והקטנים באמצע. הוא יפתח ללמד ששקול הוא כזה שלפניו וכזה של אחריו ולפיכך הקדים לבדן אף שהיה יפתח קודם לו:

כתיב ה' אשר שלח וכו'. זה גם כן ראייה שאין לדון אחר כל ב''ד וב''ד שבימיו:

על ידי שהיו ארבעים זוג וכו'. כלומר לא כדקס''ד אלא הטעם על ידי שהיו ארבעי' זוג ובאו זוג אחר זוג וכדפרישנא שם שאחר שבאו זוג הראשון והעידו ונתקבלה עדותן באו עוד זוג אחר זוג עד מ' זוג אבל אם היה זוג אחד וכלומר שהיו באים כולם יחד כזוג אחד לא היה מעכב לשום זוג מהן ואין זה שייך להא דקאמר אתם אפי' מוטעין:

והא תנינן. לעיל בפ''ק מעשה שעברו וכו' וקס''ד דטעמיה דר''ע מפני שבארבעים זוג א''א שלא יהא זוג אחד שלא יכוונו עדותן ויכול הב''ד לבא לידי טעות ע''י עדותן ונמצא שלא קידשו כראוי והא אמרת אפי' מוטעין מה שעשו עשוי:

א''ר יוסה יודעין אנו וכו'. כלומר זה ודאי ידוע היא שאם קידשו ב''ד את החדש שלא בעדים שלא באו להעיד שהחדש מקודש שלכתחלה מצוה היא לקדש ע''י עדים המעידין על הראיה ובדיעבד מקודש הוא אף בלא עדים ומה בא להעיד ר''ע שאמר יש לי ללמד מה שאינו מפורש בהדיא במתני' זהו מה דתנינן בתוספתא ריש פ''ב שאם קדשו ע''פ העדים ואח''כ נמצאו העדים זוממין אפי' כן ה''ז מקודש דאתם אפי' מוטעים וא''כ אפי' לדידך שטעות הוא אין לנו מועדות אלא אלו של ר''ג ובית דינו:

מה היה לו ללמד. לר''ע לפי שאינו מפורש במתני':

ביד מי שלח. זה וקאמר מן מה דתני בברייתא שר''ע השיב לר' יהושע על שהיה מיצר על הדבר ואמר לו כתיב אותם קרי ביה אתם וכו' וכל' הזה אמר לו ר' יהושע עקיבא נחמתני הדא אמרה ביד ר''ע שילח לו והיה מיצר ודואג וכשא''ל ר''ע שאל יהי מיצר א''ל נחמתני כלומר אתה שגרמת לי להיות מיצר ואתה הוא שעכשיו חזרת ונחמתני:

מן מה דתני. בברייתא א''ר יהושע וכו' הדא אמרה אצל ר' יהושע הוא ששילח:

גמ' אצל מי שלח. ר''ג לר' דוסא שהוא החולק הראשון על דבריו או אצל ר' יהושע שהסכים לר' דוסא:

גמ' אמר ר' שמלאי טעמיה דר' יוחנן בן נורי וכו'. כבר מפורש הכל במתני':

ולמה לא נתפרשו שמותן וכו' שאם יבא אדם לדון אחר ב''ד שבימיו לומר וכי כמשה ואהרן או כאלדד ומידד הוא אומרים לו אפשר שהוא חשוב כאותן האחרים שלא נתפרשו שמותן:

בא לו. ר' יהושע אצל ר' דוסא וא''ל ר' דוסא אם באים אנו לדון וכו':

אשר תקראו אותם. חסר כתיב קרי ביה אתם אפי' שוגגין או מזידין או מוטעים הלך אחר אותו הב''ד שבימיך:

שלח לו ר''ג. לר' יהושע גוזר אני וכו':

מתני' דמות צורות לבנה. שיעור הירח כפי שאפשר להיות בשעה שנראית ולאיזה צד קרנותיה נוטית היו לו לר''ג וכו' שזה מותר לעשות כדי ללמד להבין ולהורות:

וכשבאו ליבנה. לפני ב''ד הגדול שהיה שם באותו הזמן קיבלן ר''ג. וטעמו לפי שלא היה חושש למה שאמרו שראו את הישנה בשחרית שאין אני אחראין לראיית הישנה כלל ושמא טועים היו ומחמת העננים נראית להם כדמות ירח ברקיע ובענין ראיית החדשה בערבית היו מחולקין בזה דר' יוחנן בן נורי לפי דרכי החשבון שלו שחשב לא היה כל כך שעות בין המולד ובין שעת הראיה שאמרו שיהא אפשר שתהא נראית הלבנה ועדי שקר הן בכל מה שאמרו ור''ג קיבלן דמכיון שאין אנו חוששין לראיית הישנה בשחרית שאמרו א''כ ראיית החדשה בערבית יכול להיות אמת ומפני שכך היתה מסורת בידו מאבותיו שהזמן שבין המולד ובין שעת הראייה שיהא אפשר שתתראה איננו זמן קצוב לעולם לפי שע''י סדר חכמת המזלות פעמים שמהלך בקצרה ופעמים מהלך בארוכה. וביאור הדבר בתכלית הקיצור כך הוא. שהסכימו חכמי המזלות היודעים סוד בחכמת העיבור שיש להירח ב' מהלכים אמצעים וזה שהירא עצמו הוא מסבב בגלגל קטן שאינו מקיף את כל העולם כולו ונקרא גלגל ההקפה לפי שהירח בו הוא מקיף ומסבב תמיד ומהלכו ממזרח למערב ולמהלך הזה קראו חכמי תכונה אמצעי המסלול. ואותו גלגל הקטן עצמו קבוע מוצקו בגלגל גדול המקיף את העולם כולו ומהלכו כמהלך גלגל החמה ממערב למזרח ולאותו מהלך של גלגל גדול עם הגלגל הקטן הקבוע בו והירח בתוכו קראו חכמי התכונה אמצע הירח. ומעתה נדע שכל זמן שהירח הוא בחצי העליון מגלגל הקטן והוא חוצה מגלגל הגדול הסובל אותו ואותו גלגל הקטן מהלכו ממזרח למערב כמו שאמרנו שהוא בחילוף מהגלגל הגדול הסובלו ובחילוף מהלך גלגל החמה אז מהלך הירח במתינות לאט לאט וזהו פירוש פעמים בא בארוכה לפי שהגלגל הגדול הסובל להקטן ומכריחו כפי מהלכו ממערב למזרח ומהלך הקטן עצמו והירח בו מהלכו בחילוף ממזרח למערב נמצא שמהלך הירח במיתון אבל כשהירח הוא בחצי התחתון של גלגל הקטן א''כ הוא לפנים מהגלגל הגדול הסובלו ואז מהלכו כמו גלגל הסובלו שהוא ממערב למזרח ואין כאן שני מהלכים בחילוף זה מזה אלא הכל אחד הוא ומהלך הירח במרוצה וזהו פי' פעמים שבא בקצרה ובזה תבין כל מה שאמרו בגמרא בענין זה:

מתני' ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו בליל שלשים ובליל שלשים ואחד שהוא ליל עיבורו לא נראה:

וקיבלן ר''ג. לא מפני שנאמר שנתרחק הירח מן השמש בליל ל' עד שיתראה ובליל ל''א חזר לאחוריו ונתקרב אל השמש עד שנתכסה זה ודאי אינו שאין הירח חוזר לאחוריו אלא סובב והולך בגלגל שלו אבל ר''ג הוא שידע לפי החשבון שלו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוהו כבר נתרחק הירח מן השמש עד שאפשר שיתראה ולפיכך קבל עדותן ובמה שאמרו שבליל עיבורו לא נראה אפשר שזה מחמת שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה להם שלא ראו אותו:

א''ל לר' יהושע רואה אני את דבריך. לעבר החדש:

הלך ומצאו ר''ע מיצר. הלך ר''ע לרבי יהושע ומצאו שהוא מיצר על שגזר הנשיא עליו לחלל את יה''כ לפי דעתו:

מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. מפרש הכא בגמרא שאמרו ראינו את הישנה בשחרית במזרח ואת החדשה ערבית במערב וזה דבר שאי אפשר שהרי עד אחר ו' שעות מהמולד אין כח בעין לראות החדשה בשום מקום ואם ראו החדשה בערבית א''כ היה המולד קודם ו' שעות לשקיעת החמה ואז א''א שיתראה הישנה בו ביום בשחרית בשום פנים ולפיכך אמר ר' יוחנן בן נורי עדי שקר הם:

ולמה לא נתפרשו שמותן וכו' שאם יבא אדם לדון אחר ב''ד שבימיו לומר וכי כמשה ואהרן או כאלדד ומידד הוא אומרים לו אפשר שהוא חשוב כאותן האחרים שלא נתפרשו שמותן:

בא לו. ר' יהושע אצל ר' דוסא וא''ל ר' דוסא אם באים אנו לדון וכו':

אשר תקראו אותם. חסר כתיב קרי ביה אתם אפי' שוגגין או מזידין או מוטעים הלך אחר אותו הב''ד שבימיך:

שלח לו ר''ג. לר' יהושע גוזר אני וכו':

מתני' דמות צורות לבנה. שיעור הירח כפי שאפשר להיות בשעה שנראית ולאיזה צד קרנותיה נוטית היו לו לר''ג וכו' שזה מותר לעשות כדי ללמד להבין ולהורות:

וכשבאו ליבנה. לפני ב''ד הגדול שהיה שם באותו הזמן קיבלן ר''ג. וטעמו לפי שלא היה חושש למה שאמרו שראו את הישנה בשחרית שאין אני אחראין לראיית הישנה כלל ושמא טועים היו ומחמת העננים נראית להם כדמות ירח ברקיע ובענין ראיית החדשה בערבית היו מחולקין בזה דר' יוחנן בן נורי לפי דרכי החשבון שלו שחשב לא היה כל כך שעות בין המולד ובין שעת הראיה שאמרו שיהא אפשר שתהא נראית הלבנה ועדי שקר הן בכל מה שאמרו ור''ג קיבלן דמכיון שאין אנו חוששין לראיית הישנה בשחרית שאמרו א''כ ראיית החדשה בערבית יכול להיות אמת ומפני שכך היתה מסורת בידו מאבותיו שהזמן שבין המולד ובין שעת הראייה שיהא אפשר שתתראה איננו זמן קצוב לעולם לפי שע''י סדר חכמת המזלות פעמים שמהלך בקצרה ופעמים מהלך בארוכה. וביאור הדבר בתכלית הקיצור כך הוא. שהסכימו חכמי המזלות היודעים סוד בחכמת העיבור שיש להירח ב' מהלכים אמצעים וזה שהירא עצמו הוא מסבב בגלגל קטן שאינו מקיף את כל העולם כולו ונקרא גלגל ההקפה לפי שהירח בו הוא מקיף ומסבב תמיד ומהלכו ממזרח למערב ולמהלך הזה קראו חכמי תכונה אמצעי המסלול. ואותו גלגל הקטן עצמו קבוע מוצקו בגלגל גדול המקיף את העולם כולו ומהלכו כמהלך גלגל החמה ממערב למזרח ולאותו מהלך של גלגל גדול עם הגלגל הקטן הקבוע בו והירח בתוכו קראו חכמי התכונה אמצע הירח. ומעתה נדע שכל זמן שהירח הוא בחצי העליון מגלגל הקטן והוא חוצה מגלגל הגדול הסובל אותו ואותו גלגל הקטן מהלכו ממזרח למערב כמו שאמרנו שהוא בחילוף מהגלגל הגדול הסובלו ובחילוף מהלך גלגל החמה אז מהלך הירח במתינות לאט לאט וזהו פירוש פעמים בא בארוכה לפי שהגלגל הגדול הסובל להקטן ומכריחו כפי מהלכו ממערב למזרח ומהלך הקטן עצמו והירח בו מהלכו בחילוף ממזרח למערב נמצא שמהלך הירח במיתון אבל כשהירח הוא בחצי התחתון של גלגל הקטן א''כ הוא לפנים מהגלגל הגדול הסובלו ואז מהלכו כמו גלגל הסובלו שהוא ממערב למזרח ואין כאן שני מהלכים בחילוף זה מזה אלא הכל אחד הוא ומהלך הירח במרוצה וזהו פי' פעמים שבא בקצרה ובזה תבין כל מה שאמרו בגמרא בענין זה:

מתני' ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו בליל שלשים ובליל שלשים ואחד שהוא ליל עיבורו לא נראה:

וקיבלן ר''ג. לא מפני שנאמר שנתרחק הירח מן השמש בליל ל' עד שיתראה ובליל ל''א חזר לאחוריו ונתקרב אל השמש עד שנתכסה זה ודאי אינו שאין הירח חוזר לאחוריו אלא סובב והולך בגלגל שלו אבל ר''ג הוא שידע לפי החשבון שלו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוהו כבר נתרחק הירח מן השמש עד שאפשר שיתראה ולפיכך קבל עדותן ובמה שאמרו שבליל עיבורו לא נראה אפשר שזה מחמת שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה להם שלא ראו אותו:

א''ל לר' יהושע רואה אני את דבריך. לעבר החדש:

הלך ומצאו ר''ע מיצר. הלך ר''ע לרבי יהושע ומצאו שהוא מיצר על שגזר הנשיא עליו לחלל את יה''כ לפי דעתו:

מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. מפרש הכא בגמרא שאמרו ראינו את הישנה בשחרית במזרח ואת החדשה ערבית במערב וזה דבר שאי אפשר שהרי עד אחר ו' שעות מהמולד אין כח בעין לראות החדשה בשום מקום ואם ראו החדשה בערבית א''כ היה המולד קודם ו' שעות לשקיעת החמה ואז א''א שיתראה הישנה בו ביום בשחרית בשום פנים ולפיכך אמר ר' יוחנן בן נורי עדי שקר הם:

והקטנים באמצע. הוא יפתח ללמד ששקול הוא כזה שלפניו וכזה של אחריו ולפיכך הקדים לבדן אף שהיה יפתח קודם לו:

כתיב ה' אשר שלח וכו'. זה גם כן ראייה שאין לדון אחר כל ב''ד וב''ד שבימיו:

על ידי שהיו ארבעים זוג וכו'. כלומר לא כדקס''ד אלא הטעם על ידי שהיו ארבעי' זוג ובאו זוג אחר זוג וכדפרישנא שם שאחר שבאו זוג הראשון והעידו ונתקבלה עדותן באו עוד זוג אחר זוג עד מ' זוג אבל אם היה זוג אחד וכלומר שהיו באים כולם יחד כזוג אחד לא היה מעכב לשום זוג מהן ואין זה שייך להא דקאמר אתם אפי' מוטעין:

והא תנינן. לעיל בפ''ק מעשה שעברו וכו' וקס''ד דטעמיה דר''ע מפני שבארבעים זוג א''א שלא יהא זוג אחד שלא יכוונו עדותן ויכול הב''ד לבא לידי טעות ע''י עדותן ונמצא שלא קידשו כראוי והא אמרת אפי' מוטעין מה שעשו עשוי:

א''ר יוסה יודעין אנו וכו'. כלומר זה ודאי ידוע היא שאם קידשו ב''ד את החדש שלא בעדים שלא באו להעיד שהחדש מקודש שלכתחלה מצוה היא לקדש ע''י עדים המעידין על הראיה ובדיעבד מקודש הוא אף בלא עדים ומה בא להעיד ר''ע שאמר יש לי ללמד מה שאינו מפורש בהדיא במתני' זהו מה דתנינן בתוספתא ריש פ''ב שאם קדשו ע''פ העדים ואח''כ נמצאו העדים זוממין אפי' כן ה''ז מקודש דאתם אפי' מוטעים וא''כ אפי' לדידך שטעות הוא אין לנו מועדות אלא אלו של ר''ג ובית דינו:

מה היה לו ללמד. לר''ע לפי שאינו מפורש במתני':

ביד מי שלח. זה וקאמר מן מה דתני בברייתא שר''ע השיב לר' יהושע על שהיה מיצר על הדבר ואמר לו כתיב אותם קרי ביה אתם וכו' וכל' הזה אמר לו ר' יהושע עקיבא נחמתני הדא אמרה ביד ר''ע שילח לו והיה מיצר ודואג וכשא''ל ר''ע שאל יהי מיצר א''ל נחמתני כלומר אתה שגרמת לי להיות מיצר ואתה הוא שעכשיו חזרת ונחמתני:

מן מה דתני. בברייתא א''ר יהושע וכו' הדא אמרה אצל ר' יהושע הוא ששילח:

גמ' אצל מי שלח. ר''ג לר' דוסא שהוא החולק הראשון על דבריו או אצל ר' יהושע שהסכים לר' דוסא:

גמ' אמר ר' שמלאי טעמיה דר' יוחנן בן נורי וכו'. כבר מפורש הכל במתני':

ולמה לא נתפרשו שמותן וכו' שאם יבא אדם לדון אחר ב''ד שבימיו לומר וכי כמשה ואהרן או כאלדד ומידד הוא אומרים לו אפשר שהוא חשוב כאותן האחרים שלא נתפרשו שמותן:

בא לו. ר' יהושע אצל ר' דוסא וא''ל ר' דוסא אם באים אנו לדון וכו':

אשר תקראו אותם. חסר כתיב קרי ביה אתם אפי' שוגגין או מזידין או מוטעים הלך אחר אותו הב''ד שבימיך:

שלח לו ר''ג. לר' יהושע גוזר אני וכו':

מתני' דמות צורות לבנה. שיעור הירח כפי שאפשר להיות בשעה שנראית ולאיזה צד קרנותיה נוטית היו לו לר''ג וכו' שזה מותר לעשות כדי ללמד להבין ולהורות:

וכשבאו ליבנה. לפני ב''ד הגדול שהיה שם באותו הזמן קיבלן ר''ג. וטעמו לפי שלא היה חושש למה שאמרו שראו את הישנה בשחרית שאין אני אחראין לראיית הישנה כלל ושמא טועים היו ומחמת העננים נראית להם כדמות ירח ברקיע ובענין ראיית החדשה בערבית היו מחולקין בזה דר' יוחנן בן נורי לפי דרכי החשבון שלו שחשב לא היה כל כך שעות בין המולד ובין שעת הראיה שאמרו שיהא אפשר שתהא נראית הלבנה ועדי שקר הן בכל מה שאמרו ור''ג קיבלן דמכיון שאין אנו חוששין לראיית הישנה בשחרית שאמרו א''כ ראיית החדשה בערבית יכול להיות אמת ומפני שכך היתה מסורת בידו מאבותיו שהזמן שבין המולד ובין שעת הראייה שיהא אפשר שתתראה איננו זמן קצוב לעולם לפי שע''י סדר חכמת המזלות פעמים שמהלך בקצרה ופעמים מהלך בארוכה. וביאור הדבר בתכלית הקיצור כך הוא. שהסכימו חכמי המזלות היודעים סוד בחכמת העיבור שיש להירח ב' מהלכים אמצעים וזה שהירא עצמו הוא מסבב בגלגל קטן שאינו מקיף את כל העולם כולו ונקרא גלגל ההקפה לפי שהירח בו הוא מקיף ומסבב תמיד ומהלכו ממזרח למערב ולמהלך הזה קראו חכמי תכונה אמצעי המסלול. ואותו גלגל הקטן עצמו קבוע מוצקו בגלגל גדול המקיף את העולם כולו ומהלכו כמהלך גלגל החמה ממערב למזרח ולאותו מהלך של גלגל גדול עם הגלגל הקטן הקבוע בו והירח בתוכו קראו חכמי התכונה אמצע הירח. ומעתה נדע שכל זמן שהירח הוא בחצי העליון מגלגל הקטן והוא חוצה מגלגל הגדול הסובל אותו ואותו גלגל הקטן מהלכו ממזרח למערב כמו שאמרנו שהוא בחילוף מהגלגל הגדול הסובלו ובחילוף מהלך גלגל החמה אז מהלך הירח במתינות לאט לאט וזהו פירוש פעמים בא בארוכה לפי שהגלגל הגדול הסובל להקטן ומכריחו כפי מהלכו ממערב למזרח ומהלך הקטן עצמו והירח בו מהלכו בחילוף ממזרח למערב נמצא שמהלך הירח במיתון אבל כשהירח הוא בחצי התחתון של גלגל הקטן א''כ הוא לפנים מהגלגל הגדול הסובלו ואז מהלכו כמו גלגל הסובלו שהוא ממערב למזרח ואין כאן שני מהלכים בחילוף זה מזה אלא הכל אחד הוא ומהלך הירח במרוצה וזהו פי' פעמים שבא בקצרה ובזה תבין כל מה שאמרו בגמרא בענין זה:

מתני' ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו בליל שלשים ובליל שלשים ואחד שהוא ליל עיבורו לא נראה:

וקיבלן ר''ג. לא מפני שנאמר שנתרחק הירח מן השמש בליל ל' עד שיתראה ובליל ל''א חזר לאחוריו ונתקרב אל השמש עד שנתכסה זה ודאי אינו שאין הירח חוזר לאחוריו אלא סובב והולך בגלגל שלו אבל ר''ג הוא שידע לפי החשבון שלו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוהו כבר נתרחק הירח מן השמש עד שאפשר שיתראה ולפיכך קבל עדותן ובמה שאמרו שבליל עיבורו לא נראה אפשר שזה מחמת שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה להם שלא ראו אותו:

א''ל לר' יהושע רואה אני את דבריך. לעבר החדש:

הלך ומצאו ר''ע מיצר. הלך ר''ע לרבי יהושע ומצאו שהוא מיצר על שגזר הנשיא עליו לחלל את יה''כ לפי דעתו:

מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. מפרש הכא בגמרא שאמרו ראינו את הישנה בשחרית במזרח ואת החדשה ערבית במערב וזה דבר שאי אפשר שהרי עד אחר ו' שעות מהמולד אין כח בעין לראות החדשה בשום מקום ואם ראו החדשה בערבית א''כ היה המולד קודם ו' שעות לשקיעת החמה ואז א''א שיתראה הישנה בו ביום בשחרית בשום פנים ולפיכך אמר ר' יוחנן בן נורי עדי שקר הם:

והקטנים באמצע. הוא יפתח ללמד ששקול הוא כזה שלפניו וכזה של אחריו ולפיכך הקדים לבדן אף שהיה יפתח קודם לו:

כתיב ה' אשר שלח וכו'. זה גם כן ראייה שאין לדון אחר כל ב''ד וב''ד שבימיו:

על ידי שהיו ארבעים זוג וכו'. כלומר לא כדקס''ד אלא הטעם על ידי שהיו ארבעי' זוג ובאו זוג אחר זוג וכדפרישנא שם שאחר שבאו זוג הראשון והעידו ונתקבלה עדותן באו עוד זוג אחר זוג עד מ' זוג אבל אם היה זוג אחד וכלומר שהיו באים כולם יחד כזוג אחד לא היה מעכב לשום זוג מהן ואין זה שייך להא דקאמר אתם אפי' מוטעין:

והא תנינן. לעיל בפ''ק מעשה שעברו וכו' וקס''ד דטעמיה דר''ע מפני שבארבעים זוג א''א שלא יהא זוג אחד שלא יכוונו עדותן ויכול הב''ד לבא לידי טעות ע''י עדותן ונמצא שלא קידשו כראוי והא אמרת אפי' מוטעין מה שעשו עשוי:

א''ר יוסה יודעין אנו וכו'. כלומר זה ודאי ידוע היא שאם קידשו ב''ד את החדש שלא בעדים שלא באו להעיד שהחדש מקודש שלכתחלה מצוה היא לקדש ע''י עדים המעידין על הראיה ובדיעבד מקודש הוא אף בלא עדים ומה בא להעיד ר''ע שאמר יש לי ללמד מה שאינו מפורש בהדיא במתני' זהו מה דתנינן בתוספתא ריש פ''ב שאם קדשו ע''פ העדים ואח''כ נמצאו העדים זוממין אפי' כן ה''ז מקודש דאתם אפי' מוטעים וא''כ אפי' לדידך שטעות הוא אין לנו מועדות אלא אלו של ר''ג ובית דינו:

מה היה לו ללמד. לר''ע לפי שאינו מפורש במתני':

ביד מי שלח. זה וקאמר מן מה דתני בברייתא שר''ע השיב לר' יהושע על שהיה מיצר על הדבר ואמר לו כתיב אותם קרי ביה אתם וכו' וכל' הזה אמר לו ר' יהושע עקיבא נחמתני הדא אמרה ביד ר''ע שילח לו והיה מיצר ודואג וכשא''ל ר''ע שאל יהי מיצר א''ל נחמתני כלומר אתה שגרמת לי להיות מיצר ואתה הוא שעכשיו חזרת ונחמתני:

מן מה דתני. בברייתא א''ר יהושע וכו' הדא אמרה אצל ר' יהושע הוא ששילח:

גמ' אצל מי שלח. ר''ג לר' דוסא שהוא החולק הראשון על דבריו או אצל ר' יהושע שהסכים לר' דוסא:

גמ' אמר ר' שמלאי טעמיה דר' יוחנן בן נורי וכו'. כבר מפורש הכל במתני':

רשב''ל מסרס הדין קרייא וכו' כלומר שדורש בהיפוך דה''ק שאלופינו מסובלים כמו מסבלים שמטריחין וגוזרין על הקטנים והם נשמעין ונסבלים אז אין פרץ וכו':

אלא אלופינו מסובלים. משמע שהקטני' אומרים כך בשעה שהגדולי' סובלים את הקטנים אין פרץ וגו' שאלופינו מסובלים ממנו בטורא ובמשא בדינים ובמשפטים שמטריחין אותם והם מקבלים על עצמם בענוה ובנחת:

גמ' כיני מתניתא. כן מפרשינן להמתני' דאו או קתני או ב''ד ראוהו או כל ישראל ומשום דקשיא ליה ליתני כל ישראל בלחוד וב''ד בכלל היא הלכך מפרש דה''ק ראוהו ב''ד וסד''א דהואיל דהוי כמי שהעידו בפניהם שהרי אין שמיעה גדולה מראיה ותו לא ליעברוה. א''נ ראוהו כל ישראל ואפי' הב''ד לא ראוהו סד''א איפרסמא מילתא ולא לעברוה קמ''ל:

ראוהו שלשה והן ב''ד. כלומר שהן ראוין לכך להיות ב''ד לקדש החדש וכדתנן בפרק קמא דסנהדרין עיבור החדש בשלשה והיינו קידוש החדש והך סיפא קמ''ל דאע''ג דבדיני ממונות ביחיד מומחה סגי הכא בקידו' החדש שלשה שהן ב''ד בעינן דאין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבינו וקאמר ליה הקב''ה עד דאיכא אהרן בהדך דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' החדש הזה לכם:

מתני' ראוהו ב''ד בלבד. הך מציעתא בב''ד של כ''ג מיירי דאלו ב''ד של שלשה בסיפא הוא דקתני והכא קמ''ל דאע''פ שכל הב''ד של סנהדרי קטנה ראוהו אפ''ה צריך שיעמדו שנים ויעידו לפניהם דמיירי שראוהו בלילה ליל שלשים דאי לאו הכי לא תהא שמיעה גדולה מראייה ולא היה צריך לעדות כלל אלא דהואיל ובלילה ראוהו ואין מקדשין את החדש בלילה יעמדו שנים מהם ויעידו למחר בפניהם ויאמרו מקודש:

הדרך עלך אם אינן מכירין ראוהו ב''ד וכל ישראל נחקרו העדים. מפרש התם בגמרא דאי נמי נחקרו העדים קאמר וכל חלוקה דהאי בבא דרישא רבותא באנפי נפשה קתני דבראוהו ב''ד וכל ישראל ס''ד אמינא דאע''פ שלא הספיקו לומר מקודש עד שחש כה ליל ל''א לא יעברוה הואיל ואיפרסמא מילתא שנראית הלבנה ויהי' ר''ח יום שלשים קמ''ל דאף שנראית בליל שלשים ולא קידשו ב''ד היום מכיון שכבר חשכה ליל ל''א והוא אחר צאת הכוכבים ה''ז מעובר ויהיה ר''ח למחר ביום ל''א דלאו בראיה לחוד תליא מילתא אלא עד שיקבעו ב''ד ויאמרו מקודש ביום שלשים ובחלוקה דנחקרה העדים איצטריך דסד''א תהוי חקירת העדים כתחילת דין ומקודש כגמר דין וליקדשיה בלילא קמ''ל דלא דאמר קרא כי חק לישראל הוא וגו' אימת קרוי חק בגמר דין וקרי ליה משפט מה משפטו היינו תחלת דין ביום אף הכא נמי ביום:

אשכחת. נמצאת למד דצריך ללימוד תרוייהו דאלו מדר' יוחנן לחוד ולא שמעינן מה דאמר רשב''ל ה''א דלא אמר אלא אם אפי' היא כולו מן החדש דלא שמעינן מהכתוב שהביא ר' יוחנן דלענין קידוש החדש הוא דמיירי אלא הוה דרשינן לקרא דהחדש שאף שהוא כולו וכו' שפיר דמי ולא הוה דייקינן שצריך שיהא כך הלכך צריך לדרשיה דר''ל דדייק הכי ואי מדר''ל לחוד לא הוה ידעינן שאף הלילה צריך שיהא מן החדש ומדרשיה דר' יוחנן דדריש ויהי ערב וגו' הוא דלמדנו שאין נחשב יום כולו אלא אם כן בחשבון גם הליל שלפניו עמו הוי דצריכא לתרוייהו ללמד שצריך שיהא הלילה והיום כולו מן החדש:

רשב''ל אומר החדש. הזה לכם כתיב גבי קידוש החדש כדדרשינן הזה כזה ראה וקדש וללמד עד שיהא כולו מן החדש וכלומר שצריך שיהא היום כולו מן חדש של לבנה שנתחדש ואכתי לילה שלפניו אין אנו יודעין אלא מן מה דאמר ר' יוחנן ויהי ערב וגו' וכדמסיק ואזיל:

א''ר יוחנן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד כתיב על ידי שקיעת החמה שהוא תחלת הערב הוא יום אחד עם יום שלאחר כן:

אמר רבי סימון והיו. כתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים והרי המועדים לחשבון הירח אנו מונים אלא לומר לך ע''י זה וע''י זה אנו מונים שהחשבון משקיעת החמה היא:

כתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והלא מרעמסס בלילה הוא שנסעו כדכתיב בפרשת בא ויהי בחצי הלילה וגו' ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו' וכתיב אבתריה ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' אלא ש''מ מכאן כד יטמע. כשתשקע החמה בלילי מועדא ואז ארבעה עשר מטמיעין אית בה' שכבר כלו י''ד שקיעות מתחלת החדש ומיד נחשב אח''כ ליום ט''ו וא''כ יצאו בט''ו והמועד בט''ו הוא הוי משקיעת החמה אתה מונה ללבנה וכלומר החשבון הוא משקיעת החמה וכדאמרן:

משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים. כלומר שע''י שיש כאן כך וכך שקיעת החמה בכך וכך מהזמן אז מחשבין ויודעין לעשות מועדים ע''פ חשבון הירח וכלל החשבון הוא לעולם משקיעת החמה וכדדריש נמי ר' ברכיה לקמיה: