אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי עֲקִיבָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. יִטְמָא יִטְמָא דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף עַל גַּו דְּלֵית לֵּיהּ לְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל יִטְמָא יִטְמָא בְּאוֹכְלִים. אִית לֵיהּ יִטְמָא יִטְמָא בְּכֵלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא דמילתיה דקאמר הכא אתיא אפי' לר' ישמעאל דפליג עליה התם דאע''ג דלית ליה לר' ישמעאל למידרש יטמא לאחרים באוכלים מיהת בכלים מודה הוא למידרש יטמא לאחרים והכא במתני' בכלי הוא דעסקי':
ר''ע כדעתיה. דדריש בפ''ה דסוטה וכלי חרש וכו' אשר בתוכו יטמא ודריש יטמא לאחרי' ד''ת והילכך קאמר הכא למילתיה דמטמא לאחרים:
משנה: אָמַר רִבִּי מֵאִיר מִדִּבְרֵיהֶן לָמַדְנוּ שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַפֶּסַח. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה אֵינָהּ הִיא הַמִּידָּה. מוֹדִין רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְעַל מַה נֶחֱלָקוּ עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תִּישָּרֵף זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שְׁתֵּיהֶן כְּאֶחָת׃
Pnei Moshe (non traduit)
ור' יהושע אומר שתיהן כאחת. דקסבר יש אם למסורת ובטהורה בלבד הכתוב מדבר ואינו מוזהר על שמירת תלויה. ומיהו אע''ג דהלכה כר' יהושע בעלמא לגבי ר''א בהא אין הלכה כמותו אלא כר' יוסי דתוספתא והובא בגמרא דקאמר האיך נשרוף תלויה עם הטמאה שמא יבא אליהו ויטהרנה:
על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה. דר''א סבר שמוזהר על שמירת תלויה כמו על הטהורה דכתיב ואת משמרת תרומותי וקסבר יש אם למקרא ובשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה והלכך לא ישרף התלויה עם הטמאה:
מודין רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי יוסי מסיק וקאמר לה דאף על גב דאיפליגו ר''א ור' יהושע בפ''ח דתרומו' בענין שריפת תרומה מודין הן מיהת בטהורה וטמאה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה:
אמר לו ר' יוסי אינה היא המדה. ר' יוסי סבירא ליה טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא והבשר שנטמא במשקין טמא הוא מדאורייתא הלכך קאמר אינה היא המדה ללמוד זה מזה שאם התרת זה בבשר דקאמר ר''ח התם מיהת שניהם טמאין בטומאה דאורייתא ולפיכך התירו לשרוף נמי טומאה קלה עם טומאה חמורה הואיל ועל שתיהן שם טומאה דאורייתא אבל היאך נתיר לשרוף תרומה טהורה לגמרי עם הטמאה והלכה כר' יוסי בזה שאסור לשרוף תרומה טהורה בע''פ עם הטמאה אבל לענין טומאת משקין אין הלכה כמותו אלא כסתמא דמתני' דפ''ד דטהרות דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא אלא מדרבנן ולפיכך שנינו שם ספק משקין ליטמא טמא ולטמא טהור:
עם הטמאה. שהיא אסורה מדאורייתא כמו גבי בשר דקאמר ר''ח:
מתני' אמר ר' מאיר מדבריהם למדנו וכו'. מפרש בבבלי למ''ד מדבריהם אדר''ח ורבי עקיבא קאי דבין רבי מאיר ובין ר' יוסי תרווייהו סבירא להו דבשר שנטמא בולד הטומאה דקאמר ר' חנינא מיירי בולד ולד על ידי משקין כגון שהבשר נטמא במשקין שנטמא בכלי שנגע בשרץ ואכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל תרומה מטמא את המשקין להיות תחלה דהרי אמרי' במתני' לעיל דהאי תנא סבירא ליה דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדבריהן וא''כ כששורפין עם הבשר שנטמא באב הטומאה לא הוי אלא שני מדרבנן ואם כבר גזרו על המשקין להיות תחלה לעולם א''כ מעיקרא כשנטמא הבשר במשקין ג''כ שני מדרבנן הוה ומאי תוספת טומאה איכא אלא ע''כ דלמ''ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא צ''ל דאכתי לא נגזרה גזירה דמשקין וא''כ מעיקרא לא הוה הבשר אלא שלישי והשתא נעשה שני וכדפרישי' לעיל והשתא מפרשי' פלוגתייהו דר''מ ור' יוסי דפליגי בטומאת משקין לטמא אחרים דר' מאיר סבר טומאת משקין לטמא אחרים בין משקין בין אוכלים לאו דאורייתא אלא מדרבנן והלכך קאמר מדבריהם והיינו מדברי ר''ח דקאמר בשר שנטמא במשקין דלא הוי טמא אלא מדרבנן ומדאורייתא טהור מעליא הוא שורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה שהוא טמא מדאורייתא א''כ למדנו ששורפין תרומה טהורה משהגיע שעה ששית ומדרבנן היא אסורה:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. טְמֵא מֵת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בּטְמֵא מֵת. מָאן דְּאָמַר. טְמֵא מֵת. בִּכְלֵי שֶׁטֶף. מָאן דְּאָמַר. בִּטְמֵא מֵת. בִּכְלֵי מַתָּכוֹת. מַה טַעֲמָא. כֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ וגו' טָמֵא֭ הֽוּא׃ [הוּא] טָמֵא [וְ]אֵינוֹ נַעֲשֶׂה אַב הַטּוּמְאָה לְטַמֵּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מאי טעמא. כלומר ומה טעמא דדחקי לאוקמי בכלי שטף או בכלי מתכות ולא בעי לאוקמי בנר של חרס משום דכתיב וכל כלי פתוח וגו' דדרשי' זהו כלי חרס שטומאה קודמה לפתחה לפי שמטמא באויר וכתיב טמא היא היא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא ולא מצינן לאוקמי בנר של חרס:
אית תניי תני טמא מת. בנר טמא מת ואית תניי תני בנוסחא דידן במתני' בנר שנטמא בטמא מת וקאמר הש''ס דלא פליגי דמ''ד טמא מת מוקי ליה בכלי שטף משום דס''ל בחלל חרב דקרא בדוקא הוא דכלי מתכות שנגע במת או בטמא מת הרי הוא כמוהו אבל לא שאר כלי שטף והלכך קתני בנר טמא מת שנגע במת עצמו והוי ליה אב הטומאה ומאן דתני שנטמא בטמא מת מוקי לה בנר של מתכות שאם נטמא בטמא מת הרי היא ג''כ אב הטומאה כמוהו:
הלכה: 7a עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן תַּמָּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. וּבָא לְהוֹסִיף פְּסוּל תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבַּר קַפָּרָה תַּמָּן שׂוֹרְפִין טוּמְאַת דִּבְרֵיהֵן עִם טוּמְאַת תּוֹרָה. וְהָכָא פְּסוּל תּוֹרָה עִם טוּמְאַת תּוֹרָה לֹא בָא אֶלָּא לִפְחוֹת. תִּיפְתָּר בִּטְבוּל יוֹם מִבֵּית פְּרָס. שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֵן. רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים שְׁנָייָהּ מִשֵּׁם בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' חנינא סגן הכהנים שנייה וכו'. סיומא דמלתא היא וכלומר והשתא הכל ניחא גם אליבא דבר קפרא דר''ח כבר שנינן למילתיה לעיל דשנה דבריו אליבא דכ''ע:
ומשני תיפתר בטבול יום. מכח טומאת בית הפרס שהוא מדבריהן מיירי והשתא בא להוסיף דאלו לר''ח אע''פ שהולד הטומאה נמי אינו אלא מדבריהם מ''מ עיקר הטומאה בא מכח טומאת התורה ואלו לר''ע טבול יום זה אינו אלא מעיקר טומאת דבריהן ואפי' הכי לא נמנעו מלהדליק בנר טומאת תורה:
על דעתיה דר' יוחנן וכו'. אסיפא אדברי ר' עקיבא קאי דקתני הוסיף ר''ע וכו' ובשלמא לר' יוחנן דקאמר לעיל דזה וזה ד''ת ניחא דהוסיף ר''ע דתמן בדברי ר''ח סגן הכהנים לא שמעינן אלא שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה ובא ר''ע להוסיף שאפי' פסול תורה והוא השמן שאינו טמא מן התורה אלא שנפסל בטבול יום ולא מיקרי אלא פסול ואפי' כן מדליקין בנר שהוא טומאת תורה אלא לדעתיה דבר קפרא דאמר ולד טומאה מדבריהן א''כ תמן בדברי ר''ח שמעינן שורפין טומאת דבריהן וטהור לגמרי מן התורה עם טומאת תורה והכא בדברי ר''ע מיהת פסול תורה עם טומאת תורה היא דהויא וא''כ לא בא ר''ע אלא לפחות בתמיה:
הלכה: 7b מַהוּ בַפֶּסַח. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה מִדִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמִדִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה בָא רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ לְכָאן. אָמַר לֵיהּ. תַּנָּיִין אִינּוּן. רִבִּי יָסָי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמַה טְהוֹרָה וּטְמֵיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו בפסח בארבעה עשר. בפסח דנקט במתני' לאו דוקא אלא בארבעה עשר ומשום דזמן ביעור חמץ מדאוריית' בזמן שחיטת הפסח הוא כדאמרינן לעיל בהלכה ד' נקיט לישנא דפסח:
אמר ר' יוחנן וכו'. לפרש מדבריהם דמאן פליגי לרבי יוחנן מדבריהם דר''ח וכרבי עקיבא קאמר ולר''ל מדבריהם דרבי אליעזר ורבי יהושע. ומדייק רבי זעירא בשלמא לר' יוחנן ניחא דעלה דרישא קאי אלא לריש לקיש מה בא ר''א ור' יהושע לכאן והיכן קאי:
אמר לי' תניין אינון. תנאי הן אליבא דרבי יהושע והיינו רבי מאיר ורבי שמעון כדקאמר לקמן בהסוגייא דרמי דר' יהושע אדר' יהושע ומשני תנאי נינהו ולר''מ אליבא דר' יהושע שוה דין ר' יהושע דתרומות עם דינא דמתני' דקאמר הכא כדמפרשי' לקמן וכאן לא ביאר הש''ס להא משום דמפסיק בהא דר' יוסי דלקמיה עד לבתר דמייתי המתני' והסוגיא דתרומו':
ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. מייתי ליה הכא משום דלר' יסי והוא אמורא תלמידו של ר' יוחנן קשיא ליה הא דר' יוסי במתני' כדלקמיה וממ''נ קשיא ליה כדבעינן למימר לקמן ומקדים נמי להא דאמר בשם ר' יוחנן:
הכל מודים בששה עשר. אם יש לו תרומת חמץ בימי מועד שצריך לשרפו אף ר' יוסי דמתני' מודה שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה כאחת ומשום דמכיון דהשתא הכל מדאורייתא בעי שריפה אין חוששין לשרוף אותן יחד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source