Psa'him
Daf 38a
משנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִין אֶת הָעֲזָרָה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבֶת וּזְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Traduction
Le cérémonial observé pour l’agneau pascal en semaine sera le même si la veille de Pâques est un samedi, sauf pour la question de lavage du parvis (inondé de sang par les sacrifices): les cohanim procédaient (en bouchant momentanément le canal, dont l’eau se répandait alors sur le parvis), contre le gré des sages. R. Juda dit de prendre une coupe pleine de sang mêlé et de le verser en une fois sur l’autel (pour obvier à un oubli involontaire qui aurait pu être commis); mais les autres sages ne l’ont pas approuvé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כמעשהו. של פסח בחול כך מעשהו בשבת אלא שבזה אין מעשהו בשבת להדיח את העזרה והכהנים היו עושין שלא ברצון חכמים ומדיחין את העזרה מפני הדמים מרובין שבה ולפי שאמת המים היתה מהלכת בעזרה וכשרוצים להדיח פוקקים את נקב יציאתה והמים מתפשטין על פני כל העזרה שהיתה מרצפה של שיש ומדיחין את כולה ואח''כ פותחין את הנקב והמים יוצאין:
כוס היה ממלא מדם התערובת. המוטל על הרצפה וזורקו וכו' לפי שאם נשתפך הדם של אחד מהם לאחר שנתקבל בכלי אגב הרבה זריזות של הכהנים זריקה זו מכשיר ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן. יָֽצְאוּ וְאָֽכְלוּ וְשָׁתוּ. וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָֽרְאוּ הַגְּדוֹלָה׃ אֵיזוֹ הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. רִבִּי פַּרְנָךְ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים. אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד מֵ֖שֶׁעֹ֣מְדִים בְּבֵ֣ית יְי. לָמָּה בְאִילֵּין תַּרְתֵּין פַּרְשָׁתָא. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּרִידַת גְּשָׁמִים כְּלוּלָה בָהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. דִּכְתִיב מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֘ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ. וּכְרִבִּי חֲנִינָה מַה. בְּגִין דִּכְתִיב 38a נוֹתֵן לֶ֭חֶם לְכָל בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הָדָא דִידָן. רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן. מִימֵיהָ שֶׁל כַּת הַשְּׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַחֲנוּנָיי. מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מְמוּעָטִין׃ תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. זוֹ הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. חַד בַּר אַבַּייָה עֲבַר קוֹמֵי תֵיבוֹתָא. אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּה אֲמַר. הָדָא אָֽמְרָה. לֵית הָדָא דִידָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. הָדָא דִידָן. נִסָּא הֲוָה רַב. בְּגִין כֵּן אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּא אֲמַר.
Traduction
On dit ailleurs (194)(Taanit 3, 14) ( 67a).: si, à la suite d’un jeûne prescrit publiquement pour supplier Dieu d’avoir de la pluie, celle-ci tombait même avant midi, on quittait le Temple, et l’on rentrait manger et boire, puis l’après-midi on y revenait pour réciter ensemble le grand Hallel. On appelle ainsi (195)Même série, (Taanit 3, 14) ( 67a)., dit R. Parnakh au nom de R. Hanina, le psaume (Ps 136): Rendez grâce au dieu des dieux, etc. Toutefois, ajoute R. Yohanan, il faut dire la fin du psaume précédent: ils se tiennent dans la maison de Dieu. Pourquoi insister sur la lecture de ces deux chapitres? -C’est que, dit R. Zeira ou R. Abahou au nom de R. Samuel b. Nahman, la question de la pluie y est émise; idée comprise, selon l’avis de R. Yohanan, dans les mots (Ps135, 7): il fait monter les nuages des extrémités de la terre, etc.; ou bien, selon l’avis de R. Hanina, dans ces mots (Ps 136, 25): il donne sa nourriture à toute chair; sa grâce est infinie (le blé ne pouvant pousser que par la pluie). R. Aba et R. Simon disent tous deux que l’on nomme Hallel la série des psaumes (Ps 113) à (Ps 118) que nous avons l’habitude de réciter aux jours de fête ou de néoménie. C’est aussi l’avis de R. Josué b. Levi et de Bar Kappara, conformément à l’avis de notre Mishna, disant: ''pendant les présentations de l’agneau pascal par la 3e série de gens, on arrivait à peine aux mots du psaume (Ps 116, 1) je suis heureux, car l’éternel a entendu ma voix, ma prière suppliante; parce que le nombre de gens de cette catégorie était restreint''. Or, Bar Kappara a enseigné que ce psaume fait partie du grand Hallel. Un certain Bar-Abayé, se levant et allant officier (pour remercier Dieu de ce qu’à la suite du jeûne, la pluie était aussitôt survenue), invita les assistants à répéter mot à mot ce qu’il réciterait; c’est une preuve que le Hallel entonné par lui n’était pas composé de la série ordinaire des psaumes (que chacun sait par cœur). Cela ne prouve rien, dit R. Mena, et il pouvait bien s’agir du Hallel habituel; seulement il faisait répéter mot à mot, pour mieux célébrer le miracle de la pluie survenue. –
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. סוף פ''ב דתענית והסוגיא שם:
ובלבד משעומדי' בבית ה'. שצריך להתחיל מהמזמור שלפניו ואח''כ אומרים הודו. ובתענית הגי' ובלבד שעומדים וגו' והכי משמע לקמן דלר' יוחנן אותו המזמור בלבד קוראו הלל הגדול:
מפני שירידת גשמים כלולה בהן. ופריך על דעתיה דר' יוחנן ניחא דביה הוא דכתיב מעלה נשיאים אלא לר' חנינה מ''ט דאיזה רמז במזמור הודו לירידת גשמים:
בגין דכתיב נותן לחם. והיינו גשמים והיינו פרנסה:
הדא דידן. הלל שלנו שאנו קורין בחגים ומועדים זהו הלל הגדול:
בר קפריא כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דמפרש להא דתנינן מימיה של כת ג' וכו' ותני בר קפרא עלה זו היא הלל הגדולה אלמא דהלל דידן קורא הלל הגדול:
חד בר אבייה. ובתענית גורס בר אביי מבני ישיבתו עבר לפני התיבה כשירדו להם גשמים ביום התענית ואמר להן להציבור ענון אתם בתריי מה דאנא אומר תיבה אחר תיבה:
והדא אמרה לית הלל הגדול הדא דידן. דאלו הלל שלנו הכל בקיאים בו וכשיתחיל הש''צ יאמרו הציבור לעצמן ולמה אמר ענון בתריי מה דאנא אמר:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. לֹא כָל שְׁבוּת הִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ. וְהָיוּ הַכֹּהֲנִים מִשְׁתַּקְּעִין בַּדָּם עַד אַרְכְּבוֹתֵיהֶן. כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. מַסְטָוִיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין לָהֶן.
Traduction
R. Jonathan explique pourquoi les sages n’approuvaient pas le lavage des dalles (bien qu’il s’agisse d’une simple précaution, dont on ne tenait pas compte d’ordinaire au Temple): c’est que l’on ne permettait pas d’enfreindre au temple le samedi toutes les mesures de précautions rabbiniques à l’égard du repos, et seulement celles exigées par le service du culte. Pour que les cohanim n’enfoncent pas dans le sang jusqu’aux genoux, on leur avait établi des sortes de marchepieds (ou tapis).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יונתן לא כל שבות התירו במקדש. טעמא דקתני שלא ברצון חכמים הוא מפרש דאע''ג דאין שבות במקדש ס''ל להאי תנא דלא כל שבות התירו אלא דוקא שבות שהוא לצורך עבודה הוא שהתירו לאפוקי להדיח את העזרה שזה לא לצורך העבודה לא התירו בשבת:
והיו הכהנים משתקעין בדם עד ארכבותיהן. כשאין מדיחין העזרה וכיצד היו עושים שלא יהו מטנפין בגדיהם ולהגביהן א''א משום דכתיב מדו בד ודרשי' מדו כמדתו שלא יהא חסר ולא יותר:
מסטוייות היו עושין להן. איצטבאות שהיו הולכין עליהן:
תַּנֵּי. הִיא הָֽיְתָה נִקְרֵאת כַּת עֲצֵלִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַה אִם דָּבָר שֶׁמִּצְוֹתוֹ לָכֵן הִיא הָֽיְתָה נִקְרֵאת כַּת עֲצֵלִים. מִי שֶׁהוּא מִתְעַצֵּל בְּמִצְוָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Traduction
On a enseigné que cette 3e catégorie était surnommée celle des paresseux (retardataires). R. Aboun en conclut que si l’on nomme ainsi cette catégorie, dont la formation cependant était inévitable aux termes de la Mishna, combien mérite-t-on cette qualification, lorsqu’individuellement on tarde à accomplir un précepte religieux.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' מנא הדא דידן. אפי' תימא שזהו הלל דידן ולפי דניסא הוה רב שמפורש בו יציאת מצרים ולחבב נס הגדול בגין כן אמר לון ענון בתריי מה דאנא אמר ולא יקראו אותו במהירות ובמרוצה:
ומה אם דבר שמצותו לכן. שהרי א''א בלא כת ג' קורא אותה כת עצלים שהיו להן לזרז עצמן בכל היכולת ולהיות בכת הקודמין:
מי שהוא מתעצל במצוה. אינו עושה אותה כלל ע''י עצלותו על אתת כמה וכמה שזהו עצל האמור בכתוב:
Psa'him
Daf 38b
משנה: קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֲת אֵימוּרָיו נְתָנוֹ בַמָּגִס וְהִקְטִירָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצָאת כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְיָֽשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. שְׁנִיָּה בַחֵיל. הַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשֵׁיכָה יָֽצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן׃
Traduction
Après avoir écorché l’agneau et enlevé les graisses à brûler, on les déposait dans une écuelle, et on les faisait fumer sur l’autel. Puis, la première série de gens se retirait et allait attendre sur l’enceinte extrême de la montagne sainte l’issue du Shabat (ne pouvant emporter l’agneau en ce jour); la 2e série se tenait dans la galerie circulaire près de la sortie; enfin la 3e série attendait sur place. Une fois la nuit venue, tous sortaient pour faire rôtir l’agneau pascal.
Pnei Moshe non traduit
מתני' קרעו. להפסח:
והוציא את אימוריו. החלבים הקריבים ע''ג המזבח:
נתנן במגיס. בקערה אחת והקטירין על גבי המזבח ומפרש בגמרא להקטירן שלאחר שנתן הרבה בתוך קערה אחת היה נוטל כל חלב של כל פסח ופסח ומקטירו לפי שאסור לערב חלבים בחלבים:
יצאת כת ראשונה וישבה לה בהר הבית. בשבת מיירי שאין יכולין לטלטל ולהוליך פסחיהן לביתם:
שניה בחיל. הוא לפנים מן הסורק ובין חומת עזרה של הנשים:
והשלישית במקומה עומדת. בעזרה:
חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן. שאין צליית הפסח דוחה את השבת:
משנה: כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין אוּנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִין שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין. כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט מַקְלוֹת דַּקִּין חֲלָקִים הָיוּ שָׁם וּמַנִּיחַ עַל כְּתֵיפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵיירוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מַנִּיחַ יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵירוֹ וְיַד חֲבֵירוֹ עַל כְּתֵיפוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט׃
Traduction
Pour suspendre l’agneau pascal afin de pouvoir l’écorcher, on avait recours aux crochets de fer fixés dans les murailles du Temple et aux colonnes. A défaut de ces crochets (s’ils étaient déjà occupés), on prenait des bâtons minces, dépouillés de l’écorce, dont on posait un bout sur son épaule et l’autre sur celle du voisin, afin d’y suspendre ainsi l’agneau pour l’écorcher. R. Eliézer dit: si le 14 Nissan se trouve être un samedi, on ne doit pas avoir recours à ces bâtons, mais l’on posera la main sur l’épaule du prochain, et celui-ci met la sienne sur votre épaule, de façon à opérer la suspension sur les deux bras ainsi joints.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אונקלאות של ברזל. מסמרים שראשיהן כפופין למעלה היו קבועים בכותלים של העזרה ובעמודים שהיו בבית המטבחיים בעזרה:
מקלות דקין חלקים. שהיו קליפתן מפוצלין:
רבי אליעזר אומר ארבעה עשר שחל להיות בשבת. שאין יכולין לטלטל המקלות מניח זה ידו השמאלית על כתיפו של חבירו וזה ידו השמאלית על כתיפו של חבירו ותולה בהן ומפשיט כל אחד בידו הימנית. ואין הלכה כן וכדקאמר בגמרא דלאחר שהתירו הכלים באיזה צורך מותר לטלטל המקלות:
הלכה: כָּתוּב וְהִזָּה מִמֶּנּוּ׃ מִכּוּלּוֹ. אָמַר רִבִּי אַבּוּנָא. וּבִלְבַד מִזֶּבַח שָׁלֵם. כְּתוּב וְהִקְטִ֨ירוּ אֹת֤וֹ. וְהִקְטִיר֥וֹ. וְהִקְטִירָ֥ם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְהִקְטִ֨ירוּ אֹת֤וֹ. הַכָּשֵׁר וְלֹא הַפָּסוּל. וְהִקְטִיר֥וֹ. שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבִים בַּחֲלָבִים. וְהִקְטִירָ֥ם. כּוּלָּם כְּאַחַת. הָכָא אַתָּ מַר. וְהִקְטִיר֥וֹ. שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבִים בַּחֲלָבִים. וְהָכָא אַתָּ מַר. הִקְטִירָן. כּוּלָּם כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי לָא. כָּאן בְּמַגִּס. וְכָאן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ
Traduction
Comme il est écrit (ib. 8, 11): il répondait de lui, on conclut de ce dernier terme que l’aspersion du sang aura lieu de l’entier (on ne l’écorchera qu’après cette cérémonie); c’est-à-dire, ajoute R. Abina, le sacrifice devra être encore entier à ce moment. Il est dit au sujet du festin de paix (Lv 3, 5): on le brûlera, lui; puis: on le brûlera (11)''Ils achètent du vin en gros pour le revendre en détail; et, avant de la goûter, ils mangent un peu.'', et enfin: on les brûlera (16)Jér., (Sanhedrin 5, 3) ( 22d).. Dans la première expression, le terme explétif lui sert à préciser qu’il s’agit exclusivement de brûler le sacrifice valable, non l’impropre (199)Torath Cohanim, ou comment. sur le (Lv ch. 14.; la seconde indique qu’il faut le brûler seul, afin de ne pas s’exposer à mélanger la graisse de l’offrande de l’un avec celle de l’autre; enfin la dernière expression (employant le pluriel) autorise de les brûler ensemble. Comment se fait-il que d’abord on précise l’obligation de les séparer, puis on autorise la combustion d’ensemble? -R. Ila répond: la première règle s’applique à la jonction dans un même vase (c’est interdit); mais, sur l’autel, on peut les joindre. – Comment a-t-on pu dire (200)''Jér., (Yoma 3, 2) ( 40b); (Sota 7, 7) ( 22c).'' que le Roi, debout dans le parvis, recevait le rouleau de la Loi et lisait assis?
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב והזה ממנו. ודרשי' ממנו מכולו וכדקאמר ר' אבינא:
ובלבד מזבח שלם. שצריך שיהא הזבח שלם בשעת הזיית הדם ולפיכך לא קרעו עד אח''כ שבא להוציא את אימוריו:
כתיב והקטירו אותו. והדר כתיב והקטירו והקטירם גבי אימורי קרבן ומה תלמוד לומר אותו בקרא דוהקטירו ללמד הכשר ולא הפסול שאם אירע איזה פסול בין זריקה להקטרה לא היו מקטירין את האמורין:
והקטירו. ל' יחיד שלא יערב חלבים של קרבן אחד בחלבים של קרבן אחר וכתיב נמי והקטירם דמשמע כולם כאחת אם יש חלבים מהקרבנות לפניו וא''כ קשו קראי אהדדי הכא את אמר והקטירו וכו':
אמר ר' אילא כאן במגס. כשנותן בקערה היה יכול ליתנם כלם כאחת וכאן על גבי המזבח כשבא להקטיר מקטיר כל חלב של קרבן וקרבן בפ''ע:
הלכה: רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. קָנִים וּמַקְלוֹת קוֹדֶם לַהַתָּרַת הַכֵּלִים נִשְׁנוּ.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Eliézer (198)Jér., (Shabat 17, 1).: la permission refusée (même au Temple), le samedi, de placer les tiges entre les pains de proposition pour les aérer, ou d’étendre des bâtons d’une épaule à celle du voisin pour y écorcher l’agneau pascal, a été émise avant l’autorisation générale de déplacer les ustensiles en ce jour.
Pnei Moshe non traduit
גמ' קנים ומקלות. קנים הא דתנינן במנחות פ' שתי הלחם לא סדור קנים ולא נטילתן דוחין את השבת. ומקלות דמתני' לר''א קודם להתרת הכלים נשנו כדאמרי' לעיל בפ' כל הכלים בהלכה א' שבראשונה הי' אוסרין וכו' עד שחזרו ואמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה:
לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֲפִילוּ לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָעֲזָרָה. תִּיפְתָּר שֶׁסָּמַךְ עַצְמוֹ לַכּוֹתֶל וְיָשַׁב לוֹ. וְהָא כָתוּב וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔יד וַיֵּשֶׁ֭ב לִפְנֵ֣י יְי וגו'. אָמַר רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי. וַיִּישֶׁב עַצְמוֹ לִתְפִילָּה.
Traduction
R. Hiya n’a-t-il pas enseigné que nul ne devait s’y asseoir? -C’était permis seulement aux rois de la famille de David. -Mais R. Imi ne dit-il pas au nom de R. Simon b. Lakish que même à ces derniers c’était interdit? -On peut répondre qu’il se contentait de s’adosser à une colonne, pour se soutenir. -Mais peut-on admettre cette explication, puisqu’il est dit formellement (1Ch 17, 16): le roi David vint s’asseoir devant Dieu, etc.? -Le terme traduit par s’asseoir, dit R. Aïbo b. Nagri, signifie l’application que le roi mit dans sa prière (sans être assis).
Pnei Moshe non traduit
לא כן תני ר' חייה וכו'. אמתני' פריך דקתני השלישית במקומה עומדת וקס''ד דמדקתני ברישא וישבה לה בהר הבית הני נמי כולן בישיבה הן ועומדת לשון המתנה הוא ואתה פה עמוד עמדי והא תני ר''ח לא היתה ישיבה בעזרה וכו'. וגרסי' להא לקמן בסוטה בסוף פ' אלו נאמרין:
תיפתר שסמך עצמו לכותל וישב לו. התם קאי דמדייק על הא דקתני המלך עומד ומקבל וקורא יושב והא אין ישיבה בעזרה ומשני תיפתר וכו' לא שישב ממש אלא שסמך לו לכותל וישב לו בעמידה שיש בה סמיכה דהויא כעין ישיבה וזה מותר בעזרה. ואגב מייתי לה נמי הכא והאי דמתני' דידן לקמן הוא דמפרש לה:
והכתיב ויבא המלך דוד וישב וגו'. והיאך אמר רשב''ל אף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה. ומשני ר' אייבו דר''ל מפרש וישב שיישב עצמו לכוין דעתו בתפלה לפני ה' ולא שישב ממש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּדַם הַתַּמְצִית׃ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא רִיבָה אוֹתָהּ רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהִכָּרֵת. אָתָא רִבִּי חִזִקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא רִיבָה אוֹתָהּ רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהִכָּרֵת. תַּמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא מַתְנִיתָה כֵן. אָֽמְרוּ לוֹ. וְהֲלֹא דַּם הַתַּמְצִית הוּא. וְדַם תַּמְצִית פָּסוּל עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְעוֹד מִן הָדָא. וְרוּבּוֹ לֹא נִתְקַבֵּל בְּכֶלִי. וְדָם שֶׁלֹּא נִתְקַבֵּל בְּכֶלִי פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְאִית לְרִבִּי יוּדָה דָּם מְבַטֵּל דָּם. כְּמַה דְלֵית לֵיהּ הָדָא וְהוּא מְקַבֵּל מִינְּהוֹן. כֵּן לֵיהּ הָכָא וְהוּא מְקַבֵּל מִינְּהוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. אֵין לִי אֶלָּא דַם הַנֶּפֶשׁ בְּמוּקְדָּשִׁין דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לַכַּפָּרָה. מְנַיִין דַם הַנֶּפֶשׁ בְּחוּלִין. וְדַם תַּמְצִית בֵּין בְּחוּלִין בֵּין בְּמוּקְדָּשִׁין. 38b תַּלְמוּד לוֹמַר דָּם. וְכָל דָּם. כְּשֶׁהוּא אֶצֶל מֶפֶשׁ הוּא מַזְכִּיר כַּפָּרָה. אֶצֶל תַּמְצִית אֵינוֹ מַזְכִּיר כַּפָּרָה.
Traduction
On a dit ailleurs (196)(Kritot 5, 1).: R. Juda déclare que, pour avoir mangé du sang substantiel (qui, s’échappant lors de la mort, est supérieur), on est passible de la pénalité du retranchement. Toutefois, dit R. Yohanan, c’est seulement au point de vue de cette pénalité que R. Juda y attache de la gravité (sans l’admettre toutefois à servir d’aspersion). Le même avis est exprimé par R. Hiskia, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan. A Babylone, on a dit au nom de R. Hisda qu’un renseignement le prouve, en s’exprimant ainsi: les sages disent à R. Juda ne pas pouvoir admettre son avis autorisant la prise d’un verre de sang mélangé pour l’asperger sur l’autel, car ce mélange comprend du sang substantiel, lequel est impropre pour l’autel (et, de ce qu’il n’a rien opposé, on conclut à son assentiment). Ils lui ont aussi opposé cette raison que la majeure part de ce sang n’a pas été recueillie dans un vase, et dès lors la partie recueillie (annulée par rapport au reste) est impropre à l’aspersion de l’autel. R. Juda ne pourrait-il pas leur répliquer qu’il n’admet pas que des sangs de provenances diverses se confondent? Or, comme malgré son désaccord sur ce dernier point, il n’a rien objecté, ce sera de même pour le sang substantiel (et son défaut de réplique ne prouve rien). R. Yossé b. R. Aboun cite au nom de R. Hisda un enseignement prouvant que R. Juda admet (comme les autres sages) la non-valeur du sang substantiel: ''on connaît seulement la pénalité du retranchement pour celui qui mange du sang vital des sainteté'' parce qu’il implique le pardon; mais comment sait-on qu’elle existe aussi pour la consommation du sang vital d’animaux profanes, ou pour le sang substantiel, soit d’animaux profanes, soit des sacrifices? On déduit cette extension de ce qu’il est dit (Lv 16, 15): et tout sang, d’une façon explétive'' (étendant, selon R. Juda, ladite pénalité même au sang substantiel). Or, pour le premier sang seul, R. Juda parle de pardon (197)B., Shabat 123., non au sujet du second; on peut en conclure qu’il le déclare aussi impropre à l’autel.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בריש פ''ה דכריתות דם התמצית שמתמצה אחר יציאת דם הנפש אין חייבין עליו:
ר' יהודה מחייב בדם התמצית:
ור' יודה וכו'. מיותר הוא ואגב שטפת הדפוס ול''ג ליה:
אמר ר' יוחנן לא ריבה אותה ר' יהודה. לדם התמצית לכל שיהא כדם הנפש אלא להכרת שיהא האוכלו חייב כרת אבל מודה הוא שפסול ע''ג המזבח:
תמן. בבבל אמרי בשם רב חסדא:
מתניתא כן. דמהאי ברייתא שמעינן כן דלא אמר ר' יהודה אלא לענין כרת בלבד:
דתנינן. בתוספתא פ''ד אמרו לו חכמים לר' יהודה היאך אתה אומר כוס היה ממלא מדם התערובות וזורקו זריקה אחת ע''ג המזבח והלא דם התמצית הוא שנתערב בו ופסול הוא ע''ג המזבח ולא השיב ר' יהודה כלום ש''מ שמודה להם בזה:
ועוד מן הדא וכו'. כלומר דדחי לה לראיה דרב חסדא דהתם דאפי' תימא דר' יהודה ס''ל דאף ע''ג המזבח כשר הוא והא דלא השיב להם לאו ראייה הוא דהא חזינן שעוד א''ל לר' יהודה שם והרי רובו של דם לא נתקבל בכלי ופסול הוא ע''ג המזבח וג''כ לא השיב להם כלום:
ואית לר' יהודה דם מבטל דם. בתמיה והא שמעי' לדידיה אין דם מבטל דם כדאמר בהדיא בפ''ח דזבחים ובפ' כיסוי הדם והיה לו לומר להם לדידי אין הדם שנתקבל בכלי בטיל כלל ואפ''ה לא השיב כלום א''כ כמה דלית לי' הדא שהשיבו לו והלא רובו לא נתקבל בכלי ואפי' כן והוא מקבל מינהון כן לית ליה הכא בדם התמצית והוא מקבל מנהון התשובה ולא חש ר' יהודה לתת להם תשובה והשתא לא שמעי' מידי דר' יהודה מודה בדם התמצית שפסל מע''ג המזבח:
ר' יוסי בר' בון. דהכא קאמר בשם ר''ח מתניתא אמרה כן דמהאי ברייתא שפיר שמעי' דמודה ר' יהודה בזה דתניא דם אין לי אלא דם הנפש במוקדשין שהוא בהכרת שהוא דבר שראוי לכפרה ומנין דם הנפש בחולין. ומשום דהאי קרא דכתי' בי' כרת בדם גבי קרבן היא דכתי' כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה וגו' וכל דם לא תאכלו וגו' כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה ובחולין מנין ודם התמצית בין בחולין ובין במוקדשין מנין שלא מצינו גבי הקרבה אלא דם הנפש כדכתיב כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר ת''ל דם וכל דם לרבות לדם התמצית שהוא בהכרת. והאי ברייתא דר' יהודה הוא שהרי חכמים סבירא להו דם התמצית אין חייבין עליו:
והשתא מדחזינן כשהוא אצל דם הנפש הוא מזכיר כפרה כדקאמר דבר שהוא ראוי לכפרה ואצל דם התמצית אינו מזכיר כפרה וש''מ דמודה רבי יהודה דדם התמצית אינו ראוי לכפרה:
יָצָאת כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָֽשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. שְׁנִיָּה בַחֵיל. שְׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מָה אֲתִינָן מִיתְנֵי. וְיָֽשְׁבָה בִּמְקוֹמָהּ. עָֽמְדָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ.
Traduction
Lorsque la première catégorie des sacrifiants avait achevé l’offrande, elle allait s’asseoir sur la Montagne du Temple (s’éloignant un peu pour faire place); quand la seconde avait terminé, elle se plaçait dans l’enceinte; enfin, la 3e restait sur place. -Pourquoi était-il permis à cette dernière de s’asseoir? -Il n’est pas dit, répond R. Nahman au nom de R. Mena, que ces gens s’y asseyaient, mais ils se tenaient sur place.
Pnei Moshe non traduit
יצאת כת ראשונה וכו'. וקשיא מהשלישית דקס''ד בישיבה וכדפרישית וקאמר רב נחמן מה אתינן מיתני וישבה לה במקומה בתמיה וכי ישבה לה תנינן עמדה לה במקומה הוא דתנינן ולא בישיבה:
הדרן עלך תמיד נשחט
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source