הלכה: 7b מַהוּ בַפֶּסַח. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה מִדִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמִדִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה בָא רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ לְכָאן. אָמַר לֵיהּ. תַּנָּיִין אִינּוּן. רִבִּי יָסָי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמַה טְהוֹרָה וּטְמֵיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מהו בפסח בארבעה עשר. בפסח דנקט במתני' לאו דוקא אלא בארבעה עשר ומשום דזמן ביעור חמץ מדאוריית' בזמן שחיטת הפסח הוא כדאמרינן לעיל בהלכה ד' נקיט לישנא דפסח:
אמר ר' יוחנן וכו'. לפרש מדבריהם דמאן פליגי לרבי יוחנן מדבריהם דר''ח וכרבי עקיבא קאמר ולר''ל מדבריהם דרבי אליעזר ורבי יהושע. ומדייק רבי זעירא בשלמא לר' יוחנן ניחא דעלה דרישא קאי אלא לריש לקיש מה בא ר''א ור' יהושע לכאן והיכן קאי:
אמר לי' תניין אינון. תנאי הן אליבא דרבי יהושע והיינו רבי מאיר ורבי שמעון כדקאמר לקמן בהסוגייא דרמי דר' יהושע אדר' יהושע ומשני תנאי נינהו ולר''מ אליבא דר' יהושע שוה דין ר' יהושע דתרומות עם דינא דמתני' דקאמר הכא כדמפרשי' לקמן וכאן לא ביאר הש''ס להא משום דמפסיק בהא דר' יוסי דלקמיה עד לבתר דמייתי המתני' והסוגיא דתרומו':
ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. מייתי ליה הכא משום דלר' יסי והוא אמורא תלמידו של ר' יוחנן קשיא ליה הא דר' יוסי במתני' כדלקמיה וממ''נ קשיא ליה כדבעינן למימר לקמן ומקדים נמי להא דאמר בשם ר' יוחנן:
הכל מודים בששה עשר. אם יש לו תרומת חמץ בימי מועד שצריך לשרפו אף ר' יוסי דמתני' מודה שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה כאחת ומשום דמכיון דהשתא הכל מדאורייתא בעי שריפה אין חוששין לשרוף אותן יחד:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן מִדִּבְרֵי שְׁלָשְׁתָּן תְּלוּיָה אָסוּר לְשׂוֹרְפָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מדברי שלשתן. נלמד דתרומה תלויה אסור לשרפה בעודה בספק דאף ר' יהושע לא אמר אלא יניחנה במקום התורפה בכדי שתיטמא טומאה ודאית וכל זמן שהוא תלויה אין לאכלה ואין לשרפה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. חָבִית שֶׁלִּתְרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טוּמְאָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה מוּנַּחַת בִּמְקוֹם תּוּרְפָּה יַנִּיחֶינָּה בְּמָקוֹם מּוּצְנָע. וְאִם הָֽיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה. רִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מוּנַּחַת בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע יַנִּיחֶינָּה בִּמְקוֹם תּוּרְפָּה. וְאִם הָֽיְתָה מְכוּסָּה יְגַלֶּנָּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ''ח דתרומות הלכה ח' וגרסינן שם לכולה סוגיא עד סוף פרקין:
חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. כגון האי דשנינן בפ''ד דטהרות ספק משקין ליטמא טמא כיצד טמא שפשט רגלו לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא או כיוצא בזה שהספק אם נגע בה טומאה או לא:
במקום התורפה. במקום גלוי ועומדת לאיבוד:
יניחנה במקום המוצנע. דקסבר ר''א דגם על התלויה מוזהר על שמירתה כדפרישית במתני':
רבי יהושע אומר וכו'. יניחנה במקום התורפה אם ירצה דקסבר אינו מוזהר על שמירתה התלויה:
אל יחדש בה דבר. לא לשמרה ולא לגרום לה טומאה אלא יניחנה כך עד שתיטמא מאליה טומאה ודאית ותשרוף:
רִבִּי יָסָי מַקְשֵׁי. לָמָּה רִבִּי יֹסִי אוֹמֵר. אֵינָהּ הַמִּידָּה. רִבִּי יָסָי דוּ שָׁמַע דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה מִדִּבְרֵי רִבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים. וְהוּא שָׁמַע דְּבַר קַפָּרָא אָמַר. אַב הַטּוּמְאָה דְּבַר תּוֹרָה. ווְלַד הַטּוּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן. וְלֹא שָׁמַע דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין זֶה בֵּין זֶה דְּבַר תּוֹרָה. וְהוּא מַקְשֵׁי. כְּשֵׁם שֶׁמּוּתָּר לִשׂרוֹף אִיסּוּר (דִּבְרֵיהֶן) [תּוֹרָה] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. שֶׁכֵּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת (דִּבְרֵיהֶן) [תּוֹרָה] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. כָּךְ יְהֵא מוּתָּר לִשׂרוֹף אִיסּוּר (תּוֹרָה) [דִּבְרֵיהֶן] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. שֶׁכֵּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת (תּוֹרָה) [דִּבְרֵיהֶן] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. אֶלָּא שַׁנְייָה הִיא אִיסּוּר שַׁנְייָה הִיא טוּמְאָה. וְאָמַר רִבִּי יָסָי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמַה טְהוֹרָה וּטְמֵיאָה. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חָלַקְתָּ לָנוּ בֵּין אִיסּוּר תּוֹרָה לְטוּמְאַת תּוֹרָה. שֶׁכֵּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. כָּךְ לֹא תַחֲלוֹק לָנוּ בֵין אִיסּוּר דִּבְרֵיהֶן לְטוּמְאַת תּוֹרָה. שֶׁכֵּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת דִּבְרֵיהֶן עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. אֶלָּא בֵין זֶה וּבֵין זֶה דְּבַר תּוֹרָה. אֲתַא רִבִּי חִייָה בַּר בָּא מִן צוֹר וְאָמַר מִן שְׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין זֶה וּבֵין זֶה דְּבַר תּוֹרָה. וְאָֽמְרִית. יֵאוּת. תַּמָּן טוּמְאַת (דִּבְרֵיהֶן) [תּוֹרָה] עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. כְּרַם הָכָא פְּסוּל תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. בְּגִין כָּךְ רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵינָהּ הִיא הַמִּידָה. וְקַשְׁיָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. וְהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. 8a אֵינָהּ הִיא הַמִּידָה. סָבַר בַּר קַפָּרָא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְקַשְׁיָא דְּבַר קַפָּרָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְהָדָא דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ. אָמַר רִבִּי אַבִּין. רִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר בְּדִבְרֵיהֶם כְּדִבְרֵי תוֹרָה. אָן אַשְׁכְּחָן דְּרִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר בְּדִבְרֵיהֶן כְּדִבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי חִינְנָה. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הָרוֹאָה כֶתֶם הֲרֵי זוֹ מְקוּלְקֶלֶת וְחוֹשֶׁשֶׁת מִשּׁוּם זוֹב [דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין בַּכְּתָמִים מִשּׁוּם זוֹב׃]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא דבר קפרא על דר' יוסי והדא דר''מ אמר מדבריהם למדנו. כלומר אלא הא מ''מ נמי אליבא דבר קפרא קשיא דהיכי מתרץ להאי פלוגתא דר''מ ור' יוסי במתני' דאי שפיר יליף ר''מ מהאי דר' יהושע דתרומות א''כ אמאי קאמר ר' יוסי אינה היא המידה ואי שפיר קאמר ר' יוסי א''כ מ''ט דר''מ דקאמר מדבריהם למדנו וסוף סוף קשיא בין לר' יוחנן ובין לבר קפרא במאי פליגי ר''מ ור''י:
אמר ר' אבין ר''מ כדעתיה. כלומר דאי משום ר''מ לשיטתא דבר קפרא הוה קשיא לן כקושיין אבל לר' יוחנן מצינן לשנויי דאע''ג דר' יוחנן מפרש להא דר''ח בין זה ובין זה דבר תורה ותיקשי מאי האי דקאמר ר''מ מדבריהם למדנו דהתם תרוייהו מדאורייתא נינהו והכא בתרומה אינה אסורה אלא מדבריהן ושפיר קאמר ליה ר' יוסי אינה היא המידה. להאי קושיא מצינן לשנויי דר''מ לשיטתיה אזיל דמחמיר בדבר שהיא מדבריהן כדברי תורה:
אין. והן אשכחן דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה:
אמר רבי חיננא. הדא היא כהאי דתנינן תמן בפ''ו דנדה הרואה כתם על חלוקה ה''ז מקולקלת לפי שאינה יודעת פתח נדותה לידע מתי יתחילו י''א יום שבין נדה לנדה שהרי ספק היא לה אימת חזאי האי דמא דאישתכח בחלוקה וחוששת היא משום זוב שאם עברו עליה שלשה ימים מימי הזיבה משלבשה חלוק זה ונמצא עליו כתם גדול כשיעור ג' גריסין ומעט יותר מספקינן לה משום זבה דילמא כל חדא וחדא בחד יומא הוא דקחזיא ויש כאן לכל יום כשיעור גריס ועוד והויא לה זבה גדולה דברי ר' מאיר אלמא דאע''ג דעיקר טומאת כתם מדבריהם הוא מחמיר בה ר' מאיר כבשל תורה. ולקמן בהסוגיא משני דלהאי מ''ד דמפרש מדבריהם מדברי ר' אליעזר ור' יהושע נמי לא קשיא הא דקאמר ר' יוסי אינה היא המידה דשאני התם דאיכא הפסד חולין וכהאי דר' יוסי בר בון דלקמן:
סבר בר קפרא כר''ש בן לקיש וכו'. כלומר וכמו דדייקינן לר' יוחנן דמ''מ קשיא לדידיה או לר''מ או לר' יוסי ה''נ דייקינן כה''ג לבר קפרא דאיהו מפרש להא דר' חנינא דבולד הטומאה מדבריהן קאמר וא''כ הא ודאי ל''ק דמאי מדבריהן דקאמר ר''מ דלא מצית למימר לבר קפרא מדברי ר''ת ודר''ע דא''כ אמאי קאמר ר' יוסי אינה היא המידה משום דבאמת לבר קפרא מצינן למימר דס''ל כרשב''ל דלעיל דמאי מדבריהן מדברי ר''א ור' יהושע דתרומות כדמייתי להא לקמן:
וקשיא דר' יוחנן על דר''מ והדא דר' יוסי אמר אינה היא המידה. כלומר דהשתא. מדייק הש''ס דמכל מקום קשיא לר' יוחנן אליבא דרבי מאיר או אליבא דר' יוסי דאי משנית להא דר' יוסי כדשנינן דשפיר קאמר אינה היא המידה ומשום דהא דר''ח זה וזה דבר תורה ובתרומה חדא מדבריהן וחדא טומאת תורה אם כן קשיא לרבי מאיר היכי ס''ד למילף להא דתרומה בערב פסח מהא דר' חנינא ואי מיתרצת לה אליבא דר''מ א''כ תיהדר הקושיא אמאי קאמר ר' יוסי. אינה היא המידה ובמאי היא דפליגי ר''מ ור' יוסי:
ואמרית יאות. דברי ר' יסי הן דאמרית ליה לר' חייה בר בא דהשתא שפיר מתורץ אליבא דרבי יוחנן דה''ק רבי יוסי לרבי מאיר במתני' היכא ילפת לה מהא דרבי חנינא שאני תמן דטומאת תורה עם טומאת תורה היא ברם הכא תרומה טהורה עם הטמאה בשש דערב פסח אינה אלא פסול תורה עם טומאת תורה וכלומר שאין בהטהורה איסור מן התורה אלא מדבריהן וכפסול תורה בעלמא היא והאיך נשרוף אותה עם טומאת תורה ובגין כך אמר ר' יוסי במתני' אינה היא המידה:
אלא בין זה ובין זה דבר תורה. כלומר דהדר קאמר ר' יוסי לנפשיה דמכח קושיא דממ''נ קשיא כדאמרן על כרחך לפרש להא דרבי חנינא דבין אב הטומאה ובין ולד הטומאה שניהן מד''ת הן וכן כי אתא רבי חייא בר בא מן צוד קאמר בהדיא משמיה דר''י כך דבין זה ובין זה דבר תורה כדקאמר להא בהלכה דלעיל:
אלא שנייה היא איסור שנייה היא טומאה ואמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. זה הכל מסיום דברי ר' יסי אמורא בהקושיא דהוה קשיא ליה וכלומר אלא היכי אמרת אי דבעית לשנויי דהיינו טעמא דר' יוסי במתני' דשאני איסור ושאני טומאה דסבירא ליה דאיסור מטומאה לא ילפינן ולהכי קאמר אינה היא המידה ואי הכי קשיא לי מאי דשמיעא לי מדר' יוחנן דקאמר הכל מודים בששה עשר שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה וטעמא דהשתא הטהורה ג''כ באיסור תורה היא א''כ אמור מעתה דשפיר ילפי' איסור מטומאה והשתא הדרא הקושיא לדוכתא כשם שלא חלקת לנו בין איסור תורה לטומאת תורה ומשום שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה וכך לא תחלוק לנו בין איסור דבריהן וכו' שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה לר' חנינא ואמאי קאמר ר' יוסי במתני' אינה היא המידה:
והיא מקשי כשם וכו'. כלומר ולפיכך הוה קשיא ליה אמאי פליג ר' יוסי במתניתין אדר''מ וקאמר אינה היא המידה הא מידה ומידה היא דכשם שמותר לשרוף איסור תורה עם טומאת תורה והיינו בשר נותר טהור עם הטמא כדקאמרי בית הלל בהלכה דלעיל מפני שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה אמור מעתה שכך יהא מותר לשרוף איסור דבריהן דהיינו תרומה טהורה בשש עם תרומה טמאה שהיא טומאת תורה שהרי כן שורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה לר''ח סגן הכהנים ואמאי פליג ר' יוסי במתני' ואמר אינה היא המידה:
ר' יסי דהוא שמע דאמר ר' יוחנן מדברי ר' עקיבא וכו'. כלומר האי מילתא דרבי יוחנן הוה שמיע ליה דמה דקאמר רבי מאיר מדבריהם למדנו היינו מדר''ח ודרבי עקיבא דרישא והוה שמיעא ליה נמי להא דבר קפרא במתני' דלעיל דמפרש להא דר' חנינא באב הטומאה הוא דהוי מדאורייתא אבל הבשר שנטמא מולד הטומאה לא הוה אלא מדבריהן ואידך דרבי יוחנן דפליג לעיל אבר קפרא ומפרש דזה וזה דבר תורה לא הוה שמיע ליה לר' יסי תלמידו אלא היה כסבור דלא פליג ר''י אבר קפרא בפירושא דמילתא דר' חנינא:
ר' יסי. והוא ר' יוסי תלמידו של ר' יוחנן הנזכר הוה קשיא ליה הא דר' יוסי דמתני' למה אמר אינה מן המידה. ומפרש הש''ס מאי קשיא ליה הא איהו תלמידו דר' יוחנן דמוקי במתני' דלעיל דאב הטומאה וכן ולד הטומאה דקאמר ר' חנינא זה וזה דבר תורה וא''כ שפיר קאמר ר' יוסי דמתני' אינה המידה דהיכי ילפת איסור דבריהם בשש דע''פ לשרוף עם טומאת התורה מהא דר' חנינא הא שאני התם דשניהן טומאת תורה הן הלכך קאמר היינו טעמא דהאי ר' יוסי דהוה קשיא ליה כדמסיק ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source