Rosh Hashanah
Daf 13a
משנה: רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקוּדָּשׁ וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ שֶׁכְּבָר קִידְּשׁוּהוּ שָׁמָיִם:
Traduction
Le chef du tribunal prononce la formule ''consacrée'', et tout le peuple répète ce terme 2 fois après lui. Soit que la néoménie ait été aperçue en temps opportun, soit plus tard, la consécration a lieu. R. Eliézer b. R. Çadoq dit: si l’on n’a pas vu la nouvelle lune au moment de la conjonction, on ne la consacre plus en public, se contentant alors de la consécration céleste.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ראש בית דין אומר מקודש. דכתיב וידבר משה את מועדי ה' מכאן שראש ב''ד אומר מקודש:
וכל העם עונין אחריו. דכתיב מועדי ה' אשר תקראו אותם קרי ביה אתם דחסר כתיב בלא וא''ו:
מקודש מקודש תרי זימני. דכתיב מקראי קדש שני מקראות:
בין שנראה בזמנו. בליל ל':
בין שלא נראה בזמנו. שאז יהיה ר''ח ביום ל''א ואין נזקקין לירח ביום ל''א שאף אם לא נראה אין לך חדש לבנה יותר על ל' יום:
ר' אליעזר בר' צדוק אומר אם לא נראה בזמנו. וקובעין ר''ח ליל אחד ושלשים אין מקדשין אותו לפי שאין קדוש החדש חובה דילפינן מדאמר קרא וקדשתם את שנת החמשים שנים אתה מקדש שחובה על הב''ד בשנת היובל לומר מקודשת השנה ואין אתה מקדש חדשים שאין חובה מוטל על הב''ד לומר מקודש החדש אלא כשנראה בזמנו מקדשין אותו מפני שצריך חיזוק והל' כר''א בר' צדוק:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַ‍ֽחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה. שָׁנִים מְקַדְּשִׁין. [וְ]אֵין מְקַדְּשִׁין חֳדָשִׁים. וְהָא תַנִּינָן. רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר. מְקוּדָּשׁ. מָהוּ מְקוּדָּשׁ. מְקוּייָם. תַּנֵּי. לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ מַתַחִילִין מִן הַגָּדוֹל. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. מַתְנִיתָא אָ‍ֽמְרָה כֵן. רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר. מְקוּדָּשׁ. תַּנֵּי. לְעִיבּוּר הַחוֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִן הַצַּד. אָמַר רִבִּי זְבִידָא. וְהֵן בֵּייתָא דִלְרַע לָא נְהִגִין כֵּן. וְלָא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בַּר מַרְייָא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל. לְעִיבּוּר הַשָּׁנָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּכְבָר נִכְנַס רִבִּי יוֹחָנָן וְהָיָה הַקָּטָן שֶׁבָּהֶן. אָ‍ֽמְרוּ לוֹ. אֱמוֹר. הֲרֵי הַשָּׁנָה מְקוּדֶּשֶׁת בְּעִיבּוּרָהּ. אָמַר. הֲרֵי הַשָּׁנָה מְקוּדֶּשֶׁת בְּעִיבּוּר. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. רְאֵה לָשׁוֹן שֶׁלִּימְּדָנוּ בֶּן הַנַּפָּח. אִילּוּ אָמַר. בְּעִיבּוּרָהּ. הָיִיתִי אוֹמֵר. אֵילּוּ אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁהַחַמָּה עוֹדֶפֶת עַל הַלְּבָנָה בְכָל שָׁנָה. אֶלָּא בְעִיבּוּר. שֶׁהוֹסִיפוּ לָהּ חֲכָמִים שְׁלשִׁים יוֹם [וְעִיבְּרוּהָ]. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעִיבּוּר הוֹלְכִין אַחַר הַמִּינּוּי. לְבֵית הַווַעַד הוֹלְכִין אַחַר הָרָגִיל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד מְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ. כְּגוֹן רִבִּי חֲנִינָא פָתַח. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ חָתְמִין. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָא פָתַח. רִבִּי חִייָא וְרִבִּי יַסָּא וְרִבִּי אִמִּי חָתְמִין. רִבִּי הַגַּיי פָתַח. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יֹסֵא חָתְמִין. כַּהֲנָא אִימְנִי קָדָמֵיי מִן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אָעָל רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא קָדְמֵּי מִנֵיהּ לְעִיבּוּרָא. אָמַר. הָכֵין מָרָהּ דִּשְׁמוּעֲתָּא לָא מְקַייֵם לָהּ.
Traduction
R. Simon b. Yohaï a enseigné (97)Jér., (Sanhedrin 1, 2).: de l’expression biblique vous sanctifierez l’année cinquantième, l’an du jubilé (Lv 25, 10), on déduit que le tribunal est tenu de consacrer publiquement une telle année (de la proclamer en raison de ses conséquences juridiques), non le commencement des mois. Mais notre Mishna ne dit-elle pas que le chef du tribunal énonce cette consécration? C’est une simple confirmation du témoignage apporté devant lui (non obligatoire). On a enseigné: pour la proclamation de la néoménie, on commence par le chef (et le peuple le répète après lui). C’est en effet, dit R. Hiya ou R. Ada, ce que dit la Mishna: le chef du tribunal énonce la consécration. Pour rendre l’année embolismique, on commence au contraire par le plus petit de l’assistance. Cependant, dit R. Zébida, dans la maison d’autres (chez de Nassi), on n’agit pas ainsi. N’a-t-il donc pas entendu dire par R. Hiya b. Maré, ou R. Yona, ou R. Aba, ou R. Hiya, au nom de R. Yohanan, que pour la consécration de la néoménie on commence par le plus important, et pour l’embolisme par le dernier? Comme R. Yohanan entrait et qu’il était le plus jeune, on lui dit de prononcer la formule de consécration de l’année embolismique, et il dit la formule. Voyez, dit. R. Yonathan, ce que nous a enseigné le forgeron (R. Yohanan) par sa prononciation: s’il avait prononcé simplement l’expression ''par l’embolisme'', on aurait pu supposer qu’il avait en vue les onze jours d’excédant de l’année solaire sur l’année lunaire, en général: mais, en insistant sur la dernière lettre de cette expression (le suffixe pronominal, son), on voit qu’il s’agit d’une addition d’un mois complet, faite par les sages et proclamée ainsi. R. Jacob b. Aha ou R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: pour la fixation de l’addition embolismique, on suit l’ordre chronologique des nominations des docteurs; mais, pour la prééminence à la salle des études, c’est celui qui a le plus d’habitude qui l’emporte (étant le plus apte à ouvrir le cours), de façon que chacun soit amené à parler en son rang. Ainsi R. Hanina ayant commencé l’exposé, R. Yohanan et R. Simon b. Lakish l’achevaient; si R. Aba b. Zabda avait commencé, R. Hiya, R. Yassa et R. Imi achevaient; ou lorsque R. Hagaï avait commencé, R. Yona et R. Yossa achevaient. Bien que R. Cahana ait été nommé comme chef avant R. Jacob b. Aha, celui-ci passa le premier pour la proclamation de l’année embolismique. -Quoi, dit Cahana, celui-là même qui plus haut a énoncé une opinion (celle de prééminence par ordre de nomination) ne l’observe pas pour lui (il n’aurait pas dû accepter de passer le premier) !
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' שמעון בן יוחי אומר וקדשתם וכו'. וכר' אליעזר בר' צדוק דמתניתין. וגרסינן לכל הסוגיא עד סוף הלכה בפ''ק דסנהדרין הלכה ב' וגי' דהכא עיקרית:
והתנינן ראש ב''ד אומר מקודש. וילפינן ליה מקרא כדפרישית במתני':
מהו מקודש מקוים. אחר שהעידו העדים שראו את החדש אומר מקוים הדבר אבל אין חובה להיות מקדשין ממש כמו שמקדשין שנת היובל:
לקידוש החדש מתחילין מן הגדול. כדתנן ראש ב''ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו:
לעיבור השנה מתחילין מן הצד. הקטן שבהן אומר בתחלה מקודשת השנה:
וההן בייתא דלרע. וזה הבית של מטה ועל בית הנשיא רמז שהם אין מניחין לנהוג כן:
ולא שמיע וכו'. מתמה על זה וכי לא שמעו דכל הני אמוראי מסכימים לדבר אחד שאמרו בשם ר' יוחנן כן:
וכבר נכנס ר' יוחנן. לעיבור שנה והוא היה הקטן שבהם וציוו לו לומר הרי השנה מקודשת בעיבורה:
אמר הרי השנה מקידשת בעיבורה. דיקדק לומר בעיבורה במפיק ה''א:
ראה לשון שלימדני בן הנפח. ר' יוחנן קרי ליה בר נפחא ולימדם במוצא פיו להוציא את הה''א בכח להבין הכוונה שאילו אמר בעיבורה בלא מפיק ה''א אפשר לטעות שאין הכוונה שמעברין אותה השנה בעיבור חדש אחד אלא על סתם עיבור של כל שנה ושנה והן י''א יום שיתירין ימות החמה על ימות הלבנה אבל עכשיו שאמר בעיבורה במפיק ה''א אין הכוונה אלא על העיבור שלה מאותה השנה שהוסיפו לה חכמים חדש אחד:
לעיבור הולכין אחר המינוי. להכניס למנין עיבור שנה הולכין אחר מי שנתמנה לחכם בתחלה ומכניסין אותו קודם לחבירו שנתמנה אחריו:
לבית הועד. בבית המדרש לפתוח בהלכה:
הולכין אחר הרגיל. מי שהוא מורגל ביותר הוא פותח בתחלה וכדמפרש ואזיל:
והוא. וזכו שיהא כל אחד ואחד מדבר במקומו המיוחד לו וחותם ועונה אחר מי שפתח בתחלה כגון ר' חנינה הוא היה הראש והרגיל שבכולם היה פותח בהלכה ור''י ור''ל חותמין ועונין אחריו ואח''כ האחרים וכן ר' בא בר זבדא וכו' וכן כולם וכעין דאמרי' בפ' יש נוחלין בישיבה הלך אחר החכמה:
כהנא. רב כהנא סמכו אותו ונתמנה מקודם שסמכו לר' יעקב בר אחא ואף על פי כן נכנס ר' יעקב מקודם לרב כהנא למנין עיבור שנה:
אמר הכין. אמר רב כהנא וכי כן הוא הדבר דר' יעקב בר אחא גופי' הוא מרה דשמעתתא דאמר לעיל לעיבור הולכין אחר המינוי ולא מקיים ליה לשמעתיה שלא היה לו לקבל עליו להיות נכנס מקודם:
כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ. זֶה אוֹמֵר. מְלֹא מַרְדֵּעַ אֶחָד. וְזֶה אוֹמֵר. מְלֹא שְׁנֵי מַרְדְּעִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. דִּבְרֵיהֶן קַייָמִין. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין דִּבְרֵיהֶן קַייָמִין. מָאַן דָּאָמַר דִּבְרֵיהֶן קַייָמִין. בְּהִינּוּן 13a דַּהֲווֹן קַייָמִין חַד מִלְעֵיל וְחַד מִלְרַע. מָאַן דָּאָמַר אֵין דִּבְרֵיהֶן קַייָמִין. בְּהִינּוּן דַּהֲווֹן קַייָמִין שָׁווִי.
Traduction
Si, sur la question de la hauteur, un témoin répond qu’il y avait une longueur d’un soc et l’autre énonce une longueur double, selon les uns, on les croit; selon d’autres, on ne les croit pas. Le 1er avis se rapporte au cas où l’un des témoins est placé sur une éminence et l’autre au bas (ce qui fait supposer à l’un la distance moindre et lui fait énoncer la moitié de la mesure); le 2e avis se rapporte au cas où ils sont tous deux placés au même niveau (s’ils diffèrent dans leur énoncé, c’est une preuve de faux.
Pnei Moshe non traduit
מאן דאמר דבריהן קיימין כהינין דהוון קיימין חד מלעיל וחד מלרע. שהאחד מהעדים היה עומד במקום גבוה כגון בהר או מקום שמשפע והולך וזה העומד מלמעלה נראית לו שהיא גבוה שני מרדעים גבוה מן הארץ וזה שהוא עומד למטה הימנו נראית לו מרדע אחד גבוה מן הארץ ומ''ד אין דבריהן קיימין מיירי באינין שהן עומדין במקום שוה וא''כ מכחישין זה את זה:
כַּמָּה הָיָה רָחָב. כִּשְׂעוֹרָה וְיוֹתֵר מִכְּשְׂעוֹרָה.
Traduction
– Quant à sa situation ''en latitude'', on examine si l’assertion est conforme à la mesure (du rayon visuel);
Pnei Moshe non traduit
בשעורה ויותר מכשעורה. אם הוא כפי השיעור לפי דרכו החשבון בקשת הראיה או יותר מכשיעור ובודקין אותן אם מכוונין כפי קשת הראיה או אומרים יותר מכשיעור הזה ואינו כלום:
אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה לֹא אַמַר כְּלוּם.
Traduction
si elle dépasse la mesure, c’est comme si le témoin disait avoir vu la lune devant le soleil, et son assertion est non avenue.
Pnei Moshe non traduit
ואם אמר וכו'. הוי כאומר לפני החמה ולא אמר כלום:
Rosh Hashanah
Daf 13b
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא הֲוָה קָאִים מַצְלֵי. אָעַל רִבִּי כַּהֲנָא וְקָם לֵיהּ מַצְלֵי מִן אַחוֹרוֹיי. מִן דַּחֲסַל רִבִּי חִייָה בַּר בָּא מִן צְלוּתֵיהּ יְתִיב לֵיהּ דְּלָא מֵיעֲבוֹר קוֹמוֹי. [רַב כַּהֲנָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוּתֵיהּ.] מִן דַּחֲסַל רִבִּי כַּהֲנָא אֲמַר לֵיהּ. הָכֵן אַתּוּן נְהִיגִין [גַּבֵּיכוֹן] מְצַעֲרִין רַבְרְבֵיכוֹן. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. אֲנָא מִדָּבֵית עֵלִי. וּכְתִיב עַל דְּבֵית עֵלִי. אִ‍ֽם יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד עוֹלָ‍ֽם:. בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ. [אֲבָל] מִתְכַּפֵּר לוֹ בִתְפִילָּה. וּצְלִי עֲלוֹי 13b וְזָכָה לְמֵיסַב עַד דְּאִיתְעַבְּדוֹן טֻפְרוֹי סוּמְקִין כְּהָדָא דַקִּקָה.
Traduction
Comme R. Hiya b. Aba était occupé à prier, R. Cahana entrant alla se placer derrière lui pour prier aussi. Lorsque le premier eut achevé sa prière, il dut attendre ne pouvant pas passer (selon l’usage) devant R. Cahana, dont la méditation se prolongeait longtemps. Lorsque celui-ci eut enfin achevé, R. Hiya lui dit: -Est-ce ainsi l’usage chez vous, par votre prolongation, de tourmenter votre maître qui a dû attendre? -Rabbi, lui répondit-il, ne m’en veux pas; je descends de la maison d’Eli, dont il est dit (1S 3, 14): le péché de la maison d’Eli ne sera pas pardonné, par un sacrifice ou une offrande à jamais; ni les sacrifices, ni l’offrande ne lui vaudront le pardon, mais ils l’obtiendront par la prière (voilà pourquoi je la prolonge). Aussi, R. Hiya pria pour lui, et R. Cahana eut la satisfaction d’atteindre une telle vieillesse que ses ongles devinrent rouges comme ceux d’un enfant. Devant R. Simon b. Lakish on avait fait passer un vieillard pour consacrer une année embolismique; mais en reconnaissant l’incapacité de ce vieillard, on l’enleva de cette place et on le poussa hors de la porte.
Pnei Moshe non traduit
הוה קאים ומצלי. היה עומד ומתפלל ונכנס רב כהנא לשם ועמד לו מאחוריו דר' חייא להתפלל:
מן דחסל ר' חייא. משגמר תפלתו והיה צריך לו לישב כלו' להתעכב מלפסוע אחוריו שלא יעבור לפני רב כהנא לפי שאין עוברין לפני העומדין בתפלה והתחיל רב כהנא להאריך בתפלתו ולאחר שסיים רב כהנא תפלתו אמר לו ר' חייה וכי כך אתם נוהגין להאריך ולצער רבכם שהייתי מוכרח להמתין כל כך:
א''ל רבי. אל ירע בעיניך שאני מאריך ומרבה בתפלה דאנא מבית עלי קאתינא וזכות התפלה יגן עלי להאריך ימים והתפלל עליו רבי חייה וזכה להזקין עד שנעשו צפרניו אדומות כמו של התינוק הזה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַקְדְּמוֹן לֵיהּ חַד סָב לְעִיבּוּרָא וְאַעֲלוּנֵיהּ מִן הַהוּא תַרְעָא דִּלְּהֵל. אָמַר. כֵּן יְהֵא בִשְׂכָרָן. וְלָא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה שֶׁעִיבְּרוּ הַשָּׁנָה שְׁלשָׁה רוֹעֵי בָקָר. חַד מִינוֹן אָמַר. בְּכִיר לָקִישׁ בְּאֲדָר מִינָץ. וְחוֹרָנָה אָמַר. קָדוּם בָּאֲדָר פּוּחַ לוֹחֵיךְ וּפּוּק לְקוּבְּלֵיהּ. וְחוֹרָנָה אָמַר. תּוֹר בָּאֲדָר בְּעֶרְייָה יָמוּת וּבְטֻל תֵּינְתָא מָשְׁכֵּיהּ יִשְׁלַח. וַאֲנָּן חַמְייָן הָדֵין שַׁתָּא דְּלֵית חַד מִינְּהוֹן. וְעִיבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל פִּיהֶם. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. וְהִסְכִּים בֵּית דִּין עִמָּהֶן. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְהֵן שֶׁיְּהוּ כוּלָּם מוֹרִין מִטַּעַם אֶחָד. מִכֵּיוָן דְּאִילֵּין מוֹדֵיי לְאִילֵּין וְאִילֵּין מוֹדֵיי לְאִילֵּין כְּמִי שֶׁכּוּלָּן מוֹרִין מִטַּעַם אֶחָד.
Traduction
C’est ce que méritent ces gens, dit Resh Lakish, pour avoir fait passer cet homme avant moi. Mais n’avait-il pas connaissance de ce qu’a dit R. Qrispa au nom de R. Yohanan (98)B. Sanhedrin 18b., qu’un jour l’année fut déclarée embolismique par 3 pâtres de bœufs? (Ne pouvait-on par conséquent admettre de même ce vieillard? Le 1er dit: au mois d’Adar, la température doit être assez avancée pour que les céréales mûrissent et que la floraison des arbres commence; le 2e dit: en ce mois, le froid diminue tant qu’en présence même du fort vent d’est ton haleine l’échauffe; le 3e dit: à cette époque, le bœuf est transi de froid au matin, tandis qu’à midi il va à l’ombre du figuier se détendre la peau par suite de la chaleur. Or, cette année, nous ne voyons aucun de ces signes-là. Et les sages, à cet avis, déclarèrent l’année embolismique. Mais, objecta R. Helbo, est-ce que le tribunal s’est mis d’accord avec eux? R. Zeira n’a-t-il pas dit que, pour cette proclamation, tous les déclarants doivent être mûs par le même motif, tandis qu’ici il y avait 3 raisons différentes? Cela ne fait rien, fut-il répondu, comme les uns adoptaient les avis des autres, cela équivalait à une communauté de sentiments (et justifie l’acceptation par le tribunal).
Pnei Moshe non traduit
ר' שמעון בן לקיש אקדמון ליה חד סב בעיבור. הקדימו לפניו זקן אחד להכניסו למנין עיבור שנה ואותו זקן לא היה ראוי לכך:
ואעלוניה מן ההיא תרעא דלהלן. ולבסוף העלוהו לאותו הזקן משם ודחפוהו מהשער ולחוץ שראו שלא היה חכם וראוי לזה:
אמר. ריש לקיש כן יהא בשכרן כך ראוי להן בשכרן שעברו והקדימו לזקן הזה לפני:
ולא שמיע. ומתמה הש''ס וכי לא שמיע להו מה דאמר ר' יוחנן דאפי' ע''י ג' רועי בקר עיברו את השנה כדלקמיה ומידי דהוה הזקן הזה כאחד מרועי בקר ומפני מה דחו אותו:
בכיר ולקיש מינץ. הסימן הוא אם זהו אדר צריך שיהא בו חום שיכולין זרע הבכיר והיא השעורה וזרע הלקיש ואפילה והן החטים לצמוח ולהנץ כאחת:
תור באדר בעדריה ימות. אם הוא אדר דרך השור למות ממש בעדריה בבקר מחמת הקור ועם כל זה אין הקור מאריך כל היום שבצהרים בטול תאינתא משכיה ישלח שצריך לו לילך להיות מצל בצל התאנה ויפשיט עורו כלומר יתחכך שם מחמת החום:
ואורנה. ואחרינא יאמר:
קידום באדר. אם הוא אדר דרך להיות תש כח החורף כל כך שאפי' רוח קדים החזקה נושבת יהיה פח לחייך הבל החום היוצא מפיך יוצא לנגדו ומחממו:
ואנן חמיין. ואנחנו רואין בשנה זו שאין בו אחד מכל הסימנין הללו וא''כ אין זה אדר אלא שבט ועיברו חכמים אותה השנה על פיהם:
והסכים ב''ד עמהן. בתמיה וכי לא אמר ר''ז שצריך דוקא שיהו האומרים שצריכה השנה להתעבר הכל מודים מטעם אחד ואלו הרועי בקר זה אומר כך וזה אומר כך. ומשני מכיון דאלו מודים לאלו ואלו לאלו הוי כמי שכולן מסכימין מטעם אחד:
וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַקְפִּד עַל הָדָא מִילְּתָא. חָשַׁשׁ לָהִיא דְאָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. דְּאָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. וְהָיְתָ֣ה יָדִ֗י עַל הַנְּבִיאִ֞ים הַ‍ֽחוֹזִים שָׁוְא֘ וְהַקּוֹסְמִים כָּזָב֒ בְּס֧וֹד עַמִּ֣י לֹא יִהְי֗וּ. זֶה סוֹד הָעִיבּוּר. וּבִכְתָ֤ב בֵּ‍ֽית יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יִכָּתֵ֔בוּ. זֶה הַמִּינּוּי. וְאֶל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָבוֹאוּ. זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. כַּד סָ‍ֽלְקִית לְהָכָא אָ‍ֽמְרִית. הָא גַבִּי חָדָא. כַּד מְנוּנָנִי אָֽמְרִית הָא גַבִּי תַּרְתֵּיי. כַּד עָלִית לְעִיבּוּרָא אָ‍ֽמְרִית. הָא תַלְתֵּיהוֹן גַבִּי.
Traduction
Pourquoi R. Simon b. Lakish a-t-il eu le scrupule de ne pas admettre cet homme à la proclamation de l’embolisme? -C’était par égard pour l’interprétation de R. Eliézer sur ce verset (Éz 13, 9): Ma main s’appesantira sur les prophètes et faux voyants, les devins de mensonge, ils n’entreront pas dans le mystère (conseil) de mon peuple; ce mystère est celui de l’embolisme; dans le registre de la famille d’Israël ils ne seront pas inscrits, expression applicable à la nomination au doctorat; ils n’entreront pas au pays d’Israël, c’est à dire en Terre-Sainte. R. Eliézer dit aussi (99)B. Ketubot 111a.: lorsque je suis arrivé en Palestine, j’ai dit que c’est là ma première satisfaction; lorsque j’ai été nommé aux fonctions doctorales, c’était la seconde, et lorsque j’ai été admis à consacrer l’embolisme, c’était la troisième (il a donc échappé aux 3 malédictions dudit verset).
Pnei Moshe non traduit
וריש לקיש מקפיד על הדא מילתא ומאי טעמיה שהקפיד כל כך שלא הכניסו אותו למנין העיבור וקאמר דהיינו טעמיה שחשש להא דאמר ר' אלעזר דדריש לה מן הכחוב שהוא אחד מכלל העונשין למי שאינו זוכה להכנס במנין סוד העיבור:
זה המינוי. הסמיכות:
הא גביי חדא. הרי אצלי האחת שהיא ראשונה לי שזכיתי לבא לארץ ישראל:
רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב. טַעֲמָא דְּרִבִּי לָ‍ֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. כֵּיוָן שֶׁבֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָן רוֹאִין שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּן שֶׁמְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הֵן מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.
Traduction
R. Aba b. Zabda, au nom de Rav explique le motif de l’avis émis dans notre Mishna par R. Eliézer b. R. Çadoq (pourquoi on ne consacre plus la néoménie après le 30): dès que le tribunal d’en haut constate que celui d’en bas (des hommes) n’a pas consacré la néoménie, il la proclame (et les hommes n’ont plus à le faire).
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר''א בר' צדוק. דמתני' שמכיון שב''ד שלמעלן רואין שאין ב''ד שלמטן מקדשין אותו עומדין הן ומקדשין אותו ביום ל''א:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source