תַּמָּן תַּנִּינָן. חָבִית שֶׁלִּתְרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טוּמְאָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה מוּנַּחַת בִּמְקוֹם תּוּרְפָּה יַנִּיחֶינָּה בְּמָקוֹם מּוּצְנָע. וְאִם הָֽיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה. רִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מוּנַּחַת בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע יַנִּיחֶינָּה בִּמְקוֹם תּוּרְפָּה. וְאִם הָֽיְתָה מְכוּסָּה יְגַלֶּנָּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אל יחדש בה דבר. לא לשמרה ולא לגרום לה טומאה אלא יניחנה כך עד שתיטמא מאליה טומאה ודאית ותשרוף:
רבי יהושע אומר וכו'. יניחנה במקום התורפה אם ירצה דקסבר אינו מוזהר על שמירתה התלויה:
יניחנה במקום המוצנע. דקסבר ר''א דגם על התלויה מוזהר על שמירתה כדפרישית במתני':
במקום התורפה. במקום גלוי ועומדת לאיבוד:
חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. כגון האי דשנינן בפ''ד דטהרות ספק משקין ליטמא טמא כיצד טמא שפשט רגלו לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא או כיוצא בזה שהספק אם נגע בה טומאה או לא:
תמן תנינן. בפ''ח דתרומות הלכה ח' וגרסינן שם לכולה סוגיא עד סוף פרקין:
רִבִּי יָסָי מַקְשֵׁי. לָמָּה רִבִּי יֹסִי אוֹמֵר. אֵינָהּ הַמִּידָּה. רִבִּי יָסָי דוּ שָׁמַע דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה מִדִּבְרֵי רִבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים. וְהוּא שָׁמַע דְּבַר קַפָּרָא אָמַר. אַב הַטּוּמְאָה דְּבַר תּוֹרָה. ווְלַד הַטּוּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן. וְלֹא שָׁמַע דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין זֶה בֵּין זֶה דְּבַר תּוֹרָה. וְהוּא מַקְשֵׁי. כְּשֵׁם שֶׁמּוּתָּר לִשׂרוֹף אִיסּוּר (דִּבְרֵיהֶן) [תּוֹרָה] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. שֶׁכֵּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת (דִּבְרֵיהֶן) [תּוֹרָה] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. כָּךְ יְהֵא מוּתָּר לִשׂרוֹף אִיסּוּר (תּוֹרָה) [דִּבְרֵיהֶן] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. שֶׁכֵּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת (תּוֹרָה) [דִּבְרֵיהֶן] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. אֶלָּא שַׁנְייָה הִיא אִיסּוּר שַׁנְייָה הִיא טוּמְאָה. וְאָמַר רִבִּי יָסָי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמַה טְהוֹרָה וּטְמֵיאָה. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חָלַקְתָּ לָנוּ בֵּין אִיסּוּר תּוֹרָה לְטוּמְאַת תּוֹרָה. שֶׁכֵּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. כָּךְ לֹא תַחֲלוֹק לָנוּ בֵין אִיסּוּר דִּבְרֵיהֶן לְטוּמְאַת תּוֹרָה. שֶׁכֵּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת דִּבְרֵיהֶן עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. אֶלָּא בֵין זֶה וּבֵין זֶה דְּבַר תּוֹרָה. אֲתַא רִבִּי חִייָה בַּר בָּא מִן צוֹר וְאָמַר מִן שְׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין זֶה וּבֵין זֶה דְּבַר תּוֹרָה. וְאָֽמְרִית. יֵאוּת. תַּמָּן טוּמְאַת (דִּבְרֵיהֶן) [תּוֹרָה] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. כְּרַם הָכָא פְּסוּל תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. בְּגִין כָּךְ רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵינָהּ הִיא הַמִּידָה. וְקַשְׁיָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. וְהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. 8a אֵינָהּ הִיא הַמִּידָה. סָבַר בַּר קַפָּרָא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְקַשְׁיָא דְּבַר קַפָּרָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְהָדָא דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ. אָמַר רִבִּי אַבִּין. רִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר בְּדִבְרֵיהֶם כְּדִבְרֵי תוֹרָה. אָן אַשְׁכְּחָן דְּרִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר בְּדִבְרֵיהֶן כְּדִבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי חִינְנָה. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הָרוֹאָה כֶתֶם הֲרֵי זוֹ מְקוּלְקֶלֶת וְחוֹשֶׁשֶׁת מִשּׁוּם זוֹב [דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין בַּכְּתָמִים מִשּׁוּם זוֹב׃]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי חיננא. הדא היא כהאי דתנינן תמן בפ''ו דנדה הרואה כתם על חלוקה ה''ז מקולקלת לפי שאינה יודעת פתח נדותה לידע מתי יתחילו י''א יום שבין נדה לנדה שהרי ספק היא לה אימת חזאי האי דמא דאישתכח בחלוקה וחוששת היא משום זוב שאם עברו עליה שלשה ימים מימי הזיבה משלבשה חלוק זה ונמצא עליו כתם גדול כשיעור ג' גריסין ומעט יותר מספקינן לה משום זבה דילמא כל חדא וחדא בחד יומא הוא דקחזיא ויש כאן לכל יום כשיעור גריס ועוד והויא לה זבה גדולה דברי ר' מאיר אלמא דאע''ג דעיקר טומאת כתם מדבריהם הוא מחמיר בה ר' מאיר כבשל תורה. ולקמן בהסוגיא משני דלהאי מ''ד דמפרש מדבריהם מדברי ר' אליעזר ור' יהושע נמי לא קשיא הא דקאמר ר' יוסי אינה היא המידה דשאני התם דאיכא הפסד חולין וכהאי דר' יוסי בר בון דלקמן:
אין. והן אשכחן דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה:
אמר ר' אבין ר''מ כדעתיה. כלומר דאי משום ר''מ לשיטתא דבר קפרא הוה קשיא לן כקושיין אבל לר' יוחנן מצינן לשנויי דאע''ג דר' יוחנן מפרש להא דר''ח בין זה ובין זה דבר תורה ותיקשי מאי האי דקאמר ר''מ מדבריהם למדנו דהתם תרוייהו מדאורייתא נינהו והכא בתרומה אינה אסורה אלא מדבריהן ושפיר קאמר ליה ר' יוסי אינה היא המידה. להאי קושיא מצינן לשנויי דר''מ לשיטתיה אזיל דמחמיר בדבר שהיא מדבריהן כדברי תורה:
סבר בר קפרא כר''ש בן לקיש וכו'. כלומר וכמו דדייקינן לר' יוחנן דמ''מ קשיא לדידיה או לר''מ או לר' יוסי ה''נ דייקינן כה''ג לבר קפרא דאיהו מפרש להא דר' חנינא דבולד הטומאה מדבריהן קאמר וא''כ הא ודאי ל''ק דמאי מדבריהן דקאמר ר''מ דלא מצית למימר לבר קפרא מדברי ר''ת ודר''ע דא''כ אמאי קאמר ר' יוסי אינה היא המידה משום דבאמת לבר קפרא מצינן למימר דס''ל כרשב''ל דלעיל דמאי מדבריהן מדברי ר''א ור' יהושע דתרומות כדמייתי להא לקמן:
וקשיא דבר קפרא על דר' יוסי והדא דר''מ אמר מדבריהם למדנו. כלומר אלא הא מ''מ נמי אליבא דבר קפרא קשיא דהיכי מתרץ להאי פלוגתא דר''מ ור' יוסי במתני' דאי שפיר יליף ר''מ מהאי דר' יהושע דתרומות א''כ אמאי קאמר ר' יוסי אינה היא המידה ואי שפיר קאמר ר' יוסי א''כ מ''ט דר''מ דקאמר מדבריהם למדנו וסוף סוף קשיא בין לר' יוחנן ובין לבר קפרא במאי פליגי ר''מ ור''י:
ר' יסי. והוא ר' יוסי תלמידו של ר' יוחנן הנזכר הוה קשיא ליה הא דר' יוסי דמתני' למה אמר אינה מן המידה. ומפרש הש''ס מאי קשיא ליה הא איהו תלמידו דר' יוחנן דמוקי במתני' דלעיל דאב הטומאה וכן ולד הטומאה דקאמר ר' חנינא זה וזה דבר תורה וא''כ שפיר קאמר ר' יוסי דמתני' אינה המידה דהיכי ילפת איסור דבריהם בשש דע''פ לשרוף עם טומאת התורה מהא דר' חנינא הא שאני התם דשניהן טומאת תורה הן הלכך קאמר היינו טעמא דהאי ר' יוסי דהוה קשיא ליה כדמסיק ואזיל:
ר' יסי דהוא שמע דאמר ר' יוחנן מדברי ר' עקיבא וכו'. כלומר האי מילתא דרבי יוחנן הוה שמיע ליה דמה דקאמר רבי מאיר מדבריהם למדנו היינו מדר''ח ודרבי עקיבא דרישא והוה שמיעא ליה נמי להא דבר קפרא במתני' דלעיל דמפרש להא דר' חנינא באב הטומאה הוא דהוי מדאורייתא אבל הבשר שנטמא מולד הטומאה לא הוה אלא מדבריהן ואידך דרבי יוחנן דפליג לעיל אבר קפרא ומפרש דזה וזה דבר תורה לא הוה שמיע ליה לר' יסי תלמידו אלא היה כסבור דלא פליג ר''י אבר קפרא בפירושא דמילתא דר' חנינא:
והיא מקשי כשם וכו'. כלומר ולפיכך הוה קשיא ליה אמאי פליג ר' יוסי במתניתין אדר''מ וקאמר אינה היא המידה הא מידה ומידה היא דכשם שמותר לשרוף איסור תורה עם טומאת תורה והיינו בשר נותר טהור עם הטמא כדקאמרי בית הלל בהלכה דלעיל מפני שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה אמור מעתה שכך יהא מותר לשרוף איסור דבריהן דהיינו תרומה טהורה בשש עם תרומה טמאה שהיא טומאת תורה שהרי כן שורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה לר''ח סגן הכהנים ואמאי פליג ר' יוסי במתני' ואמר אינה היא המידה:
אלא שנייה היא איסור שנייה היא טומאה ואמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. זה הכל מסיום דברי ר' יסי אמורא בהקושיא דהוה קשיא ליה וכלומר אלא היכי אמרת אי דבעית לשנויי דהיינו טעמא דר' יוסי במתני' דשאני איסור ושאני טומאה דסבירא ליה דאיסור מטומאה לא ילפינן ולהכי קאמר אינה היא המידה ואי הכי קשיא לי מאי דשמיעא לי מדר' יוחנן דקאמר הכל מודים בששה עשר שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה וטעמא דהשתא הטהורה ג''כ באיסור תורה היא א''כ אמור מעתה דשפיר ילפי' איסור מטומאה והשתא הדרא הקושיא לדוכתא כשם שלא חלקת לנו בין איסור תורה לטומאת תורה ומשום שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה וכך לא תחלוק לנו בין איסור דבריהן וכו' שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה לר' חנינא ואמאי קאמר ר' יוסי במתני' אינה היא המידה:
אלא בין זה ובין זה דבר תורה. כלומר דהדר קאמר ר' יוסי לנפשיה דמכח קושיא דממ''נ קשיא כדאמרן על כרחך לפרש להא דרבי חנינא דבין אב הטומאה ובין ולד הטומאה שניהן מד''ת הן וכן כי אתא רבי חייא בר בא מן צוד קאמר בהדיא משמיה דר''י כך דבין זה ובין זה דבר תורה כדקאמר להא בהלכה דלעיל:
ואמרית יאות. דברי ר' יסי הן דאמרית ליה לר' חייה בר בא דהשתא שפיר מתורץ אליבא דרבי יוחנן דה''ק רבי יוסי לרבי מאיר במתני' היכא ילפת לה מהא דרבי חנינא שאני תמן דטומאת תורה עם טומאת תורה היא ברם הכא תרומה טהורה עם הטמאה בשש דערב פסח אינה אלא פסול תורה עם טומאת תורה וכלומר שאין בהטהורה איסור מן התורה אלא מדבריהן וכפסול תורה בעלמא היא והאיך נשרוף אותה עם טומאת תורה ובגין כך אמר ר' יוסי במתני' אינה היא המידה:
וקשיא דר' יוחנן על דר''מ והדא דר' יוסי אמר אינה היא המידה. כלומר דהשתא. מדייק הש''ס דמכל מקום קשיא לר' יוחנן אליבא דרבי מאיר או אליבא דר' יוסי דאי משנית להא דר' יוסי כדשנינן דשפיר קאמר אינה היא המידה ומשום דהא דר''ח זה וזה דבר תורה ובתרומה חדא מדבריהן וחדא טומאת תורה אם כן קשיא לרבי מאיר היכי ס''ד למילף להא דתרומה בערב פסח מהא דר' חנינא ואי מיתרצת לה אליבא דר''מ א''כ תיהדר הקושיא אמאי קאמר ר' יוסי. אינה היא המידה ובמאי היא דפליגי ר''מ ור' יוסי:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן מִדִּבְרֵי שְׁלָשְׁתָּן תְּלוּיָה אָסוּר לְשׂוֹרְפָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מדברי שלשתן. נלמד דתרומה תלויה אסור לשרפה בעודה בספק דאף ר' יהושע לא אמר אלא יניחנה במקום התורפה בכדי שתיטמא טומאה ודאית וכל זמן שהוא תלויה אין לאכלה ואין לשרפה:
חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. הַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר. חֲבֵרַיָּא אָֽמְרִין. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וְלֵית רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה בָהּ. חָבִית הַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר. וְלֵית רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה בָהּ. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. חֲמוּן מַה אַתּוּן אָֽמְרִין. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. בְּרַם כְּרִבִּי מֵאִיר שׂוֹרְפִין וּכְרִבִּי שִׁמְעוֹן שׂוֹרְפִין. וְיִרָבּוּ רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן עַל רִבִּי יוֹסֵה וְיִשְׂרוֹף. וְעוֹד [שְׁמָעִינָן] מִן הָדָא. 8b מִן מַה דַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִין עוֹבְדָא אֲתִי קוֹמֵיהוֹן וְאִינּוּן אָֽמְרִין. אֵיזִיל תְּלִי. הֵן אַשְׁכַּחְנָן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שׂוֹרְפִין. הָדָא דְתַנִּינָן. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לְרִבִּי יוֹשׁוּעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָא. אִין תֵּימַר לֵית לְרִבִּי מֵאִיר תְּלוּיָה. וְהָא תַנֵּי. תְּרוּמַה תְלוּיָה טְהוֹרָה שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. דִּבָרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. בִּזְמַנָּהּ. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בִּתְלוּיָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהַשְׁאִיל עָלֶיהָ. אָמַר לֵיהּ. וְכֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל מַה דַאֲנָן קַייָמִין הָכָא בִּתְלוּיָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהַשְׁאִיל עָלֶיהָ. אֲבָל בִּתְלוּיָה שֶׁדַּעְתּוֹ לְהַשְׁאִיל עָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וְתַנֵּי כֵן. תְּרוּמָה תְלוּיָה שֶׁאָֽמְרוּ. טְהוֹרָה הִיא. הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. אִם אָמַר. הֲרֵי אֲנִי מַנִּיחָהּ עַל מְנָת לְהַשְׁאִיל עָלֶיהָ. הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. מָיִי כַּדּוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר שֶׁנּוֹלַד לָהּ סְפֵק טוּמְאָה עִם דִּימְדּוּמֵי חַמָּה. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאי כדין. אם הדין באמת הוא כך. ובתרומות לא גריס כאן האי מאי כדין אלא א''ר יוסי בר בון תיפתר וכו'. כלומר דלא צריך להאי שינוייא דחיקא דבלאו הכי לק''מ מהא דקתני דלר''מ שורפין את התלויה בע''ש עם חשיכה דתיפתר שנולד לה הספק טומאה עם דמדומי חמה ולית ש''מ כלום דהא דקתני עם חשיכה מיירי בכה''ג דאמרן ולפיכך שורף אותה מיד עם חשיכה שהרי למחר ע''פ היא והיא אינה ראויה לאכילה אף בשעה שעדיין מותר לאכול מכח ספק טומאתה ולעולם אימא לך בעלמא לר''מ אין תרומה תלויה בשריפה ואכתי ר''ש יחידאה הוא ולא קשיא לחברייא מידי:
הרי זה טמאה. מכיון שנתייאש הימנה. כטמאה ודאית היא ודינה בשריפה:
תלויה שאמרו טהורה הרי זה טמאה. כלומר אף על פי שאם הייתי שואל להחכם על ספיקה יכול להיות שתהא טהורה יאני מחזיק אותה לטמאה לפי שאין דעתי לישאל עליה. ובתרומות גריס טהורה היא טמאה היא והיינו הך כדפרישית:
ותני כן. בתוספתא דתרומות פ''ז ושם הגי' מהופכת וגי' דהכא עיקרית:
א''ל וכן א''ר יוסי. דהוא רבי דרבי מנא דכל תלויה וכו' וכלומר דהדר ביה ר' יוסי גופיה ושנייה נמי הכי:
תיפתר בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. כלו' שנתייאש הימנה ואין דעתו לישאל על הספיקא שמחזיקה כטמאה ודאי וכיון שכן ה''ז בשריפה כטמאה גמורה אבל שאר תלויה שדעתו לישאל עליה אינה בשריפה לר' מאיר דהויא כטהורה דשמא יטהר אותה החכם:
והא תני. בהדיא בתוספתא דמכלתין פ''ג גבי הא דשנינו שם י''ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי ר''מ וחכ''א בזמנה וכהאי דתנינן במתני' שם לחכמים. ובהתוספתא דפוס הגי' כמו בהמתני' תרומה הורה וטמאה וכו' וגי' הש''ס הזה היתה תרומה תלויה וכו' וכן היא לקמן. קתני מיהת דלר''מ תרומה תלויה בשריפה ולא מצינן לומר דהתם מטעמא דחמץ היא ולא סגי אלא בשריפה דאי הכי מ''ט לא שרפינן לה עד עם חשיכה ולא מקודם כדין כל שריפת חמץ שכך הוא הדין גם בע''פ שחל להיות בשבת ששורפין החמץ בע''ש ובזמן דכל השנים אלא ודאי דהיינו טעמא דנהי דהך תלויה לשריפה עומדת מכיון שאין לה אוכלים הואיל ותרומה היא ממתינין מלשורפה עד עם חשיכה אלמא דר''מ מיהת ס''ל נמי דתלויה בשריפה היא והדרא קושיא לדוכתה:
ואין תימר לית ליה לר''מ תלויה. זה הכל מקושית ר' יוסי לחברייא כלומר וכ''ת דלעולם לית ליה לר''מ ששורפין את התלויה ור''ש יחידאה הוא בזה וכי קאמרינן דחבית הראשונה כר' יוסי ולית ר''מ מודה בה היינו לענין מה דשנינו לר' יהושע דיניחנה במקום התורפה דבהא לא מודה ר''מ אליבא דר' יהושע אלא דס''ל דר' יהושע מטמאה ביד קאמר מכיון דכבר נולד לה ספק טומאה וכהאי דר' יהושע בחבית שנייה אבל לא שיהא מותר לשורפה בעוד שהיא תלויה:
הדא דתנינן מודה ר''א ור' יהושע וכו' ואמר ר' יוחנן ר''ש שנה להסיפא דמתני' וכך היא שנוי בתוספתא פ''ק אר''ש לא נחלקו ר''א ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה וכו' אלמא דלר''ש שורפין את התלויה דהא לדידיה מיהת כ''ע שוין דלשריפה עומדת:
הן אשכחנן. השחא מפרש והיכן אשכחן לר''ש דס''ל שורפין:
ועוד מן הדא שמעי'. דכך היא ממה דאנן חמיין מרבנן דכי אתא עובדא קמיהון מספק טומאה שנולדה בתרומה דאינון אמרין להשואל איזיל תלי ולא אמרין ליה זיל שרוף אלמא דנוהגין כך להלכה למעשה וקשיא לדידכו דהא רבי מאיר ור''ש תרוייהו ס''ל דשורפין תרומה על כל ספק תרומה:
אמר לון ר יוסי. לחברייא ראו מה אתם אומרים דחבית שנולד לה ספק טומאה כר' יוסי היא ברם כרבי מאיר שורפין דהכי קאמריתו דלית ר''מ מודה בה משום דסבירא ליה דכל ספק שנולד בתרומה מותר לשורפה וכר' שמעון נמי שורפי' דהכי שמעי' ליה מהתוספתא ומייתי לה לקמן ואי הכי קשיא וירבו ר' מאיר ורבי שמעון על רבי יוסי דיחיד ורבים הלכה כרבים וישרוף כל ספק בתרומה ואנן לא קי''ל הכי וכדתנן בפ''ד דטהרות דלא קחשיב התם אלא ששה ספיקות ששורפין עליהן התרומה ובודאי מגען וספק טומאתן ואילו שאר ספיקות תולין לא אוכלין ולא שורפין:
חברייא אמרין. דהכא קאמר ר''א חבית הראשונה כר' יוסי דוקא ולית ר''מ מודה בה דר' יהושע שנה שיניחנה במקום התורפה אלא דר''מ אליבא דר' יהושע ס''ל הואיל ונולד לה ספק טומאה שורפין אותה וחבית שנייה כר' מאיר אליבא דר' יהושע הוא ולית ר' יוסי מודה בה דר''מ הוא דסבירא ליה מכיון דסופה לאיבוד שרי לטמויה בידים אבל לר' יוסי דהכא לא אתיא כלל כדלקמן ור' יוסי אמורא מקשי לחברייא לקמיה:
חבית הראשונה כר' יוסי והשנייה כרבי מאיר. חבית הראשונה היינו האי מתני' דחבית והשנייה היינו מתני' דנשנית התם אבתרה חבית שנשברה בגת העליונה והיא של תרומה והתחתונה טמאה שיש שם חולין טמאים וראויין הן לו בימי טומאתו ואם תפול התרומה לתוכן ילך הכל לאיבוד וכגון שהחולין הן פחות ממאה וידמעי החולין מחמת התרומה והיא תטמא מחמת החולין ולא יהיו ראוין כלל מכח התרומה טמאה שבתוכן בזה מודין ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה קודם שתכפול לתוך החולין יציל ואל יטמאנה בידים. ואם לאו שבתוך כך שיחזור על כלי טהור לא יכול להציל ממנה רביעית שהוא דבר חשוב בהא פליגי דר' אליעזר סבר תרד ותטמא בעצמה ואל יטמאנה בידים. ורבי יהושע סבר אף יטמאנה ביד ובכלים טמאים כדי להציל את החולין ועלה קאמר ר''א דמתני' דחבית הראשונה אתיא כר' יוסי דהכא ומתניתין דחבית השניה כר''מ דהכא ומפרשי חברייא טפי לדברי ר''א:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source