וּתְמוּרַת חַטָּאת דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הֵמִיר בָּהּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצחָק אָמַר. אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותמורת חטאת דאיתפלגון. ומה דאשכחן דפליגי בענין תמורה זה הוא כדלקמיה דאף על גב דבתמורת חטאת גופיה לא פליגי מידי אלא בתמורת פסח מ''מ מכיון דכללא הוא כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים היינו ממש כמו דהוי פליגי בתמורת חטאת דזה למד מזה ופלוגתייהו בהמיר בו בי''ג וכו' כדלעיל:
וְולַד חַטָּאת דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. צִיבּוּר שֶׁהִפְרִישׁ נְקֵיבָה. וְכֵן נָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׂ שְׂעִירָה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. לֹא קָֽדְשָׁה וּוְלָדָהּ קָרֵב. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. קָֽדְשָׁה וּוְלָדָהּ מֵת. 66b חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא. אֵין אַתְּ יָכוֹל לוֹמַר. ווְלַד חַטָּאת בְּצִיבּוּר. שֶׁאֵין הַצִּיבּוּר מֵבִיאִין נְקֵיבָה. לֹא אָמַר אֶלָּא. אֵין אַתְּ יָכוֹל. הָא אִם הִקְדִּישָׁהּ קָֽדְשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. יְאוּת אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. וְלֹא רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. נְקֵיבָה לְעוֹלָה לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ דָּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חייליה. סייעתיה וראיה דיליה מן הדא דתנינן בפרק ב' דתמורה גבי פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון דתני שם חטאת היחיד שכפרו בעליו מתות ושל צבור אינן מתות ר' יהודה אומר ימותו דסבירא ליה חמש חטאות המתות בצבור נמי גמירי אמר ר''ש מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה ביחיד הדברים אמורים אבל לא בצבור דשלשתן אלו לא משכחת להו בצבור ולד חטאת ליתא בצבור שאין באה נקבה וכן אין קרבן צבור עושה תמורה כדתנן שם ריש הפרק וכן אין הצבור מתים וכי היכי דתלת מינייהו לא משכחת לה בצבור אף שכפרו בעליו ושעברה שנתה אע''ג דמשכחת להו בצבור מ''מ ביחיד דברים אמורים ולא בצבור דחמש חטאות המתות במקום אחד הוא דגמירי להו והשתא מדייק ר' יוסי מהכא דלא אמר אלא אין אתה יכול לומר דמיירי ולד חטאת בצבור ולא אמר דלא תמצא כלל ולד חטאת בצבור מכלל דהא אם הקדישה לצבור קדשה בדיעבד והוי ולדה ולד חטאת ותמות:
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא אלא יאות אמר ר' ירמיה דלא קדשה וולדה קרב ומה שהביא ר' יוסי מההיא דתמורה לאו ראיה הוא דכי ולא ר''ש הוא שהשיב כן לר' יהודה אין אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור כדלעיל והא שמעינן לר''ש דאמר נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים כדתנן בפ''ג דתמורה גבי המפריש נקבה לעול' וילדה זכר וכו' המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם ר''ש אומר תמכר שלא במום ומשום דמכיון דלא חזי' לאשם אין לך מום גדול מזה ומעיקרא לא קדשה אלא קדושת דמים וס''ל לר' יוסי בר' בון דכי היכי דפליג ר''ש באשם ה''נ פליג בעולה דחדא טעמא אית להו דלא חזיא לעולה וא''כ ה''ה בנקבה לחטאת דלא קדשה אלא קדושת דמים ואין הולד ולד חטאת וקרב וכר' ירמיה:
ולד חטאת דאיתפלגון. מה דשמעינן פלוגתא בענין ולד חטאת זה הוא כגון צבור שהפריש נקבה לחטאת ואין חטאת הצבור באה נקבה וכן שהפריש שעירה וחטאת הנשיא שעיר זכר הוא ואותה הנקבה שהפרישו ילדה ופליגי בהא:
ר' ירמיה אומר לא קדשה. לחטאת ולפיכך ולדה קרב הוא לאיזה קרבן שמפריש שאין זה ולד חטאת:
ר' יוסה אומר קדשה. לחטאת וולדה מת דהוי ולד חטאת:
וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ [יָמוּתוּ. כַּיי דָמַר] ( אָמַר) רִבִּי הִילָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. מֵתוּ בְעָלָיו בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר. גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. וְלָמָּה { } אָמַר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. כָּל שֶׁנִּרְאֶה לִקָּרֵב בְּפֶסַח אֵין גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחטאת שמתו בעליה ימות. דפליגי כהאי דאמר ר' הילא וכו' לעיל והכא ג''כ דפליגי בפסח שמתו בעליו דנפקא דיני' מדין חטאת שמתו בעליה לפי הכלל דפרישי':
וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ. כַּיי דָמַר רַב חִסְדָּא. בְּשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵׁינִי. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֵׁעִיבֵּר זְמַן כַּפָּרָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושעיברה שנתה. מאי דנפקא מינה לענין פסח ואיכא פלוגתא ביה זהו כהאי דאמר רב חסדא וכו' לעיל בפ' תמיד נשחט בהלכה ד' וכדפרישית שם דלמר אם עיברה שנתו בין פסח ראשון לשני ושוב אינו ראוי לשני הוא דהוי מותר הפסח ועומד הוא לשלמים שימכר ויקח בדמיו שלמים ולמר בשעיבר זמן כפרתו בערב פסח מותר הפסח הוא ולשלמים הוא עומד:
וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת. (בַּעַל מוּם) [בְּרִי מּוּתָּר.] רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ פֶּסַח גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים אֶלָּא שֶׁאָבַד וְנִמְצָא מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהי דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן וכו' כצ''ל. ובספרי הדפוס כתוב כאן בחילוף אותיות ע''פ טעות הדפוס והאי דר' יסא לעיל הוא בפ' אלו דברים בהלכה ה' גבי המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים ופליגי התם דלמר שלמים כשרים ולמר שלמים פסולים וכדפרישית שם ועלה קאמר התם בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא אחר חצות ומאחר שכבר כיפרו בעלים באחר וכהאי דר''ע במתני':
ושאבדה ונמצאת. מה דנפקא מינה לענין פסח ואיכא פלוגתא ביה זה הוא כדלקמיה:
וּבַעֲלַת מוּם. רִבִּי זְעוּרָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא בָהֵן בַּעַל מוּם דְּתַנִּינָן הָכָא בָּאֲבִיד הוּא. אָמַר לֵיהּ. אוֹף אֲנָא סְבַר כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל אוף אנא סבר. לפרש כן הפריש פסחו ואבד וכו' והרי שניהן עומדין וכגוונא דפרישית במתני' דפליגי באיזה מהן שהמצוה ביותר הוא:
ובעלת מום. דקתני בההיא מתני' דתמורה ובעי ר' זעירא קומי ר' יוסי וכי לא מסתברא לפרש בההן בעלת מום דתנינן הכא דבאבוד הוא ועליה קאי ושאבדה ונמצאת בעלת מום דהואיל דאיכא תרתי לריעותא אבדה ונמצאת בעלת מום תמות אבל אבדה לחיד מכיון שנמצאת קודם כפרה אע''פ שאחר כך נתכפרו הבעלים באחרת אינה מתה אלא תרעה:
הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְאָבַד וְהִפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו. לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיב אֶת הַשֵּׁינִי עַד שֶׁנִּמְצָא הָרִאשׁוֹן. וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶן עוֹמְדִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִצְוָה לְהַקְרִיב אֶת הָרִאשׁוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִצְוָה לְהַקְרִיב אֶת הַשֵּׁינִי. וְתַנֵּי שְׁמוּאֵל כֵּן. בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן וְהַשֵּׁינִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְדָמָיו שְׁלָמִים בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. הוּא עַצְמוֹ קָרֵב שְׁלָמִים בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. אַתְיָא דְרִבִּי כְּרִבִּי לָֽעְזָר. וּשְׁמוֵּאֵל תַּנִּיתָהּ כְּשִׁיטָּתֵיהּ. דְּתַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אֵין חַטָּאת {מֵתָה} אֶלְּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ בָהּ הַבְּעָלִים. אֵין הָמָּעוֹת הוֹלְכוֹת לְיַם הַמֶּלַח אֶלְּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דברי רבי וחכמים אומרים אין החטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכיפרו הבעלים ואין המעות וכו'. והשתא הך דר' אלעזר ורבי בחדא שיטתא קיימי וכדפרישית:
דתני. בפ''ד דתמורה רבי אומר וחסר כאן דאין זה דברי רבי אלא דברי חכמים דהכי תנינן שם המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות אחת מהן תקרב חטאת והשניה תמות:
אתיא דרבי. דתמורה כדלקמיה כר' אלעזר דרבי סבר בכה''ג בחטאת תמות וכל שבחטאת מתה בפסח גופיה קרב שלמים ושמואל דקאמר ימכר ויקח בדמיו שלמים תניתה להא בשיטתיה דלעיל כדר' הילא בשם שמואל וכו' דכל שנראה ליקרב בפסח אין גופו קרב שלמים דנדחה בידים הוא וירעה וימכר ייקח בדמיו שלמים:
ותני שמואל כן. כלומר דמאחר דתנאי פליגי בהא א''כ באיזה מהן שירצה יכול להקריב אלא שכן הוא ינהוג שבורר את היפה שבהן להקריבו והשני וכו' ויביא בדמיו שלמים בט''ז שהוא חולו של מועד דביו''ט א''א להקריבו שאין נדרים ונדבות קריבין ביו''ט:
הלכה: תַּנֵּי. אֵין לוֹקְחִין שְׁבִיעִית בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אוֹכְלֵי תְרוּמָה זְרִיזִין הֵן. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָתַנִּינָן. נִתְעָרַב בַּבְּכוֹרוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ׃ וְתַנֵּי עֲלָהּ. יֹאכְלוּ כַחָמוּר שֶׁבָּהֶן. אָמַר לֵיהּ. אוֹכְלֵי פְסָחִים בְּשָׁעָתָן זְרִיזִין הֵן כְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה. תֵּדַע לָךְ. דְּתַנִּינָן. אֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ. וְתַנִּינְן. מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תדע לך. שהוא כן. דבלאו הכי אמרי' בני חבורה זריזין הן ואפי' לא היה כאן חבורת כהנים דהא תנינן בפ''ק דשבת אין צולין וכו' אלא כדי שיצולו מבעוד יום ובבני חבורה התירו כדתנן שם משלשלין את הפסח אלמא דטעמא משום דבני חבורה של פסח זריזין הן לעולם ולא גזרינן דילמא אתו לאתויי וה''ה הכא דהן בני חבורה של פסח ועוד דחבורת כהנים הן ויהיו נזהרין יותר ויותר שלא יבא לילי נותר:
א''ל אוכלי פסחים בשעתן זריזין הן כאוכלי תרומה. כלומר לעולם אימא דאף ר''ש אינו מתיר להביא קדשים לבית הפסול לכתחלה וטעמא בתרומה משום דכהנים אוכלי תרומה זריזין הן ולא תיקשי ממתני' דהכא דטעמא הויא משום דבלאו הכי גבי חבורה של פסח אמרינן דזריזין הן בשעתן כאוכלי תרומה לעולם והלכך כאן דג''כ כהנים הן מתיר ר''ש דתלינן שיהיו זריזין שלא יבא לידי נותר ויאכלי הכל מקודם שיגיע זמן נותר דפסח:
נתערב בבכורות וכו'. ותני עלה יאכלו כחמור שבהן כדין פסח שאינו נאכל אלא עד חצות והרי הכא לא שייך טעמא דכהנים זריזין הן דהא מ''מ ממעטין באכיל' בכור שהוא נאכל לשני ימים ולילה אחד ואתה צריך לשורפן מה שנתותר אחר לילה אחת כהחמור שבהן ואפ''ה ר''ש מתיר אלמא דטעמיה דר''ש משום דס''ל מביאין קדשים לבית הפסול אפי' לכתחלה והשתא ע''כ הך דשביעית במחלוקת היא דלא אתיא כר''ש:
והתנינן. במתני' דידן:
אמר ר' יונה. דלא היא אלא דהאי תוספתא ד''ה היא דלא פליג ר''ש אלא בתרומה דווקא משום שאוכלי תרומה זריזין הן ונזהרין שלא תבוא התרומה לידי פסול:
ר' יוסה אמר במחלוקת. היא שנויה וכחכמים דההיא מתני' דלר' שמעון דמתיר בתרומה מתיר נמי בשביעית דס''ל מביאין קדשים לבית הפסול:
גמ' תני אין לוקחין שביעית בכסף מעשר. בתוספתא ריש פרק ז' דשביעית אין מחללין מעשר על פירות שביעית וטעמא מפני שהוא ממעט באכילת מעשר שמשיגיע שעת הביעור צריך הוא לבער את הכל וגרסינן להא לעיל בפ''ג דמעשר שני בהלכה ב' על מתני' אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתה ור''ש מתיר:
לא כן סברינן מימר וכו'. אסיפא דמתני' פריך המפריש פסחו ומת וכו' לשם שלמים וכי לא כן סברנן מימר בהלכה דלעיל דכל שנרחה לקרב בעצמו לפסח ונדחה אין גופו קרב שלמים אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים ומשני פתר לה האי מ''ד וזהו שמואל דלעיל ואיהו מפרש לסיפא דהמתני' דהכא דבשהפריש מעות לפסחו מיירי דבחטאת אם הפריש מעות ומת הולכות לים המלח ובפסח יקח בדמיו שלמים:
ר''ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום. לטעמי' אזיל דהכי ס''ל בתמורה דכל דלא מיחזי לזה שהפרישו לא חלה עליה קדושת הגוף אלא קדושת דמים וימכר שלא במום כמו שהובא בהלכה דלעיל ואם לאחר הפסח תבוא שלמים ובתוספתא סוף פ''ט לא קתני לר''ש אלא סתם המפריש נקבה לפסחו תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו מדמיה לפסח ר''ש אומר תמכר שלא במום והשתא לפי נוסחא דהברייתא דהכא לא אתיא מתני' כר''ש אלא בזה דמחלק בין קודם הפסח ובין לאחר הפסח ולפי האוקימתא דמוקי הש''ס דמתני' בלאח' הפסח מיירי ולא אתיא כלל כהת''ק דהברייתא דלדידיה אף דמחלק בין קודם ובין לאחר מיהו ס''ל דלעולם תרעה ובקודם לפסח יביא בדמיה פסח ולאחר הפסח תבוא שלמים ותנא דמתני' לית ליה כלל להא אלא דכר''ש מצינו למימר דה''ק דהא דקתני ירעה לאחר הפסח מיירי דאלו קודם תמכר שלא במום:
דתני. בבריייתא אם קודם לפסח הוא ועדיין לא נתכפר באחר תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה פסח ואם לאחרי הפסח תבוא שלמים בדמיה:
גמ' מתניתא. דקתני ויפלו דמיו לנדבה ולא יקח בדמיו פסח לאחר כפרה מיירי שנפל בו מום אחר שכבר נתכפר בפסח אחר אבל אם נפל בו מום מקודם ימכר ויקח בדמיו פסח. וכר' שמעון בהא דקתני ירעה עד שיסתאב וימכר ולא ימכר שלא במום ומשום דלאחר הפסח מיירי בזיה הוא כר''ש בברייתא דלקמיה דמחלק בענין זה בין קודם לפסח ובין לאחר הפסח אבל לא לגמרי כר''ש דלקמן:
משנה: הַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּזְּבָחִים כּוּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיִמָּֽכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ. נִתְעָרַב בַּבְּכוֹרוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יאכלו. הכל בו בלילה ויקרב הפסח לשם פסח בכ''מ שהוא וכן הבכור ואע''פ שלענין אכילה ממעטין באכילת בכור שהוא לשני ימים ולילה אחד ועכשיו אינן יכולין לאכול אלא עד זמן אכילת הפסח שהוא עד חצות ונמצאו מביאין קדשים לבית הפסול ר''ש לטעמיה דסבירא ליה בפ''ג דמעשר שני ובזבחים פרק התערובות מביאין קדשים לבית הפסול ואין הלכה כר''ש אלא ירעו הכל עד שיפול בהן מום ויאכלו הכל כבכור בעל מום ויביא בהמה יפה כהיפה שבהתערובות ויאמר כל מקום שהוא הפסח קדושתו תחול על זו ויקריבנה שלמים אם קרב פסחו:
ר''ש אומר אם הוה חבורת כהנים. שהבכור נאכל להן:
נתערב בבכורות. שמתן דמם ודם הפסח שוה הוא:
כולן ירעו וכו' וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה וכו'. בתוספתא פ''ט גריס בדמי היפה שבהן פסחו ובדמי היפה שבהן עולה ובשלא קרב פסחו הוא כדמפרש שם ויפסיד המותר מביתו:
מתני' הפסח שנתערב בזבחים. אחרי' ולא בשלמים שאם נתערב בשלמים הכל קרב שלמים הואיל דמותר הפסח שלמי' הוא אלא שנתערב בזבח אחר כגון שנתערב בעולה או באשם וכגון באשם נזיר או באשם מצורע שהן באין בני שנתן ואינו ניכר:
המפריש פסחו ומת וכו'. ולא היה בנו ממונה עמו לא יביאנו לשם פסח דהוה ליה פסח שמתו בעליו ומביאו לשם שלמים ואם היה בנו ממונה עמו יביאנו לשם פסח:
מתני' המפריש נקבה לפסחו וכו' ויפלו דמיו לנדבה. לתיבה שבמקדש שהיו נותנין המעות נדבה לתוכה ומקריבין מהן עולות נדבה:
הלכה: מַתְנִיתָא לְאַחַר כַּפָּרָה. וּכְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. קוֹדֶם לַפֶּסַח תְּהֵא רוֹעָה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב וְתִימָּכֵר וְיָבִיא בְדָמֶיהָ פֶסַח. לְאַחַר הַפֶּסַח תָּבוֹא שְׁלָמִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קוֹדֶם לַפֶּסַח תִּימָּכֵר שֶׁלֹּא בְמוּם. לְאַחַר הַפֶּסַח תָּבוֹא שְׁלָמִים. לָא כֵן סָבְרִנָן מֵימַר. כָּל שֶׁנִּרְאֶה לְקָרֵב בַּפֶּסַח אֵין גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. פָּתַר לָהּ כְּשֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תדע לך. שהוא כן. דבלאו הכי אמרי' בני חבורה זריזין הן ואפי' לא היה כאן חבורת כהנים דהא תנינן בפ''ק דשבת אין צולין וכו' אלא כדי שיצולו מבעוד יום ובבני חבורה התירו כדתנן שם משלשלין את הפסח אלמא דטעמא משום דבני חבורה של פסח זריזין הן לעולם ולא גזרינן דילמא אתו לאתויי וה''ה הכא דהן בני חבורה של פסח ועוד דחבורת כהנים הן ויהיו נזהרין יותר ויותר שלא יבא לילי נותר:
א''ל אוכלי פסחים בשעתן זריזין הן כאוכלי תרומה. כלומר לעולם אימא דאף ר''ש אינו מתיר להביא קדשים לבית הפסול לכתחלה וטעמא בתרומה משום דכהנים אוכלי תרומה זריזין הן ולא תיקשי ממתני' דהכא דטעמא הויא משום דבלאו הכי גבי חבורה של פסח אמרינן דזריזין הן בשעתן כאוכלי תרומה לעולם והלכך כאן דג''כ כהנים הן מתיר ר''ש דתלינן שיהיו זריזין שלא יבא לידי נותר ויאכלי הכל מקודם שיגיע זמן נותר דפסח:
נתערב בבכורות וכו'. ותני עלה יאכלו כחמור שבהן כדין פסח שאינו נאכל אלא עד חצות והרי הכא לא שייך טעמא דכהנים זריזין הן דהא מ''מ ממעטין באכיל' בכור שהוא נאכל לשני ימים ולילה אחד ואתה צריך לשורפן מה שנתותר אחר לילה אחת כהחמור שבהן ואפ''ה ר''ש מתיר אלמא דטעמיה דר''ש משום דס''ל מביאין קדשים לבית הפסול אפי' לכתחלה והשתא ע''כ הך דשביעית במחלוקת היא דלא אתיא כר''ש:
והתנינן. במתני' דידן:
אמר ר' יונה. דלא היא אלא דהאי תוספתא ד''ה היא דלא פליג ר''ש אלא בתרומה דווקא משום שאוכלי תרומה זריזין הן ונזהרין שלא תבוא התרומה לידי פסול:
ר' יוסה אמר במחלוקת. היא שנויה וכחכמים דההיא מתני' דלר' שמעון דמתיר בתרומה מתיר נמי בשביעית דס''ל מביאין קדשים לבית הפסול:
גמ' תני אין לוקחין שביעית בכסף מעשר. בתוספתא ריש פרק ז' דשביעית אין מחללין מעשר על פירות שביעית וטעמא מפני שהוא ממעט באכילת מעשר שמשיגיע שעת הביעור צריך הוא לבער את הכל וגרסינן להא לעיל בפ''ג דמעשר שני בהלכה ב' על מתני' אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתה ור''ש מתיר:
לא כן סברינן מימר וכו'. אסיפא דמתני' פריך המפריש פסחו ומת וכו' לשם שלמים וכי לא כן סברנן מימר בהלכה דלעיל דכל שנרחה לקרב בעצמו לפסח ונדחה אין גופו קרב שלמים אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים ומשני פתר לה האי מ''ד וזהו שמואל דלעיל ואיהו מפרש לסיפא דהמתני' דהכא דבשהפריש מעות לפסחו מיירי דבחטאת אם הפריש מעות ומת הולכות לים המלח ובפסח יקח בדמיו שלמים:
ר''ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום. לטעמי' אזיל דהכי ס''ל בתמורה דכל דלא מיחזי לזה שהפרישו לא חלה עליה קדושת הגוף אלא קדושת דמים וימכר שלא במום כמו שהובא בהלכה דלעיל ואם לאחר הפסח תבוא שלמים ובתוספתא סוף פ''ט לא קתני לר''ש אלא סתם המפריש נקבה לפסחו תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו מדמיה לפסח ר''ש אומר תמכר שלא במום והשתא לפי נוסחא דהברייתא דהכא לא אתיא מתני' כר''ש אלא בזה דמחלק בין קודם הפסח ובין לאחר הפסח ולפי האוקימתא דמוקי הש''ס דמתני' בלאח' הפסח מיירי ולא אתיא כלל כהת''ק דהברייתא דלדידיה אף דמחלק בין קודם ובין לאחר מיהו ס''ל דלעולם תרעה ובקודם לפסח יביא בדמיה פסח ולאחר הפסח תבוא שלמים ותנא דמתני' לית ליה כלל להא אלא דכר''ש מצינו למימר דה''ק דהא דקתני ירעה לאחר הפסח מיירי דאלו קודם תמכר שלא במום:
דתני. בבריייתא אם קודם לפסח הוא ועדיין לא נתכפר באחר תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה פסח ואם לאחרי הפסח תבוא שלמים בדמיה:
גמ' מתניתא. דקתני ויפלו דמיו לנדבה ולא יקח בדמיו פסח לאחר כפרה מיירי שנפל בו מום אחר שכבר נתכפר בפסח אחר אבל אם נפל בו מום מקודם ימכר ויקח בדמיו פסח. וכר' שמעון בהא דקתני ירעה עד שיסתאב וימכר ולא ימכר שלא במום ומשום דלאחר הפסח מיירי בזיה הוא כר''ש בברייתא דלקמיה דמחלק בענין זה בין קודם לפסח ובין לאחר הפסח אבל לא לגמרי כר''ש דלקמן:
משנה: הַמַּפְרִישׁ נְקֵיבָה לְפִסְחוֹ אוֹ זָכָר בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וָמֵת לֹא יְבִיאֶנּוּ בְנוֹ אַחֲרָיו 67a לְשֵׁם פֶּסַח אֶלָּא לְשֵׁם שְׁלָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יאכלו. הכל בו בלילה ויקרב הפסח לשם פסח בכ''מ שהוא וכן הבכור ואע''פ שלענין אכילה ממעטין באכילת בכור שהוא לשני ימים ולילה אחד ועכשיו אינן יכולין לאכול אלא עד זמן אכילת הפסח שהוא עד חצות ונמצאו מביאין קדשים לבית הפסול ר''ש לטעמיה דסבירא ליה בפ''ג דמעשר שני ובזבחים פרק התערובות מביאין קדשים לבית הפסול ואין הלכה כר''ש אלא ירעו הכל עד שיפול בהן מום ויאכלו הכל כבכור בעל מום ויביא בהמה יפה כהיפה שבהתערובות ויאמר כל מקום שהוא הפסח קדושתו תחול על זו ויקריבנה שלמים אם קרב פסחו:
ר''ש אומר אם הוה חבורת כהנים. שהבכור נאכל להן:
נתערב בבכורות. שמתן דמם ודם הפסח שוה הוא:
כולן ירעו וכו' וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה וכו'. בתוספתא פ''ט גריס בדמי היפה שבהן פסחו ובדמי היפה שבהן עולה ובשלא קרב פסחו הוא כדמפרש שם ויפסיד המותר מביתו:
מתני' הפסח שנתערב בזבחים. אחרי' ולא בשלמים שאם נתערב בשלמים הכל קרב שלמים הואיל דמותר הפסח שלמי' הוא אלא שנתערב בזבח אחר כגון שנתערב בעולה או באשם וכגון באשם נזיר או באשם מצורע שהן באין בני שנתן ואינו ניכר:
המפריש פסחו ומת וכו'. ולא היה בנו ממונה עמו לא יביאנו לשם פסח דהוה ליה פסח שמתו בעליו ומביאו לשם שלמים ואם היה בנו ממונה עמו יביאנו לשם פסח:
מתני' המפריש נקבה לפסחו וכו' ויפלו דמיו לנדבה. לתיבה שבמקדש שהיו נותנין המעות נדבה לתוכה ומקריבין מהן עולות נדבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source