Vayedaber

משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בּוֹדְקִין אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא בָדַק אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אִם לֹא בָדַק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. לֹא בָדַק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד יִבְדּוֹק לְאַחַר הַמּוֹעֵד. וּמַה שֶּׁהוּא מְשַׁייֵר יַנִּיחֶנּוּ בְצִינְעָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְְְּּּדִיקָה אַחֲרָיו׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומה שמשייר וכו'. קאמר בגמרא דשמא תטול חולדה בפנינו ויהא צריך בדיקה פעם שנייה לאותו הבית:

לאחר המועד. לאחר הפסח כדי שלא יתערב לו חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. ואית דמפרשי בתוך המועד בשעה ששית שהיא מועד הביעור לאחר המועד עד שתחשך. וטעמיה דר' יהודה דס''ל לאחר זמן איסורו של חמץ לא יבדוק דילמא אתי למיכל מיניה וחכמים ס''ל דמכיון שכל עצמו מחזר עליו לשרפו לא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה. והלכה כחכמים:

מתני' רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר וכו'. בגמרא מסיק אליבא דרבי יהודה דה''ק באחד מג' פרקים הללו בלבד בודקין ולאחר מכאן אם לא בדק שוב אינו בודק:

יבדוק בתוך המועד. בתוך ימי הפסח:

הלכה: אֵין חוֹשְׁשִׁין כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָכֵין צוֹרְכָה מַתְנֵי. מֵעִיר לְעִיר וּמֵחָצֵר לְחָצֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמִבַּיִת לְבַיִת. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מֵעִיר לְעִיר אַתְּ חוֹשֵׁשׁ מֵחָצֵר לְחָצֵר. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מֵחָצֵר לְחָצֵר חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אַתְּ חוֹשֵׁשׁ מִבַּיִת לְבַיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֲפִילוּ כְמַתְנִיתָא אַתְיָא הִיא. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חוּלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם כֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לְעִיר אֵין לַדָּבָר סוֹף׃ שֶׁאִם מִבַּיִת לְבַיִת אֵי אַתָּה חוֹשֵׁשׁ אַתְּ לֹא כָל שֶׁכֵּן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵי אַתְּ חוֹשֵׁשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר. אִם מֵחָצֵר לְחָצֵר אֵי אַתְּ חוֹשֵׁשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן מֵעִיר לְעִיר. 3b יְכוֹלִין הֵן כָּל יִשְׂרָאֵל לִבָדוֹק חָמֵיצָן כְּאַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מכיון שזה צריך לזה וכו'. כלו' מכיון דלא יראה לך ולא ימצא בבתיכם תרוייהו צריכי ללמד זה על זה כדמסיים ואזיל לקמיה כחד קרא חשיב דאלו נאמר לא יראה לך לחוד הייתי אומר אם הפקיד הנכרי חמץ אצלו מותר דלך כתיב ת''ל לא ימצא בבתיכם והרי הוא בבתיכם. ואי מלא ימצא בבתיכם הייתי אומר אפילו יחד לו בית להנכרי להניח חמצו שם יהא אסור דסוף סוף בבתיכם הוא ת''ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה ולא של אחרים הא כיצד הפקיד וכו' דהכי תני בתוספתא פ''ב הפקידו אצלו אסור ומיירי שקיבל עליו אחריות והרי הוא כשלך ואם יחד לו בית מותר דכשיחד לו בית מסתמא לא מקבל עליו אחריות אלא אומר לו הרי הבית לפניך תניחו בחדר או בזוית זו הלכך אינו עובר עליו:

והכתיב תשביתו וגו'. ולרבי יוחנן ליבעי רבי יהודה ד' בדיקות ומשני האי בעשה הוא ולא קחשיב אלא כנגד הלאוין:

גמ' כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה וכו'. כלומר ג' פעמים כתוב בתורה לא יראה לך תרי בפ' בא לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וחד בפ' ראה ולא יראה לך שאור וכנגד אותן ג' ס''ל לר' יהודה שצריך ג' פעמי' לבדוק ולקמן מקשי על הא דר' יוחנן ומסיק דר' יהודה נמי לא בעי ג' פעמים בדוקא אלא באחד מג' פרקים הללו קאמר ומכאן ואילך לא:

יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת. בתמיה וזהו עיקר טעמא למאי דמסיק וכדאמרן שהרי ודאי א''א לכל ישראל לבדוק חמצן בבת אחת ואם היינו חוששין מבית זה לבית אחר היינו חוששין ג''כ שמא הביאה מבית שאינו בדוק לבית הבדוק והיה צריך בדיקה אחרת ואין לדבר סוף:

שאם מבית לבית אי אתה חושש וכו'. זהו אסוקי לטעמא דמילתא וכלומר שהרי אם באת לחוש לכך א''כ ניחוש גם כן שמא הביאה חולדה מבית חבירו שלא בדק לבית זה ויהא צריך בדיקה אחרת וכן ממקום למקום כו' אבל השתא שאין לחשוש שמא הביאה מבית זה לבית אחר אין אנו חוששין ג''כ שמא הביאה מבית שאינו בדוק לבית זה לשיהא צריך בדיקה אחרת וכשאי את חושש מבית לבית כ''ש שאי את חושש ממקום למקום וכו':

אין חוששין וכו'. כלומר ועיקר פירושא דמתני' בענין החשש לא כדס''ד דר' יונה דהחשש מבית האחרת לבית זו וכן כולן דאי הכי הוה קשיא כדאקשי ר' יונה אלא דה''ק אין חוששין שמא גררה חולדה מבית זה שמכניסין בו חמץ וצריך בדיקה לבית אחר שאין מכניסין בו חמץ ויהא ג''כ צריך בדיקה. וכן ממקום למקום בחצר דא''כ מחצר ולחצר וכו' ואין לדבר סוף והיינו דקאמר אפי' כמתני' אתיא היא דהשתא לישנא דמתניתין על הסדר נשנה:

אמר ר' יוסי. דלא היא דא''צ להפוך סדר הלשון אלא אפי' כסדר שנשנה במתני' אתיא היא שפיר כדמסיק ואזיל:

גמ' אמר ר' יונה הכין צריך למיתנייה מעיר לעיר וכו'. ר' יונה קשיא ליה לישנא דמתניתין שלא על הסדר נשנה דהא מדקתני מבית לבית וממקום למקום ע''כ דה''ק וממקום למקום בחצר דאי על הבית קאי איפכא הו''ל למיתני אין חוששין ממקום למקום בבית ומבית לבית וכו' וקס''ד נמי דר' יונה דמה דאשמעינן התנא דאין חוששין היינו לשמא הביאה החולדה מבית או ממקום אחר לכאן אחר שכבר בדק כאן ואי הכי כל סדר הלשון מסורס הוא שהרי מתחילה מביאה מעיר אחרת לזו העיר ואח''כ מחצר לחצר וממקום למקום בחצר ואח''כ מבית לבית והיינו דקשיא ליה דהכין היה צורכה למיתני אין חוששין שמא גיררה חולדה מעיר לעיר וכו' וכדמפרש ואזיל שהרי אם את חושש מעיר לעיר וכו' ואין לדבר סוף:

מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בּוֹדְקִין אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית. וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אִם לֹא בָדַק אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן. (לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. לֹא בָדַק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹֹק בְּמוֹעֵד. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן.) לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. אִם לֹא בָדַק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד יִבְדּוֹק לְאַחַר הַמּוֹעֵד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא צורכה דלא אם לא בדק וכו'. סיומא דהקושיא היא כלומר אלא ודאי דלר' יהודה נמי לא בעי ג' בדיקות בדוקא אלא בחד מג' פרקים הללו סגי ומה דפליג אחכמים לא פליג אלא אאם לא בדק בתוך המועד דקאמרי חכמים יבדוק לאחר המועד ורבי יהודה סבירא ליה שאם לא בדק קודם זמן איסורו שוב לא יבדוק כלל כדפרישית במתני' דגזיר דילמא בהדי דקא בדיק אתי למיכל מיניה:

צריך לבדוק ג' פעמים. כלומר לדידך דקאמרת דלר' יהודה צריך ג''פ בדוקא שיש להן רמז מן התורה וא''כ ק''ו מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו והיינו אור י''ד ושחרית י''ד אתה אומר צריך לבדוק ג''פ דקחשיב להו בהדי שעת הביעור כי היכי דליהוי ג' בדיקות בשעה שהגיע זמן ביעורו לכ''ש דליבעי ג' בדיקות ואמאי פליג רבי יהודה אדברי חכמים דלדידיה פשיטא הוא שאם לא בדק מקודם יבדוק בשעת הביעור ובתוך המועד ולאחר המועד כי היכי דלקיים ג' בדיקות:

מחלפה שיטתיה דרבי יהודה דתני וכו'. כלומר לרבי יוחנן דמפרש טעמא דרבי יהודה כנגד ג''פ שבתורה וג' בדיקות בדוקא קאמר א''כ קשיא דרבי יהודה גופיה דידיה אדידיה להא דקתני בודקין אור י''ד וכו' וחכמים אומרים וכו' ומדקאמרי חכמים לא בדק אור ארבעה עשר וכו' לא בדק בתוך המועד וכו' ש''מ דרבי יהודה לית לי' לבדיקה משעת ביעור ואילך והשתא קשיא כדמסיים ואזיל:

הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה פְעָמִים שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאוֹר. וְהָֽכְתִיב תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאוֹר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם. בַּעֲשֵׂה הוּא. וְהָא כְתִיב שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאוֹר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּוָן שֶׁזֶּה צָרִיךְ לָזֶה וְזֶה צָרִיךְ לָזֶה כְּמִי שֶׁכּוּלָּן אֶחָד. לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֨ה לְךָ֜. הָיִיתִי אוֹמֵר. הִפְקִיד אֶצְלוֹ יְהֵא מוּתָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם. אִי לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם הָיִיתִי אוֹמֵר. יִיחַד לֹו בָיִת יְהֵא אָסוּר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֨ה לְךָ֜. הָא כֵיצַד. הִפְקִיד אֶצְלוֹ אָסוּר. יִיחַד לוֹ בָיִת מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והכתיב תשביתו וגו'. ולרבי יוחנן ליבעי רבי יהודה ד' בדיקות ומשני האי בעשה הוא ולא קחשיב אלא כנגד הלאוין:

אמר ר' יוסי. דלא היא דא''צ להפוך סדר הלשון אלא אפי' כסדר שנשנה במתני' אתיא היא שפיר כדמסיק ואזיל:

רִבִּי יוּדָה אִית לֵיהּ [עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ. עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עַל בִּיעוּרוֹ. עֲשֵׂה עַל אֲכִילָתוֹ. שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל עָלָי֥ו מַצּ֖וֹת. וְלֹא חָמֶץ. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה. עֲשֵׂה. לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ. לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. עֲשֵׂה עַל בִּיעוּרוֹ. תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְׂאֹ֖ר. לֹא תַעֲשֶׂה עַל בִּיעוּרוֹ. שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאוֹר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי יודה אית ליה עשה ול''ת וכו'. כלומר דהש''ס מתרץ דלא תיקשי הא לרב יהודה דדרי' ליה מקרא דאך דמן התורה אסור באכילת חמץ מאחר חצות א''כ קרא דלא תאכל עליו חמץ למה לי דבשלמא לרבי מאיר ל''ק למה לי האי קרא דהא איהו נמי דריש מאך לאסור שעה אחת קודם שקיעת החמה ועליו דריש על אכילתו ולמה לי הא ממילא נפקא דהרי כבר אסור מקודם שקיעת החמה דהא ליתא משום דאיכא לתרוצי אליבא דרבי מאיר דאי לאו קרא דלא תאכל עליו חמץ לא הוה דרשינן מאך לאסור שעה אחת קודם שקיעת החמה משום דה''א קרא דאך איצטרך לאסור משתחשך גופיה דאי לאו קרא דאך לא הוה ידעינן כלל דמשתחשך אסור דימים כתיב ולדידיה יום הראשון חמשה עשר היא והשתא דכתיב האי קרא דלא תאכל עליו שפיר הוא דדריש יכול משתחשך סגי ת''ל אך חלק לחסור שעה אחת קודם שקיעת החמה אלא לרבי יהודא דס''ל יום הראשון זה ארבע עשר ואי לאו אך הוה אסרינן כל היום ארבעה עשר ומיהו מחצות ולמעלה שפיר נפקא לן דאסור וא''כ לדידיה קשיא הלכך מפרש הש''ס דלרבי יהודה נמי לא תקשי דקרא איצטריך ליתן עשה ול''ת על אכילת חמץ בשעת עשיית הפסח וכלומר משעת עשיית הפסח עד אחר שבעת ימים עובר בעשה ול''ת על אכילתו וכן נמי עובר בעשה ול''ת על ביעורו משעת עשיית הפסח ואילך כדמפרש ואזיל:

עשה על ביעורו. שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וקאי בעשה דתשביתו מזמן עשיית הפסח כדדריש רבי יהודה וילפינן השתא נמי דבאותו זמן קאי ג''כ בל''ת על ביעורו דכתיב הכא שבעת ימים וגו' וכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה התם גבי עשה דתשביתו אחר חצות י''ד הוא בכלל כדלעיל אף כאן גבי ל''ת מאחר חצות הוא בכלל:

הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ כול'. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן מִדִּבְרֵיהֶן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן. זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר. יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ. הָא כֵיצַד. תֶּן לוֹ לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה שָׁעָה אַחַת. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן. זֶה אַרְבָּעָה עָשָׂר. יָכוֹל כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ. הָא כֵיצַד. חֲלוֹק אֶת הַיּוֹם חֶצְיוֹ לְחָמֵץ וְחֶצְיוֹ לְמַצָּה. מִחְלֶפֶת שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. תַּמָּן הוּא אָמַר. אַךְ לְרַבּוֹת. וְהָכָא הוּא אָמַר. אַךְ לָמָעֵט. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְידַּוּמָא. מִיעֲטוֹ שֶׁאֵינוֹ בְחָמֵץ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. עַל אֲכִילָתוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. עַל עֲשִׂייָתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ר''מ אומר וכו'. מפרש הש''ס במאי פליגי דר''מ סבר משש שעות ולמעלה מדבריהן הוא שאסור לאכול חמץ וכדדריש לקמן דלא מרבינן מקרא אלא שעה אחת קודם שקיעת החמה והלכך לא עבדי רבנן הרחקת כולי האי הואיל ועוקר איסור אכילת חמץ אחר חצות מיד אינו אלא מדבריהן ולרבי יהודה משש שעות ולמעלן מד''ת אסור והלכך עבדי רבנן הרחקה טפי וכל חמש אין אוכלין ולקמן פריך עלה:

אך ביום הראשון. תשביתו שאור מבתיכם וגו' זה חמשה עשר כדכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא וגו':

יכול משתחשך. שאין ביעורו אלא משתחשך בארבעה עשר ויהא אוכל חמץ עד הלילה:

ת''ל אך חלק הא כיצד תו לו שעה אחת. לפני שקיעת החמה שיבערנו ומכאן ואילך קאי באיסור אכילת חמץ והיינו ביום הראשון כלומר סמוך ליום הראשון תשביתו:

אך ביום הראשון זה ארבע עשר. רבי יהודה ס''ל הראשון דמעיקרא משמע כדכתיב הראשון אדם תולד:

ת''ל אך חלוק את היום חציו לחמץ וחציו למצה. אך חץ היא בגימטריא דאח''ס בט''ע גי''ף דכ''ץ הח' במקום הא' והצ' במקום הך':

מחלפה שיטתיה דר''מ תמן אמר אך לרבות. כלומר בפסחים גבי חמץ דריש אך לרבות לאסור שעה אחת קודם שקיעת החמה:

וכא אמר אך למעט. בפ''ק דביצה דפליגי ר''מ ורבי יהודה במכשירי אוכל נפש בי''ט דרבי יהודה מתיר ולר''מ אסור כסתם מתני' דפ''ה דביצה ופ''ק דמגילה אין בין יו''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ומפרש בהאי תלמודא בפ''ק דביצה דלרבי יהודה דמתיר אף מכשירי אוכל נפש מרקידין ביו''ט ולמאן דאסר מפרש התם דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אך הוא לבדו הרי אלו ג' מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד בי''ט אלמא אך למעט הוא:

אר''ש מיעטו שאינו בחמץ. כלומר ה''נ מיעוט הוא דממעיטנן כולי' יום י''ד מאיסור חמץ דלא תימא יום הראשון י''ד הוא לכך כתיב אך דאינו אסור אלא מקצתו ובשעה אחת קודם שקיעת החמה סגי:

ר''מ אומר לא תאכל עליו חמץ על אכילתו. השתא מפרש דקרא דלא תאכל עליו חמץ דכתיב גבי קרבן פסח מיתרצא לתרווייהו דמר דריש להאי קרא כטעמיה ומר כטעמיה דר''מ דס''ל אחר חצות אינו אסור מן התורה דריש לא תאכל עליו חמץ בשעת אכילתו דפסח היא שהקפידה התורה דאלו בשעת עשייתו לא נאסר חמץ ורבי יהודה סבר בשעת עשייתו קאמר קרא לא תאכל עליו חמץ שהוא אחר חצות שזהו זמן להכשר שחיטת הפסח:

משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ושורפין בתחילת שש. ואף על גב דמדאורייתא כל שעה ששית שריא כדמסיק בגמרא מדכתיב אך ביום הראשון תשביתו והראשון זה י''ד וכתיב אך חלק חציו לחמץ וחציו למצה רבנן הוא דגזור דילמא טעי וסבור על שביעית שהיא ששית אבל אחמישית לא טעי למימר על השביעית שהיא חמישית הלכך לר''מ מותר לאכול:

ותולין כל חמש. ואינו אוכל דלר' יהודה אדם טועה שתי שעות ודלמא יהא סבור על הז' שהיא חמישית ומיהו לשרוף אינו צריך ומאכיל הוא לבהמתו אבל ששית אסור אף בהנאה מדרבנן גזירה משום שביעית והלכה כרבי יהודה:

וּמַה שֶּׁהוּא מְשַׁייֵר יַנִּיחֶינּוּ בְצִינְעָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו׃ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כּוֹפֶה עָלָיו כֶּלִי. כָּפָה עָלָיו כֶּלִי וְלֹא מְצָאוֹ. אֲנִי אוֹמֵר יָד נְטַלְּתוֹ. לֹא כָפָה עָלָיו כֶּלִי וְלֹא מְצָאוֹ. אוֹתוֹ הַבָּיִת צָרִיךְ בְּדִיקָה. אוֹ שְׁאָר הַבָּתִּים לֹא יְהוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָבַד כְּזַיִת מִן הַמֵּת בַּבָּיִת. בִּקְשׁוֹ וְלֹא מְצָאוֹ. הַבָּיִת טָהוֹר. לִכְשֶׁייִמָּצֵא. הַבָּיִת טָמֵא לְמַפְרֵעַ. הָדָא יָֽלְפָה מִן הַהִיא. וְהַהִיא יָֽלְפָה מִן הָדָא. הָדָא יָֽלְפָה מִן הַהִיא. הִיא אִיבֵּד הִיא הִינִּיחַ. וְהַהִיא יָֽלְפָה מִן הָדָא. אֵין לָךְ צָרִיךְ בְּדִיקָה אֶלָּא אוֹתוֹ הַבָּיִת בִּלְבַד. וּכְרִבִּי יוּדָה אֲפִילוּ אוֹתוֹ הַבָּיִת לֹא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מַעֲשֶׂה בְשִׁפְחָתוֹ שֶׁלְמִסִּיק אֶחָד בְּרִימוֹן שֶׁהִשְׁלִיכָה נֶפֶל אֶחָד לְבוֹר. וּבָא כֹהֵן אֶחָד וְהֵצִיץ לֵידַע מַה שֶׁהִשְׁלִיכָה. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִיהֲרוּ. 4a שֶׁדֶּרֶךְ חוּלְדָה וּבַרְדְּלֵיס לִהְיוֹת גּוֹרְרִין אוֹתוֹ. רַצָּה הִיא אַחַר הַבָּשָׂר. וְאֵינָהּ רַצָּה אַחַר הַפַּת. וַאֲפִילוּ תֵימַר. רַצָּה הִיא אַחַר הַבָּשָׂר וְאַחַר הַפַּת. בָּשָׂר גּוֹרֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. פַּת גּוֹרֶרֶת וּמֶנַחַת. רַבֵּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חוּלְדָּה. וּכְרִבִּי יוּדָה חוֹשְׁשִׁין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבנן דקסרין וכו'. כלומר ולא עוד אלא דשמעינן לרבנן דקיסרין דאמרין דרבי יהודה מחמיר טפי ופליג אמתני' דקתני אין חוששין שמא גררה חולדה ולרבי יהודה חוששין מפני שדרכה לגרור אלמא דמחלק רבי יהודה בין בשר לבין פת:

ואפי' תימר. כלומר וא''נ אפ''ת שרודפת גם אחר הפת אפ''ה יש לחלק לפי שהבשר גוררת ואוכלת ולא משיירא מידי אבל פת גוררת ומנחת ואיכא למיחש אפילו לרבי יהודה:

נישמיעינה מן הדא. כלומר והי רבי יהודה והיכא שמעינן ליה הכי וקאמר מן הדא דקאמר רבי יהודה וכו' ובא מעשה לפני חכמים וטהרו לאותו הכהן שדרך חולדה וכו' אלמא דתלינן שגררוהו משם ואכלו ודחי לה הש''ס דמההיא אין ראיה דסתם חולדה רצה היא אחר הבשר ולא אחר הפת:

וכרבי יודה. דלקמן אפילו אותו הבית לא יהא צריך בדיקה דאיכא למימר אפילו החולדה נטלתו אימר אכלתיה:

הדא ילפה מן ההיא וכו'. וקאמר הש''ס הרי נמצינו למידין חדא מחבירתה דהדא דין דטומאה דהתם ילפינן מן ההיא דבדיקה דהכא דהיא איבד היא הניח כלומר דלאו דוקא אם איבדה הטומאה ובקשו ולא מצא דתלינן באדם שנטלו אלא הוא הדין בהניח ולא מצאו תלינן באדם כדאמרינן גבי חמץ דאם כפאו בכלי והניחו ולא מצאו תלינן באדם שנטלו וההוא דחמץ ילפא מן הדא דטומאה שאין לך צריך בדיקה אלא אותו הבית בלבד ולא חיישינן לשארי בתים הסמוכים כמו דהתם לכשימצא אותו הבית בלבד הוא מטמא למפרע ולא חיישי' שמא גררה החולדה להטומאה לשארי בתים וחזרה יגררה לכאן:

לכשימצא. כלומר ואם נמצא אחר כך הבית מטמא למפרע לכל הטהרות שנעשו בין האבידה לבין המציאה שהרי היתה הטומאה שם אלמא דלאותו הבית הוא דחיישינן בלבד וכדמסיק ואזיל:

נישמעינה מן הדא. תוספתא דטהרות אבד כזית מן המת מן הבית ובקשו ולא מצאו הבית טהור דתלינן אדם טמא נכנס לשם ונטלו:

או שאר כל הבתים וכו'. דרך בעיא היא או דילמא חוששין אנו גם לשאר הבתים הסמוכין שמא גררה חולדה לשם ויהיו צריכין בדיקה הואיל והניחו ולא מצאו איתיילד כאן ריעותא ולא דמי למתני' דקתני אין חוששין:

אותו הבית צריך בדיקה. דשמא חולדה נטלתו:

אני אומר יד נטלתו. כלומר תלינן באדם שנטלו ולא חיישינן לחולדה שהרי כלי היה עליו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source