משנה: אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵילּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻעַ יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ שֶׁהִתִּיר בּוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה וְאָסַר בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַה זֶּה יְהוֹשֻעַ מָה רְאָיָה רְשׁוּת לַמִּצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה זה יהושע. שאמרת מה ראיה רשות שהיא אכילת הדיוט למצוה שהוא צורך גבוה. ואם העמידו חכמים איסור שבות שלהן במקום הרשות יעמידו הם במקום מצוה בתמיה. ור' יהושע לטעמיה דס''ל כל שמחת י''ט מצוה היא ואפ''ה אינו דוחה שבות:
י''ט יוכיח. שהתירו בו שחיטה ובישול שהיא אב מלאכה ומותרין הן להדיוט ואסרו בו להביא דבר מחוץ לתחום ולאכלו ואע''ג דמדרבנן הוא הואיל והיה לו להביא מאתמול:
אלו שהן משום שבות. דרבנן בעלמא לא ידחו את השבת בתמיה:
מה אם שחיטה שהוא משום מלאכה דוחה את השבת בפסח:
מתני' אמר ר' אליעזר. והלא דין הוא שידחו אלו דמתני' דלעיל:
הֲבָאָתוֹ חוּץ לַתְּחוּם שְׁבוּת. הָדָא מְסַייְעָא לְהָא דָמַר רִבִּי יוֹנָתָן קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רֹבָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹסֵי בַּר לַקּוֹנִיָּא. לוֹקִין עַל תְּחוּמֵי שַׁבָּת דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה רַבָּה. וַהֲלֹא אֵין בַּשַּׁבָּת אֶלָּא סְקִילָה וְכָרֵת. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב אַל תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א. אָמַר לֵיהּ מִי כְתִיב לֹא. אַל כְּתִיב. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃ אָמַר לֵיהּ. מַה כְתִיב לֹא. אַל כְּתִיב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף עַל פִּי כֵן זֶה עוֹמֵד בִּשְׁמוּעָתוֹ וְזֶה עוֹמֵד בִּשְׁמוּעָתוֹ. חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ בְּכֶלִי שְׁבוּת. 41b אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. לֹא תַנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אֲלָּא הֶרְכֵּבוֹ וַהֲבָאָתוֹ. הָא חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ לֹא. מִן בְּגִין דּוּ סְבַר בַּכֶּלִי. הָא אִין לָא סְבַר בַּכֶּלִי. שְׁבוּת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מַפְלִיגִין. בְּשֶׁנְּטָלָן הוּא. אֲבָל אִם נְטָלָן אַחֵר מָאוּסִין הֵן. וְהָדֵין זֶבַח כְּאַחֵר הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְייָא הִיא הָכָא דִכְתִיב זֶבַח. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֲזָייָה שְׁבוּת וְאֵילּוּ שְׁבוּת. הֲזָייָה דוֹחִין וְאֵילּוּ אֵינָן דּוֹחִין. אֶלְּא שֶׁזֶּה בְזֶבַח וְזֶה בְזוֹבֵחַ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָא אָֽמְרָה. הִיא זֶבַח הִיא זוֹבֵחַ. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר קַפָּרָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּמְהָנִי הֵיַךְ קִיבֵּל רִבִּי לִיעֶזֶר מֵרִבִּי יְהוּשֻׁעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁזֶּה בְזֶבַח וְזֶה בְזוֹבֵחַ. אָמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָה תַמָּה. רִבִּי לִיעֶזֶר לֹא תַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. ר''ז לר' יודה בר פזי דקאמר לי' הא משמיה דבר קפרא דלא איכפת לי לזה דבר קפרא הוא תמה אבל ר''א אומר לא תמה מהשבות. כלומר דלר''א לא קשיא ליה כלל כהאי דבר קפרא דהא מיהת מהשבות שאסרו בי''ט והתירו במלאכה הוה ראיה ומ''ש בזבח מזובח. והיינו דקאמר לעיל מילתא דר' זעירא אמרה היא זבח היא זובח:
תמיהני היאך קבל ר''א מר' יהושע את התשובה. שאמר לו י''ט תוכיח ומה ראיה היא זה שזה דר''א בזבח היא וזה דר' יהושע בזובח היא כלומר באדם עצמו הדבר תלוי לשמוח בי''ט ומה ענין זה לזה:
מילתא דר''ז אמרה היא זבח היא זובח. כלומר דר''ז לא ס''ל להאי טעמא דלאו מילתא היא לחלק בין זבח לבין זובח דשניהן דין אחד להן וזה שמעינן ממילתא דר''ז דלקמן:
אלא שזה בזבח וזה בזובח. הזייה בזובח הוא והילכך לא דחיא שבת דמכיון דגברא לא חזי לא רמי חיובא עליה אבל אלו הרכבתו והבאתו וכו' בזבח הן והלכך ס''ל לר''א דהן דוחין את השבת דהא גברא חזי ובר חיובא הוא:
אמר ר' יוסה שנייה הוא הכא. גבי חתיכת יבלתו דהא כתיב גבי זבח ואמרתם זבח פסח הוא וצריך לחותכו משום מים דלא ליפסליה כשאר זבח והלכך צריך הוא לאמן את ידיו ולחתוך היטב ואם חותכו בכלי מלאכה הוא לר''א ולאו שבות:
אמר ר' מנא הזייה שבות ואלו שבות וכו'. לטעמיה דר''א מפרש דהרי הזייה שבות היא כמו אלו דמתני' שהן שבות והזייה דוחין אותה מפני השבת דאף ר''א מודה דאין הזייה דוחה שבא דלא קאמר לר''ע ועליה אני דן אלא כלפי דא''ל ר''ע הזייה תוכיח וכו' וכך קיבל ממנו ר''ע שאינו דוחה שבת ואלו אינן דוחין אותן מפני השבת לר''א דהא קאמר שהן דוחין את השבת ומ''ט:
הבאתו חוץ לתחום שבות. דקתני אלו שהן משום שבות וכו' ואם כן סבירא ליה תחומין דרבנן הדא מסייעא וכו' ולר' חייה רבא דס''ל הכי. וגרסינן להא לעיל בפ' בכל מערבין בהלכה ד' עד וזה עומד בשמועתו ושם פירשתי:
חתיכת יבלתו בכלי שבות. בתמיה דהא סתמא קתני ומשמע אפי' חותכה בכלי וכי זה משום שבות והא אמרי' לעיל כדתנינן אם בכלי כאן וכאן אסור ואם אפי' במקדש אסור אם כן מלאכה הוא:
אמר ר' אבהו. דבאמת מהאי טעמא לא גריס ר' יוסי בן תנינה במתני' חתיכת יבלתו ולא תני אלא הרכבו והבאתו דאלו שהן משום שבות:
מן בגין דהוא סבר בכלי. ומדייק הש''ס אלא טעמא משום דסבר ר' יוסי בן חנינה דחתיכת יבלתו בכלי הוא ולפיכך לא תני לה:
הא אין לא סבר בכלי. אם לא היה מפרש דבכלי מיירי אלא ביד הוה מודה שבות הוא וקשיא וכי לא כן אמר ר' יוסי בן חנינה כדקאמר רבי אבהו גופיה בשמיה לעיל בפ' המצניע בהלכה ז' גבי פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן הנוטל צפרניו זה בזה וכו' רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות ומפרש התם במה פליגין בשנטלן הוא לעצמן שיכול לאמן את ידיו אבל אם נטלן אחר מאוסין הן לו ואינו מאמן את ידיו אפי' ר''א מודה דפטור ואינו אלא משום שבות:
והרי הדין זבח כאחר הוא. וא''כ תיפוק לי' דבלאו הכי אין כאן אלא שבות ואפי' נוטלן בכלי דהא קאמרת כשנוטל לאחר אף ר''א מודה וזה הזבח כאחר הוא ואמאי לא תני לה ר' יוסי בן תנינה אף לפי סברתו דחתיכת יבלתו בכלי הוא:
הלכה: שְׁלשׁ עֶשְׂרֶה שָׁנָה עָשָׂה רִבִּי עֲקִיבָה נִכְנַס אֶצֶל רִבִּי לִיעֶזֶר וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ בוֹ. וְזוֹ הִיא תְשׁוּבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה לִפְנֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הֲלֹ֨א זֶ֤ה הָעָם֙ אֲשֶֽׁר מָאַסְתָּ בּ֔וֹ צֵא נָ֥א עַתָּ֖ה וְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלא זה העם וגו'. וכלומר והלחם בו ושוב אינו צריך להשיבך:
וזה היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר''א. מה שהשיב לו במתני' וקרא עליו ר' יהושע הפסוק הזה ואמר לר''א:
גמ' שלש עשרה שנה וכו'. ללמוד תורה ממנו ולא היה יודע בו ר''א ולא החשיבו:
אמר ר' ירמיה. לא קשיא דמהו רשות דקאמר רצה בישל היום ועושה מלאכה רצה לא בישל היום אלא מכין לו הכל מעי''ט ואין זה בכלל המבזה את המועדות דמ''מ הוא עושה שמחת י''ט:
גמ' לא כן תנינן וכו' אדברי ר''א הוא דפריך דקאמר מה ראיה רשות למצוה ואמאי קרי לי' לשמחת י''ט רשות והא קחשיב בפ''ג דאבות והמבזה את המועדות וכו' וזה שאינו חושש לעשות שמחה לכבוד הרגל:
משנה: הֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָה הַזָּייָה תוֹכִיחַ שֶׁהִיא מִצְוָה וְהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל אֵילּוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִצְוָה וְהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן. מָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. הַזָּייָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא תִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹ חִלּוּף מָה אִם הַזָּייָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת אַף שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה לֹא תִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עֲקִיבָה עָקַרְתָּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמוֹעֲדוֹ בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי הָבֵא לִי מוֹעֵד לָאֵלּוּ כַּמּוֹעֵד בַּשְּׁחִיטָה. כְּלָל אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶיפְשָׁר לָהּ לֵיעֻשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁחִיטָה שֶׁאֵי אֶיפְשָׁר לָהּ לֵיעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כלל אמר ר''ע וכו'. והלכה כר''ע:
הבא לי מועד לאלו וכו'. שיהא להן זמן קבוע ושיהא לא אפשר לעשותן מאתמול כמועד של זמן שחיטה דלא מצי למיעבדה מאתמול והזייה נמי אינה מגופה של פסח דלידחי:
עקרת מה שכתוב בתורה וכו'. בתמיה:
א''ל ר''ע או חילוף. דקים לי' לר''ע דהזאה אפי' במקום מצוה אינו דוחה ונילף ק''ו מינה לשחיטה שלא תדחה:
א''ל ר''א ועליה אני דן וכו'. שעל הזאה עצמה ג''כ אני חולק ואומר שתדחה כדי שלא יעכבו מפסח ומכח ק''ו זה בעצמו:
מתני' השיב ר''ע ואמר הזאה תוכיח. בטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת ואפי' בי''ג בניסן ושהיא מצוה שאם לא יזה בשביעי אינו יכול לעשות הפסח והזייה אינו אלא משום שבות שאינו אלא טלטול בעלמא אלא דמיחזי כמתקן גברא ואפ''ה העמידו דבריהם ואסרו להזות:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָכֵין הֲוָה רִבִּי לִיעֶזֶר צָרִיךְ מִתְבַּזֶּה לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הֲרֵי חֲגִיגַת יוֹם טוֹב לְשִׁיטָּתָךְ תּוֹכִיחַ. שֶׁהִתִּירוּ בָהּ מִשֵּׁם מְלָאכְה וְאָֽסְרוּ בָהּ מִשֵּׁם שְׁבוּת. וַהֲוָה לֵיהּ מֵימַר בָּהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב שֶׁאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁחַייָבִין עָלָיו כָרֵת. וִיתִיבִינֵיהּ כְּמַתְנִיתִין. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְיוֹם טוֹב שֶׁאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁחַייָבִין עָלָיו כָרֵת. כַּיי דָּמַר רִבִּי אִימִּי. עֲשִׁירִין הָיוּ בִתְשׁוּבוֹת. אוֹ ייָבֹא כַיי דָמַר רִבִּי נַסָּא. כְּאִינַשׁ דְּאִית לֵיהּ תְּרִין טְעָמִין וְהוּא מְתִיב חַד מִינְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהאי דאמר ר' אמי וכו'. אלא שזה הוא כדאמר ר' אמי לעיל בפ''ב דכלאים עשירים היו בתשובות הרבה להשיב או יבא כהאי דאמר ר' נסא וכו' דחד מתרי טעמי השיב לו:
הרי חגיגת י''ט בשיטתך תוכיח וכו'. כלומר על מה שהשיב ר' יהושע לר''א בברייתא בשיטתך שאתה סובר שמחת י''ט רשות א''כ חגיגת י''ט שהיא לשמחה תוכיח שאסרו משום שבות והתירו משום מלאכה והוה ליה לר''א למימר מה לא אם אמרת בחגיגת י''ט שאין בה כרת וכו' וכן נמי יתוביניה במתני' דקאמר לי' ר' יהושע סתם יום טוב יוכיח ואמאי לא השיב לו לא אם אמרת ביום טוב שאין בו כרת וכו' ותשובה זו אפי' לפי מאי דס''ל לר' יהושע שמחת י''ט מצוה היא ולמה השיב לו כפי שיטתו דס''ל רשות:
הכין הוה ר''א צריך מיתיביה לר' יהושע. כצ''ל וכדלקמן:
הלכה: מַה שְׁבוּת. לֹא כֵן תַּנִּינָן. הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים. 42a וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁלְאַבְרָהָם אָבִינוּ. וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא׃ אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מָהוּא רְשׁוּת. רָצָה בִישֵּׁל רָצָה לֹא בִישֵּׁל
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלא זה העם וגו'. וכלומר והלחם בו ושוב אינו צריך להשיבך:
וזה היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר''א. מה שהשיב לו במתני' וקרא עליו ר' יהושע הפסוק הזה ואמר לר''א:
גמ' שלש עשרה שנה וכו'. ללמוד תורה ממנו ולא היה יודע בו ר''א ולא החשיבו:
אמר ר' ירמיה. לא קשיא דמהו רשות דקאמר רצה בישל היום ועושה מלאכה רצה לא בישל היום אלא מכין לו הכל מעי''ט ואין זה בכלל המבזה את המועדות דמ''מ הוא עושה שמחת י''ט:
גמ' לא כן תנינן וכו' אדברי ר''א הוא דפריך דקאמר מה ראיה רשות למצוה ואמאי קרי לי' לשמחת י''ט רשות והא קחשיב בפ''ג דאבות והמבזה את המועדות וכו' וזה שאינו חושש לעשות שמחה לכבוד הרגל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source