Psa'him
Daf 41a
אֲבָל צְלִייָתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין. תַּנִּינָן. חָשֵׁכָה. יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן׃ וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. 41a לְשִׁילְשׁוּלוֹ לַתַּנּוּר.
Traduction
Il n’est pas permis le samedi, est-il dit, de rôtir l’agneau ou de rincer les entrailles''. On a dit plus haut (5, 10): à la nuit, on sortait et l’on faisait rôtir l’agneau pascal, tandis qu’ici il est dit que c’est un acte interdit le samedi? Il est seulement question là de le suspendre au foyer vers l’arrivée de la nuit (pour le rôtir plus tard).
Pnei Moshe non traduit
אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין. קתני במתני' ומדייק הש''ס תנינן לעיל סוף הפרק דבשבת איירי חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן ומדלא קתני שם והדיחו את קרביו וצלו שהרי נצלה הוא על ראשו מעל קרביו וכרעיו וצריך הדחה מקודם ש''מ דהדחת קרביו אפילו בשבת מותר מכיון דלאו מלאכה הוא:
ואת אמר הכא הכין. בתמיה שאפי' הדחת קרביו אינו דוחה:
לשילשולו לתנור. כלומר לעולם שאף הדחת קרביו אינן דוחין ומטעמא דאפשר זה לעשות משתחשך וא''צ לשהות בכך שבעוד שמשלשלו לתנור. לצלותו יכול להדיא את קרביו והלכך נמי לא קחשיב לעיל הדחת קרביו משחשיכה לפי שאין זה מעשה בפ''ע דבהדי דמשלשלו לתנור מדיחן:
הַרְכָּבוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם. לֹא אָמַר אֶלָּא חוּץ לִרוּשָׁלֵם. הָא חוּץ לָעֲזְרְה מוּתָּר מִשּׁוּם שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
Or, R. Abahou n’a-t-il pas dit au nom de R. Yossé b. Hanina (216)''(Shabat 10, 7); notre version à ce passage est à corriger d'après le présent texte.'': ''la discussion (entre R. Eliézer et les autres sages) a lieu au cas où l’on se coupe soi-même les ongles avec soin); mais, si un autre vous les coupe, les ongles étant laids (moins réguliers), R. Eliézer autorise aussi un tel acte imparfait''; et l’acte analogue accompli sur l’agneau n’est-il pas semblable à la coupe faite par un autre? -Il y a cette différence ici, répond R. Yossé, que pour l’agneau pascal la Bible emploie le terme sacrifice (il ne saurait être considéré comme laid). R. Mena dit: l’aspersion servant à purifier finalement le sacrificateur est un acte interdit par les rabbins, et les actions précitées (de porter l’agneau sur les épaules, ou d’une grande distance) sont également défendues par simple mesure rabbinique; comment se fait-il que le premier ne puisse pas avoir lieu le samedi, ajournant au besoin la cérémonie pascale, tandis que les autres actions cèdent devant l’importance du sacrifice pascal? -C’est que ces dernières ont lieu pour l’animal même qui doit être égorgé, tandis que la première n’a lieu qu’en vue du sacrificateur. Selon R. Zeira, au contraire, il n’y a pas lieu de distinguer entre le sacrifice et le sacrificateur (il n’admet donc pas l’explication qui précède); car R. Juda b. Pazi a enseigné au nom de Bar Kappara en présence de R. Zeira: je suis étonné que R. Eliézer ait accepté de R. Josué la réplique qu’il s’agit, d’une part, du sacrifice, d’autre part, du sacrificateur (admettant une telle distinction). -Certes, répliqua R. Zeira, pour b. Kappara, c’est étonnant, non pour R. Eliézer qui ne fait pas de distinction entre les deux éléments.
Pnei Moshe non traduit
להרכבו והבאתו מחוץ לתחום. אינו דוחה השבת ומפרש לא אמרן אלא מחוץ לתחום מחוץ לירושלים הא בתוך ירושלים מחוץ לעזרה שאינו אלא משום שבות דירושלים כרמלית היא מותר משום דכל שהוא משום שבות התירו במקדש:
חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן. חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְאִם בַּכֶּלִי, כָּאן וְכָאן אָסוּר׃ הָכָא אַתְּ אָמַר. דּוֹחֶה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. אֵינוֹ דוֹחֶה.
Traduction
⁠—Est-ce que l’action de couper une verrue (de l’animal), à l’aide d’un instrument, est interdite par mesure rabbinique? (N’est-il pas dit au contraire que la coupe par instrument est interdite même au Temple, constituant donc plus qu’une précaution rabbinique)? -En effet, répond R. Abahou, selon R. Yossé b. Hanina, il est seulement question d’apporter le sacrifice sur les épaules, ou d’une grande distance (actions interdites d’ordinaire par les rabbins), non de couper une verrue. Toutefois, cette opinion a été émise parce qu’il est question de l’aide d’un instrument; mais s’il ne s’agissait pas d’instrument (que ce soit de la main seulement), ce serait le fait d’une simple prescription rabbinique.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ' בתרא דעירובין וגרסי' שם בהלכה י''ב לכל הסוגיא עד סוף הלכה ובארתי שם היטב ע''ש:
רִבִּי סִימוֹן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָייָה. מִפְּנֵי קִילְקוּל פַּיִיסוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהֵן שֶׁהִפִּיסוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי סוֹבַייָה. כָּאן בְּנִפְרֶכֶת וְכָאן בְּשֶׁאֵינָהּ נִפְרֶכֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָמַר. כָּאן בְּלַחָה בְּון בִּיבֵישָׁה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה אָמַר. כָּאן בְּיָד וְכָאן בְּכֶלִי. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּבַר קַפָּרָא. וּדְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה כְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנֵּי. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וְהָעוֹשֶׁה חַבּוּרָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְדָם. אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְאֶפֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְדָם. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְאֶפֶר. רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָאן וְכָאן בְּלַחָה אֲנָן קַייָמִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְדָם.
Traduction
Psa'him
Daf 41b
משנה: אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵילּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ שֶׁהִתִּיר בּוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה וְאָסַר בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַה זֶּה יְהוֹשֻׁעַ מָה רְאָיָה רְשׁוּת לַמִּצְוָה.
Traduction
R. Eliézer dit: les objets énoncés auparavant (6, 1) doivent l’emporter a fortiori; puisque l’action d’égorger le sacrifice, qui est un travail capital, l’emporte pourtant sur la solennité du Shabat; il doit en être à plus forte raison de même pour les dites actions, qui sont seulement interdites en ce jour par prescription rabbinique. Par contre, dit R. Josué, on peut opposer les règles relatives aux jours de fête, où il est permis pur la consommation d’accomplir les actions graves d’égorger ou de cuire; et pourtant il est interdit d’accomplir les dites actions de mesure rabbinique (p. ex. d’apporter du dehors, parce qu’on peut le faire d’avance). -Quoi, Josué, lui répliqua R. Eliézer, tu établis un parallèle entre la consommation volontaire des jours de fête et une cérémonie religieuse (le sacrifice pascal; pour celui-ci, les sages suspendent leurs prescriptions ordinaires).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר ר' אליעזר. והלא דין הוא שידחו אלו דמתני' דלעיל:
מה אם שחיטה שהוא משום מלאכה דוחה את השבת בפסח:
אלו שהן משום שבות. דרבנן בעלמא לא ידחו את השבת בתמיה:
י''ט יוכיח. שהתירו בו שחיטה ובישול שהיא אב מלאכה ומותרין הן להדיוט ואסרו בו להביא דבר מחוץ לתחום ולאכלו ואע''ג דמדרבנן הוא הואיל והיה לו להביא מאתמול:
מה זה יהושע. שאמרת מה ראיה רשות שהיא אכילת הדיוט למצוה שהוא צורך גבוה. ואם העמידו חכמים איסור שבות שלהן במקום הרשות יעמידו הם במקום מצוה בתמיה. ור' יהושע לטעמיה דס''ל כל שמחת י''ט מצוה היא ואפ''ה אינו דוחה שבות:
הֲבָאָתוֹ חוּץ לַתְּחוּם שְׁבוּת. הָדָא מְסַייְעָא לְהָא דָמַר רִבִּי יוֹנָתָן קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רֹבָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹסֵי בַּר לַקּוֹנִיָּא. לוֹקִין עַל תְּחוּמֵי שַׁבָּת דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה רַבָּה. וַהֲלֹא אֵין בַּשַּׁבָּת אֶלָּא סְקִילָה וְכָרֵת. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב אַל תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א. אָמַר לֵיהּ מִי כְתִיב לֹא. אַל כְּתִיב. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃ אָמַר לֵיהּ. מַה כְתִיב לֹא. אַל כְּתִיב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף עַל פִּי כֵן זֶה עוֹמֵד בִּשְׁמוּעָתוֹ וְזֶה עוֹמֵד בִּשְׁמוּעָתוֹ. חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ בְּכֶלִי שְׁבוּת. 41b אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. לֹא תַנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אֲלָּא הֶרְכֵּבוֹ וַהֲבָאָתוֹ. הָא חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ לֹא. מִן בְּגִין דּוּ סְבַר בַּכֶּלִי. הָא אִין לָא סְבַר בַּכֶּלִי. שְׁבוּת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מַפְלִיגִין. בְּשֶׁנְּטָלָן הוּא. אֲבָל אִם נְטָלָן אַחֵר מָאוּסִין הֵן. וְהָדֵין זֶבַח כְּאַחֵר הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְייָא הִיא הָכָא דִכְתִיב זֶבַח. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֲזָייָה שְׁבוּת וְאֵילּוּ שְׁבוּת. הֲזָייָה דוֹחִין וְאֵילּוּ אֵינָן דּוֹחִין. אֶלְּא שֶׁזֶּה בְזֶבַח וְזֶה בְזוֹבֵחַ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָא אָֽמְרָה. הִיא זֶבַח הִיא זוֹבֵחַ. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר קַפָּרָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּמְהָנִי הֵיַךְ קִיבֵּל רִבִּי לִיעֶזֶר מֵרִבִּי יְהוּשֻׁעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁזֶּה בְזֶבַח וְזֶה בְזוֹבֵחַ. אָמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָה תַמָּה. רִבִּי לִיעֶזֶר לֹא תַמָּה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הבאתו חוץ לתחום שבות. דקתני אלו שהן משום שבות וכו' ואם כן סבירא ליה תחומין דרבנן הדא מסייעא וכו' ולר' חייה רבא דס''ל הכי. וגרסינן להא לעיל בפ' בכל מערבין בהלכה ד' עד וזה עומד בשמועתו ושם פירשתי:
חתיכת יבלתו בכלי שבות. בתמיה דהא סתמא קתני ומשמע אפי' חותכה בכלי וכי זה משום שבות והא אמרי' לעיל כדתנינן אם בכלי כאן וכאן אסור ואם אפי' במקדש אסור אם כן מלאכה הוא:
אמר ר' אבהו. דבאמת מהאי טעמא לא גריס ר' יוסי בן תנינה במתני' חתיכת יבלתו ולא תני אלא הרכבו והבאתו דאלו שהן משום שבות:
מן בגין דהוא סבר בכלי. ומדייק הש''ס אלא טעמא משום דסבר ר' יוסי בן חנינה דחתיכת יבלתו בכלי הוא ולפיכך לא תני לה:
הא אין לא סבר בכלי. אם לא היה מפרש דבכלי מיירי אלא ביד הוה מודה שבות הוא וקשיא וכי לא כן אמר ר' יוסי בן חנינה כדקאמר רבי אבהו גופיה בשמיה לעיל בפ' המצניע בהלכה ז' גבי פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן הנוטל צפרניו זה בזה וכו' רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות ומפרש התם במה פליגין בשנטלן הוא לעצמן שיכול לאמן את ידיו אבל אם נטלן אחר מאוסין הן לו ואינו מאמן את ידיו אפי' ר''א מודה דפטור ואינו אלא משום שבות:
והרי הדין זבח כאחר הוא. וא''כ תיפוק לי' דבלאו הכי אין כאן אלא שבות ואפי' נוטלן בכלי דהא קאמרת כשנוטל לאחר אף ר''א מודה וזה הזבח כאחר הוא ואמאי לא תני לה ר' יוסי בן תנינה אף לפי סברתו דחתיכת יבלתו בכלי הוא:
אמר ר' יוסה שנייה הוא הכא. גבי חתיכת יבלתו דהא כתיב גבי זבח ואמרתם זבח פסח הוא וצריך לחותכו משום מים דלא ליפסליה כשאר זבח והלכך צריך הוא לאמן את ידיו ולחתוך היטב ואם חותכו בכלי מלאכה הוא לר''א ולאו שבות:
אמר ר' מנא הזייה שבות ואלו שבות וכו'. לטעמיה דר''א מפרש דהרי הזייה שבות היא כמו אלו דמתני' שהן שבות והזייה דוחין אותה מפני השבת דאף ר''א מודה דאין הזייה דוחה שבא דלא קאמר לר''ע ועליה אני דן אלא כלפי דא''ל ר''ע הזייה תוכיח וכו' וכך קיבל ממנו ר''ע שאינו דוחה שבת ואלו אינן דוחין אותן מפני השבת לר''א דהא קאמר שהן דוחין את השבת ומ''ט:
אלא שזה בזבח וזה בזובח. הזייה בזובח הוא והילכך לא דחיא שבת דמכיון דגברא לא חזי לא רמי חיובא עליה אבל אלו הרכבתו והבאתו וכו' בזבח הן והלכך ס''ל לר''א דהן דוחין את השבת דהא גברא חזי ובר חיובא הוא:
מילתא דר''ז אמרה היא זבח היא זובח. כלומר דר''ז לא ס''ל להאי טעמא דלאו מילתא היא לחלק בין זבח לבין זובח דשניהן דין אחד להן וזה שמעינן ממילתא דר''ז דלקמן:
תמיהני היאך קבל ר''א מר' יהושע את התשובה. שאמר לו י''ט תוכיח ומה ראיה היא זה שזה דר''א בזבח היא וזה דר' יהושע בזובח היא כלומר באדם עצמו הדבר תלוי לשמוח בי''ט ומה ענין זה לזה:
א''ל. ר''ז לר' יודה בר פזי דקאמר לי' הא משמיה דבר קפרא דלא איכפת לי לזה דבר קפרא הוא תמה אבל ר''א אומר לא תמה מהשבות. כלומר דלר''א לא קשיא ליה כלל כהאי דבר קפרא דהא מיהת מהשבות שאסרו בי''ט והתירו במלאכה הוה ראיה ומ''ש בזבח מזובח. והיינו דקאמר לעיל מילתא דר' זעירא אמרה היא זבח היא זובח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source