Psa'him
Daf 70a
משנה: הֵבִיאוּ לְפָנָיו יְרָקוֹת וַחֲזֶרֶת מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרוֹסֶת וּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין אַף עַל פִּי 70a שֶׁאֵין חֲרוֹסֶת מִצְוָה. רִבִּי לִעֶזֶר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ מְבִיאִין לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח׃
Traduction
On apporte ensuite devant l’assistance, des herbes et de la laitue, laissant les herbes tremper au milieu de la laitue, jusqu’à ce que l’on arrive au commencement du repas. Puis l’on apporte ensemble des azymes, de la laitue, de la sauce à tremper, bien que cette dernière sorte ne représente pas un précepte religieux; selon R. Eliézer b. Zadoq, celle-ci aussi représente une observance religieuse. Enfin, au Temple, on y joignait le corps même de l’agneau pascal.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת. לפי נוסחא דהכא שמביאין לפניו שאר ירקות וכן החזרת מקודם ומטבל הירק בחזרת וזהו הטיבול הראשון שקודם האכילת מצה כדתני עד שהוא מגיע לפרפרת הפת וזהו לאכילת מצה שמביאין לפניו אחר עקירת השולחן מצה וחזרת וחרוסת ומטבל החזרת בחרוסת וכמ''ד בגמרא צריך לטבל בחזרת שני פעמים וכדי שיראו התינוקות וישאלו ועל הטיבול הראשון מברך בפה''א ועל השני מברך על החזרת על אכילת מרור שזהו עיקר המצוה לפי שמצות מרור אחר מצות המצה כדכתיב על מצית ומרורים ברישא מצות והדר מרורים:
אע''פ שאין חרוסת מצוה. שעיקר המצוה היא חזרת ואין החרוסת שעשוי ממיני תבלין אלא לרפואה לבטל הארס שבחזרת:
ר''א ברבי צדוק אומר מצוה שהוא זכר לטיט ולדם כדקאמר בגמ' ומשימין בו תפוחים כדכתיב תחת התפוח עוררתיך שהיו יולדות שם בניהם בלי עצב ולא יכירו בהן המצרים:
ובזמן המקדש. בזמן המקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח כשהביאו המצה והחזרת:
הלכה: חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרִיךְ לְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת שְׁנֵי פְעָמִים. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינוֹ צָרִיךְ לְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת שְׁנֵי פְעָמִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אִם לֹא טִבֵּל פַּעַם רִאשׁוֹנָה צָרִיךְ לְטַבֵּל פַּעַם שְׁנִייָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת. הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. סְבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַל הָדָא דְבַר קַפָּרָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל בַּר קַפָּרָא. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין אוֹתוֹ עִם הַפַּת. וְכָאן אָנוּ מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹצְאִין בַּמַּצָּה בֵּין שֶׁכִּיווֵן. בֵּין שֶׁלֹּא כִיווֵן. וְהָכָא מִכֵּיוָן שֶׁהֵיסַב. חֲזָקָה כִּיוֵּין. מְתִיב רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרוֹסֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרוֹסֶת מִצְוָה. חֲזָרָת מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ. שֶׁכֵּן רַב מְטַבֵּל בַּתַּרְדִּין.
Traduction
Les compagnons disent au nom de R. Yohanan: il faut tremper les verdures dans la laitue deux fois. Selon R. Zeira au nom de R. Yohanan, ce n’est pas nécessaire; selon R. Simon b. Lakish, si l’on a omis de tremper à la première consommation, on trempera à la seconde. Est-ce que la Mishna suivante ne conteste pas cet avis de R. Simon b. Lakish, puisqu’elle dit: ''toutes les nuits, nous trempons une seule fois, et cette nuit deux fois''? -C’est que R. Simon b. Lakish admet l’enseignement de Bar-Kappara, d’après lequel ce n’est pas obligatoire. Un autre enseignement s’oppose à l’avis de Bar-Kappara, en disant: toutes les nuits, on trempe ces verdures avec le pain; mais cette nuit on les trempe à part (avant de manger l’azyme, soit 2 fois, en y comprenant ce qui a lieu après l’azyme). Est-ce que l’avis de R. Yohanan (n’exigeant pas que l’attention soit portée sur l’accomplissement des préceptes religieux), en ce qu’il déclare que le devoir de manger des azymes est aussi bien rempli en s’y appliquant qu’en ne s’y appliquant pas, est contredit par notre Mishna? (Ne prescrit-elle pas de tremper une seconde fois, pour appeler alors l’attention sur le précepte de manger des amers)? -Non, dès que l’on s’est installé pour suivre strictement le cérémonial de Pâques, il est évident que la pensée y était appliquée (et le second trempage a seulement pour but de provoquer les questions des enfants). Est-ce que la fin de notre Mishna ne contredit pas l’avis de R. Simon b. Lakish (en ce qu’il n’exige pas de tremper deux fois), puisqu’elle dit: ''l’on apporte des azymes, de la laitue et de la sauce à tremper, bien que cette dernière sorte ne constitue pas un précepte obligatoire''; n’en résulte-t-il pas que, pour la laitue, c’est obligatoire soit deux fois)? -Non, ce n’est pas absolue, puisque Rav trempait les herbes dans des lupins.
Pnei Moshe non traduit
גמ' חברייא בשם ר' יוחנן צריך לטבל בחזרת שני פעמים. כדפרישית במתני' לפי נוסחא דהכא ויש לפרש דשני פעמים דקאמרי היינו בחריסת ולטבל בחזרת כלומר שמטבל החזרת בחרוסת ולפ''ז הא דקתני ירקות וחזרת או או קתני או ירקות בחרוסת או בחזרת בחרוסת לטיבול הראשון אלא מדלא מזכיר התנא חרוסת ברישא משמע כדפרישית במתני':
רבי זעירא בשם ר' יוחנן. קאמר א''צ לטבל בחזרת שני פעמים כלומר דהטיבול הראשון א''צ בחזרת דווקא אלא ה''ה בשאר ירקות ומיהו שני פעמים צריך לטבל:
רשב''ל אמר. שאף הטיבול שתי פעמים לאו דוקא אלא אם לא טבל פעם ראשונה צריך לטבול פעם שניי' כלו' כשמביאין החזרת בפעם שנייה עם המצה שאז עיקר מצות הטיבול:
מתניתא. דלקמן פליגא על רשב''ל שבכל הלילות וכו' אלמא דטיבול שתי פעמים מיהת צריך:
כבר רשב''ל על הדא דבר קפרא. כלומר כהדא דתני בר קפרא בברייתא דיליה שאין חיוב בטיבול שתי פעמים:
מתניתא. ברייתא דלקמיה נמי פליגא על בר קפרא דקתני שבכל הלילות אנו מטבילין אותו להחזרת או להירק עם הפת וכאן בלילה הזה אנו מטבילין אותו בפני עצמו אלמא צריך שיהיה טיבול מקודם שמביאין המצה שעדיין הטיבול הוא בלא פת עמו דאלו מה שמטבל אח''כ בחרוסת כ''ע לא פליגי דצריך וש''מ מיהת דצריך טיבול שני פעמים:
מתניתא פליגא על ר''י. דס''ל שמצות אין צריכין כוונה דקאמר יוצאין במצה בין שכיוון לשם מצוה בין שלא כיוון והא קתני הכא דצריך לטבל בחזרת ב''פ וקפ''ד דטעמא הויא משום דבטיבול הראשון מברך בפה''א ולא איכוין לשם מצות מרור והלכך הוא דצריך עוד לטבל בפעם שנייה ולברך על אכילת מרור לצאת י''ח מרור אלמא מצות צריכות כוונה:
והכא מכיון שהיסב חזקה כיוון. כלומר דמשני דלאו היינו טעמא דטיבול שתי פעמים דהא הכא מכיון שהיסב לעשות סדר המצות בלילה זו חזקה היא דמה שעשה לכוונת המצוה עשה ואי משום כוונה לא הוה צריך לטבל פעם שנייה שכבר יצא י''ח בראשונה אלא הכא היינו טעמא כי היכא דליהוי היכרא לתינוקות וישאלו:
מתניתא פליגא על רשב''ל. דקאמר שאין צריך לטיבול שתי פעמים אלא אם לא טבל פעם ראשונה וכו' והא קתני הביאו לפניו וכו' אעפ''י שאין חרוסת מצוה ומדקתני אין חרוסת מצוה משמע הא חזרת מצוה ואפי' בפעם הראשון דקחשיב התנא חזרת אלמא שצריך לטבל בחזרת שתי פעמים ואע''ג דכבר שני לעיל דר''ל כבר קפרא ס''ל אפ''ה הדר מותיב ר' ירמיה מסיפא דהמתני' דמדייק ליה מדקתני אין חרוסת מצוה ומשמע הא חזרת ששנינו מצוה ואף בפעם הראשון ודלא כבר קפרא והיא גופה קשיא אמאי סמיך ר''ל אדבר קפרא ולא כהתנא דהמתני':
א''ל שכן רב מטבל בתורדין. כלימר הא נמי ל''ק לר''ל דהא דקתני ברישא ירקות וחזרת לא תידוק מינה דחזרת מצוה היא אף בטיבול הראשון אלא או או קאמר או ירקות או חזרת שכן רב היה נוהג שהיה מטבל בפעם הראשון בתרדין אלמא דחזרת דרישא לאו דיוקא ורשב''ל נמי ה''ק אם לא טיבל בחזרת פעם ראשונה אלא בשאר ירקות צריך לטבל בפעם שנייה בחזרת ובהא פליג על ר''ז בשם ר' יוחנן דלעיל דלר''ז דקאמר א''צ לטבל בחזרת שני פעמים משמע שאם טיבל בפעם הראשונה בחזרת סגי ולרשב''ל עיקר המצוה בחזרת בפעם שנייה ובפעם הראשונה אף בשאר ירקות סגי:
תַּגָּרֵי יְרוּשָׁלֵם הָיוּ אוֹמְרִים. בּוֹאוּ וּטְלוּ לָכֶם תַּבְלֵי מִצְוָה. בְּנֵי בֵיתֵיהּ דְּאִיסִּי בְשֵׁם אִיסִּי. וְלָמְּה נִקְרֵא שְׁמָהּ (דּוּכָה) [רוֹבָה]. דּוּ דּוכָה עִימּוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי אָמַר. צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא עַבַה. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה. זֵיכֶר לַטִּיט. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא רַכָּה. מִילְּתֵיהּ אָמַר. זֵיכֶר לַדָּם.
Traduction
Des marchands de Jérusalem offraient de cette sauce du détail, comme épice obligatoire, et c’est aussi l’avis des gens d’Issi en son nom, qui la nommaient Rôba par allusion aux contestations (354)Selon le comment. Pné-Mosché, ce terme a en vue la multiplicité d'Israël, énoncée dans (Ez 16, 7).. Selon R. Josué b. Levi, elle devait être épaisse, pour rappeler le mortier dont nos ancêtres s’étaient servis en Egypte. Selon un autre enseignement elle devait être fluente (ou teinte), afin de rappeler la plaie du sang.
Pnei Moshe non traduit
תגרי ירושלי' וכו'. על החרוסת ור''א בר צדוק קאמר לה דסבירא לי' חרוסת מצוה:
בני ביתיה דאיסי. קיבלו בשם איסי דג''כ ס''ל חרוסת מצוה שהיה אומר ולמה נקרא שמה רובה כך היו קוראין בכינוי להחרוסת:
שהיא רבה עמו. כלומר על שם רבבה כצמח השדה נתתיך שדרשי מזה שמאליהן נתרבו וגדלו כצמח השדה זו שהיא רבה מאליה ולזכר זה הוא החרוסת כדפרישית במתני':
צריכה החרוסת שתהא עבה. וממילתיה שמעינן שהיא זכר לטיט ואית תנא תני צבריה שתהא רכה צוברה ביין ומשקין שתהא רכה א''נ צבעה גריס וממילתיה שמעינן שהיא זכר לדם מכה הראשונה שבאה עליהם במידה כנגד מידה:
תַּנֵּי וּבִגְבוּלִין צְרִיכִין שְׁנֵי תַבְשִׁילִין אֶחָד זֵיכֶר לַפֶּסַח וְאֶחָד זֵיכֶר לַחֲגִיגָה.
Traduction
On a enseigné: aux frontières de la Palestine, on devait avoir deux rôtis le premier soir de Pâques, l’un rappelant l’agneau pascal, l’autre l’offrande de fête.
Pnei Moshe non traduit
תני ובגבולין וכו'. מפני שבמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח כדקתני בסיפא ושני תבשילין בגבולין הוא דקתני:
Psa'him
Daf 70b
משנה: עַד אֵיכָן הוּא אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וְחוֹתֵם בִּגְאוּלָּה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה וְאֵינוֹ חוֹתֵם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לִרְגָלִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירָךְ שָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָךְ וּבְחִידּוּשׁ בֵּיץ מִקְדָּשָׁךְ. וְשָׁם נֹאכַל מִן הַפְּסָחִים וּמִן הַזְּבָחִים אֲשֶׁר הִגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבָּחָךְ לְרָצוֹן וְנוֹדֶה לְךָ עַל גְּאוּלָּתֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי גָּאַל יִשְׂרָאֵל׃
Traduction
Jusqu’à quel passage du Hallel le récitera-t-on? Selon Shammaï, jusqu’à: Il lui donne les joies de la maternité (Ps 113, 8): selon Hillel jusqu’au verset: il change le caillou en source vive (Ps 114, 9). L’on termine par la bénédiction de la délivrance, que R. Tarfon formule ainsi: ''qui nous a délivrés de l’Egypte, nous et nos père, qui nous a fait la grâce de nous laisser vivre jusqu’à cette nuit'', sans terminer par une nouvelle forme de bénédiction divine. Selon R. aqiba, on ajoute: ''Aussi ô Eternel, notre Dieu et Dieu de nos ancêtres, laisse-nous vivre jusqu’aux fêtes et aux autres solennités prochaines. Accorde-nous la joie de voir relever les murs de ta ville et ton culte rétabli dans ton Temple. Fais que nous y mangions des sacrifices pacifiques et l’agneau pascal, dont le sang aura été répandu sur tes autels pour te plaire. Nous te rendons grâce de notre affranchissement. Sois loué, Eternel, qui as délivré Israël''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד היכן הוא אומר. בהלל ב''ש אומרים עד אם הבנים שמחה כדמפרש טעמא בגמרא דאכתי לא היה זמן הגאולה בתחלת הלילה והאיך יאמר בצאת ישראל ממצרים וב''ה ס''ל כיון שהתחיל אומרים לו גמור:
וחותם בגאולה. מסיים את ההגדה בברכת גאולה ולא מפרש היאך מברכין אותה ופליגי ר' טרפון ור''ע לפרושי למילתיה דת''ק ר''ט אומר פותח בברוך ואינו חותם בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות דכולה חדא הודאה היא ור''ע ס''ל חותמין ג''כ בברוך לפי שמוסיף בה דברי רצוי ובקשה כן ה' אלהינו יגיענו וכו' והלכה כר' עקיבא:
משנה: מָֽזְגוּ לֹו כוֹס שֵׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן לִשְׁאוֹל אָבִיו מְלַמְּדוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבוּשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלּוֹ צָלִי. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַייֵם בִּשְׁבָח וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים אֵילּוּ בַפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹרִים. פֶּסַח עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה עַל שֵׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם. מָרוֹר עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַייָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת 70b עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אָנוּ חַייָבִין לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְנַצֵּחַ לְגַדֵּל לְמִי שֶׁעָשָׂה לָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵילּוּ וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּיָהּ׃
Traduction
On verse le 2e verre de vin, et à ce moment le fils adresse au père les question qui vont suivre: Si l’enfant est trop jeune pour en avoir conscience, le père lui enseigne d’avance la formule: ''Pourquoi cette nuit est-elle distinguée des autres nuits? Toutes les nuits de l’année nous trempons à peine nos aliments une fois; cette nuit, nous les trempons 2 fois (355)''Une fois le cerfeuil dans le vinaigre, et une fois la laitue dans un mélange aromatique. Voir le rituel de la soirée de Pâques, appelé '''' Haggada '''', où l'on retrouve à peu près tout ce formulaire.''. Toutes les nuits, nous mangeons du pain levé et du pain non levé; cette nuit, nous ne pouvons manger que du pain non levé; toutes les nuits, nous mangeons de la viande soit bouillie, soit rôtie; cette nuit, il n’y a que du rôti''. Le père répond en proportion de l’intelligence de l’enfant. Il commence par exposer l’état précaire de nos ancêtres et termine parleur situation brillante; il explique le verset (Dt 26, 5) mon père était un araméen errant, nomade, jusqu’à l’achèvement de tout le chapitre. R. Gamliel dit: celui qui, à la cérémonie de la fête de Pâques ne mentionne pas les trois choses suivantes: ''l’agneau pascal, le pain azyme, les herbes amères'', ne remplit pas ses devoirs. ''L’agneau pascal'' en souvenir de ce que Dieu a franchi les maisons de nos ancêtres en Egypte (lors des plaies d’Egypte) '' le pain azyme'', parce que nos ancêtres ont été délivrés en Egypte; ''les herbes amères'', parce que les Egyptiens rendirent la vie amère à nos ancêtres. Dans chaque siècle, tout Israélite doit se considérer comme s’il eût été lui-même affranchi de l’esclavage d’Egypte, ainsi qu’il est dit (Ex 13, 8): Tu diras à ton fils en ce jour ces mots: ''dans cette vue, Dieu a agi en ma faveur, lorsque je suis sorti de l’Egypte''. Aussi, il est de notre devoir de remercier, de louer, de glorifier, de bénir, d’exalter, de chanter, de proclamer, celui qui a acompli tous ces miracles en notre faveur, qui nous a tirés de l’esclavage à la liberté. Entonnons devant lui l’Alléluia!
Pnei Moshe non traduit
מתני' מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. לפי שעכשיו עוקרין את השלחן מלפני האומר הגדה נותן הבן לבו לשאול מה נשתנה וכו':
שבכל הלילות וכו' והלילה הזה כולו צלי. כך היו אומרים בזמן המקדש וכולו צלי על הפסח ועל החגיגה הבאה עמו וכמ''ד חגיגה הרי היא כפסח גם לענין צלי:
מתחיל בגנות. מתחלה עובדי ע''ז היו אבותינו ומסיים שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו יגאל את אבותינו ואותנו ממצרים:
רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו. שלא פירש טעמן של שלשה דברים הללו:
הלכה: רַב אָמַר. מִתְּחִילָּה. צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָֽשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וגו'. וָֽ֠אֶקַּח֠ אֶת אֲבִיכֶ֤ם אֶת אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וגו'. וָֽאַרְבֶּה֙. אָמַר רִבִּי אָחָא. וָֽאַרְבֶּ֙ כְתִיב. כַּמָּה רִיבִים עָשִׂיתִי עִמּוֹ עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ אֶת יִצְחָק. דָּבָר אַחֵר. נַעֲשֵׂיתִי לוֹ אוֹרֵב. אִין חָטָא מִיתַּן לֵיהּ. וְאִין זָכָה מִיתַּן לֵיהּ.
Traduction
Rav dit: il faut commencer par dire (Jos 24, 2-3): ''au delà du fleuve (de l’Euphrate) se trouvaient nos ancêtres; j’ai pris votre père Abraham d’au delà du fleuve, et j’ai multiplié etc.''. De ce dernier terme, dit R. Aha, on conclut que Dieu l’éprouva (357)Jeu de mots sur les divers sens de ARAV maintes fois avant la naissance d’Isaac; ou bien encore, il lui a tendu un piège, afin de le punir s’il pèche, ou de le récompenser s’il en est digne.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתחלה צריך להתחיל. בפסוק בעבר הנהר וגו' ויעבדו אלהים אחרים וזהו הגנות ומסיים ואקח את אביכם וגו' וזהו השבח:
וארב כתיב והה''א קרי ולא כתיב לרמז כמה ריבים עשיתי עמו כמה נסיונות נתנסה עד שלא נתתי לו את יצחק:
ד''א נעשיתי לו אורב. כאורב בדבר מה יהיה זרעו כשר או לא ואע''פ כן אין חטא מיתן ליה ואין זכה מיתן ליה ודורש זה מהפסוק שלאחריו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו וגו' ולמה היה לו ליהושע לספר לכל זה ולהזכיר כאן את עשו אלא מפני שרצה להוכיחם ולהזהירם לעתיד כאמור לבסוף ועתה יראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת וגו' ולא תאמרו הרי עשו וזרעו ואפי' כן ניתן להם ירושה ונתקיימו בארצם תשובה לזה מה שאני מקדים לפניכם שכך אמר וארב את זרעו אורב אני וכו' ובין חטא ובין זכה מיתן ליה וזהו מה שנתתי לעשו זכות אברהם ואחריו יצחק גרמו לו אבל אתם יראו את ה' שעמכם בני יעקב ונבחרים אתם הקב''ה מדקדק עמכם והסירו את האלהים אשר עבדו אבותיכם וגו' ועבדו את ה':
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּיבְּרָה תוֹרָה. בֶּן חָכָם בֶּן רָשָׁע בֶּן טִיפֵּשׁ בֶּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאָל. בֶּן חָכָם מָהוּ אוֹמֵר. מָ֣ה הָֽעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְי אֱלֹהֵ֖ינוּ אוֹתָנוּ. אַף אַתָּה אֱמוֹר לֹו. בְּחוֹזֶק יָ֗ד הֽוֹצִיאָ֧נוּ יְי מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ בֶּן רָשָׁע מָהוּ אוֹמֵר. מָ֛ה הָֽעֲבוֹדָה הַזֹּ֖את לָכֶֽם. מַה הַטּוֹרַח הַזֶּה שֶׁאַתֶּם מַטְרִיחִין עָלֵינוּ בְּכָל (שָׁעָה וְשָׁעָה) [שָׁנָה וְשָׁנָה]. מִכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ. בַּֽעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְי לִ֔י׃ לִי עָשָׂה. לְאוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא עָשָׂה. אִילּוּ הָיָה אוֹתוֹ הְאִישׁ בְּמִצְרַיִם לֹא הָיָה רָאוּי לְהִיגָּאֵל מִשָּׁם לְעוֹלָם. טִיפֵּשׁ מָהוּ אוֹמֵר. מַה זֹּ֑את. אַף אַתְּ לַמְּדוֹ הִילְכוֹת הַפֶּסַח. שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן. מַהוּ אֲפִיקוֹמָן. שֶׁלֹּא יְהֵא עוֹמֵד מֵחֲבוּרָה זוֹ וְנִכְנַס לַחֲבוּרָה אֲחֶרֶת. בֶּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאָל אַתְּ פְּתַח לוֹ תְחִילָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ.
Traduction
R. Hiya a enseigné (356)Mekhilta sur 50'(Ex n° 17-18.: la Tora parle de 4 sortes d’enfants: le sage, le méchant, l’idiot, et celui qui ne sait rien dire. Le 1er dit: ''Quelles sont les lois, préceptes et ordonnances que l’Eternel notre Dieu nous a ordonnés''? (Dt 6, 20). Réponds-lui par ce verset (Ex 13, 14): par sa main puissante, l’Eternel nous a tirés de l’Egypte, de la maison d’esclavage. L’impie dit: quelles cérémonies faites-vous? (Ex 12, 26) Pourquoi chaque année vous imposer cette charge? Puisqu’il s’est exclu de la règle générale, il faut lui répondre de même: ''C’est pourquoi Dieu m’a accordé, à moi, cette faveur; il ne l’a pas accordée à cet impie, lequel, s’il s’était trouvé en Egypte sous Moïse, n’eût pas mérité d’être délivré de ce pays''. Le simple dit: ''Qu’est-ce ceci''? Il faut donc lui enseigner les règles de la Pâques et lui apprendre que ce soir là, après l’agneau pascal, on ne termine pas le repas par le dessert epicomon, (on ne mangera plus rien), afin de ne pas être porté à quitter une compagnie pour s’attabler de nouveau à une autre. Avec l’enfant qui ne sait rien dire, il faut commencer les explications. En effet, dit R. Yossé, c’est ce que dit la Mishna: ''si l’enfant est trop jeune pour savoir, son père doit l’instruire''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' חייה כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו'. לפי שמצינו בכתוב ארבעה פעמים בהגדת ענין זה לבנו ובשינוי הדברים ושלש מקראות בשאלת הבן והאחד בלתי שאלה בפרשת משכו והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם וזו היא שאלת הרשע שאומר לכם ולא מצוי השם ולפיכך דורש התשובה דפ' קדש שלא נאמר שם שאלה והגדת לבנך וגו' בעבור זה עשה ה' לי לי עשה וכו' ומשום דלא שייכה תשובה דפ' משכו להרשע דכתיב שם ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו' ואת בתינו הציל והוא הוציא את עצמו מן הכלל ופסוק ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים שבפרשה והיה כי יביאך שהוא נאמר על שאלת בן טפש והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת דורש הוא כאן לתשובת שאלה של בן חכם בפ' ואתחנן והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות וגו' ובכתוב נאמר אשר צוה ה' אלהינו אתכם אלא שהחכם ניכר בשאלתו ואינו רוצה לומר אתכם ואומר איתנו שלא להוציא עצמו מן הכלל ולפיכך אף אתה אמור לו בחוזק יד הוציאנו שאעפ''י שנאמר זה על שאלת בן טיפש מכיון שהחכם נשמר עצמו ומשנה מאתכם לאותנו אף אתה תשנה ותאמר לו פסוק בחוזק יד הוציאנו ולא תשובה הנאמר שם על השאלה מה העדות וגו' עבדים היינו וגו' וזהו לפי החכם בחכמתו ולבן טפש אף אתה למדו הלכות פסח וכו' וזהו נלמד מהכתוב ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים וגו' שהזהיר אותם שם ואמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ועבר ה' לנגוף וגו' ומכאן למדו שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן לומר אפיקו מאני מכאן לבית אחר ושלא יצאו מחבורה לחבורה ותשובה זו כתובה על שאלת הרשע אלא שניטלה ממנו כדלעיל ומלמדין זה לבן טיפש שלא יטעה ויצא מקבורה לחבורה ושאינו יודע לשאול את פתח לו תחלה נלמד מפסוק והגדת לבנך שנאמר מבלתי השאלה:
מתני' אמרה כן. שלזה שאין לו דעת אפי' לשאול שאינו מרגיש בשום דבר ואיני משגיח על השנוי:
אביו מלמדו. לומר מה נשתנה ואח''כ אומר לו עבדים היינו וכו':
אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וְכִי יָֽצָאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם שֶׁהוּא מַזְכִּיר יִצִיאַת מִצְרַיִם. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל. אִילּוּ מַמְתִּין עַד קְרוֹת הַגֶּבֶר אַדַּיִין לֹא הִגִּיעוּ לַחֲצִי גְאוּלָה. הֵיאַךְ מַזְכִּירִין גְּאוּלָה וְאַדַּיִין לֹא נִגְאֲלוּ. וַהֲלֹא לֹא יָֽצְאוּ אֶלָּא בַחֲצִי הַיּוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצִיא יי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי אַבּוּנְה בַּר סְחוֹרָא. לֹא כְבָר הִזְכִּיר עַל הַכּוֹס.
Traduction
Shammaï demanda à son interlocuteur: est-ce qu’Israël a quitté l’Egypte dès la nuit, pour qu’il y ait lieu de rappeler dès lors la sortie d’Egypte (Ps 114, 1)? Il faut donc réciter ce chapitre après le repas, vers minuit. Si l’on voulait attendre, répliqua Hillel, il faudrait ajourner le récit de beaucoup, car à l’aurore la moitié de la délivrance n’était pas encore effectuée; celle-ci n’a eu lieu qu’au milieu du jour, selon le verset (Ex 12, 41): En ce même jour, Dieu délivra les enfants d’Israël, etc.; mais lorsqu’un devoir religieux est commencé, on doit l’achever (358)''Raba à Gn n° 82; (Rosh Hashana 1, 8); Derekh Erets zouta, 9.''. Mais, objecta R. Abouna b. Sehora contre Shammaï (qui invoque la question de réciter trop tard la formule de délivrance), on a déjà rappelé la sortie d’Egypte dans la consécration de la solennité du jour, en prenant la première coupe.
Pnei Moshe non traduit
א''ל בית שמאי וכי יצאו ישראל ממצרים בתחלת הלילה לשיאמרו בצאת ישראל ממצרים:
אמרו להן בית הלל. א''כ אפי' אלו ממתין עד קרות הגבר וכו'. שהרי עיקר הגאולה ויציאת מצרים ביום היתה אלא מכיון שהתחיל במצות הלל אומרים לו מרק הכל:
התיב ר' אבינא בר סחורא. על הנוסחא דגריס במתני' אשר גאלנו וכו' והגיענו הלילה הזה וכי לא כבר הזכיר זמן על הכוס אחר קידוש היום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source