Psa'him
Daf 68b
הלכה: עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה כול'. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. עֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן לֹא יִטְעוֹם אָדָם כְּלוּם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ כְּדֵי שֶׁיִּיכַּנֵּס לַשַּׁבָּת בְּתַאֲוָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ 68b עַד שָׁעָה שֶׁהוּא מַשְׁלִים. מַפְסִיקִין לַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אֵין מַפְסִיקִין. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּעַכּוֹ וְקָֽדְשָׁה עֲלֵיהֶן הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. רְצוֹנָךְ שֶׁנִּפְסוֹק לַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ. כָּל הַיּוֹם הָיִיתָ מְחַבֵּב דְּבָרַיי לִפְנֵי רִבִּי יְהוּדָה. וְעַכְשָׁיו אַתְּ מְחַבֵּב דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּפָנַיי. הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת. אָמַר לוֹ. אִם כֵּן לֹא נַפְסִיק. שֶׁלֹּא תִיקָּבַע הֲלָכָה בְיִשְׂרָאֵל כְּרִבִּי יְהוּדָה. לֹא זָזו מִשָּׁם עַד שֶׁקָּֽבְעוּ הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים פּוֹרֵשׂ מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ. מָהוּ לוֹכַל מִינֵי כִיסְנִין. מָהוּ לוֹכַל מִינֵי תְרַגֵּימְא. רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא סְחָה וּצְחָה. שְׁאַל לְרִבִּי מָנָא. בְּגִין דַּאֲנָא צְחִי מָהוּ נִישְׁתֵּי. אָמַר לֵיהּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אָסוּר לָאָדָם לִטְעוֹם כְּלוּם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
Traduction
L’avis de cette Mishna doit émaner de R. Juda, puisqu’il est dit: le vendredi, à partir de l’heure des vêpres, on ne doit rien goûter jusqu’à la nuit, afin de conserver tout l’appétit pour le premier repas du Shabat, selon l’avis de R. Juda; R. Yossa dit: on peut continuer à manger et même achever son repas à toute heure. Pour célébrer le Shabat, on devra interrompre le repas, selon R. Juda (même pour un repas commencé en temps permis); R. Yossé dispense de cette interruption. Il arriva à R. Simon b. Gamliel et R. Yossé b. Halafta d’être attablés le vendredi à Aco, lorsque l’heure de sanctifier le Shabat survint. Le premier dit au second: si tu le veux bien, nous interromprons le repas pour le Shabat. Chaque jour, répliqua l’interlocuteur, tu as préféré mon opinion à celle de R. Juda, et maintenant tu fais l’inverse; est-ce pour faire violence à la reine en ma présence chez moi (Est 7, 8), pour me narguer? S’il en est ainsi, dit R. Simon, n’interrompons pas, afin de ne pas établir comme règle générale en Israël, l’adoption de l’avis de R. Juda. Ils ne se séparèrent pas sans avoir fixé que l’avis de R. Yossé sert de règle. R. Juda dit au nom de Samuel que l’on vient d’exprimer les avis de R. Juda et de R. Yossé; mais selon les autres sages, il faut au milieu du repas s’interrompre, couvrir le pain et sanctifier le Shabat. Est-il permis, le soir, peu avant les fêtes ou le Shabat, de manger des sucreries (348)Ce qui enlève l'appétit et nuirait au repas solennel à faire le soir., ou du dessert? De même, R. Judan Nassi, ayant eu soif à la suite d’un bain pris le vendredi après midi, demanda à R. Mena s’il pouvait boire pour calmer cette soif violente? -Non, dit ce rabbi, R. Hiya ayant enseigné qu’il est interdit de rien goûter avant la nuit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא דר' יודה. היא דתני בתוספתא דברכות ריש פ''ד ערב שבת מן המנחה ולמעלה וכו' ובערב פסח דאיכא מצה אפי' סמוך למנחה לא יאכל דאלו לר' יוסי דמיקל כל כך בערב שבת ומתיר עד שעה שהיא משלים היום כדקאמר בהדיא בתוספתא עד שתחשך לא יחמיר בערב פסח מסמוך למנחה:
מפסיקין לשבת. הרי שהיו יושבין ואוכלין וקדש עליהן היום מפסיקין הן מסעודתן:
זו דברי רבי יהודה ור' יוסי. דפליגי אם צריך להפסיק לגמרי ובעקירת השלחן או לא אבל דברי חכמים פורס מפה על השלחן כדי שיהא ניכר שהוא לכבוד השבת ומקדש:
מהו לאכול מיני כסנין ומיני תרגימא. שהן מיני פירות סמוך למנחה בערב פסח:
ר' יידן נשייא וכו'. וכמו כן שאל ר' יהודה נשיאה לפני ר' מנא שרחץ עצמו ומחמת כן היה צמא לשתות ושאלו בגין דאנא צחי מהו מישתי וא''ל תני ר''ח אסור לטעום כלום עד שתחשך:
אָמַר רִבִּי לֵוִי. הָאוֹכֵל מַצָּה בָּעֶרֶב הַפֶּסַח כְּבָא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו. וְהַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו לוֹקֶה. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה אוֹמֵר. בֵּין חָמֵץ בֵּין מַצָּה אָסוּר. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. רִבִּי לֹא הָיָה אוֹכֵל לֹא חָמֵץ וְלֹא מַצָּה. לֹא מַצָּה מִן הָדָא דְרִבִּי לֵוִי. לֹא חָמֵץ מִן הָדָא דְרִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. וְרִבִּי תַלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה הֲוָה. לֹא. תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֻב בַּר קוֹרְשַׁיי הֲוָה. אֶלָּא בְגִין דַּהֲוַה בְכוֹר. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי יוֹנָה אַבָּא הֲוַה בְכוֹר וַהֲוָה אֲכִיל. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא. לֹא מִן הָדָא אֶלָּא מִן הָדָא. רִבִּי אַיסִתֶּנֵיס הֲוָה. כַּד הֲוָה אֲכִיל בִּימָמָא לָא הֲוָה אֲכִיל בִּרַמְשָׁא. וְלַמָּה לָא הֲוָה אֲכִיל הָכָא בִימָמָא. כְּדֵי שֶׁיִּיכַּנֵּס לַשַּׁבָּת בְּתַאֲוָה.
Traduction
– R. Levi dit: celui qui, la veille de Pâques, mange de l’azyme ressemble à celui qui cohabiterait avec sa fiancée chez ses beaux-parents (avant la conclusion du mariage), lequel acte entraîne la pénalité des coups de lanière (349)B., Ketubot 45.. Aussi, R. Juda b. Bethera enseigne qu’en ce jour on ne devra manger ni du pain levé, ni de l’azyme; et R. Simon au nom de R. Josué b. Levi raconte que Rabbi agissait de même, ne mangeant pas de pain azyme, selon l’explication émise par R. Levi, ni du pain à levain, d’après l’opinion de R. Juda b. Bethera, qui admet pour valable le sacrifice pascal accompli le matin, et en présence duquel tout levain doit avoir été débarrassé. -Mais est-ce que Rabbi, loin d’être le disciple de ce dernier (pour qu’il se range à son avis), n’était pas le disciple de R. Jacob b. Qodshia? - -Non, le motif de l’abstention de Rabbi était sa qualité de fils aîné (devant jeûner la veille de Pâques). R. Mena dit: R. Yona mon père, quoique fils aîné, mangeait en ce jour. Selon R. Tanhouma, le motif est tout différent: c’est que Rabbi était un homme très délicat, asqenh''; lorsqu’il avait mangé le jour, il ne pouvait plus manger le soir; aussi, avait-il soin de s’abstenir au jour qui était une veille de fête, afin de conserver l’appétit pour le soir.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' לוי וכו' לוקה. מכת מרדות מדרבנן:
בין חמץ בין מצה אסור. לאו אסמוך למנחה קאי דהא חמץ מקודם אסור אלא ר' יהודה בן בתירה לטעמיה דס''ל בפ''ק דזבחים דזמן שחיטת הפסח מתחיל משחרית בי''ד וא''כ קאי כל היום בלא תשחט על חמץ ומצה אסור משום הך דר' לוי:
ורבי תלמידיה דר' יהודה בן בתירא הוה. בתמיה לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשיי הוה וא''כ מפני מה פסק כר''י בן בתירא בחמץ בערב פסח הרי חכמים חלוקין עליו:
אלא. לאו מהאי טעמא לא אכל כלום אלא בגין דרבי בכור הוה והבכורות מתענין בערב פסח כדאיתא במסכת סופרים:
ר' יונה אבא הוה בכור והוה אכיל. בערב פסח ואי רבי השגיח על הא דמסכת סופרים לא היה ר' יונה אבא עושה כן:
לא מן הדא. דבכור הוה אלא מן הדא טעמא דרבי אסתניס הוה ובכל יום כד הוה אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא והלכך לא אכל כדמסיים ואזיל ולמה לא הוה אכיל הכא בע''פ ביממא כדי שיכנס למצה בתאוה ובספרי הדפוס כתוב לשבת ואגב שיטפא דלעיל היא:
אָמַר רִבִּי לֵוִי. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ עֲבָדִים לִהְיוֹת אוֹכְלִין מְעוּמָד. וְכָאן לִהְיוֹת אוֹכְלִין מְסוּבִּין. לְהוֹדִיעַ שֶׁיָּֽצְאוּ מֵעַבְדּוּת לַחֵירוּת. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אוֹתוֹ כְזַיִת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בוֹ בַפֶּסַח צְרִיךְ לְאוֹכְלוֹ מֵיסַב. רִבִּי יוֹסֵי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי סִימוֹן. אֲפִילוּ עֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ. אֲפִילוּ אִשָּׁה לִפְנֵי בַעֲלָהּ. אָמַר לֵיהּ. בִּרְבִּי. עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי.
Traduction
R. Levi dit: comme c’est l’usage des esclaves de manger debout, il est recommandé à la fête de Pâques de bien se reposer, ou s’accouder en mangeant, pour montrer le passage de l’esclavage à la liberté. R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi: la quantité de pain azyme, de la grandeur d’une olive au moins, à consommer le soir de Pâques, devra être mangée en étant accoudé. R. Yossé demanda à R. Simon si cette obligation incombe aussi au serviteur devant son maître, ou à la femme en présence de son mari? O grand homme, répondit-il, c’est tout ce que j’ai appris à ce sujet par R. Josué b. Levi, rien de plus.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' לוי ולפי שדרך עבדים וכו'. זהו הטעם שאוכלין מסובין ולדידיה כל הסעודה בהיסבה ור' סימון בשם ריב''ל קאמר דאותו כזית שאדם יוצא בו באכילת פסח צריך לאוכלו מיסב:
אפי' עבד לפני רבו וכו'. אם צריכין היסיבה:
א''ל ברבי. אדם גדול עד כאן שמעתי כלומר עכשיו היא ששמעתי ממך דמספקא לך בהו ולדידי לא מספקא לי שאין צריכין היסיבה:
אָמַר רִבִּי חִייָה בָּר אָדָא. לְפִי שֶׁאֵין עָרֵב לְאָדָם לוֹכַל מִן הַקּוּפָּה. וְכָאן אֲפִילוּ מִן הַתַּמְחוּי.
Traduction
R. Hiya b. Ada, ajoute: quoique l’homme n’aime pas d’ordinaire manger d’un panier d’autrui, il devra au besoin (pour la Pâques) accepter le nécessaire par la charité publique. –
Pnei Moshe non traduit
לפי שאין ערב לאדם לוכל מן הקופה וכו'. כלומר רבותא קמ''ל התנא במתני' שהרי אף מן הקופה של צדקה שהיא מתחלקת מע''ש לע''ש ומתפרנסין ממנה עניים ואין נוח וערב לאדם לאכול ממנה עד שיעני ויצטרך לזה ומיהו אין זה עני כל כך כמו המתפרנס מן התמחוי שמתחלקת בכל יום ויום וכאן אשמועינן שאפי' המתפרנס מן התמחוי מתחייב בד' כוסות:
תַּנֵּי. צָרִיךְ הוּא אָדָם לְשַׂמֵּחַ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו בָּרֶגֶל. בַּמֶּה מְשַׂמְּחָן. בְּיַיִן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר נָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן וּקְטַנִּים בָּרָאוּי לָהֶן. נָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן. כְּגוֹן מְסָנִּין וְצוּצְלִין. וּקְטַנִּים בָּרָאוּי לָהֶן. כְּגוֹן אֱגוֹזִין וְלוּזִין. אָֽמְרִין. הֲוָה רִבִּי טַרְפוֹן עֲבִיד כֵּן.
Traduction
On a enseigné: au jour de fête, le père de famille doit réjouir sa femme et ses enfants; avec quoi? avec du vin. Selon R. Juda, on remettra à la femme ce qui lui convient, et aux enfants ce qui leur plaît, savoir, à la femme des chaussures neuves et des fichus; aux enfants, des noix et des amandes. On dit que R. Tarfon suivait cette recommandation.
Pnei Moshe non traduit
נשים בראוי להן כגון מסנים. מנעלים חדשים וצוצלין מיני צלצול יפים:
Psa'him
Daf 69a
מְנַיִין לְאַרְבָּעָה כוֹסוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְנָייָה. כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאוּלוֹת. לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְי וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם וגו'. וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וגו'. וְהֽוֹצֵאתִ֣י. וְהִצַּלְתִּ֥י. וְגָֽאַלְתִּ֤י. וְלָֽקַחְתִּ֨י. רִבִּי יְהֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁלְּפַּרְעֹה. וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י. וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה. וָֽאֶתֵּ֥ן אֶת הַכּ֖וֹס עַל כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃ וְנָֽתַתָּ֤ כוֹס פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ. רִבִּי לֵוִי אָמַר. כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכִיּוֹת. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁלְפּוּרְעָנוּת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַשְׁקוֹת אֶת אוּמּוֹת הָעוֹלָם. כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְי אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַֽחֵימָה וגו'. כּֽוֹס זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַד יְי. כִּ֤י כ֪וֹס בְּֽיַד יְי. יַמְטֵ֥ר עַל רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גָפְרִית וְר֥וּחַ זִ֝לְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם׃ מָהוּ מְנָ֣ת כּוֹסָֽם. רִבִּי אָבוּן אָמַר. 69a דִּיפְּלֵי פּוֹטֵירִין. כְּדִיפְּלֵי פּוֹטֵירִין אַחַר הַמֶּרְחַץ. וּכְנֶגְדָּן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁלִּנְחָמָה. יְֽי מְנָת חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י. דִּשַּׁנְ֭תָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּ֘וֹסִ֥י רְוָיָֽה׃ וְהָדֵין כּוֹס יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א תְּרֵיין.
Traduction
Par quel texte biblique, sait-on qu’il faut boire quatre coupes (350)Midrash Rabba sur Gn N° 88, et Midrash Sohar au Ps 75. le soir de Pâques? C’est conforme, dit R. Yohanan au nom de R. Banieh, aux quatre expressions ''délivrance'' employées dans ces versets (Ex 6, 6): Donc, dis aux enfants d’Israël que je suis l’Eternel; je vous ferai sortir de l’assujettissement d’Egypte, je vous sauverai de leur servitude ''je vous délivrerai; je vous prendrai pour être mon peuple, etc. Ces quatre coupes, dit R. Josué b. Levi, doivent rappeler les quatre expressions de délivrance, employées dans ces versets (Gn 40, 11): j’avais la coupe de Pharaon en main; je pressais le raisin dans cette coupe, et je remettais cette coupe dans sa paume; puis (ib. 13): tu remettras la coupe de Pharaon etc. R. Levi dit: elles correspondent aux quatre royautés; selon les autres sages, elles rappellent les quatre coupes des punitions, dont Dieu abreuvera un jour les païens. ''Ainsi, m’a dit l’Eternel, Dieu d’Israël: prends la coupe du vin de la colère (Jr 25, 15). Babel est une coupe d’or aux mains de Dieu; car il y a une coupe en la main de Dieu (Ps 75, 9). Il fera pleuvoir sur les impies du charbon, du feu, du soufre, et un vent brûlant est la part de leur coupe (351)De leur sort. (ib. 1, 6)''. Cette dernière expression, dit R. Abin, figure la double coupe (duplicia poteria), comme celle que l’on boit après le bain. Par contre, Dieu fera boire un jour à Israël quatre coupes de consolations, selon ces mots: Dieu est en mon partage et ma coupe (Ps 16, 5). Tu as oint ma tête avec de l’huile, ma coupe est abondante (Ps 18, 5). Enfin, le verset je lève la coupe des saluts (Ps 116, 13) implique une double part – (352)Suit un long passage du (Shabat 8, 1), traduit t. 4, pp. 107-9. Cf. (Sheqalim 3, 2)..
Pnei Moshe non traduit
מנין לארבעה כוסות. רמז מן התורה:
כנגד ארבע גאולות. ארבע לשונות של גאולה שהוזכרו בפרשה כשנתבשרו על גאולת מצרים:
כנגד ארבע כוסות של פרעה. לפי שבאותו חלום של שר המשקים נתבשר יוסף הצדיק על הגאולה כדרש חז''ל מקרא והנה גפן לפני וכו':
כנגד ארבעה כוסות של פורענות שהקב''ה עתיד להשקות וכו'. כלומר שמרמזין הן גם על הגאולה לעתיד:
מהו מנת כוסם. דמשמע שיש איזה דבר בכוסם:
דיפיילי פוטירין. כאותו כוס של פיילי פוטירין ששותין אחר המרחץ ומשימים בו דברים המקררין את הגוף כך אחר שימטיר עליהם פחים אש וגפרית המחממין נותן רוח זלעפות למנת כוסם בכדי שיתקיימו ולסבול עוד להפורענות:
והדין כוס ישועות אשא תריין. דישועות תרתי משמע:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. רִבִּי זְעוּרָה שָׁאַל לְרִבִּי יוֹשִׁיָּה. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן שֶׁלְּכוֹסוּת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַרְבָּעָה [כוּסוּת] שֶׁאָֽמְרוּ יֵשְׁנָן רְבִיעִית יַיִן בָּאִיטַלְקִי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. ריש פ''ח דשבת וכל הסוגיא כולה עד סוף הלכה גריס התם ושם פירשתי:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְפַנִּין אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת. רִבִּי זְעוּרָה שָׁאַל לְרִבִּי יוֹשִׁיָּה. כַּמָּה הִיא שִׁיעוּרָהּ שֶׁלְּקוּפְּה. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.
Traduction
רִבִּי יוּסֵה בֵּרִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי [יוּדָא] הִיא. דְּתַנֵּי. מַּיִם כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת (הַכּוֹס) [הַמּוֹזֵג] מְזוּג בְּכַמָּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא.. מַּיִם כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. יַיִן כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן שֶׁלְּכוֹסוּת. רִבִּי מָנָא אָמַר. טֶיטַרְטוֹן וּרְבִיעַ.
Traduction
מָהוּ לִשְׁתּוֹתָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַלֵּל אִם שְׁמָעָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָצָא. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ שְׁתָייָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד יָצָא. מָהוּ לִשְׁתּוֹתָן מְפוּסָקִין. כְּלוּם אָֽמְרוּ שֶׁיִּשְׁתֶּה לֹא שֶׁלִּשְׁתַּכֵּר. אִם שׁוֹתֶה הוּא מְפוּסָקִין אֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר. מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן שֶׁלִּשְׁבִיעִית. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹצְאֵין בְּיַיִן שֶׁלִּשְׁבִיעִית. מָהוּ לָצֵאת בְּקוֹנְדִּיטוֹן. מִן מַה דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. קוֹנְדִּיטוֹן כְיַיִן. הָדָא אָֽמְרָה יוֹצְאֵין בְּקוֹנְדִּיטוֹן. מָהוּ לָצֵאת בָּהֵן מְזוּגִין. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַרְבָּעָה [כוֹסוֹת] שֶׁאָֽמְרוּ יוֹצְאֵין בָּהֶן בֵּין חַיִין בֵּין מְזוּגִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בָהֶן טַעַם וּמַרְאֶה יַיִן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מִצְוָה לָצֵאת בְּיַיִן אָדוֹם. [שֶׁנֶּאֱמַר.] אַל תֵּ֥רֶא יַיִן֘ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם. תַּנֵּי. מְבוּשָּׁל כְּדֵי תַבֵּל. מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. יוֹצְאִין בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. רִבִּי יוֹנָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוֹנָה שָׁתִי אַרְבַּעְתֵי כַסּוֹי דְּלֵילֵי פִסְחָא וְחַזִּיק רֵישֵׁיהּ עַד עֲצַרְתָּא.
Traduction
רִבִּי יוּדָה בֵּירִבִּי אִילַעִאי שָׁתִי אַרְבַּעְתֵי כַסּוֹי דְּלֵילֵי פִסְחָא וְחַזִּיק רֵישֵׁיהּ עַד חַגָּא. חַמְתֵּיהּ חָדָא מַטְרוֹנָה אַפּוֹי נְהִירִין. אָֽמְרָה לֵיהּ. סַבָּא סַבָּא. חָדָא מִן תְּלַת מִילִּין אִית בָּךְ. אוֹ שְׁתֻיי חֲמַר אַתְּ. אוֹ מַלְוֶה בְרִיבִּית אַתְּ. אוֹ מְגַדֵּל חֲזִירִים אַתְּ. אֲמַר לָהּ. תִּיפַּח רוּחָהּ דַּהִיא אִיתְּתָא. חָדָא מִן אִילֵּין תַּלְתֵּי מִילַּייָא לֵית בִּי. אֶלָּא אוּלְפָּנִי שְׁכִיחַ לִי. דִּכְתִיב חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו.
Traduction
רִבִּי אַבָּהוּ נְחַת לְטִיבֵּרְיָּא. חְמוֹנֵיהּ תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן אַפּוֹי נְהִירִין. אָֽמְרוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁכַּח רִבִּי אַבָּהוּ סִימָא. אֲמַר לוֹן. לָמָּה. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַפּוֹי נְהִירִין. אֲמַר לוֹן. דִּילְמָא אוֹרַיְתָא חַדְּתָא שְׁמַע. סְלִיק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַאי אוֹרַיְתָא חַדְּתָא שְׁמַעְתָּ. אֲמַר לֵיהּ. תוֹסֶפְתָּא עַתִּיקְתָא. וּקְרָא עֲלוֹי. חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source