משנה: אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ חוֹתֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם וְקוֹלֵף עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק וְחוֹתֵךְ וּבַמּוּקְדָּשִׁין קוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם. מִן הָאֲגֹף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים מִן הָאֲגֹף וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אבר. מן הפסח:
שיצא מקצתו. לחוץ מחבורה דהאי מתני' בלילי ט''ו איירי שאסור להוציא אפי' מחבורה לחבורה ועובר בלאו דכתיב לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה וכדדריש בהלכה דלקמן ואם הוציא נאסר באכילה ולוקה על אכילתו דהרי הוא כבשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה או בשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים שהרי הוא כטריפה ואם מקצת האבר הוא שיצא חותך את הבשר היוצא סביב סביב עד שהוא מגיע לעצם וקולף את הבשר שמבפנים שלא יצא לחוץ ואוכלו ועד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני העצמות חותך הוא זה הפרק שיצא מקצתו ומשליכו:
ובמוקדשים. בשאר הקדשים שאין בהם משום שבירת העצם קוצץ הוא בקופיץ אותו מקצת האבר שיצא וישרף:
מן האגף ולפנים כלפנים. אגף קרוי כל מקום הגפת הדלתות שהוא חופף ונוקף שם כשסוגרין הדלת דינו כלפנים בעזרה לענין קדשי קדשים ובירושלים לענין קדשים קלים ובפסח מן אגף הבית ולפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ ומקום האגף עצמו ג''כ כלחוץ:
החלונות. שבבית לענין פסח ושבעזרה לק''ק ושבחומת ירושלים לקדשים קלים וכן עובי ראש החומה על גגה כלפנים:
55b מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהָא תַנִּינָן. הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַנּוֹתָר יִשָּֽרְפוּ בְשִׁשָּׁה עָשָׂר. וְיִקּוֹץ. מִפְּנֵי מוֹחַ. וְיַחֲלוֹץ בָּשָׂר מִן הָעֶצֶם. וְיִקּוֹץ. שֶׁלֹּא לְפַקֵּעַ תַּחַת הַבָּשָׂר.
הלכה: רִבִּי סִימוֹן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בֶּן פְּדָייָה. הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר מִצְטָֽרְפִין לְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם עַד כְּדֵי עוֹנְשָׁן בַּכְּזַיִת. מַהוּ שֶׁיִּפְסְלוּ בִתְרוּמָה. קַל וָחוֹמֶר. אִם מְטַמִּין אֶת הַיָּדַיִם לִפְסוֹל בַּתְּרוּמָה. הֵן עַצְמָן לֹא כָל שֶׁכֵּן. הָהֵן יוֹצֵא מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם אוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אִין תֵּימַר. הָהֵן יוֹצֵא מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. פִּיגּוּל וְנוֹתָר אֵינָן פּוֹסְלִין בַּתְּרוּמָה. אִין תֵּימַר. פִּיגּוּל וְנוֹתָר אֵינָן פּוֹסְלִין בַּתְּרוּמָה. הָהֵן יוֹצֵא לֹא גָזְֽרוּ עָלָיו כְּלוּם. דִּלֹא כֵן יְטַמֵּא צַד הַחִיצוֹן וְצַד הַפְּנִימִי. אָמַר רִבִּי אַבִּין. מָאן אִית לֵיהּ דָּבָר טָמֵא מַחְמַת עַצְמוֹ. לֹא רִבִּי מֵאִיר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַדְּבָרִים טְהוֹרִין בְּרוּבָּן. כֵּיוָן שֶׁחִיתֵּךְ רוּבָּן לָאו כְפָרוּשׁ הוּא. וִיהֵא כְמַגִּיעֵי בוֹ וִיהֵא פָסוּל. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. 56a בִּמְחַתֵּךְ כָּל שֶׁהוּא וּמַשְׁלִיךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה. בתמיה כלומר דמתמה הש''ס על בעל הבעיא דאי ס''ד דכל כך פשטה הגזירה דאפי' ביוצא גזרו טומאת ידים א''כ מאי מספקא ליה מעיקרא דלמא פיגול ונותר אין פוסלין בתרומה דפשיטא ופשיטא הוא דגבי פיגול ונותר דאיכא למיחש בהו משום חשדי ועצלי כהונה דנחמיר בהו שמגען יפסלו את התרומה:
גמ' מתיב רבי יוחנן וכו'. לפי גי' הספרים שמצויין לזה כאן פירשתי לעיל בסוף הלכה:
הפיגול והנותר. דתנן לקמן סוף מכלתין שגזרו עליהן טומאת ידים ומצטרפין חצי זית מזה וחצי זית מזה לטמא את הידים וגרסינן לכל זה לקמן שם:
מהו שיפסלו בתרומה. אם נגעו בתרומה דמכיון שאין טומאתן אלא משום גזירה בעלמא אי משום חשדי כהונה בפיגול אי משום עצלי כהונה בנותר אפשר שאין שורפין עליהן את התרומה:
קל וחומר אם מטמאין את הידים לפסול בתרומה. שהידים סתמן אחד מן הדברים שפוסלין בתרומה ואם גזרו עליהן טומאת ידים מסתמא פוסלין הידים שנגעו בהן את התרומה הן עצמן לא כל שכן:
ההן יוצא. זה היוצא בקדשים שפסול הוא מה את עביד ליה לענין טומאת ידים אם דינו כפגול ונותר או דלמא מכיון דלית לן למימר דאתו לאפוקי במתכוין לא גזרו ביה רבנן טומאה:
אין תימר וכו'. ומהדר ליה בעל הבעיא דבאמת לפי הס''ד דפגול ונותר אינן פוסלין את התרומה לא הוה מיבעיא לי כלל כיוצא אלא דההן יוצא לא גזרו עליו כלום והכי מסתברא כדלקמיה כי קא מיבעיא לי לבתר דפשטינן דפיגול ונותר פוסלין בתרומה דשמא גזרו נמי על היוצא טומאת ידים:
דלא כן יטמא צד החיצון וצד הפנימי. כלומר דהואיל וכן א''כ מסתברא נמי דלא גזרו טומאה כלל ביוצא דאם לא כן מאי מהני. ליה שחותך צד החיצון יטמא החיצון את צד הפנימי במגעו מקודם שחתכו ומעתה תפשיט לך דאין טומאה כלל ביוצא:
אמר ר' אבין. דמהא לא תפשוט דהא מאן אית ליה דבר טמא מחמת מגע עצמו כן הוא לקמן סוף מכלתין:
לא רבי מאיר. אית ליה האי כדתנן בפ' כ''ז דכלים ומייתי ליה בפ' בהמה המקשה גבי הוציא העובר את ידו וכו' דסבירא ליה לר' מאיר טומאת בית הסתרים מטמא כדקאמר גבי שלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס דברי ר''מ ולא קיי''ל כוותיה אלא כר' יוסי דפליג עליה התם וקאמר וכי באיזה מדרס נגע זה דטומאת בית הסתרים לא מטמא:
לא כן אמר ר' יוחנן וכו'. כלומר דמהדר ליה לרבי אבין דנהי דלא קיימא לן כרבי מאיר בטומאת בית הסתרים מכל מקום וכי לא כן אמר רבי יוחנן דלדידן דסבירא לן טומאת בית הסתרים לא מטמא וכל הדברים טהורין ברובן כשחותך רוב מקום הטמא נשאר השאר בטהרה ומעתה היא גופה תיקשי דכיון שחותך רובן לאו כפרוש היא מהשאר ובשעת פרישתו ויהא כמגיעי הרוב בו ויהא פסול גם צד הפנימי דהשתא לאו בית הסתרים היא:
אמר ר' חנניה. דלא קשיא דהכא מיירי במחתך כל שהוא כל שהוא ומשליך ולאו בחותך רוב בפעם א'. דמכיון דבכל שהוא לית ביה שיעור טומאה לטמא נשאר צד הפנימי טהור:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. לֹא קִידְּשׂוּ תַחַת הָאֲגוֹף שֶׁבִּירושָׁלֵם. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ מְצוֹרָעִין מָגִינִין תַּחְתֵּיהֶן בַּחַמְּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְדִכְווָתָהּ. לֹא קִידְּשׂוּ תַחַת הָאֲגוֹף שֶׁלְהַר הַבָּיִת. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ זָבִין מָגִינִין תַּחְתֵּיהֶן בַּחַמְּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. מְצוֹרָע אֵין לֹו אֵיכָן לְהָגֵן. זָב יֵשׁ לֹו אֵיכָן לְהָגֵן בְּכָל יְרוּשָׁלֵם. רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. מִן מַה דַאֲנָן חֲמֵיי רַבָּנִן שָֽׁלְחִין סַנְדְלֵיהוֹן תַּחַת הָאֲגוֹף שֶׁלְהַר הַבָּיִת הָדָא אָֽמְרָה שֶׁלֹּא קִידְּשׂוּ תַחַת הָאֲגוֹף שֶׁלְהַר הַבָּיִת. רַב שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה רַבָּה. גַּגּוֹת יְרוּשָׁלֵם מָה הֵן. אָמַר לֵיהּ. מִן מַה דְמַתְלִין מַתְלָא. פִּיסְחָא בְזֵיתָא וְהַלֵּילָה מַתְבַּר אַגְרָייָא. הָדָא אָֽמְרָה. גַּגּוֹת יְרוּשָׁלֵם קוֹדֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי מַיישָׁא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. גַּגּוֹת יְרוּשָׁלֵם חוֹל. וְהָא תַנִּינָן. מִן הָאֲגוֹף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. מִן הָאֲגוֹף וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. פָּתַר לָהּ בְּגַג מְבוּצָּר לָאֲוֵיר חָצֵר הִיא מַתְנִיתָה. וְהָא תַנִּינָן. הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים׃ עוֹד הִיא בְגַג מְבוּצָּר לָאֲוֵיר חָצֵר הִיא מַתְנִיתָה. וְאַתְייָא כְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי אָחָא בָשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. וַיַּֽאֲבֶל חֵיל וְחוֹמָה֭. שׁוּרָא וּבַר שׁוּרָה. אִם עוֹבִי הַחוֹמָה קִידְּשׁוּ כַּל שֶׁכֵּן חֲלוֹן. אָמַר רִבִּי אָחָא. בַּחֲלוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֲגוֹף נִצְרְכָה. אַף עַל גַּב דְּתֵימַר. לֹא קִידְּשׂוּ תַחַת הָאֲגוֹף שֶׁלְיְרושָׁלֵם. חֲלוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֲגוֹף קִידְּשׁוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גגות ירושלים מה הן. אם קדשו לאכול שם קדשים קלים:
מן מה דמתלין מתלא. שהיה פעם אחת בני חבורה מרובין ולא הגיע לאחד מהן אלא כזית בלבד ואמרו פיסחא כזיתא והלילא שאומרי' בשעת אכילתו מרפס ומחבר איגרא מקול המון שאכלו שם א''כ הדא אמרה שגגות ירושלים קודש:
גגות ירושלים חול. ואלו לא אכלו אלא מלמטה וקראו את ההלל על הגג:
והא תנינן וכו'. אלמא כל שהוא מן האגוף ולפנים כלפנים ואפי' הגגות:
פתר לה בגג מבוצר וכו' היא מתניתא דמיירי באותן גגין שהן שוין לקרקע החצר כגון שקרקע החצר שאצלו גבוה הרבה וגג הוא מבוצר לאויר החצר:
והא תנינן וכו'. ועובי החומה בראשה היינו גג אלמא גגות קודש הן:
עוד היא וכו'. כלומר זה נמי בכה''ג:
ואתיא וכו' שורא ובר שורא. חומה קטנה לפנים מחומה גדולה והיא היתה נמוכה ושוה לקרקע מקום הגבוה שבירושלים:
אם עובי החומה וכו'. השתא מדייק על הא דקתני החלונות ועובי החומה כלפנים החלונות למה ליה אם עובי החומה מלמעלה קידשו מכ''ש החלונות שבתוכה:
בחלון שאע''ג האגוף. מלמעלה הוא דנצרכה למיתני דאע''ג דתימר דתחת האגוף לא קידשו מלמעלה ומקום החלונות קידשו:
שלחין. מפשיטין סנדליהון ומניחין תחת האגוף של הר הבית כשנכנסין א''כ מאי הדא אמרה שלא קידשו וכו' דהא אנן תנן לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובסנדלו אלא ודאי אין לו קדושת הר הבית:
לא קידשו תחת האגוף שבירושלים. תחתיו מבחוץ וכדמפרש ר' ירמיה טעמא כדי שיהא מצורעין שמשתלחין מחוץ לעיר מגינין תחתיהן וכו' ולפיכך מן האגוף ולחוץ כלחוץ:
ודכותה נימא לא קידשו וכו' כדי שיהו זבין המשתלחין חוץ למחנה לויה שהוא הר הבית מגינין תחתיהן וקאמר דלא דמיא דמצורע אין לו מקום אחר להגן עליו שהוא חוץ לעיר אבל זב יש לו איכן להגן שהוא מותר בכל ירושלים:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. מְחִילוֹת שֶׁתַּחַת הַהֵיכָל חוֹל וְגַגּוֹת הַהֵיכָל קוֹדֶשׁ. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה [כֵן]. מְדוּרָה הָיְתָה שָׁם וּבֵית כִּסֵּא שֶׁלְכָּבוֹד. וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ [מְצָאוֹ נָעוּל. יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ. יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְכִי צוֹאָה טוּמְאָה. וַהֲלֹא אֵינָהּ אֶלָּא נְקִיּוּת. וֵיי דָא אָֽמְרָה דָא. יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לֹו בִּמְסִבָה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה. וְנֵירוֹת דּוֹלְקִין מִיכָּן וּמִיכָּן. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. אִם קָדוֹשׁ הוּא יֵלֵךְ לֹו בִקְצָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא. דפ''ק דתמיד אמרה כן שהמחילות שתחת ההיכל חול דהא קתני מדורה היתה שם ובית הכסא וכו' אלמא לא קידשו:
א''ר יוסה וכי צואה טומאה היא. שיאסור לעשות שם בית הכסא והלא אינה אלא משום נקוות הגוף ואף אם נתקדשו היה מותר:
ויידא אמרה. והשתא ומאיזה מקום אנו לומדין שלא נתקדשו המחילות:
דא. מהא דתנן שם אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו וכו' ואם קודש הוא שם למה יסבב את כל המסיבה וילך לו בקצרה ממקום אשר הוא אלא שמע מינה לא נתקדשו:
משנה: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד אֵילּוּ חוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין וְאֵילּוּ חוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין וְהַמֵּחַם בָּאֶמְצַע. וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזוֹג קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ וְאוֹכֵל. וְהַכַּלָּה הוֹפֶכֶת אֶת פָּנֶיהָ וְאוֹכֶלֶת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכלה. שהיא בושה לאכול בפניהם הופכת את פניה לצד אחר ואוכלת וקמ''ל דאין זה נראה כאחד אוכל בשתי חבורות שהכל יודעין שהיא עושה כך מפני הבושה:
מתני' שתי חבורות שהיו אוכלת בבית אחד. לפי שהפסח נאכל הוא בשתי חבורות כדדרשו בגמ' מדכתיב על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח אחד נאכל בשתי חבורות דהכי משמע יאכלו שנים אותו חד פסח אחד בשני בתים או בשתי חבורות יכול יהא אדם אחד אוכל בשני מקומות ת''ל בבית אחד יאכל לפיכך כשנאכל הוא בשתי חבורות צריך להיות היכר שהן שתים ואלו הופכין פניהם אילך ואוכלין ואלו הופכין פניהם אילך ואוכלין כדי שלא יראו מעורבים ויבא אחד מהן לאכול מכאן ומכאן ואין אדם אחד יכול לאכול בשתי חבורות:
והמיחם באמצע. מיחם שמחממין בו המים כדי למזוג בהם את היין יכול הוא להיות באמצע בין שתי החבורות ושתיהן מסתפקין מתוכו וקמ''ל דאין זה נראה כמו שהן מעורבים יחד ולא חיישינן שמא מתוך כך יבא אחד לאכול מכאן ומכאן:
וכשהשמש עומד למזוג. שמש שהוא משמש לשתי החבורות והתחיל לאכול הפסח מאחת מהן כשעומד למזוג קופץ את פיו ואינו אוכל ומחזיר את פניו לצד חבורתו כדי שלא יהא נראה כאוכל בשתי חבורות עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל מה שבתוך פיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source