חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. הַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר. חֲבֵרַיָּא אָֽמְרִין. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וְלֵית רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה בָהּ. חָבִית הַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר. וְלֵית רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה בָהּ. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. חֲמוּן מַה אַתּוּן אָֽמְרִין. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. בְּרַם כְּרִבִּי מֵאִיר שׂוֹרְפִין וּכְרִבִּי שִׁמְעוֹן שׂוֹרְפִין. וְיִרָבּוּ רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן עַל רִבִּי יוֹסֵה וְיִשְׂרוֹף. וְעוֹד [שְׁמָעִינָן] מִן הָדָא. 8b מִן מַה דַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִין עוֹבְדָא אֲתִי קוֹמֵיהוֹן וְאִינּוּן אָֽמְרִין. אֵיזִיל תְּלִי. הֵן אַשְׁכַּחְנָן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שׂוֹרְפִין. הָדָא דְתַנִּינָן. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לְרִבִּי יוֹשׁוּעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָא. אִין תֵּימַר לֵית לְרִבִּי מֵאִיר תְּלוּיָה. וְהָא תַנֵּי. תְּרוּמַה תְלוּיָה טְהוֹרָה שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. דִּבָרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. בִּזְמַנָּהּ. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בִּתְלוּיָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהַשְׁאִיל עָלֶיהָ. אָמַר לֵיהּ. וְכֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל מַה דַאֲנָן קַייָמִין הָכָא בִּתְלוּיָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהַשְׁאִיל עָלֶיהָ. אֲבָל בִּתְלוּיָה שֶׁדַּעְתּוֹ לְהַשְׁאִיל עָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וְתַנֵּי כֵן. תְּרוּמָה תְלוּיָה שֶׁאָֽמְרוּ. טְהוֹרָה הִיא. הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. אִם אָמַר. הֲרֵי אֲנִי מַנִּיחָהּ עַל מְנָת לְהַשְׁאִיל עָלֶיהָ. הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. מָיִי כַּדּוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר שֶׁנּוֹלַד לָהּ סְפֵק טוּמְאָה עִם דִּימְדּוּמֵי חַמָּה. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חבית הראשונה כר' יוסי והשנייה כרבי מאיר. חבית הראשונה היינו האי מתני' דחבית והשנייה היינו מתני' דנשנית התם אבתרה חבית שנשברה בגת העליונה והיא של תרומה והתחתונה טמאה שיש שם חולין טמאים וראויין הן לו בימי טומאתו ואם תפול התרומה לתוכן ילך הכל לאיבוד וכגון שהחולין הן פחות ממאה וידמעי החולין מחמת התרומה והיא תטמא מחמת החולין ולא יהיו ראוין כלל מכח התרומה טמאה שבתוכן בזה מודין ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה קודם שתכפול לתוך החולין יציל ואל יטמאנה בידים. ואם לאו שבתוך כך שיחזור על כלי טהור לא יכול להציל ממנה רביעית שהוא דבר חשוב בהא פליגי דר' אליעזר סבר תרד ותטמא בעצמה ואל יטמאנה בידים. ורבי יהושע סבר אף יטמאנה ביד ובכלים טמאים כדי להציל את החולין ועלה קאמר ר''א דמתני' דחבית הראשונה אתיא כר' יוסי דהכא ומתניתין דחבית השניה כר''מ דהכא ומפרשי חברייא טפי לדברי ר''א:
מאי כדין. אם הדין באמת הוא כך. ובתרומות לא גריס כאן האי מאי כדין אלא א''ר יוסי בר בון תיפתר וכו'. כלומר דלא צריך להאי שינוייא דחיקא דבלאו הכי לק''מ מהא דקתני דלר''מ שורפין את התלויה בע''ש עם חשיכה דתיפתר שנולד לה הספק טומאה עם דמדומי חמה ולית ש''מ כלום דהא דקתני עם חשיכה מיירי בכה''ג דאמרן ולפיכך שורף אותה מיד עם חשיכה שהרי למחר ע''פ היא והיא אינה ראויה לאכילה אף בשעה שעדיין מותר לאכול מכח ספק טומאתה ולעולם אימא לך בעלמא לר''מ אין תרומה תלויה בשריפה ואכתי ר''ש יחידאה הוא ולא קשיא לחברייא מידי:
הרי זה טמאה. מכיון שנתייאש הימנה. כטמאה ודאית היא ודינה בשריפה:
תלויה שאמרו טהורה הרי זה טמאה. כלומר אף על פי שאם הייתי שואל להחכם על ספיקה יכול להיות שתהא טהורה יאני מחזיק אותה לטמאה לפי שאין דעתי לישאל עליה. ובתרומות גריס טהורה היא טמאה היא והיינו הך כדפרישית:
ותני כן. בתוספתא דתרומות פ''ז ושם הגי' מהופכת וגי' דהכא עיקרית:
א''ל וכן א''ר יוסי. דהוא רבי דרבי מנא דכל תלויה וכו' וכלומר דהדר ביה ר' יוסי גופיה ושנייה נמי הכי:
תיפתר בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. כלו' שנתייאש הימנה ואין דעתו לישאל על הספיקא שמחזיקה כטמאה ודאי וכיון שכן ה''ז בשריפה כטמאה גמורה אבל שאר תלויה שדעתו לישאל עליה אינה בשריפה לר' מאיר דהויא כטהורה דשמא יטהר אותה החכם:
ואין תימר לית ליה לר''מ תלויה. זה הכל מקושית ר' יוסי לחברייא כלומר וכ''ת דלעולם לית ליה לר''מ ששורפין את התלויה ור''ש יחידאה הוא בזה וכי קאמרינן דחבית הראשונה כר' יוסי ולית ר''מ מודה בה היינו לענין מה דשנינו לר' יהושע דיניחנה במקום התורפה דבהא לא מודה ר''מ אליבא דר' יהושע אלא דס''ל דר' יהושע מטמאה ביד קאמר מכיון דכבר נולד לה ספק טומאה וכהאי דר' יהושע בחבית שנייה אבל לא שיהא מותר לשורפה בעוד שהיא תלויה:
הדא דתנינן מודה ר''א ור' יהושע וכו' ואמר ר' יוחנן ר''ש שנה להסיפא דמתני' וכך היא שנוי בתוספתא פ''ק אר''ש לא נחלקו ר''א ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה וכו' אלמא דלר''ש שורפין את התלויה דהא לדידיה מיהת כ''ע שוין דלשריפה עומדת:
הן אשכחנן. השחא מפרש והיכן אשכחן לר''ש דס''ל שורפין:
ועוד מן הדא שמעי'. דכך היא ממה דאנן חמיין מרבנן דכי אתא עובדא קמיהון מספק טומאה שנולדה בתרומה דאינון אמרין להשואל איזיל תלי ולא אמרין ליה זיל שרוף אלמא דנוהגין כך להלכה למעשה וקשיא לדידכו דהא רבי מאיר ור''ש תרוייהו ס''ל דשורפין תרומה על כל ספק תרומה:
אמר לון ר יוסי. לחברייא ראו מה אתם אומרים דחבית שנולד לה ספק טומאה כר' יוסי היא ברם כרבי מאיר שורפין דהכי קאמריתו דלית ר''מ מודה בה משום דסבירא ליה דכל ספק שנולד בתרומה מותר לשורפה וכר' שמעון נמי שורפי' דהכי שמעי' ליה מהתוספתא ומייתי לה לקמן ואי הכי קשיא וירבו ר' מאיר ורבי שמעון על רבי יוסי דיחיד ורבים הלכה כרבים וישרוף כל ספק בתרומה ואנן לא קי''ל הכי וכדתנן בפ''ד דטהרות דלא קחשיב התם אלא ששה ספיקות ששורפין עליהן התרומה ובודאי מגען וספק טומאתן ואילו שאר ספיקות תולין לא אוכלין ולא שורפין:
חברייא אמרין. דהכא קאמר ר''א חבית הראשונה כר' יוסי דוקא ולית ר''מ מודה בה דר' יהושע שנה שיניחנה במקום התורפה אלא דר''מ אליבא דר' יהושע ס''ל הואיל ונולד לה ספק טומאה שורפין אותה וחבית שנייה כר' מאיר אליבא דר' יהושע הוא ולית ר' יוסי מודה בה דר''מ הוא דסבירא ליה מכיון דסופה לאיבוד שרי לטמויה בידים אבל לר' יוסי דהכא לא אתיא כלל כדלקמן ור' יוסי אמורא מקשי לחברייא לקמיה:
והא תני. בהדיא בתוספתא דמכלתין פ''ג גבי הא דשנינו שם י''ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי ר''מ וחכ''א בזמנה וכהאי דתנינן במתני' שם לחכמים. ובהתוספתא דפוס הגי' כמו בהמתני' תרומה הורה וטמאה וכו' וגי' הש''ס הזה היתה תרומה תלויה וכו' וכן היא לקמן. קתני מיהת דלר''מ תרומה תלויה בשריפה ולא מצינן לומר דהתם מטעמא דחמץ היא ולא סגי אלא בשריפה דאי הכי מ''ט לא שרפינן לה עד עם חשיכה ולא מקודם כדין כל שריפת חמץ שכך הוא הדין גם בע''פ שחל להיות בשבת ששורפין החמץ בע''ש ובזמן דכל השנים אלא ודאי דהיינו טעמא דנהי דהך תלויה לשריפה עומדת מכיון שאין לה אוכלים הואיל ותרומה היא ממתינין מלשורפה עד עם חשיכה אלמא דר''מ מיהת ס''ל נמי דתלויה בשריפה היא והדרא קושיא לדוכתה:
רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי אִילָא תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וְהַשְּׁנִייָה בֵּין כְרִבִּי מֵאִיר בֵין כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי נֵימַר וּדְלֹא כְרִבִּי מֵאִיר. לְפִי שֶׁמָּצִינוּ רִבִּי יוֹסֵי שׂוֹרֵף תְּלוּיָה בְּכָל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיְסָרִין וּשְׁמָעִית רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. רִבִּי מֵאִיר שׂוֹרֵף תְּלוּיָה בְּכָל מָקוֹם. וְאָֽמְרִית לֵיהּ. אֲפִילוּ כְגוֹן הַהִיא שֶׁהִיא תְלוּיָה דְּבַר תּוֹרָה. וְאָמַר לִי. אִין. אֲנָא פָתַר לָהּ שֶׁנִּיטְמֵאת מָדוֹר גּוֹיִם. מַה בְיָדָךְ. תַּנֵּי. מָדוֹר גּוֹיִם תּוֹלִין. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שׂוֹרְפִין. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא. רִבִּי מֵאִיר שׂוֹרֵף תְּלוּיָה בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְהָא תַנֵּי כֵן. תְּרוּמָה תְלוּיָה טְמֵיאָה שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. בִּזְמַנָּהּ. וְיִשְׂרוֹף בְּשַׁחֲרִית. תִּיפְתָּר שֶׁנִּתְעַצֵּל וְלֹא שָׂרַף. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּי טְמֵיאָה. לֹא מִשֶּׁנִּתְעַצֵּל וְלֹא שָׂרַף. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחֲוָה דְּרִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר שֶׁנּוֹלַד לָהּ טוּמְאָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל ודלא כר' יוסי נימר ודלא כר' מאיר לפי שמצינו שר''מ שורף תלויה בכל מקום. כצ''ל וכך הוא שם בתרומות דלר''מ שמעינן דסבירא ליה דשורפין לתלויה כהאי דקאמר בתוספתא והובאה לעיל וכן לקמן והשתא לדידך דמדמית לה האי דינא דחבית שניה לדין פלוגתייהו דרבי מאיר ור' יוסי במתני' דידן ואם כן דלא כר' יוסי וכן דלא כרבי מאיר אתיא דאי כרבי מאיר הא איהו ס''ל דשורפין לתלויה ואי ס''ל כר' יהושע דחבית שניה דכל היכא דאיכא חששא שרי לטמויי בידים הוה קשיא אמאי קאמר רבי מאיר שורפין לתלויה מוטב לטמאה אותה בידים בטומאה ודאית משום האי חששא דספק טומאה דאית בה ולשורפה אח''כ ולא לשרפה בספקה דשמא טהורה היא וכ''ת אין הכי נמי דלרבי מאיר הדין הוא כך דבעודה תלויה שורפין ולא יטמא אותה בידים בפני עצמה אם כן מתני' דחבית שניה אליבא דר' יהושע כמאן היא דלא כרבי מאיר ודלא כר' יוסי כדקאמרת ואלא כמאן וצריך אתה להרבו' במחלוקת ולומר דר' יהושע הוא דסבירא ליה הכי וג' מחלוקת בדבר בתמיה אלא דהא ליתא דאף ר' יוסי מודה בדינא דחבית שניה וכדאמרי' לעיל דשאני התם דאיכא הפסד חולין:
ואמרית ליה כגון ההיא שהיא תלויה דבר תורה. כך היא בתרומות והאי אפילו הכתוב כאן בספרים ט''ס הוא. אם בכה''ג היא דשמעית לר''מ דנטמאה בספק שהוא מדברי תורה דהואיל וחמירא ספיקא שורפין אותה:
אמר ליה אין. הכי הוא דשמעינא ואנא פתר לה אפי' הספק שנטמאת במדור של עכו''ם דטומאה מדבריהן הוא כדתנן בפרק בתרא דאהלות דחכמים גזרו טומאה על מדור של עכו''ם מפני שקוברין שם את הנפלים:
מה בידך. ומהיכן שמעינן דאף לענין ששורפין על ספק מדור עכו''ם את התרומה:
תני. כך שנינו בתוספתא דאהלות שם דפלוגתא היא לת''ק מדור של עכו''ם תולין עליה את התרומה ולר''י בר' יהודה שורפין:
שורף תלויה בשאר ימות השנה. אפילו בשאר ימות השנה מטעם ספק טומאה:
והא תני תרומה תלויה וכו'. בתוספתא שהובאה לעיל שורפין אותה ע''ש עם חשיכה כשחל ערב פסח בשבת ולדידך קשיא וישרוף בשחרית אלא ודאי משום חמץ הוא דאמר שורפין לפי שאין לה אוכלין ותתחמץ ולפיכך כל היכא דמצי לשהויי משהי לה:
תיפתר כשנתעצל. בשחרית ולא שרף אותה והא קמ''ל דבהאי שעתא דבעי לשורפה שירף אותה עם הטמאה ולא חיישינן למידי:
תדע לך שהוא כן דתני טמאה לא כשנתעצל ולא שרף. דהרי טמאה קתני נמי שורף עם חשיכה ולמה לא שרפה שחרית שהוא ודאי לשריפה עומדת אלא על כרחך כשנתעצל ולא שרף מיירי:
תיפתר וכו'. כלומר מהכא לא מצית לדייק מידי דתיפתר שנטמאת באותו שעה קודם חשיכה וכהאי דר' יוסי בר בון דלעיל ולית שמע מינה כלום:
לית הדא פליגא על ר' יוסי. בתמיה הא לר' יהושע דחבית שניה והלכתא כוותיה שרי לטמויי ביד ולר' יוסי אסור:
ר' זעירא ור' אילא. לא אמרי כהאי דחברייא בשם ר' אלעזר אלא תריהון אמרין בשמיה. ובתרומות גריס בשם ר' יוחנן דמשנה דחבית הראשונה ודאי כר' יוסי היא כדאמרי' לעיל אבל מתני' דחבית השנייה והיא חבית שנשברה בגת העליונה וכו' ההיא אתיא בין כר''מ ובין כר' יוסי הכי אמרי בשמיה ור' זעירא מדייק עלה לקמיה דר' מנא:
וְאַתּוּן אָֽמְרִין. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וְלֵית רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה בָהּ. וְהָתַנֵּי. בַּמֶּה דָבָרִים אֲמוּרִים. בְּבוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. אֲבָל בְּבוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְטַמְּאוֹת. וְאִין כְּרִבִּי מֵאִיר. הִיא בוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת וְהִיא בוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְטַמּוֹת. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּינָן. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. אֵינָהּ הִיא הַמִּידָּה. לֵית בַּר נַשׁ אָמַר. אֵינָהּ הִיא מִכְּלָל דּוּ מוֹדֶה עַל קַדְמִייָתָא. מָיִי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 9a תַּמָּן כְּדֵי לָחוּס עַל נִכְסֵיהוֹן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. אֲפִילוּ הָכָא אֵינוֹ מַפְסִיד לְיִשְׂרָאֵל מָמוֹן. שֶׁהוּא צָרִיךְ לִשְׂרוֹף עֵצִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ. לְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה חָשׁוּ. לְהֶפְסֵד מְמוּעָט לֹא חָֽשְׁשׁוּ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וּמִדִּבְרֵי רִבִּי חֲנִינָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי כר בון תיפתר אליבא דחברייא דהאי מדבריהם דר''מ במתני' כמ''ד מדברי ר''ע ור''ח סגן הכהנים והשתא לית ש''מ כלום דתיקשי לחברייא מהאי דר' יוסי דקאמר אינה היא המדה דעל מילתא אחריתא הוא וכדקתני בתוספתא א''ל ר' יוסי אין הנדון דומה לראיה וכו' דהתם בדר''ת שניהן טמאין הן ולר''ע זה פסול וזה טמא אבל הכא היאך נשרוף הטהורה עם הטמאה. וחברייא דקאמרי חבית שניה כר''מ ולא כר' יוסי הכי הוא דקאמרי דסברת ר' יהושע כר''מ דכל היכא דהולכת לאיבוד אין חוששין לטמא אותה ביד ולא כרבי יוסי דשמעי' לדידיה דאפילו בכהאי גוונא אסור לטמא ביד:
ומשני להפסד מרובה הוא דחששו ולהפסד מועט לא חששו חכמים ומ''מ קשיא לחברייא כדאמרן:
אפי' הכא וכו'. כלומר דפריך הכא נמי איכא הפסד ממון שהוא צריך עצים לשרוף לכל אחת בפ''ע:
מאי כדין. השתא מפרש לה ומ''ט דר' יוסי דקאמר אינה היא המידה משום דשאני תמן בתרומו' כדי לחוס על נכסיהון של ישראל שאם תפול התרומה לתוך החולין טמאין תטמא התרומה ותדמע החולין ויפסיד הכל דלא חזי ליה אפילו בימי טומאתו מחמת התרומה שבתוכן אבל הכא בתרומה בע''פ מה אית לך איזה הפסד ולפיכך קאמר ר' יוסי אינה היא המידה:
ועוד. קשיא לדידכו דאמריתו דלית ר' ייסי מודה בחבית שניה מן הדא דתנינן א''ל ר' יוסי אינה היא המדה כלומר לא דמיא האי דתרומה בע''פ להא דר' יהושע בתרומות והיינו ע''כ דר' יהושע בחבית שניה וא''כ מכלל דר' יוסי מודה בה דהא לית בר נש אמר אינה היא המידה אלא אם מודה בהאי קדמייתא והיינו מה דמדמה ר''מ לחבית שניה דתרומות אליבא דר' יהושע והשתא קשיא דאמריתו דלית ר' יוסי מודה להאי דחבית שניה אליבא דר' יהושע:
ואין כר''מ היא בור שיש בו וכו' אסור לטמאות. בתמיה כלומר ואי כר' מאיר מוקמית לה הא לדידיה לעולם מותר לטמאות את התרומה ביד היכא דבלאו הכי הולכת לאיבוד כדקאמר במתני' דידן ומאי האי דמחלק בברייתא אליבא דר' יהושע הא לדידכו יליף ר''מ מדברי ר' יהושע דלעולם בגוונא שהולכת התרומה לאיבוד מותר לטמא אותה ביד:
ואתון אמרין וכו'. כלומר דהדר והקשה ר''י לחברייא קושיא אחריתי ואסוף דבריהם קאי הקושיא דאתון אמרין חבית הראשונה היא דכר' יוסי ולית ר' מאיר מודה בה וחבית השניה כר''מ ולית ר''י מודה בה ומי מצית לאוקמי הך דחבית שנשברה בגת העליונ' כר''מ והתני בברייתא עלה. וכצ''ל בד''א בבור שאין בו כדי להעלות אבל בבור שיש בה כדי להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות. ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. כלומר אם אין בחולין שבבור שתחת הגת כדי להעלות את התרומה כשתפול לתוכו שהחולין הן פחות ממאה נגד התרומה בהא פליג ר' יהושע וקסבר מותר לטמאות אותה ביד כדי להציל את החולין אבל אם יש בחולין כדי להעלות את התרומה אסור לטמא אותה ביד אפילו כל שהוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source