שני בו ופדאו והעלה המעות לאכול בירושלים ונתנו להמעשר שהפריש לעני ואין כאן בית מיחוש כלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source