Psa'him
Daf 48a
משנה: סָכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ. אִם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אִם חַי יְדִיחֶנּוּ. וְאִם צָלִי יִקְלוֹף אֶת הַחִיצוֹן. סָכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָמִים עַל בְּנֵיחֲבוּרָה שֶׁאֵין מוֹכְרִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִירוּשָׁלֵם׃
Traduction
Si l’on a enduit l’agneau pascal avec de l’huile d’oblation, il pourra être consommé par une association de cohanim. Si la compagnie réunie pour manger cet agneau se compose de simples israélites, au cas où l’animal est encore vivant, il suffit de l’essuyer; s’il est rôti (et a absorbé cette huile), il faut enlever la croûte extérieure. S’il a été enduit avec de l’huile de seconde dîme, il ne sera pas permis de conditionner avec les membres de la réunion qu’ils paient le montant de leur part, car on ne vend plus de seconde dîme une fois qu’elle est à Jérusalem (il faut la consommer sur place).
Pnei Moshe non traduit
מתני' סכו בשמן של תרומה. שמות' לסוכו במי פירות בשעת צלייתו כדתנן לעיל סוף פ''ב:
אם חי הוא. שעדיין לא נצלה ידיחנו וינגב:
ואם צלי הוא. דבלע יקלוף את החיצון:
לא יעשנו דמים עם בני חבורה. שיתנו לו דמים לפי חלקם בשביל המעשר שני שזהו כדרך מכירה:
לפי שאין מוכרין וכו'. ובגמרא קאמר דכן צריך לגרוס שאין פודין מעשר שני בירושלים דלאו דרך מכירה מאי בירושלים דנקיט אפי' בגבולין אין מוכרין כדתנן ריש מעשר שני אלא מפני שזה כדרך פדייה הוא ואילו היה הדבר בגבולין פודין וכאן שהוא בירושלים אין פודין מעשר שני בירושלים. ובנוסחת המשניות כתוב אין פודין:
משנה: חֲמִשָּׁה דְבָרִים בָּאִין בְּטוּמְאָה וְאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּטוּמְאָה. הָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְטוּמְאָה נֶאֱכָל בְּטוּמְאָה שֶׁלֹּא בָא מִתְּחִילָּתוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה׃
Traduction
Cinq objets différents (des sacrifices publics) peuvent être offerts à l’état impur (le devoir de les offrir l’emporte sur l’impureté), sans qu’il soit permis toutefois d’en manger. Ce sont: la première gerbe d’Omer (Lv 23, 15), les deux pains du Temple (à Pentecôte) et le pain de proposition, les sacrifices de paix publics, les boucs offerts le jour de la Néoménie. Si l’agneau pascal a été offert par des gens la plupart impurs, il pourra être consommé, puisque le principe même de cette offre se rapporte à la consommation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חמשה דברים באין בטומאה. בגמרא פריך אטו כל קרבנות הצבור אינן באין בטומאה. ומשני דמשום שאלו לאכילה הן שאין לך קרבן ציבור שנאכל אלא אלו וקמ''ל שאע''פ שהן באין בטומאה אין נאכלין בטומאה. קרבנות הצבור שדוחין את הטומאה ילפינן מפסח כדפרישית בריש פרק דלעיל ומניינא דקאמר למעוטי חגיגת הרגל דדמיא לקרבן צבור דאתי בכנופיא כשמתאספין לעלות לרגל ואפי' כן אין דוחין לא את השבת ולא את הטומאה:
וזבחי שלמי צבור. הן כבשי עצרת ואין שלמים אחרים לצבור:
ושעירי ר''ח. ולא תני שעירי הרגלים דמכיון דתני זבחי שלמי ציבור שהן מיני דמים ואין נאכלין בטומאה ה''ה לכל שאר מיני דמים ושעירי ראשי חדשים דקתני דמהו דתימא דלא לידחו כלל את הטומאה משום דלא כתיב בהו במועדו בתורה קמ''ל דהקרבתן דוחין את הטומאה כשאר קרבנות צבור:
הפסח וכו' שלא בא מתחילתו אלא לאכילה. שכשנצטוה מצות פסח עיקר המצוה לאכילה נצטווה דכתיב לפי אכלו וכי שרייא רחמנא לאתויי בטומאה מאיש נדחה ואין צבור נדחין כדפרישית שם אדעתא למיכליה שרייה:
הלכה: וְכָל קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר אֵינָן בָּאִין בְּטוּמְאָה. לָא אֲתַא אֶלָּא מֵימוּר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בָּאִין בְּטוּמְאָה אֵינָן נֶאֱכָלִין בְּטוּמְאָה. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. הַלֶּחֶם עִיקָּר. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. כְּבָשִׂים עִיקָּר. אַרְבָּעָה אִינּוּן. תַּנָּייָה חָשׁ לוֹן וּתְנַנְתּוֹן חֲמִשָּׁה.
Traduction
Est-ce que pour tous les sacrifices publics le devoir de l’offrande ne l’emporte pas sur l’impureté? -Oui certes; seulement la Mishna dit que, pour les cinq espèces en question, l’offrande l’emporte sur l’impureté, mais l’interdit de consommation subsiste. Soit d’après celui qui déclare (242)B., Menahot 45b. que (lors de la présentation des deux pains et de l’agneau à la fête de Pentecôte) le pain remplit le principal rôle (d’après R. aqiba), soit d’après celui qui attribue le plus d’importance aux agneaux (d’après R. Simon b. Nanas), un seul des deux objets constitue la partie principale; cela fait donc seulement quatre, et pourquoi la Mishna parle-t-elle de cinq?
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכל קרבנות אינן באין בטומאה. בתמיה ואמאי תני חמשה דברים. ומשני לא אתא מימר לך אלא שאלו הן לאכילה ואע''פ וכו' כדפרישית במתני':
בין כמאן דאמר הלחם עיקר וכו'. דפליגי במנחות פרק התכלת ר''ע סבר הלחם מעכב את הכבשים והן שני כבשים לשלמים שהוזקקו לתנופה עם שתי הלחם בעצרת והכבשים אין מעכבין את הלחם שאם לא נמצא כבשים מביאין הלחם והן קדושים כאילו הביאום עם הכבשים. ור' שמעון בן ננס אמר התם לא כי אלא הכבשים מעכבים את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים דלמר הלחם עיקר ולמר הכבשים עיקר ולכ''ע תני הכא במתני' חמשה דברים וקחשיב שתי הלחם לחדא וזבחי שלמי צבור שהן הכבשים הבאין עם הלחם והא ארבעה אינון דהא בין למר ובין למר כשהם נמצאים באין עם הלחם ואם זה בא בטומאה זה ג''כ בטומאה. וא''ת למר כשהלחם אינו מעכב אינו בא גם כן בטומאה ולמר בכבשים כן א''כ פשיטא שאין כאן אלא ארבעה דברים לזה וכן לאידך:
אלא תניה חש להון. התנא דמתני' חש לון להני תנאי דפליגי התם בזה ואפשר כמר ואפשר כמר ותנינתון לתרוייהו והלכך קחשיב חמשה דברים:
הלכה: לֹא אָמַר אֶלָּא סָכוֹ. הָא אִם טִיבְּלוֹ. אָסוּר. חַד בַּר נַשׁ בִּישֵּׁל תַּרְנְגוֹלְתָא בְשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה. אֲתַא שְׁאִיל לְרִבִּי בִּיסְנָא. אֲמַר לֵיהּ. אֲזַל שׁוֹלְקָהּ.
Traduction
La Mishna parle seulement d’enduit (par l’huile d’oblation);mais si l’agneau a été trempé ainsi, il devient interdit (aux simples israélites). Un homme ayant un jour cuit un coq dans de l’huile destinée à être brûlée (d’oblation impure, interdite à tous), il alla consulter R. Bisna sur ce qu’il y avait à faire en ce cas; et celui-ci ordonna de faire bouillir plusieurs fois (240)Selon le Qorban 'Eda, c'est une cuisson perdue (il faut la rejeter). cette chair (pour en dégorger l’huile).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא אמר אלא סכו. דבהא אם חבורת ישראל בחי ידיחנו ומותר ובצלי בקליפה סגי אבל אם טיבלו בשמן של תרומה אסור משום זרות שאינו מועיל הדחה אלא לסיכה מלמעלה שהוא דבר מועט:
בשמן שריפה. שמן תרומה שנטמא ואסור אף לכהן ולשריפה עומד וזה כהן היה:
ואתא שאיל לר' ביסנא וא''ל אזיל שלקה. הרבה במים עד שיפלטו השמן שריפה ממנה:
כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִירוּשָׁלֵם׃
Traduction
– Voici comment il faut rectifier la fin de la Mishna: on ne doit pas racheter (au lieu de vendre) la seconde dîme à Jérusalem (241)Maasser Sheni, 1, 1..
Pnei Moshe non traduit
כיני מתני'. כן צריך לגרוס אין פודין וכו' כדפרישית במתני':
נָגַע בְּחַרְסוֹ שֶׁלְתַּנּוּר. פְּסוּל גּוּף [הוּא] וְנִשְׂרַף מִיַּד. נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס. פְּסוּל מַכְשִׁיר [הוּא]וְטָעוּן צוּרָה. נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַסּוֹלֶת [יִקְמוֹץ אֶת מְקוֹמוֹ]. חִייָה בַּר אָדָא בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. 48a הָדָא דְתֵימַר בְּרוֹתַחַת. אֲבָל בְּצוֹנֶנֶת אָסוּר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא אָֽמְרָה הַתּוֹרָה. הוּא לֹא יִצְלֶה אֶת אֲחֵרִים. אֶלָּא הוּא לֹא יִצָּלֶה מַחְמַת אֲחֵרִים.
Traduction
Si la chair a touché aux parois du four, c’est un défaut propre au corps même de la victime, et il faut la brûler aussitôt; si le jus tombé sur le four a rejailli sur la chair, c’est une inaptitude indirecte, et il faut attendre un changement (dans cette partie de la victime) pour la brûler. ''S’il est tombé du jus sur la farine, il faut enlever la partie atteinte''. Hiya b. Aha au nom de R. Simon b. Lakish dit que c’est vrai de la farine brûlante (parce qu’elle a donné sa chaleur au jus), non de la froide; car, dit R. Eléazar, la loi n’a pas interdit que l’agneau pascal chauffe d’autres objets, mais seulement qu’il cuise par le contact d’autres objets que le feu.
Pnei Moshe non traduit
נגע בחרסו של תנור. דתנינן יקלוף את מקומו והאי קליפה פסול גוף הוא וישרף מיד ונטף מרוטבו וכו' אין זה פסול הגוף שהבשר עצמו לא נגע בחרס ואין זה אלא פסול מכשיר וטעון עיבור צורה לאותו נטילת מקומו כדאמרי' לעיל בסוף הפרק:
הדא דתימר ברותחת. דוקא וצריך שיטול את מקומו ולשרוף אבל אם הסולת צוננת אינו אלא משום איסור בעלמא משום דתתאה גבר ומן הדין א''צ לקמוץ אלא משום חומרא בעלמא הוא:
אמר ר''א. דלא היא דאפי' איסור בעלמא אין כאן כשהסולת צוננת שלא אמרה התורה הפסח לא יצלה את אחרים אלא הוא לא יצלה מחמת אחרים:
Psa'him
Daf 48b
משנה: נִיטְמָא הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב קַייָם אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם. נִיטְמָא הַחֵלֶב וְהַבָּשָׂר קַייָם זוֹרֵק אֶת הַדָּם. וּבַמּוּקְדָּשִׁין אֵינוֹ כֵן אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁנִּיטְמָא הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב קַייָם זוֹרֵק אֶת הַדָּם׃
Traduction
Si la chair de l’agneau pascal est devenue impure, bien que la graisse (interdite) reste pure, on ne versera plus le sang (ne pouvant pas manger l’agneau); au cas contraire, si la graisse est devenue impure (ne pouvant plus être brûlée sur l’autel), mais la chair reste pure, on versera le sang (en vue de la consommation permise). Il n’en est pas de même des autres consécrations: bien que la chair soit devenue impure, si la graisse est restée pure (et pourra être brûlée sur l’autel), on fera l’aspersion du sang.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נטמא הבשר. של הפסח:
והחלב קיים אינו זורק את הדם. שעיקר הפסח לאכילת אדם קאתי:
ובמוקדשין אינו כן וכו' זורק את הדם. מפני שהדם מתיר את האימורין למזבח:
הלכה: וּדְלֹא כְרִבִּי נָתָן. דְּרִבִּי נָתָן אָמַר. יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה בְּלֹא אֲכִילָה. מַה טַעֲמָה. וְשָֽׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַת יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃ אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא פֶּסַח אֶחָד כּוּלְּהוֹן יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה אַחַת. וְאֵיפְשָׁר כְּזַיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
Le commencement de la Mishna est en opposition avec l’avis de R. Nathan, qui dit: il peut arriver que le devoir du sacrifice pascal sera suffisamment rempli par l’aspersion du sang, sans la consommation (hypothèse réalisable si la chair est impure, et la graisse est restée pure), en raison du verset disant (Ex 12, 6): tout l’ensemble de la communauté d’Israël l’égorgera vers le soir. Or, de l’emploi du mot le (au singulier) on conclut qu’au besoin on égorgera un seul agneau pour tous, et ce devoir pascal sera suffisamment rempli, bien qu’il n’y ait pas l’équivalent d’une olive pour chacun.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ודלא כר' נתן. הא דקתני נטמא הבשר אינו זורק את הדם א''כ ס''ל להתנא דמתני' אכילת פסחים מעכבא ודלא כר' נתן דס''ל אין אכילת פסחים מעכב ויוצאין בזריקה בלא אכילה. והאי דר' נתן בתוספתא פ''ז תני לה גבי האי דינא האומר לעבדו צא ושחוט עלי הפסח וכו' כדתנן לקמן בפ''ח וגריס התם בתוספתא שכח מה אמר לו רבו שניהם יוצאין לבית השריפה וצריכין לעשות פסח שני ר' נתן אומר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק עליהם הדם:
מה טעם. דר' נתן דכתיב ושחטו אותו וגו' ואותו משמע אע''פ שאין שם אלא פסח אחד כלהן יוצאין בו ועל כרחך בזריקה אחת של זה כל ישראל יוצאין בו שהרי ואפשר שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד בתמיה אלמא אכילת פסחים לא מעכבא:
פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתַא. נִטְמָא הַבָּשָׂר וְהָאֵימוֹרִין קַייָמִין. זוֹרֵק אֶת הַדָּם עַל [הָאֵימוֹרִין. נִטְמָא הָאֵימוֹרִין וְהַבָּשָׂר קַייָם. זוֹרֵק אֶת הַדָּם עַל] הַבָּשָׂר. נִיטְמָא הַבָּשָׂר וְאָֽבְדוּ הָאֵימוֹרִין. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְהָהֵן קיימין לֹא כְמִי שֶׁנִּיטְמָא הַבָּשָׂר וְאָֽבְדוּ הָאֵימוֹרִין הוּא. אַתְּ אָמַר קוֹמֵץ. אוֹף הָכָא זוֹרֵק. אָמַר רִבִּי. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁיֵרִים יֵשׁ קוֹמֶץ.
Traduction
Il est évident, pour les autres consécration, si la chair est devenue impure et les graisses à brûler sont restées pures, que l’aspersion du sang a lieu (la combustion des graisses étant capitale); comme à l’inverse, si les graisses sont devenues impures et la chair est restée pure, l’aspersion aura lieu pour la chair. -Mais quelle est la règle si la chair est devenue impure et les graisses ont été perdues? (Est-ce qu’en raison de la pureté de celles-ci, quoique perdues, il y a lieu d’asperger le sang? Ou n’y a-t-il pas lieu de le répandre, puisqu’il ne reste rien ni à consommer, ni à brûler)? On peut répondre, dit R. Siméi, par analogie avec la poignée de farine (dont le reste, en dehors de la poignée à brûler, se trouve perdu): l’offrande qui subsiste équivaut au cas présent de la chair devenue impure et de la perte des graisses; or, comme la poignée de farine devra être encensée (quoique subsistant seule), de même ici l’aspersion du sang aura lieu. Toutefois, dit R. Mena, on ne peut rien déduire de cette barayeta, car elle est justifiable selon R. Eliézer qui dit (243)Tossefta au Zevahim ch. 4.: même lorsqu’il n’y a pas de reliquat de farine, on procède à la combustion de la poignée de farine (son interlocuteur R. Josué s’y oppose, et, d’après celui-ci, la question subsiste entière).
Pnei Moshe non traduit
פשיטא דא מילתא נטמא הבשר וכו'. אשאר מוקדשין קאי כדתנינן בהדיא נטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם ולא קאמר להך חלוקה אלא משום הבעיא לקמיה בשאבדו האימורין:
נטמא האימורין והבשר קיים. הא נמי פשיטא הוא שזורק את הדם להתיר הבשר:
נטמא הבשר ואבדו האימורין. מהו שיזרוק את הדם מי נימא עיקר זריקת הדם בא להתיר הבשר באכילה ומכיון שאם נטמא הבשר זורק הוא את הדם ה''נ ל''ש או דילמא דוקא היכא דיש כאן אימורין דזריקה מהני להתיר האימורין להקטיר והכא כיון שאבדו אינו זורק את הדם:
אמר ר' שמי וההן קומץ. כצ''ל ובספרי הדפוס כתיב קיימי' וחסר ע''י טעות הוא. כלומר והרי זה הקומץ של מנחה שמתיר השיריים לאכילה וקי''ל שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר הקומץ עליהן כדאמרי' בפרק קמא דמנחות דף י''ב והרי אין כאן שיריים וכי לא כמי שנטמא הבשר ואבדו האימורין הוא ואפ''ה את אומר קומץ כלומר שמקטיר הקומץ ואף על פי שחסרו השיריים ואף הכא אפי' נטמא הבשר ואין כאן אימורין זורק את הדם:
אמר ר' מנא תיפתר כר' אליעזר. וכן גריס לקמן. מהכא אין ראיה דתיפתר האי דקומץ כרבי אליעזר בפרק ג' דמנחות ומייתי לקמן דתנינן שם נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת רבי אליעזר כשירה דרבי אליעזר דריש גבי זבחים דם אע''פ שאין בשר וה''נ גבי שיריים קומץ אע''פ שאין שיריים וכשר להקטיר הקומץ. וכמדת ר' יהושע דסבירא ליה אם אין בשר אין דם אם אין דם אין בשר פסול הקומץ להקטיר וההיא דקאמר משיריים שחסרו כרבי אליעזר היא ולר' יהושע אה''נ שפסיל להקטיר הקומץ ואם כן ה''ה כשנטמא הבשר ואבדו האימורין שאינו זורק את הדם. והך פלוגתא דר''א ורבי יהושע בזבחים תני לה בתוספתא דזבחים ריש פ''ד רבי אליעזר אומר אם אין דם אין בשר ואף על פי שאין בשר יש דם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם וכן פליגי במנחה בתוספתא דמנחות פ''ד:
יש קומץ בא בטומאה. מסקנת הך מילתא היא וכלומר דלר''א יש קומץ שבא בטומאה וכדאמרן שאף על פי שנטמאו השיריים מקטיר הקומץ:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהוֹם לְמֵידִין מִן הַפֶּסַח. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כָּל אֶחָד וְאֶחָד לָמֵד מִמְּקוֹמוֹ. מָאן דְּאָמַר. כּוּלְּהוֹן לְמֵידִין מִן הַפֶּסַח. מַה מוֹעֲדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (כָּאן) [בַּפֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה. אַף מוֹעֲדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכוּלָּן] דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה. מָאן דְּאָמַר. כָּל אֶחָד וְאֶחָד לָמֵד מִמְּקוֹמוֹ מְנַיִן לֵיהּ. וְאַתְיָא כְהָדָא דְתַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת מֹֽעֲדֵ֖י יְי. לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ אֶלָּא עַל הַפֶּסַח וְהַתָּמִיד שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בְּמוֹעֲדוֹ. שְׁאָר כָּל קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אֵ֛לֶּה תַּֽעֲשׂ֥וּ לַֽיי בְּמֽוֹעֲדֵיכֶ֑ם. לָעוֹמֵר וּלְקָרֵב עִמּוֹ וְלִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּלְקָרֵב עִמֵּהּ לֹא שָׁמַעְנוּ. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת מֹֽעֲדֵ֖י יְי אֶל בְּנֵי֖ יִשְׂרָאֵֽל קְבָעָן חוֹבָה. שֶׁכּוּלָּם יָבוֹאוּ בְטוּמְאָה. וּכְשֵׁם שֶׁהֵן בָּאִין בְּטוּמְאָה כָּךְ יְהוּא נֶאֱכָלִין בְּטוּמְאָה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הוּא. 48b וְהַבָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר יִגַּ֤ע בְּכָל טָמֵא֙ לֹ֣א יֵֽאָכֵ֔ל. וְאָמַר אַף בַּפֶּסַח כֵּן. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁלֹּא בָא מִתְּחִילָּתוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה׃
Traduction
L’auteur de la Mishna tient compte de chacun de ces deux avis, et il énumère ainsi cinq objets. Selon un enseignement, c’est par analogie avec la Pâques que l’on déduit ici l’obligation pour tous d’offrir les sacrifices même à l’état impur; selon d’autres, on infère ce devoir de ce qui est dit au sujet de chacun d’eux à part. La première opinion est aisée à justifier, en raison de la similitude d’expression ''en son temps'', employée pour l’agneau pascal comme pour les autres sacrifices, et l’on en déduit que l’obligation à époque fixe l’emporte sur la pureté; mais comment justifier la seconde opinion? On peut l’expliquer à l’aide de ce qu’a enseigné Rabbi; il est écrit (Lv 23, 44): Moïse exposa les fêtes de l’Eternel; ce verset a pour but d’étendre les règles à cet égard; car on sait seulement, pour le sacrifice pascal et le quotidien, qu’ils doivent l’emporter sur le repos shabatique, en vertu de l’expression ''en son temps'' (immuable); pour les autres sacrifices publics, on déduit la même règle, de ce qu’il est écrit (Nb 29, 39): tels seront vos sacrifices à l’Eternel lors de vos jours de fête, sans savoir encore ce qu’il y avait à observer pour la présentation de l’Omer (si elle survient un samedi) avec ce qui l’accompagne, ainsi que pour l’offre des deux pains à la Pentecôte avec leurs accessoires. Or, comme il est dit: ''Moïse énonça les fêtes de l’Eternel aux enfants d’Israël'' (en corrélation sommaire avec tous les objets précédents), on en conclut l’oblation formelle de les offrir à temps fixe (délimité), même le samedi et malgré l’état d’impureté. S’il est permis de l’offrir en cet état, pourquoi ne pas autoriser aussi la consommation? C’est qu’à cet égard il y a une défense formelle de la Bible, disant (Lv 7, 19): la chair qui aura touché à quoi que ce soit d’impur ne pourra pas être mangée. Mais s’il en est ainsi, pourquoi est-il permis de manger l’agneau pascal même à l’état impur? Là, il y a cette distinction à établir que le principe même de l’offrande a en vue la consommation.
Pnei Moshe non traduit
כולהום. דקחשיב במתני' למדין מן הפסח שיהו באין בטומאה:
מאן דאמר כולהון למדין מן הפסח. ניחא דיליף מה מועדו וכו' אף מועדו שנאמר בכולן דכתיב בפרשת פנחס אלה תעשו לה' במועדיכם וגו' ועל כולן שהוזכרו שם בפרשה קאי וגמרי מפסח אלא למ''ד כל אחד ואחד למד ממקומו מנין לי' הא בכולהו דקחשיב במתני' יש בהן שלא הוזכרו בפרשה כדלקמן וקאמר הש''ס ואתייא כהדא דתני וכו' תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם ויליף להו מבמועדו דפסח ותמיד שדוחין את השבת וכן את הטומאה:
לעומר ולקרב עמו. והוא כבש העומר:
ולשתי הלחם ולקרב עמהן. השני כבשים לא שמענו שלא הוזכרו בפ' פנחס:
וכשהוא אומר. בפרשת אמור ששם הוזכרו וכתיב וידבר משה את מועדי ה' קבען לכולם חובה שידחו את השבת ושכולם יבאו בטומאה:
וכשם שהן באין בטומאה. נימא נמי שכך יהיו נאכלין בטומאה וקאמר שאי אפשר שגזירת הכתוב היא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וכשהכהנים טמאים שאז באין גם כן בטומאה כדתנן לקמן אינן יכולין לאכלן לפי שהבשר נטמא בנגיעתן:
ואומר אף בפסח כן. שלא יהא נאכל בטומאה לפי שנטמא הבשר בנגיעת האוכלו:
שנייא הוא. בפסח שלא בא המצוה מתחילתו אלא לאכילה כדבמתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source