Psa'him
Daf 68a
משנה: 68a שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן זֶה מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד וְזֶה מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד. זֶה מְמַנֶּה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק וְזֶה מְמַנֶּה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק זֶה בָא אֵצֶל זֶה וְזֶה בָא אֵצֶל זֶה וְכָךְ הוּא אוֹמֵר אִם שֶׁלִּי הוּא הַפֶּסַח זֶה יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּךְ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלִּי. וְאִם שֶׁלָּךְ הוּא הַפֶּסַח זֶה יָדַי מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלִּי וְנִמְנֵיתִי עַל שֶׁלָּךְ׃
Traduction
Si les agneaux de deux personnes (A et B) sont mêlés (et il n’est plus possible de les distinguer l’un de l’autre), chacun en attire un de son côté et s’adjoint quelqu’un (C) de la place publique pour cette consommation; puis chacun des deux se rend chez l’autre, et A par exemple dira à C: si le présent agneau est juste le mien, renonce à la part qui te revenait sur l’agneau de B (qui t’avait invité) et sois adjoint à moi; si cet agneau est à toi B, je déclare renoncer au mien et je demande à être adjoint au tien (347)Cette convention est possible, grâce à la présence d'un tiers, possesseur conditionnel (pour une part) de l'un ou l'autre..
Pnei Moshe non traduit
מתני' שתי חבורות שנתערב פסחיהן. קודם שישחטו ומה תקנתן:
אלו מושכין להן אחד. מן התערובות ואלו וכו' ואחד מבני חבורה זו בא אצל אלו ואחד מאלו השנייה בא אצל הראשונה וכך הן אומרים כל חבורה וחבורה לזה הבא אצלם אם שלנו הוא הפסח הזה שמשכנו ויפה ביררנו הרי ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו וכו'. ומפני שצריך בתחלה למשוך מזה ואח''כ להמנות על זה שאין נמנין על שני פסחים כאחד לפיכך אומרים הרי ידיך משוכות משלך בתחלה ואחר כך ונמנית וכו' וכשאומרים כן נמצא אף אם החליפו הרי נמשכו כל החבורה משלהם ונמנו על אותו שביררו והא דלא אמרי' ימשכו אלו משלהן בכל מקום שהוא ואלו משלהן ויחזרו וימנו אלו על אחד ואלו על אחד משים שאסור למשוך כל בני החבורה מן הפסח ולהניחו בלא בעלים ושמא החליפו וכשימשכו מפסחם ולהמנות על האחר הרי נשאר פסחם בלא בעלים ולפיכך ע''כ שאחד מאלו בא אצל אלו וכו' והשתא ממ''נ אין כאן פסח בלא בעלים שאם יפה בררו להם הרי כל בני חבורתו עליו חוץ מן הא' שפי' ומשך ידו ממנו ואם החליפו הרי הלך אחד מהם עם פסקו וכשמשכו הנשארים ידיהם ממנו נשאר זה האחד עליו:
וכן חמש חבורות של חמשה חמשה. בני אדם או עשר חבורות של י' י' שנתערבו פסחיהן כל חבורה וחבורה מושכין להן אחד מן התערובות של הפסחים וה' אנשים של כל חבורה וחבורה מתחלקין הן לה' פסחים שאם החליפו לא יהא כאן פסח שאין אחד מהבעלים הראשונים עליו וכשנעשו עתה חבורות החדשים אומרים הארבעה להאחד אם שלנו הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא פסח הזה הרי אנחנו ארבעתינו מסולקות מפסחינו בכל מקום שהוא ונמנינו עמך וכך הם חוזרין ואומרין להשני ולכל אחד שבחבורה וכן כל חבורה וחבורה מתנין ואומרין כן:
שנים שנתערבו פסחיהן. ראובן מושך לו א' מהתערובות ושמעון מושך לו אחד וראובן הולך וממנה אחד מן השוק עמו וכן שמעון כדי שיהא כאן שתי חבורות ולא יניחו הפסח בלא בעלים כשיתנו ויאמרו זה לזה ידיך משוכות וכו' ולפיכך כל או''א ממנה עמו עוד אחד מן השוק ואח''כ יבא אחד משניהם אצל זה מהשנים ואחד מאלו השנים בא אצל זה מאלו ומתנה כל אחד עם חברו שבא אצלו ואומר אם שלי הוא הפסח הזה שיפה ביררתי ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי ואם שלך וכו' ונמצא שלא הפסידו כלום:
משנה: עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וַאֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן וַאֲפִילוּ מִן הַתַּמְחוּי׃
Traduction
La veille de Pâques, vers le soir, on ne devra rien manger jusqu’à la nuit. Même les pauvres en Israël devront s’accouder sur le lit pour prendre ce repas, en signe de liberté, et ils ne devront pas boire moins des 4 coupes de vin réglementaires, même ceux qui sont obligés de solliciter leur subsistance à la charité publique.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ערב פסחים. כלומר ערב של כל פסח ופסח:
סמוך למנחה. קטנה מעט וכמו חצי שעה דזמן מנחה קטנה הוא בתשע ומחצה וסמוך למנחה בתחלת שעה עשירית לא יאכל אדם עד שתחשך כדי שיאכל מצה לתאוה וחמץ בלאו הכי לא מצי אכיל דמו' ולמעלה אסור ומצה נמי לא כדאמר בגמרא האוכל מצה בע''פ כבא על ארוסתו בבית חמיו אלא לא נצרכה שאף לשאר מאכלים יזהר שימנע מהם סמוך למנחה:
ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. כדרך בני חורין וקמ''ל שאף העני צריך הוא להראות דבר שהוא זכר לחירות:
ולא יפחתו לו. גבאי צדקה המפרנסים עניים מארבע כוסות של יין:
ואפילו מן התמחוי. אפי' הוא עני. שבעניים שמתפרנס מן התמחוי דתנן בפ''ט דפיאה מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי. וארבע כוסות קאמר בגמרא כנגד ארבע לשונות של גאולה שאמר הקב''ה למשה והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. הָא שֶׁלְאַרְבָּעָה עָשָׂר לֹא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל גַּרְמָהּ אָֽמְרָה דְּהִיא דְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
Traduction
R. Yohanan dit: l’avis de la Mishna disant que, malgré la combustion de l’agneau pascal, on n’est pas tenu de le renouveler à la seconde Pâques, émane de R. Nathan, qui dit plus haut (8, 5): ''le devoir est suffisamment accompli par l’aspersion du sang, sans la consommation''. Bar-Kappara a enseigné (à propos de l’abstention de conventions): le silence convient aux sages, à plus forte raison aux sots (346)M. Schuhl, Sentences, p. 229, cite les passages parallèles, tant rabbiniques que modernes.. De même le proverbe de Salomon (Pr 17, 23), dit: Même le fou, lorsqu’il se tait, passe pour sage; à plus forte raison, si le sage se tait, il se montre habile. R. Yohanan dit que cette nécessité de s’adjoindre quelqu’un est exprimée selon R. Juda; car il est dit (8, 7): on ne devra pas égorger l’agneau pascal pour un individu seul, selon R. Juda; mais R. Yossé le permet. Lorsque la Mishna (qui précède) parle de groupes composés de cinq ou de dix personnes, est-ce qu’elle n’admet pas les mêmes procédés s’il y a un groupe de quatre personnes, en recourant à l’adjonction d’une cinquième personne prise sur la voie publique? N’est-ce pas évident depuis que R. Yohanan a déclaré que cette Mishna est conforme à l’avis de R. Juda, n’admettant pas de sacrifice pascal pour un seul? C’est pour cette fin même, dit R. Yossé, que cette Mishna a été déclarée devoir représenter l’avis de R. Juda, disant de ne pas égorger l’agneau pascal pour un seul; mais R. Yossé le permet (et d’après lui on pourrait tout à fait supposer l’absence de propriétaire).
Pnei Moshe non traduit
גמ' דר' יודה היא דתנינן תמן. לעיל בפ''ח:
אין שוחטין וכו'. כלומר אפי' כר' יהודה אתיא רישא דמתני' דקתני אלו מושכין להן אחד וכו' ומטעמא שאף אם החליפו פסחם נשאר מיהת אחד עליו מהנמנין בתחל' ואף ע''ג דיחיד הוא ולר' יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד מכל מקום מהאי טעמא גופה אפי' כר' יהודה שפיר אתיא דמכיון דאין שוחטין על היחיד צריך שיהא עכ''פ אחד מן הנמנין שיהא נשאר עליו והוא ממנה אלו האחרים עכשיו עמו כדי שלא יהא נשחט על היחיד:
הא של ארבעה עשר לא. אמציעתא קאי דקתני וכן חמש חבורות של ה' ה' ושל י' י' ודייקינן הא אחד מהחמש חבורות היה של ארבעה לא וכן באלו עשר עשר הא אחד מהעשר לא היה מי' בני אדם אלא מט' לא ומשום שאם היה חבורה אחת מהן של ארבעה שמא יתחלף הפסח שלהן לחבורה חדשה מארבעה והן באין מהד' החבורות של ה' ה' ונמצא שאין עליו שום אחד מבעליו הראשונים ואנן בעינן שעכ''פ אחד מבני חבורה הראשונ' יהא קיים:
לא כן אמר רבי יוחנן דר' יודה היא. המתני' וא''כ קשיא מאי מהני שיהא א' מן הראשונים נשאר עליו הא לר' יהודה אין שוחטין על היחיד:
אמר ר' יוסי. אדרבא מהאי גופיה כל גרמא אמרה דהיא דר' יהודה וכו' וכלומר כל עצמה דסיפא זו מכרחת דר' יהודה היא דמהאי טעמא גופיה צריך שיהא אחד מבני החבורה הראשונ' נשאר עליו דמכיון דאין שוחטין על היחיד. כשאחד מהראשונים נשאר הוא ממנה אלו האחרים עמו כדי שלא יהא נשחט על היחיד וכדלעיל:
הדרן עלך פרק מי שהיה טמא
Psa'him
Daf 68b
הלכה: עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה כול'. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. עֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן לֹא יִטְעוֹם אָדָם כְּלוּם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ כְּדֵי שֶׁיִּיכַּנֵּס לַשַּׁבָּת בְּתַאֲוָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ 68b עַד שָׁעָה שֶׁהוּא מַשְׁלִים. מַפְסִיקִין לַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אֵין מַפְסִיקִין. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּעַכּוֹ וְקָֽדְשָׁה עֲלֵיהֶן הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. רְצוֹנָךְ שֶׁנִּפְסוֹק לַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ. כָּל הַיּוֹם הָיִיתָ מְחַבֵּב דְּבָרַיי לִפְנֵי רִבִּי יְהוּדָה. וְעַכְשָׁיו אַתְּ מְחַבֵּב דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּפָנַיי. הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת. אָמַר לוֹ. אִם כֵּן לֹא נַפְסִיק. שֶׁלֹּא תִיקָּבַע הֲלָכָה בְיִשְׂרָאֵל כְּרִבִּי יְהוּדָה. לֹא זָזו מִשָּׁם עַד שֶׁקָּֽבְעוּ הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים פּוֹרֵשׂ מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ. מָהוּ לוֹכַל מִינֵי כִיסְנִין. מָהוּ לוֹכַל מִינֵי תְרַגֵּימְא. רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא סְחָה וּצְחָה. שְׁאַל לְרִבִּי מָנָא. בְּגִין דַּאֲנָא צְחִי מָהוּ נִישְׁתֵּי. אָמַר לֵיהּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אָסוּר לָאָדָם לִטְעוֹם כְּלוּם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
Traduction
L’avis de cette Mishna doit émaner de R. Juda, puisqu’il est dit: le vendredi, à partir de l’heure des vêpres, on ne doit rien goûter jusqu’à la nuit, afin de conserver tout l’appétit pour le premier repas du Shabat, selon l’avis de R. Juda; R. Yossa dit: on peut continuer à manger et même achever son repas à toute heure. Pour célébrer le Shabat, on devra interrompre le repas, selon R. Juda (même pour un repas commencé en temps permis); R. Yossé dispense de cette interruption. Il arriva à R. Simon b. Gamliel et R. Yossé b. Halafta d’être attablés le vendredi à Aco, lorsque l’heure de sanctifier le Shabat survint. Le premier dit au second: si tu le veux bien, nous interromprons le repas pour le Shabat. Chaque jour, répliqua l’interlocuteur, tu as préféré mon opinion à celle de R. Juda, et maintenant tu fais l’inverse; est-ce pour faire violence à la reine en ma présence chez moi (Est 7, 8), pour me narguer? S’il en est ainsi, dit R. Simon, n’interrompons pas, afin de ne pas établir comme règle générale en Israël, l’adoption de l’avis de R. Juda. Ils ne se séparèrent pas sans avoir fixé que l’avis de R. Yossé sert de règle. R. Juda dit au nom de Samuel que l’on vient d’exprimer les avis de R. Juda et de R. Yossé; mais selon les autres sages, il faut au milieu du repas s’interrompre, couvrir le pain et sanctifier le Shabat. Est-il permis, le soir, peu avant les fêtes ou le Shabat, de manger des sucreries (348)Ce qui enlève l'appétit et nuirait au repas solennel à faire le soir., ou du dessert? De même, R. Judan Nassi, ayant eu soif à la suite d’un bain pris le vendredi après midi, demanda à R. Mena s’il pouvait boire pour calmer cette soif violente? -Non, dit ce rabbi, R. Hiya ayant enseigné qu’il est interdit de rien goûter avant la nuit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא דר' יודה. היא דתני בתוספתא דברכות ריש פ''ד ערב שבת מן המנחה ולמעלה וכו' ובערב פסח דאיכא מצה אפי' סמוך למנחה לא יאכל דאלו לר' יוסי דמיקל כל כך בערב שבת ומתיר עד שעה שהיא משלים היום כדקאמר בהדיא בתוספתא עד שתחשך לא יחמיר בערב פסח מסמוך למנחה:
מפסיקין לשבת. הרי שהיו יושבין ואוכלין וקדש עליהן היום מפסיקין הן מסעודתן:
זו דברי רבי יהודה ור' יוסי. דפליגי אם צריך להפסיק לגמרי ובעקירת השלחן או לא אבל דברי חכמים פורס מפה על השלחן כדי שיהא ניכר שהוא לכבוד השבת ומקדש:
מהו לאכול מיני כסנין ומיני תרגימא. שהן מיני פירות סמוך למנחה בערב פסח:
ר' יידן נשייא וכו'. וכמו כן שאל ר' יהודה נשיאה לפני ר' מנא שרחץ עצמו ומחמת כן היה צמא לשתות ושאלו בגין דאנא צחי מהו מישתי וא''ל תני ר''ח אסור לטעום כלום עד שתחשך:
אָמַר רִבִּי לֵוִי. הָאוֹכֵל מַצָּה בָּעֶרֶב הַפֶּסַח כְּבָא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו. וְהַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו לוֹקֶה. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה אוֹמֵר. בֵּין חָמֵץ בֵּין מַצָּה אָסוּר. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. רִבִּי לֹא הָיָה אוֹכֵל לֹא חָמֵץ וְלֹא מַצָּה. לֹא מַצָּה מִן הָדָא דְרִבִּי לֵוִי. לֹא חָמֵץ מִן הָדָא דְרִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. וְרִבִּי תַלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה הֲוָה. לֹא. תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֻב בַּר קוֹרְשַׁיי הֲוָה. אֶלָּא בְגִין דַּהֲוַה בְכוֹר. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי יוֹנָה אַבָּא הֲוַה בְכוֹר וַהֲוָה אֲכִיל. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא. לֹא מִן הָדָא אֶלָּא מִן הָדָא. רִבִּי אַיסִתֶּנֵיס הֲוָה. כַּד הֲוָה אֲכִיל בִּימָמָא לָא הֲוָה אֲכִיל בִּרַמְשָׁא. וְלַמָּה לָא הֲוָה אֲכִיל הָכָא בִימָמָא. כְּדֵי שֶׁיִּיכַּנֵּס לַשַּׁבָּת בְּתַאֲוָה.
Traduction
– R. Levi dit: celui qui, la veille de Pâques, mange de l’azyme ressemble à celui qui cohabiterait avec sa fiancée chez ses beaux-parents (avant la conclusion du mariage), lequel acte entraîne la pénalité des coups de lanière (349)B., Ketubot 45.. Aussi, R. Juda b. Bethera enseigne qu’en ce jour on ne devra manger ni du pain levé, ni de l’azyme; et R. Simon au nom de R. Josué b. Levi raconte que Rabbi agissait de même, ne mangeant pas de pain azyme, selon l’explication émise par R. Levi, ni du pain à levain, d’après l’opinion de R. Juda b. Bethera, qui admet pour valable le sacrifice pascal accompli le matin, et en présence duquel tout levain doit avoir été débarrassé. -Mais est-ce que Rabbi, loin d’être le disciple de ce dernier (pour qu’il se range à son avis), n’était pas le disciple de R. Jacob b. Qodshia? - -Non, le motif de l’abstention de Rabbi était sa qualité de fils aîné (devant jeûner la veille de Pâques). R. Mena dit: R. Yona mon père, quoique fils aîné, mangeait en ce jour. Selon R. Tanhouma, le motif est tout différent: c’est que Rabbi était un homme très délicat, asqenh''; lorsqu’il avait mangé le jour, il ne pouvait plus manger le soir; aussi, avait-il soin de s’abstenir au jour qui était une veille de fête, afin de conserver l’appétit pour le soir.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' לוי וכו' לוקה. מכת מרדות מדרבנן:
בין חמץ בין מצה אסור. לאו אסמוך למנחה קאי דהא חמץ מקודם אסור אלא ר' יהודה בן בתירה לטעמיה דס''ל בפ''ק דזבחים דזמן שחיטת הפסח מתחיל משחרית בי''ד וא''כ קאי כל היום בלא תשחט על חמץ ומצה אסור משום הך דר' לוי:
ורבי תלמידיה דר' יהודה בן בתירא הוה. בתמיה לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשיי הוה וא''כ מפני מה פסק כר''י בן בתירא בחמץ בערב פסח הרי חכמים חלוקין עליו:
אלא. לאו מהאי טעמא לא אכל כלום אלא בגין דרבי בכור הוה והבכורות מתענין בערב פסח כדאיתא במסכת סופרים:
ר' יונה אבא הוה בכור והוה אכיל. בערב פסח ואי רבי השגיח על הא דמסכת סופרים לא היה ר' יונה אבא עושה כן:
לא מן הדא. דבכור הוה אלא מן הדא טעמא דרבי אסתניס הוה ובכל יום כד הוה אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא והלכך לא אכל כדמסיים ואזיל ולמה לא הוה אכיל הכא בע''פ ביממא כדי שיכנס למצה בתאוה ובספרי הדפוס כתוב לשבת ואגב שיטפא דלעיל היא:
אָמַר רִבִּי לֵוִי. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ עֲבָדִים לִהְיוֹת אוֹכְלִין מְעוּמָד. וְכָאן לִהְיוֹת אוֹכְלִין מְסוּבִּין. לְהוֹדִיעַ שֶׁיָּֽצְאוּ מֵעַבְדּוּת לַחֵירוּת. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אוֹתוֹ כְזַיִת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בוֹ בַפֶּסַח צְרִיךְ לְאוֹכְלוֹ מֵיסַב. רִבִּי יוֹסֵי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי סִימוֹן. אֲפִילוּ עֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ. אֲפִילוּ אִשָּׁה לִפְנֵי בַעֲלָהּ. אָמַר לֵיהּ. בִּרְבִּי. עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי.
Traduction
R. Levi dit: comme c’est l’usage des esclaves de manger debout, il est recommandé à la fête de Pâques de bien se reposer, ou s’accouder en mangeant, pour montrer le passage de l’esclavage à la liberté. R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi: la quantité de pain azyme, de la grandeur d’une olive au moins, à consommer le soir de Pâques, devra être mangée en étant accoudé. R. Yossé demanda à R. Simon si cette obligation incombe aussi au serviteur devant son maître, ou à la femme en présence de son mari? O grand homme, répondit-il, c’est tout ce que j’ai appris à ce sujet par R. Josué b. Levi, rien de plus.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' לוי ולפי שדרך עבדים וכו'. זהו הטעם שאוכלין מסובין ולדידיה כל הסעודה בהיסבה ור' סימון בשם ריב''ל קאמר דאותו כזית שאדם יוצא בו באכילת פסח צריך לאוכלו מיסב:
אפי' עבד לפני רבו וכו'. אם צריכין היסיבה:
א''ל ברבי. אדם גדול עד כאן שמעתי כלומר עכשיו היא ששמעתי ממך דמספקא לך בהו ולדידי לא מספקא לי שאין צריכין היסיבה:
אָמַר רִבִּי חִייָה בָּר אָדָא. לְפִי שֶׁאֵין עָרֵב לְאָדָם לוֹכַל מִן הַקּוּפָּה. וְכָאן אֲפִילוּ מִן הַתַּמְחוּי.
Traduction
R. Hiya b. Ada, ajoute: quoique l’homme n’aime pas d’ordinaire manger d’un panier d’autrui, il devra au besoin (pour la Pâques) accepter le nécessaire par la charité publique. –
Pnei Moshe non traduit
לפי שאין ערב לאדם לוכל מן הקופה וכו'. כלומר רבותא קמ''ל התנא במתני' שהרי אף מן הקופה של צדקה שהיא מתחלקת מע''ש לע''ש ומתפרנסין ממנה עניים ואין נוח וערב לאדם לאכול ממנה עד שיעני ויצטרך לזה ומיהו אין זה עני כל כך כמו המתפרנס מן התמחוי שמתחלקת בכל יום ויום וכאן אשמועינן שאפי' המתפרנס מן התמחוי מתחייב בד' כוסות:
תַּנֵּי. צָרִיךְ הוּא אָדָם לְשַׂמֵּחַ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו בָּרֶגֶל. בַּמֶּה מְשַׂמְּחָן. בְּיַיִן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר נָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן וּקְטַנִּים בָּרָאוּי לָהֶן. נָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן. כְּגוֹן מְסָנִּין וְצוּצְלִין. וּקְטַנִּים בָּרָאוּי לָהֶן. כְּגוֹן אֱגוֹזִין וְלוּזִין. אָֽמְרִין. הֲוָה רִבִּי טַרְפוֹן עֲבִיד כֵּן.
Traduction
On a enseigné: au jour de fête, le père de famille doit réjouir sa femme et ses enfants; avec quoi? avec du vin. Selon R. Juda, on remettra à la femme ce qui lui convient, et aux enfants ce qui leur plaît, savoir, à la femme des chaussures neuves et des fichus; aux enfants, des noix et des amandes. On dit que R. Tarfon suivait cette recommandation.
Pnei Moshe non traduit
נשים בראוי להן כגון מסנים. מנעלים חדשים וצוצלין מיני צלצול יפים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source