Psa'him
Daf 27a
הלכה: מוּתָּר לְגַדֵּל. אָמַר רִבִּי בָּא. כְּגוֹן מָהִיר שֶׁהוּא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. 27a הֲווֹן בָּעֵיי מֵמַר. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. מוּתָּר לְיַיחֵד. וּמָאן דָּמַר. אָסוּר לִמְכּוֹר אָסוּר לְיַיחֵד. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רַב. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. אָסוּר לְיַיחֵד. מַּה בֵין לִמְכּוֹר מַה בֵין לְיַיחֵד. תַּמָּן מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרְהּ לוֹ כִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוּי הִיא. בְּרַם הָכָא בְּהֶמְתּוּ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל הִיא וְהוּא חָשׁוּד עָלֶיהָ.
Traduction
Où est-il permis d’élever en Palestine (pour que la cession soit possible)? Cela se peut, dit R. Aba, par exemple à Mahomeria (136)V. Forschungen d. wissenschaftlichen Talmud-Vereins (supplément au Ben-Chanania), n°3, col. 48, et n° 5, col. 76., emplacement offrant une étendue carrée de 16 milles (137)''Jér., (Baba Qama, 7, 7); (Avoda Zara 1, 6).''. On avait supposé dans la salle d’études que celui qui permet (dans certaines localités) d'en vendre autorise aussi l’élevage par les païens, et celui qui interdit la cession défend aussi l'élevage. -Non, dit R. Yona ou R. Eliézer au nom de Rav, même d’après celui qui permet la cession, il est défendu de mettre l’animal en dépôt chez eux (de crainte d’accouplement hétérogène). Pourquoi cette différence entre la cession et l’élevage? -C’est que, dès la vente, l’animal appartient à son nouveau propriétaire païen (et l’Israélite n’en est plus responsable), tandis que, pendant l’élevage, ce bien ne cesse pas d’être à un Israélite, lequel est responsable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מותר לגדל. בתמיה והא תנינן בפרק מרובה אין מגדלין בהמה דקה בא'' וקאמר ר' בא כגון מהיר וכו' שם מדבר לא''י והיא ט''ז מיל על ט''ז מיל ושם הותר לגדל בהמה דקה וכן אמר במרובה בהלכה ז' דהא דקאמר שם אבל מגדלין במדברות שבא''י היינו מדבר מהיר:
הוין. בני הישיבה בעיין מימר דמ''ד מותר למכור ס''ל נמי דמותר לייחד הבהמה אצל נכרי. וגרסינן להא בפ''ק דע''ז בהל' ו' עד סוף כל הסוגיא:
ומ''ד אסור למכור. ס''ל כהאי תנא דריש פ''ב דע''ז אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים לפי שחשודין על הרביעה:
ר' יונה וכו'. דחי לה דליתא להא דהוון בעי מימר אלא אפי' מ''ד מותר למכור אסור לייחד ודכ''ע אית להו הא דאין מעמידין:
מה בין למכור וכו'. מכיון דחיישינן לרביעה א''כ אף למכור אסור דבני נח מצווין על הרביעה וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול:
וקאמר דשאני מכירה. דהתם כשמוכרה לו הרי כבהמתו של עכו''ם היא והוא חס עליה לרובעה לפי שברביעה נעשית עקרה אבל כשמייחדה אצלו בהמתו של ישראל היא וחשוד הוא לרובעה ולפיכך אסור לייחד מקום וכו':
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. לָמָּה. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי גִיזָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה עֵז. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי בְכוֹרָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה זָכָר. שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ מִידֵי מַתָּנוֹת. מֵעַתָּה חִיטִּין אַל יִמְכּוֹר לֹו. שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִידֵי חַלָּה. יַיִן וְשֶׁמֶן אַל יִמְכּוֹר לוֹ. שֶׁהוּא שֶׁמּוֹצִיאָן מִידֵי בְרָכָה.
Traduction
– Pourquoi est-ce parfois l’usage de ne pas vendre même du menu bétail? Parce qu’on prive ainsi le cohen des prémices de la tonte qui lui est due (Dt 18, 4). Mais quelle sera la règle pour les chèvres (que l’on ne tond pas)? La cession prive le cohen du premier-né qui lui est dû (Ex 34, 19). -Mais, si c’est un mâle, il n’y a pas à tenir compte des petits qu’il aurait? -Là encore on priverait le cohen des dons sacerdotaux prescrits par la loi (Dt 18, 3). -S’il en est ainsi, toutefois, on ne devrait pas vendre du froment au païen, parce qu’ainsi le cohen ne recevrait plus la Halla sur cette partie, ni même du vin ou de l’huile, parce que l’Israélite seul qui les consomme bénit Dieu de ces produits (aussi, ce n’est pas une mesure générale d’interdire ces ventes).
Pnei Moshe non traduit
למה. מ''ט דקאמר מפני שהוא מוציאה מידי גיזה. ואינו מקיים בה מצות ראשית הגז:
הגע עצמך שהיתה עז ואין בה גיזה. ומשני דאכתי מוציאה הוא מידי בכורה שהוולדות יהו פטורין מן הבכורה ואף על פי שחוזר ולוקח מיד הנכרי אח''כ:
זכר. ואין כאן וולדות וקאמר דעכ''פ מוציאו מידי מתנות הזרוע ולחיים והקיבה:
מעתה. אי חיישית למה שהוא מפקיען מן המצות שהיה אפשר להתחייב בהן אח''כ א''כ אף חטין אל ימכור לו מפני שמוציאן ממצות חלה שהיה מתחייב בהקמח ויין ושמן אל ימכור לו מפני שהיא מוציאן מן הברכה אם היה נהנה מהן בתמיה אלא דליתא להאי טעמא:
בְּכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה. מַה בֵין גַּסָּה מַה בֵין בְּהֵמָה דַקָּה. בְּהֵמָה גָסָּה יֵשׁ בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. בְּהֵמָה דַקָּה אֵין בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. וְאֵינוֹ חוֹלֵב וְאֵינוּ גוֹזֵז. תַּמָּן הוּא מִתְחַייֵב. בְּרַם הָכָא הִיא מִתְחַייֶבֶת. וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לֹא בְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוֹי הִיא. אָמַר רִבִּי אִימִּי בַּבְלָייָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. פְּעָמִים שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לְנִיסָּיוֹן. וְהוּא מַחֲזִירָהּ לוֹ לְאַחַר ג' יָמִים. וְנִמְצָא עוֹבֵר עֲבֵירָה בִבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. מֵעַתָּה לְנִיסָּיוֹן אָסוּר. שֶׁלֹּא לְנִיסָּיוֹן מוּתָּר. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ.
Traduction
Nulle part, est-il dit, on ne leur vendra du gros bétail''. -Pourquoi cette distinction entre le gros et le menu bétail? -C’est que le travail accompli par le gros bétail (aux jours où le repos est prescrit) entraîne la pénalité du sacrifice de péché; ce qui n’a pas lieu pour le menu bétail. -Mais ne survient-il pas que le païen accomplira des travaux interdits à l’égard du menu bétail, comme de le traire, ou de le tondre? -C’est qu’en ce dernier cas l’homme qui opère ces travaux est seul coupable, tandis qu’au premier cas le travail accompli par le gros bétail incombe à la bête même, du repos de laquelle l’Israélite est responsable. Mais, du moment que l’Israélite a vendu sa bête, n’est-elle pas le bien du païen (138)Suivent quelques mots reproduits ici par erreur du copiste, qui a confondu avec une phrase dite plus haut, et, selon tous les commentaires, il faut les effacer.? – En effet, dit R. Imi de Babylone au nom des rabbins de son pays (139)B., Avoda Zara 16.: il arrive parfois que l’on vend un animal à l’épreuve (l’acquéreur veut savoir s’il en sera satisfait), et on le reprend au bout de 3 jours, pendant lesquels (le samedi compris) le païen l’aura fait travailler; il se trouve (par effet rétroactif) que la bête retournant de fait aux mains de l’Israélite a opéré un travail interdit. -S’il en est ainsi, on devrait seulement défendre la vente à condition, non celle qui est définitive? -Cette dernière est aussi défendue par confusion avec la première.
Pnei Moshe non traduit
בכל מקום וכו'. בהמה גסה יש בה חיוב חטאת שראויה למלאכה שיש בה חיוב חטאת לישראל וכשהנכרי עושה בה המלאכה בשבת עובר הישראל על שביתת בהמתו כדמסיק לקמן:
ואינו חולב ואינו גוזז. בתמיה וא''כ אף בבהמה דקה יש חיוב חטאת בשבת:
תמן. בבהמה דקה הוא מתחייב שהוא החולב והגוזז ואין הבהמה עצמה עושה מלאכה של חיוב חטאת ברם הכא בבהמה גסה היא עצמה מתחייבת כלומר שהיא גופה עושה המלאכה של חיוב חטאת כגון שחורשת וכיוצא בה ובכה''ג הוא דאדם מצווה על שביתת בהמתו:
וכיון שהוא מוכרה לו וכו'. בתמיה ומאי חיוב חטאת דקאמרת:
ברם הכא וכו' עד חשיד עליה טעות הוא אגב שיטפא דלעיל ובע''ז ל''ג לה כלל:
א''ר אימי וכו'. היינו חיוב חטאת דקאמר לפי שלפעמים הוא מוכרה לו לנסיון על איזה ימים אם תיטב בעיניו ואם לאו יחזירנה לו וכשהוא מחזירה אח''כ נמצא בשעה שעבד בה הנכרי עבודה בהמתו של ישראל היתה ומתחייב בה משום שביתת בהמתו:
מעתה. נימא אם מוכרה לנסיון יהא אסור ושלא לנסיון אלא לחלוטין מותר ואמאי קסתים התנא במתני':
ומשני זו מפני זו. גזרו במכירה לחלוטין משום מכירה לנסיין:
Psa'him
Daf 27b
עָבַר וּמָכַר קוֹנְסִין בּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁקּוֹנְסִין לַהֲלָכָה כָּךְ קוֹנְסִין לְמִנְהָג. מְנַיִין שֶׁקּוֹנְסִין בּוֹ לְמִנְהָג. חַד בַּר נַשׁ זְבִין גְּמָלָא לְחַד אֲרָמָאֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּקְנָסֵי בְכִיפְּלֵה בְּגִין דְּיַיחְזוֹר לֵיהּ גְּמָלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לְסִרְסוּר קָֽנְסוּ וַהֲווֹן צְווָחִין לֵיהּ בְּרָא דִמְסַרְסֵר לָאֲרָמָאָה. מַה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. הַלּוֹקֵח בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָֽלְדָה בְּכוֹר. מַעֲלֶה עִמּוֹ בְשָׁוֶה וְנוֹתֵן חֲצִי דָמִים לַכֹּהֵן. נְתָנָהּ לוֹ בְקַבָּלָה. מַעֲלֶה עִמּוֹ אֲפִילוּ עֶשֶׂר דָּמִים בְּשָׁווֶה וְנוֹתֵן כָּל הַדָּמִים לַכֹּהֵן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הוֹאִיל וְאֶצְבַּע הַגּוֹי בָאֶמְצַע נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. 27b וְרָבָה מִן דְּרִבִּי יוּדָה. מַה דְּאָמַר רִבִּי יוּדָה מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּכוֹרָה. מַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה.
Traduction
Si dans une localité où c’est interdit (on ne tient pas compte de la défense d’usage et que l’on vend du menu bétail, lui imposera-t-on aussi une amende? -Oui, on punit l’infraction à l’usage, aussi bien que s’il s’agit d’une loi formelle. -D’où sait-on que l’on applique une amende? -De ce fait: un jour, quelqu’un vendit un chameau à un araméen; lorsque le fait fut soumis à R. Simon b. Lakish (140)B., Bekhorot 3a., celui-ci imposa au maître (comme amende) de racheter la bête en la payant jusqu’au double. R. Yossa b. R. Aboun dit: on a imposé l’amende à l’entremetteur, et l’on a appelé ce dernier (par dédain): fils d’intermédiaire des Araméens. Cet avis de R. Simon b. Lakish est conforme à celui de R. Juda, puisque l’on a enseigné (141)Tossefta sur Bekhorot ch. 2. en son nom: si l’on achète une bête à un païen et qu’elle mette au monde un premier-né, on estime la valeur de ce produit, dont on remet une moitié au païen et l’autre moitié au cohen; si au contraire l’israélite cède et transmet au païen l’animal avec son petit, il faudra tenir compte du prix de ce dernier, fût-ce dix fois la valeur (en punition de l’avoir vendu), et donner tout le montant au cohen. Selon les autres sages, comme le doigt du païen est là (qu’il a une part), le droit sacerdotal ne sera pas applicable. Non seulement R. Simon b. Lakish partage l’avis de R. Juda, mais il renchérit encore sur lui; car R. Juda parle d’une amende par rapport à la question grave (légale) du premier-né dû au cohen, tandis que R. Simon b. Lakish l’impose même à propos de la vente du gros bétail (qui n’est qu’une mesure rabbinique, prise par précaution).
Pnei Moshe non traduit
עבר וכו'. בעיא היא אם עבר ומכר במקום שנהגו שלא למכור שום בהמה אם קונסין אותו הואיל ואינו אלא מנהג משום חומרא וקאמר הש''ס דכשם שקונסין להלכה אם עבר בדבר שהוא מן הדין כגון המטיל מום בבכור כך קונסין אם עבר על מנהג המקום:
מנין שקונסין בו למנהג. וקאמר מהאי עובדא דר''ל שמעינן לה:
וקנסיה בכיפלא. שיהדר אח''כ שיחזור לו הנכרי הגמל ואפי' יהא צריך ליתן לו בכפל הדמים אשר לקח ממנו וכדמפרש ר' יוסה בר' בון שהסרסור מכרו לנכרי. ולהסרסור הוא שקנסו דאלו להמוכר עצמו לאו משום מנהגא הוא דמדינא הוא דאסור בהמה גסה והגמל עומד למשא הוא אלא ע''י הסרסור הוא שמכרו ומדינא שרי וקנסו משום מנהגא בעלמא שהיו נוהגין שם שלא למכור בהמה גסה אפי' ע''י סרסור:
והוה צווחין ליה. היו קוראין להסרסור הזה לגנאי ברא דמסרסר לארמאי:
מה. ושואל הש''ס מה הפסק הזה דר''ל אם כר''י ס''ל ולא כרבנן דתני בתוספתא ריש פ''ב דבכורות וחסר כאן בהעתקה וה''ג התם הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אע''פ שאיני רשאי והמשתתף לו והניתן לו בשותפות והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר' יהודה אומר אף המקבל מן הנכרי אף על פי שאינו רשאי ה''ז מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע''פ שאינו רשאי ה''ז מעלה אותו ואפי' עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן וחכ''א הואיל ואצבע הנכרי באמצע שידו בו לעולם נפטרה היא מן הבכורה. קתני מיהת דלר' יהודה במקום שאינו רשאי כגון שנותן לו בקבלה דהוי כמוכר לנכרי בהמה גסה דאע''ג דמדינא פטור מן הבכורה שהרי יד הנכרי באמצע אפי' כן קונסין אותו ומעלה להנכרי ליתן לו כמה וכמה בשויו כדי שיתן הבכור לכהן. ודמיו לכהן דנקיט לאו דוקא הוא אלא כלומר הבכור שהוא בדמיו ושוויו יתן לכהן:
רשב''ל כר' יהודה. כלומר דקאמר הש''ס אין דרשב''ל כשיטתיה דר' יהודה:
ורובה מן דר' יהודה. ועדיפא דידיה מהא דר''י ומחמיר טפי דאלו ר' יהודה לא קאמר אלא משום הלכות בכורה דמדאורייתא היא וקניס היכא דהפקיעו מן הבכורה. ומה דאמר ר''ל בהלכות בהמה גסה דעיקר איסור המכירה אינו אלא גזירה דרבנן:
רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בַּשְּׁבוּרָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִהִתְרַפְּאוֹת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי מֵבִיאִין לָהּ זָכָר וְנִרְבַּעַת מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן. אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְשָׁבוּר [זָכָר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת]. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא מֵבִיאִין לוֹ נְקֵיבָה וְהוּא רוֹבְעָהּ וְהִיא יוֹלֶדֶת. רַב אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁלְּנָכְרִי. הַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ. וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן עבדים. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר קְדָמָךְ רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. דָּמַר רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע.
Traduction
R. Juda permet la vente d’une bête blessée'', est-il-dit. Il ne s’agit toutefois (142)B., Avoda Zara 16a. que, d’une blessure incurable (sans quoi, après la guérison, la crainte du travail renaîtrait). -Mais, fut-il objecté, on pourrait cependant amener un mâle à cette bête et l’accoupler (acte également interdit)? -En effet, répondit R. Juda, j’entends parler d’un mâle blessé d’une façon incurable. Mais, lui répliqua-t-on, on peut encore supposer que l’on amènera une femelle à ce mâle, et que leur accouplement produira un petit? -Cette crainte, dit R. Aboun au nom des rabbins de Babylone, prouve que l’on ne doit pas susciter la reproduction des bêtes pour les païens. On a enseigné ailleurs (143)(Bekhorot 1, 1).: si l’on achète à un païen le premier-né d’une ânesse (encore dans le sein maternel), ou si on le lui vend, bien que ce soit interdit, ou si l’on s’associe avec lui pour acheter à frais communs un tel animal, ou si l’on reçoit de lui une ânesse pour en élever les produits, ou si on le charge de cette partie, on est dispensé de tenir compte du premier-né au cohen. R. Hagaï demanda en présence de R. Yossé: n’en résulte-t-il pas (de ce que l’on rappelle la défense d’en vendre) que l’on ne doit pas procurer des bêtes grosses aux païens? -En effet, lui répondit-il, ton avis est déjà adopté par R. Aboun, qui dit au nom des rabbins de Babylone: la crainte émise plus haut (au sujet de l’accouplement) prouve que l’on ne doit pas susciter pour eux la reproduction des bêtes.
Pnei Moshe non traduit
אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות. אבל אם יכולה היא להתרפאות מודה ר' יהודה שאסור דהא לבתר דמיתרפיא חזיא למלאכה:
והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו. וכיון דסבירא לך ביכולה להתרפאות אסור משום דלבתר הכי תיחזי למלאכה א''כ הכי נמי בשאינה יכולה להתרפאות דהא חזיא לרביעה ויולדת ולכשיוליד העובר חזי נמי למלאכה:
בשבור זכר וכו' אמרו לו והרי מביאין לו נקבה וכו'. ואכתי חזי לעוברין הוי:
זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע. עוברין לנכרים ואף לר' יהודה קאמר דש''מ דאסור למכור עוברין שבבהמה לנכרי כמו שאסור למכור לו הבהמה עצמה דהא ר' יהודה השיב אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר אלמא היכא דאיכא חששא דעוברין להדיא סבירא ליה לר' יהודה נמי דאסור:
תמן תנינן. בריש בכורות:
לית הדא אמרה. שאסור להמציא להן עוברים. כצ''ל וכך הוא בע''ז וכי לאו ש''מ מהאי מתניתין שאפי' עוברין אסור למכור להן דהא קתני אע''פ שאינו רשאי וכלומר דש''מ דלכ''ע הוא אסור דאף ר' יהודה לא פליג אלא בשבירה:
כבר קדמך ר' אבון. דקאמר לעיל זאת אומרת וכו' וכדאמרן דמדייק שאף ר' יהודה מודה שאסור למכור עוברין להן:
בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃ לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוּס זָכָר שֶׁהוּא הוֹרֵג [בְּעָלָיו] בַּמִּלְחָמָה. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁרָץ אַחַר נְקֵיבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. מַה נְפַק בֵּינֵיהוֹן. הַסּרִיס. מָאן דְּאָמַר. שֶׁהוּא רָץ אַחַר הַנְּקֵיבָה. [זֶה] אֵינוּ רָץ אַחַר נְקֵיבָה. מָאן דָּמַר. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. אַף הוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָה. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַייִם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָה. בֶּן בְּתֵירָה וְרִבִּי נָתָן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹפוּת. בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים חַייָב. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. מֵתִים חַייָב. חַיִּין פָּטוּר. רַבָּנִין אִית לְהוֹן מִשּׁוּם חִיּוּב חַטָּאת. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ הָכֵין. כְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. אוֹף אֲנָן אִית לָן. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַיִים. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם כְּלֵי זַיִין וּמִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. וְתַנֵּי כֵן. חַיָּה גַסָּה כִבְהֵמָה גַסָּה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי בִּיסְנָא חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. חַסָּה גַסָּה כִבְהֵמָה דַקָּה.
Traduction
Ben Bethera, est-il dit, permet de céder des chevaux '' Il ne s’agit toutefois que du mâle, qui expose son maître à périr dans la guerre (144)Midrash Schohar tob sur (Ps 18, et Midrash Hazith sur Cantique., selon les uns, parce qu’il se mettra à courir après la jument (au milieu des ennemis); selon d’autres parce qu’il s’arrête pour uriner (tandis que les autres animaux, en cas de besoin, ne continuent pas moins leur marche). Entre ces 2 motifs, il y a une différence au cas où il s’agit d’un cheval coupé: en ce cas, il ne court pas après la jument, mais l’arrêt pour uriner persiste. Les autres sages défendent cette vente; car, dit R. Aha au nom de R. Tanhoum b. Hiya, si le cheval se blessait, on l’emploierait à la mouture des grains (travail capital, qui, le samedi, est une faute grave). Ben Bethera et R. Nathan partagent le même avis (que l’être vivant se soutient lui-même et pourra être porté le samedi); car l’on a enseigné (145)B., Shabat 94a.: si l’on a porté au dehors des animaux domestiques ou sauvages, ou des oiseaux soit vivants, soit morts, on est coupable d’un transport illicite; R. Nathan défend de porter les morts, non les vivants (qui se soutiennent). Comment se fait-il que les autres sages, qui appliquent à ce cas la pénalité du péché, justifient leur défense de vendre le cheval par l’hypothèse qu’il serait exposé à moudre? (Ne suffit-il pas, pour l’interdire, que ce cheval porte seulement un oiseau)? -Ils ont émis cet avis pour se justifier même d’après l’opinion de R. Nathan, en disant: même selon toi (qui permets le transport des animaux vivants), il y a, outre la simple prescription rabbinique concernant la vente, la crainte plus grave d’un travail capital accompli le samedi. R. Imi dit: la défense de vendre un cheval aux païens a 2 raisons: 1° de ne pas lui céder un instrument de meurtre (en apprenant à l’animal à achever les blessés sur le champ de bataille), 2° de ne pas vendre de gros bétail, exposé à accomplir le samedi des travaux interdits. On a dit: il est aussi bien défendu de vendre de gros animaux sauvages que des bêtes domestiques. -Qui a enseigné cela? -C’est seulement Rabbi; car, selon les autres sages, ou R. Bisna, Hanin b. Aba au nom de Rav, un gros animal sauvage est l’équivalent du menu bétail (ne pouvant guère servir aux travaux).
Pnei Moshe non traduit
לא אמר בן בתירה אלא בסוס זכר וכו'. כצ''ל וכ''ה שם לפי שהסוס זכר מסוכן הוא שדרכו להרוג בעליו במלחמה ולפיכך מותר למכור אותו להם כדי להוציאו מביתו:
יש אומרים וכו'. לפרושי הא דקאמר שהורג בעליו במלחמה יש אומרים מפני שהוא רץ אחר הנקבה שרואה אצל השונאים ורץ במקום הסכנה וי''א מפני שעומד ומשתין ואין בעליו יכולין להציל עצמן ולברוח במקום סכנה:
מה ביניהון. בין הני טעמי סוס הסריס איכא בינייהו:
דברי חכמים. ולדברי חכמי' שחוסרין בסוס מפרש ר' אחא דטעמייהו משום שלכשיזקין חזי למלאכה דכידנו ברחיים וטוחן בשבת ולקמן מפרש לה:
בן בתירה ור' נתן אמרו דבר אחד. דסבירא להו דאף בשאר בעלי חיים אמרינן שהחי נושא א''ע כדלקמן:
דתני. בתוספתא דשבת:
חייב דלא אמרי' חי נושא את עצמו אלא באדם אבל לא בבהמה וחיה ועופות:
ר' נתן אומר וכו' חיים פטור. דס''ל אף בבהמה חיה ועופות אמרי' חי נושא את עצמו והיינו כבן בתירה דמתיר אפי' בסוס המיוחד לעופות כדפרישית במתני':
רבנן וכו'. כלומר דפריך אי הכי דפליגי בן בתירה ורבנן בסוס המיוחד לעופות וא''כ לרבנן אית להון משום חיוב חטאת ואינון מתיבין ליה הכין בתמיה שהשיבו לו לבן בתירה דלכשיזקין כודנו וכו' תיפוק לי' דלדידהו במאי דפליגי חיוב חטאת אית ביה ומשני בשיטתו של בתירה השיבוהו לדידן בלאו הכי חיוב חטאת איכא אלא דלשיטתך דאמרת דאף בכל בעלי חיים חי נושא א''ע אינו אסור אלא משום שבות אף אנן נימא לך דמ''מ שייכא חיוב חטאת בסוס דלכשיזקין כודנו ברחיים ומטחינו בשבת:
בשיטתך שאת אומר משום שבות וכו'. כך הגי' בע''ז ולגי' דהכא היינו הך דהלכות בהמה גסה אינה אלא משום שבות במקום דליכא מלאכה בשעת המכירה לבן בתירה אומר אני שהוא אסור למכור הסוס להן משום שני דברים:
משום כלי זיין. מפני שהנכרי מלמדו להרוג ביד את הנופלים ואף שיש עדיין חיות בהם:
ומשום הלכות בהמה גסה. כדאמרן דחזי למלאכה כשיזקין:
ותני כן וכו' מאן תניתה רבי. דלדידיה גם בחיה גסה שייכי הני טעמי ומדינא אסור למכור להן חיה גסה כמו בהמה גסה:
דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמר ר' ביסנא בשם רב דלא ס''ל להא דרבי אלא חיה גסה כבהמה דקה וליכא איסורא מדינא אלא במנהגא תליא מלתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source