Rosh Hashanah
Daf 14a
משנה: דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנָה הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּעֲלִייָתוֹ בַּטַּבֻלָא וּבַכּוֹתֶל שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָ‍ֽמְרוּ רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָ‍ֽמְרוּ רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ וּבְלַיְלָה ובְעִיבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה 14a וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה וּלְמָחָר כְּרֵיסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ:
Traduction
R. Gamliel avait dans sa chambre, sur un tableau (tabella) et sur le mur, l’image des diverses phases possibles de la lune. Il les montrait aux témoins et leur demandait laquelle de ces positions ils avait remarquée. Un jour, deux témoins vinrent dire avoir vu la lune (ancienne) le matin à l’est, et le soir (la nouvelle) à l’ouest. Ce sont de faux témoins, dit aussitôt R. Yohanan (100)Ces 2 phases opposées sont impossibles le même jour.; mais lorsqu’ils furent rendus à Yabneh, R. Gamliel les accueillit pourtant (sans se soucier de leur assertion contradictoire d’un tel spectacle). De même, deux témoins vinrent un jour dire avoir vu la néoménie au moment opportun (la nuit du 30) et ne plus l’avoir vu la nuit suivante (hypothèse inadmissible), et pourtant R. Gamliel les accueillit (les excusant, par un motif quelconque, de ne plus avoir vu la lune le 31). Ce sont évidemment de faux témoins, dit R. Dossa b. Horkinos; comme si l’on voulait témoigner qu’une femme est accouchée, lorsqu’on l’aperçoit encore très grosse. C’est vrai, lui dit R. Josué, et j’adopte ton avis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דמות צורות לבנה. שיעור הירח כפי שאפשר להיות בשעה שנראית ולאיזה צד קרנותיה נוטית היו לו לר''ג וכו' שזה מותר לעשות כדי ללמד להבין ולהורות:
מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. מפרש הכא בגמרא שאמרו ראינו את הישנה בשחרית במזרח ואת החדשה ערבית במערב וזה דבר שאי אפשר שהרי עד אחר ו' שעות מהמולד אין כח בעין לראות החדשה בשום מקום ואם ראו החדשה בערבית א''כ היה המולד קודם ו' שעות לשקיעת החמה ואז א''א שיתראה הישנה בו ביום בשחרית בשום פנים ולפיכך אמר ר' יוחנן בן נורי עדי שקר הם:
וכשבאו ליבנה. לפני ב''ד הגדול שהיה שם באותו הזמן קיבלן ר''ג. וטעמו לפי שלא היה חושש למה שאמרו שראו את הישנה בשחרית שאין אני אחראין לראיית הישנה כלל ושמא טועים היו ומחמת העננים נראית להם כדמות ירח ברקיע ובענין ראיית החדשה בערבית היו מחולקין בזה דר' יוחנן בן נורי לפי דרכי החשבון שלו שחשב לא היה כל כך שעות בין המולד ובין שעת הראיה שאמרו שיהא אפשר שתהא נראית הלבנה ועדי שקר הן בכל מה שאמרו ור''ג קיבלן דמכיון שאין אנו חוששין לראיית הישנה בשחרית שאמרו א''כ ראיית החדשה בערבית יכול להיות אמת ומפני שכך היתה מסורת בידו מאבותיו שהזמן שבין המולד ובין שעת הראייה שיהא אפשר שתתראה איננו זמן קצוב לעולם לפי שע''י סדר חכמת המזלות פעמים שמהלך בקצרה ופעמים מהלך בארוכה. וביאור הדבר בתכלית הקיצור כך הוא. שהסכימו חכמי המזלות היודעים סוד בחכמת העיבור שיש להירח ב' מהלכים אמצעים וזה שהירא עצמו הוא מסבב בגלגל קטן שאינו מקיף את כל העולם כולו ונקרא גלגל ההקפה לפי שהירח בו הוא מקיף ומסבב תמיד ומהלכו ממזרח למערב ולמהלך הזה קראו חכמי תכונה אמצעי המסלול. ואותו גלגל הקטן עצמו קבוע מוצקו בגלגל גדול המקיף את העולם כולו ומהלכו כמהלך גלגל החמה ממערב למזרח ולאותו מהלך של גלגל גדול עם הגלגל הקטן הקבוע בו והירח בתוכו קראו חכמי התכונה אמצע הירח. ומעתה נדע שכל זמן שהירח הוא בחצי העליון מגלגל הקטן והוא חוצה מגלגל הגדול הסובל אותו ואותו גלגל הקטן מהלכו ממזרח למערב כמו שאמרנו שהוא בחילוף מהגלגל הגדול הסובלו ובחילוף מהלך גלגל החמה אז מהלך הירח במתינות לאט לאט וזהו פירוש פעמים בא בארוכה לפי שהגלגל הגדול הסובל להקטן ומכריחו כפי מהלכו ממערב למזרח ומהלך הקטן עצמו והירח בו מהלכו בחילוף ממזרח למערב נמצא שמהלך הירח במיתון אבל כשהירח הוא בחצי התחתון של גלגל הקטן א''כ הוא לפנים מהגלגל הגדול הסובלו ואז מהלכו כמו גלגל הסובלו שהוא ממערב למזרח ואין כאן שני מהלכים בחילוף זה מזה אלא הכל אחד הוא ומהלך הירח במרוצה וזהו פי' פעמים שבא בקצרה ובזה תבין כל מה שאמרו בגמרא בענין זה:
מתני' ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו בליל שלשים ובליל שלשים ואחד שהוא ליל עיבורו לא נראה:
וקיבלן ר''ג. לא מפני שנאמר שנתרחק הירח מן השמש בליל ל' עד שיתראה ובליל ל''א חזר לאחוריו ונתקרב אל השמש עד שנתכסה זה ודאי אינו שאין הירח חוזר לאחוריו אלא סובב והולך בגלגל שלו אבל ר''ג הוא שידע לפי החשבון שלו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוהו כבר נתרחק הירח מן השמש עד שאפשר שיתראה ולפיכך קבל עדותן ובמה שאמרו שבליל עיבורו לא נראה אפשר שזה מחמת שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה להם שלא ראו אותו:
א''ל לר' יהושע רואה אני את דבריך. לעבר החדש:
משנה: בָּא לוֹ אֵצֶל רִבִּי דוֹסָא בֶּן אַרְכִּינַס. אָמַר לוֹ אִם בָּאִים אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה לֹא נִתְפָּֽרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵינִים אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָ‍ֽמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם בִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ אָמַר לוֹ בּוֹא בְשָׁלוֹם רַבִּי וְתַלְמִידִי. רַבִּי בְחָכְמָה וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ עָלֶיךָ אֶת דְּבָרָיי:
Traduction
R. Josué vint auprès de R. Dossa b. Horkinos, qui lui dit: si nous voulions nous mettre à juger après les décisions émanant du tribunal présidé par R. Gamliel, nous aurions à remonter toute la série des tribunaux qui ont subsisté depuis le législateur Moïse jusqu’à présent, comme il est dit (Ex 24, 9): Moïse et Aaron, Nadab et Abihu, outre 70 des vieillards en Israël montèrent, etc. Les noms de ces derniers n’ont pas été énoncés, pour nous montrer que tout tribunal composé de trois personnes exerçant l’autorité sur Israël, équivaut au tribunal de Moïse (tous ses successeurs étant présumés avoir autant de valeur que les 70 vieillards anonymes). -R. Josué prit donc son bâton et sa bourse se rendant à Yabné auprès de R. Gamliel, au jour où, d’après son calcul, ce devait être le grand pardon. -R. Gamliel se leva, le baisa sur la tête et lui dit: Viens en paix, mon maître et mon élève; tu es mon maître en sagesse, et mon disciple puisque tu as accueilli mon opinion.
Pnei Moshe non traduit
בא לו. ר' יהושע אצל ר' דוסא וא''ל ר' דוסא אם באים אנו לדון וכו':
ולמה לא נתפרשו שמותן וכו' שאם יבא אדם לדון אחר ב''ד שבימיו לומר וכי כמשה ואהרן או כאלדד ומידד הוא אומרים לו אפשר שהוא חשוב כאותן האחרים שלא נתפרשו שמותן:
משנה: שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל גּוֹזֵר אָנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמִקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנָךְ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָה מֵיצֵר אָמַר לוֹ וְיֶשׁ לִי לְלַמֵּד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יי מִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵילּוּ.
Traduction
R. Gamliel fit dire à R. Josué: je t’enjoins de venir me trouver avec ta canne et ta bourse (en tenue de jour profane) au jour où d’après ton calcul ce serait le grand pardon. R. aqiba, allant le voir, le trouva désolé d’un tel ordre, et lui dit: il faut que j’enseigne, car tout avis proclamé par R. Gamliel (alors Nassi) est valable en loi, comme il est écrit (Lv 23, 37): voici les fêtes de l’Éternel, les appellations saintes que vous nommerez; que ces fêtes surviennent en leur temps ou non, on tiendra seulement pour consacrées celles qu’aura déterminées (nommées) le grand tribunal.
Pnei Moshe non traduit
שלח לו ר''ג. לר' יהושע גוזר אני וכו':
הלך ומצאו ר''ע מיצר. הלך ר''ע לרבי יהושע ומצאו שהוא מיצר על שגזר הנשיא עליו לחלל את יה''כ לפי דעתו:
אשר תקראו אותם. חסר כתיב קרי ביה אתם אפי' שוגגין או מזידין או מוטעים הלך אחר אותו הב''ד שבימיך:
הלכה: אָמַר רִבִּי שִׂמְלַאי. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּחָנָן בֶּן נוּרִי. כָּל חוֹדֶשׁ שֶׁנּוֹלַד קוֹדֶם לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת אֵין כֹּחַ בָּעַיִן לִרְאוֹת אֶת הַיָּשָׁן. וְתַנֵּי כֵן. נִרְאָה יָשָׁן בַּשַׁחֲרִית לֹא נִרְאָה חָדָשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם. נִרְאָה חָדָשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם לֹא נִרְאָה יָשָׁן בַּשַׁחֲרִית. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְלָמָּה קִיבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. שֶׁכֵּן מְסוֹרֶת בְּיָדָיו מֵאֲבוֹתָיו. פְּעָמִים מְהַלֵּךְ בִּקְצָרָה. פְּעָמִים מְהַלֵּךְ בַּאֲרוּכָּה.
Traduction
R. Samlaï dit quel est le motif de R. Yohanan b. Nouri d’avoir déclaré faux le témoignage de ceux qui disent avoir vu l’ancienne lune au matin et la nouvelle le soir: A toute néoménie, il est impossible de voir la lune pendant les 6 heures qui suivent sa disparition et les 6 heures qui précèdent son retour (après l’instant de la jonction). En effet, on a enseigné: lorsque l’ancienne lune a été vue le matin, on ne peut pas voir la nouvelle l’après-midi; ou si l’après-midi on a vu la nouvelle, on n’a pas pu voir l’ancienne le matin (il faut 12 h. d’intervalle). Cependant, dit R. Hiya b. Aba, R. Gamliel a accueilli ces mêmes témoins, parce qu’il avait appris par tradition paternelle que parfois la marche de la lune est rapide, et parfois elle est lente (lesdits témoins ont pu attester le 1er cas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' שמלאי טעמיה דר' יוחנן בן נורי וכו'. כבר מפורש הכל במתני':
הלכה: כָּתוּב יְי אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת מֹשֶׁ֣ה וְאֶת אַ‍ֽהֲרֹ֔ן וַ‍ֽאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה וגו'. וַיִּשְׁלַ֤ח יְי אֶת יְרוּבַּעַל וְאֶת בְּדָ֔ן וְאֶת יִפְתָּ֖ח וְאֶת שְׁמוּאֵ֑ל. יְרוּבַּעַל גִּדְעוֹן. בְּדָן שִׁמְשׁוֹן. יִפְתָּח זֶה יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי. חִקִּישׁ שְׁלֹשָׁה קַלֵּי עוֹלָם לִשְׁלֹשָׁה אֲבִירֵי עוֹלָם. לְלַמְּדָךְ שֶׁבֵית דִּינוֹ שֶׁלְגִּדְעוֹן וְשֶׁלְיִפְתָּח וְשֶׁלְשִׁמְשׁוֹן שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּשְׁמוּאֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁסָּמַךְ הַגְּדוֹלִים מִיכָּן וּמִיכָּן וְהַקְּטָנִים בָּאֶמְצָּע.
Traduction
Il est écrit (1S 12, 6): L’Éternel qui a accompli envers Moïse et Aaron, qui a fait monter, etc.; puis (ib. 11): L’Éternel envoya Ieruvaal, Bedan, Jefté, et Samuel. Le 1er nom correspond à Gédéon; le 2e à Samson, le 3e est celui de Jefté de Guilead. Il y a donc là un parallèle entre les plus infimes juges et les plus élevés (cités auparavant); c’est en vue de nous apprendre qu’un tribunal composé par Gédéon, Jefté et Samson, a autant de valeur légale que celui de Moïse, Aaron et Samuel. De plus (pour bien faire ressortir cette idée), l’historien a énoncé les noms des hommes importants en avant et en arrière, plaçant les petits au milieu (comme des égaux).
Pnei Moshe non traduit
כתיב ה' אשר שלח וכו'. זה גם כן ראייה שאין לדון אחר כל ב''ד וב''ד שבימיו:
והקטנים באמצע. הוא יפתח ללמד ששקול הוא כזה שלפניו וכזה של אחריו ולפיכך הקדים לבדן אף שהיה יפתח קודם לו:
הלכה: אֶצֶל מִי שִׁילַּח. מִן מַה דְתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. נוֹחַ הָיָה לִי מוּטַּל עַל הַמִּיטָּה וְלָא שָׁלַח רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַדָּבָר הַזֶּה. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. אֶצֶל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שִׁילַּח. בְּיַד מִי שִׁילַּח. מִן מַה דְתַנֵּי. כְּלָשׁוֹן זֶה אָמַר לוֹ. נִיחַמְתָּנִי עֲקִיבָה. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. בְּיַד רִבִּי עֲקִיבָה שִׁילַּח. מֶה הָיָה לוֹ לְלַמֵּד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. יוֹדְעִין הָיִינוּ שֶׁאִם קִידְּשׁוּהוּ שֶׁלֹּא בָעֵדִים שֶׁהוּא מְקודָּשׁ. וּמַה בָא לְהָעִיד. שֶׁאִם קִידְּשׁוּהוּ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הָעֶדִים זוֹמְמִין הֲרֵי זֶה מְקוּדָּשׁ. וְהָא תַנִּינָן. מַעֲשֶׂה שֶׁעָ‍ֽבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָן רִבִּי עֲקִיבָה בְלוּד. עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אַרְבָּעִים זוּג. אֲבָל אִם הָיָה זוּג אֶחָד לֹא הָיָה מְעַכְּבוֹ.
Traduction
Auprès de qui R. Gamliel envoya-t-il? (auprès de R. Dossa, son interlocuteur, ou de R. Josué ?) Puisque, selon le récit de la barayeta, fut-il répondu, R. Josué aurait dit qu’il eût préféré être couché par la maladie que de recevoir un tel ordre de R. Gamliel; on en conclut qu’à R. Josué cet ordre fut envoyé. Par qui fut-il adressé? Puisque l’on trouve dans le même enseignement l’exclamation de R. Josué, disant à aqiba ''tu m’as consolé''; on en conclut que l’ordre fut expédié par R. aqiba. Que devait donc enseigner R. aqiba? -On sait bien, répondit R. Yossa, que si la néoménie a été proclamée sans la présence de témoins (à leur défaut), la consécration n’en est pas moins effective; de plus, R. aqiba est venu attester (confirmer) que, si après la consécration faite, on s’aperçoit avoir suivi l’avis de faux témoins, la proclamation reste maintenue (si même, selon toi, il y a erreur de la part de R. Gamliel, il faut suivre son avis une fois qu’il est proclamé). -Mais n’est-il pas dit (101)''Cf. ci-après, 3, 1 ; (Megila 2, 7).'' plus haut (1, 5) qu’un jour 40 couples de témoins s’étant présentés pour attester la néoménie, R. aqiba les arrêta à Lod? (N’était-ce pas par la crainte qu’un de ces témoignages, paraissant fondé, soit accueilli à tort? Et n’en résulte-t-il pas qu’il faut repousser l’erreur ?) -Non, fut-il répondu, il a seulement empêché ce débordement de 40 attestations successives; mais il n’aurait pas empêché l’arrivée de tous ces couples à la fois.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אצל מי שלח. ר''ג לר' דוסא שהוא החולק הראשון על דבריו או אצל ר' יהושע שהסכים לר' דוסא:
מן מה דתני. בברייתא א''ר יהושע וכו' הדא אמרה אצל ר' יהושע הוא ששילח:
ביד מי שלח. זה וקאמר מן מה דתני בברייתא שר''ע השיב לר' יהושע על שהיה מיצר על הדבר ואמר לו כתיב אותם קרי ביה אתם וכו' וכל' הזה אמר לו ר' יהושע עקיבא נחמתני הדא אמרה ביד ר''ע שילח לו והיה מיצר ודואג וכשא''ל ר''ע שאל יהי מיצר א''ל נחמתני כלומר אתה שגרמת לי להיות מיצר ואתה הוא שעכשיו חזרת ונחמתני:
מה היה לו ללמד. לר''ע לפי שאינו מפורש במתני':
א''ר יוסה יודעין אנו וכו'. כלומר זה ודאי ידוע היא שאם קידשו ב''ד את החדש שלא בעדים שלא באו להעיד שהחדש מקודש שלכתחלה מצוה היא לקדש ע''י עדים המעידין על הראיה ובדיעבד מקודש הוא אף בלא עדים ומה בא להעיד ר''ע שאמר יש לי ללמד מה שאינו מפורש בהדיא במתני' זהו מה דתנינן בתוספתא ריש פ''ב שאם קדשו ע''פ העדים ואח''כ נמצאו העדים זוממין אפי' כן ה''ז מקודש דאתם אפי' מוטעים וא''כ אפי' לדידך שטעות הוא אין לנו מועדות אלא אלו של ר''ג ובית דינו:
והא תנינן. לעיל בפ''ק מעשה שעברו וכו' וקס''ד דטעמיה דר''ע מפני שבארבעים זוג א''א שלא יהא זוג אחד שלא יכוונו עדותן ויכול הב''ד לבא לידי טעות ע''י עדותן ונמצא שלא קידשו כראוי והא אמרת אפי' מוטעין מה שעשו עשוי:
על ידי שהיו ארבעים זוג וכו'. כלומר לא כדקס''ד אלא הטעם על ידי שהיו ארבעי' זוג ובאו זוג אחר זוג וכדפרישנא שם שאחר שבאו זוג הראשון והעידו ונתקבלה עדותן באו עוד זוג אחר זוג עד מ' זוג אבל אם היה זוג אחד וכלומר שהיו באים כולם יחד כזוג אחד לא היה מעכב לשום זוג מהן ואין זה שייך להא דקאמר אתם אפי' מוטעין:
עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ אָמַר לוֹ בֹּא בְשָׁלוֹם רַבִּי וְתַלְמִידִי. רַבִּי בְחָכְמָה וְתַלְמִידִי בְיִרְאַת חֵט. רַבִּי בְחָכְמָה וְתַלְמִידִי שֶׁכָּל מַה שֶׁאֲנִי גוֹזֵר עָלָיו הוּא מְקַייֵם. כָּתוּב אַלּוּפֵ֗ינוּ מְ‍ֽסוּבָּלִים. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. [אַלּוּפֵ֗ינוּ מְ‍ֽסוּבָּלִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא] אַלּוּפֵ֗ינוּ מְ‍ֽסוּבָּלִים. בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּדוֹלִים סוֹבְלִים אֶת הַקְּטַנִּים אֵ֣ין פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחוֹבוֹתֵ‍ֽינוּ׃ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְסָרֵס קִרְייָא. (אַלּוּפֵ֗ינוּ) [אַלּוּפִים] מְ‍ֽסוּבָּלִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַלּוּפֵ֗ינוּ מְ‍ֽסוּבָּלִים. בְּשָׁעָה שֶׁקְּטַנִּים סוֹבְלִים אֶת הַגְּדוֹלִים אֵ֣ין פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחוֹבוֹתֵ‍ֽינוּ׃
Traduction
R. Gamliel se leva et le baisa, est-il dit, l’appelant: mon maître et mon élève,'' mon maître en sagesse, et mon disciple pour la crainte de pécher; mon maître en sagesse, et mon disciple en ce qu’il observe tout ce que je lui prescris. Il est dit (Ps 144, 14): Nos bœufs sont chargés de graisse, etc. R. Yohanan et R. Simon b. Lakish l’expliquent diversement: selon le premier, de ce qu’il n’est pas dit ''des bœufs chargés,'' mais ''nos bœufs,'' la bénédiction s’applique au temps où les grands soutiennent (sont chargés) les petits par leur savoir: alors, il n’y a ni perte ni dommage, nulle plainte ne retentit dans nos rues (ib.). R. Simon b. Lakish retourne au contraire ce verset et l’explique ainsi: de ce qu’il n’est pas dit ''des bœufs chargés'' mais ''nos bœufs chargés'', on entend par là l’époque où les petits supportent les grands avec toutes leurs prescriptions; alors, la suite du verset leur sera applicable.
Pnei Moshe non traduit
אלא אלופינו מסובלים. משמע שהקטני' אומרים כך בשעה שהגדולי' סובלים את הקטנים אין פרץ וגו' שאלופינו מסובלים ממנו בטורא ובמשא בדינים ובמשפטים שמטריחין אותם והם מקבלים על עצמם בענוה ובנחת:
רשב''ל מסרס הדין קרייא וכו' כלומר שדורש בהיפוך דה''ק שאלופינו מסובלים כמו מסבלים שמטריחין וגוזרין על הקטנים והם נשמעין ונסבלים אז אין פרץ וכו':
Rosh Hashanah
Daf 14b
משנה: רָאוּהוּ בֵית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל נֶחְקְרוּ הָעֵדִים וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקוּדָּשׁ עַד שֶׁחָשֵׁיכָה הֲרֵי זֶה מְעוּבָּר. רָאוּהוּ בֵית דִּין בִּלְבַד יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ לִפְנֵיהֶם וְיֹאמְרוּ מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ. רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבֵירֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶן וְיֹאמְרוּ מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
Traduction
Si le tribunal et tout Israël ont vu la lune, ou que les témoins ont été interrogés à ce sujet, et qu’avant la proclamation officielle, la nuit est survenue, on ajoutera un jour complémentaire (un 30e). Si le tribunal seul a vu la lune (la nuit), 2 personnes devront au jour l’attester devant lui; après quoi, celui-ci proclamera la néoménie. Si 3 personnes aptes à former un tribunal (étant instruites) l’ont vu, deux d’entre elles se détacheront pour l’attester, et chercheront un de leurs compagnons pour l’adjoindre au 3e qui était resté seul; devant ces deux, le témoignage aura lieu, et la proclamation sera faite par eux, car l’assertion faite par un homme isolé ne serait pas fondée.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ראוהו ב''ד בלבד. הך מציעתא בב''ד של כ''ג מיירי דאלו ב''ד של שלשה בסיפא הוא דקתני והכא קמ''ל דאע''פ שכל הב''ד של סנהדרי קטנה ראוהו אפ''ה צריך שיעמדו שנים ויעידו לפניהם דמיירי שראוהו בלילה ליל שלשים דאי לאו הכי לא תהא שמיעה גדולה מראייה ולא היה צריך לעדות כלל אלא דהואיל ובלילה ראוהו ואין מקדשין את החדש בלילה יעמדו שנים מהם ויעידו למחר בפניהם ויאמרו מקודש:
ראוהו שלשה והן ב''ד. כלומר שהן ראוין לכך להיות ב''ד לקדש החדש וכדתנן בפרק קמא דסנהדרין עיבור החדש בשלשה והיינו קידוש החדש והך סיפא קמ''ל דאע''ג דבדיני ממונות ביחיד מומחה סגי הכא בקידו' החדש שלשה שהן ב''ד בעינן דאין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבינו וקאמר ליה הקב''ה עד דאיכא אהרן בהדך דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' החדש הזה לכם:
הלכה: רָאוּהוּ בֵית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אוֹ בֵית דִּין אוֹ כָל יִשְׂרָאֵל.
Traduction
Voici comment il faut expliquer la Mishna, au commencement: si la lune a été vue, ou par le tribunal, ou par tout le peuple (hormis le tribunal).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא. כן מפרשינן להמתני' דאו או קתני או ב''ד ראוהו או כל ישראל ומשום דקשיא ליה ליתני כל ישראל בלחוד וב''ד בכלל היא הלכך מפרש דה''ק ראוהו ב''ד וסד''א דהואיל דהוי כמי שהעידו בפניהם שהרי אין שמיעה גדולה מראיה ותו לא ליעברוה. א''נ ראוהו כל ישראל ואפי' הב''ד לא ראוהו סד''א איפרסמא מילתא ולא לעברוה קמ''ל:
רִבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תָּמָרְתָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמ‍ֽוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָ֮דַ֥ע מְבוֹא‍ֽוֹ׃ 14b מִשֶׁ֝מֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ עָשָׂה יָרֵחַ לְמ‍ֽוֹעֲדִים. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. כָּתוּב וַיִּסְע֤וּ מֵ‍ֽרַעְמְסֵס֙ בַּחוֹדֶשׁ הָ‍ֽרִאשׁ֔וֹן וגו'. כַּד יִטְמַע בְּלֵילֵי מוֹעֲדָא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה מְטַמִיעִין אִית בָּהּ. הֲרֵי מִשְּׁקִיעַת הַחַמָּה אַתְּ מוֹנֶה לַלְּבָנָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. וְהָיוּ. עַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וַ‍ֽיְהִי עֶ֥רֶב וַ‍ֽיְהִי בוֹקֶר י֥וֹם אֶחָ‍ֽד. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. הַחֹ֧דֶשׁ. עַד שֶׁיְּהֵא כוּלּוֹ מִּן הֶחָדָשׁ. אַשְׁכָּחַת אֲמַר. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן צְרִיכָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וּמַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן. אִילּוּ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְלֹא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוִינָן אָ‍ֽמְרִין. לֹא אָמַר אֶלָּא אֲפִילוּ כּוּלּוֹ מִן הֶחָדָשׁ. הֲוֵי צוֹרְכָה דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אוֹ אִילּוּ אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֲוִינָן אָ‍ֽמְרִין. לֹא אָמַר אֶלָּא יוֹם. הָא לַיְלָה לֹא. הֲוֵי צוֹרְכָה לַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְצוֹרְכָה לַהִיא דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Traduction
R. Shila, du village de Tamarta, explique (102)Rabba à (Gn 6.) Midrash sur Ps 101. au nom de Rabbi ce verset (ib. 104, 19): Il a créé la lune pour régler les temps, et enseigné au soleil son coucher; c’est à dire en calculant depuis le coucher du soleil, on sait par les néoménies fixer les fêtes. Ainsi, R. Berakhia explique ce verset (Nb 23, 3): ils décampèrent de Ramsès le 1er mois, etc.; de ce que le texte assigne la sortie d’Egypte à la journée du 15, bien qu’elle eût lieu la nuit, on conclut que lorsqu’on arrive à la 1re nuit de la fête, il y a déjà eu 14 couchers de soleil en ce mois; c’est donc par ces couchers que l’on compte le mois lunaire. De même R. Simon dit que par l’expression ils serviront (Gn 1, 14), on sait que les fixations des fêtes ont lieu par l’un et l’autre (par les calculs combinés des mouvements solaire et lunaire). De même encore, dit R. Yohanan, il est écrit (ib. 5): Il fut soir, il fut matin, un jour (pour un jour entier, on commence à compter du soir). R. Simon b. Lakish dit: du terme le mois (Ex 12, 1) on déduit que même le 1er jour doit faire partie en entier de ce mois nouveau; quand au doute pouvant subsister à l’égard de la 1re nuit, on y supplée par la déduction précitée de R. Yohanan. Il se trouve donc que l’avis de R. Yohanan a besoin d’être complété par celui de R. Simon b. Lakish, et ce dernier par celui de R. Yohanan; car, par l’avis seul de R. Yohanan, sans celui de Resh-Lakish, on n’aurait pas su la nécessité qu’il y a d’avoir un jour entier faisant partie du mois nouveau (l’admettant toutefois si cela arrive ainsi); c’est pourquoi il faut l’avis de Resh-Lakish, établissant cette déduction forcée. D’autre part, en ayant seulement l’avis de ce dernier, non celui de R. Yohanan, on n’aurait pas su qu’en parlant d’une journée entière à compter dans le mois, il faut y englober aussi la nuit précédente. Il est donc indispensable de recourir à l’avis de R. Yohanan, ainsi qu’à celui de R. Simon b. Lakish.–
Pnei Moshe non traduit
משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים. כלומר שע''י שיש כאן כך וכך שקיעת החמה בכך וכך מהזמן אז מחשבין ויודעין לעשות מועדים ע''פ חשבון הירח וכלל החשבון הוא לעולם משקיעת החמה וכדדריש נמי ר' ברכיה לקמיה:
כתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והלא מרעמסס בלילה הוא שנסעו כדכתיב בפרשת בא ויהי בחצי הלילה וגו' ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו' וכתיב אבתריה ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' אלא ש''מ מכאן כד יטמע. כשתשקע החמה בלילי מועדא ואז ארבעה עשר מטמיעין אית בה' שכבר כלו י''ד שקיעות מתחלת החדש ומיד נחשב אח''כ ליום ט''ו וא''כ יצאו בט''ו והמועד בט''ו הוא הוי משקיעת החמה אתה מונה ללבנה וכלומר החשבון הוא משקיעת החמה וכדאמרן:
אמר רבי סימון והיו. כתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים והרי המועדים לחשבון הירח אנו מונים אלא לומר לך ע''י זה וע''י זה אנו מונים שהחשבון משקיעת החמה היא:
א''ר יוחנן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד כתיב על ידי שקיעת החמה שהוא תחלת הערב הוא יום אחד עם יום שלאחר כן:
רשב''ל אומר החדש. הזה לכם כתיב גבי קידוש החדש כדדרשינן הזה כזה ראה וקדש וללמד עד שיהא כולו מן החדש וכלומר שצריך שיהא היום כולו מן חדש של לבנה שנתחדש ואכתי לילה שלפניו אין אנו יודעין אלא מן מה דאמר ר' יוחנן ויהי ערב וגו' וכדמסיק ואזיל:
אשכחת. נמצאת למד דצריך ללימוד תרוייהו דאלו מדר' יוחנן לחוד ולא שמעינן מה דאמר רשב''ל ה''א דלא אמר אלא אם אפי' היא כולו מן החדש דלא שמעינן מהכתוב שהביא ר' יוחנן דלענין קידוש החדש הוא דמיירי אלא הוה דרשינן לקרא דהחדש שאף שהוא כולו וכו' שפיר דמי ולא הוה דייקינן שצריך שיהא כך הלכך צריך לדרשיה דר''ל דדייק הכי ואי מדר''ל לחוד לא הוה ידעינן שאף הלילה צריך שיהא מן החדש ומדרשיה דר' יוחנן דדריש ויהי ערב וגו' הוא דלמדנו שאין נחשב יום כולו אלא אם כן בחשבון גם הליל שלפניו עמו הוי דצריכא לתרוייהו ללמד שצריך שיהא הלילה והיום כולו מן החדש:
הדרך עלך אם אינן מכירין ראוהו ב''ד וכל ישראל נחקרו העדים. מפרש התם בגמרא דאי נמי נחקרו העדים קאמר וכל חלוקה דהאי בבא דרישא רבותא באנפי נפשה קתני דבראוהו ב''ד וכל ישראל ס''ד אמינא דאע''פ שלא הספיקו לומר מקודש עד שחש כה ליל ל''א לא יעברוה הואיל ואיפרסמא מילתא שנראית הלבנה ויהי' ר''ח יום שלשים קמ''ל דאף שנראית בליל שלשים ולא קידשו ב''ד היום מכיון שכבר חשכה ליל ל''א והוא אחר צאת הכוכבים ה''ז מעובר ויהיה ר''ח למחר ביום ל''א דלאו בראיה לחוד תליא מילתא אלא עד שיקבעו ב''ד ויאמרו מקודש ביום שלשים ובחלוקה דנחקרה העדים איצטריך דסד''א תהוי חקירת העדים כתחילת דין ומקודש כגמר דין וליקדשיה בלילא קמ''ל דלא דאמר קרא כי חק לישראל הוא וגו' אימת קרוי חק בגמר דין וקרי ליה משפט מה משפטו היינו תחלת דין ביום אף הכא נמי ביום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source