Psa'him
Daf 5b
הלכה: רִבִּי שִׁמְיוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כְּשֵׁירוֹת הָיוּ. מִשֵּׁם מַאי הוּא פוֹסְלָן. שֶׁלֹּא לִשׁחוֹט עֲלֵיהֶן אֶת הַזֶּבַח. 5b וְלֹא בִשְׁחִיטָה הֵן קְדֵישׁוֹת. וְיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. חוֹלִייָא קוֹמוֹי לֹא אָכַל. וְאַתְּ אָמַרְתָּ. יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל. רִבִּי [חֲנִינָא] אָמַר. פְּסוּלוֹת הָיוּ. מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְמַהֲרִין לְהָבִיא תוֹדוֹתֵיהֶן מִפְּנֵי חָמֵץ שֶׁבַּתוֹדָה. וְאֵי אֶיפְשַׁר שֶׁלֹּא יִישָּׁפֵךְ דָּמָהּ שֶׁלְאֶחָד וְהִיא נִפְסֶלֶת.
Traduction
R. Simon b. Lakish dit au nom de R. Yanaï: il peut même s’agir de gâteaux aptes à la consommation; seulement, ils sont impropres par ce fait que l’on n’a pas égorgé le sacrifice en leur présence due légalement (Lv 7, 13). S’il en est ainsi, que par le sacrifice ils sont consacrés définitivement, on devrait, en ce cas, pouvoir les racheter et les consommer à l’état profane, avant l’instant de les brûler? -C’est que, répond R. Hanania, à ce moment tardif il reste encore beaucoup de profane devant lui qu’il ne peut pas arriver à manger; encore moins rachètera-t-il les saintetés qu’il n’a pas le temps de manger. Rabbi dit: il s’agit de gâteaux devenus inaptes au service sacré; car, en raison du levain que ces gâteaux contenaient (et qu’ils ne pouvaient être offerts à Pâques), on se hâtait de les offrir la veille de Pâques, et, par suite de leur grande accumulation, des accidents étaient inévitables, comme de laisser tomber une goutte de sang du sacrifice, de sorte qu’il y avait inaptitude du service public.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כשירות היו. ס''ל לר' ינאי דלאו פסולות ממש היו שהרי מצוין אוכלין לאכלן שלחמי תודה מותרת לזרים:
משם מאי היא פוסלן. כלומר אלא משום הכי קראן התנא פסולות משום דמיירי שלא נשחט עליהן הזבח וכגון שאבד הזבח ואין להן תקנה לאכול שהזבח הוא שמתיר אותן באכילה:
ולא בשחיטה הן קדושות וכו'. ר''ל הוא דקשיא ליה על הא דר' ינאי וכי לא כשחיטת הזבח הן קדושות קדושת הגוף ואם לא נשחט הזבח אין עליהן אלא קדושת דמים א''כ ויפדה אותן והן יוצאות לחולין ויאכל אותן:
אמר רבי חנניה חולייא קומי דר''ל לא אוכל ואת אמר יפדה ויאכל. כלומר שהרי שנינו ניטלה א' מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין ואם כן ודאי באותה שעה אינן ראויות לאכילה ואע''פ שבשעה שמניחין אותן עדיין מותר באכילת חמץ מ''מ הואיל ומצוי הרבה לאכילה בלתי אותן החלות מהיכי תיתי שיפדה אותן כדי שיהו ראויות לאכילה הרי אין אוכלין חמץ אלא עד סוף ד' שעות ומכאן ואילך אסורות באכילה ולמה ירבה עוד בחמץ:
פסולות ממש היו וכו'. כדפרישית במתני':
תַּנֵּי. שְׁתֵּי פָּרוֹת חוֹרְשׁוֹת [בִּירוּשָׁלִַם.] וִירוּשָׁלִַם לֹא בְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מָלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׁר הִיא. נִרָאֵית כְּחוֹרְשׁוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁתֵּי נֵירוֹת דּוֹלְקִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁנֵי סַדִּינִין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. וְלֹא פְלִיגִין. מָאן דְּאָמַר. שְׁתֵּי פָּרוֹת שְׁתֵּי נֵירוֹת. בַּחוֹל. מָאן דָּמַר. שְׁנֵי סַדִּינִין. בַּשַּׁבָּת.
Traduction
On a enseigné: comme second signe pour la limite finale de la présence du pain, on voyait à Jérusalem deux vaches labourant la montagne sacrée; lorsqu’on voyait une seule, on cessait de manger, et lorsqu’on ne les voyait plus toutes deux, on brûlait le reste. -Mais comment ce labourage était-il possible, puisque Jérusalem devait alors faire partie des localités où il est d’usage de ne pas travailler le 14 Nissan? En effet, elles avaient seulement cette apparence, de loin, pour servir de signal. Selon d’autres, on brûlait deux lumières dont on éteignait d’abord l’une, puis l’autre; ou encore, c’étaient deux toiles suspendues à une grande hauteur et retirées successivement. Il n’y a pas de contestation entre ces divers avis, dit R. Pinhas: en semaine, on avait recours au signal des vaches, ou à celui des lumières; mais si le 14 était un samedi (ou ces signaux ne pouvaient avoir lieu), on avait recours aux toiles.
Pnei Moshe non traduit
שתי פרות חורשות בירושלים. עוד סימן אחר היו להן שתי פרות היו חורשות בהר המשחה וכל זמן שהיו שתיהן שם אוכלין:
ניטלה אחת מהן וכו'. ומי שלא ראה החלות בהר הבית ראה הסימן בפרות. ופריך וכי ירושלים לא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בי''ד היא דאע''ג ששנינו לקמן בפ' ד' ביהודה עושין מלאכה בע''פ עד חצות מ''מ בירושלים מסתמא היה נוהג איסור מכיון שמתקבצין שם ממקומות הנוהגות איסור. ומשני נראות כחורשות שהיו עומדות וכלי מחרישה עליהן כדי שלא יהא זזין משם מאליהן ולפיכך ג''כ היו צריך ב' פרות דאי היו חורשות ממש בחד פרה סגי:
שתי נרות דולקות. היו להם לסימן וכשכבה א' מהן תולין וכו':
שני סדינין. היו תולין על העמוד בהר הבית ניטלה א' מהן וכו':
בשבת כשחל ע''פ בשבת. שא''א בפרות ובנרות שאף שלא היו הפרות חורשות ממש מ''מ א''א להשים כלי המחרישה עליהן בשבת:
רִבִּי חֲנַנְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְיִקְבְּעוּ לָהּ תְּקִיעָה. אָמַר לֵיהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה [אוֹמֵר. שֶׁמָּא] לְתָמִיד הֵן תוֹקְעִין [וְהֵן מִתְקַלְקְלִין]. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּינָן. שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִן הַמְּלָאכָה. וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן כָּל עֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת הֵן תוֹקְעִין וְאֵינָּן טוֹעִין. בְּרַם הָכָא אַחַת לְקִיצִּין הֵן. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הֵן סְבוּרִין שֶׁמָּא לְתָמִיד הֵן תוֹקְעִין וְהֵן מִתְקַלְקְלִין.
Traduction
Mais, demanda R. Hanania en présence de R. Mena, pourquoi ne pas établir des sonneries de trompettes comme signal? -C’est que, répondit-il, on pouvait les confondre avec celles qui avaient lieu au Temple pour les sacrifices quotidiens, et provoquer des retards fâcheux. -Mais n’est-il pas dit (19)(Suka 5, 5). que, le vendredi après-midi, on faisait entendre trois sonneries pour avertir le peuple d’avoir à cesser tout travail, et plus 3 autres au moment de l’instant final de séparation entre le moment profane et le commencement de la solennité du Shabat? -C’est que, fut-il répondu, ces sonneries ayant lieu tous les vendredis, on ne pouvait pas se tromper sur leur signification, tandis qu’en adoptant ce signal une fois par an, il pouvait donner lieu à des confusions. Pourquoi R. Gamliel accorda-t-il une heure supplémentaire, la 5e, à la consommation de l’oblation?
Pnei Moshe non traduit
ויקבעו להם תקיעה. לסימן וכשיתקעו פעם שניה ידעו שהגיע הזמן לשרוף:
נמצאת אומר וכו'. כלומר שלא יהא להן הדבר ברור דסבירין שמא לתמיד של בין הערבים תוקעין כדתנן בפ' החליל בכל יום היו שם כ''א תקיעות וכו' ט' לתמיד של בין הערבים והן מתקלקלין באכילת חמץ:
והא תנינן. שם בע''ש מוסיפין עוד ג' להבטיל את העם ממלאכה וכו' ולא חיישי' לקלקול ומשני התם מתוך שהיו עושין בכל ע''ש כבר היו רגילין בהסימן אבל הכא. אחת לקיצין הן פעם אחת בשנה ואם אומר את כן וכו' והן מתקלקלין:
Psa'him
Daf 6a
משנה: רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר מִימֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרוֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּיטְמָא בִווְלַד הַטּוּמְאָה עִם בָּשָׂר שֶׁנִּיטְמָא בְאַב הַטּוּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין לוֹ טוּמְאָה עַל טוּמְאָתוֹ:
Traduction
R. Hanania, le chef des Cohanim, dit (20)(Eduyot 2, 1).: du temps où les cohanim exerçaient leur sacerdoce au Temple, ils ne se privaient pas de brûler la chair sacrée devenue impure par le contact au second degré, avec celle qui était devenue impure par un contact du 1er degré, quoique par ce procédé on redoublait l’impureté de la partie légèrement affectée (au 2e degré).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' חנניה סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים וכו'. הך מתניתין נשנית בפ''ב דעדיות ומשום דבעי למיתני סיפא מדבריהם למדנו וכו' נקט לה הכא:
לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בילד הטומאה וכו'. בגמרא מסיק לה דהאי ולד הטומאה לאו בולד הטומאה שהיא ראשון קאמר דא''כ האי בשר מאי הוה ליה שני וכי שריף ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה הרי הוא שני במקומו ומאי הוסיף לו טומאה על טומאתו איכא אלא הכא בולד ולד עסקינן דהוי ליה האי בשר שלישי וכי שריף ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה נעשה שני ואפ''ה לא נמנעו מלשרפו עם החמור ממנו דהואיל ואף זה הקל לשריפה עומד לא חששו אם מטמאין אותו יותר ממה שהיה ואע''ג דאין אוכל מטמא אוכל מה''ת דכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא ודרשינן היא טמא ואין עושה כיוצא בו טמא ומקרא מלא דיבר הכתוב בין בחולין בין בתרומה ובין בקדשים אינו עושה כיוצא בהן מ''מ מדרבנן גזרו שיהא אוכל מטמא אוכל וא''כ הוספת טומאה מיהת מדרבנן איכא הכא:
לָמַּה. מִפְּנֵי קְדוּשָּׁתָהּ. אוֹ מִשׁוּם שֶׁאֵין אוֹכְלֶיהָ מְצוּיִין. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. חַלּוֹת תּוֹדָה. אִין תֵּימַר מִשׁוּם שֶׁאֵין אוֹכְלֶיהָ מְצוּיִין. אֵילּוּ אוֹכְלֶיהֶן מְצוּיִין. אִין תֵּימַר מִפְּנֵי קְדוּשָּׁתָהּ. אֵילּוּ יֵשׁ לָהֶן קְדוּשָּׁה. 6a רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. כְּשֵׁירוֹת נִיטְלוּ (שֶׁיְּהוּ) [שׁוֹהִין] לָהֶן שָׁעָה אַחַת לַאֲכִילָתָן וְתוֹלִין אֲבָל לֹא שׂוֹרְפִין. אִית לָךְ מֵימַר מִשׁוּם שֶׁאֵין אוֹכְלֶיהָ מְצוּיִין. לֹא מִפְּנֵי קְדוּשָּׁתָהּ. אוֹף הָכָא מִפְּנֵי קְדוּשָּׁתָהּ.
Traduction
Est-ce parce qu’il s’agit d’un objet sacré, ou parce que ses consommateurs (les cohanim seuls) sont nombreux? Il y a une différence entre ces 2 motifs à l’égard des gâteaux d’actions de grâce, qui sont sacrés, mais peuvent être mangés par de simples israélites. Or, si pour l’oblation il y a un surcroît d’une heure, en raison du petit nombre des consommateurs, ce motif ne leur est pas applicable, et on ne peut pas les manger à la 5e heure; si au contraire la question de sainteté domine, elle leur est applicable. On peut résoudre le doute de ce que R. Nathan dit: on enlevait 2 gâteaux encore propres au service, puis on avait encore une heure (la 5e) pour les manger; à ce moment, on cessait de manger le profane, sans se mettre encore à le brûler; or, ce surcroît ne peut pas avoir pour motif de rareté des consommateurs (puisque les simples israélites en mangent), mais la question de sainteté prédomine, laquelle est applicable aussi à l’oblation
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולמה. תרומה נאכלת כל חמש אם מפני קדושתה או מפני שאין אוכליה מצויין כמו בחולין שהיא אינה נאכלת אלא לכהנים ולפיכך נתנו לה עוד שעה אחת לאכילה:
מה מפקה מביניהון. דהני טעמי וקאמר חלות תודה איכא בינייהו דאם תאמר מפני שאין אוכליה מצוין אילו יש לה אוכלין מצוין דמותרין לזרים והרי הן כחולין שאינן נאכלות אלא כל ארבע וא''ת מפני קדושתה א''כ אלו יש לה ג''כ קדושה:
ר' נתן אומר וכו'. כלומר דפשט לה מהאי ברייתא ר' נתן אומר אלו שתי חלות תודה דתנינן במתני' דלעיל כשירות היו ניטלו וכו' כלומר כשניטל אחת מהן שוהין להן שעה אחת כדי להודיע שחלות תודה עדיין נאכלות הן ואח''כ תולין אלמא דנאכלות כל חמש וכי אית לך למימר בהו טעמא דנאכלות כל חמש מפני שאין אוכלין מצוין להן אלא לאו דטעמא מפני קדושתה אוף הכא בתרומה כן:
אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵּן פָּזִי. נִרָאִין דְּבָרִים שֶׁתְּהֵא הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. שֶׁהוּא אוֹמֵר מֵעֵין שְׁנֵיהֶן. אֲתֲאַ רִבִּי אָבוּן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. שֶׁהוּא אוֹמֵר מֵעֵין שְׁנֵיהֶן.
Traduction
Il paraît, dit R. Juda b. Gazi, que l’avis de R. Gamliel sert de règle, parce qu’il procède (pour ainsi dire) de 2 autres avis (celui de R. Juda pour le profane et de R. Meir pour l’oblation). C’est aussi ce qui a été déclaré par R. Aboun, ou R. Yohanan au nom de R. Simon b. Yehoçadaq.
Pnei Moshe non traduit
מעין שניהן. בחולין כר' יהודה ובתרומה כר''מ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source