פִּירֵשׁ אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ פִירֵשׁ חוֹזֵר אֲף עַל הַצִּיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הֵיידֵין רִבִּי יוֹסֵי. הֵהוּא דְתַנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְחַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת׃ אַף בְּסַכִּין שֶׁלְמִילָה כֵן. אַף בְּמַצָּה כֵן. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ פִירֵשׁ וְחָזַר אֲפִילוּ עַל הַצִּיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲף בְּסַכִּין שֶׁלְמִילָה כֵּן. אֲף בְּמַצָּה כֵן
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה [פָטוּר. דָּבָר שֶׁאֵין בַּעֲשִׂייָתוֹ] מִצְוָה חַייָב כְּמַחֲלוֹקֶֹת. 44b רִבִּי שִׂמְעוֹן אוֹמֵר. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה חַייָב. וְשֶׁאֵין בַּעֲשִִׂייָתוֹ מִצְוָה פָטוּר כְּמַחֲלוֹקֶֹת. רִבִּי יָסָי רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְהוּא שֶׁיְּהֵא שֶׂה תָמִים וּבֶן שָׁנָה וּשְׁלָמִים וְרָאוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת לְשֵׁם פֶּסַח. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ תְּלַת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָּה. וְדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַחֲלִיף. וְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. מָה אִית לָךְ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ קִיצְבָּה. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר שֶׁלֹּא נָֽתְנָה הַתּוֹרָה קִצְבָּה כַּמָּה פְסָחִים יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת בְּכָל שָׁנָה. רִבִּי יוֹסֵי סְבַר מֵימַר. שֶּׁאֵין אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל מִינְייָנָן. רִבִּי יוֹסֵה כַּד הֲוֵי מַטֵּי לְאִילֵּין תִּינּוֹקוֹת סְפֵיקוֹת הֲוָה אֲמַר. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי יִרְמְיָה. אִית לָךְ מֵימַר. שֶׁאֵין אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל מֵינְיָנָן. אֶלָּא שֶׁלֹּא נָֽתְנָה הַתּוֹרָה קִיצְבָּה כַּמָּה פְסָחִים יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת בְּכָל שָׁנָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה שָׁם חֲבוּרָה אַחַת שֶׁלֹּא שָֽׁחְטָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי אָֽמְרָה. וְהוּא שֶׁשָּׁכַח וּמָל אֶת שֶׁלְשַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. מָלוֹ בְשַׁחֲרִית. רִבִּי זְעוּרָא אָמַר. סָבַר רִבִּי יַנַּאי. פָּטוּר. רִבִּי אַבָּא אָמַר. חַייָב. וּלְיֵידָה מִילָּה אָֽמְרָהּ רִבִּי יַנַּאי. בָּא לְהוֹדִעֲךָ הֵיאַךְ דַּרְכָּן שֶׁלְתִּינּוֹקוֹת לְהִתְחַלֵּף. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָא כְרִבִּי יַנַּאי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב כְּרִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מַה דְאָמַר רַב חִסְדָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וּמַה דְאָמַר רִבִּי יַנַּאי כְּרִבִּי מֵאִיר. מֵשִׁיבִין דָּבָר בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אַשְׁכְּחנָן פְלוּגָא בֵין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיּוּר. אִילֵּין תִּינּוֹקוֹת סְפֵיקוֹת מָה אַתְּ עֲבַד לוֹן. כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִיצְבָּה אוֹ כְדָבָר שֶׁאֵין לוֹ קִיצְבָה. [אִין תַּעַבְדִּינוּן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִיצְבָּה.] אֲפִילוּ אֵין שָׁם תִּינּוֹק אֶחָד לָמוּל. וְאִין תַּעַבְדִּינוּן כְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ קִיצְבָּה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם תִּינּוֹק אֶחָד לָמוּל. אִיתָא חֲמִי. 45a הִקְדִּים זְמָנוֹ פָּטוּר. אִיחֵר זְמָנוֹ חַייָב. רַב הוּנָא אָמַר. מִחְלְפָה הִיא מַתְנִיתָה. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא נֶחֱלַק רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל מִי שֶׁהָיָה לוֹ לָמוּל לְאַחַר שַׁבָּת וּמָלוֹ בַּשַׁבָּת שֶׁהוּא חַייָב. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל מִי שֶׂהָיָה לוֹ לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּמָלוֹ בַּשַׁבָּת. שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. מִן קוֹשֵׁיי מַקְשֵׁי לָהּ רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁשָּׁכַח וּמָל אֶת שֶׁלְשַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. רַב אָדָא בַּר אַחֲוָא אָמַר. זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲבָל דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ דָבָר שֶׁאֵין בְּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה הוֹאִיל וְטוֹעֶה בוֹ לְשֵׁם מִצְוָה פָטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוחנן דר''מ היא וכו'. האי מילתא אמתני' דתינוקות דהתם קאי וכדגרסי' להאי סוגיא כולה עד סוף הלכה בפ' ר''א דמילה בהל' ד' וע''ש כי בארתי היטב הכל במקומו:
משנה: שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לָעֲרֵלִים וְלַטְּמֵאִים חַייָב. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לַמּוּלִים וְלָעֲרֵלִים לַטְּהוֹרִים וְלַטְּמֵאִים פָּטוּר. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא בַעַל מוּם חַייָב. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא טְרֵפָה בַסֵּתֶר פָּטור. שְׁחָטוֹ וְנוֹדַע שֶׁמָּֽשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָן אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁנִּיטְמְאוּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידן. קודם שחיטה מן הפסח הזה ונמנו על אחר או שמתו הבעלים או שנטמאו דעכשיו לא ניתנה שבת לדחות אצל זה פטור מפני שהוא שחט ברשות ולא היה לו לידע שכך הוא שאין עליו לבדוק אחר זה ואניס הוא:
שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור. דאנוס הוא:
שחטו ונמצא בעל מום חייב. דשוגג הוא ולאו אנוס שהיה לו לבקרו:
לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' פטור. דפסח כשר הוא כדתנן בפ' דלעיל:
שלא לאוכליו וכו' חייב. בבבלי פריך פשיטא מכיון דפסול הוא כדתני בפ''ד לעיל הכא חייב ומשני איידי דקתני לעיל בשלא לשמו ולאשמועי' פלוגתא דר''א ור' יהושע תני נמי להא דמתניתין:
מתני' שחטו. בשבת:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. הַמּוֹשֵׁךְ יָדוֹ מִפִּסְחוֹ גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. רִבִּי יוֹנְה אָמַר. שְׁלָמִים כְּשֵׁירִים. רִבִּי יּוֹסֵה אָמַר. שְׁלָמִים פְּסוּלִים. וְהָא תַנִּינָן. פָּטוּר. סָֽבְרִין מִימַר. פָּטוּר [וְ]כָשֵׁר. פָּֽתְרִין לֵיהּ. פָּטוּר פָּסוּל. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ פֶּסַח גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים אֶלָּא שֶׁאָבַד וְנִמְצָא מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים. וְהָא תַנִּינָן. פָּטוּר. סָֽבְרִין מִימַר. פָּטוּר כָּשֵׁר. פָּֽתְרִין לֵיהּ. פָּטוּר פָּסוּל. שְׁמוּאֵל אָמַר. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ בַּחַטָּאת מֵתָה כְּיוֹצֵא בוֹ בַפֶּסַח גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. וְהָא תַנִּינָן. פָּטוּר. סָֽבְרִין מִימַר. פָּטוּר פָּסוּל. פָּֽתְרִין לֵיהּ. פָּטוּר כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמואל אמר כל שאמרו בחטאת מתה וכו'. והן חמש חטאות המתות ואחת מהן שמתו בעליו כדתנן בפ''ד דתמורה וכיוצא בו בפסח גופיה קרב שלמים ולשמואל שלמים כשר הוא. ופריך והא תנינן במתני' או שמתו בעליו פטור וסברין מימר פטור ופסול כדפתרין לה לר' יוסה ולר' יוחנן וקאמר דלשמואל פתרין לה פטור וכשר בשביל שלמים:
והא תנינן וכו'. כדלעיל:
ר' יסא וכו'. וכן קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן דפסול הוא שאין לך פסח שגופו קרב שלמים אלא בשאבד מקודם חצות ונמצא אח''כ מאחר שכיפרו הבעלים באחר:
פתרין לי'. לר' יוסי פטור ופסול וטעמא דפטור משום דאנוס הוא דלא הוה ליה למידע ולחקור אם משכו ידם ממנו:
והא תנינן. במתני' נודע שמשכו הבעלים את ידם פטור וסברין מימר פטור הואיל וכשר הוא לשם שלמים ואע''ג דאיהו שחטיה לשם פסח שלא ידע שמשכו הבעלים ידם ממנו מ''מ מכיון דלאו פסח הוא ממילא הוא לשלמים דכל מותר פסח לשלמים קאי והלכך פטור הוא משום שבת שאף דשאר שלמים אינן קריבין בשבת זהו פטור שהרי נתכוין לשם פסח וקשיא לר' יוסה:
המושך ידו מפסחו. ונמנה על אחר וזה נשאר בלא בעלים הוא גופו קרב שלמים ואין אומרים בו ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכדאמרי' גבי פסח שאבד בשעת זמן שחיטה ונמצא אח''כ משכיפרו הבעלים באחר שגופו קרב שלמים. ופליגי בה ר' יונה קאמר שלמים כשרים הוא ור' יוסה אמר שלמי' פסולים הוא ונ''מ דשלמים הוא שאינו יכול להקריבנו לשם קרבן אחר:
ר' יעקב וכו'. קאמר נמי בשם רשב''ל דהך סיפא לר''ש ולדיוקא הוא דאיצטריך:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. אַתְיָא דְרִבִּי לָֽעְזָר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יֵשׁ בַּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יֵשׁ בַּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. 45b אִין תֵּימַר. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא בַעַל מוּם. וּבַעַל מוּם אֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְחַלֵּף. הֲרֵי עֶגֶל הֲרֵי אֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְחַלֵּף וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר אֲפִילוּ עֵגֲל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר כְּרִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא הִיא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בַּעַל מוּם אֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְחַלֵּף. עֵגֶל דַּרְכּוֹ לְהִתְחַלֵּף. שֶׁכֵּן נִצְרָכָה (לְהִלֵּל) [לְחָלָל]. הָא בָגָלוּי חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא בגלוי חייב. על הא דקתני במתני' נמצא טריפה בסתר פטור מדייק ואמר ר' יוחנן עלה דר''ש היא ולפיכך דוקא אם נמצא טריפה בסתר פטור דאנוס הוא. ור''ש דתוספתא דפ''ה שהבאתי בהלכה דלעיל דגריס התם א' דברים שהן ראוין לבא פסח ואחד דברים שאינן ראוין ושחטן לשם פסח וכו' פטור דברי ר''מ אמר ר''ש לא נחלקו ר''א ור' יהושע על דברים שאינן ראוין לבא פסח שהוא חייב על מה נחלקו על דברים שהן ראוין לבא פסח ושחטן לשם פסח שר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. והשתא הך סיפא דנמצא טריפה בסתר דלגופה לא איצטריך דפשיטא דפטור דאנוס הוא אלא לדיוקא הוא דאיצטריך הא בגלוי חייב כר''ש דאליבא דר' יהושע היא דאתיא דמכיון שאין ראוי לקרבן חייב דאלו לר''מ אפי' באינן ראוין פוטר. ואע''ג דאמרי' לעיל מודה ר''מ בבעל מום שהוא חייב שאני התם דטעמא מפני שהיה לו לבקרו והיה מוצא מומו אבל טריפה אע''פ שהיא בגלוי לפעמי' אינו משגיח על הטריפות שבו כמו בביקור המומין:
שכן נצרכה לחלל. שהוא עצמו אינו ראוי לשום קרבן אלא שצריך לחללו על בהמה אחרת או למוכרו וליקח בדמיו קרבן הלכך חייב דאע''ג דאכתי מצינן למימר אגב טרדתו לא אשגח ביה שהוא בעל מום מ''מ מכיון דהשתא דקא עביד אין בעשייתו מצוה היא שהרי בעל מום הוא ודמיא ממש ליבמתו נדה לר' יוחנן:
דאמר ר' יוחנן בעל מום וכו'. כלומר דאמר לך ר' יוחנן דהיא גופה קמ''ל התנא אליבא דר''מ דמהו דתימא הואיל וטרוד הוא בהקרבה נעשה בעל מום כעגל לר''מ דלא משגח ביה אגב טרדתו ופטור והלכך אשמעי' דלא דמי דעגל מיהת חזי לקרבן אחר ודרכו להתחלף אגב טרדתו אבל בעל מום אין דרכו להתחלף כלל:
אמר ר' יוסי. דלא היא דלא צריכת לאוקי להא דר''א כרשב''ל דוקא אלא אפילו אם יסבור ר''א כר' יוחנן דלעיל נמי היא אתיא שפיר:
אין תימר שנייא הוא שהוא בעל מום וכו'. כלומ' וכי תימא שאני בעל מום שהרי אין דרכו להתחלף ולטעות ביה ומהיכי תיתי דנימא דטרוד במצוה הוא הרי עגל לר' מאיר דג''כ אין דרכו להתחלף לשם פסח ואפ''ה פוטר רבי מאיר ומש''ה הצריך התנא למיתני לבעל מום דקמ''ל אפי' לר' מאיר חייב וכדאמרן. דאי לר' יוחנן הא קאמר לעיל דלאו בתר מחשבתו אזלינן אלא בתר מעשיו ויבמתו נדה ובעל אין בעשייתו מצוה וחייב א''כ ה''ה בעל מום דמתני' והוה קשיא פשיטא ומאי קמ''ל התנא:
אתיא דר''א כרשב''ל. ומפרש הש''ס דסברא דר''א דקאמר הכי דלר''מ נצרכה ומהו דתימא הא דאף בבעל מום פוטר ר''מ האי סברא אתיא כהאי דר''ל בהלכה דלעיל דאמר גבי יבמתו נדה ובא עליה דיש בעשייתו מצוה מיקרי דאף על גב דהמעשה לאו מצוה הוא אנן בתר מחשבתו אזלינן שנתכוין לשם מצות יבום ופטור כן נמי רבי אליעזר סבירא ליה הכי הלכך אי לאו דתני במתני' בעל מום ה''א דפטור מפני שנתכוין למצות קרבן ויש בעשייתו מצוה קרינא ביה:
גמ' אמר רבי אליעזר למי נצרכה לר' מאיר. הא דקתני ונמצא בעל מום חייב פשיטא דמכיון שאינו ראוי להקרבה חייב הוא משום שבת לא נצרכה אלא לרבי מאיר כדאמר בהלכה דלעיל שאפי' עגל של שלמים ששחטו לשם פסח פטור ונמי אין ראוי לפסח ה''א דה''ה בעל מום קמ''ל דמודה ר' מאיר בבעל מום דמכיון דלא חזי להקרבה כלל לא טריד ביה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source