Psa'him
Daf 66a
משנה: 66a אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁתְּמוּרַת הַפֶּסַח קְרֵיבָה וּתְמוּרַת הַפֶּסַח אֵינָהּ קְרֵיבָה וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אֲפָרֵשׁ. הַפֶּסַח שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפֶּסַח יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים וְכֵן תְּמוּרָתוֹ. לְאַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח. קָרֵב שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ׃
Traduction
R. Josué dit: j’ai entendu dire par mes maîtres que tantôt l’échange de l’agneau pascal est offert après Pâques comme sacrifice pacifique (rémunératoire), tantôt il ne l’est pas, et je ne sais plus expliquer à quel cas ces règles s’appliquent. Je vais te le dire, répond R. aqiba: si l’agneau pascal, ayant été égaré, a été remplacé par un autre, et qu’avant la cérémonie de l’égorgement on retrouve le premier, celui qui a été écarté devra retourner au pacage et y rester jusqu’à la survenue d’un défaut, puis être vendu, pour qu’avec le montant on achète un autre animal servant de sacrifice pacifique. On agira de même avec l’autre animal, représentant l’équivalent (et avec le montant il sera acquis une victime pacifique). Si l’on retrouve le premier animal après que le second (qui le représente) a été égorgé pour la Pâques, celui-ci pourra être offert directement comme victime pacifique (rien n’en détourne), et il en sera de même pour l’échange qui eût été opéré avec ce premier animal (non écarté).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר ר' יהושע שמעתי. מרבותי שיש תמורת הפסח שהיא עצמה קריבה שלמים ויש תמורת הפסח שאינה קריבה היא עצמה שלמים אלא תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה שלמים ואין לי לפרש באיזה אופן הוא ההפרש שביניהן:
אמר ר''ע אני אפרש הפסח. שהיה אבוד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון קודם שחיטת הפסח זה השני שהיה עומד לפנינו והרי קבעתו שעת השחיטה לשם פסח ועכשיו הרי שניהן עומדין:
ירעה עד שיסתאב וכו'. ממשמעות דברי ר''ע נראה דס''ל דזה הראשון שנמצא ירעה והשני הוא שיקרב לשם פסח ובגמרא הכא פליגי תנאי בזה אם המצוה בראשון או בשני:
ויקח בדמיו שלמים. והוא עצמו לא קרב שלמים משום דזה הוא כמו שדחוהו בידים מלהקריבו:
וכן תמורתו. אם המיר בו בהנמצא בהמת חולין קודם שחיטה תרעה וכו' ליקח בדמיה שלמי':
אחר שחיטת הפסח. אם נמצא לאחר שכבר שחט השני לשם פסח והרי לא קבעתו שעת השחיטה לפסח ולא נדחה בידים קרב הוא עצמו שלמים:
וכן תמורתו. אם המיר בהנמצא אחר שחיטת הפסח התמורה עצמה קריבה שלמים וה''ה דהוה מצי למיתני בפסח גופיה יש פסח קרב שלמים ויש פסח שאין עצמו קרב שלמים אלא הא קמ''ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה ולא אמרינן דמתחלתה לשם שלמים היא ואפילו המיר קודם שחיטה לא קבעתה זמן השחיטה לשם פסח ואין בה דיחוי אלא אף התמורה נקבעת לשם פסח ונדחית:
הלכה: רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. אָף בִּתְמוּרַת אָשָׁם כֵּן. תְּמוּרַת אָשָׁם קְרֵיבָה וּתְמוּרַת אָשָׁם אֵינָהּ קְרֵיבָה. אָמַר רִבִּי יּוֹסֵה. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבָהּ [בְּשַׁחֲרִית] אֵינָהּ פֶּסַח. עוֹלָה הִקְרִיבָהּ בְּשַׁחֲרִית עוֹלָה הִיא.
Traduction
R. Judan demanda: comment R. Josué a-t-il eu ici des doutes? N’arrive-t-il pas de même (335)''(Temoura 3, 1) et 3; B., ib., 17b et 20b.'', pour l’équivalent en échange du sacrifice de péché (s’il a été égaré), que tantôt il sera offert sur l’autel, tantôt non? L’analogie n’est pas complète, dit R. Yossa, car s’il arrive d’avoir offert le sacrifice pascal dès le matin, celui-ci n’est pas agréé comme tel (il y a une limite d’heure, de midi au soir), tandis que l’holocauste (contre lequel sera convertie la première victime de péché retrouvée) pourra être offert à toute heure du jour.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יודן בעי. מאי שנא דנקט בתמורת פסח וכדמפרש רבי עקיבא הלא אף בתמורת אשם כן שמצינו יש תמורת אשם קריבה עצמה ויש שאינה היא עצמה קריבה וזה אליבא דר' אלעזר בפ''ג דתמורה דתנינן שם פלוגתא דתנאי בתמורת אשם דת''ק סבירא ליה תמורת אשם לעולם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה דכל שבחטאת מתה באשם תרעה ותמורת חטאת היא אחת מחמש חטאות המתות דתני התם בריש פ''ד ומייתי להו לקמן ור' אליעזר אומר ימותו משום דר' אליעזר מקיש בכל מקום אשם לחטאת מדכתיב כחטאת כאשם ר' אליעזר אומר יביא בדמיה עולות דסבירא ליה דמותרות לנדבת יחיד אזלי ולא לנדבת צבור והשתא לדידיה הוא דאשכחן דלפעמים התמורה עצמה אם זכר הוא קרב עולה כגון שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצא אחר השחיט' ואם המיר בו הוא קרב עולה שהרי לא נדחה בידים ואם המיר בו קוד' שחיטת האחר הרי הוא נדחה בידים וירעה וכו' ויקח בדמיו עולה וכן בהתמורה:
אמר ר' יוסה. היינו טעמא דלא מיתני באשם ותמורתו דלא דמי לפסח דאלו פסח שהקריב בשחרית בארבעה עשר אינו פסח וזמן השחיטה שהוא אחר חצות הוא שקבעתו וא''כ יש הפרש בין נמצא קודם השחיטה או לאחר השחיטה כדפרישית במתניתין אבל גבי אשם שהתמורה קרב עולה לר' אלעזר אין זמן השחיטה גורם הקביעית שהרי עולה שהקריבה בשחרית ג''כ עולה היא ואי אתה יכול למצוא ההפרש בה כמו גבי פסח:
הֵמִיר בָּהּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצחָק אָמַר. אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצחָק מִן הָדָא. לְאַחַר הַפֶּסַח יָבִיא שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ׃ אִין תֵּימַר. הֵמִיר בּוֹ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּתְמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא מוּטָּב לְלַמֵּד תְּמוּרַת פֶּסַח מִפֶּסַח וְלֹא לְלַמֵּד תְּמוּרַת שְׁלָמִים מִפֶּסַח.
Traduction
Si l'on a échangé l’agneau pascal dès le 14 Nissan (bien avant le jour légal pour l’égorgement), on pourra, selon R. Zeira, offrir directement cet équivalent à titre de victime pacifique (car l’échange a eu lieu trop tôt pour influer sur son état profane); selon R. Samuel b. R. Isaac, on ne devra pas l’offrir comme telle (mais la laisser paître jusqu’à l’arrivée d’un défaut, puis la vendre, pour acheter un équivalent). L’avis de ce dernier se fonde sur ce que notre Mishna dit (à la fin): ''Si l’on retrouve le premier animal après que le second a été égorgé pour Pâques, celui-ci pourra être offert comme victime pacifique directe, et il en sera de même pour son équivalent''. Or, s’il était admis que l’échange opéré le 13 Nissan sera sacrifié comme victime pacifique, il eût mieux valu enseigner la règle sur l’échange pascal (retrouvé avant l’égorgement) de celui qui a eu lieu le 13, au lieu de parler de celui qui a eu lieu lorsqu’on l’a trouvé après l’égorgement (c’est que même l’échange du 13 sera sujet au renvoi).
Pnei Moshe non traduit
המיר בו. בפסח בי''ג:
תמורתן קריבה. עצמה שלמים דהואיל ואין היום ראוי לפסח מתחלתה לשם שלמים היא דקאי ואין זה קרוי נדחה לומר בה שתרעה:
ר' שמואל בר יצחק אמר אין תמורתו קריבה עצמה שלמים ומשום דמ''מ מכיון דבזמן שחיטת הפסח אכתי עומד התמורה הוי ליה כנדחה ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויקח בדמיה שלמים:
חייליה. סיעתיה דר' שמואל דסבירא ליה אין תמורתו עצמה קריבה שלמים מן הדא דהמתני' ממה שהשיב ר''ע וקאמר אני אפרש וכו' ואם נמצא לאחר שחיטת הפסח יבא עצמו שלמים וכן תמורתו והשתא אם תאמר דבשהמיר בו בי''ג נמי הדין שתמורתו עצמה קריבה שלמים א''כ קשיא ויתביני' ר''ע לר' יהושע כהאי גוונא גופיה דיש הפרש בין המיר בו בי''ד דאיכא למימר ביה קבעתיה זמן שחיטת הפסח ונדחה ותרעה וכו' ויקח בדמיה שלמים ובין המיר בו בי''ג שהתמורה עצמה קריבה שלמים ואמאי דחיק נפשיה למצוא ההפרש בין קודם השחיטה ובין לאחר השחיטה הא כהאי גוונא איכא רבותא טפי כדמסיק ואזיל:
לא מוטב ללמד תמורת פסח מפסח ולא ללמד תמורת שלמים מפסח. כלומר וכי לא מוטב יותר ללמדינו החידוש דאפי' המיר בו קודם ארבעה עשר דאכתי לפסח הוא עומד ומה שהמיר בו נקרא תמורת פסח ולילף התמורה מפסח עצמו דכל היכא דנדחה בידים אין הוא עצמו קרב שלמים וכמו כן תמורת הפסח והיינו שהמיר בו בשעודנו עומד לפסח כדאמרן ולדידך אפי' בכה''ג כנדחה הוא והתמור' עצמה אינה קריבה שלמים והיה לו לר''ע להשמיענו זה ולא ללמד תמורת שלמים מפסח וכלומר דהשתא דקאמר במתני' דבשהמיר בו לאחר שחיטה הוא עצמו קרב שלמים כמו הפסח שנמצא אחר שחיטה וזה נקרא תמורת שלמים מפסח שהרי זה שנמצא אחר השחיטה שלמים הוא דמותר הפסח הוא וממילא לשלמים הוא עומד ומה שהמיר בו תמורת שלמים נקרא ופשיטא שהתמורה עצמה קריבה שלמים כדתנן בריש פ''ג דתמורה תמורת שלמים וולדן וכו' עד סוף העולם הרי אלו כשלמים ואין כאן שום חידוש במה שר''ע מלמד אותנו ומוטב היה לו ללמד בשהמיר בו בי''ג ואפי' כן התמורה עצמה קריבה שלמים ומדלא השיב ר''ע כן ש''מ דסבירא ליה שאם המיר בו בי''ג אין תמורתו עצמה קריבה שלמים וכסברי' דרב שמואל בר רבי יצחק:
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. מֵתוּ בְעָלִים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר. גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. וְלָמָּה לֹא אָמַר. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. כָּל שֶׁנִּרְאֶה לִיקָּרֵב בְּפֶסַח אֵין גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים.
Traduction
R. Ila dit au nom de Samuel: si le propriétaire de l’agneau pascal est mort le 13 Nissan, la victime même (sans échange) pourra être offerte en sacrifice pacifique. Pourquoi n’en serait-il pas de même le 14? Dès qu’un sacrifice a paru désigné pour la Pâques (par la journée du 14) et n’a pas servi à cet effet, il est considéré comme écarté de cet objet, et ne pourra pas être offert lui-même en victime pacifique (mais par échange).
Pnei Moshe non traduit
מתו בעלים בי''ג. ואינו ראוי לפסח היא גופו קרב שלמים דמותר הפסח הוא וכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים ומתו הבעלים אחד מחמש חטאות המתות הוא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. וְולַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם.
Traduction
On a enseigné ailleurs (336)Ibid., 4, 1.: ''le petit d’un sacrifice expiatoire, ou son équivalent par échange, ou le sacrifice expiatoire dont le propriétaire est mort, devra mourir (sans être offert) s'il a dépassé l’âge d'un an, ou si après avoir été égaré on le trouve défectueux, au cas où le propriétaire a déjà obtenu le pardon à l’aide d’une autre victime, celle destinée en principe à cet objet devra périr, sans qu’il y ait d’échange''.
Pnei Moshe non traduit
ולמה לא אמר בארבעה עשר. ומאי האי דדייק ליה למימר מתו בעלים בי''ג:
כל שנראה וכו'. משום דסבירא ליה כל שנראה ליקרב היום בפסח ונדחה הוא מחמת שמתו בעליו אין גופו קרב שלמים אלא ירעה הלכך קאמר בי''ג עשר דוקא דהואיל ואין ראוי היום לפסח לא מיקרי נדחה וגופו לשלמים הוא עומד:
תמן תנינן בריש פ''ד דתמורה ולד חטאת וכו' וקאמר הש''ס דאשכחן פלוגתא דאמוראי באלו דקא חשיב בהאי מתני' וכדמפרש ואזיל:
Psa'him
Daf 66b
וְולַד חַטָּאת דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. צִיבּוּר שֶׁהִפְרִישׁ נְקֵיבָה. וְכֵן נָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׂ שְׂעִירָה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. לֹא קָֽדְשָׁה וּוְלָדָהּ קָרֵב. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. קָֽדְשָׁה וּוְלָדָהּ מֵת. 66b חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא. אֵין אַתְּ יָכוֹל לוֹמַר. ווְלַד חַטָּאת בְּצִיבּוּר. שֶׁאֵין הַצִּיבּוּר מֵבִיאִין נְקֵיבָה. לֹא אָמַר אֶלָּא. אֵין אַתְּ יָכוֹל. הָא אִם הִקְדִּישָׁהּ קָֽדְשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. יְאוּת אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. וְלֹא רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. נְקֵיבָה לְעוֹלָה לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ דָּמִים.
Traduction
La discussion au sujet d’un petit du sacrifice expiatoire a lieu au cas où l’assemblée, tenue de l’offrir, a mis de côté dans ce but une femelle (au lieu d’un mâle qui est dû), ou si un Nassi (chef) ayant commis une faute dont la réparation exige un sacrifice a mis de côté une chèvre (au lieu d’un bouc): selon R. Jérémie, cet animal (impropre à ce but par sa nature) n’est pas considéré comme consacré, et s’il lui naît un petit, celui-ci pourra servir à toute autre offrande; selon R. Yossé, la bête est tenue pour sacrée, et son petit (ne pouvant pas être utilisé) devra périr. A l’appui de cette opinion de R. Yossé, on peut invoquer (337)B., ib.,16a.: à la suite de la discussion sur le point de savoir si un sacrifice expiatoire devenu sans objet devra périr, ou non, il est dit qu’il ne saurait être question du petit d’un sacrifice expiatoire pour une assemblée, car celle-ci n’offre jamais de femelle. Or, on dit seulement là que c’est une hypothèse inadmissible; mais, s’il était arrivé de consacrer une femelle à un tel but, elle resterait sacrée. R. Yossé b. Aboun au contraire déclare bien fondé l’avis de R. Jérémie (qu’une femelle ne saurait être en ce cas, tenue pour sacrée); quant à l’argument invoqué par R. Yossé, il ne prouve rien, car c’est R. Simon qui, répliquant à son interlocuteur R. Juda, fait valoir l’impossibilité d’un petit né d’un sacrifice expiatoire public (338)Ib., 20a.; et pourtant il dit: si une femelle a été destinée à servir d’holocauste, elle ne sera pas tenue pour sacrée, sauf le montant de sa valeur (de même le petit de celle qui a été destinée indûment au sacrifice expiatoire public ne sera pas sacré).
Pnei Moshe non traduit
ולד חטאת דאיתפלגון. מה דשמעינן פלוגתא בענין ולד חטאת זה הוא כגון צבור שהפריש נקבה לחטאת ואין חטאת הצבור באה נקבה וכן שהפריש שעירה וחטאת הנשיא שעיר זכר הוא ואותה הנקבה שהפרישו ילדה ופליגי בהא:
ר' ירמיה אומר לא קדשה. לחטאת ולפיכך ולדה קרב הוא לאיזה קרבן שמפריש שאין זה ולד חטאת:
ר' יוסה אומר קדשה. לחטאת וולדה מת דהוי ולד חטאת:
חייליה. סייעתיה וראיה דיליה מן הדא דתנינן בפרק ב' דתמורה גבי פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון דתני שם חטאת היחיד שכפרו בעליו מתות ושל צבור אינן מתות ר' יהודה אומר ימותו דסבירא ליה חמש חטאות המתות בצבור נמי גמירי אמר ר''ש מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה ביחיד הדברים אמורים אבל לא בצבור דשלשתן אלו לא משכחת להו בצבור ולד חטאת ליתא בצבור שאין באה נקבה וכן אין קרבן צבור עושה תמורה כדתנן שם ריש הפרק וכן אין הצבור מתים וכי היכי דתלת מינייהו לא משכחת לה בצבור אף שכפרו בעליו ושעברה שנתה אע''ג דמשכחת להו בצבור מ''מ ביחיד דברים אמורים ולא בצבור דחמש חטאות המתות במקום אחד הוא דגמירי להו והשתא מדייק ר' יוסי מהכא דלא אמר אלא אין אתה יכול לומר דמיירי ולד חטאת בצבור ולא אמר דלא תמצא כלל ולד חטאת בצבור מכלל דהא אם הקדישה לצבור קדשה בדיעבד והוי ולדה ולד חטאת ותמות:
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא אלא יאות אמר ר' ירמיה דלא קדשה וולדה קרב ומה שהביא ר' יוסי מההיא דתמורה לאו ראיה הוא דכי ולא ר''ש הוא שהשיב כן לר' יהודה אין אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור כדלעיל והא שמעינן לר''ש דאמר נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים כדתנן בפ''ג דתמורה גבי המפריש נקבה לעול' וילדה זכר וכו' המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם ר''ש אומר תמכר שלא במום ומשום דמכיון דלא חזי' לאשם אין לך מום גדול מזה ומעיקרא לא קדשה אלא קדושת דמים וס''ל לר' יוסי בר' בון דכי היכי דפליג ר''ש באשם ה''נ פליג בעולה דחדא טעמא אית להו דלא חזיא לעולה וא''כ ה''ה בנקבה לחטאת דלא קדשה אלא קדושת דמים ואין הולד ולד חטאת וקרב וכר' ירמיה:
וּתְמוּרַת חַטָּאת דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הֵמִיר בָּהּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצחָק אָמַר. אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים.
Traduction
Quant à la discussion relative à l’échange e(par analogie entre le sacrifice expiatoire et la Pâques), elle concerne l’échange opéré pour l’agneau pascal au 13 Nissan: selon R. Zeira, cet équivalent pourra être offert en sacrifice pacifique; selon R. Samuel b. R. Isaac, il ne peut pas servir à ce but.
Pnei Moshe non traduit
ותמורת חטאת דאיתפלגון. ומה דאשכחן דפליגי בענין תמורה זה הוא כדלקמיה דאף על גב דבתמורת חטאת גופיה לא פליגי מידי אלא בתמורת פסח מ''מ מכיון דכללא הוא כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים היינו ממש כמו דהוי פליגי בתמורת חטאת דזה למד מזה ופלוגתייהו בהמיר בו בי''ג וכו' כדלעיל:
וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ [יָמוּתוּ. כַּיי דָמַר] ( אָמַר) רִבִּי הִילָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. מֵתוּ בְעָלָיו בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר. גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. וְלָמָּה { } אָמַר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. כָּל שֶׁנִּרְאֶה לִקָּרֵב בְּפֶסַח אֵין גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים.
Traduction
De même, on déduit une application à la Pâques de ce que le sacrifice expiatoire dont le propriétaire est mort devra périr sans être utilisé, conformément à l’avis de R. Ila au nom de Samuel; si le propriétaire de l’agneau pascal est mort le 13 Nissan, la victime même pourra être offerte en sacrifice pacifique. Pourquoi n’en est-il pas de même au lendemain 14? -C’est que, selon l’avis concordant de tous, dès que le sacrifice a paru destiné pour la Pâques (par la date) et n’a pas été employé dans ce but, il est considéré comme écarté de son objet et ne peut plus être offert lui-même en victime pacifique
Pnei Moshe non traduit
וחטאת שמתו בעליה ימות. דפליגי כהאי דאמר ר' הילא וכו' לעיל והכא ג''כ דפליגי בפסח שמתו בעליו דנפקא דיני' מדין חטאת שמתו בעליה לפי הכלל דפרישי':
וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ. כַּיי דָמַר רַב חִסְדָּא. בְּשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵׁינִי. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֵׁעִיבֵּר זְמַן כַּפָּרָתוֹ.
Traduction
. Il en est de même si la bête a dépassé l’âge d’un an, selon ce qu’a dit R. Hisda (5, 4): si l’agneau pascal a dépassé l’âge d’un an entre la première Pâques et la seconde, on peut l’utiliser comme sacrifice pacifique. R. Ila dit au nom de R. Yohanan: si le temps fixé pour le pardon est passé (p. ex. par la mort du maître),
Pnei Moshe non traduit
ושעיברה שנתה. מאי דנפקא מינה לענין פסח ואיכא פלוגתא ביה זהו כהאי דאמר רב חסדא וכו' לעיל בפ' תמיד נשחט בהלכה ד' וכדפרישית שם דלמר אם עיברה שנתו בין פסח ראשון לשני ושוב אינו ראוי לשני הוא דהוי מותר הפסח ועומד הוא לשלמים שימכר ויקח בדמיו שלמים ולמר בשעיבר זמן כפרתו בערב פסח מותר הפסח הוא ולשלמים הוא עומד:
וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת. (בַּעַל מוּם) [בְּרִי מּוּתָּר.] רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ פֶּסַח גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים אֶלָּא שֶׁאָבַד וְנִמְצָא מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים.
Traduction
ou si l’animal étant égaré a été retrouvé après l’expiation, il est évidemment permis de l’utiliser. Aussi, R. Yassa dit au nom de R. Yohanan (339)Cf. ci-dessus, (6, 6).: l’agneau pascal lui-même ne pourra être commué en victime pacifique que si, après avoir été égaré, on le retrouve lorsque le devoir a déjà été accompli.
Pnei Moshe non traduit
ושאבדה ונמצאת. מה דנפקא מינה לענין פסח ואיכא פלוגתא ביה זה הוא כדלקמיה:
כהי דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן וכו' כצ''ל. ובספרי הדפוס כתוב כאן בחילוף אותיות ע''פ טעות הדפוס והאי דר' יסא לעיל הוא בפ' אלו דברים בהלכה ה' גבי המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים ופליגי התם דלמר שלמים כשרים ולמר שלמים פסולים וכדפרישית שם ועלה קאמר התם בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא אחר חצות ומאחר שכבר כיפרו בעלים באחר וכהאי דר''ע במתני':
וּבַעֲלַת מוּם. רִבִּי זְעוּרָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא בָהֵן בַּעַל מוּם דְּתַנִּינָן הָכָא בָּאֲבִיד הוּא. אָמַר לֵיהּ. אוֹף אֲנָא סְבַר כֵּן.
Traduction
En ce qui concerne l’arrivée d’un défaut, R. Zeira demanda en présence de R. Yossa: ne semble-t-il pas que le défaut en question se rapporte à l’animal qui a été égaré (sans exiger de le laisser périr s’il avait seulement été égaré, puis retrouvé intact)? C’est aussi mon avis, répondit R. Yassa, de l’entendre ainsi:
Pnei Moshe non traduit
ובעלת מום. דקתני בההיא מתני' דתמורה ובעי ר' זעירא קומי ר' יוסי וכי לא מסתברא לפרש בההן בעלת מום דתנינן הכא דבאבוד הוא ועליה קאי ושאבדה ונמצאת בעלת מום דהואיל דאיכא תרתי לריעותא אבדה ונמצאת בעלת מום תמות אבל אבדה לחיד מכיון שנמצאת קודם כפרה אע''פ שאחר כך נתכפרו הבעלים באחרת אינה מתה אלא תרעה:
א''ל אוף אנא סבר. לפרש כן הפריש פסחו ואבד וכו' והרי שניהן עומדין וכגוונא דפרישית במתני' דפליגי באיזה מהן שהמצוה ביותר הוא:
הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְאָבַד וְהִפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו. לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיב אֶת הַשֵּׁינִי עַד שֶׁנִּמְצָא הָרִאשׁוֹן. וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶן עוֹמְדִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִצְוָה לְהַקְרִיב אֶת הָרִאשׁוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִצְוָה לְהַקְרִיב אֶת הַשֵּׁינִי. וְתַנֵּי שְׁמוּאֵל כֵּן. בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן וְהַשֵּׁינִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְדָמָיו שְׁלָמִים בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. הוּא עַצְמוֹ קָרֵב שְׁלָמִים בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. אַתְיָא דְרִבִּי כְּרִבִּי לָֽעְזָר. וּשְׁמוֵּאֵל תַּנִּיתָהּ כְּשִׁיטָּתֵיהּ. דְּתַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אֵין חַטָּאת {מֵתָה} אֶלְּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ בָהּ הַבְּעָלִים. אֵין הָמָּעוֹת הוֹלְכוֹת לְיַם הַמֶּלַח אֶלְּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים.
Traduction
si l’on a désigné l’agneau pascal, puis il se perd, et l’on en désigne un autre comme remplaçant, et qu’avant d’égorger le second, on retrouve le premier, on se trouve en présence de deux animaux désignés à égal titre. En ces cas, les uns indiquent pour devoir d’offrir le premier; les autres disent de préférer le second; Samuel dit de choisir le plus beau des deux, puis de laisser paître l’autre, jusqu’à ce qu’il lui arrive un défaut, afin de le vendre et d’offrir pour le montant un sacrifice pacifique au 16 Nissan (jour de demi fête). Selon R. Eliézer, le second agneau sera lui-même offert (sans échange) en victime pacifique le 16. C’est conformément à cet avis de R. Eliézer que Rabbi a émis son avis (ci-après), et Samuel se conforme à l’opinion des autres sages. Ainsi, il est dit (340)(Temoura 4, 3).: si après avoir désigné une victime expiatoire, elle est égarée, que l’on en désigne une autre, et qu’avant de l’égorger on retrouve la première, en présence des deux victimes intactes, l’une sera offerte, et l’autre devra périr, selon Rabbi; les autres sages disent de laisser périr l’autre seulement au cas où la première a été retrouvée après l’expiation accomplie, et l’argent qui représente le montant ne doit être jeté au lac salé (à la mer), que s’il a été retrouvé après l’expiation par le premier (mais, si c’est auparavant, la bête retournera au pacage jusqu’à l’arrivée d’un défaut, qui permet de la vendre).
Pnei Moshe non traduit
ותני שמואל כן. כלומר דמאחר דתנאי פליגי בהא א''כ באיזה מהן שירצה יכול להקריב אלא שכן הוא ינהוג שבורר את היפה שבהן להקריבו והשני וכו' ויביא בדמיו שלמים בט''ז שהוא חולו של מועד דביו''ט א''א להקריבו שאין נדרים ונדבות קריבין ביו''ט:
אתיא דרבי. דתמורה כדלקמיה כר' אלעזר דרבי סבר בכה''ג בחטאת תמות וכל שבחטאת מתה בפסח גופיה קרב שלמים ושמואל דקאמר ימכר ויקח בדמיו שלמים תניתה להא בשיטתיה דלעיל כדר' הילא בשם שמואל וכו' דכל שנראה ליקרב בפסח אין גופו קרב שלמים דנדחה בידים הוא וירעה וימכר ייקח בדמיו שלמים:
דתני. בפ''ד דתמורה רבי אומר וחסר כאן דאין זה דברי רבי אלא דברי חכמים דהכי תנינן שם המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות אחת מהן תקרב חטאת והשניה תמות:
דברי רבי וחכמים אומרים אין החטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכיפרו הבעלים ואין המעות וכו'. והשתא הך דר' אלעזר ורבי בחדא שיטתא קיימי וכדפרישית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source