Psa'him
Daf 57b
משנה: הָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ וְשָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. הָֽלְכָה רֶגֶל הָרִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת בְּבֵית אָבִיהָ שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ וְשָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ תֹּאכַל מִמָּקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אֶפִּיטְרוֹפִּין יֹאכַל מִמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָפִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם. חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ׃
Traduction
Lorsqu’une femme habite la maison de son mari et que, lors de l’égorgement de l’agneau pascal, elle a été comprise dans le groupe de son mari et dans celui de son père, elle mangera de l’agneau égorgé par son mari. Si à la première fête qui a suivi son mariage elle est allée (selon l’usage) prendre part au repas de famille chez son père et que cependant, à Pâques, elle a été à la fois comprise dans le groupe du père et dans celui de son mari, elle mangera où elle voudra. Si un orphelin a été compris dans le groupe de chacun de ses deux tuteurs, il pourra manger où il veut. L’esclave de deux associés ne pourra manger chez aucun d’eux (le soir de Pâques); sans leur consentement mutuel enfin, celui qui est à moitié esclave et à moitié affranchi (n’étant libre qu’à l’égard de l’un des associés) ne pourra pas manger chez le maître dont il dépend (envers lequel il reste soumis).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האשה בזמן שהיא בבית בעלה. ושחט עליה אביה ושחט עליה נמי בעלה תאכל משל בעלה דמסתמא דעתה בשל בעלה כ''ז שלא פירשה שדעתה בשל אביה:
הלכה רגל הראשון. אחר נשואיה כדרך הנשואות שהולכות סמוך להנשואין לבית אביהן להגיד שבחה בבית בעלה:
תאכל במקום שהיא רוצה. ודוקא בשאינה רדופה ונחפזת לבית אביה אבל אם היא נחפזת לבית אביה ברגל הראשון תאכל משל אביה שמסתמא דעתה בשל אביה ומכאן ואילך והיא בבית אביה תאכל במקום שהיא רוצה והיא שתברור לה בשעת שחיטה מקום שתרצה ואם לא ביררה אינה אוכלת כלל דבמידי דמדאורייתא אין ברירה לומר הוברר הדבר למפרע:
יתום. קטן שיש לו שני אפוטרופין ושחטו שניהם עליו שכל אחד ואחד המנוהו על פסחו יאכל במקום שהוא רוצה ואע''פ שלא בירר שאין ברירה לקטן דשה לבית כתיב מכל מקום ואין צריך דעתן של בני ביתו:
עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן לפי שאין רשות לאחד מהן על חלקו של השני ודוקא בזמן שהן מקפידין זה על זה אבל אם אינם מקפידין יאכל במקום שהוא רוצה:
מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון שהוא של ב' שותפין ושחררו אחד מהן לא יאכל משל רבו אבל משל עצמו אוכל וזה למשנה ראשונה של ב''ה שאמרו עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד אבל למשנה אחרונה לאחר שהודו ב''ה לב''ש שכופין את רבו לשחררו והוא כותב לו שטר על חצי דמיו לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו עד שכופין את רבו לשחררו כדי שרבו ימהר לשחררו שיוכל העבד לקיים המצוה:
יָחִיד מַפְשִׁיט יָדוּ בְּכָל הַבַּיִת. וְאֵין חֶבוּרָה מֻפְשֶׁטֶת יָדָהּ בְּכָל הַבַּיִת. וְהָא תַנִּינָן. שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. לֹא אָמַר אֶלָּא שְׁתַּיִם. הָא אַחַת לֹא. וְהָא תַנִּינָן. הַמֵּחַם בָּאֶמְצַע. מְקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׂ מוֹכִיחַ עָלָיו שָׁם הִיא חֲבוּרָתוּ. 57b וְהָא תַנִּינָן. הַכַּלָּה הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ וְאוֹכֶלֶת׃ אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.
Traduction
Le droit d’un homme seul s’étend sur toutes les pièces d’une même maison (il peut se rendre de l’une à l’autre tout en mangeant); une compagnie de gens n’a pas cette faculté (280)Tossefta à ce, ch. 6, fin.. Mais notre Mishna ne parle-t-elle pas de deux compagnies mangeant dans la même maison? (ce qui semble impliquer l’occupation de deux pièces différentes dans la même maison). Il est seulement question de deux compagnies; s’il n’y en a qu’une, elle n’occupera qu’une pièce de la maison. Mais comment la Mishna dit-elle que le réchaud d’eau à couper le vin devra rester au milieu des groupes et que le servant, circulant au milieu d’eux, usera de certaines précautions pour manger? (ne devrait-il pas, comme individu isolé, avoir la faculté de circuler librement dans toute la maison)? -Non, la place même que le servant occupe (en commençant le repas) désigne qu’il fait partie d’un groupe. Mais, fut-il objecté, n’est-il pas dit ensuite dans la Mishna: ''la fiancée tournera la face pour manger'' (sans dire pour cela que cette disposition spéciale la fait considérer comme étant d’un autre groupe, dont elle ne peut pas être détachée)? -Non, répond R. Hiya b. Aba, c’est seulement par égard pour sa timidité qu’il lui est permis de se retourner (sans que cet acte la sépare du groupe).
Pnei Moshe non traduit
יחיד. שעשה פסח לעצמו מפשיט ידו לאכלו בכל הבית וכלומר אעפ''י שהתחילו לאכלו כאן יכול הוא לגמרו במקום אחר באותו הבית שכל הבית נחשב לו כמקום אחד שאין קביעת מקום להיחיד אבל חבורה שקבעה מקום בהבית לאכול שם אינה מפשטת ידה בכל הבית לגמור אכילתה שלא במקום שקבעה והתחילה לאכול דקביעות רבים קביעות הוא:
והא תנינן. במתני' שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין פניהם וכו'. וקס''ד דמותרין הן להפוך פניהם קאמר ומכ''ש אם אינם הופכין פניהם ואעפ''י שהן מעורבין ונראין כחבורה אחת ואלו אוכלין במקום זו ואלו אוכלין במקום זה אין חוששין וא''כ ה''ה לחבורה אחת שמותרת לפשוט בכל הבית ומשני דלא היא דלא אמר אלא שתים הא אחת לא וכלומר דדוקא קתני שצריכין אלו להפוך פניהם הילך ואלו הילך שיהיו ניכרים שהן שתי חבורות ואם לאו נראין מעורבים וכחבורה אחת ויבא אחד מהן לאכול כאן וכאן וכדפרישי' במתני':
והא תנינן המיחם באמצע. בין החבורות ומכיון ששתיהן מסתפקות למזוג מן המים שבמיחם שביניהן אכתי נראין הן כחבורה אחת ומשני דהא לא איכפת לן שמקום שהשמש מוכיח עליו שם הוא חבורתו וכלומר שהרי השמש עומד למזוג לשתיהן וזה השמש צריך שיהא נמנה עם אחת משתיהן וא''כ הוא בעצמו מוכיח עליו למקום שהולך לאכול עמהן שם היא חבורה שלו ואינו הולך לחבורה אחרת לאכול והרי זה מוכיח שהן שתי חבורות:
והא תנינן הכלה הופכת פניה. מחבורה שלה ואוכלת ולדידך דקאמרת שאין חבורה מפשטת ידה בכל הבית שזה נראה כאוכל בשני מקומות ואם כן כשהיא הופכת פניה ואוכלת הרי זה כפונה ממקום החבורה למקום אחר ואוכל:
אמר רבי חייה בר בא. שאני כלה שהתירו לה לעשות כן מפני הבושה שהיא מתביישת לאכול בפני החבורה וכדפרישית במתני':
הדרן עלך כיצד צולין
Psa'him
Daf 58a
הלכה: הָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַרְבָּעָה מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן חוּץ מִדַּעְתָּן. וְאֵילּוּ הֵן. זָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת וּמְצוֹרָע. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בְּנוֹ הַקָּטָן וְהוּא נָתוּן בָּעֲרִיסָה. נִיחָא זָב וְזָבָה וּמְצוֹרָע. יוֹלֶדֶת. וְיֵשׁ קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָה רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. עִיבְּרָה וְיָֽלְדְה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. הִיא וּבְנָהּ חַיִים. עִיבְּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְיָֽלְדְה מִשֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. היא חָיָה וּבְנָהּ מֵת. מַיי כְדוֹן. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בִּתּוֹ קְטַנָּה. מִכֵּיוָן שֶׂהִשִּׂיאָהּ לֹא כְבָר יָֽצְאָת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. אֶלְּא שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ חֲרֶשֶׁת. וְכָאן סוֹטְה קְטַנָּה אֵין אַתְּ יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי יוֹסְא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְטַנָּה שֶׁזִּינְתָ אֵין לָהּ רָצוֹן לֵיאָסֵר עַל בַּעֲלָהּ. וְחֲרֶשֶׁת אֵין אַתְּ יְכִיל. דִּכְתִיב וְאָֽמְרָ֥ה הָֽאִשָּׁה֭ אָמֵ֥ן ׀ אָמֵֽן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. שַׁנְייָא הִיא. 58a דִּכְתִיב וְשָֽׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃
Traduction
R. Yohanan dit (281)''Jér., (Sota 2, 1) ( 17d); B., Nedarim 35b.'': pour quatre personnes manquant de pardon (dont l’état de purification sera complet par le sacrifice), on peut l’offrir sans qu’elles le sachent, savoir pour un homme ou une femme atteints de gonorrhée, ou une femme relevant de couches, ou un lépreux, aussi bien que l’homme offrira un tel sacrifice pour son enfant atteint d’un de ces maux, bien que celui-ci soit encore couché au berceau (sans discernement). -On comprend qu’il soit question des maladies de gonorrhée, ou de lèpre, pouvant frapper des enfants; mais comment parler à leur égard de couches? R. Redifa ou R. Yona n’a-t-il pas dit au nom de R. Houna (282)''Jér., (Yebamot 1, 2); B., ibid., 12b.'', que si une enfant devient enceinte et accouche avant d’avoir les signes de la puberté (duo pila), elle et l’enfant meurent; si c’est après avoir atteint ce signe, elle et l’enfant vivront; si enfin elle est devenue enceinte avec ce signe et qu’elle enfante après, elle vivra et l’enfant mourra; comment donc peut-on parler d’une enfant qui accouche? Il peut arriver (d’après ce qui vient d’être exposé) d’avoir à offrir ce sacrifice pour son enfant devenue enceinte avant ce signe et devant accoucher après l’avoir eu. -Mais, à partir du moment où elle a contracté une union, n’est-elle pas sortie de l’autorité paternelle, de sorte que le sacrifice offert alors pour elle par son père serait nul? -En effet, la règle générale indiquée pour la fille a seulement pour but d’aviser qu’il arrivera à l’homme d’offrir le sacrifice pour sa femme sourde (inconsciente). Dans les cas énumérés par R. Yohanan, il n’est pas question du soupçon d’adultère, car de telles hypothèses sont inadmissibles, comme l’a dit R. Zeira ou R. Yossa au nom de R. Yohanan: si une enfant mineure mariée a commis un adultère (283)Jér., (Sota 1, 2) ( 16c)., elle est considérée comme n’ayant pas de volonté (a été violée) et ne devient pas interdite à son mari; de même, il n’y pas à supposer d’offrande de sacrifice pour une femme sourde qui est soupçonnée d’adultère, vu l’impossibilité d’accomplir la cérémonie dans laquelle elle doit répondre au cohen: Amen, Amen (Nb 5, 22). Toutefois, dit R. Abin, il y a une distinction à établir pour la femme soupçonnée d’adultère, et pour elle il sera loisible à l’homme d’offrir le sacrifice, pour qu’il n’y ait pas d’obstacle à suivre le précepte biblique (lors des fêtes): tu te réjouiras avec ta famille (Dt 14, 26).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן ארבעה מחוסרי כפרה וכו' גרסינן להא לקמן ריש פ''ב דסוטה דבעי התם מהו שיפריש בעלה של הסוטה את קרבנה חוץ מדעתה ורצה לפשוט שם הש''ס מעיקרא מהאי דר' יוחנן שמפריש עליה שלא מדעתה והדר דחי לה כדלקמן ואגב דקאמר בתרה כי מענין זה בפסח מייתי נמי להא:
שכן אדם מפריש. קרבן זב או זבה או מצורע על בנו הקטן או בתו הקטנה והוא נתון בעריסה ואין לו דעת כדמרבינן מזאת תורת בין גדול בין קטן:
ניחא זב וכו'. דמרבינן אף קטן וקטנה אלא יולדת בתמיה היכי משכחת לה דנימא זאת תורת היולדת מרבה אף לקטנה וכי יש קטנה יולדת דהא לא כן א''ר רדיפה וכו' בריש יבמות בהלכה א' ולא משכחת לה שתהא חיה אא''כ עיברה וילדה משהביאה שתי שערות והרי היא גדולה:
מאי כדון. והשתא מאי קאמרת ביולדת ומשני שכן אדם מפריש על בתו קטנה משעיברה ועדיין לא הביאה סימנין ויכול להפריש על הלידה שאח''כ ופריך דהא נמי לא משכחת לה דמכיון שהשיאה לא כבר יצאת מרשות אביה ואין הפרשתו כלים ובסוטה גריס מכיון שהביאה ופירשתי שם לפי הגי' וגי' דכאן היא עיקרית:
אלא שכן אדם מפריש וכו'. וקרא דזאת תורת היולדת לא תימא דמרבה קטנה אלא בגדולה וחרשת ואע''פ שאין בה דעת. וכאן מהדר הש''ס להא דהתם בסוטה כמו שהבאתי לעיל:
וכאן סוטה וכו' כלומר דאכתי סוטה לא מצית למילף מהא דר' יוחנן שאין צריכה דעת דתרוייהו לא משכחת לה בסוטה דבקטנה אין אתה יכול לומר שכן אדם מפריש על אשתו קטנה דהא אמרינן בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון לאסור על בעלה ושתהא צריכה לברר ספיקה במי המאררים וכן חרשת אין אתה יכול לומר בה שכן מפריש וכו' דהא כתיב ואמרה האשה וגו' ודריש לה בהאי תלמודא שם סוף פ''ד ואמרה האשה פרט לאילמתא ואמר אל האשה פרט לחרשת שאינה שומעת:
אמר ר' אבין שנייה היא וכו'. כלומר אלא דשאני סוטה והיינו טעמא שיכול בעלה להפריש שלא מדעתה דכתיב ושמחת אתה וביתך ומכיון דמעוכב הוא לשמוח עמה ברגל מפריש הוא חוץ מדעתה אפי' מקודם הרגל:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָדָם קוֹבֵעַ עַל חֲבֵירוֹ קָרְבַּן נָזִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָדָם קוֹבֵעַ עַל חֲבֵירוֹ חַטָּאת חֵלֵב שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.
Traduction
R. Jérémie dit au nom de R. Yohanan (284)Jér., (Nazir 2, 5) ( 52a).: il est permis de déterminer pour quelqu’un l’offrande de naziréat qu’il doit, non de la sacrifier sans son assentiment. De même, dit R. Zeira au nom de R. Yohanan, il est permis de fixer pour son prochain le sacrifice d’expiation, dû pour avoir mangé par mégarde de la graisse interdite, non de l’offrir sans son assentiment.
Pnei Moshe non traduit
אדם קובע על חבירו קרבן נזיר. לקבוע לו קרבן שאם יצטרך יקריב אבל אינו מפרישו בפרטות שלא מדעתו דהכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה דקחשיב לעיל. וגרסינן להא בפ''ב דנזיר בהלכה ה' וכן אמר ר''ז וכו' לענין חטאת חלב כן ומטעמא דאמרן:
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ. שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ. תֹּאכַל מִשֶּׁלְבַּעְלָהּ. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּמַמְחִין. סְתָם אִשָּׁה מַמְחָה לוֹמַר. אֶצֶל בָּנַיי אֲנִי רוֹצָה. אִם בִּשֶׁאֵינְן מַמְחִין. מַתְנִיתָה בְּמַמְחִין. אֲתַא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָה בְּמַמְחִין. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֶבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. שַׁנְייָא הִיא פֶסַח. שַׁנְייָא הִיא חַטְּאת. פֶסַח לִכְשֶׁתַּגְדִּיל רָאוּי הוּא לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ. חטָּאת לִכְשֶׁתַּגְדִּיל אֵינוֹ רָאוּי הוּא לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ.
Traduction
Enfin, dit R. Zeira au nom de R. Eléazar, il est permis d’égorger l’agneau pascal de son prochain sans le prévenir, après avoir eu toutefois son assentiment pour fixer la victime. En effet, dit R. Eléazar, la Mishna le confirme, en disant: ''lorsqu’une femme est chez son mari et que, lors de l’égorgement de l’agneau pascal, elle a été comprise à la fois dans le groupe de son père et dans celui de son mari, elle mangera de l’agneau égorgé par son mari''. Or, pourquoi est-il nécessaire de dire qu’elle mangera chez celui-ci? Si c’est au cas où chacun instruit de ce qu’a fait l’autre insiste pour l’avoir à sa table, c’est l’habitude générale de la femme de déclarer qu’elle veut rester avec son mari? Il faut donc dire que la Mishna parle du cas où nul ne savait rien des projets de l’autre; en ce cas, la femme mangera avec le mari (avec lequel, en toute présomption, elle pensera rester; mais l’offre du père n’est pas acceptable, ayant eu lieu en dehors de son assentiment). Toutefois, on peut dire aussi qu’il s’agit du cas où tous sont au courant des désirs de chacun: et R. Jérémie vient dire aussi au nom de R. Yohanan qu’il s’agit de ce cas dans notre Mishna. -Mais est-ce que l’avis précité de R. Yohanan (des quatre personnes pour lesquelles on peut sacrifier sans leur assentiment) n’est pas opposé à celui de R. Eléazar, qui vient de dire qu’il est permis d’égorger l’agneau pascal pour son prochain sans que celui-ci le sache, à condition qu’il ait eu connaissance de la fixation de la victime? (Pourquoi R. Yohanan permet-il même de le fixer sans l’assentiment d’autrui)? -C’est que le sacrifice pascal diffère du sacrifice d’expiation: l’agneau pascal pourra encore servir de sacrifice, lorsqu’il aura grandi entre le moment de la désignation et l’instant de l’égorgement; mais une fois qu’une victime est désignée pour le sacrifice de l’expiation on ne peut plus attendre qu’elle grandisse, ni l’utiliser au pardon d’une autre faute.
Pnei Moshe non traduit
אדם שוחט פסחו של חבירו. אחר שהפריש שיהא זה לפסח יכול הוא לשוחטו שלא מדעתו שזכות הוא לו אבל אינו מפרישו שלא מדעתו דשמא אינו נוח לו בזה וגרסינן להא בריש פ''ב דקידושין:
מתניתא אמרה כן. ממתני' שמעינן כן שאין מפרישין להפסח אלא מדעת דקתני האשה בזמן שהיא בבית בעלה וכו' ומה אנן קיימין למתני' דאיצטריך לאשמועי' שתאכל משל בעלה:
אם בממחין. כלו' אי דמיירי שהאשה יודעת ששחטו עליה שניהם וכל אחד ואחד הפריש הפסח בשבילה וממחין הן זה על זה שזה אומר אני רוצה שתמנה על שלי שהפרשתי ושחטתי בשבילה וזה אומר אני רוצה על שלי:
סתם האשה ממחה לומר אצל בעלי אני רוצה. ואצל בני הכתוב בספרים אגב שיטפא דלקמן הוא כלומר דא''כ מאי קמ''ל פשיטא הוא דסתם האשה ממחה על של אביה ומסתמא היא רוצה בשל בעלה:
אם בשאינן ממחין. סיומא דמילתא היא וכלומר אלא ודאי לא תוקמא להמתני' אלא אם בכה''ג דכשאינן ממחין מיירי דכל א' וא' שחט בשבילה ואינן יודעין זה מזה כלום והאשה ג''כ לא ידעה בתחילה אלא אח''כ נודע לה ששניהם הפרישו ושחטו בשבילה והשתא קמ''ל דצריך שתאכל משל בעלה ולא משל אביה ומשום דהואיל ומסתמא דעתה על של בעלה וא''כ מה שהפריש עליה אביה הוי שלא מדעתה ואין מפרישין הפסח שלא מדעת והיינו כדר' אלעזר:
מתני' בממחין. כלומר דדחי לה הש''ס דלעולם בממחין איירי וכן כי אתא ר' ירמיה וקאמר בשם ר' יוחנן דמתני' בממחין מיתוקמא. ולא קשיא מאי קמ''ל דברגל רדופין איירי כדקאמר רבי יוחנן לקמן והש''ס לא אסיק הכא למילתיה ומשום דמקשה על ר' אלעזר כדלקמיה והדר אסיק לה:
לית הדא פליגא על דר' אלעזר וכו'. ואי בממחין מיתוקמא בדווקא א''כ קשיא על רבי אלעזר דהא השתא שמעינן דדוקא בשממחין זה על זה הוא דאמרינן שתאכל משל בעלה הא בסתמא תאכל במקום שהיא רוצה ואע''פ שזה שהפריש עליה אביה הוא שלא מדעתה דהא מן הסתם רוצה היא תמיד אצל בעלה ואפ''ה יוצאת י''ח משל אביה והא לר' אלעזר אין מפרישין הפסח אלא מדעת:
שנייא היא פסח וכו'. כלומר דהש''ס מהדר אין דודאי פליגא היא על דר' אלעזר דאיהו בעי למילף מהא דקאמר ר' יוחנן לעיל בחטאת חלב שאין מפרישין אלא מדעת דהוא הדין גבי פסח נמי כן אבל לאו מילתא היא דשאני פסח מחטאת:
פסח לכשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו. לכשתגדיל אקרבן קאי וכלומר דגבי פסח מסתברא הוא דלא בעינן דעת בעלים שאפי' הפרישו שלא מדעתו והוא נתכפר בפסח אחר שהפריש לעצמו מ''מ ניחא ליה להבעלים בהפרשתו של זה שהרי אינו מפסיד כלום שראוי הוא אפי' אח''כ שיעבור שנתו עליו להתכפר בו בשביל שלמים שמותר הפסח לעולם שלמים ואף לאחר שעברה שנתו ימכר ויקח בדמיו שלמים אבל חטאת לכשתגדיל ותעבור שנתה שוב אינו ראוי להתכפר בה לקרבן אחר שהיא אחת מה' חטאות המתות ונמצא שזה שהפריש בשבילו שלא מדעתו והוא נתכפר בחטאת האחרת מפסידין הבעלים בהפרשתו של זה ולפיכך אין למידין פסח מחטאת לענין זה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source