משנה: כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁירִין חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה מִפְנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא כָל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמ‍ְ‍ֽעֲכֶם֙ אֶת ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר:
Pnei Moshe (non traduit)
שופר מאריך וכו'. לאחר שפסק מתקיעת חצוצרות מאריך הוא בשופר כדי להודיע שמצות היום בשופר:
ושתי חצוצרות מן הצדדין לפי שמצות היום בשופר. לפיכך הוא באמצע ואף על גב דתרי קלי לא מישתמעי' איידי דדבר חדש הוא וחביבא עלייהו משתמעי:
ופיו מצופה זהב. בשל מקדש קאמר. ושלא במקום הנאת פה אבל בגבולין לא עשו כך דחסה התורה על ממונם של ישראל:
פשוט. שהוא פשוט מן הסתם ומשום דלתפלה בעינן פשוטות וכדכתיב נשא לבבינו אל כפים:
מתני' שופר של ראש השנה של יעל. חיה אחת שמה יעל וקורין אותן אשטיינבו''ק:
מתני' כל השופרות כשרין. בר''ה:
חוץ משל פרה. מפני שהוא נקרא קרן כדכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וקמ''ל דשל פרה נקרא ג''כ קרן כשל שור ולא נקרא שיפר וגבי ר''ה שופר בעינן דכתיב ביובל והעברת שופר תרועה וגמרי' ר''ה מיובל:
והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר והיה במשוך בקרן היובל. ויובל דכרא הוא כדקאמר ר''ע בגמרא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא אלמא אפי' שופר איל נקרא קרן וכתיב כשמעכם את קול השופר. ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר אבל דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי והלכה כחכמים:
קָרָא עֶרֶר עַל חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. עַל חֲתִימַת יְדֵי הַדַּייָנִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. 16a רָצָא לְקַייֵם בִּכְתַב יְדֵי הָעֵדִים מְקַייֵם. בִּכְתַב יְדֵי הַדַּייָנִים מְקַייֵם. וַאֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ בְעֵד אֶחָד. אֲפִילוּ בְדַייָן אֶחָד מְקַייֵם. בָּיוֹמוֹי דְרִבִּי אַבָּהוּ אֲתוֹן בָּעֵיי מֵימַר גּוֹאֲלֵינוּ וְאָ‍ֽמְרוּן גְּאוּלָּתֵינוּ וְקִבְּלוֹן. בְּיוֹמוֹיֹ דְרִבִּי בֶּרֶכְיָה אִישְׁתַּתְּקוּן. אֲמַר לוֹן. שְׁמַעְתּוּן דְּאִתְקַּדַּשׁ יַרְחָא. וְאַרְכִינוּן בְּרָאשֵׁיהוֹן וְקִבְּלוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
קרא ערר. אם הבע''ד קרא ערער על השטר היוצא עליו בחתימת עדים ומקויים בב''ד וטוען זה מזויף הוא:
ואני אומר. דלאו דוקא בחתימת שני העדים או בחתימת כל הב''ד אלא אפילו בחתימת ע''א ובחתימת אחד מהדיינים מצטרפין. עם זה ומקוים הוא. ואיידי דאיירי הכא בעד שמצטרף להיות דיין בדבר מייתי נמי להא:
ביומו דר' אבוהו. אירע שבאו אנשים להעיד שקידשו ב''ד את החדש ורצה לנסותם אם כשרים ומהוגנין הן ואמר להם שיאמרו פסוק זה גואלינו ה' צבאות ומפני שלא רצה להשביעם בשם ה' הזכיר לפניהם זה כדי שיתבוננו ויאמרו האמת ורצו לומר גואלינו וטעו ואמרו גאולתינו ואפי' כן קבלום ר' אבוהו וטעמא דעדות זה אינו אלא גילוי מלתא בעלמא ואפי' בא אחד בסוף העולם ואמר קדשו בית דין את החדש נחמן וכן ביומי דרב ברכיה אירע שבאו להעיד שנתקדש החדש ונשתתקו ואמר להן ר' ברכיה שמעתם דאיתקדיש ירחא והרכינו בראשיהם הן וקיבל אותם דבהרכנת הראש סגי לעדות כזו:
ר''ב בשם ר' יהודה. אמר אם רצה לקיימו זה השטר או בחתימת ידי העדים או בחתימת ידי הדינים היוצא ממקום אחר מקיים:
הלכה: הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. וְלָא פְלִיגִין. אַשְׁכָּחַת תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵה מַכְשִׁיר בְּשֶׁלְפָּרָה וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. מַה (טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין) [טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי] וְהָיָ֞ה בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל. מַה טַעֲמָא (דְּרִבִּי יוֹסֵה) [דְּרַבָּנִן]. וְתִיטַ֣ב לָ֭יי מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִין מַפְרִ‍ֽיס׃ מַקְרִן כְּתִיב. וְרַבָּנִן. כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן וְנִקְרְאוּ שׁוֹפָר חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה שֶׁנִּקְרָא קֶרֶן וְלֹא נִקְרָא שׁוֹפָר. הָתִיבוּן. הֲרֵי שֶׁל יָעֵל הֲרֵי אֵינוֹ קָרוּי לֹא קֶרֶן וְלֹא שׁוֹפָר. מַאי כְדוֹן. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי לִֵוי. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֵין קַטֵּיגוֹר נַעֲשֶׂה סֻנֵיגוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אמר רבי יונה. לכך שופר של ראש השנה של יעל פשוט כדי שיפשטו לבם לעשות בתשובה:
כהיא. אלא כהאי דאמר לר' לוי דעיקר טעמייהו דשניא היא פרה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור דמכיון דשופר לזכרון הוא בדין הוא שלא יזכר להם מעשה עגל:
מאי כדון. והשתא מאי טעמא דרבנן גבי פרה:
התיבון. על טעמייהו דרבנן דקאמר בברייתא והרי של יעל דכשר הוא כדתנן במתני' דלקמן והלא אינו קרוי לא קרן ולא שופר דלא אשכחן דכתיב גביה לא זה ולא זה:
מקרן כתיב חסר קרן אחד. וכלומר זהו ראיי' דעלי' האי שור קאי וכדאמרי' שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו:
מ''ט דרבנן. דאע''ג דקאמר לקמן טעמייהו דכל השופרות וכו' דפרה קרן אקרי ולא נקרא שופר מכל מקום הרי מצינו דפרה נמי אקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר ומאי משור פר דקאמר אלא משופר הוא וכתיב כאן שור הלכך קאמר דרבנן דרשי להאי קרא דקאי על שור שהקריב אדם הראשון והיינו שור פר שור שהוא גדול כפר דכל מעשה בראשית בקומתן נבראו:
מ''ט דר' יוסי וכו'. כדפרישנא במתני':
ולא פליגין. ר' יוסי ורבנן לדינא אלא ר' יוסי כמקשה על טעמייהו דרבנן הוא דקאמריתו מפני שהוא קרן והלא כל השופרות נקראו קרן אבל לדינא מודה ר' יוסי דשל פרה פסול ומטעמא אחרינא וכדאמרי' לקמן שאין קטיגור נעשה סניגור:
אשכחת. אלא דאשכחת לה דתני בברייתא בהדיא דפליגי דר' יוסי מכשיר בשל פרה דלית ליה כל הני טעמי לפסול וחכמים פוסלין וכדמסיק לטעמייהו:
גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר מעיקרא:
משנה: שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל פָּשׁוּט וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:
Pnei Moshe (non traduit)
שופר מאריך וכו'. לאחר שפסק מתקיעת חצוצרות מאריך הוא בשופר כדי להודיע שמצות היום בשופר:
ושתי חצוצרות מן הצדדין לפי שמצות היום בשופר. לפיכך הוא באמצע ואף על גב דתרי קלי לא מישתמעי' איידי דדבר חדש הוא וחביבא עלייהו משתמעי:
ופיו מצופה זהב. בשל מקדש קאמר. ושלא במקום הנאת פה אבל בגבולין לא עשו כך דחסה התורה על ממונם של ישראל:
פשוט. שהוא פשוט מן הסתם ומשום דלתפלה בעינן פשוטות וכדכתיב נשא לבבינו אל כפים:
מתני' שופר של ראש השנה של יעל. חיה אחת שמה יעל וקורין אותן אשטיינבו''ק:
מתני' כל השופרות כשרין. בר''ה:
חוץ משל פרה. מפני שהוא נקרא קרן כדכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וקמ''ל דשל פרה נקרא ג''כ קרן כשל שור ולא נקרא שיפר וגבי ר''ה שופר בעינן דכתיב ביובל והעברת שופר תרועה וגמרי' ר''ה מיובל:
והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר והיה במשוך בקרן היובל. ויובל דכרא הוא כדקאמר ר''ע בגמרא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא אלמא אפי' שופר איל נקרא קרן וכתיב כשמעכם את קול השופר. ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר אבל דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי והלכה כחכמים:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כְּדֵי שֶׁיִּפְשְׁטוּ לִבָּם בִּתְשׁוּבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אמר רבי יונה. לכך שופר של ראש השנה של יעל פשוט כדי שיפשטו לבם לעשות בתשובה:
כהיא. אלא כהאי דאמר לר' לוי דעיקר טעמייהו דשניא היא פרה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור דמכיון דשופר לזכרון הוא בדין הוא שלא יזכר להם מעשה עגל:
מאי כדון. והשתא מאי טעמא דרבנן גבי פרה:
התיבון. על טעמייהו דרבנן דקאמר בברייתא והרי של יעל דכשר הוא כדתנן במתני' דלקמן והלא אינו קרוי לא קרן ולא שופר דלא אשכחן דכתיב גביה לא זה ולא זה:
מקרן כתיב חסר קרן אחד. וכלומר זהו ראיי' דעלי' האי שור קאי וכדאמרי' שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו:
מ''ט דרבנן. דאע''ג דקאמר לקמן טעמייהו דכל השופרות וכו' דפרה קרן אקרי ולא נקרא שופר מכל מקום הרי מצינו דפרה נמי אקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר ומאי משור פר דקאמר אלא משופר הוא וכתיב כאן שור הלכך קאמר דרבנן דרשי להאי קרא דקאי על שור שהקריב אדם הראשון והיינו שור פר שור שהוא גדול כפר דכל מעשה בראשית בקומתן נבראו:
מ''ט דר' יוסי וכו'. כדפרישנא במתני':
ולא פליגין. ר' יוסי ורבנן לדינא אלא ר' יוסי כמקשה על טעמייהו דרבנן הוא דקאמריתו מפני שהוא קרן והלא כל השופרות נקראו קרן אבל לדינא מודה ר' יוסי דשל פרה פסול ומטעמא אחרינא וכדאמרי' לקמן שאין קטיגור נעשה סניגור:
אשכחת. אלא דאשכחת לה דתני בברייתא בהדיא דפליגי דר' יוסי מכשיר בשל פרה דלית ליה כל הני טעמי לפסול וחכמים פוסלין וכדמסיק לטעמייהו:
גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר מעיקרא:
פִּיו מְצוּפֶּה זָהָב. צִּיפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים פָּסוּל. מִבַּחוּץ כָּשֵׁר. צִּיפָּהוּ מְקוֹם הַנָּחַת פִּיו אוֹ שֶׁהָיָה קוֹלוֹ עָבֶה מַחְמַת הַצִּיפּוּי פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
ציפהו מקום הנחת פיו וכו'. ומתני' שלא במקום הנחת פיו תנן:
פיו מצופה זהב. ותני בתוספתא פ''ב ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ כשר אם אינו נשתנה קול התקיעה מכמות שהיה:
מְנַיִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְפָנֶיהָ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר. וּמְנַיִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּ‍ֽעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָר֭. עַד כְּדוֹן יוֹבֵל. רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּ‍ֽעָשׂ֖וֹר לַחוֹדֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֶלָּא כָל מַה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה בַחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִבְעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ. מַה כָאן תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ אַף כָּאן תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
קומי ריב''ל. הוו תקעין בתעניתא בשופר:
ויתקעין קומוי. גם בחצוצרתא כדתנן במתני' וקאמר הש''ס ומאי תבעי ליה לר' יוסה וכי לא שמיע ליה ותני וכו' שאין חצוצרות בגבולין דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' בדווקא:
מתפלל בט' באב עשרים וארבע ברכות כדתנינן בפ''ב דתענית גבי תענית צבור שגוזרין על הגשמים שמוסיף ו' ברכות על ח''י שבכל יום והיה ר' יוחנן נוהג גם בט' באב כן ומצוה לתלמידיו שלא ילמדו ממנו לעשות מעשה כזה:
דצריכה ליה. משום דספוקי מספקא לי' בענין ט' באב אבל הוא תענית צבור הוא כלומר אי משום אבלות בלבד התענית הזה הוא או כשאר תענית צבור על הגשמים דינו:
אינו תענית צבור. אין לט' באב דין תענית צבור שעל הגשמים וכן א''ר יונה וכו' בשם ריב''ל שדין אבל הוא ואינו תענית צבור כשל גשמים:
מילתיה דר' יוחנן אמרה. שמענו ממנו יחיד בט' באב מתפלל ארבע כלומר ארבע מאלו שש ברכות דתנינן שם הוא מוסיף ולא אמר אלא ארבע הא כ''ד של שאר תענית צבור לא כמו דהוה מפקיד לתלמידיו לעיל:
הלכה: אֲנִ֖י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ‍ֽם. אֵילּוּ הַמַּלְכִיּוֹת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה אֵילּוּ הַזִּכְרוֹנוֹת. שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙. אֵילּוּ הַשּׁוֹפָרוֹת. עַד כְּדוֹן רֹאשׁ הַשָּׁנָה. יוֹבֵל. וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּ‍ֽעָשׂ֖וֹר לַחוֹדֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֶלָּא כָל מַה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוִי עוֹשֶׂה בֶעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ. מַה כָאן מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אַף כָּאן מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יונה. טעמא דבתעניות בכפופין כדי שיכופו וכו' כדפרישית במתני':
גמ' אני ה' אלהיכם אלו המלכיות. הכי דריש לה בת''כ פ' אמור דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם וסמיך ליה בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש וגו' ודריש מהסמיכות רמז לאלו פסוקי המלכיות זכרון תרועה וכו':
עד כדון ר''ה יובל מנין תלמוד לומר וכו'. עד כדון כר''ע זו דברי ר''ע אבל לר' ישמעאל יליף ג''ש ממדבר כדדרי' בספרי פ' בהעלותך ותקעתם תרועה וכו' ומסיים שם אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין נאמר כאן ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תוקע ומריע ותוקע אף תרועה האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע:
משנה: שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים וּבַיּוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:
Pnei Moshe (non traduit)
ושתי חצוצרות באמצע. מפני שמצות היום בחצוצרות דסתם תענית על צרת צבור הוא וכתיב על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרו':
וחצוצרות מאריכות. כדי להודיע לכל שמצות היום בחצוצרות:
מתני' שוה היובל לר''ה לתקיעה. לענין באיזה שופר ולתנא דמתני' לעיל מה ר''ה בפשוטים אף יובל בפשוטים ואע''ג דהתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון היא אלא סימן לשלוח העבדים וחזרת שדות לבעליהן אפ''ה כעין ר''ה בעינן דגמרינן בג''ש ז' ז' שיהו כל התקיעות של חודש השביעי זו כזו וכן לענין מנין התקיעות ילפינן ר''ה ויובל בהאי ג''ש שיהו שוין זה כזה כדאמרינן בגמרא:
ולברכות. למלכיות זכרונות ושופרות אומרים ביה''כ של יובל כמו בר''ה:
ר' יהודה אומר בר''ה תוקעין בשל זכרים כפופין. דבר''ה אמרינן כל כמה דכייף אינש טפי עדיף וביובל בשל יעלים פשוטים שהוא לקרות דרור טפי עדיף וס''ל דלא גמרינן ג''ש אלא למנין התקיעות בלחוד דבזה שוין הן וכן לענין הברכות אבל באיזה שופר דסברא בעלמא הוא וכדאמרן אינן שווין ואין הלכה כר' יהודה ולא כת''ק דמתני' אלא הלכה כר' לוי דגמ' דהתם דקאמר בין בר''ה בין יוה''כ של יובל בשל זכרים כפופין וטעמא דכי גמרינן ג''ש לכולא מילתא גמרינן דקיי''ל אין ג''ש למחצה:
ופיו מצופה כסף. משום דתענית יומא דכינופיא וכל כינופיא דכסף היא כדאשכחן בחצוצרות של משה דלכינופיא עבידי והיו של כסף. א''נ דהתורה חסה על ממונן של ישראל ובראש השנה משום כבוד יום טוב עבדי דזהב:
כפופין. סתמן כפופין הן וטעמא דבתעניות כמה דכייף אינש טפי מעלי על דרך והיו עיני ולבי שם וצריך לבן אדם שיהו עיניו למטה לארץ:
תוקעין בשל זכרים. והיא של אילים:
ובתעניות. שבית דין גוזרין על הצבור כדתנן במס' תענית:
קוֹמֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי תָ‍ֽקְעִין בְּתַעֲנִיתָא. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. וְיִתְקְעוּן קוֹמוֹי בַחֲצוֹצְרָתָא. וְלָא שְׁמִיעַ דְּתַנֵּי. חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ. אֵין חֲצוֹצְרוֹת בַּגְּבוּלִין. וְיִתְפַּלְּלוּ לְפָנָיו עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע. כְּהָדָא. רִבִּי יוֹחָנָן מִתְפַּלֵּל בְּתִשְׁעָה בְאָב עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע וּמְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. לָא תִילְפוֹן מִינִּי הָדֵין עוֹבְדָא. דִּצְרִיכָה לֵיהּ. אֶבֶל הוּא. תַּעֲנִית צִיבּוּר הוּא. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי. אֵינוֹ תַעֲנִית צִיבּוּר. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֶבֶל הוּא. אֵינוֹ תַעֲנִית צִיבּוּר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָ‍ֽמְרָה. יָחִיד בְּתִשְׁעָה בְאָב מִתְפַּלֵּל אַרְבַּע. לֹא אָמַר אֶלָּא אַרְבַּע. הָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
קומי ריב''ל. הוו תקעין בתעניתא בשופר:
ויתקעין קומוי. גם בחצוצרתא כדתנן במתני' וקאמר הש''ס ומאי תבעי ליה לר' יוסה וכי לא שמיע ליה ותני וכו' שאין חצוצרות בגבולין דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' בדווקא:
מתפלל בט' באב עשרים וארבע ברכות כדתנינן בפ''ב דתענית גבי תענית צבור שגוזרין על הגשמים שמוסיף ו' ברכות על ח''י שבכל יום והיה ר' יוחנן נוהג גם בט' באב כן ומצוה לתלמידיו שלא ילמדו ממנו לעשות מעשה כזה:
דצריכה ליה. משום דספוקי מספקא לי' בענין ט' באב אבל הוא תענית צבור הוא כלומר אי משום אבלות בלבד התענית הזה הוא או כשאר תענית צבור על הגשמים דינו:
אינו תענית צבור. אין לט' באב דין תענית צבור שעל הגשמים וכן א''ר יונה וכו' בשם ריב''ל שדין אבל הוא ואינו תענית צבור כשל גשמים:
מילתיה דר' יוחנן אמרה. שמענו ממנו יחיד בט' באב מתפלל ארבע כלומר ארבע מאלו שש ברכות דתנינן שם הוא מוסיף ולא אמר אלא ארבע הא כ''ד של שאר תענית צבור לא כמו דהוה מפקיד לתלמידיו לעיל:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כְּדֵי שֶׁיְּכוּפוּ אֶת לִבָּם בִּתְפִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יונה. טעמא דבתעניות בכפופין כדי שיכופו וכו' כדפרישית במתני':
גמ' אני ה' אלהיכם אלו המלכיות. הכי דריש לה בת''כ פ' אמור דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם וסמיך ליה בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש וגו' ודריש מהסמיכות רמז לאלו פסוקי המלכיות זכרון תרועה וכו':
עד כדון ר''ה יובל מנין תלמוד לומר וכו'. עד כדון כר''ע זו דברי ר''ע אבל לר' ישמעאל יליף ג''ש ממדבר כדדרי' בספרי פ' בהעלותך ותקעתם תרועה וכו' ומסיים שם אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין נאמר כאן ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תוקע ומריע ותוקע אף תרועה האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע:
משנה: בַּתַּעֲנִיּוֹת בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין וּפִיו מְצוֹפֶּה כֶסֶף וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע. שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
ושתי חצוצרות באמצע. מפני שמצות היום בחצוצרות דסתם תענית על צרת צבור הוא וכתיב על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרו':
וחצוצרות מאריכות. כדי להודיע לכל שמצות היום בחצוצרות:
מתני' שוה היובל לר''ה לתקיעה. לענין באיזה שופר ולתנא דמתני' לעיל מה ר''ה בפשוטים אף יובל בפשוטים ואע''ג דהתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון היא אלא סימן לשלוח העבדים וחזרת שדות לבעליהן אפ''ה כעין ר''ה בעינן דגמרינן בג''ש ז' ז' שיהו כל התקיעות של חודש השביעי זו כזו וכן לענין מנין התקיעות ילפינן ר''ה ויובל בהאי ג''ש שיהו שוין זה כזה כדאמרינן בגמרא:
ולברכות. למלכיות זכרונות ושופרות אומרים ביה''כ של יובל כמו בר''ה:
ר' יהודה אומר בר''ה תוקעין בשל זכרים כפופין. דבר''ה אמרינן כל כמה דכייף אינש טפי עדיף וביובל בשל יעלים פשוטים שהוא לקרות דרור טפי עדיף וס''ל דלא גמרינן ג''ש אלא למנין התקיעות בלחוד דבזה שוין הן וכן לענין הברכות אבל באיזה שופר דסברא בעלמא הוא וכדאמרן אינן שווין ואין הלכה כר' יהודה ולא כת''ק דמתני' אלא הלכה כר' לוי דגמ' דהתם דקאמר בין בר''ה בין יוה''כ של יובל בשל זכרים כפופין וטעמא דכי גמרינן ג''ש לכולא מילתא גמרינן דקיי''ל אין ג''ש למחצה:
ופיו מצופה כסף. משום דתענית יומא דכינופיא וכל כינופיא דכסף היא כדאשכחן בחצוצרות של משה דלכינופיא עבידי והיו של כסף. א''נ דהתורה חסה על ממונן של ישראל ובראש השנה משום כבוד יום טוב עבדי דזהב:
כפופין. סתמן כפופין הן וטעמא דבתעניות כמה דכייף אינש טפי מעלי על דרך והיו עיני ולבי שם וצריך לבן אדם שיהו עיניו למטה לארץ:
תוקעין בשל זכרים. והיא של אילים:
ובתעניות. שבית דין גוזרין על הצבור כדתנן במס' תענית:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. פְּשׁוּטָה שֶׁשָּׁמַע מִקְצָתָהּ מִן הַמִּתְעַסֵּק [לֹא] יָצָא. וְהֵיי דָא אָ‍ֽמְרָה דָא. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִייָה כִשְׁתַּיִם 16b אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. אֲפִילוּ אַחַת אֵין בְיָדוֹ. לָמָּה. רֹאשָׁהּ גַּבֵּי סוֹפָהּ מִצְטָרֵף וְסוֹפָהּ גַּבֵּי רֹאשָׁהּ מִצְטָרֵף. לֹא רֹאשָׁהּ אִית לָהּ סוֹף וְלֹא סוֹפָהּ אִית לָהּ רֹאשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
למה משום ראשה וכו'. כלומר ראשה של תקיעה זו גבי סופה מצטרף הוא וכן סופה גבי ראשה מצטרף ואת אמרת דסופה של זו לא כלום הוא שתעלה לשל אחרים א''כ ג''כ ראשה לא תעלה לפשוטה של אחריה של סדר הראשון שהרי הכל מקצת תקיעה היא ומקצת ראשה הויא כמקצת סופה א''כ לא ראשה אית לה סוף ולא סופה אית לה ראש. וכלומר כמו שסופה לא כלום היא כך ראשה לא כלום ובדין הוא שזה שנתכוין למשוך לצאת לפשוטה של אחרי' והסדר הראשון ולפשוטה שלפניה של הסדר של אחריו שלא עשה כלום בתקיעה זו ואפי' אחת אין בידו:
ר' אבא בר זמינא בשם רבי זעירה. אמר בכה''ג דקאמרת בדין הוא שאפילו אחת אין בידו:
תקע בראשונה וכו'. כלומר מהאי מתני' דפרק דלקמן הוא דאיכא למידק דקתני שאף על פי שמשך בשנייה והיינו בתקיעה של אחר התרועה היה מושך ומאריך כשנים של תקיעה הראשונה והיה סבור שתעלה לו תקיעה שנייה זו כשתים ולצאת בה גם כן לפשוטה שלפניה של הסדר שאחר זה אפי' כן אין בידו אלא אחת לפשוטה של אחריה של סדר הראשון ומפני שאין כאן אלא מקצת תקיעה בלבד והלכך לא יצא בה לפשוטה שלפניה של הסדר של אחר זה:
אמר ר' יוסי וכו'. אהא דקתני שופר מאריך קאי הדא אמרה פשוטה תקיעה ששמע מקצתה מן המתעסק בעלמא ולא משום לצאת ידי חובתו לא יצא ופריך והיידא אמרה והיכן שמענו לזה ממתני' דידן אדרבה ממתני' משמע דלכך מאריך בשופר כדי לצאת מסוף התקיעה ששומע א''כ אפי' שמע מקצת התקיעה נמי יצא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source