Rosh Hashanah
Daf 21b
הלכה: 21b אֲמָרָן בִּנְפִיחָה אַחַת. אַשְׁכַּחָת תַּנֵּי. אֲמָרָן בִּנְפִיחָה אַחַת יָצָא. וְהָא תַנִּינָן. סֵדֶר תְּקִיעוֹת שָׁלשׁ שֶׁלְשָׁלשׁ (שָׁלשׁ). שֶׁלֹּא יִפְחוֹת. רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי אַבָּא בַּר עִילַאי בְשֵׁם רַב. צָרִיךְ לְהָרִיעַ מִתּוֹךְ פְּשׁוּטָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם אַבָּא בַּר רַב חוּנָא. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָרִיעַ מִתּוֹךְ פְּשׁוּטָה. אֵי זוֹ הִיא הֲרָעָה. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. אָהֵן טְ[רִימוֹטָ]ה. וְחוֹרָנָה אָמַר. תְּלַת דַּקִּיקָן. רִבִּי חֲנַנְיָה חֲשַׁשׁ לְהָדָא דְרִבִּי מָנָא וּלְהָדָא דִידָן.
Traduction
Si les 3 sons ont été émis d’un seul souffle, le devoir est accompli, aux termes d’une barayeta qui l’autorise. Mais n’est-il pas dit que l’ordre sera de 3 pour chacune des 3 séries (Comment les distinguer s’ils sont émis d’un trait)? Il s’agit seulement de préciser qu’il ne devra pas y avoir moins de 3 coups (en quantité). R. Zeira, ou R. Aba b. Ilaï dit au nom de Rav de rattacher le son de la troua’ (coup prolongé) au coup bref qui précède. Au contraire, selon R. Aba au nom d’Aba b. R. Houna, ce n’est pas nécessaire. R. Hanania et R. Mena expliquent diversement la troua: selon l’un, c’est un tremblement (tremulum); d’après l’autre, ce sont 3 souffles faibles. R. Hanania avait égard à ces explications et à celles émises plus haut sur la durée du son. – (144)Suit une phrase que l'on retrouve ci-dessus, 3, 3, p. 87.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמרן בנפיחה אחת. כלומר שיעשה תר''ת בנשימה אחת ואשכחת אמר לחד' ברייתא דתני וכו' יצא ולא שצריך לעשותן בנשימה אחת והא תנינן סדר תקיעות וכו'. וקס''ד דצריך שיהא ניכר שהן ג' בכל סדר ואי אמרת שיעשה בנשימה אחת הלא אינו ניכר ומשני שלא יפחות מג' קאמר וכלומר מכדי ג' ולעולם אם עשאן בנשימה אחת יצא:
צריך להריע מתוך פשוטה. כלומר שלא יפסיק בין התקיע' לבין התרועה ור' בא פליג שא''צ:
חד אמר אהן טרימוטה. כהאי טרומיטה אחת ודקתני במתני' כדי ג' יבבות שיעשה הטרומיטה כשיעור ג' יבבות ואחרינא אמר תלת דקיקין ג' כחות קטנות:
ר''ח חשש וכו'. ולהדא דידן כמו שאנו נוהגין ומשך בתקיעה כג' תרועות וכל תרועה כג' כחות מלבד שיעור הטרומיטה נמצא שיעור תקיעה כט' כחות ועוד:
וְהֵיי דָא אָ‍ֽמְרָה דָא. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִייָה כִשְׁתַּיִים. אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. אֲפִילוּ אַחַת אֵין בְיָדוֹ. לָמָּה. רֹאשָׁהּ גַּבֵּי סוֹפָהּ מִצְטָרֵף וְסוֹפָהּ גַּבֵּי רֹאשָׁהּ מִצְטָרֵף. לֹא רֹאשָׁהּ אִית לָהּ סוֹף וְלֹא סוֹפָהּ אִית לָהּ רֹאשׁ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
והיידא אמרה. והיכן מצינו זה דנוהגין להמשיך כך ויש שיעור בהמשך התקיעה. דאי מהסיפא דמתני' תקע בראשונה וכו' אלמא דיש שיעור להמשכת התקיעה מדקתני ומשך בשניה כשתים:
ר' אבא בר זמינא וכו'. מפורש בפרק דלעיל בהלכה ג' ע''ש:
בְּמָקוֹם אֶחָד תּוֹקְעִין וּבְמָקוֹם אֶחָד מְבָ‍רְכִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל הַתּוֹקֵעַ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֶצֶל הַמְבָרֵךְ. מָאן דְּאָמַר הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל הַתּוֹקֵעַ. כְּשֶׁאֵין בַּיּוֹם כְּדֵי לִתְקוֹעַ. מָאן דְּאָמַר הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל הַמְבָרֵךְ. בְּשֶׁיֵּשׁ בַּיּוֹם כְּדֵי לִתְקוֹעַ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּמָקוֹם אֶחָד תּוֹקְעִין וּבְמָקוֹם אֶחָד מְבָ‍רְכִין. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל תּוֹקֵעַ וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מְבָרֵךְ. וְהֵיידָא אָ‍ֽמְרָה דָא. יוֹם טוֹב שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. בְּמָקוֹם אֶחָד תּוֹקְעִין וּבְמָקוֹם אֶחָד מְבָ‍רְכִין. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מְבָרֵךְ וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל תּוֹקֵעַ. לָמָּה. שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִין לִתְקוֹעַ וְאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין לְבָרֵךְ. דָּבָר אַחֵר. אָדָם מוֹצִיא יְדֵי חֲבֵירוֹ בִתְקִיעָה. אֵין אָדָם מוֹצִיא יְדֵי חֲבֵירוֹ בִבְרָכָה. יוֹם טוֹב שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת לֹא כְמִי שֶׁאֵין בַּיּוֹם כְּדֵי לִתְקוֹעַ. וְאַתְּ אָמַר. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מְבָרֵךְ. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. פְּלִיגִין.
Traduction
Lorsque dans un endroit on sonne les séries officielles, mais l’on ne sait pas réciter les bénédictions prescrites, et dans l’autre on sait ces dernières, mais on ne peut pas sonner du cor, vers lequel des 2 (en cas de dilemme) se dirigera-t-on? Selon les uns, on se rendra au 1er; selon d’autres, au second. Peut-être, sans supposer de désaccord entre ces 2 avis, le 1er s’applique au cas où il ne resterait plus assez de temps (après l’audition des bénédictions) pour aller entendre les sonneries, qui sont légales et prédominent; le 2e avis s’applique au cas où il reste assez de temps (en ce cas, on doit commencer par les récitations); ou bien diffèrent-ils d’avis en tous cas? On peut résoudre la question d’après ceci: selon R. Jacob b. Idi au nom de R. Josué b. Levi, celui qui se trouverait dans un tel embarras se rendra auprès de celui qui sonne du cor, et n’ira pas auprès de celui qui récite les dites prières (donc, d’après le 1er avis, on ne tient pas compte de la latitude de temps: mais le 2e l’exigerait s’il reste du temps). Cependant, la discussion n’a peut-être pas lieu, et la dispense d’entendre les bénédictions est dite en vue du défaut de temps; ce qui est aisé à prouver par cette barayeta: si au jour de fête du nouvel-an survenant un samedi on est dans ladite alternative, on ira entendre les bénédictions, non la sonnerie, car la connaissance de cette dernière est plus fréquente que l’autre; ou bien encore un particulier peut dispenser autrui du devoir de faire sonner le cor (par l’audition), non de la récitation (145)Privilège réservé à l'officiant, dit R. Gamaliel.. Or, si un tel jour coïncide avec le Shabat, cela équivaut à celui où l’on n’a pas assez de temps de reste pour la sonnerie, et pourtant il est dit alors de rejoindre celui qui récite les bénédictions. C’est que, selon lui, ces dernières l’emportent, et en cela consiste la discussion. – (146)La suite et fin se trouve au (Berakhot 4, 7) ..
Pnei Moshe non traduit
במקום אחד תוקעין וכו'. אם יש לפניו מקום אחד שתוקעין בו ואינן יודעין לברך סדר הברכות מלכיות זכרונות ושופרות ובמקום אחר מברכין ואינן תוקעין אית תניי וכו':
מאן דאמר הולך לו אצל התוקע וכו'. בעיא היא דבעי הש''ס מי נימא דהני תנאי לא פליגי אלא דמ''ד הולך לו אצל התוקע בשאין שהות ביום כדי לתקוע שאם ילך בתחלה אצל המברך לשמוע סדר הברכות ואחר כך לילך אצל התוקע לא יהיה שהות ביום כדי לתקוע בהא הוא דקאמר שהולך אצל התוקע וקמ''ל שאע''פ שמתוך כך יעביר הזמן ולא יהיה לו שהות ביום לילך לשמוע הברכות אפ''ה תקיעה דמדאורייתא היא עדיפא והלכך בשאין שהות כדי הליכה לקיים שתיהן ילך לו אצל התוקע ואף שיכול להיות שמא מתוך כך לא יהא סיפוק בידו לילך אח''כ אצל המברך ומ''ד הולך לו אצל המברך בשיש שהות ביום כדי לתקוע כלומר דאיהו מיירי בשיש שהות ביום כדי לקיים שתיהן והלכך קאמר שהולך לו בתחלה אצל המברך שאף על פי שאין הברכות אלא מדרבנן מכל מקום לענין קדימה אמרינן דהואיל ואין הכל יודעין הברכות מוטב שיקדים לילך לשמוע הברכות שאם ילך בתחלה לשמוע התקיעה שמא לא ימצא אחר כך מי שיודע הברכות והמברך הראשון כבר בירך ואינו חוזר ומברך והלכך הולך בתחלה אצל המברך ואח''כ ילך אצל התוקע שהרי יש שהות ביום והכל יודעין לתקוע וא''כ בודאי ימצא אחד שיהא תוקע לפניו או התוקע הראשון יחזור ויתקע להוציא אותו והשתא הני תנאי לא פליגי כלל או דילמא דפליגי וכדלקמן:
נישמעינה מן הדא וכו'. כלומר דס''ד דהש''ס מעיקרא למיפשט מדמסיים רבי יהושע בן לוי וקאמר ואינו הולך אצל המברך דלישנא יתירא היא אלא דקמ''ל דלעולם הולך לו אצל התוקע וא''צ לילך כלל אצל המברך ואפילו יש שהות ביום וטעמא דמכיון דהברכות מדרבנן הם לא הטריחו חכמים אותו הואיל ומתעסק הוא במצוה דאורייתא לילך לשמוע התקיעה פטור הוא לגמרי מברכות דרבנן והשתא שמעינן דרבי יהושע בן לוי דקאי בשיטתיה דת''ק דהולך לו אצל התוקע ומשום דתקיעה עדיפא סבירא ליה נמי דאפי' יש שהות ביום כדי לקיים שתיהן א''צ לילך להמברך והאי תנא בתרא סבירא ליה דמכיון דיכול לקיים שתיהן ילך לו אצל המברך ובהאי סברא דאמרן הוא דפליגי הכי הוה בעי הש''ס למיפשט מעיקרא:
והיידא אמרה. כלומר דמהדר הש''ס ודחי לה דהאיך נלמד זה מכאן דפליגי בהא דאמרן דילמא לעולם לא פליגי בשיש כדי לקיים שתיהן ומר אמר חדא ומר אמר חדא וכדלעיל והא דמסיים רבי יהושע בן לוי וקאמר ואינו הולך לו אצל המברך ה''ק דהואיל ואין שהות ביום כדי לתקוע אחר כך הלכך הוא דאמרינן דאינו הולך אצל המברך והיא גופה הוא דקמ''ל דתנא דברייתא קמייתא בשאין שהות ביום לתקוע אחר כך היא דמיירי ואכתי לא פליגי הני תנאי:
דא. כלומר ומאיזה מקום נוכל לפשוט בעיין דא מהאי ברייתה דלקמי':
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת ובמקום אחד יש תוקעין וכו' וכדמפרשינן לקמן:
שהכל יודעין וכו'. כדפרישית לעיל:
דבר אחר וכו' ואין אדם מוציא ידי חברו בברכה אלא הש''צ הוא שמוציא הרבים וכרבן גמליאל דקי''ל כוותיה בברכות של ראש השנה אבל בתקיעה מוציא הוא היחיד את חבירו ולפיכך הולך לו אצל המברך שהוא הש''צ ומוציאו ושלא יעבור הזמן:
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת וכו'. השתא מסיק למילתיה דהא מדקאמר שחל להיות בשבת על כרחך לומר דהא קמ''ל שאף על פי שאין שהות ביום כדי לתקוע אח''כ אפ''ה ברכה עדיפא שהרי במקום שתוקעין אף בשבת ודאי משום דמקום שיש בו בית דין הוא וכתקנת ר' יוחנן בן זכאי והשתא וכי לאו כמי שאין שהות ביום כדי לתקוע אח''כ הוא דהויא שהרי אם יעבור זמן בית דין שוב אין תוקעין אפי' באותו מקום בית דין ומכל שכן במקום אחר ואפ''ה את אומר הולך לו אצל המברך ולא אצל התוקע א''כ ע''כ דהאי תנא סבירא ליה דלעולם ברכה עדיפא יהלכך הוא דקאמר שחל להיות בשבת לאשמועינן היא גופה דכך ס''ל לעולם וכי היכי דלא נטעי ביה בדעתיה ואידך תנא סבירא ליה דלעולם תקיעה עדיפא והדא אמרה דפליגין הני תנאי דלעיל וכדאמרן:
Rosh Hashanah
Daf 22a
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁלוּחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן: רִבִּי חוּנָה רַבָּה דְצִיפּוֹרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּאֵילֵּין תְּקִיעָתָה. רִבִּי זְעוּרָה וְרַב חִסְדָּא הֲווּן יְתִיבִין תַּמָּן בִּתְקִיעָתָא. מִן דְּצָלוֹן אֶת צְלוּתָא. קָם רַב חִסְדָּא בָעֵיי מַצְלִייָה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. לָא כְבָר צְלִינָן. אֲמַר לֵיהּ. מַצְלִינָא וַחֲזַר וּמַצְלִי. 22a דְּנַחְתּוֹן מַעֲרָבַייָא וְאָ‍ֽמְרוּן תַּמָּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּאֵילֵּין תְּקִיעָתָא. וַאֲנָא דְלָא כַווְנִית. אִילּוּ כַווְנִית נְפַק יְדֵי חוֹבָתִי. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְיֵאוּת. כָּל תַּנָּייָא תַנֵּיי לָהּ בְּשֵׁם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה תַנֵּי לָהּ בְּשֵׁם חֲכָמִים. רִבִּי אָדָא דְקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם מֵרֹאשׁ הַתְּפִילָּה. אָמַר רִבִּי תַנָחוּם בֵּרִבִּי יִרְמְיָה. מַתְנִיתָה אָ‍ֽמְרָה כֵן. סֵדֶר בְּרָכוֹת אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַּׁת הַשֵּׁם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''ג באילין תקיעתא. באלו הברכות של ר''ה מלכיות זכרונות ושופרות דנהגין בתקיעתא שהש''ץ מוציא אף למי שהוא בקי ומשום דאוושי ברכות:
וגרסינן להא לעיל בסוף פ''ד דברכות:
הוון יתיבן תמן. בבבל ביומא דתקיעתא מן דצלין אחת וכו' לאחר שהתפללו בפ''ע הגיע שעת תפלת הצבור וקם רב חסדא לחזור ולהתפלל עם הצבור:
דנחתין מערבייא. בני א''י שירדו לכאן ואמרין תמן בשם ר' יוחנן דפסק הלכתא כר''ג בברכות דר''ה והואיל ואנא לא כוונית בתפלה לפיכך אני חוזר ומתפלל:
אילו כוונית נפקה ידי חובתי. כלומר דקמ''ל דאף על מי שהוא בקי אמרו כן והלכך קאמר ואנא שאני בקי אלו כוונתי בתחלה בתפלתי הייתי יוצא ידי חובתי ומאחר שלא כיוונתי הש''ץ מוציא אותי עכשיו:
ויאות. האי פסקא דפסקו כר''ג דאע''ג דרבים פליגי עליה משום דכל תנאי הוא דתני לה בשם ר''ג אבל ר' הושעיה בברייתא דיליה תני להא דר''ג בשם חכמים דאמרי להא והלכה כרבים:
והוא שיהא שם מראש התפלה מי שהוא רוצה לצאת במה ששומע מהש''צ צריך שיהא שם מראש התפלה וישמע כל הברכות כולן על הסדר:
מתני' אמרה כן. וממתני' נמי שמעינן הכי דקתני סדר ברכות וכו' אלמא דצריך שישמע כסדרן אבות וכו' וכולל מלכיות עם קדושת היום וזכרונות ושופרות:
סליק פני משה מס' ר''ה
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source