מַה חֲמִית מֵימַר. וְלֹא תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד בּוֹקֶר וְהַנּוֹתָר מִמֶּ֛נּוּ עַד בּוֹקֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרוֹפוּ׃ אַחַר שְׁנֵי בְקָרִים אַחַר בּוֹקְרוֹ שֶׁלְאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאַחַר בּוֹקְרוֹ שֶׁלַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְכָתוּב וְהַנּוֹתָ֖ר מִבְּשַׂ֣ר הַזָּ֑בַח בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכתיב והנותר וכו'. ואם חל ט''ז בשבת ישרפו בי''ז משום דילפינן והנותר והנותר מקרא דכתיב גבי שלמים שלפעמים אתה שורפו לנותר דפסח כנותר דשלמים ביום הג' וכגון שחל ט''ז בשבת:
מה חמית מימר. על המתני' קאי דקתני חל ט''ז להיות בשבת וכו' ומנין לך שאין שורפין בקדשים לא בי''ט ולא בשבת וניתי עשה ונדחי ל''ת וקאמר משום דכתיב ולא תותירו וכו' ומדכתיב תרי זימני בקר בא הכתוב לומר אחר שני בקרים וכו' וישרפו בט''ז והיינו טעמא דרישא כשחל ט''ז בחול:
הלכה: עֶצֶם שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָסוּר לְשׁוֹבְרוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מוּתָּר לְשׁוֹבְרוֹ. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהָא תַנִּינָן. הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִין וְהַנּוֹתָר יִשָּֽרְפוּ בְשִׁשָּׁה עָשָׂר. וְיִקּוֹץ. מִפְּנֵי הַמּוֹחַ שֶׁבַּקּוֹלִית. וְיַחֲלוֹץ אֶת הַבָּשָׂר מִן הָעֶצֶם וְיִהֲנֶהּ מִן הָעֶצֶם. סָֽבְרִין מֵימַר. אֵין חוֹלְצִין אֶת הַפָּסוּל. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ תֵימַר. חוֹלְצִין. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יַעֲקֹב. דְּרִבִּי יַעֲקֹב אָמַר. הָכָא בַכוֹשֶׁר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה וְנִיטְמָא אָסוּר בִּשְׁבִירַת הָעֶצֶם. רִבִּי אִימִּי בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַה טַעַם אָֽמְרוּ. הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִין וְהַנּוֹתָר יִשָּֽרְפוּ בְשִׁשָּׁה עָשָׂר. שֶׁהַשּׂוֹרֵף יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שׁוֹבֵר. שְׁמוּאֵל אָמַר. נִימְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ וְאֵין נִימְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבַּקּוֹלִית. נִימְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ. שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ דֶּרֶךְ הָאוֹזֶן. וְאֵין נִימְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבַּקּוֹלִית. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ אֶלָּא דֶרֶךְ שְׁבִירָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִימְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבַּקּוֹלִית. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין נִימְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבַּקּוֹלִית. וְאִם נִמְנֶה נִמְנֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְיִשְׂרֹף וְיִמְנֶה. מִפְּנֵי אָבְדָּן קֳדָשִׁים. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל. יִשְׂרֹף וְיִמְנֶה. 54b סָבַר שְׁמוּאֵל כְרִבִּי יַעֲקֹב. [דְּרִבִּי יַעֲקֹב] אָמַר. הָכָא בַכוֹשֶׁר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה וְנִיטְמָא אָסוּר בִּשְׁבִירַת הָעֶצֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סבר שמואל כרבי יעקב וכו'. כלומר אין דסבר שמואל כר' יעקב דלעיל דאם היה לו שעת הכושר אפי' נפסל אח''כ יש בו משום שבירת עצם והלכך טעמא דמתני' דקאמר ישרפו בששה עשר משום דאין להם תקנה אחרת לפי שאסור להוציא המוח על ידי שבירה וליהנות מהעצם אפי' עכשיו שנפסלו מחמת נותר ובשעת אכילה אסור על ידי שריפת העצם דשורף הוי כשובר וכולה מלתא דשמואל כר' אלעזר דלעיל אתיא דהכי מוקי ליה לטעמא דהתנא דמתני' ופליגא על התנא דהתוספתא:
על דעתיה דשמואל ישרוף וימנה. הך פירכא אינה אלא כדרך בעיא אליבא דשמואל וה''פ דלשמואל דלא מחלק בין לכתחלה לבין דיעבד דאין נמנין על מוח שבקולית סתמא קאמר ואי מטעמא דחשש' מפני הפסד קדשים לא הוה אסר אלא לכתחלה וכהאי דר' יוחנן אלא ודאי דטעמיה לאו משום חששא בעלמא הוא דמדינא הוא דקאמר אין נימנין והשתא על כרחך דשמואל לא ס''ל כהאי תנא דתוספתא דשורף אין בו משום שובר אלא דס''ל שורף יש בו משום שובר ומי נימא דס''ל כהאי דר' אלעזר דלעיל דדייק לה הכי מהמתני' דקאמר מה טעם אמרו וכו' וכדפרישנא:
ר' יוחנן דידיה אמר נמנין לכתחלה על מוח שבקולית. דס''ל כתנא דהתוספתא דלעיל שהשורף אין בו משום שובר ור' יעקב בר אחא קאמר בשם ר' יוחנן דהכי שמיע ליה מיניה אין נמנין לכתחלה על מוח שבקולית ואם נמנה נמנה ויוצא בו ידי חובתו:
על דעתיה דר' יוחנן וישרוף וימנה. על הא דר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן הוא דפריך דהא על כרחך דסבירא ליה שהשורף אין בו משום שובר מדקאמ' ואם נמנה נמנה ואוכל המוח ע''י ששירף העצם ומוציאו להמוח וא''כ אמאי קאמר דלכתחלה אין נימנין וישרוף העצם וימנה על המוח ואפי' לכתחלה ומשני מפני אבדן קדשים שלכתחלה חוששין דילמא בהדי דמנח גומרתא על העצם תשרוף גם ממקצת המוח שבתוכו ה''ז כמפסיד קדשים בידים ולפיכך אסור לכתחלה ואם נמנה נמנה:
גמ' עצם שאין עליו בשר. מבחוץ במקום אחד:
ר' יוחנן אמר אסור לשוברו. אפי' שלא במקום בשר מפני כזית בשר שיש עליו במקום אחר:
רשב''ל אמר מותר לשוברו. שלא במקו' בשר לפי שלא הזהירה התורה בשבירת העצם אלא א''כ יש עליו כזית בשר במקום שבירה או שיש בו כזית מוח מבפנים:
ויחלוץ וכו'. אי בעצם הקולית א''כ אכתי קשיא אמאי טעון העצם שריפה ויחלוץ את הבשר שמבפני' והוא המוח יחליצנו מן העצם וישליכנו ויהנה מן העצם:
סברין מימר אין חולצין את הפסול. כלומר שהרי אי אפשר שיחליץ את המוח מתוכו אלא ע''י שבירת העצם וזה אסור ואפילו עכשיו שניתותר ונפסל אפ''ה יש בו משום שבירת עצם דאנן סברין מימר דבו דאמר רחמנא בכשר ואפי' בפסול ואפי' אחר כמה ימים אסרה התורה בו שבירת עצם:
אמר ר' אלעזר לא צריך לאוקמי אליבא דר''ל. דס''ל כהאי סברין מימר דאפי' הפסול מעיקרו יש בו משום שבירת עצם אלא פתר לה ר''ל כר' יעקב דהתוספתא בפ''ו דאמר הבא בכושר משעה ראשונה שהיתה לו שעת הכושר מתחלה ונטמא אחר כך אסור בשבירת העצם ודתנן לקמן השובר בטמא אינו לוקה היינו בשלא היה לו שעת הכושר וא''כ הכא שהיה לו שעת הכושר אלא שנתותר יש בו משום שבירת העצם:
ר' אימי בשם ר' אלעזר מה טעם אמרו וכו'. כלומר משום דקשיא ליה על הא דקתני העצמות דין נותר יש להן שעל כרחו באין לידי נותר שאי אפשר לאכול המוח שבהן לפי שאינו אלא ע''י שבירת העצם והרי אפשר לחולצו בשעת אכילה ע''י שריפה שמניח גומרתא על העצם במקום המוח ונשרף העצם ומוציא המוח וכדתנינן בתוספתא שם השורף את העצמות והמחתך בגידין ובקרניים ובטלפים אינו עובר בל''ת אלא לאו ש''מ דתנא דמתני' לא ס''ל כהאי תנא דהתוספתא וקסבר שהשורף בעצמות יש בו משום שובר ועובר בלא תעשה והלכך על כרחך שבאין לידי נותר מפני המוח שבהן וישרפו בט''ז:
שמואל אמר נמנין. לאחד שיהיה מן החבורה על מוח שבראש שאפי' אינו מגיע לו אלא כזית מן המוח שבראש נמנין עליו וכדמפרש טעמא לפי שהוא יכול לגוררו ולהוציאו דרך נקב האוזן וא''צ שבירת העצם אבל אין נמנין על מוח שבקולית שאינו יכול להוציאו אלא דרך שבירת העצם:
והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בט''ז. ועל כרחך בעצם שאין עליו בשר מיירי דאי יש עליו בשר תיפוק ליה משום נותר בבשר ואי אמרת מותר לשוברו א''כ קשיא ויקוץ וכלומר היה לו לשוברו בשעת האכילה והאיך הוא בא לידי נותר שיהא טעון שריפה ומשני מפני המוח שבקולית כלו' דבעצם הקולית מיירי שאין עליו בשר מבחוץ ויש בו מוח מבפנים ועל כרחו בא לידי נותר שאסור לשוברו מפני המוח שבו:
מָהוּ לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת חָמֵץ. מָאן דִּילִיף מִן הַנּוֹתָר. אָסוּר. מָאן דְּלָא יְלִיף מִן הַנּוֹתָר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. יָרְדוּ לָהּ בְּשִׁטַּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל (וכו'). [כְּמַה דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּמָּן. תִּינּוֹק שֶׁעָבַר זְמַנּוֹ נִימּוֹל בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וְהָכָא עִיבֵּר זְמַנּוֹ נִשְׂרַף בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה.]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל. אהני דמתני' קאי שאם הן נשרפין שלא בזמנן כגון שחל ט''ז בשבת נשרפין הן נמי בלילה של י''ז כמה דר' ישמעאל אמר תמן וכו' בתוספתא דשבת פי''ו וגריס התם להא בשם ר''א ב''ר שמעון דס''ל דמילה שלא בזמנה נוהג בין ביום בין בלילה:
ומאן דלא יליף מנותר מותר הוא במדורת חמץ. שהציתו מבעוד יום להיות דולקת בי''ט או בשבת ואף על גב דהמוצא חמץ בי''ט של פסח אסור לשורפו והכי תני בהדיא בתוספת' דשבת פ''ב שאני הכא דהא מיהת מצות ביעור חמץ בזמנו הוא דאתחיל ועביד:
מאן דיליף. שריפת חמץ מן הנותר כר' יהודה בפ' כל שעה אסור כמו דשריפת קדשים אסור אע''פ שמצית האור מבעוד יום אם הולכת ודולקת בשבת וכדקאמר רב חסדא לעיל שם וה''ה בי''ט:
מהו להצית את האור במדורת חמץ. גרסינן להא לעיל פ' במה מדליקין בהלכה א' וכן להא דלעיל מה חמית מימר וכו' וכדפרישית שם דעיקר הבעיא במדורת חמץ שיש לו לשרוף בע''פ דבלאו הכי צריך לשורפו והלכך מיבעי ליה אם הצית אור במדורת חמץ מבעוד יום מהו שיהא מותר שתהא מדורת חמץ זו דולקת והולכת בי''ט ובשבת או לא:
משנה: כָּל הַנֶּאֱכָל בְּשׁוֹר הַגָּדוֹל יֵאָכֵל בִּגְדִי הָרַךְ וְרָאשֵׁי כְנָפַיִם וְהַסְּחוּסִין. הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בְּפֶסַח טָהוֹר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא אֵינוֹ לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והשובר נטמא. כגון שבא בטומאה בתחלה וכן אם נתפגל או נפסל בתחלה שנשחט במחשבת חוץ לזמנו או שלא לשמו אינו לוקה משום שבירת העצם שנאמר ועצם לא תשברו בו בכשר הוא שמוזהר על שבירת העצם ולא בפסול אבל אם היה לו שעת הכושר בתחלה ואחר כך נפסל בטומאה או יציאה וכיוצא בהן יש בו משום שבירת עצם ולוקה:
אבל המותיר בטהור. כלומר אף בטהור אינו לוקה משום נותר ומשום דהוי ליה לאו הניתק לעשה דכתיב לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו:
השובר את העצם בפסח טהור. אחד ששוברו בלילי ט''ו או ששבר בו עצם מבעוד יום או ששבר אחר כמה ימים ה''ז לוקה ארבעים:
וראשי כנפים והסחוסים. בבבלי רמי דהא מרישא משמע את שאינו נאכל בשור הגדול אינו נאכל בגדי הרך והדר קתני ראשי כנפי' והסחוסין והא הני לא מתאכלי בשור הגדול ומסיק דהכי קתני כל הנאכל בשור הגדול ע''י שליקה הרבה נאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשי כנפים והסחוסים וראשי הכנפים הם ראשי הכתפים וכן אותן גידים הקשים שהם סביבות הפרקים באדם ובבהמה ובעוף ונקשרים אותן הפרקים באותן הגידים נקראים ג''כ ראשי כנפים והסחוס שקורין טינדרוס בלע''ז כגון תנוך האוזן וסחוסי החזה וכיוצא בהן שאלו נאכלין בשור הגדול על ידי שליקה נאכלין הן בגדי הרך בצלי:
יאכל בגדי הרך. של פסח אבל מה שאינו נאכל בשור הגדול כלל אינו נאכל בפסח וכדמפרש לקמיה:
מתני' כל הנאכל בשור הגדול. שכבר הוקשה כל שעתיד להקשות בו:
אֲבָל הַמּוֹתִיר [בַּטָּהוֹר] וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים. רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָה כְּשֶׁבָּא בְטוּמְאָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם בָּא בְטַהֲרָה וְנִטְמָא כְּבָא בְטַהֲרָה וְלוֹקִין עַל שְׁבִירָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתיב ר' יוחנן לרשב''ל וכו'. כאן הוא מקומו ולבתר הכי גרסינן הא דמציין אבל המותיר בטהור וכו' דעל הא דקאמר ר''ל מייתו הא דמתיב ליה ר' יוחנן וכדלעיל ומשני מפני מוח וכדפרישית לעיל ומוסיף עוד בקושיא הכא ויחלוץ בשר מן העצם ויקוץ כלומר ויחלוץ ע''י גומרתא שיניח מבחוץ ויוציא המוח שמבפנים ויכול לשברו אח''כ ומשני שלא לפקח מחמת הגומרתא במקום אחר בעצם שהוא תחת הבשר שעליו ולפי גי' הספרים שמצוין זה בתר מתני' דלקמן יש לפרש דקושיא השנייה ויחלוץ בשר מן העצם וכו' אהאי מתני' דלקמן קאי אבר שיצא וכו' דאמאי צריך לקלוף וכו' ומשני וכו' וכדפרישי' ואגב מייתי להאי דמתיב ר' יוחנן וכו' דלעיל:
אבל המותיר בטהור וכו'. מתניתא דקתני השובר בטמא אינו לוקה דוקא בבא בטומאה משעה ראשונה וכו' כדפרישית במתני':
רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִיסִּי חַד מִיחְלַף וְחַד כְּהָדֵין תַּנָּייָא. מָאן דְּמִחְלַף לֵית לֵיהּ כְּאִילֵּין קִישּׁוּיָא. וְכַמְּה יִשְׁבּוֹר. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַיָּד מְחַגֶּרֶת. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רִבִּי זְעוּרָה וְרִבִּי בָּא תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר. עַד כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַיָּד מְחַגֶּרֶת. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ צִפּוֹרֶן. מָאן דְּאָמַר. יָד. כָּל שֶׁכֵּן צִפּוֹרֶן. מָאן דְּאָמַר. צִפּוֹרֶן. אֲבָל יָד לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרֵי. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּשְׁבּוֹר עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר וּמִמְּקוֹם בָּשָׂר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. מֵיַתַּה. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּטּוֹל אֶבֶן וִירַסֵּס. עֶ֖צֶם. לְחַייֵב עַל כָּל עֶצֶם וָעֶצֶם. הָדָא דְתֵימַר. בְּהַתְרָייָה אַחַת. אֲבָל בִּשְׁתֵּי הַתְרָיוֹת. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ עֶצֶם אֶחָד וְשִׁבְּרוֹ וְחָזַר וְשִׁבְּרוֹ חַייָב שְׁתַּיִם. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגְא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עֶצֶם שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר מוּתָּר לְשׁוֹבְרוֹ. לֹא אָמַר אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלָּקֶה. הָא לֶאֱסוֹר אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבנן דקיסרין אמרי. דפליגי ר' חייה ור' איסי בהאי מימרא דר' יוחנן ור''ל דחד מיחלף דר' יוחנן לדר''ל ודר''ל לדר' יוחנן וחד תני כהדין תנייה דלעיל ומאן דמיחלף להו לית ליה באילין קישויא מרומיא דאהדדי דלדידיה לשיטתייהו הוא דאזלי:
וכמה ישבור בעצם. הפסח ויהא עובר בלאו:
עד כדי שתהא היד מחגרת. כלו' בשר אצבע היד תהא מחגרת בפגימת השבירה וכדמפרש לקמיה להאי דאידך דאמר אפי' צפורן מחגרת בו ומפרש ואזיל מ''ד יד כ''ש צפורן וכו' וכלומר דלא תימא לפרש דמ''ד יד לא בעי אלא שתהא כל כך שבשר האצבע נכנס בהשבירה ומ''ד אפי' צפורן היינו שאם היא כל כך שאפי' הצפורן עם הבשר מחגרת בו הוי שבירה וא''כ האי מ''ד מיקל הוא להכי קאמר דלא היא איפכא היא דהויא דמ''ד יד כ''ש צפורן והיינו דאיהו מיקל שאם מרגיש בשר האצבע לפגימת השבירה מכ''ש שמרגיש הצפורן בה שלעולם נרגשת פגימה הקטנה בצפורן יותר מבבשר ולדידיה צריך שתהא הפגימה גדולה שבשר האצבע מחגרת בה ומכ''ש שהצפורן מחגרת בה ומ''ד צפורן אבל יד לא כלומר דלא שתהא גדולה כל כך שאף בשר האצבע מחגרת אלא אפי' צפורן בלבד מחגרת בה הוי פגימה והיינו דקאמר אפי' צפורן ואיהו הוא דמחמיר:
וממקום בשר. ולאפוקי שלא במקום בשר ואפי' יש עליו בשר במקום אחר:
שמואל בר אבא בעי. על דאמרי במקום בשר דווקא דמעתה לעולם אינו חייב עד שיטול אבן וירסס בתמיה וכלומר שהרי במקום בשר צריך שיטול אבן וירסס עד שישבור העצם תחתיו וכי ס''ד דדוקא בכהאי גוונא אסרה התורה אלא דלאו מילתא היא וכשיש עליו בשר חייב אפילו שברו שלא במקום בשר:
עצם כתיב. ל''י לחייב על כל עצם ועצם שבו:
הדא דתימר בהתרייה אחת. שאם התרו בו בהתראה אחת לא תשבור העצמות חייב הוא על כל עצם ועצם בפ''ע אבל בשתי התראות משכח''ל שחייב שתים אפי' בעצם אחד שכן הוא אפי' בעצם אחד שהתרו בו ושברו וחזרו והתרו בו אל תשברו במקום אחר באותו עצם חייב שתים:
לית הדא פליגא על ר' שמעון בן לקיש. הא דקתני לחייב על כל עצם ועצם וכי לא פליגא הדא על דר' שמעון בן לקיש דקאמר בריש הלכה דלעיל דעצם שאין עליו בשר במקום זה אף על פי שיש עליו בשר במקום אחר מותר לשוברו והא מהכא משמע שאפי' בעצם כה''ג חייב דהא על כל עצם ועצם קאמר וכי היאך אפשר שלא יהא בו עצם שאין עליו בשר אלא במקום א' ואינו מחופה כולו בבשר ומשני דהא דקאמר ר''ל מותר לשברו לאו דוקא דלא אמר אלא שלא ילקה עליו הא לאסור אסור ואיהו דריש נמי מעצם דכתיב דלא לחייב מלקות על כל עצם ועצם קאמר אלא ללמד דאיסור מיהת איכא בכל עצם ואפי' אין עליו בשר במקום שבירה:
הלכה: גִּידִּים הָרַכִּים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִימְנִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין נִימְנִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. [דְּתַנִּנָן תַּמָּן.] אֵילּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. עוֹר הָאָדָם וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִישּׁוּב. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַף עוֹר שֶׁלְחֲזִיר חַבָּר. [עוֹר חֲטֶרוֹת גָּמָל הָרַכָּה. עוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ. עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת. עוֹר בֵּית הַבּוֹשֶׁת. וְעוֹר הַשְּׁלִיל. וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. וְעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחוֹמֶט. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַלְּטָאָה כַּחוּלְדָּה. וְכוּלָּן שֶׁעִיבְּדָן. אוֹ שֶׁהִילֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה. טְהוֹרִין. חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. שְׁמֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת׃] אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 55a לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאִיסּוּר וּלְטומְאָה. אֲבָל לִלְקוֹת. עוֹר הוּא. וְאֵין לוֹקִין עָלָיו מִשּׁוּם נְבֵילָה. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשְׁנָה שְׁלֵימָה שָׁנָה רִבִּי. בֵּין לְאִיסּוּר בֵּין לִלְקוֹת בֵּין לְטוּמְאָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הוּא עֲבַד לֵיהּ בָּשָׂר. וָכָא לָא עֲבַד לֵיּהּ בָּשָׂר. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן שֶׁהוּא עוֹר. וְעוֹר סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת. כָּל שֶׁכֵּן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַה אִין תַּמָּן שֶׁסוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת הוּא עֲבַד לֵיהּ בָּשָׂר. כָּאן שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי אַבּוּן. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְאָֽכְל֥וּ אֶת הַבָּשָׂר֭. לֹא גִידְים
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אבין טעמא דר''ל. כאן דכתיב ואכלו את הבשר ולא גידין וגזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דאין נחשבין כבשר:
שנייא היא תמן שהוא עור ועור סופו להקשות. כלומר אינו עשוי להקשות אלא בסופו אבל עכשיו רך הוא ופריך א''כ כ''ש דמחלפא שיטתיה דר''ל וכו' דמה אם תמן דמיהת סופו להקשות ביותר ויותר מן הגידין ואפ''ה הוא עביד ליה בשר דאזיל בתר השתא כאן בגידין שאין סופן להקשות כל כך כמו הני דהתם לכ''ש דניזיל בתר השתא:
מתלפא שיטתיה דרשב''ל. דתמן עבד ליה כבשר וס''ל דבתר השתא אזלינן והכא בגידין הרכין לא עבד ליה בשר. וברומיא דר' יוחנן אדר' יוחנן לא מהדר מידי משום שקבלה היתה בידם דהדר ביה ר' יוחנן לגבי דר''ל בגידין וס''ל אין נמנין עליהן אלא דר''ל אדר''ל קשיא:
משנה שלימה שנה רבי. לנו ובין לאיסור ובין למלקות ובין לטומאה חשיבי כבשר ומשום דבתר השתא אזלינן וקשיא:
דאיתפלגון. בהא דתנינן תמן בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן וכו' ופליגי דלענין מאי הן כבשר דר' יוחנן אמר לא שנו אלא לאיסור אכילה כגון עור חזיר ועור חטוטרת גמל הרכה וכן לענין טומאת נבלה כאלו דקחשיב אוכל ללקות עור הוא ולא מיחשב כבשר מכיון שסופן להקשות:
מחלפה שיטתיה דר' יוחנן וכו'. קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דלקמן וכן דר''ל אדר''ל:
אין נמנין עליהן. דבתר בסוף אזלינן וגרסינן להאי סוגיא לקמן בסנהדרין פ' בן סורר ומורה בהלכה ב':
ר' יוחנן אמר נימנין עליהן. בפסח דבתר השתא אזלינן וראויין הן לאכילה:
גמ' גידים הרכים. עכשיו וסופן להקשות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source