אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. הַמּוֹשֵׁךְ יָדוֹ מִפִּסְחוֹ גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. רִבִּי יוֹנְה אָמַר. שְׁלָמִים כְּשֵׁירִים. רִבִּי יּוֹסֵה אָמַר. שְׁלָמִים פְּסוּלִים. וְהָא תַנִּינָן. פָּטוּר. סָֽבְרִין מִימַר. פָּטוּר [וְ]כָשֵׁר. פָּֽתְרִין לֵיהּ. פָּטוּר פָּסוּל. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ פֶּסַח גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים אֶלָּא שֶׁאָבַד וְנִמְצָא מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים. וְהָא תַנִּינָן. פָּטוּר. סָֽבְרִין מִימַר. פָּטוּר כָּשֵׁר. פָּֽתְרִין לֵיהּ. פָּטוּר פָּסוּל. שְׁמוּאֵל אָמַר. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ בַּחַטָּאת מֵתָה כְּיוֹצֵא בוֹ בַפֶּסַח גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. וְהָא תַנִּינָן. פָּטוּר. סָֽבְרִין מִימַר. פָּטוּר פָּסוּל. פָּֽתְרִין לֵיהּ. פָּטוּר כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמואל אמר כל שאמרו בחטאת מתה וכו'. והן חמש חטאות המתות ואחת מהן שמתו בעליו כדתנן בפ''ד דתמורה וכיוצא בו בפסח גופיה קרב שלמים ולשמואל שלמים כשר הוא. ופריך והא תנינן במתני' או שמתו בעליו פטור וסברין מימר פטור ופסול כדפתרין לה לר' יוסה ולר' יוחנן וקאמר דלשמואל פתרין לה פטור וכשר בשביל שלמים:
והא תנינן וכו'. כדלעיל:
ר' יסא וכו'. וכן קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן דפסול הוא שאין לך פסח שגופו קרב שלמים אלא בשאבד מקודם חצות ונמצא אח''כ מאחר שכיפרו הבעלים באחר:
פתרין לי'. לר' יוסי פטור ופסול וטעמא דפטור משום דאנוס הוא דלא הוה ליה למידע ולחקור אם משכו ידם ממנו:
והא תנינן. במתני' נודע שמשכו הבעלים את ידם פטור וסברין מימר פטור הואיל וכשר הוא לשם שלמים ואע''ג דאיהו שחטיה לשם פסח שלא ידע שמשכו הבעלים ידם ממנו מ''מ מכיון דלאו פסח הוא ממילא הוא לשלמים דכל מותר פסח לשלמים קאי והלכך פטור הוא משום שבת שאף דשאר שלמים אינן קריבין בשבת זהו פטור שהרי נתכוין לשם פסח וקשיא לר' יוסה:
המושך ידו מפסחו. ונמנה על אחר וזה נשאר בלא בעלים הוא גופו קרב שלמים ואין אומרים בו ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכדאמרי' גבי פסח שאבד בשעת זמן שחיטה ונמצא אח''כ משכיפרו הבעלים באחר שגופו קרב שלמים. ופליגי בה ר' יונה קאמר שלמים כשרים הוא ור' יוסה אמר שלמי' פסולים הוא ונ''מ דשלמים הוא שאינו יכול להקריבנו לשם קרבן אחר:
ר' יעקב וכו'. קאמר נמי בשם רשב''ל דהך סיפא לר''ש ולדיוקא הוא דאיצטריך:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. אַתְיָא דְרִבִּי לָֽעְזָר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יֵשׁ בַּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יֵשׁ בַּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. 45b אִין תֵּימַר. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא בַעַל מוּם. וּבַעַל מוּם אֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְחַלֵּף. הֲרֵי עֶגֶל הֲרֵי אֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְחַלֵּף וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר אֲפִילוּ עֵגֲל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר כְּרִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא הִיא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בַּעַל מוּם אֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְחַלֵּף. עֵגֶל דַּרְכּוֹ לְהִתְחַלֵּף. שֶׁכֵּן נִצְרָכָה (לְהִלֵּל) [לְחָלָל]. הָא בָגָלוּי חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכן נצרכה לחלל. שהוא עצמו אינו ראוי לשום קרבן אלא שצריך לחללו על בהמה אחרת או למוכרו וליקח בדמיו קרבן הלכך חייב דאע''ג דאכתי מצינן למימר אגב טרדתו לא אשגח ביה שהוא בעל מום מ''מ מכיון דהשתא דקא עביד אין בעשייתו מצוה היא שהרי בעל מום הוא ודמיא ממש ליבמתו נדה לר' יוחנן:
דאמר ר' יוחנן בעל מום וכו'. כלומר דאמר לך ר' יוחנן דהיא גופה קמ''ל התנא אליבא דר''מ דמהו דתימא הואיל וטרוד הוא בהקרבה נעשה בעל מום כעגל לר''מ דלא משגח ביה אגב טרדתו ופטור והלכך אשמעי' דלא דמי דעגל מיהת חזי לקרבן אחר ודרכו להתחלף אגב טרדתו אבל בעל מום אין דרכו להתחלף כלל:
אמר ר' יוסי. דלא היא דלא צריכת לאוקי להא דר''א כרשב''ל דוקא אלא אפילו אם יסבור ר''א כר' יוחנן דלעיל נמי היא אתיא שפיר:
אין תימר שנייא הוא שהוא בעל מום וכו'. כלומ' וכי תימא שאני בעל מום שהרי אין דרכו להתחלף ולטעות ביה ומהיכי תיתי דנימא דטרוד במצוה הוא הרי עגל לר' מאיר דג''כ אין דרכו להתחלף לשם פסח ואפ''ה פוטר רבי מאיר ומש''ה הצריך התנא למיתני לבעל מום דקמ''ל אפי' לר' מאיר חייב וכדאמרן. דאי לר' יוחנן הא קאמר לעיל דלאו בתר מחשבתו אזלינן אלא בתר מעשיו ויבמתו נדה ובעל אין בעשייתו מצוה וחייב א''כ ה''ה בעל מום דמתני' והוה קשיא פשיטא ומאי קמ''ל התנא:
אתיא דר''א כרשב''ל. ומפרש הש''ס דסברא דר''א דקאמר הכי דלר''מ נצרכה ומהו דתימא הא דאף בבעל מום פוטר ר''מ האי סברא אתיא כהאי דר''ל בהלכה דלעיל דאמר גבי יבמתו נדה ובא עליה דיש בעשייתו מצוה מיקרי דאף על גב דהמעשה לאו מצוה הוא אנן בתר מחשבתו אזלינן שנתכוין לשם מצות יבום ופטור כן נמי רבי אליעזר סבירא ליה הכי הלכך אי לאו דתני במתני' בעל מום ה''א דפטור מפני שנתכוין למצות קרבן ויש בעשייתו מצוה קרינא ביה:
גמ' אמר רבי אליעזר למי נצרכה לר' מאיר. הא דקתני ונמצא בעל מום חייב פשיטא דמכיון שאינו ראוי להקרבה חייב הוא משום שבת לא נצרכה אלא לרבי מאיר כדאמר בהלכה דלעיל שאפי' עגל של שלמים ששחטו לשם פסח פטור ונמי אין ראוי לפסח ה''א דה''ה בעל מום קמ''ל דמודה ר' מאיר בבעל מום דמכיון דלא חזי להקרבה כלל לא טריד ביה:
הא בגלוי חייב. על הא דקתני במתני' נמצא טריפה בסתר פטור מדייק ואמר ר' יוחנן עלה דר''ש היא ולפיכך דוקא אם נמצא טריפה בסתר פטור דאנוס הוא. ור''ש דתוספתא דפ''ה שהבאתי בהלכה דלעיל דגריס התם א' דברים שהן ראוין לבא פסח ואחד דברים שאינן ראוין ושחטן לשם פסח וכו' פטור דברי ר''מ אמר ר''ש לא נחלקו ר''א ור' יהושע על דברים שאינן ראוין לבא פסח שהוא חייב על מה נחלקו על דברים שהן ראוין לבא פסח ושחטן לשם פסח שר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. והשתא הך סיפא דנמצא טריפה בסתר דלגופה לא איצטריך דפשיטא דפטור דאנוס הוא אלא לדיוקא הוא דאיצטריך הא בגלוי חייב כר''ש דאליבא דר' יהושע היא דאתיא דמכיון שאין ראוי לקרבן חייב דאלו לר''מ אפי' באינן ראוין פוטר. ואע''ג דאמרי' לעיל מודה ר''מ בבעל מום שהוא חייב שאני התם דטעמא מפני שהיה לו לבקרו והיה מוצא מומו אבל טריפה אע''פ שהיא בגלוי לפעמי' אינו משגיח על הטריפות שבו כמו בביקור המומין:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תּוֹחְבוֹ מִבֵּית נְקוּבָתוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְתוֹךְ פִּיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָה בַרְייָה חוֹזֵר וְהוֹפְכוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא תנינן. לקמן בפ''ח נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחוט ולא אשכחן לר' ישמעאל דפליג בהא וא''כ משיכה דידהו לאו משיכה הוא כלל דאכתי יש לו בעלים ואפי' פסול מכשיר לא הוי. ומשני אין דמיהת יש לו רשות למשוך מקודם אלא דהכא מיירי שלא נודע לזה שמשכו את ידם עד לאחר שחיטה ומכיון שיש לו רשות למשוך מקודם פסול מכשיר הוא נקרא וטעון עיבור צורה לר' ישמעאל:
הדרן עלך אלו דברים
אית תניי תני. איפכא מתנא דמתני' תוחבו לקצה הדק מבית נקובתו וכו':
על דעתיה דהדין תנא ברא. חוזר והופכו אח''כ להפסח כשהוא על השפוד כדי שיהא פיו למטה ושיזוב דמו דרך בית השחיטה ואלו לתנא דידן א''צ להופכו וכדפרישית במתני':
שמשכו הבעלים את ידם. קשיא דהיכא משכחת לה שיהא נקרא פסול מכשיר דמה אנן קיימין אם בחיים כשהפסח בחיים ועדיין לא נשחט אלא אחר כן כשמשכו את ידם ממנו פסול מכשיר בתמיה היאך אתה קורא לזה פסול מכשיר הלא פסול הוא בגופו ממש שהרי כשנשחט לא היו לו בעלים ואם לאחר שחיטה משכו את ידם קשיא וכי יש משיכה לאחר שחיטה:
ניחא שמתו או שנטמאו. הבעלים שפיר משכחת לה כגון שאירע זה לאחר שחיטה דמכיון בשעת שחיטה היה ראוי לאו פסול בגופו מיקרי אלא כמו שאירע פסול בדם הוא ופסול מכשיר הוא נקרא וטעון עיבור צורה שיפסול בלינה ואח''כ יצא לבית השריפה:
ועל כולם. ששנינו בהאי סיפא משכו הבעלים וכו' תנינן בתוספתא פ''ו היה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תעובר צורתו וכו' דלת''ק דהתם פסח בלא בעלים פסול גוף מיקרי וישרף מיד ור' ישמעאל סבירא לי' דלאו פסול גוף הוא אלא כמו שאירע פסול בדם או פסול בבעלים וכדקאמר שם זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. ומשום דמדייק עלה דר' ישמעאל לקמיה מייתי לה:
א''ל. דבפשיטות הוא נלמד דתנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דמתני' דקתני פטור ובהדיא תנינן לעיל דכשר הוא וכן בשאר זבחים הראוין ושחטן לשם פסח לר' יהושע דפטור וכשר הוא וה''ה להך סיפא דמתני':
הן אשכחן פטור וכשר. והיכן מצינו כן ומאיזה מקום למד האי מ''ד לפרש פטור וכשר:
דתנינן תמן. לקמן בפ''ח אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה וא''כ מתחילה ע''כ ששחטו לשם שנים או יותר ומשכחת לה דאע''ג שמשך אחד את ידיו ממנו לא נשאר הפסח בלא בעלים ולא מיפסל דאי כר' יוסי דמתיר לשחוט על היחיד ומתני' סתמא קתני ולדידיה כששחטו על היחיד נמי בכלל והרי זה נשאר בלא בעלים כשמשך את ידיו ממנו ומהיכי תיתי יהא כשר דהא איכא למ''ד דפסח בלא בעלים אפילו פסולו בגופו נקרא ומיד יצא לבית השריפה כדלקמן אלא ודאי לדידי' מתני' כר' יהודה ובשלא נשאר בלא בעלים מוקי לה:
דר' יהודה היא. למאן דס''ל פטור וכשר הוא דקאמר דלדידיה צריך לאוקמי להך סיפא דמתני' משכו הבעלים את ידם וכו' כר' יהודה:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. צוֹלֶה אוֹתוֹ בִשְׁפוּד שֶׁלְמַתֶּכֶת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי הוּא רוֹתֵחַ וּמַרְתִּיחַ. אָמַר לָהֶן. [כְּשֵׁם] שֶׁלְעֵץ אֵינוֹ נִשְׂרַף כָּךְ שֶׁלְמַתֶּכֶת אֵינוֹ מַרְתִּיחַ. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא דוֹמֶה הָעֵץ לַמַּתֶּכֶת. שֶׁהָעֵץ חַם מִקְצָתוֹ לֹא חַם כּוּלּוֹ. שֶׁלְמַתֶּכֶת חַם מִקְצָתוֹ חַם כּוּלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ה בשם רבי יהודה אומר וכו' כשם שהשפוד של עץ אינו נשרף מה שבתוכו כך של מתכות אינו מרתיח בתוכו אמרו לו וכו' וכדפרישית במתני':
הלכה: כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח כול'. לָמָּה שֶׁלְרִימּוֹן. אָמַר רִבִּי חִייָה בָּר בָּא. כָּל הָעֵצִים בּוֹצְצִין מַשְׁקִין וְשֶׁלְרִימּוֹן אֵינוֹ בוֹצֵץ מַשְׁקִין. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּלַחִין. אֲפִילוּ שֶׁלְרִימּוֹן בּוֹצֵץ. אִם בִּיבֵישִׁין. אֲפִילוּ כָל הָעֵצִים אֵינָן בּוֹצְצִין. אֶלָּא כֵינִי. כָּל הָעֵצִים יְבֵישִׁין מִבַּחוּץ וְלַחִין מִבִּפְנִים. רִימּוֹן יָבֵשׁ מִבַּחוּץ יָבֵשׁ מִבִּפְנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כל העצים בוצצין. זורקין ופולטין משקין הלחלוחית שבהן והוה לי' מבושל וכדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין אם בעצים לחין הלא אפי' של רימון בוצץ הוא הלחלוחית ואם ביבשין וכו' אלא כן הוא שכל העצים אפי' כשהן יבשין נשאר בהן הלחלוחית מבפנים ושל רימון כשהוא יבש אף מבפנים נתייבש הוא:
משנה: כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּמִין בִּישּׁוּל הוּא זֶה אֶלָּא תוֹלִין חוּצָה לוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כיצד צולין את הפסח. משום דבעי' צלי מחמת אש ולא מחמת דבר אחר לפיכך מפרש התנא כיצד הוא נצלה:
שפוד של רימון. היו בוררין לצלייתו ולא של שאר עצים משום דמפקי מיא מבפנים והוה ליה מבושל אבל של רימון לא מפקי מיא. ובשפוד של מתכות לא משום שהמתכות חם מקצתו חם כולו ונצלה הוא מחמת השפוד והוה ליה צלי מחמת דבר אחר:
תוחבו. להשפוד בקצה הדק שלו מתוך פיו עד בית נקובתו לפי שקצה הגס של השפוד צריך שיהיה למטה כדי שלא יפול הפסח והשתא הוה בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם:
לתוכו. מפרש הכא בגמרא דטעמיה דר' יוסי הגלילי משום דמפרש על כרעיו ועל קרבו על ממש שצריך שיהיו בתוכו:
רע''א כמין בשול הוא זה. שמתבשלין לתוכו כמו בתוך הקדירה אלא תולין בתנור חוצה לו דר''ק מפרש על בסמוך ולא על ממש והלכה כר''ע:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵה מַתִּיר. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הַן אַשְׁכַּחְנָן פָּטוּר וְכָשֵׁר. אָמַר לֵיהּ. תַּנִּינָן הָכָא. פָּטוּר. וְתַנִּינָן תַּמָּן. כָּשֵׁר. 46a וְעַל כּוּלָּם הָיָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֵׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֵּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. נִיחָא שֶׁמֵּתוּ וְשֶׁנִּיטְמְאוּ. שָׁמָּֽשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם. מָא אֲנָן קַייָמִין. אִם בַּחַייִם. פְּסוּל מַכְשִׁיר. פָּסוּל הוּא. אִם לְאַחַר שְׁחִיטָה. יֵשׁ מְשִׁיכָה לְאַחַר שְׁחִיטָה. מֵכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לִמְשׁוֹךְ. פְּסוּל מַכְשִׁיר הוּא. וְטָעוּן צוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא תנינן. לקמן בפ''ח נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחוט ולא אשכחן לר' ישמעאל דפליג בהא וא''כ משיכה דידהו לאו משיכה הוא כלל דאכתי יש לו בעלים ואפי' פסול מכשיר לא הוי. ומשני אין דמיהת יש לו רשות למשוך מקודם אלא דהכא מיירי שלא נודע לזה שמשכו את ידם עד לאחר שחיטה ומכיון שיש לו רשות למשוך מקודם פסול מכשיר הוא נקרא וטעון עיבור צורה לר' ישמעאל:
הדרן עלך אלו דברים
אית תניי תני. איפכא מתנא דמתני' תוחבו לקצה הדק מבית נקובתו וכו':
על דעתיה דהדין תנא ברא. חוזר והופכו אח''כ להפסח כשהוא על השפוד כדי שיהא פיו למטה ושיזוב דמו דרך בית השחיטה ואלו לתנא דידן א''צ להופכו וכדפרישית במתני':
שמשכו הבעלים את ידם. קשיא דהיכא משכחת לה שיהא נקרא פסול מכשיר דמה אנן קיימין אם בחיים כשהפסח בחיים ועדיין לא נשחט אלא אחר כן כשמשכו את ידם ממנו פסול מכשיר בתמיה היאך אתה קורא לזה פסול מכשיר הלא פסול הוא בגופו ממש שהרי כשנשחט לא היו לו בעלים ואם לאחר שחיטה משכו את ידם קשיא וכי יש משיכה לאחר שחיטה:
ניחא שמתו או שנטמאו. הבעלים שפיר משכחת לה כגון שאירע זה לאחר שחיטה דמכיון בשעת שחיטה היה ראוי לאו פסול בגופו מיקרי אלא כמו שאירע פסול בדם הוא ופסול מכשיר הוא נקרא וטעון עיבור צורה שיפסול בלינה ואח''כ יצא לבית השריפה:
ועל כולם. ששנינו בהאי סיפא משכו הבעלים וכו' תנינן בתוספתא פ''ו היה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תעובר צורתו וכו' דלת''ק דהתם פסח בלא בעלים פסול גוף מיקרי וישרף מיד ור' ישמעאל סבירא לי' דלאו פסול גוף הוא אלא כמו שאירע פסול בדם או פסול בבעלים וכדקאמר שם זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. ומשום דמדייק עלה דר' ישמעאל לקמיה מייתי לה:
א''ל. דבפשיטות הוא נלמד דתנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דמתני' דקתני פטור ובהדיא תנינן לעיל דכשר הוא וכן בשאר זבחים הראוין ושחטן לשם פסח לר' יהושע דפטור וכשר הוא וה''ה להך סיפא דמתני':
הן אשכחן פטור וכשר. והיכן מצינו כן ומאיזה מקום למד האי מ''ד לפרש פטור וכשר:
דתנינן תמן. לקמן בפ''ח אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה וא''כ מתחילה ע''כ ששחטו לשם שנים או יותר ומשכחת לה דאע''ג שמשך אחד את ידיו ממנו לא נשאר הפסח בלא בעלים ולא מיפסל דאי כר' יוסי דמתיר לשחוט על היחיד ומתני' סתמא קתני ולדידיה כששחטו על היחיד נמי בכלל והרי זה נשאר בלא בעלים כשמשך את ידיו ממנו ומהיכי תיתי יהא כשר דהא איכא למ''ד דפסח בלא בעלים אפילו פסולו בגופו נקרא ומיד יצא לבית השריפה כדלקמן אלא ודאי לדידי' מתני' כר' יהודה ובשלא נשאר בלא בעלים מוקי לה:
דר' יהודה היא. למאן דס''ל פטור וכשר הוא דקאמר דלדידיה צריך לאוקמי להך סיפא דמתני' משכו הבעלים את ידם וכו' כר' יהודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source