Psa'him
Daf 49b
משנה: נִיטְמָא קָהָל אוֹ רוּבּוֹ אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים וְהַקָּהָל טָהוֹר יֵעָשֶׂה בְטוּמְאָה. נִיטְמָא מִיעוּט הַקָּהָל הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי׃
Traduction
Si l’assemblée est devenue impure, ou la majeure part, ou si les cohanim sont impurs et l’assemblée est pure, on offrira le sacrifice pascal malgré l’état d’impureté de l’assemblée (sans attendre à la seconde Pâques, au 14 Iyar, réservée aux impurs isolés). Si la minorité de l’assemblée est impure, les gens purs offriront le premier sacrifice; les autres attendront à la seconde Pâques (pour l’offrir à part).
Pnei Moshe non traduit
מתני' נטמא הקהל או רובו וכו' יעשו בטומאה. ואין נדחין לפסח שני ובין שרוב הקהל טמאין או הכהנים או שהכלי שרת טמאין יעשו הכל בטומאה בין הטמאים ובין מיעוט הטהורים. ודבר זה לא נאמר אלא בטומאת מת בלבד וכדפרישית בריש פרק דלעיל דלמדו חכמים מדכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו'. איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין לפסח שני אלא יעשו בטומאה ואף היחידים הטהורים עושין עמהן בטומאה לפי שאין קרבן הצבור חלוק ומדכתיב לנפש דרשי' לומר שאין זה אלא בטומאת המת בלבד ובשאר טומאות הכל נדחה לפסח שני:
נטמא מיעוט הקהל. והטהורין יכולין לעשות בטהרה שהי' הכהני' וגם כלי שרת טהורין. הם יעשו את הראשון ומיעוט הטמאין נדחין לפסח שני:
חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עוֹרוֹת פִּסְחֵיהֶן וְנִמְצֵאת יַבּוֹלֶת בְּעוֹרָהּ שֶׁלְאַחַת מֵהֶן. כּוּלְּהֹן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁינִי. סָֽבְרִין מֵימַר דְּרִבִּי נָתָן הִיא. 49b תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בְּמִיטָּמֵא בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּכְרִבִּי נָתָן זוֹרֵק אֶת הַדָּם.
Traduction
Si les peaux des agneaux de cinq séries différentes de gens ont été mêlées et qu’ensuite sur l’une d’elles on aperçoit une verrue, il faudra toutes les brûler en raison du doute, mais la validité du devoir rempli est telle, que l’on est dispensé de le renouveler à la seconde Pâques. – On a donc cru devoir dire plus haut que l’enseignement en question se réfère à R. Nathan seul; mais on peut aussi l’expliquer d’après d’autres interlocuteurs, et l’impureté en question qui atteint l’assemblée est seulement celle du doute sur l’existence d’une sépulture au fond du champ (246)A une place inconnue., sur lequel on a passé (voilà pourquoi malgré l’interdit de la chair soumise au doute, l’aspersion a lieu); tandis que selon R. Nathan, l’aspersion aurait lieu en tous cas (sans qu’il y ait doute).
Pnei Moshe non traduit
כולהון יוצאות לבית השריפה. לפי שאינו ידוע מאיזה חבורה הוא ופטורין מלעשות פסח שני וסברין בני ישיבה מימר דהאי ברייתא דר' נתן היא דאלו להת''ק דהתוספתא כמו שהבאתי לעיל בריש הסוגיא צריכין הן לעשות פ''ש. כך היה נראה לכאורה אלא דלפ''ז לא שייך הא דקאמר תיפתר ד''ה במיטמא וכו' דטומאה מאי עבידתה הכא וע''כ צ''ל דהגי' בספרים מסורסת היא והרבה תמצא כן בהעתקת הש''ס הזה והאי סברין מימר דר' נתן היא מקומו מקודם מודה ר' נתן קמא הוא ובתר דקאמר הא סופך מימר דר' נתן היא שם היא דשייכא ועל הא דקאמר הא סופך מימר על כרחך דר' נתן היא עלה קאמר דסברין מימר מעיקרא כן דהך תוספתא דקתני יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה לא מיתוקמא אלא כר' נתן דס''ל יוצאין בזריקה בלא אכילה והדר קאמרי' דלא היא אלא תיפתר הך תוספתא כד''ה ובמיטמא בספק בקבר התהום מיירי והלכך אל יאכל הבשר בטומאה דטמא אין כאן טומאה כלל והיאך יטמא הבשר בטומאה ודאית:
וכר' נתן זורק את הדם. כלומר ודאי אליבא דר' נתן בלאו הכי ניחא דלדידיה לא צריך לדחוקי כולי האי והא דקתני זורק את הדם שפיר הוא אליבא דר' נתן מיהו הא דמסיים ואל יאכל הבשר בטומאה יכילנא לשנויי לך ולאוקמי להא כד''ה ובנטמא בספק קבר התהום עסקינן:
רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אַ֣ךְ בְּכוֹר שׁ֡וֹר אֽוֹ בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ בְכ֥וֹר עֵז֖ וגו'. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְזָרַ֨ק הַכֹּהֵ֤ן אֶת הַדָּם֙ עַל מִזְבַּ֣ח יְי פֶּ֖תַח אוֹהֶל מוֹעֵ֑ד וְהִקְטִ֣יר הַחֵ֔לֶב לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיי. עַד שֶׁיְּהֵא שָׁם אוֹ בָשָׂר לַאֲכִילָה אוֹ אֵימוֹרִין לְהַקְטָרָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. נִטְמְאוּ שְׁיֵרֶיהָ נִשְׂרְפוּ שְׁיֵרֶיהָ אָֽבְדוּ שְׁיֵרֶיה. כְּמִידַּת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּשֵׁירָה וּכְמִידַּת רֵבִּי יְהוֹשֻׁעַ פְּסוּלָה. [שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת פְּסוּלָה. רִבִּי יִשָׁמָעֵאל מַכְשִׁיר. הִקְטִיר קֻמְצוֹ פַּעֲמַיִם. כְּשֵׁרָה׃] עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אִם אֵין דָּם אֵין בָּשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּשָׂר יֵשׁ דָּם. אִם אֵין קוֹמֶץ אֵין שְׁיֵרִיים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁירִיים יֵשׁ קוֹמֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם אֵין דָּם אֵין בָּשָׂר. אִם אֵין בָּשָׂר אֵין דָּם. אִם אֵין קוֹמֶץ אֵין שְׁיֵרִיים. אִם אֵין שְׁיֵרִיים אֵין קוֹמֶץ. אָמַר רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁייֵרִים יֵשׁ קוֹמֶץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם עָבַר וְזָרַק אֶת הַדָּם שֶׁהוּרְצָה.
Traduction
R. Yohanan ou R. Ismaël dit au nom de R. Josué: comme il est écrit d’une part (Nb 18, 17): ''mais le premier né de la vache, ou de la brebis, ou de la chèvre, etc.'', et d’autre part (Lv 17, 6): ''le cohen lancera le sang sur l’autel de l’Eternel à l’entrée de la tente d’assignation, et il fera fumer la graisse comme une odeur agréable à l’Eternel'', il suffit (pour justifier l’aspersion du sang) qu’il y ait, ou de la chair à manger, ou des graisses à brûler. On a enseigné ailleurs (247)Mis., (Menahot 3, 4).: si après la prise d’une poignée par le cohen (sur l’offrande de farine), le reliquat est devenu impur, ou a été brûlé, ou a été perdu, l’offrande reste pourtant valable selon l'avis de R. Eliézer (qui prescrit aussi de répandre le sang des victimes, malgré l’impureté, ou la disparition de la chair); selon R. Josué (qui est d’un avis contraire pour ce sang), ladite offrande ne sera pas valable; si l’on a omis de sanctifier la poignée prélevée, en la déposant dans un vase sacré (avant de la brûler, comme c’est dû en principe), elle ne sera pas valable; R. Ismaël la déclare valable; Si l’on a fait fumer la poignée en deux moitiés, l’opération est valable. L’opinion de R. Eliézer est ainsi expliquée: s’il n’y a pas de sang d’aspersion (par suite d’impureté), il n’y a pas non plus de chair (elle devient inaccessibles); mais au cas contraire, bien que la chair soit inaccessible, le sang qui subsiste sera répandu, et de même s’il n’y pas de poignée de farine (à brûler), il n’y a pas non plus de reste permis (248)Jér., (Yoma 2, 1) ( 39c).; mais, malgré l’absence de dernier, l’offrande de la poignée pourra avoir lieu. L’opinion de R. Josué sera expliquée de la façon suivante: s’il n’y a plus de sang, il n’y aura pas de chair permise, ainsi qu’à l’inverse s’il n’y a pas de chair, il n’y aura pas de sang à verser; et de même, en l’absence de la poignée de la farine (à offrir), il n’y aura pas de reste permis, pas plus qu’à l’inverse il n’y aura lieu d’offrir la poignée s’il n’y a plus de reste. Ce que notre Mishna permet d’offrir, malgré l’absence des restes (considérés comme tels par l’état d’impureté), n’est pas en opposition avec ce qui vient d’être dit; car, dit R. Mena, on peut la justifier selon l’avis de R. Eliézer, qui admet la combustion de la poignée de farine (la validité de cette offre), même en l’absence des restes. R. Yossa b. R. Aboun déclare que Rav et R. Yohanan disent tous deux: R. Josué est seulement d’un avis opposé en principe, et il reconnaît que si par transgression, on a répandu le sang (en cet état), le sacrifice est agréé (valable).
Pnei Moshe non traduit
כתוב אחד אומר אך בכור שור וגו' את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר וגו' וכתיב בתריה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין וגו' הרי נזכר כאן זריקת הדם בשביל הקטרת אימורין ובשביל הבשר לאכילה וכתוב אחד אומר וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' וגו' והקטיר החלב לריח ניחח לה' ואין כאן בשר לאכילה הא כיצד עד שיהא שם או בשר לאכילה או אימורין להקטרה דכתיב וזרק הכהן וגו' גילה לך דלאו דוקא שיהו כאן האימורין להקטרה וגם הבשר לאכילה באותן הקרבנות ששתיהן נוהגות בהן אלא אפי' יש בהן אלו שתיהן אתה מוצא שלפעמים זריקת הדם בשביל אחת מהן ועד שיהא שם או בשר לאכילה או אימורין להקטרה והיינו דתנינן במתני' ובמוקדשין אינו כן אלא אע''פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם:
תמן תנינן וכו'. בפ''ג דמנחות והבאתי הכל לעיל עם הפלוגתא דר''א ורבי יהושע בתוספתא גבי הא דר' מנא תיפתר וכו' דלעיל דמוקי להא דר' שמי כר''א ומייתי לה הדר כאן לומר דמתני' דקתני אפי' נטמא הבשר וכו' כר''א דתוספתא מיתוקמא דקאמר אף על פי שאין בשר יש דם ואיידי דקאמר לעיל אף על פי שאין שיריים וכו' מייתי לה נמי הכא בהאי לישנא ומשום דפלוגתייהו בקומץ ושיריים תני לה בהדיא במתני' דמנחות ואידך פלוגתא בברייתא היא:
רב ור' יוחנן תריהון אמרין. דלא פליג רבי יהושע אלא לכתחילה ומודה הוא שאם עבר וזרק את הדם הורצה ואף על פי שאין בשר הורצה הוא להקטיר את האימורין וארישא דמתני' דמיירי בפסח קאמרי דקתני נטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדם ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם זרק הורצה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source