Vayedaber

Psa'him

Daf 29a

משנה: 29a מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּֽרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַמּוֹעֵד מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד׃

Traduction

Il est permis le 14 Nissan de remettre en place les planches du poulailler. On remet à sa place une poule qui a commencé à pondre des œufs; et si elle est morte, on en met une autre à sa place. Le 14 Nissan, on enlève le fumier au-dessous des pattes des animaux pur le jeter dehors, et pendant la demi-fête on le range sur les côtés de l’étable. On peut aussi, en ce jour du 14, apporter des ustensiles chez l’ouvrier, ou en ramener de là, si même ce n’est pas pour le besoin immédiat de la fête.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מושיבין שובכי' לתרנגולין בי''ד. עושין להם מקום לעמוד שם כמו שעושין שובכין ליונים:

תרנגולת שברחה. מעל הביצים שישבה עליהם מחזירין אותה למקומה ומשום הסיפא דלקמיה נקט לה שאם מתה מושיבין אחרת תחתיה ואף על גב דאיכא טירחא יתירה להושיב תרנגולת אחרת על הביצים שהוחמו. והך דינא תרנגולת שברחה כו' במועד איירי וכגון שישבה עליה שלשה ימים כדקאמר בגמרא שאם לא יחזרוה יפסדו הביצים:

גורפין מתחת רגלי הבהמה. הזבל ומשליכו לחוץ בי''ד:

ובמועד. שהוא חמור אין משליכין לחוץ אלא מסלקין הזבל לצדדין:

מוליכין ומביאין כלים מבית האומן. בי''ד ואע''פ שאינן לצורך המועד:

הלכה: מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. הָא בְמוֹעֵד אָסוּר. אֵין מַרְבִּיעִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. אֲבָל מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חֲמוֹרָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת זָכָר מַרְבִּיעִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵיצַן. וּשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. וּמְקִיזִין דָּם לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה מֵאָדָם וּמִבְּהֵמָה בְמוֹעֵד.

Traduction

De ce que la Mishna autorise, au 14 Nissan, de remettre le poulailler, il résulte que c’est l’interdit pendant la demi-fête. On ne doit pas en ce dernier jour concourir à l’accouplement d’un animal, mais on peut le mener au pacage (où cet accouplement sera spontané). R. Juda dit: lorsqu’une ânesse en rut réclame le mâle, il faut l’accoupler; car la laisser se refroidir est un danger mortel. Quant aux autres animaux, il suffit de les mener au pacage. De même, on peut saigner un homme ou un animal pendant la demi-fête (en raison du danger d’attendre), et on ne manquera pas de leur donner tous les remèdes nécessaires en ces jours.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מושיבין וכו' הא במועד אסור. כלומר הא דנקט בי''ד גבי מושיבין לדיוקא קתני דאלו במועד אין מושיבין וקמ''ל דסיפא תרנגולת שברחה וכו' במועד הוא דאיירי כדלקמן והלכך מפסיק התנא בין הך בבא דנקט בי''ד בהדיא ובין בבא דסיפא דאף במועד מותר אם יש כאן הפסד ביצים:

אין מרביעין וכו'. תוספתא היא בפ''ב דמ''ק:

לבקורת. במקום שהבקר עומדין והיא נרבעת שם מאיליה:

שלא תיצן. שהחמורה כשתובעת ואינה נרבעת מצטננת היא:

תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּֽרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְהֵן שֶׁיַּחֲזִירוּהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים לַמְדוֹרָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְהִיא שֶׁיָּֽשְׁבָה עַל בֵּיצֵיהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אַרְבָּעָה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר. וּמִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר שֶׁיָּֽשְׁבָה מֵאֵילֶיהָ. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.

Traduction

On remet la poule sur les œufs'' est-il dit; à condition qu’il y ait moins de 3 jours depuis son départ (car, passé ce laps de temps, ce serait inutile, les œufs étant froids et perdus). ''Si elle est morte, on la remplace'' à condition qu’elle y ait passé au moins 3 jours (et qu’à défaut d’une autre poule les œufs seraient perdus). En effet, dit R. Mena, on peut le déduire des diverses recommandations faites par la Mishna: le 14, il est question de l’installer; puis se passent les 2 premiers jours de fête, les 15 et 16, après quoi (soit au bout de 3 jours) on parle de la remplacer, en comptant ce dernier jour comme un entier. Toutefois, dit R. Aboun, on ne peut rien conclure de là, car il se peut que la poule s’y soit installée spontanément (à un moment quelconque, et lorsqu’à la demi-fête elle a quitté, il y avait moins de 3 jours, et pourtant on la remplace).

Pnei Moshe non traduit

תרנגולת וכו' והן שיחזירוה שלשה ימים למרודה. ודוקא אם מחזירין אותה עד שלשה ימים משמרדה וברחה אבל טפי לא דכבר נפסדו הביצים ואין החזרה מועלת כלום:

ואם מתה וכו' והוא שישבה על ביצה ג' ימים מעת לעת. דוקא אם הראשונה ישבה על הביצים ג' ימים דאז כשמתה מושיבין אחרת תחתיה לפי שכבר הוחמו ואם לא יהו מושיבין אחרת עליהן יופסדו לגמרי:

מתניתא אמרה כן שלשה עשר ארבעה עשר חמשה עשר וכו'. כלומר מדיוקא דמתני' שמעי' הכי דכשכבר ישבה עליהן ג' ימים עסקינן דהא ודאי הך סיפא במועד הוא דאיירי שהתירו חכמים לעשות לדבר האבד אם לא יעשה. ומדקתני ברישא מושיבין שובכין בי''ד ש''מ דוקא שובכין והוא מקום עמידתן עושין בי''ד אבל לטרוח ולהושיב התרנגולת על הביצים אסור אף בי''ד ואם כן סיפא דאיירי במועד וכדאמרן ומסתמא בתחילת מועד שהוא יום י''ו איירינן שהוא התחלת ההיתר לענין זה ונמצא שתרנגולת זו ע''כ שהושיבו אותה בי''ג דהא אמרי' בי''ד אסור להושיב לכתחלה והרי כאן ג' ימים שעברו עליה י''ג וי''ד וט''ו ואם מתה בי''ו שהיא התחלת המועד מושיבין אחרת תחתיה:

ומקצת היום ככולו. כלומר אע''ג דג' ימים מעל''ע בעי' ואם הושיבו אותה ביום י''ג אין כאן ג' מעל''ע שלימין לפיכך קאמר דהא ל''ק דמקצת היום ככולו. ולא דין דמקצת היום ככולו קאמר וכדאמרי' בעלמא דהא מעל''ע קאמרי' ובכה''ג לא שייך מקצת היום ככולו אלא דלענין החשבון הג' ימים מעל''ע הוא דקאמר וכמפרש דבריו הוא דלא תימא דוקא אם הושיבו אותה בתחילת ליל י''ג כדי שיהא ג' ימים מעל''ע בהתחלת המועד אלא ה''ה אפי' הושיבו אותה ביום י''ג. עצמו שפיר נמי משכחת לה ממקצת יום י''ג עד מקצת יום י''ו ובאותה שעה עצמה איכא ג' ימים מעל''ע:

תיפתר שישבה מאליה ולית ש''מ כלום. ממתני' לא מצית לדייק הכי שאע''פ דשמעינן ממתני' שאין מושיבין על הביצים לכתחלה בי''ד וקאמרת דמיום שהושיבו אותה עד התחלת ימי המועד דאיירינן בסיפא ע''כ דאיכא ג' ימים מעל''ע הא לאו דיוקא היא דתיפתר שישבה מאליה בי''ד וכי מתה בהתחלת ימי המועד ליכא אלא שני ימים מעל''ע ואפ''ה מושיבין אחרת תחתיה:

זֶבֶל שֶׁבַּמָּבוֹי מְסַלְּקוֹ לְצַד. שֶׁבָּרֶפֶת וְשֶׁבַּחָצֵר מוֹצִיאוֹ לָאִישְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דְתֵימַר. בְּחָצֵר קְטַנָּה. אֲבָל בְּחָצֵר גְּדוֹלָה מְסַלְּקוֹ לְצַד. הָרֶפֶת בֵּין גְּדוֹלָה בֵין קְטַנָּה מוֹצִיאוֹ לָאִשְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי שֶׁנִּיווּלָהּ קָשָׁה.

Traduction

– Les ordures, au milieu d’une ruelle (assez large), devront être rangées sur les côtés; celles de l’écurie, ou de la cour, doivent être portées sur le fumier. Cette dernière règle, dit R. Aba, est vraie pour une petite cour; mais dans une grande cour (assez spacieuse), on les rangera sur les côtés. Dans une écurie, soit grande, soit petite, on les emportera en tous cas du fumier; car, dit R. Aba, l’amas en ce cas donnerait une mauvaise odeur, qui pourrait être pernicieuse.

Pnei Moshe non traduit

זבל שבמבוי. שהוא רחב ויכול לסלקו מסלקו להצד:

שברפת וכו'. תוספתא היא בפ''ג הדא דתימא בחצר קטנה שאין מקום לסלקו לצדדין אבל בחצר גדולה וכו' והרפת לעולם מוציאו לאשפה וכדמפרש טעמא מפני שניוולה קשה שמתאסף הזבל תמיד בה וריחה קשה כשאין מנקין אותה כולה:

Psa'him

Daf 29b

משנה: שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ עַל שְׁלשָׁה מִיחוּ בְיָדָם וְעַל שְׁלשָׁה לֹא מִיחוּ בְיָדָם. אֵילּוּ שֶׁלֹּא מִיחוּ בְיָדָם מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעֹמֶר וְלֹא מִיחוּ בְיָדָן. אֵילּוּ שֶׁמִּיחוּ בְיָדָן מַתִּירִין בְּגֻמִזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ 29b וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים בַּשַּׁבָּת וְנוֹתְנִין פֵּיאָה לַיָּרָק וּמִיחוּ בְיָדָן חֲכָמִים׃

Traduction

Les Israélites de Jéricho (150)Neubauer, Géographie, p. 162. se sont permis 6 choses, dont 3 furent blâmées par les rabbins et 3 autres permises. Voici quelles étaient les 3 dernières: ils tressaient des nattes de palmier toute la journée (du 14 Nissan); ils récitaient la prières du shema sans arrêt; ils moissonnaient et mettaient des épis en gerbe avant d’avoir donné l’omer au cohen. Voici les 3 choses interdites par les docteurs: pour lier des faisceaux, ils employaient des sarments détachés d’arbres consacrés; ils mangeaient les samedis et jours de fête des fruits tombés sous les arbres (sans savoir s’ils étaient détachés de la veille, ou du jour même); enfin ils prélevaient la part angulaire des champs pour les pauvres même sur les légumes verts. Voilà ce que les sages ont interdit.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ששה דברים עשו אנשו יריחו. ישראל הדרים ביריחו היו נוהגים באלו ששה דברים:

מרכיבין דקלים כל היום. י''ד היו עוסקין בהרכבת הדקל שמביאין ענף של דקל זכר ומרכיבו בדקל נקבה כדי שיעשה פירות:

וכורכין את שמע. בגמרא מפרש דחד אמר שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה. וחד אמר שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך ואית דאמרו שלא היו אומרים ברוך שם וגו' כלל:

וקוצרין וגודשין לפני העומר. בבבלי קאמר סמי מכאן קצירה דקצירה לכ''ע מותר שם דדרשי' ממקום שאתה מביא העומר אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ויריחו שהיה בעמק שאין מביאין מבית העמקים מותר לקצור לפני העומר וא''כ מאי לא מיחו בידם דקתני אם הוא מותר לכ''ע:

וגודשין. שעושין גדיש מן החדש לפני העומר ולא חיישי דילמא אתו למיכל מיניה וזהו שלא ברצון חכמים אלא שלא מיחו בידם:

מתירין בגמזיות. הן הגידולין שגדלו באילן של הקדש דאינהו קסברי אין בגידולין שגדלו ממנו משום הקדש:

ואוכלין מתחת הנשרים בשבת. פירות שנמצאו נשורים תחת האילן וספק אם נשרו מאמש ושמא היום נשרו והן אסורין:

ונותנין פיאה לירק. וק''ל דירק פטור מפיאה מפני שאין מכניסו לקיום כדתנן בפ''ק דפיאה וכשנותנין פאה מפקיעין ממנו המעשרות דפאה פטור ממעשרות והרי מדינא חייב במעשרות. ועל אלו שלשה מיחו בידם חכמים:

הלכה: מָאן תַּנָּא. קוֹצְרִין. רִבִּי מֵאִיר. מָאן תַּנָּא. גּוֹדְשִׁין. רִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בֵּרִבִּי סוֹסַיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁקּוֹצְרִין וְכָל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין גּוֹדְשִׁין. מַפְלִיגִין. בְּהֶרְכֵּב דְּקָלִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם וְכִרְצוֹן חֲכָמִים הָיוּ עוֹשִׂין. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כִּרְצוֹן חֲכָמִים.

Traduction

D’après quel docteur est-il question de moissonner? D’après R. Meir (151)Cf. Tossefta à ce, ch. 3.; et la question de la mise en gerbe est émise selon R. Juda (d’où provient cette divergence)? -Non, dit R. Jacob b. Soussié au nom de R. Yossé, tous sont d’accord pour permettre la moisson et défendre la mise en gerbe; il n’y a de discussion que sur le point de savoir s’il est permis de natter des branches de palmier: R. Meir le permet toute la journée du 14, et les gens de Jéricho s’y livraient du contentement des sages; selon R. Juda, cet assentiment ne leur était pas accordé (mais il n’y avait pourtant pas opposition formelle).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מאן תנא קוצרין ר''מ וכו'. לאו אמתניתין דידן קאי דהא ר''מ ור''י פליגי בתוספתא פ''ג לר''מ היו קוצרין וגודשין ברצון חכמים א''ל ר' יהודה אם ברצון חכמים יהו כל אדם עושין כן אלא הכל שלא ברצון חכמים אלא שלא מיחו בידם. ומתני' דקתני על תרוייהו שלא מיחו בידם לא מיתוקמא כר''מ כלל אלא אמתני' דמנחו' קאי דתנינן התם בפ' ר' ישמעאל אנשי יריחו קצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם. ועלה קאמר מאן תנא קוצרין ברצון חכמים כר''מ דהתוספתא ומאן תנא גודשין שלא ברצון חכמי' ר' יהודה וא''כ קתני בחדא בבא הא כר''מ והא כר' יהודה בתמיה:

אמר ר' יעקב וכו'. האי תנא דמנחות ס''ל דלא פליגי כלל בקוצרין וגודשין דכ''ע מודו שקוצרין ברצון חכמים דמותר הוא מטעמא דפרישית במתני' וכ''ע מודים שאין גודשין דחיישי' דלמא אתי למיכל מיניה וגודשין שלא ברצון חכמים ומה דפליגי ר''מ ור' יהודה בהאי דאנשי יריחו בהרכבת דקלים היא דפליגי:

כֵּיצַד הָיוּ כוֹרְכִין אֶת שְׁמַע. אָמַר רִבִּי אָחָא אָמַר רִבִּי זְעוּרָה אָמַר רִבִּי לָא. שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יי אֱלֹהֵ֖ינוּ יי אֶחָֽד. אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְסִיקִין בֵּין תֵּיבָה לְתֵיבָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מַפְסִיקִין הָיוּ. אֶלָּא שָׁלֹּא הָיוּ אוֹמְרִים. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי לָא. שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יי וגו' אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְסִיקִין בֵּין אֶחָֽד לְבָרוּךְ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מַפְסִיקִין הָיוּ אֶלָּא שָׁלֹּא הָיוּ אוֹמְרִים. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

Traduction

Voici comment ils récitaient sans interruption la prière du shema, selon R. Aha ou R. Zeira au nom de R. Ila: Ecoute, Israël, l’Eternel notre Dieu l’Eternel est un (Dt 6, 4), sans arrêt entre un mot et le suivant. Tel est l’avis de R. Meir; d’après R. Juda, ils s’arrêtaient (152)Sifri sur Dt n° 31., mais n’avaient pas soin d’ajouter (aussitôt après) la formule: ''béni soit le nom de son règne glorieux à tout jamais''. Selon R. Yossé au nom de R. Zeira, ils disaient bien les deux formules, mais sans respirer entre le mot un (dernier mot) de la première partie, et le mot béni (le premier) de la suite. Tel serait l’avis de R. Meir; et, d’après R. Juda, comme il vient d’être dit – (153)Suit un passage que l'on trouve déjà en (Pea 8, 8), traduit au t. 2, pp. 104-5..

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' אחא אמר רבי זעירא אמר רבי אילא. שהיו אומרים שמע ישראל וגו' בתכיפה אחת ולא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה כדי להתבונן ולכוין בפסוק היחוד:

ר' יוסי אומר בשם ר' זעירא א''ר אילא. דלא כך פליגי רבי מאיר ור' יהודה אלא לרבי מאיר לא היו מפסיקין בין אחד לברוך שם וכו' וצריך להפסיק מעט ור' יהודה אמר מפסיקין היו כלומר בין אחד לואהבת היו מפסיקין וברוך שם וגו' לא היו אומרים כל עיקר:

כֵּיצַד הְיוּ מַתִּירִין בְּגֻמִזִיוֹת שֶׁלְהֶקְדֵּשׁ. אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לָנוּ בְגִידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ שֶׁהֵן אֲסוּרִין. אָֽמְרוּ לָהֶן. אֲבוֹתֵינוּ כְשֶׁהִקְדִּישׁוּ לֹא הִקְדִּישׁוּ אֶלָּא קוֹרוֹת מִפְּנֵי בַעֲלֵי אֶגְרוֹף. שֶׁהָיוּ בָאִין וְנוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. מָה רַבָּנִין סָֽבְרִין מֵימַר. קוֹרוֹת וּפֵירוֹת הִקְדִּישׁוּ. אֲפִילוּ תֵימַר. קוֹרוֹת הִקְדִּישׁוּ וּפֵירוֹת לֹא הִקְדִּישׁוּ. צְרִיכָה לָרַבָּנִין. הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵי אִילָן מָהוּ שֶׁיְּשַׁייֵר לוֹ מִן הַגִּידוּלִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מִשֶּׁנּוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת. הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לֹא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת יְהוּ הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא כֶרֶם לְהֶקְדֵּשׁ. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם לַהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר [מִן הַפֶּרֶט] מִין הָעוֹרְלָה וּמִן הָרְבָעִי וּמִן הָעוֹלֵלוֹת וְחַייָב בַּשְּׁבִיעִית. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַֽיי. אֲפִילוּ דָבָר שֶׁהוּא לַיי קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

כיצד היו מתירין וכו'. כלומר במה היו מתירין ומה טעמן אמרו להן חכמים וכו' תוספתא היא בסוף פ''ג וגרסי' לסוגיא זו לעיל בסוף פ''ז דפיאה:

לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף וכו'. כך הוא שנוי בתוספתא פ''ט דזבחים מפני בעלי האגרוף שהיו ביניהן ונטלו הקורות והן עוביין של האילנות זה וזה בזרוע עמדו והקדישו האילנות לשמים ולא הקדישו מתחילה אלא הקורות בלבד ומשום מעשה שהיה:

מה רבנן סברין מימר וכו'. וכי רבנן שמיחו בידם היו סוברין שהקורות וגם הפירות והן הגידולין שגדלו לאחר מכאן אותן ג''כ הקדישו בתמיה מ''ט לא הסכימו עמהן שהרי בפירוש אמרו שאינן מקדישין אלא הקורות בלבד. וקאמר הש''ס דלא היא דאפי' תימר קורות הקדישו פירות לא הקדישו צריכא לרבנן כלומר לא משום דרבנן סברי דגם הגידולין הקדישו אלא דהוה מספקא להו לרבנן שאף על פי שלא הקדישו בפירוש להגידולין אפ''ה גדילין הבאין מן ההקדש הן ואפשר דאסורין הן וכדבעי לה לקמי' וטעמייהו שמיחו בידם על שהיו נוהגין בהן היתר גמור בלי שום ספק:

המקדיש שדה אילן. דאיבעיא להו המקדיש שדה אילך סתם מהו שיהא לו שיור בגידוליהן או שאסורין לו מפני גידולי הקדש:

נישמעינה מן הדא. מתני' בפאה שם המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות שהן חלק עניים אין העוללות לעניים משנודעו בו העוללות העוללות לעניים וקס''ד משום דיש להן שיור שאע''פ שהן גידולי הקדש אפ''ה הן לעניים אלמא דיש שיור לגידולין:

שנויא היא. הכא דטעמא לפי שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא חל עליהן הקדש כלל:

מעתה. אי הכי שאין ההקדש חל על חלק העניים מאי איריא משנודעו אפי' לא נודעו העוללות יהו העוללות שיבאו אח''כ להעניים שאותן לא הוו הקדש:

שנייא היא שהיא כרם להקדש. דמאחר שבשעה שהקדיש לא נודעו העוללות הרי הן אח''כ כעוללות מכרם של הקדש ואין לעניים חלק בהן:

כהדא דתני. בתוספתא דפאה פ''ג:

מן הערלה. דלכם כתיב למעוטי של הקדש ומכיון דאין ערלה אין כאן רבעי:

ומן העוללות והפרט. דכרמך כתיב ולא של הקדש והכי דריש בספרי. והתוספתא דפוס חסר מן העוללות:

וחייב בשביעית. כדקאמר רבי זעירא בשם ר' יוחנן טעמא דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' והא כתיב בתריה שבת לה' אלא ללמדך שאפי' דבר שהוא לה' חלה עליו קדושת שביעית:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source