משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותולין כל חמש. ואינו אוכל דלר' יהודה אדם טועה שתי שעות ודלמא יהא סבור על הז' שהיא חמישית ומיהו לשרוף אינו צריך ומאכיל הוא לבהמתו אבל ששית אסור אף בהנאה מדרבנן גזירה משום שביעית והלכה כרבי יהודה:
מתני' ושורפין בתחילת שש. ואף על גב דמדאורייתא כל שעה ששית שריא כדמסיק בגמרא מדכתיב אך ביום הראשון תשביתו והראשון זה י''ד וכתיב אך חלק חציו לחמץ וחציו למצה רבנן הוא דגזור דילמא טעי וסבור על שביעית שהיא ששית אבל אחמישית לא טעי למימר על השביעית שהיא חמישית הלכך לר''מ מותר לאכול:
וּמַה שֶּׁהוּא מְשַׁייֵר יַנִּיחֶינּוּ בְצִינְעָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו׃ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כּוֹפֶה עָלָיו כֶּלִי. כָּפָה עָלָיו כֶּלִי וְלֹא מְצָאוֹ. אֲנִי אוֹמֵר יָד נְטַלְּתוֹ. לֹא כָפָה עָלָיו כֶּלִי וְלֹא מְצָאוֹ. אוֹתוֹ הַבָּיִת צָרִיךְ בְּדִיקָה. אוֹ שְׁאָר הַבָּתִּים לֹא יְהוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָבַד כְּזַיִת מִן הַמֵּת בַּבָּיִת. בִּקְשׁוֹ וְלֹא מְצָאוֹ. הַבָּיִת טָהוֹר. לִכְשֶׁייִמָּצֵא. הַבָּיִת טָמֵא לְמַפְרֵעַ. הָדָא יָֽלְפָה מִן הַהִיא. וְהַהִיא יָֽלְפָה מִן הָדָא. הָדָא יָֽלְפָה מִן הַהִיא. הִיא אִיבֵּד הִיא הִינִּיחַ. וְהַהִיא יָֽלְפָה מִן הָדָא. אֵין לָךְ צָרִיךְ בְּדִיקָה אֶלָּא אוֹתוֹ הַבָּיִת בִּלְבַד. וּכְרִבִּי יוּדָה אֲפִילוּ אוֹתוֹ הַבָּיִת לֹא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מַעֲשֶׂה בְשִׁפְחָתוֹ שֶׁלְמִסִּיק אֶחָד בְּרִימוֹן שֶׁהִשְׁלִיכָה נֶפֶל אֶחָד לְבוֹר. וּבָא כֹהֵן אֶחָד וְהֵצִיץ לֵידַע מַה שֶׁהִשְׁלִיכָה. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִיהֲרוּ. 4a שֶׁדֶּרֶךְ חוּלְדָה וּבַרְדְּלֵיס לִהְיוֹת גּוֹרְרִין אוֹתוֹ. רַצָּה הִיא אַחַר הַבָּשָׂר. וְאֵינָהּ רַצָּה אַחַר הַפַּת. וַאֲפִילוּ תֵימַר. רַצָּה הִיא אַחַר הַבָּשָׂר וְאַחַר הַפַּת. בָּשָׂר גּוֹרֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. פַּת גּוֹרֶרֶת וּמֶנַחַת. רַבֵּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חוּלְדָּה. וּכְרִבִּי יוּדָה חוֹשְׁשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבנן דקסרין וכו'. כלומר ולא עוד אלא דשמעינן לרבנן דקיסרין דאמרין דרבי יהודה מחמיר טפי ופליג אמתני' דקתני אין חוששין שמא גררה חולדה ולרבי יהודה חוששין מפני שדרכה לגרור אלמא דמחלק רבי יהודה בין בשר לבין פת:
אני אומר יד נטלתו. כלומר תלינן באדם שנטלו ולא חיישינן לחולדה שהרי כלי היה עליו:
אותו הבית צריך בדיקה. דשמא חולדה נטלתו:
או שאר כל הבתים וכו'. דרך בעיא היא או דילמא חוששין אנו גם לשאר הבתים הסמוכין שמא גררה חולדה לשם ויהיו צריכין בדיקה הואיל והניחו ולא מצאו איתיילד כאן ריעותא ולא דמי למתני' דקתני אין חוששין:
נישמעינה מן הדא. תוספתא דטהרות אבד כזית מן המת מן הבית ובקשו ולא מצאו הבית טהור דתלינן אדם טמא נכנס לשם ונטלו:
לכשימצא. כלומר ואם נמצא אחר כך הבית מטמא למפרע לכל הטהרות שנעשו בין האבידה לבין המציאה שהרי היתה הטומאה שם אלמא דלאותו הבית הוא דחיישינן בלבד וכדמסיק ואזיל:
הדא ילפה מן ההיא וכו'. וקאמר הש''ס הרי נמצינו למידין חדא מחבירתה דהדא דין דטומאה דהתם ילפינן מן ההיא דבדיקה דהכא דהיא איבד היא הניח כלומר דלאו דוקא אם איבדה הטומאה ובקשו ולא מצא דתלינן באדם שנטלו אלא הוא הדין בהניח ולא מצאו תלינן באדם כדאמרינן גבי חמץ דאם כפאו בכלי והניחו ולא מצאו תלינן באדם שנטלו וההוא דחמץ ילפא מן הדא דטומאה שאין לך צריך בדיקה אלא אותו הבית בלבד ולא חיישינן לשארי בתים הסמוכים כמו דהתם לכשימצא אותו הבית בלבד הוא מטמא למפרע ולא חיישי' שמא גררה החולדה להטומאה לשארי בתים וחזרה יגררה לכאן:
וכרבי יודה. דלקמן אפילו אותו הבית לא יהא צריך בדיקה דאיכא למימר אפילו החולדה נטלתו אימר אכלתיה:
נישמיעינה מן הדא. כלומר והי רבי יהודה והיכא שמעינן ליה הכי וקאמר מן הדא דקאמר רבי יהודה וכו' ובא מעשה לפני חכמים וטהרו לאותו הכהן שדרך חולדה וכו' אלמא דתלינן שגררוהו משם ואכלו ודחי לה הש''ס דמההיא אין ראיה דסתם חולדה רצה היא אחר הבשר ולא אחר הפת:
ואפי' תימר. כלומר וא''נ אפ''ת שרודפת גם אחר הפת אפ''ה יש לחלק לפי שהבשר גוררת ואוכלת ולא משיירא מידי אבל פת גוררת ומנחת ואיכא למיחש אפילו לרבי יהודה:
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ כול'. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן מִדִּבְרֵיהֶן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן. זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר. יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ. הָא כֵיצַד. תֶּן לוֹ לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה שָׁעָה אַחַת. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן. זֶה אַרְבָּעָה עָשָׂר. יָכוֹל כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ. הָא כֵיצַד. חֲלוֹק אֶת הַיּוֹם חֶצְיוֹ לְחָמֵץ וְחֶצְיוֹ לְמַצָּה. מִחְלֶפֶת שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. תַּמָּן הוּא אָמַר. אַךְ לְרַבּוֹת. וְהָכָא הוּא אָמַר. אַךְ לָמָעֵט. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְידַּוּמָא. מִיעֲטוֹ שֶׁאֵינוֹ בְחָמֵץ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. עַל אֲכִילָתוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. עַל עֲשִׂייָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''מ אומר לא תאכל עליו חמץ על אכילתו. השתא מפרש דקרא דלא תאכל עליו חמץ דכתיב גבי קרבן פסח מיתרצא לתרווייהו דמר דריש להאי קרא כטעמיה ומר כטעמיה דר''מ דס''ל אחר חצות אינו אסור מן התורה דריש לא תאכל עליו חמץ בשעת אכילתו דפסח היא שהקפידה התורה דאלו בשעת עשייתו לא נאסר חמץ ורבי יהודה סבר בשעת עשייתו קאמר קרא לא תאכל עליו חמץ שהוא אחר חצות שזהו זמן להכשר שחיטת הפסח:
אר''ש מיעטו שאינו בחמץ. כלומר ה''נ מיעוט הוא דממעיטנן כולי' יום י''ד מאיסור חמץ דלא תימא יום הראשון י''ד הוא לכך כתיב אך דאינו אסור אלא מקצתו ובשעה אחת קודם שקיעת החמה סגי:
וכא אמר אך למעט. בפ''ק דביצה דפליגי ר''מ ורבי יהודה במכשירי אוכל נפש בי''ט דרבי יהודה מתיר ולר''מ אסור כסתם מתני' דפ''ה דביצה ופ''ק דמגילה אין בין יו''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ומפרש בהאי תלמודא בפ''ק דביצה דלרבי יהודה דמתיר אף מכשירי אוכל נפש מרקידין ביו''ט ולמאן דאסר מפרש התם דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אך הוא לבדו הרי אלו ג' מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד בי''ט אלמא אך למעט הוא:
מחלפה שיטתיה דר''מ תמן אמר אך לרבות. כלומר בפסחים גבי חמץ דריש אך לרבות לאסור שעה אחת קודם שקיעת החמה:
ת''ל אך חלוק את היום חציו לחמץ וחציו למצה. אך חץ היא בגימטריא דאח''ס בט''ע גי''ף דכ''ץ הח' במקום הא' והצ' במקום הך':
אך ביום הראשון זה ארבע עשר. רבי יהודה ס''ל הראשון דמעיקרא משמע כדכתיב הראשון אדם תולד:
ת''ל אך חלק הא כיצד תו לו שעה אחת. לפני שקיעת החמה שיבערנו ומכאן ואילך קאי באיסור אכילת חמץ והיינו ביום הראשון כלומר סמוך ליום הראשון תשביתו:
יכול משתחשך. שאין ביעורו אלא משתחשך בארבעה עשר ויהא אוכל חמץ עד הלילה:
אך ביום הראשון. תשביתו שאור מבתיכם וגו' זה חמשה עשר כדכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא וגו':
גמ' ר''מ אומר וכו'. מפרש הש''ס במאי פליגי דר''מ סבר משש שעות ולמעלה מדבריהן הוא שאסור לאכול חמץ וכדדריש לקמן דלא מרבינן מקרא אלא שעה אחת קודם שקיעת החמה והלכך לא עבדי רבנן הרחקת כולי האי הואיל ועוקר איסור אכילת חמץ אחר חצות מיד אינו אלא מדבריהן ולרבי יהודה משש שעות ולמעלן מד''ת אסור והלכך עבדי רבנן הרחקה טפי וכל חמש אין אוכלין ולקמן פריך עלה:
רִבִּי יוּדָה אִית לֵיהּ [עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ. עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עַל בִּיעוּרוֹ. עֲשֵׂה עַל אֲכִילָתוֹ. שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל עָלָי֥ו מַצּ֖וֹת. וְלֹא חָמֶץ. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה. עֲשֵׂה. לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ. לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. עֲשֵׂה עַל בִּיעוּרוֹ. תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְׂאֹ֖ר. לֹא תַעֲשֶׂה עַל בִּיעוּרוֹ. שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאוֹר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עשה על ביעורו. שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וקאי בעשה דתשביתו מזמן עשיית הפסח כדדריש רבי יהודה וילפינן השתא נמי דבאותו זמן קאי ג''כ בל''ת על ביעורו דכתיב הכא שבעת ימים וגו' וכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה התם גבי עשה דתשביתו אחר חצות י''ד הוא בכלל כדלעיל אף כאן גבי ל''ת מאחר חצות הוא בכלל:
רבי יודה אית ליה עשה ול''ת וכו'. כלומר דהש''ס מתרץ דלא תיקשי הא לרב יהודה דדרי' ליה מקרא דאך דמן התורה אסור באכילת חמץ מאחר חצות א''כ קרא דלא תאכל עליו חמץ למה לי דבשלמא לרבי מאיר ל''ק למה לי האי קרא דהא איהו נמי דריש מאך לאסור שעה אחת קודם שקיעת החמה ועליו דריש על אכילתו ולמה לי הא ממילא נפקא דהרי כבר אסור מקודם שקיעת החמה דהא ליתא משום דאיכא לתרוצי אליבא דרבי מאיר דאי לאו קרא דלא תאכל עליו חמץ לא הוה דרשינן מאך לאסור שעה אחת קודם שקיעת החמה משום דה''א קרא דאך איצטרך לאסור משתחשך גופיה דאי לאו קרא דאך לא הוה ידעינן כלל דמשתחשך אסור דימים כתיב ולדידיה יום הראשון חמשה עשר היא והשתא דכתיב האי קרא דלא תאכל עליו שפיר הוא דדריש יכול משתחשך סגי ת''ל אך חלק לחסור שעה אחת קודם שקיעת החמה אלא לרבי יהודא דס''ל יום הראשון זה ארבע עשר ואי לאו אך הוה אסרינן כל היום ארבעה עשר ומיהו מחצות ולמעלה שפיר נפקא לן דאסור וא''כ לדידיה קשיא הלכך מפרש הש''ס דלרבי יהודה נמי לא תקשי דקרא איצטריך ליתן עשה ול''ת על אכילת חמץ בשעת עשיית הפסח וכלומר משעת עשיית הפסח עד אחר שבעת ימים עובר בעשה ול''ת על אכילתו וכן נמי עובר בעשה ול''ת על ביעורו משעת עשיית הפסח ואילך כדמפרש ואזיל:
4b הָא רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָה מִדִּבְרֵהֶן. שְׁבִיעִית אֲסוּרָה מִשּׁוּם גָּדֵר. שִׁשִּׁית לָמָּה. מִשּׁוּם גָּדֵר. וְיֵשׁ גָּדֵר לְגָדֵר. אֶלָּא שָׁעָה שִׁשִּׁית מִתְחַלְּפָה בַשְּׁבִיעִית. הָא רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵחָמֵשׁ וּלְמַעֲלָה מִדִּבְרֵיהֶן שִׁשִּׁית אֲסוּרָה מִשּׁוּם גָּדֵר. חֲמִישִּׁית לָמָּה. מִשּׁוּם גָּדֵר. וְיֵשׁ גָּדֵר לְגָדֵר. אֶלָּא שֶׁחֲמִישִּׁית מִתְחַלְּפָה בַשְּׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא ר''מ אומר וכו'. השתא מפרש לה טעמא דפלוגתייהו במתני' דלר''מ דס''ל אוכלין כל חמש ובששית אסור ושורפין הא לדידיה משש שעות ולמעלה מדבריהן בעלמא הוא דאסור ושביעית גופה גזירה הוא וששית למה נמי משום גדר וכי יש גדר לגדר אלא דהיינו טעמא משום דאדם טועה בשעה ושמא תתחלף לו שעה ששית בשביעית הלכך אסרו גם בששית וכן לרבי יהודה טעמא דאסרו בחמישית אף על גב דששית גופה מדבריהן ומשום גזירה וה''ל חמישי' גזירה לגזירה אלא דלא ליתי לחלופי חמישית בשביעי' דרבי יהודה סבירא ליה אדם טועה בשתי שעות:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֵין חֲמִישִּׁית מִתְחַלֶּפֶת בַּשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הַדָּבָר מָסוּר לְבֵית דִּין. וּבֵית דִּין זְרִיזִין הֵן. בְּרַם הָכָא הַדָּבָר מָסוּר לַנָּשִׁים. וְהַנָּשִׁים עֲצֵילוֹת הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן. תַּמָּן תְּחִילַּת חֲמִישִּׁית סוֹף שְׁבִיעִית. בְּרַם הָכָא סוֹף חֲמִישִּׁית תְּחִילַּת שְׁבִיעִית. וְתַנֵּי כֵן. שֶׁבַּתְּחִילַּת חָמֵשׁ חַמָּה בַמִּזְרָח וְסוֹף שָׁעָה חַמָּה בַמַּעֲרָב. לְעוֹלָם אֵין הַחַמָּה נוֹטָה לְמַעֲרָב אֶלָּא בְסוֹף שֶׁבַע.]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחלפא שיטתיה דרבי יהודה. קשיא דידיה אדידיה תמן הוא אומר אין חמישית מתחלפת בשביעית גבי עדות בפ''ה דסנהדרין וגרסינן לכולה סוגיא שם בהלכה ג' דמודה התם רבי יהודה באחד אומר בחמש שעות היה המעשה ואחד אומר בשבע דעדותן בטלה ואפילו אמרינן אדם טועה בשתי שעות כדקאמר שם רבי יהודה אחד אומר בג' ואחד אומר בה' עדותן קיימת מ''מ בין חמש לשבע לא טעו אינשי כדמפרש התם שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב ואמאי קאמר הכא גבי חמץ דטעו אינשי בין חמש לשבע:
תמן. בעדות הדבר לב''ד שחוקרין ודורשין אותן והן זריזין וכלומר ומתוך כך העדים נזהרים ביותר שלא לטעות בכך לפי שהן יודעין שסופן לחקור ולדרוש אותן בבית דין אבל הכא בחמץ הדבר מסור לכל וגם להנשים ועצילות הן מלהשגיח על הדבר הלכך חיישינן דאפי' בין חמש לשבע אתו למיטעי:
אמר רבי יוסי בר' בון. בלאו הכי ל''ק דתמן בעדות אחד אומר בחמש היינו בתחלת חמש ואחד אומר בשבע היינו בסוף שבע דהוי להו שלש שעות והלכך אף על גב דסבירא ליה לרבי יהודה אדם טועה גם בג' שעות דהא ברישא דהתם אחד אומר בג' ואחד אומר בה' דקאמר רבי יהודה עדותן קיימת וא''כ אם אנו מפרשין גם כן להרישא כמו הסיפא דזה אומר בתחלת שלש וזה אומר בסוף חמש והוו ג' שעות ואפ''ה עדותן קיימת מכל מקום בסיפא מכיון דאיכא היכרא טובא בחמה לא טעו אינשי והוי הכחשה:
ברם הכא סוף חמישית תחלת שביעית. כלומר אי שרית להו למיכל בחמש חיישינן דילמא אתו למיכל נמי בסוף חמישית ובין סוף חמישית לתחלת שביעית ליכא היכרא דהיינו הך כדתני לקמיה דבתחלת חמש הוא דהחמה במזרח ובסוף שבע הוא דהחמה במערב וא''כ אתו למיטעי בין סוף חמש לתחילת שבע ותחילת שבע איסורא דאורייתא היא ומשום סוף חמש אמרו רבנן דלא יאכל כל חמש ולא הוי גזירה לגזירה דבסוף חמש טעמא רבא איכא דלא למיכל וכולא חמש חדא היא:
ותני בהדיא כן שבתחילת חמש וכו'. וא''כ מתחילת חמש לבין סוף שבע היא דליכא למיטעי וכדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source