עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים עָלָה הִלֵּל מִבָּבֵל. טָה֣וֹר ה֑וּא. יָכוֹל יִפָּטֵר וְיֵלֵךְ לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְטִֽהֲר֭וֹ הַכֹּהֵֽן. אִי וְטִֽהֲר֭וֹ הַכֹּהֵֽן יָכוֹל אִם אָמַר הַכֹּהֵן עַל טָמֵא טָהוֹר יְהֵא טָהוֹר. 40a תַּלְמוּד לוֹמַר טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִֽהֲר֭וֹ הַכֹּהֵֽן׃ כַל זֶה עָלָה הִלֵּל מִבָּבֵל.
Traduction
Au sujet des 3 points suivants (206)Derenbourg, ibid., p. 186., Hillel dut monter de Babel en Palestine (pour apprendre à les résoudre): 1. Comme il est dit du lépreux (Lv 13, 37): il est pur, on aurait pu croire qu’après avoir vu l’état satisfaisant le cohen peut partir, sans rien dire; c’est pourquoi le texte ajoute: le cohen le déclarera pur. S’il en est ainsi, est-ce à dire que la déclaration inexacte du cohen disant ''pur'' pour celui qui est impur, est aussi valable? -Non; c’est pourquoi il est dit: ''il est pur, '' le cohen le déclarera pur''. Voilà le premier point enseigné par l’arrivée de Hillel de Babylone.
Pnei Moshe non traduit
על ג' דברים עלה הלל מבבל. כלומר שלשה דברים הללו היה בידו מבבבל ועלה לא''י לדרוש להם. לפי שבארץ ישראל הן נוהגין אלא שע''י מעשה אירע לו זה ג''כ שדרש בדחיית שבת לפסח מפי שמעיה ואבטליון:
טהור הוא וטהרו הכהן. כתיב גבי נגע הנתק ודריש דאי הוה כתיב טהור הוא לחוד יכול יפטר ממנו הכהן וילך לו והוא טהור תלמוד לומר וטהרו הכהן עד שיטהרנו הכהן ויאמר טהור ואי הוה כתיב וטהרו הכהן לחוד יכול מכיון דבאמירת הכהן תליא מילתא אפי' אם אמר על טמא טהור יהא טהור מגזירת הכתוב ת''ל טהור הוא וטהרו הכהן עד שיהא בו סימן טהרה ויאמר הכהן טהור הוא. ועל זה עלה הלל מבבל לדרוש להם וללמדם:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַֽיי֥ אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר. מִן הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן הָֽעִזִּי֭ם תִּקָּֽחוּ׃ הָא כֵיצַד. צֹ֣אן לַפֶּסַח. וְצֹ֣אן וּבָקָ֑ר לַחֲגִיגָה.
Traduction
2. Un verset dit (Dt 16, 2): tu sacrifieras la Pâques à l’Eternel, du menu bétail ou du gros bétail, et un autre verset dit (Ex 12, 5): vous prendrez des agneaux ou des chèvres; et il n’y a pas de contradiction entre ces 2 versets qui semblent opposés (207)Mekhilta sur la section Bô, ch. 4., car il est question du menu bétail seul à l’égard du sacrifice pascal, mais pour le festin de fête (à offrir pour la Pâques même), on pouvait prendre indistinctement du menu ou du gros bétail.
Pnei Moshe non traduit
כתוב אחד אומר וכו'. הא כיצד. הלא אין הפסח בא אלא מן הצאן דרוש ביה הכי צאן לפסח ואז צאן או בקר לחגיגה הבאה עמו:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר. שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ. הָא כֵיצַד. שִׁשָּׁה מִן הֶחָדָשׁ וְשִׁבְעָה מִן הַיָּשָׁן. וְדָרַשׁ וְהִסְכִּים וְעָלָה וְקִיבֵּל הֲלָכָה.
Traduction
3. Il est dit d’une part (Dt 16, 3): pendant 6 jours tu mangeras des azymes; et, d’autre part (Ex 12, 15): vous mangerez des azymes pendant 7 jours; il n’y a pourtant pas de contradiction, car on mangera seulement 6 jours du nouveau blé (le 1er étant réservé à l’offrande de l’omer), mais pendant tous les 7 jours on peut manger des azymes du blé de l’an passé (208)B., Menahot 66a.. Après avoir trouvé ces diverses explications et les avoir corroborées, Hillel monta de Babel en Palestine, dont les habitants reçurent ses explications.
Pnei Moshe non traduit
כתוב א' אומר ששת ימים וכו' הא כיצד. אלא דריש ביה ששה מן החדש לפי שהעומר שהוא קרב בי''ו הוא שמתיר לאכול מן החדש וביום הראשון א''א מן החדש:
ומן הישן אתה מוצא שבעת ימים:
ודרש. מעצמו לשלשה דברים הללו והסכים להלכה ועלה לא''י לדרוש כן:
וקיבל הלכה. בני א''י קיבלו ממנו גם כן להלכה שכך קיבל ג''כ מפי שמעיה ואבטליון:
מִיחוּי קְרָבָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭י לַֽמַּֽעֲנֵ֑הוּ. שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְנוֹטֵל אֵימוֹרִין מִתּוֹךְ זֶבַח מְנוּוָל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. הַפְשֵׁיטוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. בַּשַּׁבָּת הָיָה מַפְשִׁיט אֶת הֶחָזֶה. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְנוֹטֵל אֵימוֹרִין מִתּוֹךְ זֶבַח מְנוּוָל. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא הוֹפְכוֹ אֵינוֹ כְנוֹטֵל אֵימוֹרִין מִתּוֹךְ זֶבַח מְנוּוָל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמַה דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. מוּבְחַר דּוֹחֶה. אֵין מוּבְחַר מִן הַמּובְחַר דּוֹחֶה. [כֵּן רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר. מוּבְחַר דּוֹחֶה. אֵין מוּבְחַר מִן הַמּובְחַר דּוֹחֶה. אִין תֵּימַר. מוּבְחַר הוּא. יִקְרְעֶנּוּ וְיוֹצִיא אֵימוֹרָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא אַתְייָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
On devait nettoyer les intestins'', dit la Mishna; car, dit R. Yohanan, en vertu du verset (Pr 16, 4'': toute œuvre de Dieu est en sa faveur, l’offrande doit être convenable (209)Shabat 116b., et il ne faut pas paraître enlever des entrailles d’un sacrifice répugnant. On a enseigné que R. Ismaël dit: l’action de l’écorcher l’emporte sur le Shabat (et peut avoir lieu même en ce jour). On a enseigné que R. Ismaël fils de R. Yohanan b. Broqa dit (210)Tossefta à ce, ch. 4.: le samedi, on l’écorchait seulement jusqu’au poitrail (assez pour enlever les intestins). Le 1er dit de l’écorcher entier; car, disait-il, il ne faut pas paraître enlever les entrailles d’une façon répugnante (ce qui aurait lieu si l’on n’écorchait pas le sacrifice au préalable). Le second dit de ne pas l’écorcher en entier; car, dès qu’on le retourne (pour écorcher la moitié inférieure), on ne paraît rien enlever de répugnant. R. Yohanan dit: R. Ismaël et R. Ismaël b. Broqa raisonnent d’après un même principe (malgré leurs divergences de fait): l’un et l’autre admettent qu’un procédé satisfaisant (de l’écorcher en partie) l’emportera sur le Shabat (211)R. Ismaël établit une distinction entre l'enlèvement de la peau entière, ou par morceaux., sans que ce soit le meilleur de tout (de l’écorcher en entier). Or, si le second interlocuteur n’admettait pas ce raisonnement (de procéder à l’écorchement partiel), il prescrirait seulement de déchirer la peau et d’enlever les entrailles (donc, il est de cet avis) – (212)Suit un passage que l'on retrouve (Shabat 12, 1), fin, traduit..
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוחנן ר' ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ריב''ב אמרו דבר אחד. כלומר אע''ג דפליגי לדינא דלמר הפשט כולו דוחה שבת ולמר אין הפשטו בשבת אלא עד החזה מכל מקום לענין טעמא דכל חד וחד מטעם דבר אחד הוא כדמסיק ואזיל:
אמר רבי יוסי בר' בון. אנן חזינן דלאו היינו טעמיה דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כדמפרש ר' יוחנן אלא דלא אתיא סברא דידיה אלא כר' שמעון דלקמן:
אין תאמר מובחר הוא יקרענו ויוציא אימוריו. כלומר שאם תאמר לפרש לסברת ר' ישמעאל בנו של ריב''ב דאף בדבר שמובחר הוא פליג א''כ הכי הוה מיבעי ליה למימר יקרענו בלא הפשט כלל ויוציא אימוריו אלא מדמתיר להפשיטו עד החזה ש''מ דסבירא ליה דאף הנקרא מובחר לדידיה מותר ונ''מ בעלמא דבדבר שהיא מצוה מתיר הוא בשבת אפי' לעשותו מן המובחר:
כמה דר' ישמעאל אמר מובחר דוחה וכו'. כלומר דלכ''ע דבר שהוא מובחר בלבד הוא שדוחה את השבת אבל לא יעשה בשבת מובחר מן המובחר ובזה אמרו דבר אחד אלא דלר' ישמעאל הפשט כולו מובחר הוא דקרי ליה שהוא מובחר יותר מאשר היה קורעו בלא הפשט כלל ומוציא את אימורין שאפשר שידבקו בהן הנימין וא''כ מותר להפשיט את כולו אבל לא יפשיט כדרך הפשטו בחול שמפשיטו כולו בפעם אחת שזהו מובחר מן המובחר ואינו דוחה שבת אלא מפשיטו חתיכות חתיכות ולר' ישמעאל בנו של ריב''ב הפשט כולו מובחר מן המובחר קרי ליה ואפילו מפשיטו חתיכות חתיכות ואסור והפשטו עד החזה מובחר קרי ליה וזהו שדוחה השבת לדידיה ורבי ייחנן הא קמ''ל דלא תימא לפרש אליבא דרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דאפי' דבר שהוא מובחר בלבד אוסר בשבת כדמסיים ואזיל:
מה עבד לה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה. וכי לא חייש לטעמא דרבי ישמעאל דקאמר דאיהו ס''ל מתוך שהוא יכול להופכו להפסח ואינו מראה החלק שלא הופשט א''נ הופכו ונוטל אימוריו מצד השני שהיא פתוח אינו נראה כנוטל מתוך זבח מנוול לפי שאין נגלה נטילתו:
הפשיטו דוחה שבת. כדמפרש טעמא לקמן שלא יהא נראה וכו'. שאם אינו מפשיטו את כולו ידבקו הנימין ונראה כנוטל מזבח מנוול:
אמר ר' יוחנן משום שנאמר כל פעל ה' למענהו שלא יהא נראה וכו'. אם לא ינקה וימחה את הקרבים:
מיחוי קרביו. מאי טעמא דחייא שבת:
בשבת היה מפשיט את החזה. כלומר עד החזה בלבד ולא הותר להפשיט את כולו:
דְּתַנֵּי. הַגּוֹרֵר הַקּוֹדֵחַ הַקּוֹצֵץ כָּל שֶׁהוּא בַשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. הַגּוֹרֵר עַד שֶׁיִּגּוֹר כָּל צוֹרְכוֹ. הַקּוֹדֵחַ עַד שֶׁיִּקְדַּח כָּל צוֹרְכוֹ. הַקּוֹצֵץ עַד שֶׁיְּקַצֵּץ כָּל צוֹרְכוֹ. וְהַמְעַבֵּד אֶת הָעוֹר עַד שֶׁיְּעַבֵּד כָּל צוֹרְכוֹ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא עָבַד מִקְצַת מְלָאכָה כְכוּלָּהּ. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין מִקְצַת מְלָאכָה כְכוּלָּהּ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
דתני. בתוספתא דשבת פ' י''ב ומייתי לה לעיל פ' הבונה הלכה א' לאוקי מתניתין דהתם דלא כר' שמעון דהתוספתא וכן הא דלקמן:
הגורד. שמגרר את העץ להחליקו:
והקודח וכו'. אפי' כל שהוא בשבת חייב:
ר''ש אומר וכו'. גרסי' כדתני בתוספתא וכן הובא שם דר''ש ס''ל עד שיגמור כל צרכו וכדמפרש ואזיל. וכן אמר רבי יעקב בר אחא דרבי שמעון לא עביד מקצת מלאכה ככולה לענין חיוב בשבת. ורבנן ס''ל כסתמא דמתניתין דהתם הקודח כל שהוא חייב וה''ה לאינך וה''נ לר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הכא דכר''ש הוא דס''ל ולפיכך לא יפשיטנו אלא עד החזה דאין כאן אלא מקצת מלאכה ור' ישמעאל דהוא ת''ק כרבנן דהתם ס''ל דעבדין מקצת מלאכ' ככולה והואיל והותרה שבת בפסח מקצת מלאכה וכולה מלאכה חדא הוא וקשיא על דרשב''ג. הא לא שייכא הכא אלא אמתני' דהבונה ואגב מייתי לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה. דרשב''ג ס''ל התם אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה להחליקו חייב ואע''פ שאין זה מן המלאכה ממש מפני שהוא כמתקן הדבר למלאכה וקשיא עליו וכי אלו נטל דבר לקצור והכין אותו כדי לקצור ולא קצר שמא כלום הוא והכא נמי אמאי חייב הרי לאו עשיית מלאכה היא:
40b וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אִילּוּ נָטַל לִקְצוֹר וְלֹא קָצַר שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. אָמַר רַב. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנֵּי. הַשׁוֹבֵט וְהַמְקַטְקֵט עַל הָאָרִיג חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְיַישֵּׁב בְּיָדוֹ. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְיַישֵּׁב בְּיָדוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אמר רב אתיא דרשב''ג כר' יהודה דתני בברייתא דמוסיף באבות מלאכות הוא שאף השובט והמקשקש שמכה בכלי על האריגה כדי ליישבה ולסדרה בשיווי ה''ז חייב מפני שהוא כמיישב בידו לתקנו למלאכ' והכא נמי לרשב''ג כן:
וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו. וְלֹֽא יָלִ֥ין חֵֽלֶב חַגִּ֖י עַד בֹּֽקֶר׃ וְאֵימוֹרֵי חוֹל קְרֵיבִין בְּיוֹם טוֹב. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתִּיהָ בְּשֶׁחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. אִם בְּשֶׁחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֵין חֲגִיגָה בָאָה עִמּוֹ. אָֽמְרָה תוֹרָה. הַקְרִיבֵהוּ מִבְּעוֹד יוֹם. שֶׁלֹּא יְבוֹא לִידֵי בַּל תָּלִין. וְהָכָא. הַקְרִיבֵהוּ מִבְּעוֹד יוֹם. שֶׁלֹּא יְבוֹא לִידֵי בַּל תְּאַחֵר. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. אִילּוּ עָבַר וְהֵבִיא שֶׁמָּא אֵינוֹ כָשֵׁר. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ עָבַר וְהֵבִיא כָּשֵׁר עוֹבֵר.
Traduction
La combustion des graisses'' est permise en ce jour, parce qu’il est dit (Ex 23, 18): la graisse de son sacrifice ne séjournera pas jusqu’au matin (et comme on peut les brûler la nuit, c’est aussi permis le jour du 14 si c’est un samedi). -Ne résulte-t-il pas au contraire de ce verset (de la défense d’ajourner) jusqu’au jour de fête (213)Jér., (Rosh Hashana 1, 1) ( 56c). l’on ne doit pas brûler les parties combustibles d’une offrande faite la semaine? -Non, dit R. Abahou, il se rapporte précisément au cas où le 14 Nissan se trouve être un samedi (et ce qui en dérive pourra être brûlé aussitôt après). -Mais, objecta R. Yona, comment appliquer ledit verset au présent cas, puisque si le 14 Nissan se trouve être un samedi, l’agneau pascal ne sera pas accompagné d’un sacrifice de fête (et c’est à ce dernier seul que se rapporte la recommandation exprimée audit verset)? -En effet, fut-il répondu, ledit verset (sans se rapporter spécialement à la coïncidence du samedi) nous enseigne de brûler la graisse lorsqu’il fait encore jour, afin de ne pas s’exposer à la laisser séjourner au delà de la nuit (ne pouvant plus être brûlée la nuit, lorsque la fête a déjà commencé) – (214)Il y a dans le texte une ligne superflue, disent les commentaires, reproduit par inattention des copistes, confondant avec le même passage au (Rosh Hashana 1, 1) ( 56c)..
Pnei Moshe non traduit
והקטר חלביו. קתני במתני' שדוחה שבת ומפרש טעמא משום דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר ושמעינן דנקטרין הן בלילה בי''ט וה''ה דנקטרין הן בשבת:
ואימורי חול קריבין בי''ט. בתמיה והא גופה קשיא והיאך הן קרבין בלילה בי''ט והא עולת חול הן וקי''ל דאין עולת חול קרבין לא בשבת ולא בי''ט:
א''ר אבהו קיימתיה. להאי קרא בשחל י''ד להיות בשבת וא''כ אימורי פסח עולת שבת הן וקרבין הן בלילה ביו''ט:
ר' יונה בעי. על זה שהרי משמעות הפסוק על חגיגה נאמר דחגי כתיב וא''כ על חגיגת י''ד הבאה עם הפסח משתעי קרא ואם בשחל י''ד להיות בשבת אין חגיגה באה עמו כדתנן לקמן בפרקין:
אמרה תורה וכו'. מסקנת דברי ר' יונה היא דלא תוקמי לקרא בשחל י''ד להיות בשבת מיירי וכקושיין אלא לעולם שבשאר ע''פ מיירי ודקשיא לך וכי אימורי חול קריבין בי''ט דבאמת לא קריבין הן בלילה בי''ט אלא הכי אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום בכדי שלא יבא לידי בל תלין שאם אי אתה מקטירו מבעוד יום ובלילה אין אתה יכיל להקטירו לפי שעולת חול הן ונמצא שאתה בא לידי בל תלין:
והכא הקריבהו מבעוד יום וכו'. האי מילתא לאו הכא הוא דאיתמר אלא בפ''ק דר''ה הוא דאיתמר והתם הוא דשייכא ואגב דמייתי שם להא דהכא ומסיים כן מייתי לה נמי כאן דגרסי' התם לעיל דאיירי בענין בל תאחר שלמה שנתו אתה מפיל יום האחרון והיא עובר על כל יום ויום וכלומר שאתה מפיל חיוב יום האחרון שלא הקריבו בעוד שלא שלמה שנתו על כל יום ויום ועובר על בל תאחר ועלה קאמר שם ר' בון בר חייה בעי שלמה שנתו בעצרת אפשר לומר הוא אינו כשר ועובר בתמיה והיאך אתה אומר שאם שלמה שנתו אתה מפיל החיוב שלא הקריבו ביום האחרון על כל יום ויום דלעבור עליו הרי ששלמה שנתו בעצרת וה''ה בשאר רגל אלא חדא מינייהו נקט וכגון שזהו הרגל האחרון משלש רגלים שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו עליו שלש רגלים וזה ששלמה שנתו בעצרת והוא רגל אחרון ולא היה אפשר להקריבו שהרי שלמה שנתו בתוך הרגל וא''כ איך אפשר לומר זה שהוא אינו כשר להקריבו באותו יום ויהא עובר עליו בבל תאחר והא השתא לא מיקרי עברו עליו שלשה רגלים מכיון שברגל האחרון לא היה ראוי להקריבו ואם גם בכה''ג אתה אומר שהוא עובר עליו. ועלה מייתי התם הא דהכא כהדא לא ילין חלב חגי עד בקר ואימורי חול וכו' עד אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבא לידי בל תאחר. וכלומר אה''נ שעובר עליו אפי' שלמה שנתו בתוך רגל האחרון דכמו ששנינו גבי בל תלין דה''ק קרא שמרהו להקריבהו מבעוד יום שלא תבא לידי בל תלין וה''ה הכא נמי הקריבהו מבעוד יום קודם שיבא רגל האחרון ובו עצמו אין אתה יכול להקריבו מכיון שנשלם לו שנתו ונמצא אתה בא לידי בל תאחר:
אמר ר' חיננא. דעוד טעמא אחרינא איכא על שיעבור עליו בבל תאחר שאלו עבר והביא אותו בו ביום שעברה שנתו שמא אינו כשר דבדיעבד מיהת נתקבל לנדרו הוא והלכך מאחר שאם עבר והביא כשר הוא עובר עליו בבל תאחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source