Psa'him
Daf 63a
תַּנֵּי. הַמַּעֲבִיר אָרוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקוּטֵי עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי אָחָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּאָרוֹן שֶׁלְאֶבֶן. אֲבָל בְּאָרוֹן שֶׁלְעֵץ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לִיקוּטֵי עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְאֲפִילוּ בְאָרוֹן שֶׁלְעֵץ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקוּטֵי עֲצָמוֹת. אֵי זֶהוּ לִיקוּט עֲצָמוֹת. הַמַּעֲבִירָן בָּאֶפִּיקַרֵיסִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. לִיקוּט עֲצָמוֹת כִּשְׁמוּעָן. וְתַנֵּי כֵן. לִיקוּט עֲצָמוֹת מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם מִשֶׁיִּתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. תַּנֵּי. אֵין שְׁמוּעָה לְלִיקוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּי. 63a וְהוּא שֶׁשָּׁמַע לְמָחָר. אֲבָל אִם שָׁמַע בוֹ בַיּוֹם יֵשׁ שְׁמִיעָה לְלִיקוּט עֲצָמוֹת. וְיֵשׁ שִׁיעוּר לְלִיקוּט עֲצָמוֹת. תַּנָּא נִיקוֹמַכַי קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. אֵין שִׁיעוּר לְלִיקוּט עֲצָמוֹת. כְהָדָא רִבִּי מָנָא הוֹרֵי לְרִבִּי הִלֵּל דְּכִיפְרָא לִקרוֹעַ וּלְהִתְאַבֵּל כְּרִבִּי אָחָא. וְשֶׁלֹּא לְהִיטַּמּוֹת כְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּנֵּי. לִיקוּטֵי עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן קִינִּים וְנֶהִי. וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן לֹא בִרְכֹת אֲבֵלִים וְלֹא תַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֵילּוּ הֵן בִּרְכֹת אֲבֵלִים. מַה שֶׁהֵן אוֹמְרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֵילּוּ הֵן תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. מַה שֶׁהֵן אוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה. תַּנֵּי. אֲבָל אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן דְּבָרִים. מָהוּ דְבָרִים. רַבָּנִן דְּקַיְסָריִן אָֽמְרִין. קִילּוּסִין.
Traduction
On a enseigné (307)''Jér., (Moed Qatan 1, 5); (Sanhedrin 6, 9).'': le transport d’une bière funéraire d’un endroit à l’autre n’est pas considéré comme la réunion d’ossements. Ce n’est vrai toutefois, dit R. Aha, qu’à l’égard du cercueil en pierre, qui conserve mieux son contenu que tout autre; mais dans un cercueil de bois (plus vite exposé à se dissoudre), on considère le maintien à l’égal de la réunion d’ossements (avec ses conséquences). Selon R. Yossé, même dans ce dernier cas, on ne suppose pas qu’il y ait une telle réunion, et l’on appelle ainsi le transport d’ossements dans un linceul, d’une place à une autre. R. Hagaï au nom de R. Zeira dit que l’on donne ce nom de réunion d’ossements à l’action même de les ramasser. Aussi l’on a enseigné que la réunion des ossements consiste à les glaner un à un, à partir du moment où la chair s’est désagrégée. On a enseigné: la nouvelle qu’un tel assemblage a été accompli ne donne pas lieu au deuil. Toutefois, dit R. Hagaï, c’est vrai lorsqu’on l’apprend le lendemain de l’opération; mais si on l’apprend le même jour, la prise du deuil a lieu (même sans avoir été présent).Y a-t-il une mesure dans cette cérémonie, pour qu’il y ait lieu de prendre le deuil? -Non, dit Nikomachos en présence de R. Zeira, pour la moindre quantité il faut observer le deuil. C’est ainsi que R. Mena a enseigné à R. Hillel de Kippara qu’il faut déchirer ses vêtements et observer d’autres marques de deuil, selon l’avis de R. Aha; mais, pour un tel assemblage (différant un peu de l’ensevelissement), un cohen ne doit pas se rendre impur, selon R. Yossé. On a enseigné: au moment de cet assemblage, on ne récitera ni complainte, ni lamentations, ni la prière pour les gens en deuil, ni les consolations. La prière du deuil est celle que l’on adresse à Dieu dans les synagogues (''Béni soit le consolateur des affligés''). Les consolations leur sont adressées dans le cercle formé autour d’eux (en quittant la tombe du défunt). Cependant, est-il dit, on dit à ce propos certaines paroles, savoir selon les rabbins de Césarée, les louanges (308)C'est là, sans doute, ce qui, plus tard, a donné naissance à la prière du Kaddisch, sanctification de Dieu. à Dieu (rappelant le dogme de l’immortalité). ⁠—
Pnei Moshe non traduit
תני המעביר ארון וכו'. גרסינן להא בפ''ק דמ''ק וכן בפ' נגמר הדין בהלכה ט':
אין בו משום ליקוט עצמות. לענין שיהא צריך להתאבל כל היום כדין ליקוט עצמות ומשום דמעבירו בארון ממקום זה לקברו במקום אחר אין זה כליקוט עצמות ממש:
הדא דאת אמר בארון של אבן. והתם גריס שיש משום דמתקיים הרבה אבל בארון של עץ מכיון דעשוי לירקב ה''ז כמלקט עצמות לקברן במקום אחר ומתאבל עליהן:
ר' יוסי פליג ואפי' בארון של עץ וכו' המעבירין באפיקריסין בסדין ובחלוק ממקום למקום. ובהא דאבתרה נשתבשה ונסתרסה הגי' בכאן והעיקר כדגריס במ''ק שם דעלה דקאמר איזהו ליקוט עצמות וכו' ממקום למקום גריס ותני כן ליקט עצמות מלקט עצם עצם משיתעכל הבשר אלמא דאין דין ליקוט העצמות אלא במלקט העצמות עצמן עצם עצם ולא במעבירין הכל ביחד בהארון:
ר' חגיי בשם ר' זעירא ליקוט עצמות כשמוען. והשתא ס''ד דה''ק דיום שמועה של ליקוט עצמות ואפי' שמע למחר ג''כ מתאבל עליהן וליקוט עצמות כשמוען דקאמר כלומר דחד דינא אית להו והלכך מייתי הברייתא דהא לא קתני הכי דהא תני אין שמועה ללקוט עצמות וקאמר ר' חגיי דהא דקתני אין שמועה לליקוט עצמות והוא ששמע למחר דבזה אין מתאבל עליהן אבל אם שמע בו ביום שנתלקטו יש שמועה לליקוט עצמות והיינו דקאמינא ליקוט עצמות כשמוען כלו' כדין ליקוט עצמות בפניו כך דין שמוען בו ביום ומתאבל עליהן:
ויש שיעור. אם יש שיעור לליקוט עצמות ועד כמה יהיו שצריך להתאבל עליהן:
תנא ניקומכי. שם חכם:
אין שיעור לליקוט עצמות. ואפי' כל שהוא מתאבל עליהן כהדא אדלעיל קאי דפליגי ר' אחא ור' אסי במעבירן בארון של עץ והורי ר' מנא לר' הלל דכיפרא לענין לקרוע ולהתאבל כר' אחא ולחומרא:
ושלא להטמאות כר' יוסי. ולענין שלא להטמאות להן אם הוא כהן דקיי''ל לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר הורי נמי לחומרא שלא להטמאות דבארון של עץ נתחסר הוא וכר' יוסי דקאמר היינו אפי' כר' יוסי דאף ר' יוסי לא קאמר דבארון של עץ לא הוי כליקוט עצמות אלא לקולא שא''צ לקרוע ולהתאבל עליהן אבל לחומרא מודה הוא שאינו מטמא להן:
מה שהן אומרין בבית הכנסת. כך היה מנהגן להתאסף בבית הכנסת ולומר ברכת האבלים:
מה שהן אומרין בשורה. כשעומדין לנחמו:
קילוסין. שבח להקב''ה שהוא ממית ומחיה וכיוצא בהן מדברי כבושין:
מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. אַתֶּ֖ם וּשְׁבִיכֶֽם. מַה אַתֵּם לֹא נִטִמֵאתֶם עַד שֶׁנִּכְנַסְתֶּם לַבְּרִית. אַף שְׁבִיכֶם לֹא נִטְמְאוּ עַד שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. אַתֶּ֖ם וּשְׁבִיכֶֽם. מַה אַתֵּם טְעוּנִין הַזָּייָה בַשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי. אַף שְׁבִיכֶם טְעוּנִין הַזָּייָה בַשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי. וְאֵינוֹ מְחוּוָר. דְּאָמַר רַב חִייָה בַּר יוֹסֵף גִּידּוּל בַּר בִּנְיָמִן בְּשֵׁם רַב. מּוֹדֵיי בֵית הִלֵּל שֶׁאִם עָבַר וְזָרַק אֶת הַדָּם שֶׁיוּרְצָה.
Traduction
Pourquoi dans notre Mishna, l’école de Shammaï dispense-t-elle les prosélytes des aspersions qui suivent d’ordinaire la purification? -Elle le déduit de l’expression explétive ''Vous et vos prisonniers'' (Nb 31, 19), en établissant une analogie partielle entre les juifs et les prisonniers Madianites (309)Sifri, section Matôth, n° 157.. Comme l’impureté n’a pas eu de prise (de conséquence légale sur vous) jusqu’à votre acceptation de l’alliance sinaïque, de même vos prisonniers (et les prosélytes) ne subissent pas les lois de l’impureté, avant d’avoir été admis dans la communauté d’Israël. Comment l’école de Hillel s’oppose-t-elle à cette déduction? Elle déduit au contraire de la dite expression que l’analogie est complète: comme il vous faut après l’impureté une aspersion au 3e et au 7e jour, il faudra agir de même à l’égard de vos prisonniers, ou prosélytes. Mais cette dernière analogie n’est pas formelle; car, dit R. Hiya b. Joseph, ou Guidal b. Benjamin au nom de Rav, si par transgression de l’interdit, on a versé le sang de l’agneau pour un païen converti en ce jour, ce sacrifice sera agréé (or, il ne le serait pas si l’impureté en question avait une gravité légale).
Pnei Moshe non traduit
מה טעמון דב''ש. במתני' דסברי טובל ואוכל פסחו לערב א''צ הזאה שלישי ושביעי דדרשי מדכתיב גבי הבאים ממלחמת מדין ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים וגו' תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם והאי אתם בתרא מיותר הוא אלא דלא קאי להקיש שביכם לאתם בכל הענין ובא ללמד על בתחלה מה אתם לא נטמאתם עד שנכנסתם לברית שלא היו לאבותיכם דין ישראל עד שנכנסו לברית בהר סיני אף שביכם לא נטמאו עד שנכנסו לברית וא''כ מה שנטמא מקודם שנתגייר אינו טעון הזאה שלישי ושביעי וטובל כדין גר שמל ואוכל פסחו לערב וב''ה סברו דלגמרי אתקשו ואתם בא ללמד לדורות שגר שנתגייר טעון הזאה שלישי ושביעי:
ואינו מחוור. וקאמר הש''ס דהאי טעמא לב''ה אינו מחוור למאי דאמר ר' חייה וכו' דמודים ב''ה שאם עבר ולא הזה ושחט הפסח וזרק את הדם שהורצה ואוכל לערב ואי מהיקשא דקרא קא דרשי אמאי מודו דבדיעבד הורצה אלא דלאו בקראי פליגי וטעמייהו דב''ה משום גזירה דלשנה הבא הוא כדפרישית במתני':
נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא בִסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד[(וְאֵינוּ] בַפֶּסַח. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ [חַייָבִין עָלֶיהָ] (וְ)עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְכָל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ [אֵין חַייָבִין עָלֶיהָ] (וְ)עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. הַיי דִינוֹ סָפֵק. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. רֹאשָׁא דְפִירְקָא. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. הָהֵן דְּהָכָא. יָחִיד שֶׁנִּיטְמָא בִסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד בַפֶּסַח. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. יִידָּחֶה לְפֶסַח שֵׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה. וָאַתְיָא כַיי דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיטְמָא בְטוּמְאַת בֵּית פְּרָס. מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ דֶרֶךְ רְחוֹקָה. צִיבּוּר שֶׁנִּיטְמָא בִסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד בַפֶּסַח. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יַעֲשׂוּ בִסְפֵיקָן. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. יַיעֲשׂוּ בְטוּמְאָה. (אוֹמֵר) [אוֹף] רִבִּי הוֹשַׁעְיָה [מוֹדֶה] שֶׁיַּעֲשׂוּ בִסְפֵיקָן. לֹא אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֶלָּא לְחוֹמַרִין.
Traduction
– Si un naziréen est devenu impur dans un emplacement dont le caractère privé est douteux (310)''Dont on ne sait s'il est particulier ou public; V. (Nazir 8, 1), fin.'', sans que ce soit précisément le jour de Pâques (mais n’importe quel jour), selon R. Oshia Rabba, il devra se raser (aussi bien qu’il est impur pour exiger les aspersions); selon R. Yohanan, il n’est pas tenu de se raser, comme on a enseigné (311)Ibid., 7, 4.: pour toute impureté par contact de cadavre, qui exige de la part du naziréen de se raser (de rompre le vœu), il sera aussi tenu d’offrir le sacrifice de pardon; si l’impureté (moins grave) ne l’exige pas, on ne sera pas astreint au sacrifice (et comme ce dernier a seulement lieu en ce cas de certitude, il est inapplicable ici). -En quoi consiste le doute? -Il a lieu, dit R. Yohanan, conformément au commencement du chapitre sur le Naziréat (où l’on parle de deux naziréens dont l’un, resté inconnu, est devenu impur); R. Oshia le grand invoque comme douteux le présent cas (de la survenue de l’impureté dans un emplacement douteux). Si un particulier est devenu impur à Pâques dans un emplacement dont l’état privé est douteux, selon R. Oshia le grand, il devra s’ajourner à la seconde Pâques (comme un cas certain d’impureté); selon R. Yohanan, on l’enverra à une grande distance de là (en raison du doute, sans l’exposer à une omission volontaire du sacrifice). C’est conforme à ce qu’a dit R. Yohanan: celui qui est devenu impur pour s’être trouvé à l’entrée d’une place funéraire (312)Selon Rashi, un champ où la charrue en passant a brisé des ossements, dont la présence était ignorée., farso'', devra être envoyé au loin, en raison du doute d’impureté; lorsqu’une assemblée réunie à Pâques se trouve sous le coup d’une impureté dans un emplacement d’état douteux, elle devra, selon R. Yohanan, accomplir le sacrifice pascal dans le même état douteux (313)Cf. ci-dessus, (7, 6).; selon R. Oshia, elle l’accomplira dans l’état impur, et celui-ci reconnaît aussi (à l’instar de son interlocuteur) que le sacrifice devra être accompli; car ce qu’il dit n’a pas en vue un allégement (que l’on pourra négliger l’agneau pascal), mais au contraire une aggravation.
Pnei Moshe non traduit
נזיר שנטמא בספק רה''י ואינו בפסח. כלומר דבנזיר אין חילוק בין שאר ימות השנה ובין בפסח ואיידי דקאמר לקמן בספק רה''י בפסח קאמר הכא ואינו בפסח:
וגרסינן לכל הא דלקמן בפ''ח דנזיר בסוף הלכה א' הנזיר מגלח על טומאה זו דספק טומאה ברה''י כודאי משוינן לה:
ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח עליה דתנינן תמן בסוף פ''ו דנזיר כל טומאה מן המת וכו'. וכיון דאין חייבין על ביאת המקדש בספק טומאה דרה''י אין הנזיר מגלח עליה:
הי דינו ספק. ואיזהו נקרא ספק:
ר' יוחנן אמר ראשה דפירקא. התם קאי כדאיירי ברישא דפירקא שם שני נזירין שאמר להן ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם:
ר' הושעיה רבה אמר ההן דהכא. כלומר מה דאיירינן בה הכא שאירע לו איזה ספק טומאה ברה''י אבל ההיא דרישא דפירקא ס''ל לר' הושעיה מכיון דאיכא תלתא זה האחד שראה ואנו שני נזירים כרבים חשיבי ולאו ספק טומאה ברה''י היא:
יחיד שנטמא ובספק רה''י. כלומר בספק טומאה שברה''י מה דינו בפסח:
ידחה לפסח שני. דספק טומאה ברה''י כודאית היא:
משלחין אותו לדרך רחוקה. כדי לפוטרו מפסח הואיל ואינה אלא ספק טומאה:
ואתייא. האי דר' יוחנן כהאי אידך דאמר ר' יוחנן בנטמא טומאת בית הפרס שהוא מדבריהם משלחין אותו לדרך רחוקה והכי נמי בספק טומאה ברה''י דהא דמחשבינן לה כטומאת ודאית מדבריהם הוא:
צבור וכו' יעשו בספקן. יעשו בספק טומאתן דהואיל והטומאה דחויה הוא בצבור אפי' נטמאו בספק יעשו בספקן:
ר' הושעיה רבה אמר יעשו בטומאה. וקאמר הש''ס דאף ר' הושעיה מודה שיעשו בספיקן יכלומר דלא תימא ר' הושעיה לקולא קאמר יעשו בטומאה ושאינם צריכים עוד להזהר מטומאה ודאית ומשום דלדידיה ספק טומאה ברה''י כודאי מיחשבא קמ''ל דלא היא דהא שמעינן לר' הושעיה גופיה דמחמיר הוא בכה''ג כדאשכחן לעיל בפ' כיצד צולין בהלכה ו' גבי צבור שנטמא א' מהן ואין ידוע איזהו ר''ז אמר יעשו בטומאה תני ר' הושעיה יעשו בספיקן אלא לא קאמר כאן יעשו בטומאה אלא לחומרין לענין שהכל יעשו בטומאת ספק אפי' מיעוט הטהורין כדין פסח הבא בטומאה ודאית ואין יכולין לומר הרי אנו נדחין לפסח שני ומשום דקיי''ל שאין עושין פסח שני אלא א''כ בא הראשון בטהרה ואם בא הראשון בטומאה אין כאן פסח שני:
Psa'him
Daf 63b
משנה: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת וְאֵלּוּ חַייָבִין בַּהִכָּרֵת׃
Traduction
Si quelqu’un étant impur, ou à une grande distance de Jérusalem, n’a pas pu offrir le premier sacrifice pascal (au 14 Nissan), il offrira le second (au 14 Iyar). S’il a oublié le premier, ou s’il en a été empêché par violence, il devra aussi offrir la seconde. -S’il en est ainsi (que des cas de force majeure sont une cause d’ajournement), pourquoi le texte biblique parle-t-il seulement de ''l’homme impur, ou se trouvant à une grande distance'' (Nb 9, 10)? -C’est pour dire qu’à l’égard de ces deux derniers cas, s’il y a omission nouvelle, la pénalité du retranchement ne leur sera pas appliquée; tandis qu’elle le sera à ceux qui, de plein gré, l’auraient omis à la seconde Pâques, après en avoir détournés forcément à la première.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיה טמא. בשעת שחיטת הפסח שאין שוחטין עליו:
או בדרך רחוקה. ולא עשה את הראשון. שלא היה יכול להגיע לירושלים בזמן שחיטת הפסח:
יעשה את השני. מצות עשה עליו לעשות פסח שני בי''ד לחודש השני ופסח שני זה דוחה את השבת כמו הראשון:
שגג או נאנס וכו' יעשה את השני. צריך הוא לעשות את השני:
א''כ למה נאמר טמא או בדרך רחוקה. לענין עשיית פסח שני הואיל ושאר אונסין ג''כ עושין את השני אמאי אדכר רחמנא הני טפי מאונס אחרינא:
שאלו פטורין מן הכרת. טמא או בדרך רחוקה פטרן הכתוב מפסח ראשון ועיקר הכרת על פסח ראשון נאמר לפיכך אף אם לא עשו את השני ובמזיד פטורין הם שכבר נפטרו בפסח ראשון מן הכרת:
ואלו חייבין בהכרת. כשלא עשו פסח שני שהרי חייבין היו בפסח ראשון אלא שהשגגה והאונס עיכבה אותן וכשהזידו ולא עשו השני חייבין הן בהכרת כדכתיב והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה משמעות הכתוב כך הוא שאם לא הי' לו שום אונס בראשון ולא עשה הרי הוא בהכרת ואם אירע לו איזה אונס בראשון חוץ מטמא ודרך רחוקה וא''כ בראשון אינו מתחייב שהרי שגג או אנוס היה אלא אם הזיד ולא עשה גם את השני ה''ז מתחייב כרת ואם שגג או נאנס אף בשני פטור:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא כול'. טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵא לַנֶּפֶשׁ. אֲנוּסִּים אוֹ שׁוֹגְגִין מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ. [רִיבָה] עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא טָמֵ֣א נֶפֶשׁ כַּהֲרֵי דֶרֶךְ רְחֹקָ֜ה וְלֹא דֶרֶךְ רְחֹקָ֜ה כַּהֲרֵי טָמֵ֣א נֶפֶשׁ. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׂינִי. אַף אֲנִי אַרְבֶּה אֲנוּסִּין אוֹ שׁוֹגְגִין שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשׂוּ אֶת הַשֵּׂינִי. מֵזִיד מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְהָאִישׁ֩ לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּזִיד. אֲנָן תַּנִּינָן. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס אוֹ הֵזֵיד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שֶׁאֵילּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת וְאֵילּוּ חַייָבִין בַּהִכָּרֵת׃ מַה אִית לָךְ חַייָב בְּהִכָּרֵת. לֹא מֵזִיד.
Traduction
Par l’expression biblique ''impur par contact d’un mort'' (ibid.), on sait qu’un tel individu doit offrir le sacrifice pascal à la seconde époque; mais comment le sait-on pour ceux qui en ont été détournés; par la violence, ou qui l’ont oublié? De ce qu’il est dit (ib.) ''chacun'' (répété deux fois), le second terme servant à appliquer cette règle aux cas de force majeure. Cette extension est justifiée (317)''Cf. Jér., (Hagiga 2, 1) ( 77a); (Yebamot 8, 1) ( 8c).'' selon R. aqiba (qui tire parti de la répétition des mots); mais comment la justifier selon R. Ismaël, qui n’admet pas de telles déductions? C’est qu’il a enseigné: l’ ''homme impur'' ne ressemble pas à celui ''qui est au loin''; le seul point commun entre eux, c’est qu’après avoir été empêchés d’offrir le premier sacrifice, ils doivent offrir le sacrifice ''homme impur'' ne ressemble pas à celui ''forcément dans ce cas devront agir ainsi. Pour celui qui l’a différé de plein gré, on sait qu’il faut offrir le second, dit R. Zeira, par l’expression (ib.) ''et l’homme'', dont l’article (le) s’applique à cette extension. -Puisque notre Mishna dit: ''en cas d’oubli, ou d’omission volontaire'', est-ce qu’il est en opposition avec la Mishna'' -Non, dit R. Yossé, car de la Mishna aussi l’on peut déduire que l’omission volontaire du premier est réparable à la 2e Pâques, puisqu’elle parle de cas auxquels la pénalité du retranchement n’est pas applicable, tandis qu’à d’autres cette pénalité le sera; et ceci s’entend évidemment de l’omission volontaire (donc, même celle-ci est réparable par la seconde offrande).
Pnei Moshe non traduit
גמ' טמא לנפש. כתיב בעשיית פסח שני:
אין לי וכו'. ת''ל איש איש ריבה אף לשאר אונסין או שוגגין לעשיית שני:
עד כדון כר''ע. זו דברי ר' עקיבא דדריש בכל מקום לשונות כפולין לריבוי:
כרבי ישמעאל. דס''ל בכל מקום דברה תורה כלשון בני אדם יליף מבינייהו כדתני רבי ישמעאל לא טמא כהרי דרך רחוקה וכו'. כלומר שזה אינו עושה מחמת טומאה וזה מחמת שאינו יכול להגיע לירושלים הצד השוה שבהן שעושין את השני הואיל ולא עשו בראשון אף אני ארבה לאנוסין או שוגגין:
מזיד מנין. אם הזיד ולא עשה הראשון מנין שיש לו תקנה בשני:
והאיש אשר הוא טהור וגו' וחדל לעשות הפסח וגו'. ומדלא כתיב ואיש לרבות את המזיד בראשון וחדל לעשות גם בשני ונכרתה ואם עושה השני יש לו תקנה:
אנן תנינן. במתני' שגג או נאנס. ולא תני הזיד ותני ר' חייה שגג או נאנס או הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני:
מתניתא אמרה כן. ממתני' גופה שמעי' נמי דאף המזיד בכלל אף על גב דלא קתני בהדיא דהא קתני א''כ למה נאמר טמא וכו' אלא שאילו וכו' ומה אית לך חייב בהכרת לא המזיד שהרי שוגג או אונס גלא עשה הראשון ודאי פטור הוא אלא ע''כ דגם המזיד בכלל וקתני יעשה את השני:
טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ. טָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר טָמֵא מֵת רִיבָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר טָמֵא נֶפֶשׁ. אֶלָּא אִישׁ טָמֵא נֶפֶשׁ נִידָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. וְאֵין צִיבּוּר טָמֵא נֶפֶשׁ נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁינִי. טָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת נִדָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְטָמֵא זִיבָה וְטָמֵא עָרַעַת. נִיתַּן לְיִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה. יָחִיד עוֹשֶׂה פֶסַח שֵׁינִי וְאֵין צִיבּוּר עוֹשִׂין פֶסַח שֵׁינִי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. צִיבּוּר עוֹשֶׂה פֶסַח שֵׁינִי שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְחִזְקִיָּה שֶׁעָשָׂה פֶסַח שֵׁנִי. הָדָא הוּא דִכְתִיב כִּ֣י מַרְבִּ֣ית הָעָ֡ם רַ֠בַּת מֵֽאֶפְרַ֨יִם וּמְנַשֶּׁ֜ה וגו'.
Traduction
De l’expression ''impur par contact d’un mort'', on sait seulement que pour une telle impureté, l’ajournement a lieu; mais d’où le sait-on pour l’impureté de la gonorrhée, ou de la lèpre? On le sait de ce qu’il est dit (ib.): lorsqu’il y aura un impur, etc., expression explétive qui s’étend à toute impureté. -Pourquoi alors parler de l’impureté spéciale par contact d’un mort? -C’est pour dire qu’un tel individu isolé devra ajourner son sacrifice à la seconde Pâques, non une assemblée entière qui se trouve dans le même cas. Si l’assemblée est impure par une épidémie de gonorrhée ou de lèpre, elle s’ajournera à la seconde Pâques, ainsi qu’au cas d’impureté pour idolâtrie (318)V. (Shabat 9, 1)., équivalent aux deux précédents. Il sera donné à Israël de reconstruire la maison d’élection, le Temple (319)''La phrase entre [ ] est à supprimer d'après le Qorban 'Eda; mais le comment. Pné-Mosché la justifie d'après la Tossefta à ce, ch. 8, conformément à un passage semblable d'(Avoda Zara 3, 5), fin.''. Un particulier pourra offrir le second sacrifice pascal, non une assemblée; selon R. Juda, même une assemblée l’offrira à la seconde Pâques, puisqu’un tel fait est arrivé sous Ezéchias, comme il est dit (2Ch 30, 18): car une grande partie du peuple, beaucoup de gens des tribus d’Ephraïm et de Manassé, etc. ne s’étaient pas purifiés (l’impureté par idolâtrie, dont ils étaient encore entachés, est aussi grave que la gonorrhée et la lèpre).
Pnei Moshe non traduit
טמא זיבה וכו' מנין. שאין עושין הראשון ונדחין לשני:
תלמוד לומר כי יהיה טמא ריבה כצ''ל וכך הוא במכילתא:
ואין צבור טמא נפש נדחה. אלא עושין הראשון בטומאה:
טמא זיבה וכו'. נדחין לפסח שני. כמ''ד נקמן שאף הצבור עושין פסח שני:
טומאת ע''ז. אם היה הצבור טמאין מחמת טומאת ע''ז עשו אותה כטמא זיבה וטמא צרעת ואין עושין הראשון ולהאי מ''ד דלעיל וכדלקמן עושין את השני:
ניתן לישראל לבנות בית הבחירה. תוספתא היא בפ''ח וכן הא דאבתרא שם. ולפי גי' הספרים שכתוב לפניני מתיישב הא דהכא שפיר דאיידי דאיירי בטומאת ע''ז קאמר להא וכהאי דאמרי' בהאי תלמודא בפ''ג דע''ז בסוף הלכה ה' דגריס שם תני ר' ברוקי קומי ר' מנא. דדריש על קרא דאבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים מלמד שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו. ופריך עלה התם ולא כן סברנן מימר דבר שיש בו רוח חיים אע''פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה בית הבחירה איכן נבנה. כלומר דהא לעיל שם קאמר דדבר שיש בו רוח חיים והוא נעבד לע''ז אסור לגבוה וא''כ קל וחומר לדבר המחובר הנעבד שהוא אסור לגבוה וכדקאמר התם בפשיטות לעיל באותה הלכה דבר שיש בו רוח חיים אסור ודבר שאין בו רוח חיים לכ''ש והשתא דקא דרשת שלא הניחו הר וגבעה שלא עבדו עליו אם כן בית הבחירה איכן נבנה דהא כל המקומות נאסרו לגבוה ומשני שם על פי נביא נבנית שהתיר להם על פי הדבור דכתיב גבי קניית גורן ארנן ויעל דוד בדבר גד אשר דבר בשם ה' והיינו נמי דקאמר הכא דלא תיקשי אם טומאת ע''ז היא חמירא כל כך שעשו אותה כטומאת זיבה וצרעת אם כן בית הבחירה היאך נבנה על המקומות שנטמאו בטומאת ע''ז וקאמר דהא ל''ק לפי שניתן רשות לישראל לבנות בית הבחירה על פי הדיבור וזהו ממש כדמשני שם:
שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני מפני הטומאה כהדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתיב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד ולר' יהודה דיליף מהכא שהצבור עושין פסח שני הא דכתיב כי אכלו את הפסח בלא ככתוב סבירא ליה כמאן דאמר לקמן אין מעברין מפני הטומאה והוא עיבר שהיה כסבור שיכלו לטהר עצמן ולעשות בראשון ולא עלתה בידם ועל זה ביקש רחמים על עצמו א''נ כהאי מאן דאמר שעיברו את ניסן וכו' כדלקמן אבל לא מפני שהשיא להם לעשות פסח שני כדכתיב שם לעיל ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח בחודש השני:
רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה. יִשְׂרָאֵל עָרֵל מַזִּין עָלָיו. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁקִּיבְּלוּ אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר הַזָּייָה עֲרֵלִים. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר. בְּאַחַד עָשָׂר מָלוּ. 63b בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּעֲשִׂירִי מָלוּ. לֹא קִיבְּלוּ הַזָּייָה עֲרֵלִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִכָּל מְקוֹם לֹא מָנוּ לַהַזָּייָה עֲרֵילִים. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן עָרֵל שֶׁהִיזְּה וְיוּכְשְׁרוּ הַזִּיּוֹתָיו. וְתַנֵּי כֵן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אִיסְרַטִיוֹטוֹת הָיוּ שׁוֹמְרִין צִירִין בִּירוּשָׁלֵם וְטָֽבְלוּ וְאָֽכְלוּ פִסְחֵיהֶן לָעֶרֶב.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Banieh: lorsqu’un israélite incirconcis (par suite de certaines circonstances) se trouve devenu impur, on peut cependant lui faire l’aspersion de pureté (314)B., Yebamot 71b., puisqu’il est arrivé à nos ancêtre au désert, non circoncis, de recevoir une semblable aspersion (Jos 5, 5). Ceci confirme, dit R. Hisda, l’avis de celui qui fixe la date de la circoncision au 11 Nissan de cette année (315)''Sous Josué. L'aspersion devait précéder; sans quoi, du 11 au 14, il ne restait pas un intervalle franc de 3 jours qui doit séparer les 2 aspersions.'', car, d’après celui qui serait d’avis de fixer pour cette date le 10 Nissan (jour du passage du Jourdain), l’aspersion aurait eu lieu aussitôt après la circoncision (en laissant alors l’espace voulu de 3 jours pour la 2e aspersion). R. Aboun dit: en tous cas (si même la circoncision a eu lieu le 11), on a commencé à compter pour l’aspersion (les 2 premiers jours), lorsqu’Israël était encore incirconcis. R. Eléazar, au nom de R. Hanina, raconte qu’il est arrivé à un grand prêtre non circoncis d’avoir fait les aspersions, et elles ont été déclarées valables. De même on a enseigné (316)Tossefta à ce, ch. 7. que R. Eléazar b. Jacob dit: il y avait des soldats, sratiwth'', gardiens des portes de Jérusalem, qui, après avoir été circoncis le 14 Nissan, prirent le bain légal en ce jour et mangèrent de l’agneau pascal au soir.
Pnei Moshe non traduit
ישראל ערל מזין עליו. שמקבל הזאה לטהר מטומאתו אפי' כשהוא ערל שכן מצאנו וכו' בימי יהושע בפסח גלגל שהיו צריכין להזות עליהן שרובן טמאי מתים היו שנטמאו מאבותיהן במדבר וקבלו הזאתן כשהן ערלים דכתי' והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא וכדקאמר רב חסדא כמ''ד בי''א מלו ואם לא הזו עליהן כשהיו ערלים לא משכחת לה ד' ימים עד י''ד לחדש כמשפט בין הזאת ג' להזאת ז':
ברם כמ''ד בעשירי מלו. לא היו צריכין למנות להזיית ערלים שבעשירי מלו והזו עליהן הזאת שלישי ובי''ד הזאת שביעי:
אמר ר' אבין וכו'. פליג דאפי' כמ''ד בי''א מלו אין ראיה מכאן שמנו להזיית ערלים דס''ל דבאמת פסח הכא בטומאה הוה:
והוכשרו הזיותיו. וכמ''ד ערל מקבל הזאה:
איסטרוטיות. ישראלים ערלים שומרי שערים היו בירושלים ומלו בי''ד וטבלו ואכלו פסחיהן לערב וא''כ מקדים שמלו קבלו אותן:
הדרן עלך פרק האשה
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source