אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הַשֵּׁינִי הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת. עַל הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הָרִאשׁוֹן הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת. עַל הַשֵּׁינִי אֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת. ואִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין עַל הָרִאשׁוֹן בֵּין עַל הַשֵּׁינִי עָנוּשׁ כָּרֵת. מָאן דְּאָמַר. עַל הָרִאשׁוֹן הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת. חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א בָרִאשׁוֹן. מָאן דְּאָמַר. עַל הַשֵּׁינִי הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת. חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א בַשֵּׁינִי. מָאן דְּאָמַר. בֵּין עַל הָרִאשׁוֹן בֵּין עַל הַשֵּׁינִי עָנוּשׁ כָּרֵת. חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א בֵּין עַל הָרִאשׁוֹן בֵּין עַל הַשֵּׁינִי. מָאן דְּאָמַר. עַל הַשֵּׁינִי. אֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא אִם כֵּן לֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן. כִּ֣י ׀ אֶת קָרְבַּ֣ן יי לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמוֹעֲדוֹ. בָּרִאשׁוֹן חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א. בַּשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד על השני אין ענוש כרת וכו'. כלומר דדחי ליה הש''ס להאי דבעי למימר דמאן דתני על הראשון ענוש כרת על השני אינו ענוש כרת משום דאיהו דריש חטאו ישא בראשון בלחוד הוא דקאי כדקאמר לעיל ועלה קאמר דלא היא אלא האי מ''ד הכי הוא דדריש כי את קרבן ה' לא הקריב במועדו בראשון במזיד לפיכך חטאו ישא בשני אם ג''כ לא הקריבו במזיד ואינו ענוש כרת על השני דקאמר האי מ''ד היינו אם לא היה מתחייב על הראשון כגון ששגג בראשון ובזה הוא שאינו ענוש כרת על השני אפי' הזיד בו וזהו דמפרש אליבא דהאי מ''ד אינו ענוש כרת על השני אלא א''כ לא עשה את הראשון. כלומר אינו מתחייב כרת על המזיד דשני אא''כ הזיד גם כן בראשון אבל אם שגג בראשון אע''פ שהזיד בשני פטור וכדאמרן:
מ''ד בין על הראשון בין על השני ענוש כרת. וכלומר בין שהזיד בזה או בזה ואיהו דריש חטאו ישא קאי בין על הראשון אם הזיד בו ובין על השני אם הזיד בו ולהאי מ''ד אם הזיד על הראשון ושגג על השני מתחייב הוא בשביל שהזיד בראשון ולא עשאו:
אית תניי תני וכו'. ומפרש להו דבפירושא דקרא פליגי דכתיב כי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא דמ''ד על הראשון ענוש כרת ולא על השני מפרש לקרא דחטאו ישא בראשון קאי כי קרבן ה' לא הקריב במועדו בראשון חטאו ישא מ''ד על השני הוא ענוש כרת. אם לא עשאו דריש ליה חטאו ישא בשני קאי שעל הראשון לא היה ענוש כרת אפי' הזיד אם היה עושה השני ולדידיה עיקר הכרת על השני הוא נאמר ונ''מ שאם שגג בשני אפי' הזיד בראשון פטור הוא מכרת לפי שהיה יכול לתקן בעשיית השני ואינו מתחייב על הראשון ובשני שוגג הוא ופטור:
הלכה: 65a כָּתוּב לֹֽא יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד בּוֹקֶר. אִם לֶאֱכוֹל. זֶה מִצְוַת עֶשֵׂה שֶׁבּוֹ. וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ ב֑וֹ זֶה מִצְוַת לֹא תַעֶשֶׂה שֶׁבּוֹ. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר. כְּכָל חוּקַּת הַפֶּ֖סַח יַֽעֲשׂ֥וּ אוֹתוֹ׃ יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה לְבִיעוּר חָמֵץ וְלַאֲכִילַת מַצָּה כָּל שִׁבְעָה. תַּלְמוּד לוֹמַר עַל מַצּ֥וֹת וּמְרוֹרִים יֹֽאכְלוּהוּ׃ אֵין לָךְ דָּבָר חוּץ מִגּוּפוֹ מְעַכְּבוֹ אֶלָּא מַצּוֹת וּמְרוֹרִים בִּלְבַד. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. יָכוֹל יְהוּ כָל הַדְּבָרִים מְעַכְּבִין אוֹתוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר עַל מַצּ֥וֹת וּמְרוֹרִים יֹֽאכְלוּהוּ׃ אֵין לָךְ דָּבָר חוּץ מִגּוּפוֹ מְעַכְּבוֹ אֶלָּא מַצּוֹת וּמְרוֹרִים בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אכל עולה אכל אימורין. בטומאת הגוף מאחר שאלו אין מותר לטהורין דלהקטיר עומדין אין חייבין עליו:
מה טעמא דר''ש וכו'. כדפרישית במתני':
גמ' תני. בברייתא דפליגי בה תנאי דר''מ מחייב אם אכלו ממנו זבין וזבות לפי שלהם לא הותרה לאכלו ור''ש פוטר. וסתמא דמתני' כר''ש:
וכר' ישמעאל וכו'. כלומר וזה אתיא כר' ישמעאל דהברייתא די''ג מדות שאומר כלל ופרט הכל בכלל והיינו כלל ופרט הקודמו דזהו פרט וכלל כמו כאן בפרשה שהפרט הוא קודם ואח''כ כתיב הכלל ככל חוקת הפסח והוה אמינא דהכלל מוסיף על הפרט והכל שבראשון הוא בכלל ויכול יהו כל הדברים שבראשון מעכבין אותו ולפיכך פרט עוד הכתוב על מצות ומרורים יאכלהו ללמד שאין לך דבר שמחוץ לגופו מעכב בו אלא זה בלבד:
ת''ל על מצות ומרורים יאכלוהו. פרט הכתוב עוד לזה ללמד שאין לך דבר שחוץ מגופו מעכבו אלא זה בלבד:
גמ' כתיב לא ישאירו ממנו עד בקר אם לאכול וכו'. כלומר הא דכתוב אבתריה ככל חקת הפסח ולענין מה הוא אומר אם לענין מצות אכילה שבו הרי כבר אמור ולא ישאירו וגו' וזה מצות עשה שבו דלא ישאירו ממנו אלא יאכלוהו הכל ומכלל לאו הוא והוא עשה ועצם לא תשברו בו ה''ז מצות ל''ת שבו וכשהוא אומר ככל חוקת הפסח וגו' לריבוי הוא ויכול שאני מרבה אף לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה כחקת הפסח הראשון:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. מַה טַעֲמַא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְהַ֨בָּשָׂ֔ר כָּל טָה֖וֹר יֹאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃ וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֗ר מִזֶּ֤בַח הַשְּׁלָמִים֙. אֶת שֶׁהוּא מוּתָּר לַטְּהוֹרִין חַייָבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה. יָצָא פֶסַח שֶׁבָּא בְטוּמְאָה וְאָֽכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. אֶת שֶׂאֵינוֹ מוּתָּר לַטְּהוֹרִין אֵין חַייָבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה. אָכַל עוֹלָה אָכַל אֵימוֹרִין. מֵאַחַר שֶׂאֵין מוּתָּר לַטְּהוֹרִין אֵין חַייָבִין עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אכל עולה אכל אימורין. בטומאת הגוף מאחר שאלו אין מותר לטהורין דלהקטיר עומדין אין חייבין עליו:
מה טעמא דר''ש וכו'. כדפרישית במתני':
גמ' תני. בברייתא דפליגי בה תנאי דר''מ מחייב אם אכלו ממנו זבין וזבות לפי שלהם לא הותרה לאכלו ור''ש פוטר. וסתמא דמתני' כר''ש:
וכר' ישמעאל וכו'. כלומר וזה אתיא כר' ישמעאל דהברייתא די''ג מדות שאומר כלל ופרט הכל בכלל והיינו כלל ופרט הקודמו דזהו פרט וכלל כמו כאן בפרשה שהפרט הוא קודם ואח''כ כתיב הכלל ככל חוקת הפסח והוה אמינא דהכלל מוסיף על הפרט והכל שבראשון הוא בכלל ויכול יהו כל הדברים שבראשון מעכבין אותו ולפיכך פרט עוד הכתוב על מצות ומרורים יאכלהו ללמד שאין לך דבר שמחוץ לגופו מעכב בו אלא זה בלבד:
ת''ל על מצות ומרורים יאכלוהו. פרט הכתוב עוד לזה ללמד שאין לך דבר שחוץ מגופו מעכבו אלא זה בלבד:
גמ' כתיב לא ישאירו ממנו עד בקר אם לאכול וכו'. כלומר הא דכתוב אבתריה ככל חקת הפסח ולענין מה הוא אומר אם לענין מצות אכילה שבו הרי כבר אמור ולא ישאירו וגו' וזה מצות עשה שבו דלא ישאירו ממנו אלא יאכלוהו הכל ומכלל לאו הוא והוא עשה ועצם לא תשברו בו ה''ז מצות ל''ת שבו וכשהוא אומר ככל חוקת הפסח וגו' לריבוי הוא ויכול שאני מרבה אף לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה כחקת הפסח הראשון:
משנה: הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְטוּמְאָה לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. וְאִם אָֽכְלוּ פְּטוּרִים מִכָּרֵת וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר אַף עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ור' אליעזר פוטר. להזבין ולהזבות אף על ביאת המקדש אם נכנסו למקדש כשהפסח בא בטומאה דדריש מדכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין. ות''ק לא דריש להאי קרא הכי אלא דאיצטריך לחילוק מתנותיהם ואין הלכה כר''א:
באם אכלו פטורין מכרת. דאוכל קדשים בטומאת הגוף דכתי' כל טהור יאכל בשר וסמיך ליה והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה בשר הנאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאת הגוף ואת שאינו נאכל לטהורים כגון פסח הבא בטומאה אין חייבין עליו משום אוכל בטומאת הגוף:
לא יאכלו ממנו זבין וכו'. דלא הותרה טומאה אלא במת בלבד כדאמרינן שם לעיל בפרקין בהלכה א':
מתני' הפסח שבא בטומאה. שהיו רוב הצבור טמאי מת והוא נאכל בטומאה כדתנינן לעיל בפ' כיצד צולין:
וְדוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה. אָמַרְתָּ. כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ בָא אֶלָּא מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. וְאַתְּ אָמַר. דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרת כל עצמו וכו' ואת אמר דוחה את הטומאה. בתמיה אלא אינו דוחה את הטומאה:
ודוחה את הטומאה. בעיא היא אם השני דוחה את הטומאה כהראשון כמו שהיא דוחה השבת כראשון:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. כָּתוּב הַשִּׁיר֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כְּלֵי֖ל הִתְקַדֶּשׁ חָ֑ג. בָּא לֵילֵי פֶסַח לְלַמֵּד עַל מַפַּלְתּוֹ שֶׁלְסַנְחֵרִיב וְנִמְצָא לָמֵד מִמֶּנּוּ. מַה זֶה טָעוּן הַלֵּל אַף זֶה טָעוּן הַלֵּל. אִי מַה זֶה טָעוּן חֲגִיגָה אַף זֶה טָעוּן חֲגִיגָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כְּלֵי֖ל הִתְקַדֶּשׁ חָ֑ג. אֶת טָעוּן הַלֵּל טָעוּן חֲגִיגָה. אֶת שֶׁאֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל אֵינוֹ טָעוּן חֲגִיגָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את שאינו טעון הלל באכילתו. אינו טעון חגיגה עמו באכילתו:
בא ליל פסח ללמד וכו'. דזה נאמר על מפלתו של סנחרב שבישר להם הנביא שיאמרו שיר עליו כליל התקדש חג וה''ז בא ללמד ונמצא למד שליל התקדש חג דווקא הוא דטעון הלל במפלתו של סנחרב שהיה בלילה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַף רִבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי דִּכְווָתְהוֹן. דָּתַנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא הָיָה פֶסַח מִצְרַיִם אֶלָּא יוֹם אֶחַד בִּלָבַד. שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹ֥א יֵֽאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃ הַיּ֖וֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף ר' יוסי הגלילי דכוותהון. כתנא דמתני':
דתני וכו' ונוהג כל שבעה על חמוצו קאי ופסח מצרים לא היה חמוצו אלא יום אחד בלבד:
תַּנֵּי. בֶּן בַּגבַּג אוֹמֵר. שֶׂ֥ה תָמִ֛ים. אֵין גִּיזְה תְמִימָה. וְהָתַנֵּי. מִן הַצֹּאן. לְהוֹצִיא אֶת הַחֲלָקִים שֶׁבָּהֶן. אָמַר רִבִּי אָבּוּן. לְהוֹצִיא אֶת שֶׁחִלְקָה [לָךְ הַתּוֹרָה]. רוֹבַע וְנִרָבַּע וּמוקְצֶה וְנֶעֱבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני מן הצאן להוציא את החלקים שבהם. וקס''ד החלקים מחמת גיזת צמרן:
להוציא מה שחלקה לך התורה. ואסרה לך לקרבן כגון רובע וכו':
אין יסבור רבי שמעון כרבי אליעזר. כלומר וה''ה נמי יכילנא למיפשט הבעיא דכה''ג אליבא דר''ש אם אכלו ממנו שלא בשעת אכילה שלו כגון ביום אם הן פטורין או לא ותימא נמי כן שאם יסבור ר' שמעון כדרשת ר' אליעזר לענין ביאת מקדש א''כ לעולם פטורין הן גם על אכילת קודש של פסח הבא בטומאה ואפי' שלא בזמן אכילתו מאי טעמא דתידרוש נמי איפכא בכל קודש לא תגע וכו':
אמר ר' יוסי אין יסבור ר' אליעזר כר' שמעין. כלומר האי מילתא תליא אם רבי אליעזר סבירא ליה נמי כהאי דרשה דדריש רבי שמעון לענין לפוטרן מכרת דאוכל קדשים בטומאת הגוף אם כן ה''ה נמי לענין ביאת המקדש לרבי אליעזר איכא למדרש הכי כדמסיי' ואזיל מה טעמא משום דכתיב בכל קודש לא תגע וגו' והאי לא תגע על אכילת קדש נאמר דומיא דאל המקדש לא תבא דחייבין עליו וה''ה על אכילת הקדש דלא מצינו שיהא חייב על הנגיעה והשתא דרוש נמי את שהוא חייב על אכילת קודש וכו' ואת שאינו חייב על אכילת קודש כגון פסח הבא בטומאה לרבי שמעון אינו חייב כלל גם על ביאת המקדש ואפי' נכנס שלא בשעת הקרבה:
נכנס בלילה. בעיא היא לר''א דפוטר נמי את ביאת המקדש אם דוקא בזמן הקרבה ואם נכנסו זבין וזבות בלילה או קודם לשש שעות שאינו זמן הקרבה מהו:
הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. דּוּקִים וְתַבְלוּלִים פּוֹסְלִין בּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין דּוּקִים וְתַבְלוּלִים פּוֹסְלִין בּוֹ. מָאַן דְּאָמַר. דֻּקִים וְתַבְלוּלִין פּוֹסְלִין בּוֹ. נִיחָא. דִּכְתִיב שֶׂ֥ה תָמִ֛ים. מָאן דְּאָמַר. אֵין דּוּקִים וְתַבְלוּלִים פּוֹסְלִין בּוֹ. מַה מְקַייֵם שֶׂ֥ה תָמִ֛ים. אֲפִילוּ בְּקָרְבְּנוֹת בְּנֵי נֹחַ אֵינוֹ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יָסָא. פָּשַׁט רִבִּי לָֽעְזָר לַחֲבֵרַייָא. מִכָּל הַחַ֠י מִֽכָּל בָּשָׂ֞ר. שֶׁיְּהוּ שְׁלֵימִין בְּאֵיבָרֵיהֶן. תַּמָּן יֵשׁ מֵהֶן לַמִּזְבֵּחַ. בְּרַם הָכָא אֵין מֵהֶם לַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מִכֵּיוָן שֶׁכָּתוּב בָּהּ כַּפָּרָה כְקֳדָשִׁים כְּמִי שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם לַמִּזְבֵּחַ. וְחַנֵּי כֵן. שָׁלֹשׁ מִזְבְּחוֹת הָיוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מַשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אַרְבָּעָה. סַף וּמַשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. סַף כֶּלִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. סַף אַסְקוּפָּה. מָאן דְּאָמַר. סַף כֶּלִי. וְאֶת הַסִּיפִּים וְאֶת הַֽמְזַמְּר֧וֹת וְאֶת הַמִּזְרָק֛וֹת. מָאן דְּאָמַר. סַף אַסְקוּפָּה. בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת סִיפִּיי. מָאן דְּאָמַר. כֶּלִי. נִיחָא. דִּכְתִיב מִן הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף. מָאן דְּאָמַר. סַף אַסְקוּפָּה. מַה מְקַייֵם סַף כֶּלִי. מֵבִיא סַף כֶּלִי וְנוֹתֵן עַל הָאַסְקוּפָּה וְטוֹבֵל וּמַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאן דאמר פוסלין בו ניחא דכתיב שה תמים. אלא למאן דאמר אין פוסלין בו מה מקיים הוא שה תמים:
אפילו בקרבנות בני נח אינו. כלומר ולא מצי למימר דלמעוטי מחוסר אבר בלבד הוא דאתא דקשיא למה ליה תמים תיפוק ליה שאפי' בקרבנות בני נח אינו כשר מחוסר אבר:
דכי לא כן אמר ר' ייסא וכו'. זה הובא בפ''ק דמגילה ועיקרא דהאי מילתא בפ' עגלה ערופה בהלכה ה' דבעי התם מחוסרי איברין מהו שיפסלו בה בעגלה דקיימא לן אין המומין פוסלין בעגלה ומחוסר אבר מהו קאמר נמי התם אפי' בקרבנות בני נח אינו ומאי תבעי לך דהא לא כן אמר ר' ייסא פשט ר''א לחברייא דאף ששאר מומין אינן פסולין לבני נח מחוסרי איברין פסולין להן מדכתיב מכל החי וגו' אמרה התורה תבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה והזהיר הקב''ה לנח מלהביא מחוסר אבר לכתיבה מפני שעתיד להביא קרבן מהם:
תמן וכו'. לא שייך הא להכא מידי אלא התם הוא דבעי למידחי כן דקאמר תמן יש מהן למזבח וכלומר בבמה דכמזבח של בני נח הוא ואסורין ברם הכא בעגלה ערופה אינה קריבה למזבח ועלה קאמר שם ר' חונה בשם ר' ירמיה מכיון שכתיב בה כפרה כקדשים דכתיב כפר לעמך וגו' ונכפר להם הדם כמי שיש מהן למזבח ואגב דמייתי להא דפשט רבי אליעזר לחברייא מסיק להא דהתם נמי הכא כדרך מעתיקי הש''ס הזה בכ''מ:
גמ' ותני. בחדא ברייתא כן כדתני במתני' על המשקוף ועל שתי המזוזות דקתני שלש מזבחות היו לאבותנו במצרים שנתנו עליו הדם:
אית תניי תני ארבעה. מזבחות סף וכו' ובסף גופיה נמי תנאי פליגי אית תניי תני סף הוא הכלי שקבלו הדם כמה דאת אמר ואת הספים ואת המזמרות וגו' ואית תנא דקאמר סף הוא אסקופה של הבית כד''א בתתם ספם וגו'. מ''ד סף אסקופה מה מקיים סף דקרא דמשמע שהוא כלי וקאמר דכך עשו מביא סף כלי ומקבל הדם ונתן הכלי על האסקופה וטובל האגודה בהכלי ומזה וקחשיב ארבעה מקומות משום שלא היה טובלין מהכלי עד שנתנו אותו על האסקופה:
אין גיזה תמימה. כלומר אפי' לקח הגיזה מן השה תמים נקרא:
אית תניי תני דוקין. שבעין ותבלולין שבעין פוסלין בו בפסח כבשאר קדשים משום מום:
משנה: מַה בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת. פֶּסַח מִצְרַיִם מִקְחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר וְטָעוּן הַזָּייָה וָאֲגוּדַּת אֵזוֹב עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי מְזוּזוֹת וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן לַיְלָה אֶחָד וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כָּל שִׁבְעָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לילה אחד. ופסח דורות ניהג כל שבעה. בבבלי פריך וכי פסח נוהג כל שבעה וקאמר חסורי מיחסרא וה''ק ונאכל בחפזון בלילה א' וחמוצו כל היום ופסח דורות חמוצו נוהג כל שבעה ובפסח מצרים שלא היה נוהג חמוצו אלא יום אחד יליף לה מדכתיב ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים קרי ביה הכי לא יאכל חמץ היום שאתם יוצאים בלבד:
פסח מצרים מקחו בעשור. דכתי' בעשור לחודש הזה ויקחו ודרשינן זה מקחו בעשור ואין פסח דורות מקחו בעשור להפריש שיהא זה לפסח אלא נוטל שנים ושלשה ויותר ד' ימים מקודם משום בקור מומין ובע''פ יכול הוא להפריש מהן איזה שירצה:
מתני' מה בין פסח מצרים לפסח דורות וכו'. ובתוספתא חשיב טובא נמי הכא:
65b נִכְנָס בַּלַּיְלָה. נִכְנָס קוֹדֶם לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי אֱלִעֶזֶר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעֲמָא בְּכָל קוֹדֶשׁ לֹֽא תִגָּ֗ע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבוֹא. אֶת שֶׁהוּא חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ אֵינוֹ חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי לִעֶזֶר מַה טַעֲמָא בְּכָל קוֹדֶשׁ לֹֽא תִגָּ֗ע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבוֹא. אֶת שֶׁהוּא חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אֵינוֹ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני מן הצאן להוציא את החלקים שבהם. וקס''ד החלקים מחמת גיזת צמרן:
להוציא מה שחלקה לך התורה. ואסרה לך לקרבן כגון רובע וכו':
אין יסבור רבי שמעון כרבי אליעזר. כלומר וה''ה נמי יכילנא למיפשט הבעיא דכה''ג אליבא דר''ש אם אכלו ממנו שלא בשעת אכילה שלו כגון ביום אם הן פטורין או לא ותימא נמי כן שאם יסבור ר' שמעון כדרשת ר' אליעזר לענין ביאת מקדש א''כ לעולם פטורין הן גם על אכילת קודש של פסח הבא בטומאה ואפי' שלא בזמן אכילתו מאי טעמא דתידרוש נמי איפכא בכל קודש לא תגע וכו':
אמר ר' יוסי אין יסבור ר' אליעזר כר' שמעין. כלומר האי מילתא תליא אם רבי אליעזר סבירא ליה נמי כהאי דרשה דדריש רבי שמעון לענין לפוטרן מכרת דאוכל קדשים בטומאת הגוף אם כן ה''ה נמי לענין ביאת המקדש לרבי אליעזר איכא למדרש הכי כדמסיי' ואזיל מה טעמא משום דכתיב בכל קודש לא תגע וגו' והאי לא תגע על אכילת קדש נאמר דומיא דאל המקדש לא תבא דחייבין עליו וה''ה על אכילת הקדש דלא מצינו שיהא חייב על הנגיעה והשתא דרוש נמי את שהוא חייב על אכילת קודש וכו' ואת שאינו חייב על אכילת קודש כגון פסח הבא בטומאה לרבי שמעון אינו חייב כלל גם על ביאת המקדש ואפי' נכנס שלא בשעת הקרבה:
נכנס בלילה. בעיא היא לר''א דפוטר נמי את ביאת המקדש אם דוקא בזמן הקרבה ואם נכנסו זבין וזבות בלילה או קודם לשש שעות שאינו זמן הקרבה מהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source