Psa'him
Daf 27b
עָבַר וּמָכַר קוֹנְסִין בּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁקּוֹנְסִין לַהֲלָכָה כָּךְ קוֹנְסִין לְמִנְהָג. מְנַיִין שֶׁקּוֹנְסִין בּוֹ לְמִנְהָג. חַד בַּר נַשׁ זְבִין גְּמָלָא לְחַד אֲרָמָאֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּקְנָסֵי בְכִיפְּלֵה בְּגִין דְּיַיחְזוֹר לֵיהּ גְּמָלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לְסִרְסוּר קָֽנְסוּ וַהֲווֹן צְווָחִין לֵיהּ בְּרָא דִמְסַרְסֵר לָאֲרָמָאָה. מַה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. הַלּוֹקֵח בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָֽלְדָה בְּכוֹר. מַעֲלֶה עִמּוֹ בְשָׁוֶה וְנוֹתֵן חֲצִי דָמִים לַכֹּהֵן. נְתָנָהּ לוֹ בְקַבָּלָה. מַעֲלֶה עִמּוֹ אֲפִילוּ עֶשֶׂר דָּמִים בְּשָׁווֶה וְנוֹתֵן כָּל הַדָּמִים לַכֹּהֵן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הוֹאִיל וְאֶצְבַּע הַגּוֹי בָאֶמְצַע נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. 27b וְרָבָה מִן דְּרִבִּי יוּדָה. מַה דְּאָמַר רִבִּי יוּדָה מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּכוֹרָה. מַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה.
Traduction
Si dans une localité où c’est interdit (on ne tient pas compte de la défense d’usage et que l’on vend du menu bétail, lui imposera-t-on aussi une amende? -Oui, on punit l’infraction à l’usage, aussi bien que s’il s’agit d’une loi formelle. -D’où sait-on que l’on applique une amende? -De ce fait: un jour, quelqu’un vendit un chameau à un araméen; lorsque le fait fut soumis à R. Simon b. Lakish (140)B., Bekhorot 3a., celui-ci imposa au maître (comme amende) de racheter la bête en la payant jusqu’au double. R. Yossa b. R. Aboun dit: on a imposé l’amende à l’entremetteur, et l’on a appelé ce dernier (par dédain): fils d’intermédiaire des Araméens. Cet avis de R. Simon b. Lakish est conforme à celui de R. Juda, puisque l’on a enseigné (141)Tossefta sur Bekhorot ch. 2. en son nom: si l’on achète une bête à un païen et qu’elle mette au monde un premier-né, on estime la valeur de ce produit, dont on remet une moitié au païen et l’autre moitié au cohen; si au contraire l’israélite cède et transmet au païen l’animal avec son petit, il faudra tenir compte du prix de ce dernier, fût-ce dix fois la valeur (en punition de l’avoir vendu), et donner tout le montant au cohen. Selon les autres sages, comme le doigt du païen est là (qu’il a une part), le droit sacerdotal ne sera pas applicable. Non seulement R. Simon b. Lakish partage l’avis de R. Juda, mais il renchérit encore sur lui; car R. Juda parle d’une amende par rapport à la question grave (légale) du premier-né dû au cohen, tandis que R. Simon b. Lakish l’impose même à propos de la vente du gros bétail (qui n’est qu’une mesure rabbinique, prise par précaution).
Pnei Moshe non traduit
עבר וכו'. בעיא היא אם עבר ומכר במקום שנהגו שלא למכור שום בהמה אם קונסין אותו הואיל ואינו אלא מנהג משום חומרא וקאמר הש''ס דכשם שקונסין להלכה אם עבר בדבר שהוא מן הדין כגון המטיל מום בבכור כך קונסין אם עבר על מנהג המקום:
מנין שקונסין בו למנהג. וקאמר מהאי עובדא דר''ל שמעינן לה:
וקנסיה בכיפלא. שיהדר אח''כ שיחזור לו הנכרי הגמל ואפי' יהא צריך ליתן לו בכפל הדמים אשר לקח ממנו וכדמפרש ר' יוסה בר' בון שהסרסור מכרו לנכרי. ולהסרסור הוא שקנסו דאלו להמוכר עצמו לאו משום מנהגא הוא דמדינא הוא דאסור בהמה גסה והגמל עומד למשא הוא אלא ע''י הסרסור הוא שמכרו ומדינא שרי וקנסו משום מנהגא בעלמא שהיו נוהגין שם שלא למכור בהמה גסה אפי' ע''י סרסור:
והוה צווחין ליה. היו קוראין להסרסור הזה לגנאי ברא דמסרסר לארמאי:
מה. ושואל הש''ס מה הפסק הזה דר''ל אם כר''י ס''ל ולא כרבנן דתני בתוספתא ריש פ''ב דבכורות וחסר כאן בהעתקה וה''ג התם הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אע''פ שאיני רשאי והמשתתף לו והניתן לו בשותפות והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר' יהודה אומר אף המקבל מן הנכרי אף על פי שאינו רשאי ה''ז מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע''פ שאינו רשאי ה''ז מעלה אותו ואפי' עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן וחכ''א הואיל ואצבע הנכרי באמצע שידו בו לעולם נפטרה היא מן הבכורה. קתני מיהת דלר' יהודה במקום שאינו רשאי כגון שנותן לו בקבלה דהוי כמוכר לנכרי בהמה גסה דאע''ג דמדינא פטור מן הבכורה שהרי יד הנכרי באמצע אפי' כן קונסין אותו ומעלה להנכרי ליתן לו כמה וכמה בשויו כדי שיתן הבכור לכהן. ודמיו לכהן דנקיט לאו דוקא הוא אלא כלומר הבכור שהוא בדמיו ושוויו יתן לכהן:
רשב''ל כר' יהודה. כלומר דקאמר הש''ס אין דרשב''ל כשיטתיה דר' יהודה:
ורובה מן דר' יהודה. ועדיפא דידיה מהא דר''י ומחמיר טפי דאלו ר' יהודה לא קאמר אלא משום הלכות בכורה דמדאורייתא היא וקניס היכא דהפקיעו מן הבכורה. ומה דאמר ר''ל בהלכות בהמה גסה דעיקר איסור המכירה אינו אלא גזירה דרבנן:
רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בַּשְּׁבוּרָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִהִתְרַפְּאוֹת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי מֵבִיאִין לָהּ זָכָר וְנִרְבַּעַת מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן. אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְשָׁבוּר [זָכָר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת]. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא מֵבִיאִין לוֹ נְקֵיבָה וְהוּא רוֹבְעָהּ וְהִיא יוֹלֶדֶת. רַב אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁלְּנָכְרִי. הַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ. וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן עבדים. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר קְדָמָךְ רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. דָּמַר רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע.
Traduction
R. Juda permet la vente d’une bête blessée'', est-il-dit. Il ne s’agit toutefois (142)B., Avoda Zara 16a. que, d’une blessure incurable (sans quoi, après la guérison, la crainte du travail renaîtrait). -Mais, fut-il objecté, on pourrait cependant amener un mâle à cette bête et l’accoupler (acte également interdit)? -En effet, répondit R. Juda, j’entends parler d’un mâle blessé d’une façon incurable. Mais, lui répliqua-t-on, on peut encore supposer que l’on amènera une femelle à ce mâle, et que leur accouplement produira un petit? -Cette crainte, dit R. Aboun au nom des rabbins de Babylone, prouve que l’on ne doit pas susciter la reproduction des bêtes pour les païens. On a enseigné ailleurs (143)(Bekhorot 1, 1).: si l’on achète à un païen le premier-né d’une ânesse (encore dans le sein maternel), ou si on le lui vend, bien que ce soit interdit, ou si l’on s’associe avec lui pour acheter à frais communs un tel animal, ou si l’on reçoit de lui une ânesse pour en élever les produits, ou si on le charge de cette partie, on est dispensé de tenir compte du premier-né au cohen. R. Hagaï demanda en présence de R. Yossé: n’en résulte-t-il pas (de ce que l’on rappelle la défense d’en vendre) que l’on ne doit pas procurer des bêtes grosses aux païens? -En effet, lui répondit-il, ton avis est déjà adopté par R. Aboun, qui dit au nom des rabbins de Babylone: la crainte émise plus haut (au sujet de l’accouplement) prouve que l’on ne doit pas susciter pour eux la reproduction des bêtes.
Pnei Moshe non traduit
אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות. אבל אם יכולה היא להתרפאות מודה ר' יהודה שאסור דהא לבתר דמיתרפיא חזיא למלאכה:
והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו. וכיון דסבירא לך ביכולה להתרפאות אסור משום דלבתר הכי תיחזי למלאכה א''כ הכי נמי בשאינה יכולה להתרפאות דהא חזיא לרביעה ויולדת ולכשיוליד העובר חזי נמי למלאכה:
בשבור זכר וכו' אמרו לו והרי מביאין לו נקבה וכו'. ואכתי חזי לעוברין הוי:
זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע. עוברין לנכרים ואף לר' יהודה קאמר דש''מ דאסור למכור עוברין שבבהמה לנכרי כמו שאסור למכור לו הבהמה עצמה דהא ר' יהודה השיב אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר אלמא היכא דאיכא חששא דעוברין להדיא סבירא ליה לר' יהודה נמי דאסור:
תמן תנינן. בריש בכורות:
לית הדא אמרה. שאסור להמציא להן עוברים. כצ''ל וכך הוא בע''ז וכי לאו ש''מ מהאי מתניתין שאפי' עוברין אסור למכור להן דהא קתני אע''פ שאינו רשאי וכלומר דש''מ דלכ''ע הוא אסור דאף ר' יהודה לא פליג אלא בשבירה:
כבר קדמך ר' אבון. דקאמר לעיל זאת אומרת וכו' וכדאמרן דמדייק שאף ר' יהודה מודה שאסור למכור עוברין להן:
בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃ לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוּס זָכָר שֶׁהוּא הוֹרֵג [בְּעָלָיו] בַּמִּלְחָמָה. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁרָץ אַחַר נְקֵיבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. מַה נְפַק בֵּינֵיהוֹן. הַסּרִיס. מָאן דְּאָמַר. שֶׁהוּא רָץ אַחַר הַנְּקֵיבָה. [זֶה] אֵינוּ רָץ אַחַר נְקֵיבָה. מָאן דָּמַר. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. אַף הוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָה. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַייִם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָה. בֶּן בְּתֵירָה וְרִבִּי נָתָן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹפוּת. בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים חַייָב. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. מֵתִים חַייָב. חַיִּין פָּטוּר. רַבָּנִין אִית לְהוֹן מִשּׁוּם חִיּוּב חַטָּאת. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ הָכֵין. כְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. אוֹף אֲנָן אִית לָן. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַיִים. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם כְּלֵי זַיִין וּמִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. וְתַנֵּי כֵן. חַיָּה גַסָּה כִבְהֵמָה גַסָּה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי בִּיסְנָא חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. חַסָּה גַסָּה כִבְהֵמָה דַקָּה.
Traduction
Ben Bethera, est-il dit, permet de céder des chevaux '' Il ne s’agit toutefois que du mâle, qui expose son maître à périr dans la guerre (144)Midrash Schohar tob sur (Ps 18, et Midrash Hazith sur Cantique., selon les uns, parce qu’il se mettra à courir après la jument (au milieu des ennemis); selon d’autres parce qu’il s’arrête pour uriner (tandis que les autres animaux, en cas de besoin, ne continuent pas moins leur marche). Entre ces 2 motifs, il y a une différence au cas où il s’agit d’un cheval coupé: en ce cas, il ne court pas après la jument, mais l’arrêt pour uriner persiste. Les autres sages défendent cette vente; car, dit R. Aha au nom de R. Tanhoum b. Hiya, si le cheval se blessait, on l’emploierait à la mouture des grains (travail capital, qui, le samedi, est une faute grave). Ben Bethera et R. Nathan partagent le même avis (que l’être vivant se soutient lui-même et pourra être porté le samedi); car l’on a enseigné (145)B., Shabat 94a.: si l’on a porté au dehors des animaux domestiques ou sauvages, ou des oiseaux soit vivants, soit morts, on est coupable d’un transport illicite; R. Nathan défend de porter les morts, non les vivants (qui se soutiennent). Comment se fait-il que les autres sages, qui appliquent à ce cas la pénalité du péché, justifient leur défense de vendre le cheval par l’hypothèse qu’il serait exposé à moudre? (Ne suffit-il pas, pour l’interdire, que ce cheval porte seulement un oiseau)? -Ils ont émis cet avis pour se justifier même d’après l’opinion de R. Nathan, en disant: même selon toi (qui permets le transport des animaux vivants), il y a, outre la simple prescription rabbinique concernant la vente, la crainte plus grave d’un travail capital accompli le samedi. R. Imi dit: la défense de vendre un cheval aux païens a 2 raisons: 1° de ne pas lui céder un instrument de meurtre (en apprenant à l’animal à achever les blessés sur le champ de bataille), 2° de ne pas vendre de gros bétail, exposé à accomplir le samedi des travaux interdits. On a dit: il est aussi bien défendu de vendre de gros animaux sauvages que des bêtes domestiques. -Qui a enseigné cela? -C’est seulement Rabbi; car, selon les autres sages, ou R. Bisna, Hanin b. Aba au nom de Rav, un gros animal sauvage est l’équivalent du menu bétail (ne pouvant guère servir aux travaux).
Pnei Moshe non traduit
לא אמר בן בתירה אלא בסוס זכר וכו'. כצ''ל וכ''ה שם לפי שהסוס זכר מסוכן הוא שדרכו להרוג בעליו במלחמה ולפיכך מותר למכור אותו להם כדי להוציאו מביתו:
יש אומרים וכו'. לפרושי הא דקאמר שהורג בעליו במלחמה יש אומרים מפני שהוא רץ אחר הנקבה שרואה אצל השונאים ורץ במקום הסכנה וי''א מפני שעומד ומשתין ואין בעליו יכולין להציל עצמן ולברוח במקום סכנה:
מה ביניהון. בין הני טעמי סוס הסריס איכא בינייהו:
דברי חכמים. ולדברי חכמי' שחוסרין בסוס מפרש ר' אחא דטעמייהו משום שלכשיזקין חזי למלאכה דכידנו ברחיים וטוחן בשבת ולקמן מפרש לה:
בן בתירה ור' נתן אמרו דבר אחד. דסבירא להו דאף בשאר בעלי חיים אמרינן שהחי נושא א''ע כדלקמן:
דתני. בתוספתא דשבת:
חייב דלא אמרי' חי נושא את עצמו אלא באדם אבל לא בבהמה וחיה ועופות:
ר' נתן אומר וכו' חיים פטור. דס''ל אף בבהמה חיה ועופות אמרי' חי נושא את עצמו והיינו כבן בתירה דמתיר אפי' בסוס המיוחד לעופות כדפרישית במתני':
רבנן וכו'. כלומר דפריך אי הכי דפליגי בן בתירה ורבנן בסוס המיוחד לעופות וא''כ לרבנן אית להון משום חיוב חטאת ואינון מתיבין ליה הכין בתמיה שהשיבו לו לבן בתירה דלכשיזקין כודנו וכו' תיפוק לי' דלדידהו במאי דפליגי חיוב חטאת אית ביה ומשני בשיטתו של בתירה השיבוהו לדידן בלאו הכי חיוב חטאת איכא אלא דלשיטתך דאמרת דאף בכל בעלי חיים חי נושא א''ע אינו אסור אלא משום שבות אף אנן נימא לך דמ''מ שייכא חיוב חטאת בסוס דלכשיזקין כודנו ברחיים ומטחינו בשבת:
בשיטתך שאת אומר משום שבות וכו'. כך הגי' בע''ז ולגי' דהכא היינו הך דהלכות בהמה גסה אינה אלא משום שבות במקום דליכא מלאכה בשעת המכירה לבן בתירה אומר אני שהוא אסור למכור הסוס להן משום שני דברים:
משום כלי זיין. מפני שהנכרי מלמדו להרוג ביד את הנופלים ואף שיש עדיין חיות בהם:
ומשום הלכות בהמה גסה. כדאמרן דחזי למלאכה כשיזקין:
ותני כן וכו' מאן תניתה רבי. דלדידיה גם בחיה גסה שייכי הני טעמי ומדינא אסור למכור להן חיה גסה כמו בהמה גסה:
דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמר ר' ביסנא בשם רב דלא ס''ל להא דרבי אלא חיה גסה כבהמה דקה וליכא איסורא מדינא אלא במנהגא תליא מלתא:
Psa'him
Daf 28a
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לוֹכַל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לוֹכַל אֵינָן אוֹכְלִין. 28a מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֵין מַדְלִיקִין. מַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵיסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבִמְבוֹאוֹת אֲפֵילִין וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין׃
Traduction
Dans certaines localités, on permet de manger du rôti le premier soir de Pâques; dans d’autres, c’est interdit (en raison de sa ressemblance avec l’agneau pascal). De même, il est d’usage, chez les uns, d’avoir une lumière allumée la nuit du Kippour (grand pardon); chez d’autres, ce n’est pas l’usage. En tous cas, cette nuit, on laisse des lumières dans les synagogues, les salles d’études, les ruelles obscures, et auprès des malades.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מקום שנהגו שלא לוכל. משום שמא יאמרו מבשר פסח הוא זה ונראה כאלו אוכל קדשים בחוץ:
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יוה''כ וכו'. בגמרא קאמר שניהם לדבר אחד נתכוונו שהאומרים להדליק כדי שימנע מתשמיש המטה לפי שאסור לשמש מטתו לאור הנר והאומרים שלא להדליק שמא יראה את אשתו ויתאוה לה:
ומדליקין בבתי כנסיות וכו'. בכל מקום שאין איש ואשתו מתייחדים שם:
הלכה: רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. סָֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ בֵיצָה. אֲפִילוּ קוֹלָקַּס. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנִין. וּבִלְבַד מִן הַשְּׁחִיטָה.
Traduction
R. Aba demanda en présence de R. Imi: est-ce que la défense du rôti s’applique aussi à la viande de veau (qui ne sert jamais au sacrifice pascal)? -Oui, par la possibilité de confusion, et l’on défend même à ce titre de la chair d’oiseau rôti. -Est-ce à dire que l’on défend aussi les œufs rôtis, ou les légumes (colocassia? ) frits à l’huile? -Non, dit R. Juda b. Hanin, il faut pour l’interdit que ce soit un animal égorgé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אפילו בשר עגל. צלי שאין הפסח בא ממנו אין אוכלין לפי שאינו ניכר כשהוא צלוי:
סברין מימר אפי' ביצה. צלויה ואפי' קולקוס והוא מין ירק וצולין אותו בשמן:
א''ל לא היא אלא שיהא מין בשר מן הטעון שחיטה שיכולין לטעות ולומר שהוא מבשר הפסח:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. אֲפִילוּ בִמְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵה בֶן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דָּרַשׁ רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא לְטִיבֵּרַיָּא כְהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי חִזְקִיָּה וְאָֽמְרֵי לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק מְשׁוּבָּח מִמְּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי הָאִישׁ הַזֶּה צָנוּעַ וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. מָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. שֶׁהוּא רוֹאֶה וּמִתְבַּייֵשׁ. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיָתָאַוֶּה. תַּנֵּי. בָּתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבָתֵּי מֶרְחַצִּיּוֹת. לְכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Eléazar dit: lorsque le jour du Kippour est un samedi, il est admis partout d’avoir de la lumière. R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi, ou R. Yossa b. Saul au nom de Rabbi: cet avis de R. Simon b. Eliézer sert de règle, et c’est ainsi que l’a exposé aussi R. Hiya b. Aba à Tibériade. R. Yossa rapporte au nom de R. Samuel b. Nahman, de la part de R. Yonathan et R. Hiskia, ou selon R. Jacob b. Aha au nom du même: les localités où il est d’usage d’avoir de la lumière en cette nuit sont préférables à celles qui n’en ont pas. Ce qui le prouve, dit R. Jérémie, c’est que lorsque le jour du Kippour coïncide avec le samedi, il est admis partout d’avoir de la lumière. Ce qui le prouve encore, disent tous deux R. Aba et R. Simon, c’est que l’homme, par pudeur, n’approchera pas de sa femme en présence d’une lumière. En tous cas, celui qui est d’avis d’avoir de la lumière et celui qui est d’un avis contraire, ont pour raison de vouloir détourner de l’occasion de pécher: le premier est d’avis d’avoir une lumière, parce qu’à cette vue l’homme aura honte de se livrer à un commerce charnel en cette solennité le second est, au contraire, d’avis de ne pas avoir de lumière, parce que la vue de la femme peut faire concevoir des désirs. On a enseigné (146)Tossefta à ce, ch. 3.: il a été nécessaire d’indiquer qu’en certains cas on allume dans toutes les localités de la lumière, seulement à l’égard des synagogues ou des bains (là, il n’y a pas à craindre la vue de la femme).
Pnei Moshe non traduit
מדליקין. מפני כבוד השבת:
ר' יוסי וכו' בשם ר' שמואל בר נחמן. דקאמר לה בשם ר' יונתן ור' חזקיה וכו' קאמר לה בשם ר' שמואל בר נחמן גופי' דמקום שנהגו להדליק יותר משובח הוא ממקום שנהגו שלא להדליק משום דכבוד יו''ט הוא תדע לך וכו' שאם חל בשבת לד''ה מדליקין אלמא דאור הנר לכבוד הוא:
תדע לך שהוא כן. שמשובח הוא המדליק שמתוך שהאיש הזה צנוע הוא וכו'. וקאמר הש''ס דאי משום הא לא איריא דבין כמ''ד מדליקין וכו' שניהן לדבר הזה נתכוונו ומפני הרגל עבירה וכו' כדמסיק ואזיל:
שהוא רואה. הנר ומתבייש לשמש ומ''ד אין מדליקין שלא יראה אשתו ויתאוה לה:
ובתי מרחציות. שאין שם אשתו לפניו:
לכן צריכה וכו'. לא איצטריך אלא אפי' במקום שנהגו שלא להדליק מחששא דאמרן מדליקין דמהו דתימא ליגזור בבתי מרחצאות שהרי אין רחיצה ביוה''כ ומפני מה נכנס לשם. אם לא שדעתו להתייחד עם אשתו קמ''ל דלא גזרינן אלא במקו' שאשתו מצויה בביתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source