משנה: הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל. נִכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִין שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכּוּלָּה כֶּסֶף כֶּסֶף. שׁוּרָה שֶׁכּוּלָּהּ זָהָב זְהָב. לֹא הָיוּ מְעוֹרָבִין וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִים שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא היה לבזיכין שולים. שהיו רחבים מלמעלה וחדים מלמטה כדי שלא יוכלו להניח' ע''ג הקרקע שמא יניחו' הכהנים על הקרקע עד שיקבל דם אחר מחמת שהן מרובים וישכחום ויקריש הדם ולא יהא ראוי לזריקה:
שורה שכולה כסף וכו'. בבבלי מסיק משום דהכי שפיר טפי:
בזיכי כסף. כפות לקבל בהן הדם:
נכנסה כת הראשונה וכו' הי' נועלין דלתות העזרה. שלא יכנסו יותר מכת אחת:
שנאמר וכו'. קהל ועדה וישראל הרי ג' כיתות:
מתני' הפסח נשחט בג' כיתות. ואפי' אם הצבור מועטין ויכולין לשוחטו כאחת מצוה לחלקן לג' כיתות זו אחר זו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חֲבוּרָה הָֽיְתָה מַקְשָׁה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׂאָבַד וְנִמְצָא קוֹדֶם לַכַּפָּרָה. בֶּין לִשְׁמוֹ בֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָשֵׁר וְנִיתַּק לִרְעָיָה. אִם בְּשֶׂאָבַד וְנִמְצָא לְאַחַר כַּפָּרָה. בֶּין לִשְׁמוֹ בֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פְסוּל שְׁלָמִים הוּא. וְקִיַימְנָה בְּשֶׁנִּיטמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁהֵזִידוּ וּכְבָר נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁינִי. לִשְׁמוֹ פָטוּר וְהוּא פָסוּל. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַייָב וְהוּא כָשֵׁר. וְהַיי דֵינוֹ לִשְׁמוֹ פָטוּר. תַּמָּן אָֽמְרִין בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. בְּשֶׁעָֽבְרָה שְׁנָתוֹ בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 37a בְּשֶׁעִיבֵּר זְמַן כַּפָּרָתוֹ. פֶּסַח שֶׁעִיבֵּר זְמַנּוֹ וּשְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ בִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט אֲחֵרִים לִשְׁמוֹ בִזְמַנּוֹ. רִבִּי לִיעֶזֶר פוֹסֵל וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ מַכְשִׁיר. רִבִּי לִיעֶזֶר פוֹסֵל שֶׁהוּא כְשׁוֹחֵט פֶּסַח לְשֵׁם שְׁלָמִים. וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ מַכְשִׁיר שֶׁהוּא כְשׁוֹחֵט שְׁלָמִים לְשֵׁם פֶּסַח. מִכֵּיוָן שֶׁעִיבֵּר זְמַנּוֹ לֹא שַׁנְייָא. הִיא הַשּׁוֹחֵט פֶּסַח לְשֵׁם שְׁלָמִים. הִיא הַשּׁוֹחֵט שְׁלָמִים לְשֵׁם פֶּסַח. עַל דַּעְתְּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. בְּשֶׁעִיבֵּר שְׁנָתוֹ בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי. עַל דַּעְתְּיהּ דְּרִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁעִיבֵּר זְמַן כַּפָּרָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהוא כשוחט שלמים לשם פסח. ופריך מכיון שעבר זמנו לא שניא הוא השוחט וכו' דהרי כבר אינו ראוי לפסח ומשני דעל דעתיה דרב חסדא וכו' וכלומר דמיירי שנדחה לפסח שני ובין ראשון לשני יעבור זמנו הוא דקאמר. והשתא אכתי שם פסח עליו. ולדעתיה דר' אילא בשם ר' יוחנן האי בשעיבר זמנו בשעבר זמן כפרתו הוא:
או ששחט. זבחים אחרים לשמו בזמנו:
שהוא כשוחט פסח לשם שלמים. מכיון ששחטו בזמנו והוי שלא לשמו ופסול:
חבורה היתה מקשה. מפי חבורה נזרקה קושייא על הא דקתני ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב דבמה אנן קיימין בפסח זה שלא נשחט בזמנו אלא במועד:
אם בשאבד. בי''ד ונמצא קודם לכפרה שהוא זמן שחיטת הפסח א''כ בין לשמו בין שלא לשמו פסול הוא. כצ''ל ונתחלפו התיבות כאן בין כשר לבין פסול:
וניתק לרעייה. כדתנן לקמן בפ''ט הפסח שאבד ונמצא קודם זמן שחיטתו והוא נתכפר באחר ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכיון דהוא עצמו לאו לשלמים קאי אם שחטו אף שלא לשמו פסול היא ואמאי שלא לשמו חייב לר''ש הא שחיטה שאינה ראויה היא:
אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו כשר שלמים הוא. כצ''ל כדתנן שם נמצא אחר שחיטת הפסח הוא עצמו קרב שלמים וא''כ אפי' שחטו לשמו שלמים לשם פסח קשחיט וכשר ואמאי לשמו פטור הרי שחיטה ראוי' היא:
וקיימינה. ותירצו בני חבורה להקושיא דהכא כשלא עבד עסקינן אלא בשנטמאו הבעלים או שהזידו. ולא הקריבו אותו בפסח ראשון ונדחו לפסח שני ומפני שזה לפסח קאי שהרי כבר נדחת הוא שיהא לפסח שני וסתמיה לאו לשלמים קאי הלכך אם בפירוש שחטו במיעד לשמו פסול הוא ופטור ואם שלא לשמו ששחטו לשם שלמים ועקרו משם פסח חייב מפני שהוא עכשיו כשר לשלמים:
והיידינו לשמו פטור. ופריך ואכתי ואיזהו דקאמרת דשחטו בפי' במועד לשמו פטור הא מכיון דלפסח שני קאי אפי' סתמא לאו לשמו קאי ופסול הוא ופטור:
תמן. בבבל אמרין בשם רב חסדא כגון בשעברה שנתו בין פסח ראשון לבין פסח שני ושוב אינו ראוי לפסח שני ור' אילא בשם ר' יוחנן קאמר דלא צריך לאוקמי שיעבור שנתו בין ראשון לשני אלא בשעיבר זמן כפרתו בשעה ששחטו במועד וכבר אינו ראוי ופסול הוא:
הלכה: רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. נִיתַּן כֹּחַ בְּקוֹלוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה וְהָיָה קוֹלוֹ מְהַלֵּךְ בְּכָל אֶרֶץ מִצרַיִם מַהֲלַּךְ מ֗ יוֹם. וּמַה הָיָה אוֹמֵר. מִמְּקוֹם פְּלוֹנִי עַד מְקוֹם פְּלוֹנִי כַּת אַחַת. וּמִמְּקוֹם פְּלוֹנִי עַד מְקוֹם פְּלוֹנִי כַּת אַחַת. וְאָל תְתַמֶּה. וּמַה אִם אָבָק שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ אַתָּ מַר וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָ֑יִם. קוֹל שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כְּשֵׁם שֶׁנִּיתַּן כֹּחַ בְּקוֹלוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה כָּךְ נִיתַּן כֹּחַ בְּקוֹלוֹ שֶׁלְפַּרְעֹה. [וְהָיָה קוֹלוֹ מְהַלֵּךְ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מְהַלַּךְ אַרְבָּעִים יוֹם.] וּמַה הָיָה אוֹמֵר. ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י. לְשֶׁעָבַר הָיִיתֶם עַבְדֵי פַרְעֹה. מִיכָּן וָהֵילַךְ אַתֶּם עַבְדֵי יי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ אוֹמְרִים הַֽלְלוּ יָ֙הּ ׀ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י יְי. וְלֹא עַבְדֵי פַרְעֹה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באותה השעה. שענה הוא עצמו בעל כרחו כך פתחו ואמרו הללויה וכו' ולא עבדי פרעה ואף שכבר קראו הלל בשעת עשיית הפסח:
גמ' ניתן כח בקולו של משה. מפני שפסח מצרים לא היו יכולין לשחוט במקום אחד שלא היו להן בית קבוע לכך ומצוה לחלק לג' כיתות ושיהיו כל כת וכת שוחטין כאחת לפיכך ניתן כח בקולו של משה בכל ארץ מצרים והיה אומר להם ממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת וכן לכל כת וכת:
תַּנֵּי. תָּמִיד שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְסָכִים תוֹקְעִין לִנְסָכִים. פֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ נְסָכִים [תוֹקְעִין] לִשְׁחִיטָתוֹ.
דֵּלֹמָה. רִבִּי זְעוּרָה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי אַבִּינָּא הֲוֹון יְתִיבִין. אָמַר רִבִּי אַבִּינָּא. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בְּכָל פּוּמָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. אֱמוֹר לֵיהּ בְּפַלְגּוּת [פּוּמָך]. אֲתַא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בכל פומך. אם בכל פיך אתה אומר הטעם הזה וא''ל רבי זעירא אמור לי בפלגות פומך אתה אומר זה. ומשום שלא היה לו נוח להאי טעמא וכי אתא ר' ירמיה אמר כן בשם ר' יוחנן שהטעם הוא מפני הרמאין:
דלמה. מעשה שר''ז וכו' היה יושבין ואמר רבינא הטעם ששורה שכולה כסף וכו' מפני הרמאין שלא יטלו של זהב ויחזרו של כסף ולפיכך כשכל השורות שוין הן הגזברים יכולין ליתן עיניהם מאיזו שורה הוא:
משנה: יָצְאת כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה שְׁנִייָּה יָצְאת שְׁנִייָּה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה שְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל אִם גָּֽמְרוּ שָׁנוּ וְאִם שָׁנוּ שִׁלֵּישׁוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלֵּישׁוּ מִימֵיהֶם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִימֵיהָ שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעַ לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מוּעָטִון׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' יצאת כת הראשונ' וכו'. שלא היתה השניה נכנסת עד שיצאת הראשונה כולה וכן הג':
קראו את ההלל. כל אחת ואחת בשעת הקרבת פסחם:
אם גמרו. שהיו פסחיהם מרובים ומשך הזמן עד שגמרו ההלל ועדיין יש לשחוט:
שנו. חוזרין וקורין אותו:
ואם שנו. ועדיין יש פסחים לשחוט:
שילשו. ואע''פ שלא שילשו כל ההלל מימיהם לפי שהכהנים היו מרובים וזריזים בהקרבה:
לא הגיעה לאהבתי וגו'. אפי' בפעם הראשון:
כנגד היסוד. באותן רוחות המזבח שתחתיהן היסוד לפי שרוח דרומית לא היה לו יסוד על פני כולו שהיסוד היה על פני רוח צפונית ורוח מערבית ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת לפיכך הוצרך לומר כנגד היסוד והזריקה היתה בזקיפה של המזבח והדם נופל ליסוד:
זורקו זריקה אחת. מהבזך עצמו לא מתנה באצבעו שאין טעון מתנת אצבע אלא במקום דכתיב באצבעו:
ומקבל את המלא. מיד הנותן תחילה ואח''כ מחזיר את הריקן ולא יחזיר הריקן ברישא משום דאין מעבירין על המצות וכי מושיט ליה האי המלא בעי מיד לקבולי:
וחבירו לחבירו. משום דברוב עם הדרת מלך:
נותנו לחבירו. שאצלו באותה השורה:
וקיבל הכהן. את הדם מצואר הפסח בהבזך שמקבלה ואילך מצות כהונה:
מתני' שחט ישראל. אם היה רוצה לפי שהשחיטה כשירה בזר בכל הקרבנו':
הלכה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אַ֣ךְ בְּכוֹר שׁ֡וֹר אֽוֹ בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קוֹדֶשׁ הֵ֑ם אֶת דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וְדַם זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל מִזְבַּח֙ יְי אֱלֹהֶ֔יךָ. אִם שְׁפִיכָה לָמָּה זְרִיקָה. וְאִם זְרִיקָה לָמָּה שְׁפִיכָה. תַּנֵּי. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יַטִּיף. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יַזֶּה. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יִזְרוֹק. וּפִירֵשׁ בַּקַּבָּלָה. כֹּהֲנִים זוֹרְקִין אֵת הַדָּם מִיַּד הָלְוִיִּם. הָכֹּל מוֹדִין בִּשְׁפִיכָה דִי הָכֶין. בְּהַזָּייָה דִי הָכֵין. [וּמַה] מַפְלִיגִין. בִּזְרִיקָה. רִבִּי מָנָא אָמַר. זְרִיקָה כְעֵין שְׁפִיכָה. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. זְרִיקָה כְעֵין הַזָּייָה. אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְייָא. קִרָייָא מְסַייֵעַ לְרִבִּי חַנַנְיָה. כִּי מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹֽא זוֹרַק עָלָי֖ו טָמֵ֥א יִהְיָה וגו'. הָא דִיי לָא קַייָם גַּבָּהּ הַזָּייָה וְאָתְּ צְווַח לָהּ זְרִיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכהנים זורקין את הדם מיד הלוים. ופסח בשפיכה הוא וכתיב הכהנים זורקין אלא דזריקה בכלל שפיכה היא ולפיכך תנינן נמי במתני' זורקו זריקה אחת:
הכל מודים בשפיכה די הכן ובהזייה די הכן. כלומר בשפיכה ליכא מאן דפליג שהיא כפי משמעות לשון שפיכה ששופך בשפיכה אחת נגד היסוד וכן במקום שנאמר הזייה ליכא מאן דפליג שהיא כך כפי משמעות הלשון שמזה באצבעו:
ומה פליגין. אמוראי דלקמיה:
בזריקה. דר' מנא אמר זריקה היא כעין שפיכה שזורק מרחוק בהכלי על המזבח ונשפך הדם ליסוד ור''ח אומר זריקה היא באצבע כעין הזייה:
קרא מסייע לר''ח. דכתיב בהזאת מי חטאת כי מי נדה לא זורק עליו וגו':
הא די לא קיים גבה הזייה. בתמיה הא לא קיימינן הכא אלא גבי הזייה כדכתיב והזה הטהור וגו' ואפי' כן את צווח וקורא לה זריקה שמע מינה זריקה כעין הזייה ולהאי מאן דאמר אין זריקה בכלל שפיכה:
ופי' בקבלה וכו'. כלומר מה שאין מפורש מהכתוב שבתורה למדנו ממה שפי' בקבלה דכתי' בד''ה גבי פסח שעשה יחזקיהו המלך וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני וגו' ויעמדו על עמדם כמשפטם כתורת משה איש האלהים:
תני ישפך וכו'. כלומר וכן משמע מהאי ברייתא דדרי' ישפך ולא שיטיף טיפין טיפין ולא יזה באצבעו ולא יזרוק אלמא דזריקה לאו שפיכה היא:
גמ' כתוב א' אומר וכו'. הא כיצד אם שפיכה למה כתוב זריקה ואם זריקה למה כתוב שפיכה:
משנה: 37b שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִיבֵּל הַכֹּהֵן נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲיבֵרוֹ מְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' יצאת כת הראשונ' וכו'. שלא היתה השניה נכנסת עד שיצאת הראשונה כולה וכן הג':
קראו את ההלל. כל אחת ואחת בשעת הקרבת פסחם:
אם גמרו. שהיו פסחיהם מרובים ומשך הזמן עד שגמרו ההלל ועדיין יש לשחוט:
שנו. חוזרין וקורין אותו:
ואם שנו. ועדיין יש פסחים לשחוט:
שילשו. ואע''פ שלא שילשו כל ההלל מימיהם לפי שהכהנים היו מרובים וזריזים בהקרבה:
לא הגיעה לאהבתי וגו'. אפי' בפעם הראשון:
כנגד היסוד. באותן רוחות המזבח שתחתיהן היסוד לפי שרוח דרומית לא היה לו יסוד על פני כולו שהיסוד היה על פני רוח צפונית ורוח מערבית ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת לפיכך הוצרך לומר כנגד היסוד והזריקה היתה בזקיפה של המזבח והדם נופל ליסוד:
זורקו זריקה אחת. מהבזך עצמו לא מתנה באצבעו שאין טעון מתנת אצבע אלא במקום דכתיב באצבעו:
ומקבל את המלא. מיד הנותן תחילה ואח''כ מחזיר את הריקן ולא יחזיר הריקן ברישא משום דאין מעבירין על המצות וכי מושיט ליה האי המלא בעי מיד לקבולי:
וחבירו לחבירו. משום דברוב עם הדרת מלך:
נותנו לחבירו. שאצלו באותה השורה:
וקיבל הכהן. את הדם מצואר הפסח בהבזך שמקבלה ואילך מצות כהונה:
מתני' שחט ישראל. אם היה רוצה לפי שהשחיטה כשירה בזר בכל הקרבנו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source