Psa'him
Daf 7a
משנה: אָמַר רִבִּי מֵאִיר מִדִּבְרֵיהֶן לָמַדְנוּ שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַפֶּסַח. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה אֵינָהּ הִיא הַמִּידָּה. מוֹדִין רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְעַל מַה נֶחֱלָקוּ עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תִּישָּרֵף זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שְׁתֵּיהֶן כְּאֶחָת׃
Traduction
R. Meir dit: de ces diverses décisions rabbiniques nous apprenons qu’à l’arrivée de Pâques on brûlera simultanément l’oblation pure avec l’impure (malgré leur inégalité). Selon R. Yassa, il n’y a pas lieu d’en tirer cette déduction. R. Eliézer et R. Josué sont d’accord pour admettre qu’il faut brûler séparément chacune de ces sortes; ils ne sont en désaccord qu’au cas où l’une est douteuse et l’autre impure: R. Eliézer prescrit alors de brûler chacune à part, parce que l’on est tenu de préserver l’oblation encore douteuse; R. Josué dit de les brûler toutes deux ensemble.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר ר' מאיר מדבריהם למדנו וכו'. מפרש בבבלי למ''ד מדבריהם אדר''ח ורבי עקיבא קאי דבין רבי מאיר ובין ר' יוסי תרווייהו סבירא להו דבשר שנטמא בולד הטומאה דקאמר ר' חנינא מיירי בולד ולד על ידי משקין כגון שהבשר נטמא במשקין שנטמא בכלי שנגע בשרץ ואכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל תרומה מטמא את המשקין להיות תחלה דהרי אמרי' במתני' לעיל דהאי תנא סבירא ליה דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדבריהן וא''כ כששורפין עם הבשר שנטמא באב הטומאה לא הוי אלא שני מדרבנן ואם כבר גזרו על המשקין להיות תחלה לעולם א''כ מעיקרא כשנטמא הבשר במשקין ג''כ שני מדרבנן הוה ומאי תוספת טומאה איכא אלא ע''כ דלמ''ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא צ''ל דאכתי לא נגזרה גזירה דמשקין וא''כ מעיקרא לא הוה הבשר אלא שלישי והשתא נעשה שני וכדפרישי' לעיל והשתא מפרשי' פלוגתייהו דר''מ ור' יוסי דפליגי בטומאת משקין לטמא אחרים דר' מאיר סבר טומאת משקין לטמא אחרים בין משקין בין אוכלים לאו דאורייתא אלא מדרבנן והלכך קאמר מדבריהם והיינו מדברי ר''ח דקאמר בשר שנטמא במשקין דלא הוי טמא אלא מדרבנן ומדאורייתא טהור מעליא הוא שורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה שהוא טמא מדאורייתא א''כ למדנו ששורפין תרומה טהורה משהגיע שעה ששית ומדרבנן היא אסורה:
עם הטמאה. שהיא אסורה מדאורייתא כמו גבי בשר דקאמר ר''ח:
אמר לו ר' יוסי אינה היא המדה. ר' יוסי סבירא ליה טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא והבשר שנטמא במשקין טמא הוא מדאורייתא הלכך קאמר אינה היא המדה ללמוד זה מזה שאם התרת זה בבשר דקאמר ר''ח התם מיהת שניהם טמאין בטומאה דאורייתא ולפיכך התירו לשרוף נמי טומאה קלה עם טומאה חמורה הואיל ועל שתיהן שם טומאה דאורייתא אבל היאך נתיר לשרוף תרומה טהורה לגמרי עם הטמאה והלכה כר' יוסי בזה שאסור לשרוף תרומה טהורה בע''פ עם הטמאה אבל לענין טומאת משקין אין הלכה כמותו אלא כסתמא דמתני' דפ''ד דטהרות דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא אלא מדרבנן ולפיכך שנינו שם ספק משקין ליטמא טמא ולטמא טהור:
מודין רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי יוסי מסיק וקאמר לה דאף על גב דאיפליגו ר''א ור' יהושע בפ''ח דתרומו' בענין שריפת תרומה מודין הן מיהת בטהורה וטמאה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה:
על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה. דר''א סבר שמוזהר על שמירת תלויה כמו על הטהורה דכתיב ואת משמרת תרומותי וקסבר יש אם למקרא ובשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה והלכך לא ישרף התלויה עם הטמאה:
ור' יהושע אומר שתיהן כאחת. דקסבר יש אם למסורת ובטהורה בלבד הכתוב מדבר ואינו מוזהר על שמירת תלויה. ומיהו אע''ג דהלכה כר' יהושע בעלמא לגבי ר''א בהא אין הלכה כמותו אלא כר' יוסי דתוספתא והובא בגמרא דקאמר האיך נשרוף תלויה עם הטמאה שמא יבא אליהו ויטהרנה:
הלכה: 7a עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן תַּמָּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. וּבָא לְהוֹסִיף פְּסוּל תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבַּר קַפָּרָה תַּמָּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת דִּבְרֵיהֵן עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. וְהָכָא פְּסוּל תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה לֹא בָא אֶלָּא לִפְחוֹת. תִּיפְתָּר בִּטְבוּל יוֹם מִבֵּית פְּרָס. שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֵן. רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים שְׁנָייָהּ מִשֵּׁם בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל.
Traduction
D’après l’explication précitée de R. Yohanan, on comprend en quoi consiste l’addition de R. aqiba: jusqu’à présent, on savait (par R. Hanania) que l’on peut brûler une impureté légale du 3e degré avec une autre impureté légale du 2e degré; sur quoi R. aqiba ajoute qu’il est même permis de joindre, pour les brûler, une impureté légale (du 3e degré) avec une impureté du premier degré (mélange bien plus grave). Mais, selon l’explication précitée de Bar Kappara, il est permis plus haut de joindre une simple impureté par mesure rabbinique à une autre défendue par la loi, et ici le mélange devant être brûlé, comporte une simple inaptitude légale à côté d’une impureté légale; or, loin d’être un surcroît d’autorisation, n’est-ce pas une diminution? On peut admettre, fut-il répondu, que R. aqiba parle (25)Jér., (Sota 5, 4) ( 20b). d’un cohen purifié le même jour pour s’être trouvé dans un champ mortuaire douteux, ce qui est un cas d’ordre rabbinique (26)L'addition consiste en ce que, cette fois, on joindra à un interdit légal une inaptitude rabbinique, laquelle acquiert par là un degré plus élevé d'impureté.. – R. Hanania (est-il dit plus haut) exprime son avis conformément à tous, aussi bien selon Shammaï que selon Hillel.
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' יוחנן וכו'. אסיפא אדברי ר' עקיבא קאי דקתני הוסיף ר''ע וכו' ובשלמא לר' יוחנן דקאמר לעיל דזה וזה ד''ת ניחא דהוסיף ר''ע דתמן בדברי ר''ח סגן הכהנים לא שמעינן אלא שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה ובא ר''ע להוסיף שאפי' פסול תורה והוא השמן שאינו טמא מן התורה אלא שנפסל בטבול יום ולא מיקרי אלא פסול ואפי' כן מדליקין בנר שהוא טומאת תורה אלא לדעתיה דבר קפרא דאמר ולד טומאה מדבריהן א''כ תמן בדברי ר''ח שמעינן שורפין טומאת דבריהן וטהור לגמרי מן התורה עם טומאת תורה והכא בדברי ר''ע מיהת פסול תורה עם טומאת תורה היא דהויא וא''כ לא בא ר''ע אלא לפחות בתמיה:
ומשני תיפתר בטבול יום. מכח טומאת בית הפרס שהוא מדבריהן מיירי והשתא בא להוסיף דאלו לר''ח אע''פ שהולד הטומאה נמי אינו אלא מדבריהם מ''מ עיקר הטומאה בא מכח טומאת התורה ואלו לר''ע טבול יום זה אינו אלא מעיקר טומאת דבריהן ואפי' הכי לא נמנעו מלהדליק בנר טומאת תורה:
ר' חנינא סגן הכהנים שנייה וכו'. סיומא דמלתא היא וכלומר והשתא הכל ניחא גם אליבא דבר קפרא דר''ח כבר שנינן למילתיה לעיל דשנה דבריו אליבא דכ''ע:
אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי עֲקִיבָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. יִטְמָא יִטְמָא דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף עַל גַּו דְּלֵית לֵּיהּ לְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל יִטְמָא יִטְמָא בְּאוֹכְלִים. אִית לֵיהּ יִטְמָא יִטְמָא בְּכֵלִים.
Traduction
R. Mena dit en présence de R. Yossé: R. aqiba (en autorisant le mélange de deux impureté plus distinctes) se conforme à son opinion exprimée ailleurs que du verset ''s’il en tombe dans l’intérieur d’un vase d’argile, le tout sera impur (Lv 11, 33)'' on déduit qu’il y a légalement une extension d’impureté de là à d’autres objets (de même ici, le contact amènera un degré d’ordre légal). R. Yossé b. R. Aboun dit: bien que R. Ismaël (l’interlocuteur de R. aqiba) ne déduire pas dudit verset qu’il y a propagation légale d’impureté d’un comestible à l’autre, il l’admet du moins à l’égard des vases entre eux (et ici il s’agit aussi de vase).
Pnei Moshe non traduit
ר''ע כדעתיה. דדריש בפ''ה דסוטה וכלי חרש וכו' אשר בתוכו יטמא ודריש יטמא לאחרי' ד''ת והילכך קאמר הכא למילתיה דמטמא לאחרים:
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא דמילתיה דקאמר הכא אתיא אפי' לר' ישמעאל דפליג עליה התם דאע''ג דלית ליה לר' ישמעאל למידרש יטמא לאחרים באוכלים מיהת בכלים מודה הוא למידרש יטמא לאחרים והכא במתני' בכלי הוא דעסקי':
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. טְמֵא מֵת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בּטְמֵא מֵת. מָאן דְּאָמַר. טְמֵא מֵת. בִּכְלֵי שֶׁטֶף. מָאן דְּאָמַר. בִּטְמֵא מֵת. בִּכְלֵי מַתָּכוֹת. מַה טַעֲמָא. כֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ וגו' טָמֵא֭ הֽוּא׃ [הוּא] טָמֵא [וְ]אֵינוֹ נַעֲשֶׂה אַב הַטּוּמְאָה לְטַמֵּא.
Traduction
Selon une version de la Mishna, le chandelier même a touché au cadavre; selon une autre version, il a touché celui qui est impur d’un tel contact (au 2e degré). Entre ces 2 versions, il n’y a pas de désaccord; la première s’applique au cas où le vase est de bois, lequel s’identifie avec ce qu’il a touché directement et devient (en ce cas seul) un principe d’impureté; l’autre version s’applique au cas où il s’agit d’un vase en métal, lequel même en cas de contact par intermédiaire, devient l’égal de la première impureté. Il est inévitable de supposer qu’il s’agit de tels vases, et non d’argile; car, du verset ''tout vase ouvert etc. est impur'' (Nb 19, 15), on déduit que ce vase est impur quant à lui, mais sans devenir rétroactivement un principe d’impureté (comme le dévient le métal).
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני טמא מת. בנר טמא מת ואית תניי תני בנוסחא דידן במתני' בנר שנטמא בטמא מת וקאמר הש''ס דלא פליגי דמ''ד טמא מת מוקי ליה בכלי שטף משום דס''ל בחלל חרב דקרא בדוקא הוא דכלי מתכות שנגע במת או בטמא מת הרי הוא כמוהו אבל לא שאר כלי שטף והלכך קתני בנר טמא מת שנגע במת עצמו והוי ליה אב הטומאה ומאן דתני שנטמא בטמא מת מוקי לה בנר של מתכות שאם נטמא בטמא מת הרי היא ג''כ אב הטומאה כמוהו:
מאי טעמא. כלומר ומה טעמא דדחקי לאוקמי בכלי שטף או בכלי מתכות ולא בעי לאוקמי בנר של חרס משום דכתיב וכל כלי פתוח וגו' דדרשי' זהו כלי חרס שטומאה קודמה לפתחה לפי שמטמא באויר וכתיב טמא היא היא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא ולא מצינן לאוקמי בנר של חרס:
Psa'him
Daf 7b
הלכה: 7b מַהוּ בַפֶּסַח. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה מִדִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמִדִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה בָא רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ לְכָאן. אָמַר לֵיהּ. תַּנָּיִין אִינּוּן. רִבִּי יָסָי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמַה טְהוֹרָה וּטְמֵיאָה.
Traduction
On entend par l’expression ''à l’arrivée '' Pâques'' le 14 Nissan. De même, par l’expression (précédente) ''de ces divers'' décisions rabbiniques'', il faut, selon R. Yohanan, se reporter aux paroles de R. aqiba et de R. Hanina, le chef des cohanim (1,6); selon R. Simon b. Lakish il s’agit des paroles de R. Eliézer et de R. Josué (27)(Terumot 8, 8). au sujet de 2 tonneaux, dont l’un s’est brisé au grenier supérieur et dont l’inférieur est impur (contaminant ce qu’il reçoit): R. Eliézer et R. Josué s’accordent à dire que si l’on peut en sauver un quart de mesure dans un récipient avec pureté, il faut le faire; il n’y a de discussion qu’au cas où ce serait impossible: selon R. Eliézer, il vaut mieux laisser descendre le contenu du premier tonneau que de le rendre impur au contact des mains (à défaut de vase), tandis que R. Josué autorise même ce contact impur (c’est permis, parce que l’oblation est en tous cas perdue; il en est de même ici la veille de Pâques). Or, dit R. Zeira en présence de R. Yassa, selon l’explication de R. Yohanan, on s’explique l’emploi de cette expression, qui se rapporte aux avis émis dans le § précédent; mais, d’après l’explication de R. Simon b. Lakish, que vient faire ici l’opinion de R. Eliézer et de R. Josué? (En quoi intéresse-t-elle le présent sujet)? Ce sont des tanaïtes, répondit-il, qui s’occupent de la question de brûler de l’oblation pure avec l’impure (comme ici).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו בפסח בארבעה עשר. בפסח דנקט במתני' לאו דוקא אלא בארבעה עשר ומשום דזמן ביעור חמץ מדאוריית' בזמן שחיטת הפסח הוא כדאמרינן לעיל בהלכה ד' נקיט לישנא דפסח:
אמר ר' יוחנן וכו'. לפרש מדבריהם דמאן פליגי לרבי יוחנן מדבריהם דר''ח וכרבי עקיבא קאמר ולר''ל מדבריהם דרבי אליעזר ורבי יהושע. ומדייק רבי זעירא בשלמא לר' יוחנן ניחא דעלה דרישא קאי אלא לריש לקיש מה בא ר''א ור' יהושע לכאן והיכן קאי:
אמר לי' תניין אינון. תנאי הן אליבא דרבי יהושע והיינו רבי מאיר ורבי שמעון כדקאמר לקמן בהסוגייא דרמי דר' יהושע אדר' יהושע ומשני תנאי נינהו ולר''מ אליבא דר' יהושע שוה דין ר' יהושע דתרומות עם דינא דמתני' דקאמר הכא כדמפרשי' לקמן וכאן לא ביאר הש''ס להא משום דמפסיק בהא דר' יוסי דלקמיה עד לבתר דמייתי המתני' והסוגיא דתרומו':
ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. מייתי ליה הכא משום דלר' יסי והוא אמורא תלמידו של ר' יוחנן קשיא ליה הא דר' יוסי במתני' כדלקמיה וממ''נ קשיא ליה כדבעינן למימר לקמן ומקדים נמי להא דאמר בשם ר' יוחנן:
הכל מודים בששה עשר. אם יש לו תרומת חמץ בימי מועד שצריך לשרפו אף ר' יוסי דמתני' מודה שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה כאחת ומשום דמכיון דהשתא הכל מדאורייתא בעי שריפה אין חוששין לשרוף אותן יחד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source