משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן כְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב. ואין חוששין משום אבילות:
ובכ''מ ת''ח בטלין. שמחמירין על עצמם שלא יסיחו דעחם מהאבילות:
רשב''ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת''ח. כך הוא נוסחת המשניות ומפרש בבבלי דה''ק שאם ירצה כל אדם לעשות עצמו בזה כת''ח רשאי ולא מיחזי כיוהרא שהרואה אותו בטל אומר מפני שאין לא מלאכה לעשות. ולפי נוסחא דהכא יעשו כל אדם וכו' מפרש בגמרא דכמתמיה הוא על דברי הת''ק דקאמר בכ''מ ת''ח בטלין א''כ יעשו כל אדם עצמן כת''ח ויחמירו על עצמן דבדבר של צער לא שייך מיחזי כיוהרא ומ''ש ת''ח דנקיט אלא כל עצמן של חכמים לא גזרו בטילה ממלאכה בת''ב כלל. ואין הל' כרשב''ג:
מתני' וחכמים אומרי' וכו'. חכמים ס''ל דעשיית מלאכה בע''פ קודם חצות לאו במנהגא תלייא מילתא אלא מקומות יש שחלוקין בדינא שביהודה היו מתירין ועושין מלאכה עד חצות ובגליל היו אוסרין ולא עשו כל עיקר ואפי' קודם חצות:
הלילה. לדברי האוסרין כל היום פליגי דב''ש אוסרין כמו מלאכה האסורה בי''ט שאף הלילה אסורה וב''ה מתירין עד שתנץ החמה בי''ד דמידי דהוה אתענית שהיום אסר באכילה והלילה שלפניו מותר:
מתני' ר''מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי''ד גומרה בי''ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי''ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:
החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי''ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ''מ:
והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי''ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:
אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה''מ וחכמי' ס''ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:
גמ' ר''מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':
וחכ''א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':
יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁין וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. רַב אָמַר. אָסוּר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה טַעַם אָֽמְרוּ. מַדִּיחִין כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. מִפְּנֵי סַכָּנָה. שַׁנְייָא הִיא סַכָּנַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שַׁנְייָא הִיא יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אֶלְעָזָר. יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת חַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעָרֶב. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא דָבָר קַל שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל. הָתִיב רִבִּי פִינְחָס. מַתְנִיתָא דְרִבִּי לָֽעְזָר פְלִיגָא עָלוֹי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת וּבַחוֹל שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת. אִם בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת לֹא עָל שֶׁכֵּן בַּשַּׁבָּת. לֹא צוֹרְכָה דְלָא [אֲפִילוּ] דְבָרִים שֶׁאַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹתָן בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת עֲלֵיהֶן בַּשַּׁבָּת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ הַדָּחַת כְּבָשִׁים וּשׁלָקוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. נִרְאִין דְּבָרִים בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְצוֹנֵין. אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְרוֹתְחִין עַד דְּייָדָא גָֽלְשָׁה הוּא מְקַנֵּב. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. 28b אַף מִתְבַּייֵשׁ וְלֹא מְקַנֵּב. וְנִמְצָא בָא לִידֵי סַכָּנָה. רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה וּלְֹרִבִּי יָסָה. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת [מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן]. אָֽמְרֵי לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ מֵימַר לַחֲלִיטָה. עֲבַד לִי חֲלִיטָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. עֲבַד לִי תוֹפִין. שָׁרֵי. עֲבַד לִי פְתִילָה. אָמַר לֵיהּ. לֹא. מַה בֵין זֶה לָזֶה. זֶה אוֹכֶל נֶפֶשׁ. וְזֶה אֵינוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה אוכל נפש. והתירו לומר לו מן המנחה ולמעלה כדי שיהא מזומן לערב מיד אבל פתילה להדליק אינו אוכל נפש ויכול להמתין ולעשותה בערב:
מהו מימר לחליטה. לנכרי העושה מיני חליטה ברותחין אם מותר לומר לו מן המנחה ולמעלה עביד לי חליטה שיהא מוכן לערב מיד:
עביד לי תופין. לחם אפוי מלשון תופיני מנחת פתים:
מהו להדיח כבשים ושלקות. ממיני ירק שבשאר יוה''כ מותר להדיחן מן המנחה ולמעל' כדי להכינן לערב מיד כדלקמן ואם חל להיות בשבת מהו:
בשם ר' אלעזר. טעמיה דמתיר שהרי מה טעם אמרו מדיחין אותן ביו''כ מן המנחה ולמעל' מפני סכנה הוא שלאחר התענית לא יהי' לו פנאי כל כך ואפשר שיש בהם תולעים ויבא לידי סכנה ולפיכך התירו לקנב הירק ולהדיחו וא''כ וכי שניא היא סכנה בין יוה''כ שחל להיות בשבת או שחל להיות בחול ואם מותר בזה מותר בזה מפני הסכנה:
מתניתא פליגא על ר''א. דתנינן בפ''ט דמנחות גבי חילוק לחם הפנים יה''כ שחל להיות בשבת החלות מתחלקות להכהנים לערב אלמא דחיישי' ביה''כ בשבת מן המנחה ולמעל' ואינן מתחלקות אלא לערב:
מתניתא דר' אלעזר פליגא עלוי. כלומר מה ששמענו מר''א גופיה דהוה תני חדא ברייתא היא קשיא עליה דתני יה''כ שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות. וכלומר נאמר בשבת שבתון שבות ונאמר ביום הכפורים שבתון שבות ולמה נאמר אי משום מלאכה הרי כבר נאמר לא תעשה כל מלכה אלא לומר שאפי' מדבר שאינו מלאכה ממש אתה שובת כך דרשו בברייתא והשתא קשיא כדמסיק אם בחול אתה שובת אמאי הצריכי לדרוש הכי ביה''כ שחל להיות בשבת שהרי אם יוה''כ שחל להיות בחול אתה שובת מכל דבר אם חל להיות בשבת לכ''ש:
לא צורכה דלא וכו'. אלא ודאי לא איצטריך אלא להא שאפי' דברים שאת מותר לעשות ביה''כ שחל להיות בחול ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות שהתירו בשאר יה''כ מן המנחה ולמעלה את שובת עליהן אם חל להיות בשבת וקשיא לר''א:
נראין דברים. דמה שהתירו להדיחן ביה''כ שתל להיות בחול דוקא בדבר שדרכו לבא בצונן לאכילה כגון הירקות שאוכלין אותן כשהן חיין בחומץ ובשמן ומדיח אותן שיהו מזומנין לערב:
אבל דבר שדרכו לבא ברותחין. שמבשלין אותן בערב כדי לאוכלן א''כ למה נתיר להדיחן מן המנחה ולמעלה שהרי יכול לעשות זה בערב:
דעד דהאי דא גלשה הוא מקנב. כלומר עד שיהא זה רותח שהרי בלאו הכי ממתין הוא עד שיהו המים רותחין ובתוך כך הוא מקנב ומתקן אותן:
אמר ר' מנא דלא היא. שאם אתה אומר כן להמתין בכך עד הערב:
אף הוא מתבייש. כלומר שמתעכב מלשון ויחל עד בוש הוא. ולא מקנב כלל שממהר בערב לעשות התבשיל ונמצא בא לידי סכנה אם מפני התענית שמתעכב הוא או מפני התולעים שבירק אם אין לו פנאי לקנב ולהסירן:
מהו להדיח וכו'. ביה''כ שחל להיוח בחול:
ומשני שנייא היא. התם שע''י שהוא דבר קל לאכלן שהרי הן אפויות חיישינן שמא ישכח שהוא יוה''כ ויאכל אבל הכא אינן ראויות לאכילה אלא שהוא מכינם שיהא ראוין לערב מיד:
הלכה: רִבִּי אָבוּן רִבִּי שִמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. כְּמַתְמִיַהּ. יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. כָּל עַצְמָן לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים בְּטֵילָה בְתִשְׁעָה בְאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:
גמ' כמתמיה. הוא דקאמר רשב''ג וכו' כדפרישית במתני':
גמ' הא יום אסור. אבגליל קאי דלדידהו לא פליגי ב''ש וב''ה אלא בליל י''ד הא יום אסור לד''ה:
ומנין וקאמר ר' הושעיה. יום פסח הוא לה'. מדכתיב ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח הוא לה' משמע דכל יום י''ד נקרא עשיית הקרבן פסח ואסור במלאכה כדאמרי' ריש פרקין אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב:
אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:
חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:
וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:
משנה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת. וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר. הַלַּיְלָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד שֶׁתֵּנֵץ הַחַמָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב. ואין חוששין משום אבילות:
ובכ''מ ת''ח בטלין. שמחמירין על עצמם שלא יסיחו דעחם מהאבילות:
רשב''ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת''ח. כך הוא נוסחת המשניות ומפרש בבבלי דה''ק שאם ירצה כל אדם לעשות עצמו בזה כת''ח רשאי ולא מיחזי כיוהרא שהרואה אותו בטל אומר מפני שאין לא מלאכה לעשות. ולפי נוסחא דהכא יעשו כל אדם וכו' מפרש בגמרא דכמתמיה הוא על דברי הת''ק דקאמר בכ''מ ת''ח בטלין א''כ יעשו כל אדם עצמן כת''ח ויחמירו על עצמן דבדבר של צער לא שייך מיחזי כיוהרא ומ''ש ת''ח דנקיט אלא כל עצמן של חכמים לא גזרו בטילה ממלאכה בת''ב כלל. ואין הל' כרשב''ג:
מתני' וחכמים אומרי' וכו'. חכמים ס''ל דעשיית מלאכה בע''פ קודם חצות לאו במנהגא תלייא מילתא אלא מקומות יש שחלוקין בדינא שביהודה היו מתירין ועושין מלאכה עד חצות ובגליל היו אוסרין ולא עשו כל עיקר ואפי' קודם חצות:
הלילה. לדברי האוסרין כל היום פליגי דב''ש אוסרין כמו מלאכה האסורה בי''ט שאף הלילה אסורה וב''ה מתירין עד שתנץ החמה בי''ד דמידי דהוה אתענית שהיום אסר באכילה והלילה שלפניו מותר:
מתני' ר''מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי''ד גומרה בי''ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי''ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:
החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי''ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ''מ:
והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי''ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:
אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה''מ וחכמי' ס''ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:
גמ' ר''מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':
וחכ''א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':
הלכה: הָא יוֹם אָסוּר. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹם פֶּסַח הוא לַֽיי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁנֵי תַלְמִידִים שָׁנוּ אוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אַשְׁכְּ;חִית אֲמַר. תְּלָתָא אִינּוּן. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. וְחַד אָמַר. מִנְהָג.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:
גמ' כמתמיה. הוא דקאמר רשב''ג וכו' כדפרישית במתני':
גמ' הא יום אסור. אבגליל קאי דלדידהו לא פליגי ב''ש וב''ה אלא בליל י''ד הא יום אסור לד''ה:
ומנין וקאמר ר' הושעיה. יום פסח הוא לה'. מדכתיב ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח הוא לה' משמע דכל יום י''ד נקרא עשיית הקרבן פסח ואסור במלאכה כדאמרי' ריש פרקין אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב:
אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:
חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:
וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:
משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגוֹמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים הַחַייָטִים וְהַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב. ואין חוששין משום אבילות:
ובכ''מ ת''ח בטלין. שמחמירין על עצמם שלא יסיחו דעחם מהאבילות:
רשב''ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת''ח. כך הוא נוסחת המשניות ומפרש בבבלי דה''ק שאם ירצה כל אדם לעשות עצמו בזה כת''ח רשאי ולא מיחזי כיוהרא שהרואה אותו בטל אומר מפני שאין לא מלאכה לעשות. ולפי נוסחא דהכא יעשו כל אדם וכו' מפרש בגמרא דכמתמיה הוא על דברי הת''ק דקאמר בכ''מ ת''ח בטלין א''כ יעשו כל אדם עצמן כת''ח ויחמירו על עצמן דבדבר של צער לא שייך מיחזי כיוהרא ומ''ש ת''ח דנקיט אלא כל עצמן של חכמים לא גזרו בטילה ממלאכה בת''ב כלל. ואין הל' כרשב''ג:
מתני' וחכמים אומרי' וכו'. חכמים ס''ל דעשיית מלאכה בע''פ קודם חצות לאו במנהגא תלייא מילתא אלא מקומות יש שחלוקין בדינא שביהודה היו מתירין ועושין מלאכה עד חצות ובגליל היו אוסרין ולא עשו כל עיקר ואפי' קודם חצות:
הלילה. לדברי האוסרין כל היום פליגי דב''ש אוסרין כמו מלאכה האסורה בי''ט שאף הלילה אסורה וב''ה מתירין עד שתנץ החמה בי''ד דמידי דהוה אתענית שהיום אסר באכילה והלילה שלפניו מותר:
מתני' ר''מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי''ד גומרה בי''ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי''ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:
החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי''ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ''מ:
והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי''ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:
אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה''מ וחכמי' ס''ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:
גמ' ר''מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':
וחכ''א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים. הַחַייָטִין. שֶׁכֵּן הִדְיוֹט תּוֹפֵר כְדַרְכּוֹ בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. הַסַּפָּרִין. שֶׁכֵּן נְזִירִין וּמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין בְּמוֹעֵד. הַכּוֹבְסִין. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹלִים מִטּוּמְאָה לָטַהֲרָה לִהְיוֹת מְכַבְּסִין בְּמוֹעֵד. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים׃ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ עוֹלֵי רְגָלִים לִהְיוֹת מְתַקְּנִין מִנְעֲלֵיהֵן וסַנְדָּלֵיהֶן בְּמוֹעֵד. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אָשִׁירֵים הָיוּ וּבַבְּהֵמָה הָיוּ עוֹלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:
גמ' כמתמיה. הוא דקאמר רשב''ג וכו' כדפרישית במתני':
גמ' הא יום אסור. אבגליל קאי דלדידהו לא פליגי ב''ש וב''ה אלא בליל י''ד הא יום אסור לד''ה:
ומנין וקאמר ר' הושעיה. יום פסח הוא לה'. מדכתיב ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח הוא לה' משמע דכל יום י''ד נקרא עשיית הקרבן פסח ואסור במלאכה כדאמרי' ריש פרקין אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב:
אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:
חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:
וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:
זֶבֶל שֶׁבַּמָּבוֹי מְסַלְּקוֹ לְצַד. שֶׁבָּרֶפֶת וְשֶׁבַּחָצֵר מוֹצִיאוֹ לָאִישְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דְתֵימַר. בְּחָצֵר קְטַנָּה. אֲבָל בְּחָצֵר גְּדוֹלָה מְסַלְּקוֹ לְצַד. הָרֶפֶת בֵּין גְּדוֹלָה בֵין קְטַנָּה מוֹצִיאוֹ לָאִשְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי שֶׁנִּיווּלָהּ קָשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זבל שבמבוי. שהוא רחב ויכול לסלקו מסלקו להצד:
שברפת וכו'. תוספתא היא בפ''ג הדא דתימא בחצר קטנה שאין מקום לסלקו לצדדין אבל בחצר גדולה וכו' והרפת לעולם מוציאו לאשפה וכדמפרש טעמא מפני שניוולה קשה שמתאסף הזבל תמיד בה וריחה קשה כשאין מנקין אותה כולה:
תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּֽרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְהֵן שֶׁיַּחֲזִירוּהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים לַמְדוֹרָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְהִיא שֶׁיָּֽשְׁבָה עַל בֵּיצֵיהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אַרְבָּעָה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר. וּמִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר שֶׁיָּֽשְׁבָה מֵאֵילֶיהָ. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תרנגולת וכו' והן שיחזירוה שלשה ימים למרודה. ודוקא אם מחזירין אותה עד שלשה ימים משמרדה וברחה אבל טפי לא דכבר נפסדו הביצים ואין החזרה מועלת כלום:
ואם מתה וכו' והוא שישבה על ביצה ג' ימים מעת לעת. דוקא אם הראשונה ישבה על הביצים ג' ימים דאז כשמתה מושיבין אחרת תחתיה לפי שכבר הוחמו ואם לא יהו מושיבין אחרת עליהן יופסדו לגמרי:
מתניתא אמרה כן שלשה עשר ארבעה עשר חמשה עשר וכו'. כלומר מדיוקא דמתני' שמעי' הכי דכשכבר ישבה עליהן ג' ימים עסקינן דהא ודאי הך סיפא במועד הוא דאיירי שהתירו חכמים לעשות לדבר האבד אם לא יעשה. ומדקתני ברישא מושיבין שובכין בי''ד ש''מ דוקא שובכין והוא מקום עמידתן עושין בי''ד אבל לטרוח ולהושיב התרנגולת על הביצים אסור אף בי''ד ואם כן סיפא דאיירי במועד וכדאמרן ומסתמא בתחילת מועד שהוא יום י''ו איירינן שהוא התחלת ההיתר לענין זה ונמצא שתרנגולת זו ע''כ שהושיבו אותה בי''ג דהא אמרי' בי''ד אסור להושיב לכתחלה והרי כאן ג' ימים שעברו עליה י''ג וי''ד וט''ו ואם מתה בי''ו שהיא התחלת המועד מושיבין אחרת תחתיה:
ומקצת היום ככולו. כלומר אע''ג דג' ימים מעל''ע בעי' ואם הושיבו אותה ביום י''ג אין כאן ג' מעל''ע שלימין לפיכך קאמר דהא ל''ק דמקצת היום ככולו. ולא דין דמקצת היום ככולו קאמר וכדאמרי' בעלמא דהא מעל''ע קאמרי' ובכה''ג לא שייך מקצת היום ככולו אלא דלענין החשבון הג' ימים מעל''ע הוא דקאמר וכמפרש דבריו הוא דלא תימא דוקא אם הושיבו אותה בתחילת ליל י''ג כדי שיהא ג' ימים מעל''ע בהתחלת המועד אלא ה''ה אפי' הושיבו אותה ביום י''ג. עצמו שפיר נמי משכחת לה ממקצת יום י''ג עד מקצת יום י''ו ובאותה שעה עצמה איכא ג' ימים מעל''ע:
תיפתר שישבה מאליה ולית ש''מ כלום. ממתני' לא מצית לדייק הכי שאע''פ דשמעינן ממתני' שאין מושיבין על הביצים לכתחלה בי''ד וקאמרת דמיום שהושיבו אותה עד התחלת ימי המועד דאיירינן בסיפא ע''כ דאיכא ג' ימים מעל''ע הא לאו דיוקא היא דתיפתר שישבה מאליה בי''ד וכי מתה בהתחלת ימי המועד ליכא אלא שני ימים מעל''ע ואפ''ה מושיבין אחרת תחתיה:
הלכה: מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. הָא בְמוֹעֵד אָסוּר. אֵין מַרְבִּיעִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. אֲבָל מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חֲמוֹרָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת זָכָר מַרְבִּיעִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵיצַן. וּשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. וּמְקִיזִין דָּם לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה מֵאָדָם וּמִבְּהֵמָה בְמוֹעֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין מרביעין וכו'. תוספתא היא בפ''ב דמ''ק:
לבקורת. במקום שהבקר עומדין והיא נרבעת שם מאיליה:
שלא תיצן. שהחמורה כשתובעת ואינה נרבעת מצטננת היא:
גמ' מושיבין וכו' הא במועד אסור. כלומר הא דנקט בי''ד גבי מושיבין לדיוקא קתני דאלו במועד אין מושיבין וקמ''ל דסיפא תרנגולת שברחה וכו' במועד הוא דאיירי כדלקמן והלכך מפסיק התנא בין הך בבא דנקט בי''ד בהדיא ובין בבא דסיפא דאף במועד מותר אם יש כאן הפסד ביצים:
משנה: 29a מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּֽרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַמּוֹעֵד מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מוליכין ומביאין כלים מבית האומן. בי''ד ואע''פ שאינן לצורך המועד:
ובמועד. שהוא חמור אין משליכין לחוץ אלא מסלקין הזבל לצדדין:
גורפין מתחת רגלי הבהמה. הזבל ומשליכו לחוץ בי''ד:
תרנגולת שברחה. מעל הביצים שישבה עליהם מחזירין אותה למקומה ומשום הסיפא דלקמיה נקט לה שאם מתה מושיבין אחרת תחתיה ואף על גב דאיכא טירחא יתירה להושיב תרנגולת אחרת על הביצים שהוחמו. והך דינא תרנגולת שברחה כו' במועד איירי וכגון שישבה עליה שלשה ימים כדקאמר בגמרא שאם לא יחזרוה יפסדו הביצים:
מתני' מושיבין שובכי' לתרנגולין בי''ד. עושין להם מקום לעמוד שם כמו שעושין שובכין ליונים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source